ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית טייבה נגד ג'בארה כמאל :

07 נובמבר 2018
לפני: כבוד השופטת עידית איצקוביץ

המבקשת (הנתבעת):
עיריית טייבה
ע"י ב"כ עו"ד עות'מאן נסיראת
-
המשיב (התובע):
ג'בארה כמאל
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי לוין

בית הדין רשאי לעכב חלקים מפסק הדין ואין חובה לעכב את כולו, כך שיש לעכב את הסכומים שמצויים במחלוקת בין הצדדים.

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין מיום 2.7.17 בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנעשה בין הצדדים לפיו:
"בית הדין ממליץ לצדדים לסיים את הסכסוך כדלקמן:
לסילוק סופי מלא ומוחלט של כל המחלוקות בין הצדדים, מכל מין וסוג שהוא וכל התביעות ההדדיות וכן טענות התובע, לרבות התביעה בהליך דנן, ייקבע כדלקמן:
א. התובע יסיים את עבודתו אצל הנתבעת ביום 2.7.2017 ( להלן: "מועד סיום עבודתו"), לאחר שהייה בתקופת חל"ת מיום 25.12.2007 וממועד סיום עבודתו תשלם העיריה לתובע פנסיה תקציבית.
ב. בכפוף להוראות הדין, בית הדין ממליץ כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של התובע לפנסיה תקציבית יהיה לפי שכר מבקר עיריה נכון למועד סיום עבודתו.
ג. לפנים משורת הדין, מבלי להודות בכל טענה ו/או חבות של צד אחד כלפי משנהו, לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל טענה או תביעה של התובע כלפי הנתבעת או מי מטעמה, לרבות כל זכות או הטבה לתובע עקב או תוך כדי קיום יחסי עבודה או תקופת החל"ת או סיומם של יחסי העבודה ולרבות כל זכות פנסיונית ולרבות הטענות שנזכרו בכתב התביעה, תשלם הנתבעת לתובע סך של 380,000 ₪ כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
ד. בנוסף, תערוך הנתבעת חישוב של פדיון ימי מחלה בגין תקופת עבודתו של התובע והודעה מוקדמת בת 3 חודשים. לתובע אין יתרת ימי חופש. בכפוף להוראות הדין, בית הדין ממליץ כי השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיו של התובע לפדיון ימי מחלה והודעה מוקדמת יחושב לפי שכר מבקר עיריה, נכון למועד סיום עבודתו.
ה. הפיצוי שנקבע בסעיף ג' והסכומים הנובעים מסעיף ד' ישולמו תוך 60 ימים ממתן פסק הדין.
ו. כל הסכומים הם סכומי ברוטו וינוכו מהם כל המסים וניכויים על פי דין.
ז. הנתבעת תשתתף בשכר טרחת ב"כ התובע בסך של 38,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישולם בתשלום אחד תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין.
ח. לתובע לא יהיו כל תביעות או טענות או דרישות כנגד הנתבעת בגין כל תקופת עבודתו, תקופת החל"ת וסיום עבודתו. התשלומים לעיל ממצים לחלוטין את זכויותיו, תביעותיו ודרישותיו של התובע כלפי הנתבעת או מי מטעמה, או כל גוף קשור אחר מכל מין וסוג שהוא, לרבות כל עילה שעניינה דיני עבודה ולרבות זכויות או הפרשות פנסיוניות ובגין תקופת העבודה, תקופת החל"ת או תקופת סיום יחסי העבודה".

ביום 3.10.18 ( כשנה ו-3 חודשים ממתן פסק הדין) הוגשה מטעם המבקשת " בקשה דחופה להארכת מועד ולמתן צו עיכוב ביצוע פסק דין". לבקשה צורף תצהירו של מר סאמי תילאווי, מ"מ גזבר ומנכ"ל לעיריית טייבה, אשר נכח בדיון מיום 2.7.17. לתצהיר צורף העתק דואר אלקטרוני ממר מרווה נאסר, ראש ענף – שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, מיום 16.9.18 בו נכתב כי: "על הצדדים להסכם היה להביאו לידיעת הממונה בטרם החתימה עליו ולקבל אישורו המוקדם להסכמות שעניינן במתן הטבות שכר לעובדים" (נספח ב' לתצהיר) .

ביום 9.10.18 הגיש המשיב תגובה בה התנגד לבקשה.

טענות המבקשת

לאחר שנערך חישוב על ידי מנהלת משאבי אנוש בעירייה, העבירה המבקשת את פסק הדין לממונה על השכר, וזאת בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן – חוק יסודות התקציב). בהתאם לאותה הוראת חוק, חל איסור לשלם למשיב את הסכומים לפי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, ללא אישורו של הממונה על השכר.
אישור פעולות בניגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב מהווה עבירת משמעת לפי סעיפים 35, 35 א ו- 36 לחוק זה. הסכם הפשרה הועבר לממונה על השכר על מנת לקבל את הסכמתו ועד לכתיבת שורות אלו עמדתו טרם התגבשה.

אין בכוונת המבקשת להגיש ערעור על פסק הדין, אלא העיכוב מתבקש רק על מנת לקבל את כלל האישורים מהממונה על השכר למימוש פסק הדין.

למבקשת יגרם נזק חמור יותר מאשר הנזק שייגרם למשיב, אם פסק הדין לא יעוכב, ואף ניתן לומר שהעיכוב הוא לטובת המשיב.

מתקיימות הנסיבות המיוחדות אשר מצדיקות לעכב את ביצועו של פסק הדין, לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

לבית הדין לעבודה סמכות להאריך מועדים מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991 ( להלן – תקנות בית הדין). כמו כן, לבית הדין סמכות כללית לחרוג מסדרי הדין לצורך עשיית צדק מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969. לפי הוראות חוק אלה, לבית הדין שיקול דעת להארכת המועד לעיכוב ביצוע פסק הדין וזאת ככל שמוכיחים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

הצורך להארכת המועד לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, מהנימוקים שפורטו לעיל, נובעת מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטת המבקשת, כך שההסכם הועבר זה מכבר לממונה על השכר אך טרם ניתן אישור מטעמו.

לחילופין, בית הדין מתבקש להורות על עיכוב הביצוע בכפוף להפקדת סכום בקופת בית הדין.

טענות המשיב

הבקשה הוגשה בשיהוי כבד ובחוסר תום לב קיצוני מצד המבקשת, שכן פסק הדין ניתן ביום 2.7.17 והפך לחלוט. מקום בו השתהתה המבקשת במשך למעלה משנה ושלושה חודשים, יש בו כדי להקים מחסום ומניעה מפני בקשה לעכב את המשיב מלממש את זכייתו. במהלך התקופה הזו הוליכה המבקשת את המשיב שולל, תוך שהיא מציגה מצג לפיו בכוונתה לשלם למשיב את כספי זכייתו.

עיון בבקשה ובתצהיר המצורף מעלה כי המבקשת לא ציינה מתי נערכה הפנייה לממונה על השכר. ישנו חשש שפניית המבקשת לממונה על השכר נעשתה בסמוך לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, שכן העתק הדואר האלקטרוני שצורף לתצהיר הינו מיום 16.9.18.
בהתאם לתקנות סדר הדין לא ניתן לעכב ביצוע פסק דין כאשר לא הוגש ערעור על פסק הדין והובהר על ידי המבקשת כי אין בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין.
תקנה 129 לתקנות בית הדין מחילה את תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בכל הנוגע לסמכות בית הדין למתן צו עיכוב ביצוע לפסק דין. הסמכות מוקנית לבית הדין ליתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין במקרה בו מוגש ערעור על פסק הדין. במקרה דנן אין לבית הדין סמכות לעכב את ביצוע פסק הדין.

לא מתקיימים המבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקה למתן צו עיכוב ביצוע. לא מתקיים התנאי לפיו יש למבקשת סיכוי טוב לזכות בערעור, שכן אין כל ערעור. בהתייחס למאזן הנוחות, המבקשת נמנעה מלפרט מהן הנזקים שייגרמו לה מאי מתן עיכוב פסק הדין ומדוע נזקיה כבדים מהנזקים שייגרמו למשיב.

הנזקים אשר יגרמו למשיב הינם רבים, שכן מדובר בעובד אשר היה מורחק ממקום עבודתו במשך שבע שנים, תוך שהוא מצוי בחל"ת ללא כל משכורת ולאחר שנים אלו, כאשר ביקש לשוב למקום עבודתו הוא מצא את עצמו מפוטר ונאלץ להגיש תביעה. כיום, לאחר שנים רבות, זכה המשיב לפיצוי בגין הפיטורים שנעשו שלא כדין וכעת ייאלץ להמתין לפירות זכייתו.

בית הדין רשאי לעכב חלקים מפסק הדין ואין חובה לעכב את כולו, כך שיש לעכב את הסכומים שמצויים במחלוקת בין הצדדים.

דיון והכרעה

טענת השיהוי

המשיב טען כטענה מקדמית כי חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית הדין, שכן הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק הדין ביום 2.7.17, ואילו הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הוגשה לבית הדין כשנה ושלושה חודשים לאחר מכן, ביום 3.10.18. לטענת המשיב, מקום בו השתהתה המבקשת במשך למעלה משנה ושלושה חודשים, יש בו כדי להקים מחסום ומניעה מפני בקשה לעכב את המשיב מלממש את זכייתו.
ראשית יש לציין כי במקרים המתאימים, עצם הגשת בקשה לעיכוב ביצוע בשיהוי די יהא בה כדי לדחות את הבקשה ( ע"א 8935/09 ופא טורס בע"מ נ. כהן, מיום 10.11.09; עב"ל 27849-09-13 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי ואנונו, מיום 15.7.14).
פרק הזמן אשר סביר כי במסגרתו תוגש בקשה לעיכוב ביצוע מותנה כמובן בנסיבות העניין, אולם ברור, כי מהותה של בקשה מעין זו מחייבת הגשתה בתוך פרק זמן קצר יחסית מעת שניתן פסק-הדין או מעת שנדחתה בקשת עיכוב הביצוע על-ידי הערכאה הדיונית, לפי העניין. הטעם לכך הינו כפול: שיהוי בהגשת הבקשה עלול להביא להיווצרותו של מצב בלתי הפיך ואף לדחיית הערעור עצמו בשל " מעשה עשוי" (ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית פיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ, פ"ד נט (1) 538). שנית, שיהוי בהגשת הבקשה עשוי ללמד על השלמה עם המצב הקיים ( רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, בעמ' 445).

במקרה דנן המבקשת לא נימקה מדוע המתינה למעלה משנה עד הגשת הבקשה על ידה. פרק זמן של למעלה משנה אינו פרק זמן סביר להגשת בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין.
יובהר כי עיון בבקשה וכן בתצהיר שצורף לה מעלה כי המבקשת לא ציינה מתי נערכה הפנייה לממונה על השכר בבקשה למתן אישור לפסק הדין שניתן לפני למעלה משנה, שכן המבקשת צירפה רק העתק של הודעת דואר אלקטרוני מראש ענף – שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר מיום 16.9.18.
על כן, אני סבורה כי אכן חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית הדין.

חוסר סמכות של בית הדין

תקנה 467( א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת:
"בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה".

כך קבעה כבוד השופטת ורדה וירט ליבנה בהחלטה בבר"ע ( ארצי) 48050-07-10 עיריית באר שבע – יצחק הלמן והממונה על השכר, מיום 15.8.10:
"משניתן פסק הדין... זכאי המבקש לממש את זכייתו. זאת, אלא אם פסק הדין עתיד להיות מובא לפני ערכאת הערעור, שאז רשאי הצד המערער לעתור למתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין. הלכה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק דין, אלא במקרים חריגים ( ראו: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל ( נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נו(4), 178, 181; בשא ( ארצי) 590/09 סינטק מדיה בע"מ – אלדד סיידה (1.11.2009)).

במקרה שלפנינו, אין מדובר בפסק דין העתיד להיבחן על ידי ערכאת הערעור, כי אם בפסק הדין חלוט. על כן, זכאי העובד לממש את זכייתו, אף מבלי להידרש למבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין עיכוב ביצוע פסק דין...".

בהתאם לתקנות סדר הדין ולאמור בפסיקה לא ניתן לעכב ביצוע פסק דין מבלי שמוגש על פסק הדין ערעור. המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין עיכוב ביצוע פסק דין הם: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. התנאי הראשון לעיכוב ביצוע פסק דין לא מתקיים שכן לא הוגש ערעור על פסק דין שהפך לחלוט. יתרה מכך, המבקשת הצהירה כי אין בכוונתה להגיש ערעור על פסק הדין. יוער כי על פי האמור בפסק הדין הרכיבים שהייתה הסכמה לגביהם היו אמורים להיות משולמים למשיב זה מכבר.

אשר למבחן מאזן הנוחות, המבקשת נמנעה מלפרט מהן הנזקים שייגרמו לה אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב פסק הדין ומדוע נזקיה כבדים מהנזקים שייגרמו למשיב. מכל האמור לעיל, לבית הדין אין סמכות לעכב את ביצועו של פסק הדין.

נוכח מסקנתי, אין צורך לדון ביתר הטענות שהועלו בבקשה ובתגובה, ביניהן האם בסמכותו של הממונה על השכר להתערב בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

סוף דבר – דין הבקשה להידחות.

על המבקשת לשלם למשיבה סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתנה היום, כ"ט חשוון תשע"ט, (07 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: עיריית טייבה
נתבע: ג'בארה כמאל
שופט :
עורכי דין: