ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרגו אריזה לוג'יסטיק בע"מ נגד סופרקום בע"מ :

לפני כבוד הרשמת קרן כ"ץ

התובעים:
קרגו אריזה לוג'יסטיק בע"מ

נגד

הנתבעים:

  1. סופרקום בע"מ
  2. אריה טרבלסי

החלטה

התקיים בפני דיון שני, בבקשת ביטול העיקול שהגישו המשיבים. הדיון התקיים ביום 25.10.18 אחרי שהחלטת ערכאת הערעור מיום 22.10.18 קבעה כי עלי להמשיך ולדון בבקשה. 3 עדים נחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה במהלך הדיון שנמשך כשש שעות. לכן בהתאם להלכה בעניין דן מרגליות ( רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נא(3) ) יש לדון בבקשת העיקול מלכתחילה.
לכן התובעת מבקשת העיקול תכונה " המבקשת" והנתבעים שהגישו את הבקשה לביטול העיקול יכונו " משיבים".
במסגרת הבקשה לביטול צו עיקול על ביהמ"ש לבחון בהתאם לתקנה 374 לתקסד"א:
האם הניחה המבקשת תשתית עובדתית על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה.
קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו תתקיים הכבדה על ביצוע פסק דין ומימושו.
יש לבדוק אם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת ולא לטובת המשיבים.
האם עמדה המבקשת בדרישות תום הלב וניקיון כפיים.
באם התשובות לכל הנקודות דלעיל חיוביות, הרי שצו העיקול יוותר על כנו והבקשה לביטול העיקול תדחה.
יצוין כי בדיון הראשון שהתקיים בפני ביום 30.8.18 דחיתי טענות מקדמיות שונות בדבר אי המצאה של מסמכים למשיבים, ראו שורות 30-31 בעמ' 13 ושורות 1-3 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון הנ"ל ולכן לא אחזור על אותה החלטה.

עילת התביעה:
בחינת עילת התביעה נסמכת על כתבי הטענות הנמצאים בתיק לרבות כתב התביעה והחקירות במהלך הדיון שהתקיים בפניי. בשלב זה גם הוגשה כבר בקשת הרשות להגן של המשיבים ובהתאם לפסיקה יש לעיין גם בה. לאחר שעיינתי גם בפרוטוקול ובכל כתבי הטענות בתיק, להלן מסקנתי באשר לעילת התביעה:
להלן יובאו עיקרי התביעה מכתב התביעה. המבקשת הגישה כנגד המשיבים תביעה כספית בסך של 170,820 ₪ .
המבקשת הינה חברה למתן שירותים לוגיסטיים, בין היתר שינוע של חברות, אריזה, שילוח והעברה של מוסדות וחברות וכן שירותי אחסנה.
המשיבה 1 היא חברה שעיקר עיסוקה הוא בתחום ההייטק.
המשיב 2 הוא הבעלים של המשיבה 1, המנכ"ל שלה, מנהל אותה בפועל והוא ערב אישית לכל התחייבויות המשיבה 1 כלפי המבקשת.

ביום 28.6.18 הזמינה המשיבה 1 את נציג המבקשת באופן בהול לפנות את משרדיה ומחסניה ברח' שנקר 3 בהרצליה, אשר השתרעו על כ- 4000 מ"ר משרדים, וכן בנוסף הזמינה פינוי של כ-8 מחסנים ומעבדות נוספים זאת לאור יחסים עסקיים קודמים באותו נושא בין הצדדים ( סעיף 6 לכתב התביעה, סעיף 6 לבקשה לעיקול). הפינוי כלל גם עבודות אריזה של כל הציוד.

מדובר בפעולות מורכבות שכן היה לפנות עמדות שהכילו מעבדות, ציוד משרדי ואלקטרוני, ציוד טכני כבד, שימוש במנופי הרמה בגובה 40 מטר וביצוע העבודה בכמות עובדים גדולה כדי להתגבר על היקפה הגדול.

בין הצדדים נחתם הסכם הזמנת עבודה ביום 28.6.18 בסך כולל של 280,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המבקשת העריכה את משך העבודה ב- 7 ימי עבודה. היום הראשון לעבודה היה 1.7.18 וכבר באותו היום החלו עיכובים בפינוי. בעלת הנכס המפונה שהשכירה למשיבים את המשרדים הזעיקה למקום חברות שמירה ומאבטחים שמנעו מהמבקשת גישה למשרדים, מנעו שימוש במעליות וניתקו את החשמל. כבר ביום הראשון היו עיכובים של כ- 3 שעות שעיכבו במשך זמן זה צוות שלם של 20 עובדים, 2 מנופים, 3 משאיות ומערך לוגיסטי.

המשיבה 1 הייתה אמורה להעביר את השיק הראשון בהתאם להסכם שבין הצדדים בסוף היום הראשון, אך ביקשה לעשות זאת למחרת. נוכח הקושי באיתור השיקים בזמן המעבר של המשיבה 1.

ביום השני למרות הבטחות המשיבה 1 שהעניינים סודרו המשיכו עיכובים ואף החמירו ההפרעות על ידי מערך האבטחה של בעלת הנכס.

נוכח העיכובים וההפרעות והצורך לפנות במהירות את הנכס, דרשה המשיבה 1 לזמן חברות נוספות כדי לעמוד בלוח הזמנים שהעריכה המבקשת 1. המשיבה 1 שילמה את השיק הראשון על פי ההסכם וביקשה להגיע עימה להסדר שיקח בחשבון את הצורך בהפעלת חברה נוספת במקום.

לאור טענות המשיבה בדבר קצב הפינוי, התקיימה פגישה נוספת ביום השלישי לפינוי בצהריים, שבסופה הוחלף מנהל העבודה והוכפלה כמות העובדים לשביעות רצונה של המשיבה 1 שביקשה להפחית סף של 30,000 ₪ בגין ההוצאות למפנים נוספים. המבקשת הסכימה להפחתה זו בתנאי שהמשך העבודה לא יופרע. ובמידה ועקב כך גם התקצר זמן הפינוי וסיום העבודה יהיה מוקדם יותר ( סעיף 7 לתצהירו של מר יוסי בן רובי מטעם המבקשת וכן סעיף 23 לכתב התביעה).

גם בימים הרביעי והחמישי לעבודה המשיכו ההפרעות באופן שניתן היה להתחיל לעבוד באופן מלא רק בשעה 12:00 ולמחרת רק מהשעה 14:00. התייצבות כלל העובדים הייתה מהשעה 7:30 בבוקר.

בשלב זה סוכם כי יוצא השיק השני לתשלום בהתאם להסכם, אך המשיבה 1 משכה שיק על סך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ בלבד ולא את כל היתרה בהתאם להסכם.

ביום השישי לאחר 6 ימי עבודה הודיע נציג המבקשת למשיב 2 כי נוכח ההפרעות יידרש יום עבודה נוסף שעל המשיבה 2 לשאת בו, אילו לא היו הפרעות המבקשת הייתה מסיימת את העבודה בהתאם להערכות. בגין יום עבודה נוסף זה ביקשה המבקשת סך של 46,000 ₪.

המשיב 2 ביקש שההתחשבנות תיערך בסיום העבודה.

לאור האמור לעיל, המשיבה 1 חייבת למבקשת את יתרת התשלום בהתאם להסכם בסך של 100,000 ₪ וכן את התוספת של 46,000 ש"ח בגין יום העבודה הנוסף. לסכומים יש לצרף את המע"מ כדין ובסך הכל 170,820 ₪.

יש לבדוק גם את גירסת ההגנה כפי שהיא מתבטאת בבקשה לביטול עיקול ובבקשת הרשות להגן וזאת כחלק מבחינת עילת התביעה על פי הפסיקה:

המשיבים טוענים כי המבקשת לא סיימה את ביצוע העבודה, ביצעה עבודה חלקית בלבד וחלק מהדברים נשארו במשרדים הישנים. עוד טוענים המשיבים כי המבקשת גם גרמה נזקים לחלק מהרכוש של המשיבות המוערכים ב- 500 אלף ₪, בעת ביצוע העברות.

עוד טוענים המשיבים כי נאלצו להזמין הובלות נוספות בעלות של 100 אלף ₪ שאותן לא ביצעה המבקשת. צורפו העתקי תמונות הנזקים הנטענים.

נטען כי המבקשת לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע לפינוי כיוון שהתייצבה עם משאית אחת בלבד וצוות לא מיומן ומחסור בכוח אדם, רק ביום השלישי לעבודה הוחלט שיוקצה צוות חלופי ויותר כוח אדם. המבקשת מנסה לתרץ את אי עמידה בלו"ז בהפרעות של צד ג'.

המשיבה שילמה למבקשת סכום כולל בסך 210,600 ₪ ואת היתרה אין היא חייבת לשלם לאור הטענות דלעיל. גם לא ברור כיצד הגיעה המבקשת לחישוב של 46,000 ₪ בגין יום עבודה נוסף ואין לה כל ראיה להוכחת סכום זה.

כמו כן נטען במסגרת הבקשה לרשות להגן כי אם המבקשת לא תסיים את העבודה עד ליום 5.7.18, המשיבה 1 הסכימה לשאת בעלות של חצי יום עבודה נוסף על חשבונה. (סעיף 14 לבקשת הרשות להגן).

עוד נטען כי לא קיימת כל עילת תביעה מכל סוג שהוא כלפי המשיב 2, שכן מעולם לא נעשתה אליו פניה אישית לתשלום התביעה שדורשת המבקשת מהמשיבה 1.

לאחר ששקלתי את כל הטענות הנ"ל הרי שהנטל הראשוני בהוכחת עילת התביעה הורם. אין ספק כי המשיבים לא שילמו למבקשת את כל התמורה החוזית עליה סיכמו. המשיבה 1 גם הסכימה לשלם חצי יום עבודה נוסף למבקשת. לכן בשלב זה אכן נותרה המשיבה 2 חייבת למבקשת את יתרת סכום התביעה בסך 100 אלף ₪ פלוס מע"מ וכן חצי יום עבודה נוסף. אומנם לא ברור מה העלות של יום עבודה מלא, אך אם אקח בחשבון שלפי גרסת המשיבים סוכם על 5 ימי עבודה ופינוי עד ליום 5.7.18 החל מ- 1.7.18, הרי שחלוקת תמורת ההסכם ב- 5 ימי עבודה תוביל אותנו ל- 56 אלף ₪ ליום ומחצית מיום זה עומדת על 28,000 ₪ בתוספת מע"מ ונגיע לסך של 32,760 ₪. זהו סכום שניתן להתייחס אליו כמוסכם לכאורה גם על ידי המשיבים שחתמו על ההסכם והוא נגזר מן ההסכם. יחד עם זאת טענות ההגנה של המשיבים , כגון נזקים שגרמה המבקשת לרכוש והפעלה של מובילים נוספים הינן טענות הגנה טובות, אך אינן נתמכות בשלב זה בראיות מהימנות לכאורה ואפרט:
המשיבים לא צירפו העתקים של חשבוניות בדבר הפעלת המובילים הנוספים ולכן לא ניתן לדעת באופן מהימן לכאורה בשלב זה כמה באמת הוציאו המשיבים ושילמו מכיסם למובילים אלה. כמו כן בשלב זה חלוקות הגירסאות בין המבקשת למשיבים האם היה צורך במפעילים נוספים בגלל ההפרעות הרבות ואיבוד שעות עבודה רבות של המבקשת כתוצאה מהפרעות אלו שאינן תלויות בה או האם היה צורך בהם כתוצאה מפעילות לא מחושבת ורשלנית של המבקשת. גרסה זו תוכרע במהלך ההוכחות בפני שופט אם תתקבל בקשת הרשות להגן. אינני יכולה בשלב זה להכריע בין הגרסאות האלה.
המבקשים כן הגישו צילומים של נזקים שנגרמו לציוד שלהן. בשלב זה לא צורפה חוו"ד מומחה, מהי עלות הנזקים ולכן קשה לומר שמדובר בראיות מהימנות לכאורה. לא זו אף זו, מעיון בהסכם שבין הצדדים שצורף לכתב התביעה מסעיף 2 לו, עולה כי: "קרגו אינה אחראית לכל תקלה ו/או בעיה טכנית כזו או אחרת עם הציוד המועבר...". מכאן שספק גדול אם תביעה נזיקית בגין ציוד שנפגע בהעברה תוכל לעמוד מול סעיף כיסוי זה. בשלב זה של ראיות מהימנות לכאורה, קיימת ראיה נגדית לכאורה בדמות סעיף 2 הנ"ל כנגד הציוד שנטען כי נפגע בהעברה , ועילת תביעה חזקה לכאורה. לכן אני סבורה כי יש להבטיח מבחינת עילת התביעה את הסכום של 117,000 ₪ בתוספת הסכום של 32,760 ₪ הנזכר לעיל ובסה"כ יש להבטיח בעיקול את הסך של 149,760 ₪. מכאן שאני סבורה שיש להבטיח סכום זה בעיקול ולמעשה יש לצמצם במעט את העיקול שניתן במעמד צד אחד, לסכום זה כי עוקל סך של 170,820 ₪. לסיכומו של דבר אני סבורה כי המבקשת עמדה במבחן ההסתברות לקיומה של עילת תביעה ראויה ומנגד בשלב זה לא הועמדה העילה הנטענת לכתב התביעה בספק ניכר באופן שאפשר יהיה להגיד שניתן לאיין אותה או לא להיעתר לצו העיקול ( ראו ר"ע 490/86 יונה נ' מקמילן, פ"ד מ(4) 115).

באשר לעילת התביעה כנגד המשיב 2, ברור שאם יינתן פסק דין כנגד המשיבה 1 והוא לא ישולם על ידה, הרי שעל המשיב 2 לשלמו שכן הוא ערב לכל חיובי המשיבה 1. המשיב 2 לא הכחיש כי הוא ערב לחיוב זה והוא נתבע בגין ערבותו זו. (ראו סעיף 49 לכתב התביעה). משנתבע המשיב 2 בגין ערבותו שאיננה מוכחשת, הרי שקיימת עילת תביעה כנגדו. אם טוען המשיב 2 כי לא בשלה העת לתשלום הערבות, או כי לא ניתן היה לתבוע אותו בטרם שליחת התראה בכתב לגביו, אלו טענות שמקומן בבקשה הרשות להגן אך אין בהן די כדי לבטל את עילת התביעה או להפחיתה, שכן הראיות המהימנות לכאורה לגביו הן חתימתו על כתב הערבות וכתב הערבות, עובדות שאינן מוכחשות. לכן קיימת עילת תביעה לגביו וטענותיו בנושא זה נדחות.

הוכחת הכבדה על ביצוע פסק הדין:
אעבור לבדיקת יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין ומימושו. נקבע כי מידת ההכבדה שעל התובע להוכיח במסגרת הליך של עיקול זמני, היא הנמוכה בהשוואה לסעדים זמניים אחרים ( א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי ( מהדורה עשירית, 2009), 560), ולמעשה די בחשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. במגמה המשתנה במשך השנים כבר אין צורך להוכיח הברחה של נכסים אלא די להוכיח הכבדה כלשהי.
הטענות בבקשה לעיקול להכבדה כנגד המשיבה 1 הן כי בהתאם לדו"ח דן אנד ברדסטריט, שצורף לבקשה עם התצהיר והתצהיר אף מתייחס אליו באופן ברור בסעיף 38 לתצהיר של מר דוד לוי ולכן הוא מהווה ראיה מהימנה לכאורה, קיימים כנגדה עשרות של תביעות והליכים משפטיים בסכומים לא מבוטלים בהיקפי חובות של מיליוני שקלים ולכן היא מצויה בקשיים כלכליים כבדים ולא תוכל לשלם את פסה"ד אם יינתן נגדה ( סעיף 42 לבקשה לעיקול במעמד צד אחד).
עוד נטען בסעיף 43 לבקשה לעיקול כי מדובר בת.ק 10776-04-18 של מר בועז פרידמן כנגד המשיבה 1 על סך של 360,000 ₪. תיק נוסף 65232-06-17 של מר חיים קונפינו על סך 109,000 ₪. תביעה של מונה טורס בתיק 40691-09-17 על סך 114,000 ₪ ותביעה של לפידות בהיקף של 960,000 ₪. מדובר בתביעות ספקים ועובדים המהוות הכבדה.
גם חברת אמקור, המשכירה של הנכס שפונה ברחוב שנקר 3 בהרצליה מתעתדת להגיש תביעה בגובה של מיליוני שקלים. לבקשה ולתצהיר צורף הדו"ח הנ"ל שיקרא " הדוח". על טענות אלו חזר מר דוד לוי בסעיף 38 לתצהירו בבקשה לעיקולים. אומנם במהלך חקירתו בפני טען כי לא יהיה בדו"ח עצמו, אך הדו"ח צורף והדברים עולים ממנו.
במהלך הדיון שבפניי עלה כי חלק מהתביעות כבר נסגרו וגם עם חברת אמקור הושגה פשרה אשר שולמה, ולכן הדו"ח איננו עדכני. עולה מן החקירה כי התביעה שהגישה " נקי פלוס בע"מ" נסגרה לאחר תאריך הדפסת הדו"ח הנ"ל. באותו אופן גם תביעת " חבר" נסגרה, תביעת " ארקיע" ותביעת " ילין" נסגרו.
יחד עם זאת גם לגרסת המשיבים ובא כוחם עדיין נותרו 14 תביעות פתוחות. בהתאם לדו"ח הנ"ל. בעניין זה ראו את סיכומיו בשורות 18-23 בעמ' 45 לפרוטוקול הדיון. מעיוני בדו"ח הנ"ל ולאחר שהפחתתי את כל התביעות שנסגרו בהתאם לחקירה שבוצעה במהלך הדיון, נותרו 18 תביעות פתוחות בסך כולל של 2,813,055 ₪.
אכן אלו תביעות רבות במיליוני שקלים שפתוחות נגד המשיבה 1, ובוודאי מהוות הכבדה על ביצוע פסק הדין שבפנינו אלא אם כן תרים המשיבה 1 את הנטל המשני להראות ולהוכיח שהיא מסוגלת לשלם את כל התביעות הנ"ל במידה וכולן תתקבלנה בצירוף התביעה שבפני אם תתקבל. זו אינה הכבדה של מה בכך, אלא הכבדה רצינית ומשמעותית.

בנוסף בדו"ח עצמו מופיע כי מכתבה שפורסמה בגלובס ביום 2.11.2017 למשיבה 1 יש שווי של 56 מיליון דולר והיא עברה מהפסד נקי של 3.2 מיליון דולר לרווח נקי של 614,000 דולר.

יחד עם זאת מופיע עוד בדו"ח נכון ליום 27.2.2018 בהתאם לניתוח די.בי. כי חל שינוי ברמת הסיכון של החברה ולאור זאת מומלץ להקטין חשיפה אליה ולגבות אשראים בביטחונות. עוד עולה בדו"ח הנ"ל שם פורסמו דוחות רווח והפסד של המשיבה 2 בין השנים 2014 עד 2017 וכן מאזנים נוספים שפורסמו בין השנים הנ"ל, כי אכן למשיבה רווח רבעוני נכון לרבעון השלישי של 2017, ולפני מיסים בסך של 551,000 דולר.
כמו כן פורט באותו מקום כי יש רווח גולמי לאותו רבעון של 5,126,000 דולר.

ב"כ המשיבים בסיכומיו חזר על הטענות כי לא קיימת הכבדה כנגד המשיבה 1. זאת משום שהיא נסחרת בבורסה בניו יורק ושווי נכסיה הינו 52 מיליון דולר וכן חזקה שהיא יכולה לעמוד בתשלום פסק הדין אם יינתן. המשיבים צירפו לתיק בית משפט דוחות כספיים שפורסמו בבורסה של ארה"ב ( הנסדא"ק) במסגרת הבקשה לביטול העיקול, ובמסגרת הבהרה ומסמכים נוספים שצירפו לתיק בית המשפט. גם מהם עולה כי שווי הנכסים של המשיבה 1 עומד על מעל 55 מיליון דולר.
במצב זה טוען ב"כ המשיבים לא קיימת הכבדה. עוד נטען גם בתצהירו של המשיב 2 ובנושא זה לא נחקר כי למשיבה 1 יש מעל 200 עובדים ורק המשכורות המשולמות לעובדים אלו עומדות על מעל 4 מיליון לחודש. טענות אלו לא נסתרו בחקירה.

מנגד טען ב"כ המבקשת בסיכומיו כי מהדו"ח הנ"ל בעמוד 3 עולה כי המשיבה 1 סיימה בשנת 2017 את פעילותה בהפסד של 465,000 $. והפסד בשורה תחתונה בסך של 13.9 מיליון דולר. ביהמ"ש עיין בדו"ח הנ"ל ועולה כי הדברים נכונים לסוף מחצית ראשונה של שנת 2017. מנגד, המשיבה 1 הציגה בפניי במסגרת הבקשה לביטול העיקול הזמני דוחות כספיים ומאזנים שהתפרסמו בבורסה האמריקאית ( דוחות רבעוניים שהוגשו ביום 16.7.18, וכן דו"ח כספי מפורט שפורסם ביום 13.8.18 ומעודכן ליום 30.6.18. שצורף להבהרה והודעה מטעמם של המשיבים). מהמאזנים אכן עולה כי למשיבה 1 יש נכסים בגובה של 55 מיליון דולר, ביניהם מזומן ושווי מזומנים בסך של 1.9 מיליון דולר נכון ליום 30.6.18 ופיקדונות בבנק בסך של 1.3 מיליון דולר.

ב"כ המבקשת טען כי לא ניתן ללמוד דבר מהדו"חות הכספיים שהוגשו לבורסה האמריקאית. לא קיים פירוט פרטני לגבי כל נכס ונכס בדו"חות אלו וגם לא ניתן להבין היכן נמצאים הנכסים והרווחים. אך מעיון עוד עולה מן הדוחות הכספיים שפורסמו ביום 13.8.18, בעמ' 3 כי ה EBITDA- ( רווח נקי של החברה) השתפר בשנת 2018 ל- 2.9 מיליון דולר בהשוואה ל- 0.7 מיליון ( בשנה הקודמת). כאמור מדובר על דו"ח של אמצע שנת 2018, כלומר על רווחים לחצי שנה בלבד, מכאן שיש לצפות שבמהלך כל 2018 יהיה אותו רווח גם במחצית השנייה של 2018. סיכומו של דבר הוא שלכאורה בידי המשיבה 1 יש מספיק כספים לשלם את כל פסקי הדין שיינתנו אם יינתנו לרבות 18 התיקים בדו"ח הנ"ל והתביעה שבפניי. לאור הרווח הקיים לה בחצי שנה וכן לאור הפיקדונות ושווי המזומנים המפורטים בדוחות. מדובר במיליוני דולרים בעוד שבחובות בגין התביעות שהוגשו מדובר בסכומים דומים במיליוני שקלים, לכן המשיבה 1 הרימה לכאורה, את הנטל המשני להוכיח כי אין הכבדה אם תצטרך לשלם את פסה"ד.
יחד עם זאת המשיבה 1 יכלה להוכיח הדברים גם אם הייתה מצרפת את דפי החשבון שלה עוד בדיון הקודם, דבר שסירבה לעשות מטעמיה היא. עד היום למעשה לא צירפה המשיבה מסמכים אלו. בתיק מונחת הודעת המחזיק, בנק דיסקונט, נכון ליום 21.8.18 ממנה עולה כי בחשבון העו"ש של המשיבה 1 קיימת יתרת זכות בסך של 30,199 ₪ בלבד וכי מתוך סכום זה לבנק יש זכויות בסך של 145 ₪. היכן החסכונות והכספים הנזילים בסכומים של מיליוני דולרים הנ"ל ? מתשובות הבנקים הנוספים, בנק הפועלים ובנק לאומי עולה כי לא מתנהלים חשבונות על שמה של המבקשת 1 וכי אין נכסים או זכויות בבנקים הניתנים לעיקול. יוצא מכך, המשיבה 1 יכולה להבטיח אך ורק סכום של 30,054 ₪ מן התביעה אם היא תתקבל כי זהו כל כספה, ובוודאי שאין בו להבטיח לא רק את סכום התביעה בפני אלא גם את כל הסכומים הנ"ל של 18 התביעות בארץ בסך כולל של מעל 2.8 מיליון ₪. חובות גדולים אלו העבירו אליה את הנטל המשני להוכיח כי יש ביכולתה לפרוע חובות אלו ולכן לא קיימת הכבדה. האם הרימה את הנטל המשני להוכיח כי לא קיימת הכבדה? כאמור לעיל הדוחות הכספיים שהוגשו בארה"ב הינם כלליים ולא ניתן להבין מהם שחלק מהכספים או חלק מהנכסים המפורטים בו במיליוני ₪ נמצא בארץ לשם הבטחת התביעה שבפני אם תתקבל וכן להבטחת יתר 18 התביעות שנמצאות בארץ. לכן אין די בדו"חות שצורפו כדי להצביע על כך כי בארץ לא קיימת הכבדה כנגד המשיבה 1. נהפוך הוא, בארץ קיימים הכבדה של מעל 2.8 מיליון ₪ בעוד שנכסים וזכויות של המשיבה לא ברור היכן הם נמצאים. לפיכך קיימת הכבדה כנגד המשיבה 1. לכך יש להוסיף את טענת ב"כ המבקשת כי לבנקים קיימים שעבודים בגובה של מיליונים של ₪, ועיון בדו"ח אכן מעלה שעבודים של מעל 13 מיליון ₪.

אין נפקות בפני לעובדה כי המשיבה 1 הפקידה בתיק אחר 120 אלף ₪ להבטחת הוצאות וזאת משום שבתיק האחר נמנעה המשיבה 1 להציג דוחות כספיים ( ראו שורות 20-25 בעמ' 36 לפרוטוקול הדיון) ואילו כאן צורפו הדוחות ואף נבדקו על ידי.
כעת אעבור לבחון את ההכבדה לגבי המשיב 2. המשיב 2 הודה בחקירתו כי קיימת נגדו באופן אישי תביעה שהגיש ד"ר אורן שבת, שהתקבלה על סך של 86,287 ₪ בעקבות מתן פסק דין בהעדר הגנה. עוד הודה כי פסק הדין לא שולם בעקבות הגשת ערעור וכי התובע לא ביקש את התשלום כיוון שמתנהלת גם בקשה לביטול פסה"ד.
אותו פסק דין מוזכר גם בדו"ח הנ"ל וגם המשיבה 1 היא נתבעת בו. קיומו של פסה"ד כנגד המשיב 2 מהווה הכבדה בהתאם לפסיקה ולדין. עובדה זו הועלתה ע"י המבקשת , בעצם ההפניה לדו"ח הנ"ל בבקשתה וצירופו לבקשה. גם אם יבוטל פסה"ד בתביעה של ד"ר אורן שבת הנ"ל, הרי עצם העובדה שמתנהלת תביעה נוספת כנגד המשיב 2, היא מהווה ראיה לכאורה להכבדה על ביצוע פסה"ד שבפנינו. גם אם הראיה פורטה בעדותו של המשיב 2 עצמו. החקירה של ב"כ המבקשת היא חלק מהנטל שלה להוכיח את ההכבדה הנטענת ובצירוף הדו"ח לבקשה עצמה יש די כדי לעמוד בהרמת הנטל, קל וחומר משהודה בכך המשיב 2. לא ברור אם יבוטל פסה"ד ואם לאחר שיבוטל, בהנחה תיאורטית שאם ינתן פס"ד לאחר שמיעת הוכחות כנגד המשיב 2 בתביעה של ד"ר אורן שבת, ויתקבל פסק דין בתביעה שבפניי, לא ברור אם המשיב 2 יוכל לעמוד בתשלומים אלו. די בכך שקיימת תביעה נוספת כדי להוות ראיה מהימנה לכאורה על הכבדה כנגדו היות והנטל להראות הכבדה הוא נמוך מאוד כפי שהפניתי בפסיקה דלעיל. המשיב 2 לא הציג בפניי כל מסמך בקשר למצבו הכספי, אינני יודעת כמה הוא משתכר מעבודתו ואיזה רכוש יש לו. משלא הופרך הנטל המשני להראות כי המשיב יוכל לעמוד ולשלם גם את פסה"ד בתביעה שבפני אם יינתן כנגדו וגם את פסה"ד בעניין התביעה של ד"ר אורן שבת בהנחה שיינתן כנגדו לאחר שיסתיימו כל ההליכים שם, הרי שאין בידי לקבוע כי לא קיימת הכבדה לגביו. לא זו אף זו מתשובת בנק דיסקונט כפי שמצויה בתיק ביהמ"ש עולה כי נתפסו כמה אלפי ₪ בודדים בחשבונו, שכן לאחר שמנכים מיתרת חשבונו שעמדה נכון ליום התשובה 21.8.18 על סך של 20,319 ₪ את זכויות הבנק בתשובה זו בסך 2,033 ₪ ובניכוי הסך של 14,357 ₪ בגין חיובי האשראי שבוצעו לפני הטלת העיקול ועד ליום הטלתו, נותר סך של 3,929 ₪ בלבד מעוקל בחשבון. ברור שאין די בסכום זה כדי להבטיח את תשלום התביעה שבפני בלבד ובוודאי שלא את שתי התביעות, כלומר גם את התביעה של ד"ר אורן שבת בנוסף. לכן משבשלב זה הוכחה הכבדה לגבי המשיב 2 , לא יבוטל צו העיקול.

מאזן הנוחות:
6. ברור שבמאזן הנוחות אם לא יוכל המשיב 2 לשלם את פסה"ד, לאור ההכבדה הנ"ל מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת שכן, אם יוסר העיקול ואין ביכולתו לשלמו, משיינתן פס"ד תישאר המבקשת בפני שוקת שבורה. הוא הדין לגבי המשיבה 1. אם לא הוכח בפני שיש לה נכסים או זכויות בארץ, הרי שלא תוכל לעמוד בחובות של מעל 2.8.מיליון ₪ בגין התביעות שהוגשו אם תתקבלנה וכן לאור השעבודים לבנקים בסך העולה על 13 מיליון ₪. אם המשיבה 1 לא תשלם את פסק הדין בארץ, הרי שלא יימצאו כל נכסים להיפרע ממנה בארץ והמבקשת תעמוד בפני שוקת שבורה מולה גם אם לפי הדוחות שהוגשו בארה"ב יש למשיבה 1 כספים רבים, המבקשת לא תוכל לגבות דבר. לכן גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת לגבי שני המשיבים.
יסוד תום הלב:
7. בעניין זה לא מצאתי כל פגם בהתנהגות המבקשת או בא כוחה. המבקשת לא טענה כי כל התביעות המופיעות בדו"ח הנ"ל עומדות ופתוחות כנגד המשיבים. היא הביאה את הדו"ח ואמרה שמצוינות בו תביעות רבות במיליוני ₪ שפתוחות כנגד המשיבה 1. למשיבה 1 ניתנה ההזדמנות בביהמ"ש להפריך את האמור בדו"ח ואכן ביהמ"ש עודכן ע"י החקירות כי חלק מהתביעות כבר נסגרו. אין בכך פגם בהתנהגותה של המבקשת כיון שהיא הפנתה למצב העובדתי בדו"ח ולא למצב העובדתי האמיתי הנכון לגבי כל תביעה ותביעה. היות ומדובר בעשרות תביעות (כ- 47) גם לפי גרסתם של המשיבים, הרי שאין לבוא אליה בטרוניה מדוע לא בדקה כל תיק ותיק בבית המשפט באמצעות מערכת נט המשפט. זהו נטל גבוה להטיל עליה כחלק מדרישת תום הלב ואיני מוצאת פגם בתום ליבה. מה גם שנותרו כ- 18 תביעות בגובה של נעל 2.8.מייון ₪ כנגד המשיבה 1.
8. לכן לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול העיקול שהגישו המשיבים ומותירה את צו העיקול על כנו. יחד עם זאת, היות ולפי תשובות בנק דיסקונט נתפסו כספים בפועל, מתחת לסכום התביעה אני מורה כי העיקול על חשבונה של המשיבה 1 בבנק דיסקונט, יבוטל רק לאחר שהמשיבה 1 תפקיד בקופת ביהמ"ש את הסכום של 30,054 ₪ עד ליום 5.12.18 וכתנאי לביטולו. באם לא יופקד הסכום הנ"ל במ לואו ובמועדו, לא יבוטל העיקול על חשבון הבנק של המשיבה 1.
גם לגבי המשיב 2, אורה על ביטול העיקול בחשבון העו"ש שלו בבנק דיסקונט במידה ויפקיד בקופת ביהמ"ש את הסך של 3,929 ₪ עד ליום 5.12.18 וכתנאי לביטולו. באם לא יופקד הסכום הנ"ל במלואו ובמועדו, לא יבוטל העיקול על חשבון הבנק של המשיב 2 בבנק דיסקונט.
9. המשיבים ביחד ולחוד ישלמו למבקשת את הוצאות הדיון בבקשה בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי זו לשני הצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קרגו אריזה לוג'יסטיק בע"מ
נתבע: סופרקום בע"מ
שופט :
עורכי דין: