ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל וולפוס נגד שלמה תחבורה בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת ליאת בנמלך

התובע:

ישראל וולפוס

נגד

הנתבעת:

שלמה תחבורה (2007) בע"מ

פסק דין

  1. בתביעה שלפניי מבקש התובע לחייב את הנתבעת, עימה התקשר לשם השכרת רכב באיטליה בתאריכים 4.1.2018 עד 11.1.2018, בפיצוי. בהתאם ל"שובר" אשר נמסר לתובע הרכב (מקטגוריה של ניסן קשקאי ודומיו) הוזמן מחברת winrent באיטליה. לטענת התובע בכתב התביעה ובדיון שלפניי הרכב אשר סופק לו בפועל באיטליה היה מקטגוריה נמוכה מזו אשר עבורה שילם, וכי בנוסף חלו תקלות גם לאחר שהרכב סופק. על פי הנטען כבר ביום השכירות הראשון, 4.1.2018, הסתבר כי ברכב יש תקלה בבלמים. התובע הודיע על כך לחברת ההשכרה באיטליה וזו שלחה אמנם גרר אשר לקח את הרכב התקול, אך רכב חלופי נמסר לו רק ביום 9.1.2018, כך שמספר ימים היה הוא ללא רכב כמתוכנן. עוד טוען התובע כי בתום ימי ההשכרה, ביום 11.1.2018, השיב את הרכב כשמיכל הדלק מלא, ולמרות זאת חויב הוא בסכום כספי בגין דלק (בסך של 120 יורו). מכאן תביעתו להשבת הסכום אותו שילם בגין הימים בהם הרכב לא היה ברשותו, להשבת הסכום העודף ששילם בגין רכב מקטגוריה גבוהה יותר מזו שקיבל בפועל, על הוצאות הנסיעה בימים בהם היה ללא רכב, על הסכום שנגבה בגין הדלק, וכן על הוצאות שונות ועוגמת נפש (בסה"כ סך של 7,859 ש"ח).
  2. הנתבעת טוענת כי גם אם תיאורו של התובע נכון, לא היא בת ריבו. לטענת הנתבעת היא משמשת כמתווכת בלבד בין חברות השכרה בחו"ל לבין תיירים המגיעים מישראל. על כן, כך טוענת הנתבעת, אין היא אחראית לנזקים ישירים או עקיפים העלולים להיגרם בשל אי קיום התחייבותה של חברת ההשכרה המקומית. הנתבעת הפנתה בהקשר זה לתנאי שובר ההשכרה שנמסר לתובע. לטענתה משהתקבל אישור לפרטי ההזמנה מאת חברת ההשכרה באיטליה, היא מילאה את תפקידה כמתווכת ללא רבב, ואין לראות בה אחראית לסוג הרכב שסופק בפועל או לטיבו. עוד מדגישה הנתבעת כי התנהלות התובע בעת קרות האירועים היתה אל מול חברת ההשכרה המקומית בלבד. כן נטען כי קיימת אפשרות שהנזק לרכב נגרם בשל שימוש לא נכון של התובע וכי אין לקבל את טענתו כי השיב את הרכב כשמיכל הדלק מלא.

בנוסף העלתה הנתבעת בכתב ההגנה טענה לפיה בעקבות פנייה שערכה בנסיון לסייע לתובע השיבה לו חברת ההשכרה באיטליה את הסכום בו חויב בגין "ימים לא מנוצלים" וכן הושב לו חלק מן החיוב בגין הדלק . התובע מצידו אכן הגיש בקשה לתיקון תביעתו בעומדו על כך שקיבל השבה חלקית בגין הימים בהם לא עשה ברכב שימוש ובגין חיוב היתר בגין הדלק, בסכום כולל של 996 ש"ח.
3. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי את טענותיהם ועדותם בדיון שנערך לפניי, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה.
הטענה המרכזית אותה העלתה הנתבעת היא כי היא שימשה מתווכת בלבד בין התובע לבין חברת ההשכרה בחו"ל, ועל כן אין לראותה כאחראית לתקלות כאלו ואחרות שאירעו.
שאלת אחריותה של חברה ישראלית אשר באמצעותה שוכר צרכן בישראל רכב אשר יסופק לו בחו"ל על ידי חברה זרה עימה התקשרה החברה בישראל התעוררה לא אחת בפסיקותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. המגמה הברורה העולה מן הפסיקה היא שאין לראות בחברה הישראלית משום גורם מתווך גרידא, אשר ללא תלות בנסיבות האירוע נעדר כל אחריות לעניין אספקת הרכב ואספקת השירות. עם זאת, אחריות הספק בישראל סוייגה כך שנקבע כי לא יישא באחריות במקרים בהם מדובר ב שיבושים ותקלות המהווים זוטות או בתקלות ושיבושים הנובעים מנסיבות אשר אינן תלויות בספק, לא היו בידיעתו מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם (ראו והשוו: ת"ק (תל-אביב-יפו) 2940-07-17 פיש נ' אופרן שירותים בע"מ (13.9.2018) (להלן: עניין פיש); ת"ק (תל-אביב-יפו) 16754-09-12 פרגון נ' אופרו הולידיי אוטו (1997) בע"מ (25.6.2013) (להלן: עניין פרגון); ת"ק (קריות) 23524-05-17 סמרה נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (25.4.2018); רת"ק 16944-08-17 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' אדלר (10.8.2017); ת"ק (הרצליה) 61444-06-15 להב נ' קשר רנט א קאר בע"מ (28.1.2016). אולם ראו: ת"ק (בית שמש) 38961-10-10 משה נ' אופרן השכר רכב (13.7.2011); ת"ק (אשדוד) 47260-10-10 ( שפירא נ' שלמה SIXT (1.5.2011)). גם לעמדתי יש לצמצם את קשת המקרים בהם הלקוח הישראלי נותר ללא כל מענה משפטי בקשר לעסקה אותה ביצע בישראל עם חברה ישראלית, וכי חברה ישראלית אשר באמצעותה נערכת עסקה של השכרת רכב אינה יכולה לפטור עצמה בטענה כי היא גורם מתווך בלבד בין הלקוח לבין חברה זרה. כן שותפה אני לגישה כי עצם הכללתה של תנייה הפוטרת את החברה הישראלית מכל אחריות בהסכם ההתקשרות עם הלקוח - כפי שנעשה בענייננו, כאשר בשובר שנמסר לתובע צוין כי לנתבעת אין כל אחריות כלפי המזמין בכל דבר ועניין - אין בה ככלל כדי לפטור את החברה מאחריות, באשר עניין לנו בחוזה אחיד, ומדובר בתניה אשר על פניה היא תניה מקפחת (ראו עניין פיש, פסקה 21;עניין פרגון, פסקה 6; ת"ק (רמלה) 41649-01-16 שלם נ' קשר רנט א קאר בע"מ (30.4.2017)). יחד עם זאת , אך מובן הוא כי אין מקום להטיל על החברה הישראלית את האחריות לכל תקלה המתרחשת בחו"ל באשר היא, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו הקונקרטיות. כאמור לעיל מקום בו מוכח כי מדובר בזוטות או כי מדובר בתקלה הנובעת מנסיבות אשר אינן תלויות בחברה הישראלית, לא היו בידיעתה מבעוד מועד ולא ניתן היה לצפות אותם, אין לראות בחברה הישראלית כאחראית לאותה תקלה.
4. על רקע העקרונות האמורים נבחן את נסיבות המקרה דנן.
כמתואר לעיל בענייננו אירעו שתי תקלות מרכזיות. התקלה הראשונה היא שסופק לתובע רכב מקטגוריה נמוכה מזו שהוזמנה על ידו מן הנתבעת. יצוין כי הנתבעת לא הכחישה בטענותיה שהרכב שסופק בפועל היה מ קטגוריה נמוכה יותר מזה שהוזמן (נציג הנתבעת ציין בדיון "לצערי אין לי התייחסות לטענה זו"), אך לטעמה אין לה אחריות לסוג הרכב שסופק בפועל. איני מוצאת לקבל עמדה זו.
בהתכתבות בין הנתבעת לבין החברה באיטליה אותה הגישה הנתבעת (נ/7) ציינה החברה באיטליה כי הרכב שסופק בפועל תואם את הקטגוריה המופיעה על החשבונית שנשלחה ממנה לנתבעת ועל כן, כך נכתב, "the difference between car groups can be refunded directly by you". הנתבעת לא הכחישה את הנכתב בהקשר זה, כי כבר בחשבונית הופיעה קטגוריה נמוכה מזו שהוזמנה בפועל, ובנסיבות אלו - ומהנתבעת לא ווידאה עם החברה הזרה כי תספק רכב בהתאם לקטגוריה שהוזמנה ו עבורה שולמה תמורה - עליה להשיב לתובע את הסכום ששולם ביתר בגין רכב מקטגוריה גבוהה יותר.
לטענת התובע הפער בעלויות הוא 500 ש"ח. הנתבעת לא הכחישה את הטענה בכתב ההגנה ובדיון ציין נציגה כי אין בידיו נתונים ואסמכתאות המלמדים אחרת, ובנסיבות אלו, והיות שמלוא הנתונים והמידע בעניין זה מצויים בידיה של הנתבעת וזו כאמור בחרה שלא להציג דבר בעניין, אני מוצאת לחייבה בסכום זה.
התקלה השניה היא שלאחר שהתגלתה תקלה ברכב השכור לא סופק לתובע רכב חלופי במשך ארבעה ימים. אי אספקת רכב חלופי במשך פרק זמן כה ארוך במהלך טיול, על כל ההשלכות של כך, היא בלתי סבירה. מטענות הצדדים עולה כי הטעם לאיחור זה היה נעוץ בכך שלפחות בחלק מן הימים חל חג באיטליה, אשר בשלו החברה בחו"ל לא היה פעילה. אולם לטעמי הנתבעת אינה יכולה לפטור עצמה בכך. הנחתו של לקוח סביר היא כי יינתן לו שירות הולם במהלך תקופת השכירות אם תתרחש תקלה כלשהי , ועל החברה הישראלית לוודא מראש עם חברות עימן היא מתקשרת כי כך יהיה ולחלופין ליידע את הלקוח על אי מתן שירות בתאריכים מסוימים, על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת בעניין. עוד אציין כי לגרסת התובע, אותה מצאתי מהימנה, כאשר התגלה שקיימת בעיה בבלמים התקשר הוא ל שירות הלקוחות של הנתבעת בישראל וזו הפנתה אותו לחברה באיטליה, וגם לאחר שהרכב התקול נגרר ומשהסתבר לו כי לא נמסר לו רכב חלופי שב ופנה לנציג הנתבעת בישראל (וגם אשתו שהיתה בארץ פנתה אליהם טלפונית), אך לא היה בפניות אלו כדי להועיל.
בנסיבות אלו כולן סבורה אני כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו בגין העיכוב בהחלפת הרכב במשך ארבעה ימים (מתוך שבעה). אעיר כי לטעמי אין רלבנטיות בהקשר זה לשאלה האם לכתחילה נמסר לתובע רכב תקול (כטענתו) או האם הרכב התקלקל בעקבות השימוש שנערך בו, שכן כך או כך, היה מקום לספק לו רכב חלופי חלף זה שהתקלקל בתוך פרק זמן סביר .
אשר לשיעור הפיצוי. בכל הנוגע לנזק הממוני, הרי שהסכום שהושב לתובע על ידי החברה בחו"ל מכסה במלואו את שווי דמי ההשכרה בגין הימים בהם לא סופק רכב בפועל, ואף שולם סכום של 329 ש"ח ביתר (חישוב יום שכירות: התמורה ששילם התובע בניכוי 500 ש"ח שהושבו לעיל חלקי שבעה ימים). אשר להוצאות התובע בגין נסיעות באותם ימים בהם נאלץ להשתמש בשירותי תחבורה אחרים, הרי שמשהושבה התמורה ששולמה בגין הרכב עבור הימים בהם לא היה זה ברשותו של התובע, דומה בעיני כי בהשבה של ההוצאות בנוסף לכך, יהיה משום כפל פיצוי. כן איני מוצאת לקבוע פיצוי בגין שיחות הטלפון שכן לא ניתן לקבוע באופן ברור על יסוד החשבון שהוצג מה עלות השיחות אשר נערכו בגין האירוע דנן (התובע עצמו ציין בכתב התביעה סכום אותו הוא "מעריך").
יחד עם זאת, לטעמי בנסיבות המתוארות לעיל קמה הצדקה לפסוק לתובע פיצוי נוסף בגין עוגמת הנפש המשמעותית שנגרמה לו בשל העובדה שארבעה ימים מתוך ימי טיול לא היה רכב ברשותו, מה שמטבע הדברים השפיע על מהלך הטיול כולו, ובנסיבות העניין תחויב הנתבעת בסך של 2,500 ש"ח בגין רכיב זה, ובניכוי הסכום שהושב ביתר כאמור לעיל - סך של 2,171 ש"ח.
לבסוף, איני מוצאת לפסוק פיצוי נוסף בגין רכיב הדלק. סכום החיוב בגין הדלק הושב בחלקו על ידי החברה באיטליה, ולאחר עיון בהתכתבות בינה לבין הנתבעת (נ/7), בנסיבות העניין הקונקרטי בכללותן ובשים לב למבחנים אשר הותוו בהקשר זה בפסיקה עליהם עמדתי לעיל, איני מוצאת לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין רכיב זה.
5. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כך שעל הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,6 71 ש"ח.
כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 750 ש"ח.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 ימים.
המזכירות תשלח לצדדים עותק של פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב חשוון תשע"ט, 31 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ישראל וולפוס
נתבע: שלמה תחבורה בע"מ
שופט :
עורכי דין: