ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונן בן יאיר נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

רונן בן יאיר

נגד

נתבע

הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

א. להלן הפרטים הרלוונטיים לעניין

1. התובע היה בעל רכב מסוג סיטרואן ברלינגו והעביר את בעלות הרכב לאחיו ש מעון. ואולם, התובע הוא שטיפל ברכב ונשא בהוצאות הרכב, כגון ביטוח. התובע אף החליט להעביר את הרכב לחברו בשם אליהו גבאי (להלן: "אלי") .

2. לפי גרסת התובע, הצדדים סיכמו ביניהם, כי אלי יבחן באם הרכב מתאים לצרכיו ועל כן, ייסע ברכב, וינסה אותו למספר ימים. התובע טען, כי סיכם עם אלי, כי אם אלי יחליט שברצונו לרכוש את הרכב, ישלם את מלוא שוויו של הרכב ואז תועבר הבעלות על הרכב לאלי. עוד סוכם, שבזמן שהרכב יישאר אצל אלי , יוותר הביטוח בתוקף , עד מכירת הרכב בפועל. אלי התבקש לא לעשות שימוש ברכב , עד לאחר שינוי סיווג הנהנים המורשים לנהוג בפוליסה אותה הפיקה הנתבעת.

3. אלי, לפי טענת התובע, נטל את הרכב אליו ביום 9.10.15. ולכן התובע ביקש מאשתו שתדווח לסוכן הביטוח שישנה את סיווג הנהגים המורשים. ביום 12.10.15 התקשרה דפנה צברי , אשת התובע, לסוכנות ביטוח, שוחחה עם יפעת סוויסה, מזכירה בסוכנות הביטוח, ואמרה לה שהרכב הועמד למכירה ו על כן היא מבקשת לשנות את תנאי הפוליסה, כך שתכלול כל נהג מעל גיל 24. יפעת קיבלה הודעה ואמרה שתשנה את הסיווג.

4. ביום 13.10.15 עת נסע ברכב, פגע אלי ברכב צד ג' וגרם לו לנזקים. התובע פנה למוסך ו ביקש שיזומן שמאי ואכן נשלח שמאי מטעם הנתבעת בשם ארז חרמוני. התובע תיקן את הרכב על חשבונו, קיבל חשבונית והחזיר את הרכב לחזקתו.

5. הנתבעת שלחה מטעמה את החוקר עזיז אבו רג'ב לשוחח עם אלי אודות התאונה. ביום 11.11.15 נפגשו החוקר ואלי בשעת ערב בשעה 19:35 בחניה של סופרמרקט בשם "אושר עד" ברכבו של החוקר וניהלו שיחה. במהלך השיחה אמר אלי לחוקר כי הוא רכש את הרכב מהתובע וכי התאונה אירעה לאחר הרכישה. בסיום השיחה, אלי התבקש לחתום על עדותו שנרשמה מפיו מבלי שהו קראה לו. אלי חתם.

6. לאחר שהנתבעת עיינה בדוח החוקר קבעה, כי הרכב נמכר לאלי, ומשכך היא אינה נושאת באחריות לביטוחו. התובע הגיש תביעה שעניינה חיוב חברת הביטוח בכיסוי הנזק שאירע לרכב כתוצאה מהתאונה. מכאן התביעה שבפני.

ב. טענות התובע

1. לטענת התובע, טענת הנתבעת לפיה הרכב נמכר לאלי, מבלי שהצדדים סיכמו דבר היא אמירה שאין לה בסיס. הצדדים לא סיכמו על כל דבר מהותי , לרבות סכום מכירה, תאריך העברת בעלות ו כן לא סיכמו על קבלת סכום חלקי. משכך, יש לקבוע, כי הרכב לא נמכר לאלי ועל כן הרכב מבוטח . מכאן , על הנתבעת לשאת בהוצאות הנזק שנגרם מהתאונה.

2. במסגרת הסיכומים, נאמר, כי העדים מטעם התובע העידו שלא הייתה כל עסקה של מכירה. כך, אמר הבעלים הרשום של הרכב וכך אמר יאיר ולפי דבריו , בזמן התאונה , הרכב לא נמכר וכך העיד אלי ולפי דבריו לא הייתה כל עסקה.

3. כן טען התובע , במסגרת סיכומיו, כי לא צורפה ההקלטה בין החוקר לבין אלי ועל כן לא ניתן להתר שם מעדות זאת. מכאן, יש לקבוע שהנתבעת נמנעה מהצגת עדות רלוונטית וכי הדבר הינו בבחינת הימנעות מהבאת ראייה שאילו הייתה מוצגת , הייתה פועל ת כנגד מי שהציג אותה.

4. יתר על כן, במקרה דנן לא הועברה כל תמורה. גם אם הייתה משולמת תמורה חלקית לא הייתה בכך ראיה, כי הבעלות עברה שכן הבעלות עוברת רק עם תשלום תמורה מלאה.

5. כמו כן במסגרת ת"א (ראשון לציון) 2939/06 הובלות בטון בע"מ נ' כלל, אמר בית המשפט , כי חרף התפיסה כי חוזה ביטוח הוא אישי , הכלל הראוי הוא שהעברת הנכס המבוטח אינה שוללת אוטומטית את זכותו של הנעבר לתגמולי ביטוח , אלא אם מוכיחה המבטחת שהייתה נמנעת מנימוקים סבירים מלבטח את הבעלים החדש.

ג. טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, בא כוחו של התובע במסגרת הישיבה המקדמית נתן את הסכמתו , פעמיים , להצעתו של בא כוח הנתבע ולפיה: "אם בית המשפט יקבע שהייתה כאן מכירה של רכב דין התביעה להידחות". וכאמור על כך השיב ב"כ התובע "אני מסכים". לאור האמור , על בית המשפט להכריע בשאלה אחת בלבד והיא , האם התקיימה מכירת הרכב נשוא התביעה אם לאו. חזרתו של הנתבע מהסכמה זו מהווה הרחבת חזית אסורה .

2. הנתבעת סירבה להכיר בכיסוי הביטוחי לאור העובדה, כי הרכב עובר לתאונה נמכר על ידי התובע לאלי. התובע טען כי הרכב לא נמכר כלל ועל כן יש להכיר בכיס וי הביטוחי.

3. הוכח במסגרת דיוני ההוכחות, באמצעות הראיות שהוגשו, כי הרכב נמכר לאלי לפני האירוע. בעניין זה, הכלל הוא , כי מכירת רכב שלא בידיעת המבטח מפקיעה את הפוליסה. כך נפסק עוד טרם נחקק חוזה הביטוח (ע"א 427/64 נאור אפרת נ' סלים מרי ואת) הטעם לכך, הוא שחוזה הביטוח הוא חוזה אישי בין המבטח למבוטח.

4. עדויות עדי התובע אינן מהימנות. כך למשל, עדות סוכן הביטוח היא עדות שמועה , שכן הודה שהעוזרת המקצועית שלו היא שסיפרה לו שהתובע ביקש להרחיב את הפוליסה. עדות התובע הייתה שקרית ולא אמינה. כך למשל טען כי אחיו ידע על המכירה שהתבצעה וזאת למול דברי אחיו שמעון שכלל לא ידע על עסקה כזו.

דיון והכרעה

ד. הסכמה דיונית

1. במסגרת סיכומי הנתבעת נטען, כי הצדדים הגיעו להסכמה , כי אילו ייקבע על ידי בימ"ש כי התקיימה מכירת רכב, אזי די בכך כדי לקבוע, כי דין התביעה להידחות. אלא, שבסיכומיו התעלם התובע מהסכמה זו . אף במסגרת סיכומי התשובה , בחר התובע להתעלם מהסכמה זו.

2. בראש ובראשונה, סבורני, כי יש ממש בטענות הנתבעת , לפיה הצדדים הסכימו , כי אם יוכח שהייתה מכירת הרכב הרי שהתביעה תידחה.

3. ההלכה היא ש"הצדדים להליך האזרחי רשאים להגיע להסכמות דיוניות בדבר אופן ניהול ההליך, לרבות סוגיות ראייתיות. לצד זאת, לבית המשפט שיקול דעת ביחס לקבלת ההסדר הדיוני (ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין, פ"ד לה(1) 467 (1980); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 508 (מהדורה 12, 2015) (להלן: גורן)). שיקול הדעת ביחס להסכם הדיוני שכרתו הצדדים קיים לערכאה המבררת, אך גם לערכאת הערעור, שאף היא אינה כבולה להסכמת הצדדים ויכולה לסטות ממנה במקרים המתאימים (רע"א 6092/04 י. מזרחי קבלנות כללית בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פ"ד נט(2) 198, פסקה 12 (2004))."

4. בעניין הסכמה דיונית נאמר בספרו של גורן המצוטט לעיל, כי "בעלי הדין זכאים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש" (עמ' 508). כן נאמר , כי בתי המשפט יכבדו הסדרים דיוניים המושגים בהסכמה חופשית של הצדדים כשהצדדים מיוצגים על ידי עורך דין וכשאין מדובר בנסיבות יוצאות דופן, אי כיבודו של הסדר יהיה החריג.

5. במסגרת ישיבה מקדמית, הצדדים שבפני הגיעו להסדר דיוני . במהלכו אמר בא כוח הנתבעת:

" אמרתי שהכסף יגיע לו אם יוכיחו 2 דברים, שלא היתה מכירה של רכב, ושנית שהיה שינוי בפוליסה. אני אומר שהיתה מכירה של רכב ואם בית המשפט יקבע שהיתה כאן מכירה של רכב דין התביעה להידחות מסיבה פשוטה."

ובתגובה אמר ב"כ התובע: "אני מסכים". והעניין לא הסתיים בזאת. ב"כ הנתבעת הוסיף ואמר : "לכן אני אנסה להוכיח באמצעות החורמ [החומר] שיש לי שהיתה כאן מכירה של רכב מכל המשתמע בכך". שוב טען ב"כ התובע : " הטענה היחידה של חב' הביטוח בתגובה לדחייה, שהרכב נמכר, אין תוספת שלא היה מורשה לנהוג, לכן גם בכתב ההגנה, לכן אני מבקש שלא תהיה הרחבת חזית כי אנו מתמקדים בדבר אחד..." . ועל כך אמר ב"כ הנתבעים: " לחילופין אם לא היתה מכירה, היה כאן ניסיון לשכירות שחורה, עבר איזה שהוא סכום של כסף מטעם הרכב, וגם זה מוחרג בפוליסה. אם אדוני יקבע שהיתה כאן מכירה של רכב דין התביעה להידחות. חברי טוען שלא היתה מכירה.
ועל כך אמר ב"כ התובע "אני מסכים למכירה".

6. אני סבור אפוא שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה אם יוכח שהרכב נמכר – התביעה תידחה. יש לכבד הסכמה זו.

ה. עדויות רלוונטיות בבית המשפט

1. עדות אלי בבית המשפט :

"ש. אתה קנית את הרכב מחבר שלך.
ת. בסופו של דבר, כן.
ש. בוצעה מכירה על ידי רונן אליך.
ת. בסופו של דבר כן
.....
ש. האם זה נכון שאתם סיכמתם שהרכב יימכר ב 23,000 ₪.
ת. סיכמנו לאחר דברים לא ברגע שלקחתי את הרכב.
מחיר הרכב 23,000 ₪.
ש. אם נתת לו סך של 10000 ₪ ואתה צריך לשלם לו עוד 13000 ₪.
ת. כן, אני לא זוכר כי יש ביננו כל מיני התחשבנויות.
ש. האם אתה חייב לו כסף נוסף חוץ מהרב.
ת. אני חייב לו כסף על הרכב , חוץ ממה שאני חייב לו על דברים אחרים.
ש. את הסך של 10000 ₪ אתה מודה שנתת אותם.
ת. אני לא נתתי לו על הרכב 10,000 ₪, אני אפילו לא ידוע על מה נתתי.
אנחנו חברים, זה לא שאני בא ואומר לו קח על זה, היו תקפות בחיים שהוא היה צריך כסף נתתי לו.
ש. האם זה נכון שסיכמת ע"ס של 23,000 ₪ על הרכב, ושאלתי אותך האם נתת 10,000 ₪ ואתה חייב 13000 ₪.
ת. יכול להיות שכן.
ש. אתה כותב בתצהירך שביום התאונה שעשית לא הייתה עסקה ביננו, למה לקחת את הרכב ממנו.
ת. לא הייתה באמת עסק ביננו עדיין, לפני כן הייתי נוסע על רכב פרטי לא על מסחרי, שמעתי שהוא מעוניין למכור אותו, אמרתי לו תן לי שאבדוק את הרכב שיהיה אצלי, אם יתאים לי ארכוש אותו.
ש. אתה אומר שהתאונה הייתה בתקופה של הניסיון עדיין לא סיכמתם על מחיר.
ת. אני אומר שלקחתי לבדוק את הרכב בלי מכירה, לא אמרתי לו שאני רוצה לקנות .
.....
ש. אתה זוכר שהגיע אליך חוקר מטעם חב' הביטוח ת נכון, שהייתי באמצע קניות, נחקרתי בחניה של הסופר יצאתי אליו.
ש. אתה מאשר את חתימתך על החקירה
ת. כן
ש. בניגוד למה שאתה אומר בתצהיר שבזמן התאונה לא הייתה מכירה ולא סוכם מחיר לחוקר אתה אומר משהו אחר מפנה לגיליון מס' אחד שורה 5, על שם מי רשום הרכב אמרת רונן חבר שלך.
בשורה 7 הוא שאל אותך מי זה, ענית לו שרונן חבר טוב של, ולצערך הרב התאונה התרחשה יום יומיים אחרי רכישת הרכב משורה 8 עד שורה 11 .
ש. למה אני צריך להאמין למה שאתה אומר כאן, או למה שאמרת לחקור ת. אני נפגשתי עם החוקר, הוא אמר לי הכול בסדר, אתה מאמין שלקחתי את הרכב, לא ביצענו העברת בעלות לא העברתי לו שקל ולא סיכמנו מחיר באותו מעמד , אני לקחתי את הרכב ביום שישי, הרכב התאונה התרחשה ביום שני, איך הספקנו לעשות מכירה כל שהיא רק ביום שישי דיברנו על זה, ישבתי מול החוקר בלחץ הוא גרם לי לומר את הדברים הנכונים הכול יהיה בסדר.
ש. שיקרת בעצם לחוקר
ת לא שיקרתי לאף אחד, אמרתי לו מה שהוא רצה לשמוע.
ש. אם עוד לא סיכמתם על המכירה בזמן התאונה והיה ביטוח, הפעלת את הביטוח לנסות לתקן את הרכב.
ת. דברתי עם ציון הוא אמר לי תיגש למוסך אפילו עוד לא שילמתי לו.
ש. הצד השני שבו אתה פגעת נכון ששילמת לו כסף.
ת. כן
.......
......
ש. אתה אמרת לחוקר הצד השני הודיע לי שהוא תובע את המקיף וביקש לשלם את ההשתפות העצמית שילמתי 2131 ₪
ת. נכון.
ש. בניגוד למה שאתה אומר היום לחוקר אמרת תקנתי את הרכב במוסך הרבה לפני שהסוכן אמר לי.
ת לא יכול להיות, אתה רוצה לראות את הדוח של המוסך.
ש. מפנה לגליון 4 לחקירה שלך ואתה כותב, אני תיקנתי את הרכב שלי במוסך הרבה לפני שהסוכן אמר לי.
ת. הכנסתי את הרכב למוסך הסדר . אם הייתי צריך לתקן את זה לבד לא הייתי ניגש לשלם מאחר שזה מוסך יקר. אני הייתי באמצע קניות לפני חג אם אני לא טועה, השארתי את אשתי בקופה אמרתי לחוקר שאני בלחץ הוא אמר אין מה לדאוג רק כמה שאלות.
ש. ששואל אותך החקור מי זה רונן בן יאיר ואתה אומר לו שהתאונה התרחשה יום יומים אחרי רכישת הרכב, לך למה לא אמרת לו שלקחת את הרכב לניסיון, הוא עשה לי במיוחד א הביטוח.
ת. למה אני צריך להגיד את כל הדברים האלה, אולי לא ידעתי מה המילים החשובות.
ש. אם אתה טוען שזה לא חשוב להגיד לו שלקחת את הרכב ת. אני בנאדם מהישוב אני לא יודע מה חשוב ומה לא חשוב ש. אם אתה מן הישוב אתה לא חושב שזה חשוב להגיד לו שעוד לא קנית את הרכב ושהוא נמצא אצלך בתקופת ת. כרגע אני יודע שהדברים חשובים אם הייתי יודע אז הייתי אומר שזה רכב שנמצא אצלי בניסיון.
הדברים האלה שלקחתי שקניתי אלה דברים שאני לא מודע להם.
אם הייתי יודע כמה חקירה חשובה הייתי מתייעץ עם ב"כ לפני החקירה.

הערת ב"כ התובע: זה נכון אנחנו נתבעים על עוד 60000 ₪.
ש. הוא ממשיך ושואל אותך בכמה קנית את הרכב אמרת ב 23000 ₪ אמרת לו שקנית את הרכב ביום שישי, וזה יצא כ, וכמה שילמת לו 10000 ₪ ועוד חודש 13000 ₪.
יכול להיות שהתבלבלת פעם אחת בין המילה קניתי לקחתי , יכול להיות שתתבלבל פעמים יכול להיות שתגיד לחוקר שנתת את הכסף, האם לסכם על מחיר זה לא עסקה לדעתך.
ת. לצורך העניין הוא הבהיר לי הכול בסדר נתתי כסף, 10000 ₪ זה לא נתתי כסף.
ש. היית יכול להגיד נתתי לך 100000 ₪ אבל אמרת 10000 ₪.
ת. מה שאתה אומר זה בסדר, אתה מנסה לתפוס אותי בקטנות ש. אנחנו יכולים להסכים על דבר אחד שאתה לא מנסה לשקר ת. אני לא בנאשם שקרן,
.....
ש. אם לא שיקרת לאף אחד אתה גם אמרת אמת כאשר סיכמתם על 23000 ₪, ת. יכול להיות, אני לא יודע מה היה שם
אני יכול להגיד לך, אני לא יודע להגיד אם זה היה במעמד שלקחתי את הרכב או במעמד אחר ש אם אמרת לחוקר שקנית את הרכב יום יומיים לאחר התאונה, ואמרת לו שקנית את הרכב ביום שישי, ואמרת ששילמת 10,000 ₪ בשלב ראשון, אם אתה לא משקר והחקירה שלך בוצעה כחודש לאחר התאונה, הזיכרון שלך היה יותר טרי, שלושה שבועות לאחר התאונה.
ת. כן, יכול להיות שהייתי בלחץ לעזור לאשתי.
ש. אם שלושה שבועות לאחר התאונה אמרת לחקור שלא מאיים עליך, אתה אומר לו סיכמנו על קניית הרכב לפני התאונה, סיכמנו על 23,000 ₪ שילמתי כבר 10,000 ₪ אז האם אני לא יכול להניח שעשיתם עסקה עוד פני התאונה.
ת. אתה יכול להניח מה שאה רוצה זה לא מה שהיה, אם אני לוקח את הרכב ביום שישי, שאין דואר אין בנקים. שום עסקה לא הייתה.
ש. אתה לא מכחיש שנתת 10,000 ₪ לפני התאונה.
ת. לא מכחיש, יכול להיות.
......
.....
ש. אנחנו יכולים לסכם שאתה מאשר ששילמת לרונן 10000 ₪ לפני התאונה.
ת. אני לא בטוח שזה לפני התאונה. אם אמרתי שכן אז כן ש. את הרכב לקחת מרונן כיומיים לפני התאונה .
ת. כן
....
ש. הרכב עכשיו אצלך
ת. כן"

2. עדות החוקר:

ש. האם שאלת אותו מה הקשר בינו לבין בעל הפוליסה.
ת. כל מה ששאלתי רשום בעדות (מצטט מתוך העדות)... הוא אומר שזה חברי ואני קניתי ממנו את הרכב.
ש. האם ניסית לברר באמת עם רונן, האם באמת שילם לו כסף וקנה ממנו את הרכב?
ת. מה שעשיתי רשמתי בדיווח, בדו"ח החקירה.
ש. קיבלת את החשבונית של המוסך לגבי התיקון?
ת. בתיק הזה חקרתי את גבאי אליהו. מה קיבלתי ומה לא...
תשובה בקשר לחומר הקלטה:
ש. איפה ההקלטה?
ת. אצלי.
ש. למה לא צורפה לבימ"ש?
ש. אתה שואל אותי? ראשית, אני לא מנהל בבימ"ש תיק. כל הטפול המשפטי במשרד עו"ד.
ש.ת. לא העברתי את ההקלטה לחב' הביטוח.
ש. אז לאן?
ת. בכל דוח חקירה אנו רושמים שההקלטות במשרדנו או סרטי הווידאו במשרדנו. ברגע שמתנהל דיון בבימ"ש ומבקשי את ההקלטות, אנו מעבירים אותם. ברגע שיש דיון בבימ"ש, עו"ד בד"כ מבקש להביא איתי את ההקלטות ל בימ"ש. אני בא עם הקלטות ומכשיר נייד. למה לא הוגש לבימ"ש, אתה לא צריך להפנות את השאלה הזאת בפניי".

ו. קבלת תרשומת השיחה בין החוקר לאלי - כראיה

1. השיחה בין החוקר מטעם חברת הביטוח לבין אלי הוקלטה על ידי החוקר. הנתבעת הגישה את תרשומת השיחה כפי שנעש תה על ידי החוקר בזמן אמת. ב"כ הנתבעת הגיש את תרשומת השיחה עם הנתבע כמוצג, אך לא את הקלטת. ניתנה החלטה, על ידי , לצרף את המסמכים לתיק. התובע לא מחה על צירוף תרשומת החקירה לתיק ולא ביקש את ההקלטה מיד לאחר שתרשומת השיחה צורפה לתיק . בעת הדיון ביקש החוקר להשמיע את סרט ההקלטה, אך נתקל בהתנגדות מצד ב"כ התובע.

2. כבוד השופט חג' יחיא קבע, כי "המסמכים שחובה לצרפם לתביעה, הנם הראיות של התובע", וכך אמר:

"מקריאת תקנה 214 ג' סבור אני כי אין מנוס מן המסקנה כי מתקין התקנה התכוון לכך כי תצהירו של התובע או אדם אחר מטעמו, והמסמכים שחובה לצרפם לתביעה, הנם ראיות של התובע, ומרגע שצורפו לכתב התביעה יחשבו כאילו הוגשו כראיה מטעמו. לפי פרשנות זו, אין צורך כי התובע יגיש באופן פורמלי במהלך הבאת הריאות מטעמו "פעם נוספת" את אותם מסמכים, ויש רק להפנות את תשומת לב בית המשפט לקיומם לצורך סימונם כמוצגים. אך ביסודו של דבר מטרת התקנות ותקנה 214ג' במיוחד היא להביא בפני בית המשפט והצדדים את כל הראיות עוד בטרם תחילת המשפט" (שלום ת"א, דולב חברה למימון רכב בע"מ נ' אדלר (פורסם בנבו, 11.7.04) וכן ראה עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב, עמ' 180)).

3. זאת ועוד, כאשר מוגשים מסמכים במסגרת סדר דין מהיר, צד המתנגד למסמכים אלה או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בתחילת הדיון (ראו סומך, עמ' 186). לעניין זה אף ראו דבריו של כבוד השופט חאג' יחיא בעניין תא"מ 9592-09-09 איי. אי. ג'י נ' סלע (פורסם בנבו, 24.12.10). בענייננו, ב"כ התובע , לא התנגד לצירוף התרשומת עם צירופה לתיק , ואף לא מחה בראשית הדיון. משכך אני סבור שיש לקבל את התרשומת כראיה לתיק.

4. סבורני, כי יש לראות בתרשומת כראיה המשקפת את החקירה שנערכה בצורה תקינה, כיוון שהחוקר רשם מילה במילה את הנאמר מפי הנחקר אלי. גם אם מדובר בראיה משנית, הרי שיש לקבלה כראיה לתיק. בע"פ 175/10 ישי חנוכייב נ' מ"י [פורסם בנבו] עמ' 21-22 לפסה"ד קבע כבוד השופט י. דנציגר :

"כלל הוא מקדמת דנא בדיני הראיות כי ראיה משנית באשר לתוכנו של מסמך, אשר לפי טיבה מגלה קיומה של ראיה טובה יותר, שאינה מובאת לפני בית המשפט, דינה להיפסל. כלל זה, שנהוג לכנותו "כלל הראיה הטובה ביותר", חל ביחס ל"מסמכים" ובהם ניתן למנות את הקלטת האודיו והקלטת הוידאו אשר מנציחים באופן טכנולוגי רישום שהוטמע בהם בזמן אמת ומאפשרים שחזורו המדוייק [ראו: נינה זלצמן "סליל-הקלטה כמסמך והדרישה הראייתית לכתב" עיוני משפט יב 77, 78-77 (1987); השוו גם לדעת הרוב של לורד Orr ולורד Scarman על דעתו החולקת של לורד Denning בפסק הדין Senior v. Holdsworth, Ex p. Independent Television News Ltd., [1976] 1 QB 23, 32, 36, 41, אשר קבעה כי סרט וידאו דינו כדין כל "Document" החייב בגילוי לפי צו להצגת מסמכים]. עם זאת, במרוצת השנים נוספו לכלל "הראיה הטובה ביותר" חריגים, וזאת כחלק מהמגמה הכוללת של מעבר מקבילות למשקל בדיני הראיות. כך, ניתן במקרים מסוימים, כאשר אין אפשרות להביא בפני בית המשפט את הראיה הראשונית, להסתפק בראיה משנית [לסקירה מקיפה ראו: ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ''ד לח(4) 169 (1984) (להלן: עניין שניר)]. במקרה דנן, הובאו שתי ראיות משניות כתחליף לסרט הוידאו המקורי שלא ניתן היה להציגו מפאת בעיית הקידוד: האחת, המזכר שכתב בזמן אמת השוטר על שראה בצילומי מצלמות האבטחה כשאלו הוצגו לו לראשונה במסעדה; השנייה, עדותו של לחכים שהעיד מזיכרונו על שראה בסרטי מצלמות האבטחה, כך שהתאפשר לבית המשפט המחוזי להתרשם מעדותו באופן בלתי אמצעי. באשר לקבילותו של תימצות כראיה משנית, להבדיל מתמלול או תעתיק מלא, נאמרו בעניין שניר הדברים הבאים:

"מעמדה של ראיה משנית, שהונח היסוד ההוכחתי לדיוקה, לאמיתותה ולאמינותה, אינו נקבע דווקא על-פי הזהות המילולית למקור. אך מובן שכל התרחקות ניסוחית מן המקור מחייבת הסבר ... אין התימצות גורר אחריו מיניה וביה את הפסילה, וכל מקרה ייבחן לאור העדות או העדויות, המסבירות את מהותן ואמינותן של החוליות בשרשרת, המקשרות את הראיה המשנית למקור, שאיננו עוד או שאינו בר-השגה." (שם, בעמ' 219).

5. בע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מ"י נפסק ע"י כבוד השופט ע. פוגלמן:

"הכלל שגובש בשיטתנו זה מכבר, הינו כי לשם הוכחת תוכנו של מסמך, יש להציג בפני בית המשפט את המסמך המקורי, שהינו 'הראיה הטובה ביותר' להוכחת האמור בו (ראו למשל עניין הולין, סעיף 25; ע"א 118/63 ראש העיר הרצליה נ' פישמן, פ"ד יז(4) 2805 (1963); ע"א 495/82 עמל הנגב בע"מ נ' מזור, פ"ד לט(3) 97 (1985)). מקורו של הכלל בחשש כי הוכחת טענה באמצעות ראיה משנית, אינה נהנית מרמת הדיוק ומרמת האותנטיות הגלומה במסמך המקורי. אכן, כוחו של מסמך נעוץ בהיותו "כתוב", וכל "חציצה" בין המקור לבין בית המשפט מקימה את האפשרות לשיבוש תוכנו של המסמך, לאי דיוקים או להצגה של התוכן לפי נקודת ההשקפה והאינטרסים של הדובר (ראו יעקב קדמי על הראיות 589 (2003)). כלל זה רוכך, אמנם, עם השנים, עד כי כיום מדובר בכלל של העדפה המתמקד במשקל הראיות ולא בקבילותן (עניין הולין, שם; ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 224 (1984); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5)

6. מכל המקובץ, אני סבור שיש לקבל את תרשומת השיחה בין החוקר לבין אלי כראיה עיקרית ולחילופין - כראיה משנית. סבורני , כי משקלה של ראיה זו הוא רב וחשוב. בעניין זה לא מן המותר לציין כי הראיה הוגשה עם עדותו של החוקר. ככלל, סבורני שעדות החוקר הייתה עדות מהימנה, מוצקה ורלוונטית, וכזו שניתן לסמוך עליה. אני סבור , שהוכח , כי אלי אמר לחוקר את הדברים הרשומים בתרשומת .

ז. הערכת העדויות

1. במסגרת השיחה של אלי עם החוקר אמר לו אלי, כי " רונן חבר טוב שלי ואני קניתי ממנו את הרכב" ואח "כ אמר: "סיכמנו שהוא נותן לי את הרכב ואחרי שבוע שבועיים נעשה העברת בעלות". וכן אמר : "זה יצא כך אני קניתי את הרכב ביום שישי וזה יצא כך". החוקר העיד שהוא גבה את הפרטים מאלי. אני מאמין שאלי מסר פרטים מדויקים לחוקר ועשה כן כיוון שלא היה מודע למשמעות אמירתו, כי הרכב נמכר לו כבר ביום ו'. סבורני גם, כי אלי הודה שמחיר הרכב סוכם ועמד על 23,000 ₪. וכן , כי אלי נתן לתובע סך של 10 ,000 ₪ וכי הוא צריך לשלם לו עוד 13,000 ₪. אלי הסכים להיחקר בחניה וכן אישר, כי חתם על החקירה. במסגרת החקירה שבפני, אלי ה ודה שהוא נטל את הרכב ביום שישי, בעוד שהתאונה התרחשה ביום שני. אלי הודה כי הוא תיקן את הרכב במוסך זמן רב לפני שסוכן הביטוח אמר לו לעשות כן . אלי למעשה מודה בחקירתו בבית המשפט כי אמר לחוקר את הדברים הבלתי נכונים מבחינתו, ואילו היה מודע בזמן אמת למשמעות דבריו, לא היה אומרם כלל. אני סבור שלא ניתן אחרת את דבריו של אלי בבית המשפט , לפיהם: "כרגע אני יודע שהדברים חשובים אם הייתי יודע אז הייתי אומר שזה רכב שנמצא אצלי בניסיון. הדברים האלה שלקחתי שקניתי אלה דברים שאני לא מודע להם. אם הייתי יודע כמה חקירה חשובה הייתי מתייעץ עם ב"כ לפני החקירה."

2. מהעובדות הוכח שהצדדים סיכמו על מחיר, וכן על מועד להעברת חלק מהכספים שהתקבלו, והחשוב מכל לעניינינו, הרכב נמסר בפועל. כשנשאל בדיון אם הוא לא מכחיש שנתן סכום בסך של 10,000 ₪ השיב אלי: "לא מכחיש יכול להיות". במענה לשאלה אם לקח את הרכב לפני התאונה השיב בחיוב.

3. יודגש שאינני נותן אמון בעדות שמעון, לפיה לא הייתה מכירה, שכן מידת ידיעותיו של שמעון באשר לעסקה הייתה קלושה ביותר. כמו כן, אינני נותן אמון בעדות יאיר לפיה בזמן התאונה הרכב לא נמכר וכי הרכב נמסר כדי לבחון אותו, שכן אני סבור כי מדובר בעדות מוטה של יאיר לטובת חברו אלי.

ח. האם הבעלות עברה לאלי

1. במסגרת השיחה של אלי עם החוקר, אלי אמר לו כי קנה את הרכב מרונן. כן אמר כי סיכם עם רונן שרונן מוסר לו את הרכב ולאחר זמן מה כשבוע שבועיים תתבצע הערבת בעלות. אלי חזר על האמירה כי הוא קנה את הרכב מרונן ביום שישי. אלי הודה שמחיר הרכב סוכם בין הצדדים עמד על 23,000 ₪. וכן כי נתן לתובע סך של 10 ,000 ₪ וכי הוא צריך לשלם לו עוד 13,000 ₪. עדותו של אלי בבית המשפט היא עדות לא מהימנה, לא קוהרנטית וכזו שלא ניתן לסמוך עליה. בכל מקרה יודגש כי אלי לא הכחיש את הדברים שמסר לחוקר. מנגד החוקר דיבר באופן מהימן ואני סומך על דבריו כי רשם דברים מפי אלי כפי שנאמרו. המסקנה היא שהרכב נמכר לאלי על ידי רונן כבר ביום שישי.

2. בנוסף, אלי מסר לחוקר כי תיקן את הרכב מכספו זמן רב לפני שהסוכן אמר לו לעשות כן. בבית המשפט הכחיש זאת ואמר שאם היה צריך לתקן את הרכב לבד הייתי מתקנו במוסך זול. העובדה שאלי תיקן את הרכב וישלן מכספו עבור התיקון יש בה כדי להעיד שהרכב בעת התאונה היה בבעלותו של אלי ולא בבעלותו של רונן.

3. לפי המלומד אליאס, דיני ביטוח, כרך א', עמ' 170-171, ישנם מספר כללים אשר יש בהם כדי לסייע לבית המשפט לקבוע אם עברה הבעלות , אם לאו. ראשית, רישום הבעלות במשרד הרישוי אינו עניין מהותי והוא דקלרטיבי בלבד; שנית, המעשה הקנייני של העברת בעלות ברכב כפוף לתנאים שנקבעו בחוזה המכר. שלישית, סעיף 33 לחוק המכר קובע, כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". כלומר, באין הוראה נוגדת בחוזה עם העברת החזקה ברכב רוכש הקונה זכות בעלות בו "ומכאן שפוליסת הביטוח פוקעת והמבטח אינו חייב עוד בשיפוי מי מהצדדים בגין נזק או אבדן שייגרמו לרכב" (אליאס, עמ' 172).

4. זאת ועוד, הכלל הוא כי מסירה בפועל של הרכב משמעה העברת הבעלות ברכב. כך נאמר בעניין תא"מ 49990-02-11 בזק ישיר הדפסות איכות (2005) בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ:
"בהתאם לסעיף 33 לחוק המכר תשכ"ח – 1968 "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו". משנמסר הרכב לאביב, יש להניח כי הוא רכש גם את הבעלות בו. אומנם שמורה לצדדים האפשרות להתנות על הוראות אלו, ולקבוע אחרת, בהתאם לסיפא לסעיף 33 הנ"ל, אך יש להוכיח כי כך הוסכם, ויש להוכיח כי כך בוצע. הראיות שהובאו, אינן יכולות לבסס את הטענה כי בניגוד לכלל הרגיל, הבעלות ברכב טרם עברה לרוכש."

5. בענייננו אין מחלוקת כי הרכב נמסר לאלי ביום שישי והוא החל להשתמש ברכב, מאז יום זה ואילך. לאור שימושו ברכב, חקירתו של אלי בפני החוקר וחקירתו של אלי בבית המשפט המסקנה היא שהבעלות ברכב הועברה לפני קרות התאונה. ועל כן ניתן לקבוע שפוליסת הביטוח פקעה, והמבטח אינו חייב עוד בשיפוי מי מהצדדים בגין נזק או אבדן שייגרמו לרכב .

ט. האם ניתן להסב את פוליסת הביטוח ולשנות את זהות המבוטח ללא הסכמת המבטח

1. האם ניתן להסב את פוליסת הביטוח ולשנות את זהות המבוטח ללא הסכמת המבטח. שאלה זו מתעוררת במקרה של העברת בעלות ברכב, כשהנעבר טוען עם התרחשות אירוע הנזק כי הפוליסה ממשיכה להיות בתוקף.

2. המבטחת אוחזת בגישה זו. לפי גישה זו, שניתן לראותה כגישה המקובלת (ראה אליאס עמ' 167) נקבע זה מכבר, בע"א 427/64 נאור אפרת נ' סלים מריואת פ"ד יט (2) 17 (להלן: "פרשת מריואת"), כי זכויות ביטוח על פי פוליסות ביטוח הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה. עם מכירת הרכב נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת. לפי גישה זו, שינוי זהותו של המבוטח ללא הסכמת המבטח, שומט את בסיס ההתקשרות החוזית, שכן חוזה הביטוח מבוסס על אומדן סיכונים. אישיותו, אופיו, ואורח חייו של המבוטח משפיעים על אומדן זה. מבטח הקושר את חוזה הביטוח מתבסס על פרטים אלה.

3. קיימת גישה אחרת, שבה אוחז התובע, ולפיה העברת הנכס המבוטח אינו שולל אוטומטית את זכותו של הנעבר לתגמולי ביטוח. אלא על המבטח להוכיח שהמבטח להוכיח שהיה נמנע מנימוקים סבירים מלבטח את הבעלים החדש. המלומד אליאס סבור שהגישה הראשונה היא הצודקת שכן, האופי האישי הוא בגדר מושכלת יסוד בביטוח; שנית, אין הצדקה לפקפק בתקפות הלכה מריואת על חוזי ביטוח שהוסבו לאחר חקיקתו של חוק חוזה ביטוח (אליאס 169).

4. בעניין תא"מ 49990-02-11 בזק ישיר הדפסות איכות (2005) בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ סוכמה ההלכה יפה ובמסגרתה נאמר: הדעה המקובלת בפסיקה (אם כי קיימות גם דעות אחרות) היא, שככל שהדברים אמורים בנזקי רכוש, מכירת הרכב שלא בידיעת המבטח, מפקיעה את הפוליסה. כך נפסק עוד טרם נחקק חוזה הביטוח (ע"א 427/64 נאור אפרת נ' סלים מריאת; ד"נ 10/65 נאור אפרת נ' סלים מריאת), וזה המצב המשפטי דהיום (ע"א (נצ') 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' דוד בוטיביקה; ע"א (חי') 18563-03-11 יונס סויטאת נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ; בר"ע (חי) 3381/08 הפניקס ישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביש; אליאס, דיני ביטוח, כרך א', סעיפים 4.64, 4.65, עמ' 163). הטעם לכך הוא שחוזה הביטוח הוא חוזה אישי בין המבטח למבוטח (סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח), וזכויות הביטוח, לפי מהותן וטיבן, הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להעברה. לאור זאת, וגם מכוח דיני החוזים הכלליים, חוזה הביטוח אינו ניתן להעברה, והמבוטח אינו רשאי להעביר את זכויותיו על פי החוזה לאדם אחר ללא הסכמת המבטח (ע"א(ת"א) 913/95 שוחט ואח' נ. אררט, צורף על ידי הנתבעת לסיכומיה).

5. כן נאמר בהלכת בזק ישיר, כי ע צם הסכמתו של המבטח להתקשר בחוזה הביטוח עם המבוטח, וגם תוכן התניות החוזיות, קשורים קשר בל יינתק בזהותו, אופיו ואורח חייו של המבוטח, וברמת הסיכון שהמבטח נוטל על עצמו כתוצאה מאלו. כך למשל, לעניין ביטוח רכב, יש משמעות לגילו של המבוטח, לוותק הנהיגה, לעברו התעבורתי, לתביעות קודמות, וכיו"ב שיקולים נוספים. גם משום כך אין לאפשר למבוטח להעביר את חוזה הביטוח. על כן, כאשר הרכב נמכר לאחר רכישת הפוליסה, נשמט הבסיס לחוזה הביטוח, והפוליסה פוקעת.

6. באשר לטענת התובע , כי אין משמעות למכירת הרכב, גם מאחר והפוליסה מכסה כל נהג, וממילא, גם לפי תנאי הפוליסה, רשאי אלי לנהוג ברכב. גם טענה זו עלתה כבר ונדחתה בפסיקה. נפסק כי ההרחבה בפוליסה, המאפשרת כיסוי ביטוחי גם לכל מי שנוהג ברכב ברשות המבוטח, אינה יכולה להקנות לרוכש הרכב מעמד של מבוטח, ואם נמכרה המכונית, פקעה הפוליסה ועימה פקע גם הסעיף האמור (ראה אליאס, שם, בעמ' 163; ת.א. 11548/06 גבריאל נ. אריה חברה לביטוח בע"מ; ת.א. (חי') 10193/03 חלבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ).

י. לסיכום, מכל המקובץ דין התביעה להידחות. הנתבע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ט, 19 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רונן בן יאיר
נתבע: הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: