ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציון זלה נגד עיריית בת ים :

בקשה מס'
5

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא
המבקש:

ציון זלה
ע"י ב"כ עו"ד רונן צרפתי על פי מינוי הלשכה לסיוע משפטי מחוז תל אביב

נגד

המשיבה:

עיריית בת ים
ע"י ב"כ עו"ד מילי ויס-ורסנו

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית בגין חיובי ארנונה, מים וביוב שהוטלו על המבקש על ידי המשיבה, עיריית בת-ים ( להלן: " המשיבה"), ביחס לדירת מגורים המצויה ברחוב החשמונאים 51/4, בעיר בת-ים ( להלן: "הנכס").
תמצית העובדות וטענות הצדדים
המבקש, נכה כבן 60, גרוש ללא ילדים, ולו 6 אחים ואחיות.

המבקש מתגורר החל משנת 1976 בנכס הרשום על שם אימו זלה חבו ז"ל ( להלן: "המנוחה"), שנפטרה ביום 14.9.11. במותה הייתה המנוחה אלמנה. המבקש מתקיים מקצבת נכות וקצבת השלמת הכנסה של המוסד לביטוח לאומי.

ביום 10.4.16 הודיעה המשיבה למבקש כי החוב בגין הנכס עומד על סך של כ- 67,688 ₪ בגין התקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 10.4.16. בימים 6.10.16, 31.10.16 פנתה המשיבה למבקש בדרישה נוספת לתשלום חובותיו כעת בסך כולל של כ- 72,000 ₪.

בעקבות האמור פנה המבקש למשיבה בטענה שאימו, שהתגוררה בנכס, הייתה זכאית לפטור מלא מתשלום ארנונה. בעקבות פנייתו נציג מטעם המשיבה מסר למבקש העתק אישור עירייה לפיו למנוחה היה פטור מתשלום עד ליום 31.12.05.

בחודש אפריל 2016 פנה המבקש בבקשה לסיוע משפטי אל הלשכה לסיוע משפטי עת הוטל על ידי המשיבה עיקול על חשבון הבנק שלו ושל ששת אחיו, מכוח היותם יורשי המנוחה. בימים 2.7.17, 10.7.17 פנה בא כוחו של המבקש מטעם הלשכה לסיוע משפטי למשיבה, בבקשה לקבלת פירוט לגבי החוב לרבות מועד היווצרותו, אופן צבירתו במשך השנים וכן פירוט רכיבי החוב.

ביום 17.7.17 הוצמד לדלת הנכס דו"ח על תפיסת מיטלטלין מטעם המשיבה, וביום 12.12.17 התקבלה אצל המבקש הודעה מבנק דיסקונט אודות עיקול חשבונו של המבקש.

ביום 8.2.18 נשלח למשיבה מכתב נוסף מטעם בא כוח המבקש בו נתבקשה המשיבה להשיב לבקשות כאמור במכתביו הקודמים של המבקש, ובכלל זה מתן פרוט לגבי החוב, מועד היווצרותו, רכיביו וכיוצא בזאת. ביום 21.3.18 נשלח מכתב תזכורת נוסף מטעם המבקש.

ביום 17.4.18 התקבלה תשובת המשיבה לפיה תקופת החוב היא מיום 1.1.06 ואילך וכן צוין כי המשיבה העבירה את החוב על שם המבקש החל משנת 2011 לאחר שנודע לה כי המנוחה מתגוררת בבית אבות החל משנת 2005.

ביום 23.8.18 הוגשה העתירה דנן ובצידה בקשה זו ובקשה לעיכוב הליכים.

זה המקום לציין כי לאחר פטירת אימו הגיש המבקש תובענה לקיום צוואתה לפיה הינו היורש היחידי של הנכס. ביום 16.11.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, בו התקבלה התנגדות אחיו ואחיותיו של המבקש ובוטלה הצוואה. ביום 21.12.17 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (עמ"ש 43250-12-17) הערעור קבוע לדיון ליום 7.2.19.

לטענת המבקש, המשיבה פעלה שלא כדין בכך שלא מסרה לו בזמן אמת הודעה אודות ביטול ההנחה ואו הודעה לפיה היא רואה בו כמי ש"מחזיק" בנכס לצורכי ארנונה. לטענתו, יש לעדכן את סכום החוב (המוכחש) וזאת מכוח זכאותו להנחה בתשלומי ארנונה עקב נכותו המקנה לו, לטענתו , הנחה בשיעור של 80% מהתשלום.

עוד טוען המבקש כי בתחילה ניסה לפנות למשיבה, אולם משכשלו ניסיונותיו פנה לאגף לסיוע משפטי לקבלת ייצוג בהליך דנן. בהקשר זה טוען המבקש כי בנסיבות עניינו היה תלוי בהליכי המיון ואישור קבלת הייצוג מהסיוע המשפטי הנמשכים זמן רב וכי המשיבה מצידה השתהתה זמן רב בתגובותיה לבקשותיו ואף לא השיבה עניינית לכל פניותיו.

לטענת המשיבה המבקש השתהה שיהוי רב בהגשת עתירתו, משהוגשה רק בחלוף שנתיים ממועד תשובתה לפניותיו. לטענתה, המבקש לא הביא כל טעם מדוע הגיש את עתירתו באיחור, במיוחד כאשר היה מיוצג כבר משנת 2016.

לטענת המשיבה, המבקש לא הסביר מדוע מגיש עתירתו זו לבדו כאשר קיימים יורשים נוספים לנכס. כמו כן טוענת המשיבה כי המבקש בחר למשוך זמן ולא לעשות דבר ורק כעת נזכר להגיש העתירה משהבין כי הליכי מימוש הדירה מתקדמים בהסכמת חלק מהיורשים. לטענתה, המבקש מעלים מעיני בית המשפט את ההליכים המנהליים הרבים בהם נקטה לגביית החוב כלפיו וכלפי יתר אחיו, ואת העובדה כי הוא המתנגד היחידי למימוש הנכס.

בתגובתו לתשובת המשיבה טען המבקש כי מאז פנייתו ללשכה לסיוע משפטי ועד להגשת העתירה דנן, המשיך ופעל במרץ אל מול המשיבה ולא שקט על שמריו, וכי העיכוב בטיפול בבקשתו נבע מנסיבות שאינן תלויות בו. כך טוען המבקש כי לאורך כל התקופה קיים פגישות וניהל התכתבויות ענפות אל מול המשיבה ונציגיה וכל זאת בניסיון כנה לשכנע בצדקת טענותיו ולהביא למחיקת החוב הנטען. בהקשר זה הוסיף כי כלל התנהלותו מול המשיבה נעשתה בתום לב, במטרה למצות את ההליכים בטרם פניה לבית המשפט כאשר המשיבה מנגד משיבה באופן חלקי ומתחמק לבקשותיו.

עוד מוסיף וטוען המבקש בתשובתו כי לא ייגרם למשיבה כל נזק בעיכוב ( המוכחש) בהגשת העתירה ואו לצדדים שלישיים, שהרי המשיבה עצמה לא נקפה אצבע לגבות את החוב שמקורו בשנת 2006, כאשר החלה בפעולות הגבייה רק מאז סוף שנת 2017, וגם אז נעשו בקרטוב.

באשר לצירוף אחיו של המבקש להליך טען המבקש שככל ובית המשפט יסבור כי יש לצרפם אזי תוגש בקשה מתאימה לצירופם כמשיבים לעתירה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה, כך שיוארך המועד להגשת עתירה מינהלית עד למועד הגשתה בפועל.
תקנה 3(ב) לתקנות קובעת כי יש להגיש עתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו נודע לעותר על ההחלטה (או מן היום בו ההחלטה פורסמה כדין), וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי בית המשפט על-פי תקנות 3(ג) ו-38 לתקנות.
החלטת בית המשפט בעניין זה אמורה להיות מונחית על פי דיני השיהוי הכלליים, המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי, ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי (ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון (פורסם בנבו, 26.3.2002); בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים (פורסם בנבו, 12.5.2014) (להלן – " עניין מגל"); בר"ם 3802/12 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום (פורסם בנבו, 12.09.2016)).
יישום דיני השיהוי על עניינו של המבקש מצדיקים מתן הארכת מועד בנסיבות העניין.
באשר לשיהוי הסובייקטיבי, אמנם, ישנו פער זמנים בין הפנייה ללשכה לסיוע המשפטי ועד למועד הגשת הבקשה דנן, אך כידוע, כאשר הנסיבות שגרמו לאיחור בהגשה אינן תלויות במבקש אלא היו חיצוניות לו, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה להארכת מועד (ראו: עניין מגל, סעיף 16 והאסמכתאות שם; בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 25.12.2011)).
יתרה מזאת, הגם שישנו פער זמנים כאמור, כפי שנטען על ידי המבקש, ומשלא נסתר הדבר על ידי המשיבה, נראה שהמשיבה נמנעת מלהעביר למבקש את המידע הדרוש לו לשם קידום ההליכים ואו קידום הסדר כספי למולה, זאת על אף מאמציו וניסיונותיו להגיע להסדר כזה, כשבאותה העת הוא מתמודד עם סוגיות בריאותיות וכלכליות (השוו: בש"א 4719/93 Her Majesty the Queen in right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993) בנוגע להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף).
באשר לשיהוי האובייקטיבי, איני סבור כי נגרם במקרה דנן נזק כבד למשיבה, אם בכלל, בשל האיחור. זאת בפרט כאשר מדובר בחוב הקיים שנים רבות וספק באם נקטה המשיבה פעולות גבייה בגינו בשנים אלו. לגבי שאר היורשים, המבקש אינו מתנגד לצירופם לעתירה ככל שיידרש לכך.
באשר לאינטרס הציבורי, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה על החלטה המונעת את האפשרות לנקוט בהליך, ובהתחשב בנסיבות המפורטות בבקשה, וכן בטענת הזכאות לפטור בתקופת חיי המנוחה וטענת ההנחה המשמעותית בגובה החוב הנטענות על ידי המבקש, הרי שהכף מטה אל עבר קבלת הבקשה להארכת המועד להגשת העתירה.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת, כך שהמועד להגשת עתירה מנהלית יוארך עד למועד הגשתה בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים.
ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ט, 29 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ציון זלה
נתבע: עיריית בת ים
שופט :
עורכי דין: