ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארז קינן נגד פלג נופש בע"מ :

לפני כבוד ה רשמת הבכירה ליאת ירון

תובע

ארז קינן

נגד

נתבעת

פלג נופש בע"מ

פסק דין

בפני תביעה בה עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 4,000 ₪, מכוח סעיף 30 א לחוק התקשורת ( בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), בגין משלוח ארבע הודעות, שעל פי הנטען הן בבחינת " מיילים פרסומיים", לתיבת הדואר האלקטרוני בה הוא מחזיק, מבלי שניתנה הסכמתו לכך.
עובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. ביום 26.11.12 הזמין התובע סוף שבוע ( לילה אחד) ב"וילה לה פרלה"- "וילת אירוח" בבעלות הנתבעת ( להלן: "וילת האירוח"). טופס הזמנת סוף השבוע צורף כנספח ב' לכתב התביעה ( להלן: "טופס ההזמנה").

במסגרת ביצוע ההזמנה מסר התובע לנתבעת או למי מטעמה פרטים כאלה ואחרים, ובהם שמו, מספר טלפון וכתובת הדואר האלקטרוני שלו.

התובע לא נתן הסכמתו לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת.

בימים 19.4.16, 27.9.16 , 5.2.17 ו- 5.4.17 התקבלו בתיבת הדואר האלקטרוני של התובע ארבע הודעות שתוכנן יפורט בהמשך הדברים ( להלן: "ההודעות" – צורפו כנספח ג' לכתב התביעה).

טענות הצדדים
2. התובע טוען, כי ההודעות נשלחו על ידי הנתבעת, כי מדובר ב"4 מיילים פרסומיים" וכי לאחר קבלתן ביקש מהנתבעת לחדול לשלוח לו הודעות ולהסירו מרשימת התפוצה. התובע צירף את הודעות ההסרה מימים 19.4.16, 27.9.16 ו- 6.2.17 (להלן: "הודעות ההסרה").

3. לטענת הנתבעת, בתמורה לדמי שכירות חודשיים, היא מפרסמת את וילת האירוח באתר לניהול הזמנות בשם " איזי גו", שכחלק משירותו, שולח ברכות חג שמח ללקוחותיו " באופן אוטומטי וישיר, ללא ידיעת הנתבעת וללא עידכונה ברשימת התפוצה" (סעיף 4.1 לכתב ההגנה).
עוד טוענת הנתבעת, כי תוכן ההודעות אינו שיווקי "ושכל מטרתן לשמח ולהוקיר תודה לאורחי הוילה אשר התארחו בה" (סעיף 2 לכתב ההגנה).
הנתבעת מוסיפה, כי לא היתה לה ידיעה כי התובע ביקש להסירו מרשימת התפוצה וברגע שהתקבל אצלה " מכתב רשום מהתובע", פנתה לאתר ניהול ההזמנות בבקשה להסיר את התובע מיידית מרשימת התפוצה ( מכתב התראה מאת התובע ומכתב תשובה מאת הנתבעת צורפו כנספח ד' לכתב התביעה).

דיון

4. במעמד הדיון שהתקיים בפני העידו התובע ומנהל הנתבעת מר גל סטרולוביץ' (להלן: "מנהל הנתבעת").
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק בית המשפט ושמעתי עדויות הצדדים וטענותיהם בפני, ראיתי לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסך של 350 ₪ בתוספת אגרה והוצאות משפט.
תחילה יש להידרש לשאלה האם ההודעות הן בבחינת "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק. ככל שיימצא כי אכן כך, יש לבחון האם ההודעות נשלחו בידיעת ה נתבעת, ובאם יימצא שכן, יש לבחון האם הודעות ההסרה התקבלו אצל הנתבעת ולהידרש לגובה הפיצוי .

האם ההודעות הן בבחינת " דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק

5. בסעיף 30 א(ב) לחוק נקבע כדלהלן:

"(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק או לנמען לשם קבלת תרומה או תעמולה, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה."

החוק מגדיר "דבר פרסומת", ככל אחד מאלה:

"(1) מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
(תיק
(תיק
(2) מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה;
(תיק
(תיק
(3) מסר שאינו דבר פרסומת כאמור בפסקה (1) או (2), המופץ לציבור הרחב, ונכללת בו הצעה לנמען להתקשר למספר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו; הוראות פסקה זו לא יחולו על מסר כאמור מאת המדינה ומוסדותיה, מסר כאמור שתכליתו העברת מידע ששלח גוף הצלה כהגדרתו בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, לשם מילוי תפקידו, או מסר כאמור מאת גוף אחר שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, ורשאי השר לקבוע כאמור סוגים שונים של מסרים לגופים שונים שקבע;"

לשם הכרעה בשאלה האם ההודעות הן בבחינת " דבר פרסומת", יש להידרש לתוכנן.
תוכן ההודעות מימים 19.4.16, ו- 5.4.17 זהה וזו לשונן:
"חג שמח
אביב הגיע פסח בא
שתהא זו שנת פריחה שגשוג וצמיחה"
בתחתית ההודעות מצוין:
"מאחלים וילה לה פרלה
נוף הירדן 34, נוף כנרת ( מעל ראש פינה)
0509009902
להסרה מרשימת התפוצה, השב דואר וכתוב בכותרת: הסר".

תוכן ההודעה מיום 27.9.16 הינו:
"שנה הולכת שנה באה
שתהיה שנה טובה אף יותר מקודמתה
שנה של אושר בריאות ושלום
אהבה שמחה והגשמת חלום"
בתחתית ההודעה מצוין כדלהלן:
"מאחלים וילה לה פרלה
נוף הירדן 34, נוף כנרת ( מעל ראש פינה)
0509009902
להסרה מרשימת התפוצה, השב דואר וכתוב בכותרת: הסר".

בהודעה מיום 5.2.17 מצוין כדלהלן:
"פברואר במחירים מטורפים
מבצעים מיוחדים לחודש פברואר !!
מהרו לברר מחירים שלא יחזרו על עצמם !!
וילה דיפסי/וילה אוורסט/וילה לה פרלה
עד 60% הנחה !!"
בתחתית ההודעה מצוין:
" וילה לה פרלה
נוף הירדן 34, נוף כנרת ( מעל ראש פינה)
0509009902
להסרה מרשימת התפוצה, השב דואר וכתוב בכותרת: הסר".

6. דומה, כי ביחס להודעה מיום 5.2.17 אף הנתבעת אינה חולקת על כך כי היא בבחינת " דבר פרסומת", כפי שעולה מעדות מנהלה "המטרה היתה נטו מטרה נקייה חוץ מתוכן אחד שהיה פרסומי" ( עמ' 2 שורה 1 לפרוטוקול).

7. באשר לשלוש ההודעות האחרות, הגם שעיקרן איחולי חג שמח, הרי שלא שוכנעתי כי כטענת הנתבעת אין הן בבחינת " דבר פרסומת".

ברע"א 4806/17 פסגות בית השקעות בע"מ נ' זיו גלסברג ( ניתן ביום 25.10.17) נקבע כי מלשונה של הגדרת " דבר פרסומת" בחוק "עולה לכאורה כי בניגוד לטענתה של פסגות, התשובה לשאלה האם הודעה מסוימת מהווה "דבר פרסומת" תלויה במטרה שאותה היא באה להגשים ולא בהכרח באופן שבו נמען סביר היה מבין אותה. עוד עולה מלשונה של הגדרה זו כי היא מסבה עצמה גם על מסרים שנועדו למשוך את הנמען להתקשר עם המפרסם שלא באמצעות מסר מפורש וישיר אלא בדרכים עקיפות".

אכן, לא כל הודעה הנושאת ברכת חג שמח, היא בבחינת " דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק ( ראו ת"צ ( ת"א) 10591-05-15 זיו גלסברג נ' פסגות בית השקעות בע"מ – פורסם במאגרים; רת"ק ( מרכז) 4211-05-17 יראה מן-בראונר נ' שירותי בריאות כללית – פורסם במאגרים), ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

בענייננו, יש ליתן את הדעת הן למיהות הנתבעת ולעסק המופעל על ידה, והן לעיתוי משלוח ההודעות. ההודעות מימים 19.4.16, 27.9.16 ו- 5.4.17, נשלחו מספר ימים עובר לערבי החג. שעה שבמהלך תקופת חגי ישראל מרבה הציבור לנפוש, הרי שלנתבעת המפעילה " וילת אירוח", בדומה לאתרי נופש ובתי מלון אחרים, היה אינטרס לעודד את ציבור הנופשים, בכללם התובע, לנפוש בוילת האירוח ולהתקשר עימה.

בהינתן האמור, אני סבורה כי מטרת ההודעות היתה למשוך את ציבור הנופשים, בכללם התובע, להתקשר עם הנתבעת וכי אין בעובדה כי ההודעות נשאו תוכן של ברכת חג, כדי לשלול את אופיין כ"דבר פרסומת".

משקבעתי כי ההודעות הן " דבר פרסומת", ומשאין מחלוקת כי התובע לא נתן הסכמה למשלוח דברי פרסומת על ידי הנתבעת, יש להידרש לטענות הנתבעת לפיהן ההודעות נשלחו ללא ידיעתה וממילא הודעות ההסרה ששלח התובע לא התקבלו אצלה.

האם ההודעות נשלחו בידיעת הנתבעת והאם האחרונה קיבלה את הודעות ההסרה ששלח התובע

8. בסעיף 30 א(י)(5) לחוק נקבע כי:

"חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין כאמור בפסקה (1), אלא אם כן הוכיח אחרת;"

הנתבעת אמנם טענה כי ההודעות נשלחו ללא ידיעתה אלא שמעיון בהודעות עולה, כי אלה נשלחו מכתובת דואר אלקטרוני, [email protected], היא כתובת הדואר האלקטרוני של הנתבעת, כפי שצוינה בטופס ההזמנה.

זאת ועוד, במעמד הדיון שהתקיים בפני העיד מנהל הנתבעת כי הוא זה שכתב תוכן ההודעות "משהו שאני רשמתי, יש אופציה למלל חופשי , וגם לא עשיתי את זה בקטע רע. לקוחות שלי שאני דואג להם. פסח, סוכות, ראש השנה ועוד משהו" ( עמ' 2 שורות 1-3 לפרוטוקול).

לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת לא סתרה את החזקה לפיה ההודעות נשלחו לתובע בידיעתה.

9. בדומה, אני דוחה טענת הנתבעת לפיה הודעות ההסרה שנשלחו על ידי התובע לא התקבלו אצלה.
כאמור, בתחתית ההודעות צוין כי "להסרה מרשימת התפוצה, השב דואר וכתוב בכותרת: הסר".
התובע צירף את הודעות ההסרה מימים 19.4.17 , 27.9.16 ו- 6.2.17. הודעות אלה נשלחו מכתובת הדואר האלקטרוני של התובע לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבעת, ובהן התבקשה הנתבעת להסירו מרשימת התפוצה. שעה שההודעות נשלחו לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבעת, אני דוחה הטענה שלא התקבלו אצלה.
אוסיף, כי חיזוק למסקנה האמורה מוצאת אני בעדות מנהל הנתבעת שהעיד כי אינו זוכר האם הודעות ההסרה התקבלו אצל הנתבעת (עמ' 2 שורות 6-7 לפרוטוקול).

הפיצוי

10. שעה שקבעתי כי ההודעות הן בבחינת דבר פרסומת שנשלח על ידי הנתבעת ובידיעתה לתובע ללא הסכמתו, הרי שבהתאם לסעיף 30 א(י)(1) לחוק רשאי בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים שאינם תלויים בהוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על הסך של 1,000 ₪ בגין כל אחת מההודעות.
ברע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון בע"מ (ניתן ביום 27.7.14- להלן: "הלכת גלסברג") נקבע כי:

"על בתי המשפט לראות ברף העליון שהציב המחוקק – 1,000 ש"ח – נקודת מוצא, ממנה כמובן ניתן להפחית, במקרים המתאימים. ברי, כי אין משמעות הדבר שכל אימת שפלוני יפר את סעיף 30א, ייפסק פיצוי לדוגמה בשיעור המרבי הנקוב בחוק, ויש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, לרבות השיקולים המנויים בסעיף 30א(י)(3)".

סעיף 30( א)(י)(3) לחוק קובע כי:
" בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים המפורטים להלן, ולא יתחשב בגובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה:
(א) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו;
(ב) עידוד הנמען למימוש זכויותיו;
(ג) היקף ההפרה;".

11. אחד השיקולים הנלקחים בחשבון לעניין גובה הפיצוי הינו " עידוד הנמען למימוש זכויותיו".
במעמד הדיון שהתקיים בפני טען מנהל הנתבעת כי "מבדיקה קטנה שעשיתי לגבי הבחור שתבע אותי, ראיתי שזה באופן שיטתי" (עמ' 2 שורה 14-15 לפרוטוקול).

התובע אישר כי אין זו התביעה הראשונה שהוא מגיש מכח סעיף 30 א לחוק "לשאלת בית המשפט, כמה תביעות הגשתי לבית משפט לתביעות קטנות בשנת 2018 , אני משיב שתביעה אחת, זאת התביעה הזאת. וב-2017 – 4 תביעות שעניינן ספאם. 2016- 5 תביעות קטנות. 2015- 4 תביעות קטנות. 2014 שזו הייתה השנה הראשונה - 2 תביעות קטנות" ( עמ' 2 שורות 18-20 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי התובע אינו זקוק כלל לעידוד בית המשפט לשם מימוש זכויותיו.

לא זו בלבד, אלא שבהינתן מספר התביעות שהוגשו על ידי התובע עובר להגשת התביעה דנן, יכול והתנהלותו, מבלי שאקבע מסמרות בעניין, אף מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ולפיכך יש להעמיד הפיצוי המגיע לו בשיעור מופחת והולם בהתאם .
בהקשר זה, אפנה להלכת גלסברג, בה נקבע, בין היתר, כי בסמכות בית המשפט לקבוע פיצוי על הצד הנמוך, ככל ששוכנע כי תובע מייצר תביעות חדשות לבקרים, ובשים לב לכך שהחוק "מעודד הלכה למעשה הגשת תביעות רבות מכוחו, בקלות יחסית, ואין זה פלא כי יש אשר אולי יראו בכך מקור הכנסה נאה בטרחה מועטה".

על רקע האמור, סבורני, כי אין לאפשר הפיכת החוק לקרדום לחפור בו ו ככל שכך פני הדברים, יבוא הדבר לכדי ביטוי בפיצוי מופחת בהתאם.

12. טעם נוסף בגינו שוכנעתי כי יש להעמיד הפיצוי על הצד הנמוך הינו כי עת התקבל אצל הנתבעת "מכתב רשום מהתובע" (נספח ד' לכתב התביעה), הוסר התובע מרשימת התפוצה. טענה זו נטענה על ידי הנתבעת ולא הוכחשה על ידי התובע, שממילא לא טען ו/או צירף הודעות מאוחרות למועד משלוח מכתב ההתראה מיום 12.4.17.

13. לאחר שהבאתי בחשבון את השיקולים שפורטו לעיל, ונתתי דעתי למספר ההודעות שנשלחו לתובע, ראיתי להעמיד הפיצוי בגין ההודעה הראשונה מיום 19.4.16 על הסך של 50 ₪ ואת הפיצוי בגין שלוש ההודעות מימים 27.9.16 , 5.2.17 ו- 5.4.17 , שנשלחו לאחר משלוח הודעות ההסרה, על הסך של 1 00 ₪ בגין כל אחת מההודעות.

14. בהתאם, הנתבעת תשלם לתובע הסך של 350 ₪ בתוספת אגרה בסך של 50 ₪ והוצאות בסך של 100 ₪.
הסכום הכולל בסך של 500 ₪ ישולם תוך 30 ימים מעת המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז- לוד תוך 15 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארז קינן
נתבע: פלג נופש בע"מ
שופט :
עורכי דין: