ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורד ישראלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט נוהאד חסן
נציגת ציבור (עובדים) גב' טובה אוגוסט
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים אזלן

התובעת
ורד ישראלי, ת.ז. XXXXX703
ע"י ב"כ: עו"ד סאמי אבו ורדה ואח'
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד וירג'ינה מנסור
המחלקה המשפטית

פסק דין

רקע כללי
1. לפנינו תביעתה של גב' ישראלי ורד ( להלן - התובעת) להכיר באירוע לב בו לקתה לטענתה בעקבות תאונת עבודה שארעה לה ביום 1.1.15, זאת לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה להכיר באירוע לב שעברה כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב) התשנ"ה–1995, (להלן - החוק).

2. התובעת ילידת שנת 1962, עובדת כגננת כ-29 שנים.

3. בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבדה התובעת כגננת בגן ילדים בנשר המונה 34 ילדים. שעות עבודתה היו בין 07:30 – 14:00, ביחד עם סייעת אחת ( לאחר מכן הגן המשיך לפעול כצהרון המופעל על ידי המתנ"ס עד השעה 17:00 – התובעת לא עבדה בצהרון).

4. לטענת התובעת, ביום 1.1.2015, נאלצה להתמודד עם –
"ילד " מפריע מאוד" בהתנהגותו, ילד קשה מאוד, עם קשיי התנהגות וקשיים רגשיים. ... באותו יום הילד הזה יצא מהגן ללא רשות כשכל שאר הילדים בתוך הגן, ביום גשום וקר, התחיל לרוץ, אני נאלצתי לרוץ אחריו בכל שטח החצר, 2-3 סיבובים בחצר תוך שהוא מטפס על מתקנים שונים ובצורה מסוכנת, עד שהצלחתי להשיג אותו, לאחוז בו ולהכניסו חזרה לגן, רצתי אחריו ולא הנחתי לו בשל כך שחששתי לשלומו. ריצה זו הייתי מבחינתי משהו חריג, אינני נוהגת לרוץ ולא הייתי ספורטאית ואני שוקלת 88 ק"ג, כבדת משקל שלא רגילה לרוץ ריצה ארוכה תוך כדי עצבים וצעקות לילד שיעצור, וחשש לשלומו ובריאות כשהוא רץ בגשם ובקור.
מבחינתי זה היה מאמץ פיזי ונפשי קשה ביותר וחריג שלא זוכרת כמותו שנים רבות."

5. התובעת מבקשת לייחס את הופעת האירוע הלבבי שארע לה, למאמץ פיזי ונפשי חריג בעבודה ביום 1.1.15, ביחס לשגרת עבודתה הרגילה, היות שלטענתה, התנהגותו החריגה של אחד הילדים אשר יצא מהגן אל החצר ביום גשום וקר אילץ אותה לרוץ ולהפעיל כוח על מנת להחזירו לגן, ולכן לטענתה לגביה היה זה בבחינת " אירוע חריג", בהשוואה לעבודתה הרגילה.

6. הנתבע דחה את התביעה, בטענה שלא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת, אשר הביא להתפתחות מחלתה. לטענתו, מחלתה של התובעת התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתה.

7. השאלה העומדת בפנינו היא, האם עלה בידי התובעת להוכיח כי ביום 1.1.15 ארעה לה " תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי.
לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי והראיות שהובאו בפנינו.

דיון והכרעה

6. סעיף 79 לחוק מגדיר " תאונת עבודה" כ:
"בעובד שכיר - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו".

7. על מנת שיוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. על פי הלכה פסוקה, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובע (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ).

8. קיומו או אי-קיומו של " אירוע חריג" נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות ( עב"ל 214/98 גריגורי איבניצר - המוסד, ניתן ביום 7.6.2000). הקביעה מתי מדובר במאמץ או מתח שהנם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, ולפי משקלם של האירועים ביום בו אירע האירוע אל מול עבודתו השגרתית והרגילה של המבוטח. זאת, כקביעה עובדתית-משפטית, הנשענת על חומר הראיות שבפני בית הדין ( דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 268).

9. ככלל, "אירוע חריג" יכול שייחשב כדחק נפשי בלתי רגיל, או מאמץ גופני יוצא דופן. בענייננו, על התובעת להוכיח כי במהלך עבודתה ביום 1.1.15, ארע אירוע חריג בעבודתה, בהשוואה ליום עבודה רגיל ( דב"ע מו/ 139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315; עב"ל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי ( לא פורסם).

10. על פי הראיות שהובאו בפנינו, לא שוכנענו בראיות אובייקטיביות התומכות בגרסת התובעת, לפיה, ביום 1.1.15 , עבודתה הייתה מלווה במאמץ פיזי חריג, ביחס לשגרת עבודתה הרגילה.

11. במסגרת הודעה לחוקר הנתבע ( נ/3), לשם תמיכה בגרסתה של אירוע חריג בעבודה, מסרה התובעת לחוקר הנתבע התכתבות שלה באמצעות דואר אלקטרוני מיום 6.1.15 , עם הגב' סיון מנהלת הגנים בעיריית נשר ( ראה: עמ' 1 שורה 9 ל-נ/3).
בעדותה, הסבירה התובעת, כי נאלצה להפעיל כח רב על מנת להכניס את הילד לגן, כשבדרך כלל היא נמנעת מהפעלת כח כלפי ילדים, ואף הוסיפה כי " אף פעם לא היה לי מקרה עם ילד עם התנהגות כזו" (עמ' 5 משורה 8 לפ').

במסגרת חקירה נגדית נשאלה התובעת:
"ש. אני מציגה לך מייל שהעברת ב- 6.1 לסיון שם רשמת כי יש לך סימן כחול.
ת. נכון. זה אותו ילד. זה קרה אחרי האירוע מיום 1.1. . הוא שכב על הרצפה, באתי להרים אותו והוא נתן לי בעיטה.
ש. אני מבינה ממך שהיה מקרה נוסף עם אותו ילד, בו נגרם לך סימן כחול בצד הבטן מזה שניסית להרים אותו מהרצפה מאחר והוא הפריע להעביר מפגש בגן.
ת. נכון. אבל פה לא הפעלתי כח.
ש. אני אומרת לך שבטח זו לא הפעם הראשונה שנאלצת להפעיל כח על מנת להשתלט על העניינים בגן.
ת. זה כן פעם ראשונה שנאלצתי להפעיל כח כזה באותו יום. התייחסת למייל השני. באותו יום שלחתי שני מיילים למנהלת הגנים. במייל הראשון כתבתי לה שהתמודדתי בקושי רב עם ילד בעל קשיים נפשיים, שיצא החוצה ללא רשות... תיארתי לה את הקושי שהיה לי באותו יום. ברור שהילד ישאר בגן, אבל באותו יום ההתנהגות שלו היתה חריגה והפעלתי כח מה שלא הפעלתי בחיים שלי. וגם התרגזתי. אני זוכרת שיצאתי לחצר וצעקתי עליו, התרגזתי, אחזקתי בו בחוזקה, הרגשתי שהוצאתי את כל הנשמה שלי."

על פי עדותה של התובעת, היו שני אירועים נפרדים בגן עם אותו הילד - האחד אירע ביום 1.1.15, שבגינו מייחסת התובעת את האירוע הלבבי שפקד אותה, בשל הפעלת כח פיזי וריצה אחרי הילד במשך כמה דקות רצופות, ולאחר הפוגה, שוב נאלצה לרדוף אחריו בתוך הגן ולהרגיעו; האירוע השני היה לאחר מכן ב-6.1.15, כאשר אותו הילד שכב על הרצפה ונתן בעיטה לתובעת ונגרם לה " סימן כחול" בצד הבטן, לגרסתה, באירוע השני היא לא הפעילה כח.
בהמשך עדותה הסבירה, כי
"באותו יום שלחתי שני מיילים למנהלת הגנים. במייל הראשון כתבתי לה שהתמודדתי בקושי רב עם ילד בעל קשיים נפשיים, שיצא החוצה ללא רשות... תיארתי לה את הקושי שהיה לי באותו יום".

להלן ציטוט מהדואר האלקטרוני אשר שלחה התובעת לסיון מנהלת הגנים בעירייה, ביום 6.1.15 ( ת/2):
"הי סיון
שולחת לך שוב את המכתב ששלחתי בבוקר
היתה לי שגיאת כתיב
כנראה שכתבתי אותו בסערת רגשות
אם תראי איזה סימן כחול יש לי בצד הבטן מזה שניסתי להרים ילד מהריצפה כי הוא הפריע לסמינריסטית שלי להעביר מיפגש אפשר להבין אם מה אנחנו מתמודדים
בתודה ורד" (להלן - המכתב השני)

התובעת צירפה לתיק את המכתב הראשון אשר לטענתה שלחה לסיון, וזה לשונו ( ת/3):
"6.1.15
סיון שלום רב!
ברצוני להודות לך על כך שלמרות שנענתי בסירוב לקבלת סייעת נוספת שלחת מידי פעם סייעת שתעזור לנו.
אולם ביום חמישי האחרון נשלחה אלינו סייעת נוספת אשר הוזעקה בשעה 9 בבוקר בערך לגן זמירים, וגם אני עבדתי ללא הסייעת הקבועה של הגן והתמודדתי בקושי רב עם ילד ( בעל קשיים רגשיים, מאיה הפסיכולוגית מעורבת בנושא) שיצא החוצה לחצר ללא רשות כשכל הילדים נותרו עם הסייעת המחליפה.
ברור שאם הסייעת הנוספת היתה נשארת איתנו, ההתמודדות של כולנו היתה קלה יותר.
אבקשך לשוב ולפעול למעננו ולהפנות את הבקשה שוב לגורמים בכירים יותר בעירייה.
ברצוני לציין שלצהרון שבגן דאגו לשתי סייעות למרות שכמות הילדים פחותה מ34 בשעות הבוקר בכבוד רב
ובתודה מראש
ורד ישראלי - גן חרוב" ( להלן - המכתב הראשון)

ב"כ התובעת התחייב להמציא אישור לכך שהמכתב הראשון אכן נשלח ע"י התובעת לסיון מנהלת הגנים בעיריית נשר, וכן להמציא את תשובתה של סיון לתובעת, ככול שקיימת כזו (בעמ' 10 שורה 26 לפ').
אולם לא הוגש כל אישור שכזה לתיק בית הדין.

עיון במכתבים האלה מעלה כמה תהיות. המכתב השני ( מסמך ת/2) נחזה להדפסת הדואר האלקטרוני אשר נשלח על ידי התובעת לסיון, שכן בחלק העליון של המסמך נרשם שם השולח וכתובת המייל ממנו נשלח המכתב, תאריך שליחת המכתב והמען ( כתובת דואר אלקטרוני), אליו נשלח המכתב.
לעומת זאת, המכתב הראשון כביכול אשר שלחה התובעת, אשר סומן כ-ת/3, הודפס על נייר רגיל, ואינו דומה בצורתו למוצג ת/2 (המכתב השני אשר נשלח על ידה), שאמור להיות זהה בצורתו למכתב הראשון.
יש לשים לב, שבמכתב השני התובעת מתייחסת ל"שגיאת כתיב" אשר נרשמה לטענתה, בשל סערת הרגשות בה הייתה נתונה, אולם עיון במכתב הראשון, לא מגלה שגיאת כתיב שנרשמה, אשר בגינה יש לשלוח התנצלות.

במסגרת עדותה נשאלה התובעת:
"למי מטעם המעסיק דווחה על המקרה הזה ומתי?"

והתובעת השיבה:
"ת. דיווחתי למנהלת הגנים. ביום 6.1 רשמתי לה מה היה. בתשובה הם רשמו שינסו לשלוח לי סייעת, אבל הם סרבו, לא שלחו לי עוד סייעות. המכתב מיום 6.1 נשלח לסיון במייל. אני צריכה לבדוק אם יש אישור לכך שזה נשלח במייל.
ש. שמרת את המיילים מאז?
ת. שמרתי חלק מהמיילים. אני חושבת שקבלתי ממנה תשובה" (עמ' 10 לפ').

כאמור, לא ניתן לקבל את טענת התובעת, כי דיווחה על האירוע החריג מיום 1.1.15 למנהליה בזמן אמת או בסמוך למועד האירוע הנטען, היות שאין כל ראיה לכך שהמכתב הראשון נשלח על ידה לסיון מנהלת הגנים. ואילו המכתב השני מיום 6.1.15 מתייחס לאירוע אחר שהתרחש בגן עם אותו הילד. התובעת גם לא צירפה טופס ב.ל. 250 חתום על ידי מעסיקה, או תעודה רפואית כלשהי לנפגע בעבודה. כאשר נשאלה על כך במסגרת חקי רה נגדית השיבה:
"הלכתי אליהם. מילאתי טפסים. אני לא מבינה בזה" (ראה: עמ' 10 משורה 1 לפ', ובעיקר משורה 29).

תמוהה בעינינו גרסת התובעת, לפיה, לאחר האירוע החריג בגן, שאירע לטענתה ביום 1.1.15, היא חשה שלא בטוב, ולא עלה בידה לאתר גננת מחליפה, למרות כל ניסיונותיה במשך ימים רבים על מנת שתוכל לנוח. שכן, גרסה זו לא באה לידי ביטוי בפניותיה למנהלת הגנים בעיריה, שהרי לא יתכן, שלא תנסה להיעזר במנהלת הגנים למציאת גננת מחליפה בשל מצבה הבריאותי.

12. במסגרת חקירה נגדית, נשאלה התובעת בהתייחס לאירוע החריג בעבודה:
"אם זה היה כל כך יוצא דופן – התקשרת להורים שלו בקשר לזה, או למפקחת?"

לשאלה הנ"ל, השיבה התובעת בשתי גרסאות סותרות:

בעמ' 4 שורה 9 לפרוטוקול העידה :
"... אמרתי להורים שלו שהוא יצא. לא הזמנתי את ההורים".

בהמשך עדותה, בעמ' 4 שורה 25 לפ', נשאלה שוב :
"כזה דבר חריג – ולא שוחחת עם ההורים?

התובעת השיבה:
"זה היה מאוד חריג. אני כן מדברת עם ההורים. באותו יום לא שוחחתי עם ההורים. ..."

גם מנוסח המייל אשר שלחה התובעת לסיון מנהלת הגנים ב-6.1.15, חמישה ימים לאחר האירוע הנטען, במסגרתו היא מספרת על אירוע ספציפי מאותו היום, ניתן להסיק שהאירוע מיום 1.1.15 לא היה חריג ביחס לשגרה. התובעת כתבה לסיון :
"אם תראי איזה סימן כחול יש לי בצד הבטן מזה שניסתי להרים ילד מהריצפה כי הוא הפריע ... אפשר להבין אם מה אנחנו מתמודדים"

מבלי שהזכירה את האירוע החריג כל כך לטענתה , לו היא טוענת שארע 5 ימים קודם לכן.
בנוסף לכך, התובעת סיפרה בעדותה, כי באותה שנה היו בגן עוד שבעה ילדים עם בעיות התנהגות, כמו גם שתי העדות מטעם התובעת, סיפרו במהלך עדותן כי "הייתה חגיגה כמו שאומרים" (עמ' 13 משורה 1 לפ'), וההתמודדות של התובעת עם השלטת סדר בגן הייתה לא פשוטה. תופעה של זריקת צעצועים, צעקות ומכות של הילדים אחד כלפי השני, זה דבר שבשגרה כמו בכל גן (עמ' 13 לפ').
העדה שני גליק, סיפרה בעדותה, כי היו מספר מקרים בהם התקשרה לעדכן את ההורים על התנהגות חריגה באם הייתה, ואילו במקרה הספציפי מיום 1.1.15 לא התקשרה לעדכן את ההורים (עמ' 17 משורה 24 לפ').

13. נשאלת השאלה, אם התובעת לא חשה בטוב במהלך ובעקבות העבודה ב-1.1.15, מדוע לא פנתה לקבל טיפול רפואי עוד באותו היום. מחד, טוענת שניסתה לחפש גננת מחליפה במשך שבועיים בשל מצבה הרפואי; מאידך, לא פנתה לקבל טיפול רפואי בשל מצבה כביכול.

14. עיון בתיקה הרפואי של התובעת, מגלה, כי שבועיים לאחר האירוע הנטען, פנתה לד"ר דרורית שוהם לחמן לקבלת טיפול רפואי ב- 15.1.15, ובתיעוד הרפואי מאותו היום אין כל זכר על תלונה של אירוע כלשהו בעבודה אשר החמיר את מצבה הנשימתי.
בתיעוד הרפואי מאותו היום נרשם:
"ידוע על אסטמה מילדותה לאחרונה החמרה
ניסיונות עם סרטייד לדבריה ללא שיפור מוחלט נבדקה ע"י רופא עמית שנתן וינטולין ואארובונט באניהלציה ללא שיפור...".

ב – 20/1/15 חזרה התובעת לד"ר דרורית שוהם לחמן, אשר רשמה בתיקה הרפואי של התובעת:
"נבדקה ע"י דר יגלה מרדכי עקב אסטמה מילדות וטופלה עי משאפים לאחרונה ללא הטבה מזה 3 חודשים החמרה במצבה ספירומטריה ... בוצע צ. חזה ... לפי יעוץ דר יגלה נבצע בדיקת CT".

גם בביקור הנ"ל, אין אזכור לכך שהתובעת מתלוננת על לחץ בחזה, או החמרה במצבה לאחר אירוע כלשהו בעבודה, אלא שהתובעת סיפרה לרופאה על החמרה במצבה במשך זמן ממושך של כ-3 חודשים, כמו גם בביקור מיום 27.1.15 אין כל אזכור לאירוע חריג בעבודה.

ביום 3/2/15 רשמה ד"ר דרורית שוהם בתיקה הרפואי של התובעת, כי:
"בוצעה בדיקת CT דלקת ריאות דו צדדית עם צמיחה של 3 חיידקים ברונככקטאזיות צ. חזה בקורת תקין הודגם לב מוגדל גם בCT ... לציין אינה יכולה לעלות מדרגות לאחרונה קוצר נשימה גובר במאמץ הקל ביותר...".

שוב התובעת איננה משייכת את ההחמרה במצבה לאירוע חריג בעבודה, יתרה מזאת, נרשם שהתובעת מתלוננת על קוצר נשימה גובר, מבלי לציין לחץ בחזה ובמאמץ קל ביותר, ולא בעקבות מאמץ חריג וקשה.
בעקבות הממצאים האלה ו לאחר בדיקת CT שנעשתה לתובעת, הופנתה התובעת ביום 22.2.15 לחדר מיון לטיפול רפואי. לאחר 8 ימי אישפוז, נרשם בין היתר, ב"סיכום אשפוז" של בית החולים " מרכז רפואי כרמל", כי תלונתה העיקרית הייתה " החמרת קוצר נשימה", סובלת מאסטמה מילדות ומטופלת במשאפים.
"מזה 3 חודשים סובלת מהחמרת קוצר נשימה במאמצים קלים. פנתה לרופא ריאות ובוצע CT ריאות ( שהדגים ברונכיאקטזיות) וכיח לתרבית שהצמיח סטרפטוקוק. פנאומוניה .... מתוך מחשבה כי מדובר בדלקת ריאות טופלה אנטיביוטית ... לאור היעדר שיפור הופנתה ע"י רופאת המשפחה לאשפוז בפנימית ולאחר ביצוע אקו לב הועברה ל CUU . ... לאור נתונים אלו הוחלט להמשיך בירור במסגרת המערך הקרדיולוגי. ".

עינינו הרואות, כי במשך כל ימי האשפוז, אין כל תיעוד לכך שהתובעת התלוננה בפני רופאיה על החמרה במצב לאחר אירוע/מאמץ חריג בעבודה, אלא נרשם כי התובעת התלוננה על החמרה במצבה אשר נמשך כ-3 חודשים לערך, כלומר שההחמרה במצבה הרפואי החל לפני 1.1.15, יום האירוע הנטען.

15. יצוין כי, לטופס התביעה לדמי פגיעה ( נ/1), צורף תצהיר של התובעת המפרט את תיאור הפגיעה, שם נרשם על ידה כי היא נאלצה לרוץ אחרי ילד שיצא מהגן אל החצר ביום קר וגשום:
"מבחינתי זה היה מאמץ פיזי ונפשי קשה ביותר וחריג שלא זוכרת כמותו שנים רבות".
מחד, על פי תיאוריה של התובעת במסגרת כתב התביעה ובעדותה, היא חשה לחץ בחזה וקשיי נשימה לאחר מאמץ בלתי רגיל וחריג בעבודה. מאידך, אין תמיכה לגרסה זו בתיעוד הרפואי לאחר קרות האירוע.

16. התרשמותנו היא, שנעשה " מקצה שיפורים" בגרסת התובעת ובתיאוריה, במסגרת כתב התביעה והתצהיר, בכל הקשור לחריגות אופן העבודה ביום 1.1.15 ביחס ליום עבודה רגיל כביכול , בהשוואה לגרסתה בפני רופאיה. שכן, אחד הסימנים לקרות אירוע התאונה היא האנמנזה הרפואית.
בהתאם להלכה הפסוקה, בהוכחת אירוע תאונתי יש לייחס משקל רב גם לאנמנזה ורישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון. (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי נ. המל"ל (לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל נ. הירשהורן, פד"ע כ' 349).
בהקשר זה נציין עוד, כי בתיעוד רפואי מיום 10.3.15, כשלושה חודשים לאחר האירוע הנטען בעבודה, ציין ד"ר ירון הלמן, כי התובעת " מתארת STRESS רב לאחרונה – בעבודה", כאשר קודם לכן, אין כל תיעוד לתלונות מצד התובעת בפני מי מרופאיה, על אירוע כלשהו בעבודה אשר גרם להידרדרות או להחמרה במצבה הרפואי. למעשה, התובעת מתארת " מתח מתמשך" בעבודה זמן רב לאחר האירוע הנטען, ובמנותק ממנו.
בחלוף כשישה חודשים לאחר האירוע הנטען, במסגרת מעקב רפואי במכון הלב מיום 23.6.15, נרשם לראשונה תחת הכותרת " מחלה נוכחית", כי התובעת התלוננה על אירוע לחץ במהלך עבודתה בחודש ינואר:
"בת 52 אסמטית דיסליפידמית עם אנמיה ידועה אשר בינואר 2015 עברה המלך ( במהלך) עבודתה סטרס נפשי וכאבים בחזה. בדיעבד התברר שמדובר באירוע לבבי שגרם לירידה בתפקוד הלב...".
יש לתמוה על כך, שקודם לכן ב-10.3.15, התלוננה כי רק " לאחרונה" חשה בסטרס רב בעבודה, וכעבור שלושה חודשים, קרי בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד האירוע הנטען, נזכרה התובעת באירוע ספציפי שארע לה לטענתה במהלך חודש ינואר בעבודה, שגרם לה ל"סטרס נפשי וכאבים בחזה", כאשר נתון זה לא נאמר קודם לכן למי מהרופאים אשר טיפלו בה במספר הזדמנויות שונות , ולא ניתן להתעלם מהעובדה, שתלונה זו של התובעת על אירוע ספציפי של סטרס במהלך עבודתה בחודש ינואר, עלה לראשונה רק בחודש מאי 2015 .
נחזור ונדגיש, התובעת בעצמה לא התייחסה לאירוע כלשהו בעבודה כגורם או כמקור לקוצר נשימה ולחץ בחזה שחשה. התובעת אף התלוננה בפני הרופאים על המיחושים מהם היא סובלת כשלושה חודשים טרם הגעתה לרופא לראשונה ב-15.1.15, מכאן שהחמרה במצבה הרפואי לדבריה, החל כבר בסמוך לחודש 10/14 . על כן בהעדר רישום ותיעוד רפואי לעניין תלונתה של התובעת על מקור הכאבים וההחמרה במצבה לאחר ובעקבות אירוע כלשהו בעבודה, התובעת לא השכילה להוכיח אירוע חריג בעבודה.

17. לאור כל האמור לעיל במצטבר, לא עלה בידי התובעת להוכיח שארע לה אירוע חריג בעבודה ביום 1.1.15 .

18. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

19. לתובעת הזכות להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ט, (08 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' טובה אוגוסט
נציגת ציבור עובדים

נוהאד חסן, שופט
אב"ד

מר חיים אזלן
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: ורד ישראלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: