ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חמד עוידאת נגד ועדת הבחירות במועצה מקומית מג'דל שמס-משרד הפנים :

בפני כבוד ה שופט אשר קולה

עותר
חמד עוידאת

נגד

משיבים

1.ועדת הבחירות במועצה מקומית מג'דל שמס-משרד הפנים
2.דולאן אבו סאלח

פסק דין

מבוא
1. לפניי עתירה ולפיה מתבקש בית המשפט הנכבד להורות:
א. כי המשיב מס' 2, אינו זכאי להיכלל ברשימת המועמדים לבחירות ראש ברשות המקומית במג'דל שמס ( להלן: "הרשות") שאמורות להתקיים ביום 30.10.18 ( להלן" "הבחירות") ולהיבחר שם כחבר רשות מקומית.
ב. למשיב להוריד ולמחוק פרסומות מדף הפייסבוק הפרטי שלו ולא לעשות שימוש במשאבי הרשות לצורכי מערכת הבחירות שלו.

הצדדים לעתירה

2. העותר הינו תושב מג'דל שמס ובעל זכות בחירה שם.

3. המשיב מספר 1 הוא משרד הפנים - הממונה כחוק על הבחירות.

4. המשיב מס' 2, מי שכיהן כראש הרשות מיום 29.6.2008 ועד ליום 31.12.2017.

העתירה הנוספת 21602-10-18

5. במקביל לעתירה זו, הוגשה עתירה דומה, אם לא זהה, על ידי עוה"ד הדס ברווה ( להלן: "העותרת"), אשר לא ציינה בעתירה גופה, מה מעמדה בעתירה. ואולם, טענה, אף היא כנגד אישור מועמדותו של המשיב מס' 2 (שבעתירתה שלה היה המשיב 3, ואולם יוגדר כ"משיב 2" ) על ידי המשיב מספר 1.

6. העותרת דנן, אף ביקשה מטעמי יעילות לאחר את הדיון בעתירתה עם זו שלפניי.

7. בהחלטתי מיום 10.10.18, תהיתי מה מעמדה של העותרת, וזו השיבה כי מעמדה כשל עותרת ציבורית תוך שהפנתה לעניין הידוע כבג"צ רסלר.
8. המשיבים לעומתה טענו, כי אין לעותרת דנן מעמד של עותר ציבורי, והיא מונעת על ידי גורמים זרים ואינטרסנטים.

9. בפתח הדיון בעתירה לגופה, לא דנתי בטענות אלו, ואין בכוונתי לעשות זאת עתה, שכן שעה שעתירה כבר תלויה ועומדת, אין כל נפקות לעתירה נוספת.
אעיר רק, בהערת אגב, כי לטעמי עניינים מנהליים ובוודאי ענייני בחירות ברשויות מקומיות, שונים מעניינים ציבוריים הנדונים בפני בג"צ, שם הוכר מעמדו של העותר הציבורי, מה שאין כן, בהליכים מנהליים בפני בתי המשפט לעניינים מנהליים.

10. יתר על כן, וגם זו לכאורה, שכן הדבר אינו נצרך לי לגופה של עתירה, סעיף 42 ( ב) לחוק הבחירות קובע שרק חבר וועדת בחירות רשאי לעתור כנגד אישור של רשימת מועמדים.

11. מכל מקום, ושעה שהעותרת בעתירה הנוספת נכחה באולם התרתי גם לה להשמיע את טענותיה, ולשם הזהירות אדרש גם להן, וככל שיהיה בכך צורך.

העתירה לגופה

12. לעתירה, כאמור לעיל, שני ראשים, האחד עניינו פסילת מועמדותו של המשיב 2, והשני איסור מניעת פרסומים אסורים תוך כדי ניצול משאבי הרשות.
אעיר כבר עתה, כי הראש הראשון הוא העיקרי והוא זה שעליו נסובו מרבית הטיעון והדיון, והראש השני הוא אך טפל לו, ויש לדון בו רק עם הראש הראשון יתקבל.

13. עיקרה של עתירה הינו כאמור החלטת המשיב 1 לאפשר למשיב 2 להתמודד ברשימה מטעמו לבחירות הקרובות.

14. ליבת העתירה הינו סעיף 7 ( א1) (1) לחוק הרשויות המקומיות ( בחירות) תשנ"ה – 1965 ( להלן : " החוק") שזו לשונו:

"מי שכיהן כיושב ראש ועדה או כחבר ועדה למילוי תפקידי ראש רשות מקומית ומועצת הרשות, או למילוי תפקידי המועצה, בהתאם להוראות לפי סעיף 143,143 א או 206 לפקודת העיריות, או לפי סעיף 38 או 38 א לפקודת המועצות המקומיות, אינו זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר כחבר המועצה בבחירות שייערכו באותה רשות מקומית לראשונה לאחר מינויו.;
(2) הוראות פסקה (1) יחולו גם על מי שהשר מינה למלא את תפקידי ראש הרשות המקומית או חברי המועצה עד לבחירת המועצה הראשונה לפי הוראות סעיף 3."

15. לטענת העותרים ( דהיינו העותר שלפנינו והעותרת בעתירה הנוספת), כיהן המשיב 2 במשך כ-10 שנים כראש הרשות וזאת בהתאם למינויו של שר הפנים.

16. עוד לטענת העותרים מדובר בבחירות הנערכות ברשות לראשונה, ומשכך ובהתאם להוראות חוק הבחירות וכמפורט בסעיף 7 ( א1)(1) דלעיל מנוע המשיב 2 להשתתף בבחירות אלו.

17. העותרים מוסיפים וטוענים, כי מדובר במי שכיהן כ- 10 שנים כראש רשות, ועניין זה מגביר את היתרון הבלתי הוגן שניתן למשיב 2, ביחס למועמדים האחרים.

18. לטענת העותרים, אין די בתקופת הצינון של 11 חודשים שבהם לא מכהן המשיב 2 כראש הרשות, ולשון החוק לטעמה ברורה ולפיה " כל מי שכיהן כיושב ראש וועדה.... אינו זכאי להיכלל ברשימת מועמדים...".
לטענתה המחוקק ולא בכדי, לא קבע " תקופת צינון" כזו או אחרת ו"תקופת הצינון" היחידה היא מועדי הבחירות הראשונות, שלאחר המינוי של אותו מי שכיהן.

19. באשר לתעמולת בחירות אסורה, טוען העותר כי מאז הכרזתו של המשיב 2 על כוונתו להתמודד בבחירות, הוא מעלה באופן עקבי ובתדירות גבוהה " פוסטים" לדף הפייסבוק שלו, מודעות ופרסומות המטעים את הציבור ומייחס לעצמו פעולות ופרויקטים של המועצה המקומית מג'דל שמס.

20. לטעמו של העותר, מדובר בשימוש פסול ברכוש ובמשאבי הרשות המקומית בניסיון להטעות את ציבור הבוחרים.

תגובת המשיבים

21. המשיבים סבורים שלא נפל פגם בהחלטת המשיב מס' 1 ומנהל הבחירות מטעמו, עת לא פסל את הצגת מועמדותו של המשיב מס' 2.

22. המשיבים, ובעיקר המשיב 1, ערים להוראות סעיף 7 ( א1) (1) הנ"ל ואולם לטעמם, בנסיבות המיוחדות שבפנינו לא חלה המגבלה הקבועה בסעיף הנ"ל והמונעות מהמשיב 2 להתמודד בבחירות וזאת מאחר והתכלית העומדת בבסיס סעיף זה לא חלה במקרה שלפנינו.

23. לטענת המשיב 2, ותוך כדי סקירת הרקע ההסטורי של הקמת מועצות מקומיות בכפרים הדרוזים ברמת הגולן, מדובר במקרים יחודיים שנהגו בכפרים אלו בלבד, והכל מתוך מטרה לגיטימית של דאגה לאינטרס הציבורי.
ביחס לארבעת הכפרים הדרוזים ברמת הגולן, הוחלט זה מכבר, ועוד בשנת 1981, מועד חקיקתו של חוק רמת הגולן, על כינונם של 4 מועצות מקומיות מסעדה, עין קיניה , בוקעתא ומג'דל שמס.
חרף האמור ועד כה, ומסיבות שונות, לא התקיימו במועצות אלו בחירות כדין, ולפיכך מונו ועדות ממונות לניהול ענייני אותן מועצות.
אולם, כך, בהתאם להסבריה של ב"כ המשיב והסברי ב"כ המשיב 2 אשר כיהן אותה עת כיועץ משפטי מטעם המשיב 1 לרשות, פעל המשיב 1 כדי ליתן משקל הולם לעמדת תושבי המקום, לרבות כמובן תושבי הרשות דכאן.
כך, פנו נציגי משרד הפנים לנציגי ה"חמולות" הגדולות בכל אחד מן הכפרים וביקשו, כי לא ישלחו מומלצים מטעמם לכהן כחברי מועצה. כך גם פנו הם למשפחות קטנות יותר שלא מוגדרות כ"חמולה", על מנת שגם אלו ישלחו נציגים מטעמם. הנציגים המומלצים רואיינו על ידי נציגי משרד הפנים, אשר הרכיבו מתוכם את רשימת חברי המועצה ואלו האחרונים הם שבחרו מביניהם את מי שיעמוד בראשות המועצה.
כך, בהליך זה נבחר המשיב 2, לכהן כראש הרשות.

24. על כך הוסיף ב"כ המשיב 2, שהיה כאמור היועץ המשפטי של הרשות בתקופה הרלוונטית כי אכן כך היה ההליך, וכי היה יותר ממועמד אחד להיבחר כראש הרשות, עוד הוסיף עוה"ד חוסיין, כי המונח " חמולה" בשפה הערבית פירושו משפחה גדולה, וכך אכן נעשה, דהיינו נציגי משרד הפנים נועצו במשפחות הגדולות.

25. עוד ברקע העובדתי בקשה ב"כ המשיב 1 להוסיף, כי כבר ביום 3.7.17 הודיע שר הפנים לכל המועצות הדרוזיות כי הכוונה לשלבן בבחירות הקרובות, מועד בו תתקיימנה בחירות לכלל הרשויות בישראל.

26. בהמשך לכך, החליט שר הפנים לפזר את מליאות המועצה של רשויות אלו, ואף לסיים את תפקידם של מי שכיהנו כראשי מועצות ותחתם מינה שר הפנים מועצות מקצועיות לניהול הרשויות וזאת לתקופת הביניים, שעד השלמת הליך הבחירות וכניסתן של המועצות הנבחרות לכהונתן.
כך גם, הפסיק המשיב 2 בשלהי חודש 12/17 את כהונתו כראש הרשות המקומית, וכך גם החלה לפעול במקום וועדה מקצועית אשר ניהלה את ענייני הרשות.

27. כאמור, נורמה זו נהגה ביחס לכל ארבעת הרשויות הדרוזיות ברמת הגולן וכך גם היה הנוהל בישוב מסעדה, שם כיהן אותה עת ד"ר סלימאן בטחיש כראש מועצה, אשר נבחר/מונה בהתאם להליך שתואר קודם לכן.

28. ד"ר בטחיש שלא השלים עם הפסקת כהונתו כראש מועצה, פנה בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, בטענה שההחלטה לפזר את כלל המועצות ובתוכן, מועצה מקומית מסעדה, אינה סבירה.
במהלך הדיון, שעותק מפרוטוקול הימנו צורף לתגובת המשיב, הובן כי חששו המרכזי של העותר שם ( ד"ר בטחיש) הוא מניעותו מלהתמודד בבחירות הקרובות וזאת עקב המגבלה שבסעיף 7 ( א1) (1) הנ"ל.

29. בעקבות כך ובהתאם להערות השופטים שישבו בדין שם, הסכים העותר שם, ד"ר בטחיש, לחזור בו מעתירתו וזאת בהתחשב בעמדת משרד הפנים ולפיה, יוכל הוא חרף מגבלות הסעיף הנ"ל, להציג מועמדותו בבחירות הקרובות למועצה.

30. לטענת המשיבים, עמדה זו הגם שלא קיבלה תוקף של פסק דין, הועמדה בכל אופן בפני ההרכב הנכבד של בית המשפט העליון אשר לא שלל אותה.

31. עוד לטענתם, משעמדתם הייתה לאפשר לד"ר בטחיש, להתמודד אין כל סיבה, ולמעשה, גם אין היתכנות משפטית, למנוע מהמשיב 2 להתמודד.

32. על האמור אבקש להוסיף כי ב"כ המשיב 2 הפנה תשומת לבנו באמצעות נספח מש/1 לתגובתו ששר הפנים הודיע בהודעה לעיתונות שהוחלט על פיזור המועצות תוך מתן אפשרות למי שכיהן עד אז להתמודד בבחירות הקרובות.

33. עוד טען ב"כ המשיב 2, כי הפרשנות הנכונה לסעיף כ ( א1) הנ"ל הינו כי רק מי שכיהן עד לבחירות הראשונות שלאחר מינויו מנוע מלהתמודד באותן בחירות ראשונות.

34. באשר לראש העתירה שעניינו פרסומת פסולה, טוענים המשיבים כי טענה זו לא באה בפני משרד הפנים קודם לכן ומכל מקום הסמכות לעניין זה נתונה ליו"ר וועדת הבחירות לכנסת.

35. טרם שאעבור לדון בעתירה אבקש עוד להביא בקצרה את טיעוניהם של העותרת ושל העותר עצמו וכדלהלן.

36. העותרת טענה, כי הבדל של ממש יש בין ד"ר בטחיש למשיב 2, שהרי בעוד ד"ר בטחיש כיהן בסך הכל כשנה וחצי כראש רשות, הרי שהמשיב 2 כיהן בתפקיד זה כ-10 שנים.
לטעמה, לשון החוק הינה ברורה וחד משמעית ולפיה מי שכיהן כיו"ר ממונה, ואחת היא לה, כמה זמן הוא כיהן, וכמה זמן יחלוף, מתום מועד כהונתו ועד למועד הבחירות הראשונות, מנוע מלהשתתף כמועמד באותן בחירות ראשונות. העותרת אישרה, כי אכן לא הגישה עתירה כנגד מועמדותו של ד"ר בטחיש, כשם שגם לא הגישה עתירות כנגד מועמדים אחרים שכינהו כחברי מועצה ממונה ומתמודדים עתה, משום שלטעמה הבדל של ממש יש בין מי שכיהן כראש מועצה, לבין מי שכיהן " רק" כחבר מועצה, כשם שיש גם הבדל של ממש בין מי שמתמודד לראשות מועצה לבין מי שמתמודד " רק" לתפקיד חבר מועצה.

37. העותר, ביקש אף הוא להוסיף וטען שהוא בא בשם ה"דמוקרטיה" ועל מנת שלא ליתן יתרון בלתי הוגן למשיב 2. לדבריו, המשיב 2 קידם כראוי את ענייני הרשות וחרף זאת יש ליתן למועמדים האחרים הזדמנות שווה להתמודד וזאת מבלי ה"לחץ והמשאבים" כך לדבריו שהמשיב 2 משתמש בהם ו"באוכלוסיה" ( כך כדבריו).

38. אי אפשר שלא לציין, טרם סיום את דבריו של ב"כ העותר שטען כך "...מי שהמליץ על דולאן אבו סלאח ( המשיב 2 – א"ק) זה השב"כ והאחרים קיבלו איומים. פניתי למשטרה וקיבלנו תשובה כי יש לו הגנה עצמית". טענה זו נטענה ללא ביסוס, ללא מצהיר, שעומד מאחוריה וכמובן שללא כל הוכחה באשר לאמיתותה.

דיון והכרעה

39. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין העתירה להידחות ולהלן נימוקיי לכך.

40. אפתח דווקא במה שאין בפנינו, אין ריבוי עתירות, אין עתירות של תושבים רבים בכפרים הנ"ל, אין עתירות כנגד מועמדותו של ד"ר בטחיש, ואין גם עתירות כנגד מועמדותם של חברי מועצות אחרים שכיהנו כחברי מועצות ממונות ומתמודדים עתה.

41. אין גם באורח פלא, עתירות של מועמדים אחרים, או של חברי וועדת בחירות, ולמעט עתירת העותר כאן ( שנספחה לו עתירת העותרת), אין בפנינו עתירות אחרות.
דרך כלל, ה"אין" אין בו כדי להעיד. ובוודאי שלא על המצב המשפטי, אולם בנדון שבפנינו ושעה שכולנו זוכרים את תקופת " חבלי הלידה" הארוכה ארוכה עד מאד של קליטתם של תושבי צפון הגולן, תושבי הכפרים הדרוזים והמועצות המקומיות שם, כאזרחי ( או כתושבי) מדינת ישראל. דומני וכפי שיפורט להלן שיש " באין" כדי להעיד.
תקופה זו אופיינה מאז שחוקק חוק רמת הגולן, תשמ"ב – 1981 בהפגנות, מהומות, אי שקט והתמרמרות של ממש, תוך כדי חוסר רצון לשיתוף פעולה עם שלטונות מדינת ישראל.
בשנים האחרונות, כדברי נציגי המשיבים, השכיל משרד הפנים למצוא מסילות לליבם של כלל התושבים וליצור מנגנונים שאפשרו שילובן של מועצות אלו בשלטון המקומי בישראל.
יוער, כי גם העותר עצמו אישר כי " היום החלטנו לעשות צעד קדימה למען המדינה כדי לעשות חובות ולקבל זכויות...".
אין ספק, כי הליך זה תרם רבות להשתלבותם של מועצות אלו בשלטון המקומי בישראל.
אין ספק, כי העובדה שלא הוגשו עתירות כנגד מהלכיו של משרד הפנים, כמו גם נגד התמודדות של כל מי שכיהן בעבר במועצה ממונה, מעידה כי רוב רובם של אזרחי ישובים אלו סבורים כי מדובר בהליכים דמוקרטיים, ראויים שאינם נותנים יתרון שלא כדין ואינם פוגעים במועמדים אחרים.

42. כעולה מתיאורם של ב"כ המשיבים אכן מינויים של חברי המועצות הממונות והעומדים בראשן נעשה בדרך שונה וייחודית מאשר מינוי חד צדדי של ממונה ברשויות אחרות.
אין חולק, כי נעשה הליך " מעין" דמוקרטי, או קרוב ככל האפשר, לשיקוף רצונם המלא של התושבים, ואין ספק גם כי ראשי המועצות דאז, וביניהם המשיב 2, נבחרו סופו של יום על ידי מליאות המועצה ולא על ידי משרד הפנים.

43. האם ניתן להתייחס למשיב 2, כמי שהוראות סעיף 7( א1)(1) ו(2) חלים עליו, האם ניתן לקבוע שתכלית החוק הנ"ל, חלה עליו? האם ניתן לקרוא לו " מי שכיהן כיושב ראש לפי סעיף 3 לפקודת המועצות המקומיות"?

44. דומני, ואני אף בטוח בכך, שהתשובה לכל השאלות הללו היא לא באלף רבתי!
סופו של יום, המשיב 2 הינו תושב הרשות המקומית מג'דל שמס, הוא בשר מבשרה ועצם מעצמיה, הוא בן המקום ומי שנבחר, יותר מאשר מונה, על ידי חבריו למליאת המועצה.
הוא אינו מינוי מקצועי של שר הפנים, הוא לא הגיע מרשות אחרת, או ממקום אחר, כדי לכהן כראש רשות ממונה. הליך המינוי/בחירה שלו היה שונה לחלוטין. אם צריך אני להחליט למי הוא דומה, למי שנבחר כדין בבחירות דמוקרטיות או למי שמונה, במינוי חד צדדי של שר הפנים, אזי בוודאי שדומה הוא לזה הראשון ולא לזה האחרון.

45. כאמור, הליך בחירתו/מינויו של המשיב 2 היה מעין דמוקרטי וככזה הרי, שהגם שאם לשון החוק " תופסת" את המשיב 2 ברשתה, הרי שתכליתו איננה כזו.
יש לזכור את שנאמר בדברי ההסבר להצעת חוק זו, שזכותו של כל אזרח להיבחר, זוהי זכות יסוד שרק בגין תכלית ראויה ניתן לפגוע בה.

"פקודת העיריות ופקודת המועצות המקומיות קובעות את הנסיבות שבהן ימנה שר הפנים ( להלן- השר) ועדה למילוי תפקידי ראש הרשות המקומית ומועצת הרשות המקומית או למילוי תפקידי המועצה בלבד ( להלן – " ועדה ממונה"). במקרים אלו השר ממנה אנשי ציבור או אנשי מקצוע בתחומים שונים כחברי הועדה הממונה, ואחד מהם מכהן כיושב ראש אותה ועדה. כמו כן, שר הפנים נוהג למנות לרשות מקומית שכוננה לראשונה אנשים כאמור אשר ימלאו את תפקידי ראש הרשות המקומית ומועצתה עד לעריכת הבחירות הראשונות בה. מי שמונה לוועדות כאמור ממלא תפקיד מפתח ברשות המקומית מבלי שנבחר לכך. כדי למנוע עדיפות לא הוגנת לאותם אנשים בבחירות הראשונות המתקיימות לאחר מינויים, וכדי להבטיח ניהול מקצועי של ענייני הרשות המקומית על ידי מי שמונה כאמור ללא צורך בהתחשבות בשיקולים פוליטיים, מוצע להגביל את התמודדדותם בבחירות הראשונות לרשות המקומית שיערכו לאחר מינויים לוועדה.
למרות הפגיעה בזכות להיבחר, המציע סבור כי האינטרסים האחרים אשר יקודמו אם תתקבל הצעה זו, קרי מתן הזדמנות שווה לכלל המועמדים בבחירות וניהול ענייני הרשות המקומית באופן חסר פניות פוליטי עדיפים בנסיבות העניין במידה ניכרת, ומצדיקים הגבלה זו."

46. משכך אפוא, אין לצקת אל תוך סעיף 7( א1) הנ"ל יותר מאשר יש בו, והוא מניעת התמודדות של מי שמונו לחלוטין על ידי שר הפנים על פי שיקול דעתו שלו, וללא היוועצות עם גורם כלשהו, ומכל שכן שלא במי שסופו של יום נבחרו על ידי חברי המועצה ואחרים.
וראה דברים שהובאו על ידי המשיב 1 מבג"צ 6458/96 אבו קרינאת נ' שר הפנים וכדלהלן:

"אין החוק מגביל את סמכות המינוי של שר הפנים. החוק מניח לשר למנות את מי שמתאים למשרה, לפי שיקול-דעתו הבלעדי. החוק אינו דורש מן השר שינקוט הליכים כלשהם כדי למצוא את האיש המתאים ביותר לתפקיד. החוק אינו מציב בפני השר דרישות לכשירות המועמד, כפי שנדרש, למשל, במינויים לתאגידים ציבוריים ( ראה חוק החברות הממשלתיות ( תיקון מס' 6) (מינויים), תשנ"ג-1993). במינוי חבר למועדה מקומית ממונה אין על השר עולו של מכרז ואף לא חובת התייעצות עם גורם כלשהו. בענייננו אין אנו מדברים על תקינות הליך המינוי שבחוק אלא על שיקול-דעתו הרחב של השר למינוי האנשים המתאימים והראויים לתפקידם. אכן מינוי שבוצע על-ידי השר על-פי שיקו-דעתו הרחב לא יבוטל, אלא אם כן יימצא פסול בתקינות הפעלת שיקול-הדעת, כגון שהיה משוא פנים מפלגתי שדחה מפניו שיקול כשירות של מועמד אחר".

לאמור, מקום בו מלכתחילה הדבר נתון לשיקול דעתו הבלעדי של השר אזי החשש גדול שבעתיים ומשכך מצא לנכון המחוקק להגביל אפשרות בחירתו של אדם כזה בבחירות הראשונות שלאחר מינויו.

47. זאת ועוד, אין בחוק " תקופת צינון", הקובעת כמה זמן צריך שיחלוף בין מינויו של פלוני לכהן כראש רשות ממונה ועד שיותר לו להתמודד בבחירות הראשונות שלאחר תקופת מינויו. אין בלשון החוק הגדרה של משך זמן וההגדרה היחידה היא " הבחירות שערכו לראשונה לאחר מינויו". איני קובע מסמרות בשאלה האם מדובר ב"לאקונה" או שמא בהסדר שלילי אולם להלן אראה שהכף נוטה לכיוונו של הסדר שלילי.
טול לדוגמא את ההליך במועצות מושא עתירה זו.
כבר הראינו לעיל שמשנת 1981 ( לפחות) לא נערכו שם בחירות כדין. יש להניח שמאז ועד היום כיהנו עשרות רבות של בעלי תפקידים במועצות השונות, חלקם תקופות קצרות וחלקם תקופות ארוכות.
לטעמי, לא יעלה על הדעת שמי שכיהן לפני 10 או 20 שנה לדוגמא, יהיה מנוע מלהתמודד עתה בבחירות למועצת הרשות.
דומני גם, שתימוכין יש לכך בדברי ההסבר אשר צוטטו לעיל ההתייחסות שם היא "...לאנשים כאמור אשר ימלאו את תפקידי ראש הרשות המקומית ומועצתה עד לעריכת הבחירות הראשונות בה...".
הוי אומר, כי לפחות מנסח דברי ההסבר, סבר שעיקר הבעיה נעוצה במי שממלא תפקיד ראש רשות ממונה עד לסמוך למועד הבחירות הראשונות שבה.

48. כמפורט לעיל, לא זהו המצב בעניין שבפנינו. המשיב 2 אינו מכהן כראש הרשות מזה כ-11 חודש, ומשכך לא ניתן לראות בו כמי שמילא את תפקיד ראש הרשות עד לעריכת הבחירות הראשונה בה.

49. מהי תקופת הצינון הנדרשת? זאת לא אדע. האם שנתיים כפי שנדרש ממנהל כללי של רשות מקומית ( ראה סעיף 7 ( א) (2) לחוק) האם פחות? האם יותר?
זהו אכן עניין למחוקק לעשות בו. אבל בנקודת זמן זו, שעה שמשרד הפנים – המשיב מס' 1, הכין תכנית לבחירות ראשונות ברשות מאז 3.7.17 ( ראה נספח א' לתשובת המשיב 1) ושעה שהמשיב 1 עמד על כך שעד תום חודש 12/17 יפסיקו לכהן בתפקידם ראשי המועצות שכיהנו עד לאותה עת, הרי שדומה שהמשיב 2 לפחות, סבר כי די בתקופת צינון זו בשילוב הנסיבות המיוחדות כמפורט לעיל, כדי לאפשר למי שהיה ראש מועצה ממונה ( ובדרך הייחודית כמפורט לעיל) להתמודד בבחירות דמוקרטיות .

50. עוד אבקש להפנות למה שרמזתי לו לעיל וכוונתי לסעיף 7( א1) (2) שם שזו לשונו:

(2) הוראות פסקה (1) יחולו גם על מי שהשר מינה למלא את תפקידי ראש הרשות המקומית או חברי המועצה עד לבחירת המועצה הראשונה לפי הוראות סעיף 3."

הנה כי כן לשון הסעיף בהחלט ניתן לפרשנות ולפיה, סעיף זה חל על מי שהמשיב מינה למלא את תפקידי ראש הרשות או חבר המועצה "... עד לבחירת המועצה הראשונה...".
דהיינו, כוונת המחוקק הייתה למנוע התמודדות ממי שמכהן מכח מינוי עד ובסמוך לבחירות הראשונות.
כאמור לעיל, שלילת הזכות להתמודד היא פגיעה בזכות יסוד, ומשכך יש לפרשה בצמצום עד כמה שניתן.
כאמור, דומני שניתן לראות בכך הסדר שלילי ולאו דווקא " לאקונה", מה יהיה הדין במי שפרש מתפקידו בסמוך למועד הבחירות הראשונות? איני יודע וזהו עניין לפסיקה לדון בו. אבל בנידון שבפנינו ושעה שמדובר במי שפרש מתפקידו לפני 11 חודשים, דומני שלא ניתן לקרוא עליו כמי שכיהן "... עד לבחירת המועצה הראשונה...".

51. אעיר עוד, כי הגיונה של התנהלות משרד הפנים בצידה, שכן מטבע הדברים ובהתאם להליך שצוין לעיל, יש להניח שנבחרו/מונו למועצות ראשונות אנשים ראויים לתפקידם. כאמור גם, יכול וכך אכן נטען על ידי ב"כ המשיב 2 שמדובר בעשרות רבות של אנשים. כלום יהיה זה ראוי למנוע מכולם להתמודד? דומני וכאמור לעיל, כי בנסיבות שבפנינו התשובה שלילית.

52. על כך אוסיף שמשרד הפנים עצמו, הצהיר בעניין בטחיש כמפורט לעיל שעל פי מדיניותו שלו, ולאחר בחינת השאלה המשפטית, יותר יהיה לד"ר בטחיש, שכיהן כאמור כראש רשות במסעדה, להתמודד בבחירות הקרובות למועצת מסעדה.
הצהרה זו הוצהרה בבית המשפט העליון בשבתו בבג"צ וחזקה היא שהשלכותיה נלקחו בחשבון.
החלטה המונעת כיום מהמשיב 2 להתמודד בבחירות למועצת מג'דל שמס, תהיה בבחינת " דיבור בשני קולות" ואף אפליה לרעה של המשיב 2 שבפנינו.
ער אני לטיעוני העותרת כי ד"ר בטחיש כיהן רק שנה וחצי בתפקידו כראש רשות ואילו המשיב 2 כיהן כ-10 שנים, אולם דומני שלא מדובר בהבדל של ממש.

53. עוד אבקש להוסיף כי הכוונה לאפשר לראשי מועצות או חבר מועצות ממונים להתמודד, הייתה ידועה ופורסמה בסמוך להחלטת שר הפנים על פיזור המועצות שכיהנו עד ל-31.12.17, וכך נאמר בהודעת השר לעיתונות שפורסמה בסמוך לאחר מכן ( מש/1 לתגובת המשיב 2) "....ובכדי לאפשר לחברי המועצה שפוזרו להתמודד למועצות ולראשות הרשויות המקומיות..."
הנה כי כן, הודעה זו פורסמה בתחילת חודש 1/18, כשם גם שפורסמו שמותיהם של ראשי המועצות הממונים המחליפים ( כאשר בזאת הפעם נבחרו הם באופן עצמאי ובלתי תלוי על ידי שר הפנים).
משכך אפוא, מי שרצה לתקוף החלטה זו, יכול וצריך היה לתקוף אותה כבר אז, ולא להמתין לימים ספורים לפני הבחירות.

54. סוף דבר אפוא, לעניין ראש זה לעתירה שלא נפל פגם בהחלטת המשיב מס' 2, אשר הינה סבירה בנסיבות העיין, תואמת את תכלית החוק ואף את לשונו ובנסיבות כפי שפורטו לעיל, יש בה כדי לחזק את ההליך הדמוקרטי בו החל משרד הפנים ביחס לרשויות אלו, ויש בכך גם כדי התחשבות בטובתו של כלל הציבור ברשות ספציפית זו ובשאר הרשויות מושא אותה החלטה.

55. באשר לראש השני לעתירה, כבר כתבתי שמדובר בדבר הטפל לראש הראשון לה ( ולמעשה אף סותר אותו) ומכל מקום הסמכות הייחודית לדון בכך נתונה ליו"ר וועדת הבחירות לכנסת, וזאת כקובע בסעיף 17 ב לחוק הבחירות ( דרכי תעמולה) תשי"ט – 1959.
זאת ועוד, ועל פניו, איני רואה כלל, כיצד פרסום בדף פייסבוק של המשיב מס' 2, הינו שימוש לרעה במשאבי המועצה.

סוף דבר

העתירה על שני ראשיה נדחית!

העותר ישלם למשיבים סך של 5,000 ₪, לכל אחד מהם, בגין שכ"ט עורך דין.

העותרת, עו"ד הדס ברוה, אשר נכנסה לריב לא לה, והגם שלטענתה הינה עותרת ציבורית, דבר שהוטל בספק כאמור על ידי המשיבים, תשלם, וזאת על פי מידת הרחמים, סך של 3,500 ₪ כשכ"ט עורך הדין לכל אחד מן המשיבים.

המזכירות תעביר עותק מפסק דין זה גם לצדדים ב עת"מ 21602-10-18 ותסגור גם את תיק העת"מ הנ"ל.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ט, 16 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חמד עוידאת
נתבע: ועדת הבחירות במועצה מקומית מג'דל שמס-משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: