ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קובי בן-דור נגד בנק הפועלים בע"מ :


לפני כבוד ה שופטת מיכל עמית - אניסמן

המבקשים

קובי בן-דור ו-49 אח'

נגד

המשיב

בנק הפועלים בע"מ

החלטה

לפני בקשת המבקשים להורות למשיב, הוא הנתבע בתובענה דנן, להשיב לאלתר, בתצהיר ערוך כדין, לדרישתם בקשר עם ההליכים המקדמיים, וכן להעביר לעיונם המסמכים שהתבקשו על ידם במסגרת ההליכים המקדמיים, ללא השחרות, ולהורות לנציג הנתבע, מר תומר נתן, להשלים מענה לשאלון שנשלח אליו.
רקע עובדתי
ביום 8.1.2014 הגישו המבקשים את תביעתם כנגד המשיב, בטענה כי רשלנותו החמורה אפשרה את ביצועה של " הונאת פונזי", אשר בוצעה על ידי ערן מזרחי ( להלן: "מזרחי"), בחשבונות בנק אשר התנהלו אצל המשיב, ובעקבות כך איבדו המבקשים עשרות מיליוני שקלים, ועולמם חרב עליהם. לטענת המבקשים, במסגרת תביעתם, המשיב לא קיים את חובתו כלפיהם ואפשר למזרחי לבצע כל פעולה בחשבונות מושא התביעה, לרבות גניבת כספם של המבקשים.
כבר בדיון מיום 8.3.2015 נקצבו על ידי המותב הקודם שדן בתיק ( כבוד השופטת אגמון-גונן) מועדים להשלמת ההליכים המקדמיים בין הצדדים. נוכח מספר בקשות שהגישו הצדדים, הוארך המועד להשלמת ההליכים המקדמיים עד ליום 15.11.2015.
ביום 2.3.2016 הגישו המבקשים בקשה במסגרתה טענו כי המשיב טרם השלים המענה להליכים המקדמיים. המשיב מטעמו טען כי המועד להשלמת ההליכים המקדמיים ולהגשת בקשות בנדון חלף זה מכבר. בהחלטה מיום 4.3.2016 נקבע כי המבקשים לא פנו לבית המשפט וכי אין מקום לפתוח מחדש את ההליכים המקדמיים. משכך נקבע כי ההליכים המקדמיים הסתיימו.
ביום 20.7.2016 הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת תובעים נוספים. ביום 16.7.2017 הודיע המשיב כי הוא מסכים להצעת בית המשפט, כפי שהוצעה לצדדים בדיון מיום 23.5.2017, לפיה תתקבל הבקשה לתיקון כתב התביעה תוך שסוגיית ההוצאות תיוותר לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת, המשיב התנה הסכמתו בתשלום הוצאות וכן בכך שלא יפתחו מחדש ההליכים המקדמיים.
בהחלטה מיום 6.8.2017 התקבלה הבקשה לתיקון כתב התביעה תוך חיוב המבקשים בהוצאות. עוד נקבע, כי: "באשר להליכים מקדמיים נוספים, ככל שתובא בפני בקשה עניינית, אדון בה לגופה, ולא מצאתי לקבוע מסמרות כבר עתה בעניין זה".
לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ובהמשך למספר בקשות שהגישו הצדדים בנוגע למועדים בתיק, הגישו המבקשים ביום 16.11.2017 בקשה לאישור הסדר דיוני, במסגרתו הציעו כי הצדדים יחליפו ביניהם דרישות מקדמיות עד ליום 31.12.2017, וישיבו על הדרישות המקדמיות עד ליום 15.2.2018. עוד הסכימו הצדדים כי בקשות בנוגע להליכים המקדמיים תוגשנה עד ליום 1.3.2018.
ביום 19.11.2017 הגיש המשיב תשובתו לבקשה לאישור הסדר דיוני, במסגרתה הסכים חלקית למועדים שהוצעו על ידי המבקשים, תוך שהוא מבהיר כי אין בהסכמתו למועדים האמורים כדי להוות הסכמה לעצם זכותם של המבקשים לפתוח מחדש את ההליכים המקדמיים בתיק זה, אשר הסתיימו, לטענתו, זה מכבר.
בהחלטה מיום 20.11.2017 התקבלה הצעת המבקשים, תוך שינוי קל של המועדים שנקבעו בה.
ביום 4.3.2018 הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן צו כנגד המשיב בטענה כי האחרון לא השיב לדרישות המקדמיות שנשלחו אליו. המשיב מצידו הגיש ביום 8.3.2018 בקשה למחיקת כתב התביעה, בטענה כי המבקשים הם אלה שלא השיבו לדרישות המקדמיות שנשלחו אליהם.
בדיון מיום 30.5.2018 נדונו שתי הבקשות ובסופו של דבר הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט, לפיה המבקשים ימסרו לנתבע תצהיר גילוי מסמכים; מר תומר נתן, מטעם הנתבע, ישיב על השאלון שנשלח אליו; המבקשים ימציאו למשיב דרישה ממוקדת לגילוי מסמכים, במסגרתה יפרטו האם המסמכים הנדרשים התבקשו במסגרת בקשה קודמת שהוגשה, האם התקבל מענה ומה היה המענה; המשיב יענה לדרישה תוך 30 יום; ככל שתהא מחלוקת בין הצדדים תוגש בקשה מתאימה להכרעת בית המשפט.
ביום 30.8.2018 הגישו המבקשים בקשה ( חוזרת ונוספת) למתן צו כנגד המשיב לאור הפרת החלטות בית המשפט, היא הבקשה שלפני.

תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקשים, המענה שהעביר המשיב לדרישתם לגילוי מסמכים, אשר נשלחה אליו לאחר הדיון מיום 30.5.2018, ניתן במכתב מאת בא כוחו, ללא תצהיר ותוך התחמקות מחשיפת מסמכים שהינם בלב המחלוקת בין הצדדים.
לטענת המבקשים, מלשון תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") עולה כי מענה לדרישה לגילוי מסמים חייב להינתן בתצהיר, ובמסגרתו על המשיב להתייחס לכל אחד מהמסמכים שגילויים מתבקש, אלא שהמשיב, כאמור, העביר מענה הכולל תשובות עובדתיות, לפיהן אין ברשותו המסמכים המבוקשים, ללא תצהיר.
עוד טוענים המבקשים, כי המשיב מנסה להסתיר מסמכים מהותיים אשר הינם בלב המחלוקת בין הצדדים, ביניהם דו"חות ו/או ביקורות שביצע המשיב ו/או מי מטעמו בקשר עם החשבונות מושא התביעה, וכן הנחיות ונהלים של המשיב אשר הינם בלב ליבה של התביעה דנן. לטענתם, קיימות החלטות רבות בהן הורו בתי המשפט השונים על חשיפתם של דו"חות ביקורת, החיות ונהלים פנימיים הרלוונטיים למחלוקת בין בעלי הדין, וכך יש להורות גם בענייננו.
באשר לדו"חות ו/או הביקורות המבוקשים טוענים המבקשים, כי בדרישה שנשלחה אל המשיב בטרם תוקנו כתבי הטענות ניתן מטעם המשיב מענה לפיו " בשלב זה אין". במענה לדרישה שנשלחה אל המשיב לאחר תיקון כתבי הטענות השיב המשיב, ללא תצהיר, כי: "אין דו"ח ביקורת בקשר עם פרשת ערן מזרחי. מבלי לגרוע מהאמור, מסמכים אשר הוכנו לבקשת באי כוח הבנק, לאחר הגשת התביעה דנן... חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח, ובחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת ובקשר עם הליכים משפטיים".
לטענת המבקשים, אין לקבל את תשובת המשיב לעניין זה, שכן היא אינה מתייחסת לדו"חות ו/או ביקורות שביצע הבנק ו/או מי מטעמו בקשר עם החשבונות מושא התביעה, אלא מתייחסת רק לדו"חות ביקורת " בקשר עם פרשת ערן מזרחי". כמו כן, טוענים המבקשים כי המשיב העלה טענות סותרות, כאשר מחד טען כי אין בידיו מסמכים, ומנגד טען כי המסמכים חסויים. מכל מקום, טוענים המבקשים, לא ניתן לקבל את טענת החיסיון שעה שאינה כוללת פירוט אילו מסמכים חוסים תחת טענת החיסיון, לרבות תיאור המסמכים ותאריך עריכתם. בנוסף, שעה שטענת החיסיון נטענה ללא תצהיר הרי שלא הוכחה ואין לקבלה.
המבקשים מציינים בבקשתם, כי הם מסכימים מראש לכך שיינתן צו האוסר על שימוש בדו"חות הביקורת הפנימיים שיועברו לעיונם לצרכים החורגים מגבולותיו של ההליך דנן, ועל העברת המסמכים לצדדים שלישיים.
עוד טוענים המבקשים, כי יש להורות למשיב להעביר לעיונם הנחיות ונהלים הרלוונטיים לתביעה ומצויים בלב ליבה של המחלוקת מושא התביעה, המפורטים בסעיף 27 למכתב הדרישה שהועבר למשיב, ביניהם נהלים בנוגע לחשבונות מרובי נהנים, חשבונות נאמנות, חשבונות בהם מופקדים כספים המיועדים להשקעות במט"ח, חשבונות המצריכים רישיון נש"מ, איסור הלבנת הון ועוד. לטענת המבקשים, המשיב נמנע מגילויים של מסמכים אלה בטענה כי אינם רלוונטיים וכי הם מכילים סודות מסחריים.
לשיטת המבקשים, לא יכולה להיות מחלוקת, כי הנהלים הפנימיים המבוקשים מצויים בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, בפרט מקום בו עילת התביעה כנגד המשיב הינה עוולת הרשלנות, ואחת הטענות המועלות נגדו הינה כי פעל בניגוד לנהלים ולסטנדרט התנהגות סביר של בנק.
באשר לטענת המשיב לסודות מסחריים, טוענים המבקשים, כי טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שתוארו בתצהיר המסמכים שברשות המשיב ונימוקי ההתנגדות להצגת המסמכים, ומשכך יש לדחותה.
המבקשים טוענים בנוסף כי יש להורות למר תומר נתן להשלים המענה לשאלון שנשלח אליו, אשר חלק מהשאלות בו לא נענו, נענו באופן חלקי בלבד, או נענו על דרך ההפניה. המבקשים מתמקדים בפרט בשאלות 15, 26.3, 37.3, ושאלה 46.
לסיום טוענים המבקשים, כי יש להורות למשיב להעביר לעיונם את מלוא מסמכי ההצהרות על הנהנים בחשבונות מושא התביעה ללא השחרות, שכן המבקשים העבירו למשיב כתבי ויתור על סודיות בנקאית, חתומים הן על ידי מזרחי והן על ידי מפרק חברת סיטדל השקעות ופיננסים בע"מ, באמצעותה ביצע את הפעילות בחשבונות. לטענת המבקשים, בהתאם לכתבי הוויתור לא יכולה להישמע טענה כלשהי בגין סודיות בנקאית ו/או חיסיון בנק-לקוח.
מנגד, טוען המשיב, כי השיב באופן מלא לדרישות המבקשים. לטענת המשיב, כלל המסמכים שהתבקשו בדרישת המבקשים התבקשו כבר במסגרת הבקשה הראשונה שהוגשה על ידי המבקשים, וזכתה למענה מלא מטעם המשיב, ו/או היו יכולים להתבקש במסגרתה.
לטענת המשיב, יש לדחות את טענות המבקשים באשר לאי צירוף תצהיר, שכן הצעת בית המשפט מיום 30.5.2018 לא קבעה כי עליו להשיב בתצהיר לדרישה שתישלח אליו על ידי המבקשים. מכל מקום, מציין המשיב, כי אין מניעה מבחינתו להעביר מענה בתצהיר, על אף שלא התחייב לכך קודם לכן.
באשר לדו"חות ו/או ביקורות המבוקשים, טוען המשיב כי אלה חוסים בחיסיון מסמכים שהוכנו בקשר עם הליכים משפטיים ובחיסיון עורך דין-לקוח שהינו חיסיון מוחלט. לטענתו, מדובר בטענה משפטית, ועל כן אין חשיבות לעובדה כי לא נתמכה בתצהיר. ממילא תצהיר באשר לחסיון מסמכים אלה ניתן במסגרת תשובותיו של מר תומר נתן לשאלון שהועבר אליו, במסגרתו הובהר כי נערך מסמך לאחר הגשת התביעה ומדובר במסמך חסוי. עוד טוען המשיב, כי אין כל חשיבות לעובדה כי במסגרת המענה שהעביר התייחס ל"פרשת ערן מזרחי" ולא ל"חשבונות מושא התביעה", ולא יכול להיות חולק כי פרשת ערן מזרחי כוללת אף את החשבונות האמורים, וכן כי אין כל סתירה במענה שהעביר למבקשים.
בנוגע לדרישה לקבל נהלים פנימיים של המשיב טוען הוא, כי מדובר במסמכים שאינם רלוונטיים לתובענה, ולפיכך אין לגלותם. לטענת המשיב, אין להתיר הליכי גילוי מסמכים שכל תכליתם היא " מסע דיג", וזה המצב בענייננו, שכן ברי כי הנהלים המבוקשים אינם רלוונטיים לתובענה.
כך, טוען המשיב, הנהלים בדבר חשבונות בהם קיימים מספר נהנים וחשבונות נאמנות אינם רלוונטיים שכן החשבונות מושא התביעה לא היו חשבונות נאמנות וההקפדה על רישום הנהנים בחשבונות, וכן המעקב בעניין זה, בוצעו בראי דיני איסור הלבנת הון. דינים אלה לא נועדו למנוע או לאתר מעילות, גניבות או עבירות פליליות אחרות, אלא להגן על הציבור בכללותו ולא על לקוחות הבנקים מעצם היותם לקוחות, ואף במחיר של פגיעה בלקוחות.
זאת ועוד, כבר במענה שהעביר המשיב לדרישות המקדמיות שנשלחו אליו עוד בשנת 2015, השיב כי נהליו הפנימיים אינם רלוונטיים ומהווים סוד מסחרי. המבקשים לא הלינו על כך, ואין לאפשר להם לפתוח הנושא מחדש לאחר שתוקן כתב התביעה. ברור כי לו היו סבורים כי הנהלים מצויים בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים ויש מקום להעבירם לעיונם היו מגישים בקשה בעניין כבר בשנת 2015. משלא עשו כן הם מנועים מלטעון זאת כעת.
אף הנהלים בדבר השקעות במט"ח, נותני שירותי מטבע, או דיני איסור הלבנת הון אינם רלוונטיים לתובענה, לטענת המשיב, שכן מדובר במסמכים פנימיים של המשיב במישור היחסים שבינו לבין עובדיו לצורך הקפדה על קיום הוראות דיני איסור הלבנת הון, שאינם נוגעים ללקוחותיו של המשיב בשום צורה. לטענתו, אף המבקשים טענו במסגרת כתב התביעה כי המשיב הפר את החובות המוטלות עליו על פי ההוראות הרגולטוריות והדין הכללי, ולא טענו דבר לגבי הנהלים אותם הם מבקשים כיום.
מכל מקום, טוען המשיב, נהליו הפנימיים מהווים סוד מסחרי החוסה תחת חסיון סטטוטורי יחסי מכח הוראות סעיף 23( ג) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), ולא הועמדה תשתית ראייתי מינימאלית שיהיה בה כדי להצדיק את הסרה החיסיון. לטענת המשיב, כאמור, הנהלים אינם הכרחיים לבירור התובענה, והפגיעה שבחשיפתם עולה על התועלת שיכולה לצמוח ממנה. כך, חשיפת הנהלים יכולה להביא לשימוש לרעה בהם, שכן מדובר בחשיפת נהלי בנק בפני לקוחותיו, באופן שמאפשר ללקוחות לכלכל צעדיהם מראש ולמצוא דרך לעקוף את נהליו הפנימיים של המשיב על מנת להשיג יתרונות בלתי ראויים. הדברים נכונים במיוחד מקום בו מדובר בנהלים העוסקים בנושאים רגישים ובעלי השלכות פליליות, ובפרט אלה העוסקים באיסור הלבנת הון ומימון טרור.
באשר להשחרות מסמכי ההצהרות על נהנים בחשבון, טוען המשיב, כי השמות שהושחרו הינם שמות נהנים שאינם צד לתובענה. לטענת המשיב, אין בכתבי הוויתור על סודיות בנקאית שהעבירו המבקשים כדי לאפשר פגיעה בזכות לפרטיות של צדדי ג' שאינם צד להליך, ומובן כי מזרחי או הנאמן בהליך פשיטת הרגל שלו לא יכולים לוותר על זכות בשמם של הנהנים האחרים. בהקשר זה נפסק לא אחת, כי גילוי מידע הנוגע לאדם שאינו צד להליך משפטי יותר רק במקרים נדירים ויוצאי דופן, כאשר המידע הכרחי ונחוץ לשם הכרעה במחלוקת, כאשר הונחה תשתית ראייתית המצדיקה את חשיפת המידע, וכאשר לא ניתן להסתמך על ראיות חלופיות. לא כך הדבר בענייננו.
לעניין הדרישה להשלמת מענה לשאלון, טוען המשיב, כי המענה שהעביר הינו מלא ומפורט, וכן השאלות שהופנו למצהיר מטעמו הינן שאלות שכבר ניתן להן מענה במסגרת ההליכים המקדמיים שהתנהלו בין הצדדים עובר לתיקון כתבי הטענות.
בתגובתם לתשובת המשיב חזרו המבקשים על טענותיהם, וכן טענו כי אין לקבל את טענות המשיב, לפיהן ההליכים המקדמיים הסתיימו והסכמתו לתיקון כתב התביעה ניתנה בכפוף לאי פתיחתם מחדש, שכן טענות אלה מנוגדות להחלטות שניתנו על ידי בית המשפט במסגרת ההליך דנן.
באשר לטענת המשיב, לפיה הנהלים הפנימיים שלו אינם רלוונטיים לבירור התובענה, טוענים המבקשים כי בהתאם לפסיקה נהלים פנימיים של בנק עשויים להיות רלוונטיים לבחינת סטנדרט ההתנהגות הסביר של הבנק ושל עובדיו.

דיון והכרעה
מענה בתצהיר
ראשית, מקובלת עלי טענת המבקשים, לפיה היה על המשיב להעביר המענה לדרישותיהם המקדמיות בתצהיר, ואנמק.
בתקנות 112-113 לתקנות נקבע ( ההדגשות אינן במקור):
"112.בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לענין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים.
113. בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה – מתי יצא ממנה ומה היה עליו."

מלשון התקנות עולה בבירור כי מענה לדרישות גילוי מסמכים כללי וספציפי צריך להינתן בתצהיר. ברי, כי אין בעובדה כי הצעת בית המשפט שניתנה במסגרת הדיון מיום 30.5.2018 לא קבעה כי על המשיב להשיב בתצהיר כדי לשנות או לגרוע מהקבוע בתקנות. המשיב אף מציין בתשובתו, כי אין מניעה מבחינתו להעביר מענה בתצהיר. משכך, אני מורה למשיב להעביר המענה למבקשים בתצהיר ערוך כדין, תוך 7 ימים.

דו"חות ו/או ביקורות שביצע הבנק בחשבונות מושא התביעה לעניין מסמכים אלה טוענים המבקשים, כאמור, כי אין לקבל את תשובת המשיב, לפיה " אין דו"ח ביקורת בקשר עם פרשת ערן מזרחי", שכן היא אינה מתייחסת למסמכים שהתבקשו מהמשיב, והם: "דו"חות ו/או ביקורות שנערכו על ידי המשיב ו/או מי מטעמו בקשר עם החשבונות מושא התביעה".
אין בידי לקבל טענה זו. לעניין זה מקובלת עלי טענת המשיב, לפיה אין חשיבות לעובדה כי במסגרת המענה שהעביר התייחס ל"פרשת ערן מזרחי" ולא ל"חשבונות מושא התביעה", וברי כי התייחסותו לפרשת ערן מזרחי כוללת אף התייחסות לחשבונות מושא התביעה.
טענה נוספת שמעלים המבקשים הינה, כי במענה לדרישתם לקבל דו"חות ו/או ביקורות של הבנק ו/או מי מטעמו בקשר עם החשבונות מושא התביעה השיב הבנק כי אין כל דו"ח ביקורת, וכי " מבלי לגרוע מהאמור, מסמכים אשר הוכנו לבקשת ב"כ המשיב לאחר הגשת התביעה הינם חסויים". המבקשים טוענים כי מדובר בטענות סותרות וכי לא ניתן לטעון מחד כי לא קיימים מסמכים, ומאידך כי המסמכים חסויים. אף טענה זו אין בידי לקבל.
מעיון במענה המשיב לדרישה שהעבירו לו המבקשים לאחר הדיון מיום 30.5.2018 עולה כי הוא ציין מפורשות כי אין בידיו מסמכי ביקורת. למעלה מן הצורך ציין המשיב, כי מסמכים שהוכנו לצורך ההליך המשפטי דנן הינם חסויים. לא מדובר באותם מסמכי ביקורת המבוקשים על ידי המבקשים, אלא במסמכים מאוחרים שהוכנו לשיטת המשיב לאחר הגשת התביעה דנן ( ראו מענה המשיב בסעיף 4.26 לנספח 2 לבקשה דנן). משכך אין כל סתירה בטענותיו של המשיב.
כאמור, לשיטת המשיב מדובר במסמכים החוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח שהינו חיסיון מוחלט, וכן תחת חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת ובקשר עם הליכים משפטיים. לטענת המבקשים אין לקבל טענה זו, שכן נטענה ללא תצהיר, ומשכך לא הוכחה, וכן היא נעדרת פירוט באשר למסמכים אשר לטענת המשיב הינם חסויים.
כפי שציינתי לעיל, מקובלת עלי טענת המבקשים, לפיה היה על המשיב להשיב לדרישות המקדמיות שנשלחו אליו בתצהיר ערוך בהתאם לקבוע בתקנה 113 לתקנות. עם זאת, בתצהיר גילוי המסמכים שהעביר המשיב למבקשים כבר בשנת 2015 הבהיר כי בשלב זה לא היו קיימים דו"חות ו/או ביקורות שהתבקשו. ממענה זה עולה כי עובר להגשת התביעה לא היו בידי המשיב מסמכי ביקורת או דו"חות כמבוקש. הדבר אף עולה מתצהירו של מר תומר נתן במענה לשאלון שנשלח אליו.
בנסיבות אלה, בהן מסמכים בקשר עם החשבונות מושא התביעה נערכו אך לאחר הגשת התביעה, יש לשיטת המשיב, כדי לבסס את טענתו לחיסיון המסמכים האמורים הן בחיסיון עו"ד-לקוח והן בחיסיון מסמכים שנערכו בקשר עם הליכים משפטיים. בנוסף, טענת החיסיון נטענת אף בתצהירו של מר תומר נתן.
בפסיקת בית המשפט העליון נקבע חיסיון של מסמך שהוכן לקראת הליך משפטי. הטעם העיקרי העומד ביסוד הלכה זו הוא הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש שהכנתו תיחשף בפני יריבו. הלכה זו חלה הן לעניין מסמך שהוכן בטרם הוגש ההליך המשפט, והן לעניין מסמך שהוכן שעה שההליך היה תלוי ועומד. תנאי חיוני לתחולת החיסיון הינו כי המטרה שעמדה ביסוד הכנת המסמך הייתה הכנה לקראת משפט צפוי [ ראו רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522-523 (1995) (להלן: "עניין הדסה")].
משכך, ככל שיראה המשיב כי המסמכים המבוקשים נערכו לבקשת באי כוחו, בקשר עם התובענה דנן, הרי שיהיה בכך כדי להקים החסיונות הנטענים ולמנוע את העברת המסמכים המבוקשים לעיון המבקשים. אמנם הן מהמענה הקודם והן מהמענה הנוכחי של המשיב לדרישות המקדמיות עולה כי המסמכים המבוקשים לא היו קיימים בעבר ונוצרו אך לאחר הגשת התובענה, אך שעה שטענות המשיב במענה לדרישה הנוכחית שנשלחה אליו מטעם המבקשים לא נתמכה בתצהיר, אין בכך די, לדידי, כדי לתמוך בטענת המשיב לפיה המסמכים נערכו לבקשת באי כוחו בקשר עם התובענה דנן. אף העובדה שהטענה לחיסיון נטענת בתצהירו של מר תומר נתן אינה מספקת, שכן היא אינה מתייחסת למועד בו נוצרו המסמכים ולשאלה האם נוצרו במסגרת יחסי עו"ד-לקוח.
עם זאת, משהוריתי למשיב להעביר מענה בתצהיר, מצאתי כי יש להמתין עד להעברת התצהיר האמור, שיוגש עם עותק לבית המשפט. ככל שלאחר הגשת תצהיר זה יסברו המבקשים כי אין בו כדי לתמוך בטענת המשיב לחיסיון מסמכים, תעמוד בפניהם האפשרות להגיש בקשה נוספת, אך בנוגע לדו"חות ו/או ביקורות המבוקשים.

נהלים פנימיים של המשיב
טענתם המרכזית של המבקשים במסגרת בקשתם הינה כי יש להורות למשיב להמציא לידיהם את נהליו הפנימיים בתחומים הבאים:
חשבונות בהם קיימים נהנים.
חשבונות מרובי נהנים.
חשבונות נאמנות.
חשבונות בהם מופקדים כספים המיועדים להשקעות במט"ח.
חשבונות המצריכים רישיון של נותן שירותי מטבע.
פעילות הנחזית כמצריכה ו/או מצריכה רישיון נותן שירותי מטבע.
פעילות של נותן שירותי מטבע בלי שנמסרו לבנק הצהרות ומסמכים מתאימים.
סגירת חשבון עקב פעילות של נותן שירותי מטבע מבלי שנמסרו לבנק הצהרות ומסמכים מתאימים.
ביטול הודעה על סגירת חשבון, לרבות עקב פעילות של נותן שירותי מטבע מבלי שנמסרו לבנק הצהרות ומסמכים מתאימים.
פעילות הנחזית כמפרה ו/או מפרה את דיני איסור הלבנת הון.
סגירת חשבון עקב פעילות המפרה את הוראות דיני איסור הלבנת הון.
לטענת המבקשים, מסמכים אלה מצויים בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, ועל כן נדרש גילויים. מנגד, כאמור לעיל, טוען המשיב, כי הנהלים המבוקשים אינם רלוונטיים לתובענה וכי אין להורות על גילויים שעה שהם מכילים סודות מסחריים.
אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה הנהלים המבוקשים אינם רלוונטיים לבירור התובענה. כזכור, במסגרת התובענה דנן טוענים המבקשים לרשלנות של המשיב כלפיהם. בין היתר טוענים הם, כי המשיב נהג בניגוד להנחיות והוראות המכתיבות את נורמת ההתנהגות הנאותה במקרה דנן ( ראו סעיף 119 לכתב התביעה המתוקן). עוד טוענים המבקשים במסגרת כתב התביעה המתוקן, כי התנהגות המשיב לא תאמה את הנוהג הבנקאי הראוי בעניין איסור הלבנת הון כמו גם את נהליו הפנימיים ( סעיף 121 לכתב התביעה המתוקן). בכתב ההגנה המתוקן הכחיש המשיב טענות אלה ( עמ' 52-59 לכתב ההגנה המתוקן).
בנסיבות אלה סבורתני כי נהליו הפנימיים של הבנק, המפורטים לעיל, רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, שעה שיש בהם כדי לשפוך אור על השאלה האם התרשל המשיב כלפי המבקשים והאם הפר את נהליו הפנימיים, כנטען בכתב התביעה המתוקן.
בפסיקת בית המשפט העליון הובהר כי במסגרת הליך גילוי מסמכים נדרש כל צד להציג את המסמכים המצויים ברשותו אשר יש בהם לשפוך אור על המחלוקת בין הצדדים, ולחזק טענה כזו או אחרת של מי מהם. כך, למשל נקבע ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995) (להלן: "עניין אזולאי"), במסגרתו הורה בית המשפט על גילוי דו"ח ביקורת פנימית של בנק על אף טענות לחסיונו, כי:
"גילוי מסמכים משתרע על כל " המסמכים הנוגעים לענין הנדון" (תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה... נמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא " לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו... ודוק: לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה " דיג" אסור: "'הדיג' אינו מעשה פסול, אלא אם כן כוונת המבקש היא למצוא חומר שלא לצורך המשפט התלוי ועומד, כי אם לאסוף ראיות להכנת משפט אחר, או למטרה אחרת. ואילו מסמכים מזיקים או מועילים, לצורך המשפט התלוי ועומד, שייכים לענין, והחיפוש אחריהם אינו ' דיג'. הנטיה המודרנית היא לקולא דוקא..."... על-פי אמות מידה אלה, דו"ח הביקורת הפנימית ודו"ח בנק ישראל הם מסמכים רלוואנטיים. מידע המצוי בהם עשוי לקדם את העניין נושא המשפט. הם עשויים לשפוך אור על סדרי קבלת ההחלטות בבנק, על מהימנותם של פקידים ועל דרכי החיוב והזיכוי של החשבון. כל אלה עשויים להשפיע על הבנת ההסכם שאליו הגיעו הצדדים ועל שאלת האחריות ( אם זו מתעוררת)."
דברים דומים ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א ( חי') 4469/97 בירנהק ואח' נ' בנק מסד ואח' ( פורסם בנבו, 19.4.1999), שם נקבע, כי אין ספק כי נהלים פנימיים של בנק הנוגעים לעניין השנוי במחלוקת רלוונטיים לבירור התובענה, בפרט מקום בו נטענת במסגרת התובענה טענה לפיה הבנק התרשל, קרי הפר את חובת הזהירות החלה עליו כלפי לקוחותיו [ ראו גם דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' פרוסט קוסטמן ואח', פ"ד מז(5) 31 (1993)].
דברים אלה יפים לענייננו. כפי שפורט לעיל, במסגרת התובענה טוענים המבקשים לרשלנות המשיב בפיקוח על החשבונות מושא התביעה, אשר אפשרה את המעילה בכספיהם. ברי כי נוכח טענות אלו, נהלי הבנק בנוגע לפתיחת החשבונות, ניהולם, הפיקוח עליהם וסגירתם רלוונטיים לבירור התובענה, כפי שיפורט להלן, ויש לאפשר למבקשים לבחון האם קוימו.
אין חולק כי אחד מהחשבונות מושא התביעה היה חשבון מרובה נהנים. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם היווה החשבון חשבון נאמנות אם לאו. מחלוקת זו תתברר עם בירור התובענה גופה. בנסיבות אלה, איני סבורה כי ניתן לומר כי נהליו הפנימיים של המשיב בנוגע לחשבונות נאמנות, ולחשבונות בהם קיימים נהנים או חשבונות מרובי נהנים אינם רלוונטיים לתובענה דנן.
אף בנוגע לנהלים לעניין השקעות במט"ח, נותני שירותי מטבע וסגירת חשבון, אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה מדובר בנהלים שאינם רלוונטיים לבירור התובענה, שכן חלק מטענות המבקשים במסגרת התובענה מתייחסות לאיחור הנטען בהחלטה לסגור את החשבונות מושא התובענה ויישומה. עוד נטען במסגרת כתב התביעה המתוקן, כי המשיב לא דרש ממזרחי להראות אישור על רישום במרשם נותני שירותי מטבע במועד, וכי נציגי המשיב קיימו פגישה עם מזרחי בנוגע לפעילות שביצע במט"ח, ונקבעו הנחיות באשר לפעילות במט"ח בחשבונות מושא התביעה. בנסיבות אלה ברי כי הנהלים המבוקשים רלוונטיים לבירור התובענה.
באשר לנהלים הנוגעים לאיסור הלבנת הון וסגירת חשבון בשל כך, הרי שכאמור לעיל, אחת מטענות המבקשים בכתב התביעה היא להפרתם של נהלים אלה, ומשכך ברי כי הם רלוונטיים לבירור התובענה. בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה מטרתם של דיני איסור הלבנת הון להגן על הציבור בכללותו ולא על לקוחות הבנקים ואינה למנוע מעילות, גניבות או עבירות פליליות אחרות, ועל כן אין הנהלים רלוונטיים לבירור התובענה. טענה זו אינה משנה מן העובדה כי נהלי המשיב נדרשים על מנת לבחון האם התרשל המשיב כלפי המבקשים, כפי שנקבע בפסיקה המובאת לעיל.
למעלה מן הצורך יצוין, כי בפסיקה הוכרה האפשרות להתיר עיון בנהלים פנימיים של בנק אף אם לא נטען להפרתם במסגרת כתבי הטענות, אלא אך במסגרת ההליכים המקדמיים, ככל שהנהלים רלוונטיים לגדר המחלוקת ועשויים לתרום לחקר האמת [ ראו: ת.א. (מרכז) 21444-09-11 צבי נ' בנק הפועלים בע"מ ( פורסם בנבו, 2.7.2012) (להלן: "עניין צבי")].
עוד יצוין, כי באשר לדרישת הרלוונטיות של מסמכים אשר גילויים מתבקש במסגרת ההליכים המקדמיים נקבע, כי ככלל הגישה בנושא הרלוונטיות הינה גישה מרחיבה, במובן זה שיש לגלות כל מסמך שיש בו כדי לסייע לקו החקירה וכל מסמך שעשוי לקדם עניינו של בעל הדין [ ראו: רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן ( פורסם בנבו, 8.7.2013); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ ( פורסם בנבו, 24.12.2007); רע"א 9322/07 Gerber Products Company ואח' נ' חברת רנדי בע"מ (פורסם בנבו, 15.10.2008); רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית ואח' נ' נח'לה ואח' (פורסם בנבו, 15.3.2011); רע"א 5482/11 חולית מחצבים 2004 בע"מ ואח' נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ ( פורסם בנבו, 27.11.2011); רע"א 684/13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' עננה בע"מ ( פורסם בנבו, 14.2.2013)].
נוכח האמור לעיל, סבורתני כי הנהלים הפנימיים של המשיב, המבוקשים בבקשה דנן, הינם רלוונטיים לבירור התובענה. אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה המבקשים מנועים מלטעון באשר לרלוונטיות מסמכים אלה, שעה שלא העלו טענה בעניין זה בתגובה לטענתו כי מדובר במסמכים לא רלוונטיים, אשר נטענה במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו בין הצדדים בטרם תוקנו כתבי הטענות. כפי שעולה מסקירת השתלשלות האירועים בתיק, המובאת לעיל, טענתו של המשיב לפיה אין לפתוח מחדש את ההליכים המקדמיים לאחר כתבי הטענות לא התקבלה ולא באה לידי ביטוי בהחלטות השונות בנדון ( ראו למשל ההחלטה מיום 6.8.2017). משתוקנו כתבי הטענות, ונפתחו מחדש ההליכים המקדמיים בין הצדדים, אין המבקשים מנועים מלהעלות טענתם בדבר רלוונטיות המסמכים.
כאמור, לטענת המשיב, אף אם מדובר במסמכים רלוונטיים, הרי שנהלים פנימיים של בנק הינם בגדר סוד מסחרי וחוסים תחת חיסיון סטטוטורי יחסי מכח הוראות סעיף 23( ג) לחוק עוולות מסחריות, ומשכך אין לגלותם. סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות קובע, כי:
"23. (א) בית המשפט רשאי, מיוזמתו או על פי בקשה, לתת צו להבטיח כי סוד מסחרי של בעל דין או של אדם אחר שהתגלה בהליך משפטי לא יפורסם.
(ב) בית המשפט רשאי, לבקשת אדם, לתת צו בהליך משפטי, בדבר דרכי הגשת ראיות שיש בהן סוד מסחרי.
(ג) בהליך משפטי בענין אזרחי, רשאי בית המשפט, לבקשת אדם, לתת צו בדבר אי גילוי ראיות שיש בהן סוד מסחרי, ובלבד שראה כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, וכי במתן הצו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אין כדי להגן על הסוד המסחרי."

סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כך: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
לטענת המשיב, נהליו הפנימיים עונים על ההגדרה של סוד מסחרי שכן הם בגדר מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים, סודיותם מקנה למשיב יתרון עסקי על פני מתחריו והוא נוקט אמצעים סבירים, ואף מעבר לכך, על מנת לשמור על סודיותם. עוד טוען המשיב, כי חשיפת נהליו בפני המבקשים עלולה להביא לשימוש בהם לרעה.
אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה נהליו הפנימיים מהווים סוד מסחרי, אשר נטענה באופן כללי וללא פירוט מספק. כך, המשיב לא הבהיר בתשובתו מדוע יש בנהליו הפנימיים משום סוד המקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו [ ראו לעניין זה ת.א. (מרכז) 50473-02-17 גוטמן נ' בנק דיסקונט- סניף ירושלים ( פורסם בנבו, 11.8.2018) (להלן: "עניין גוטמן")].
מכל מקום, אף אם אצא מנקודת הנחה כי נהליו הפנימיים של המשיב עונים על ההגדרה של סוד מסחרי, איני סבורה כי יש בכך כדי למנוע את גילויים למבקשים. ואנמק.
נקודת המוצא בכל הנוגע לגילוי מסמכים ועיון בהם הינה גילוי מירבי, אשר יש בו כדי לשרת את החתירה לחקר האמת [ ראו למשל רע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל ( פורסם בנבו, 6.3.2013); עניין הדסה הנ"ל; עניין אזולאי הנ"ל].
יחד עם זאת, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון, כי הזכות הדיונית לגילוי מסמכי הצד שכנגד ועיון בהם היא זכות חשובה, שנועדה לקדם הן את היעילות הדיונית והן את גילוי האמת, אך היא אינה זכות מוחלטת, ועשויה לסגת מפני זכויות אחרות, ביניהן ההגנה על סוד מסחרי. באיזון בין שתי הזכויות על בית המשפט להיזהר פן ייעשה שימוש לרעה בהליך הגילוי והעיון ככלי להשגת סודות מסחריים, בפרט כאשר מבקש הגילוי הוא מגיש התובענה. [ראו: רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן-ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97 (2003)].
מן האמור לעיל עולה, כי ההגנה על סוד מסחרי אינה מוחלטת, אלא מדובר בחיסיון יחסי, ועל בית המשפט לאזן בין ההגנה על סוד מסחרי לבין הזכות הדיונית לגילוי מסמכים ולשקול הנזק העלול להיגרם למי מהצדדים. בענייננו, איני סבורה כי ניתן לומר שהמבקשים עושים שימוש לרעה בהליך על מנת לקבל סודות מסחריים של המשיב. כאמור לעיל, סבורתני כי נהליו הפנימיים של המשיב, המבוקשים במסגרת הבקשה דנן, הינם רלוונטיים לשם בירור המחלוקת בין הצדדים. כבר נפסק בעבר כי יש לגלות נהלים פנימיים של בנק על אף טענות לסודיות או חיסיון, ובפרט טענה לקיומו של סוד מסחרי [ ראו עניין גוטמן הנ"ל, עניין צבי הנ"ל, וכן ת.א. (מחוזי ת"א) 262-04-17 טויגה און ליין בע"מ ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 25.4.2018)].
בנסיבות העניין דנן, דומה כי באיזון בין אינטרס המשיב להגנה על נהליו הפנימיים לבין זכות המבקשים לגילוי מירבי, על מנת להגיע לחקר האמת, גוברת האחרונה, זאת כאמור, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל לפיה הנהלים הנדרשים רלוונטיים לשם בירור המחלוקת בין הצדדים. נוכח האמור, סבורתני כי יש לקבל את בקשת המבקשים לעניין נהליו הפנימיים של המשיב ולהורות למשיב להעביר נהלים אלה לעיון המבקשים.
עוד אציין, כי אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה גילוי נהליו הפנימיים עלול להסב לו נזק. מטרת נהלים אלה הינה לפקח על פעילות המשיב. חשיפת הנהלים ללקוח עשויה דווקא להטיל זהירות גבוהה יותר על עובדי המשיב ( לעניין זה ראו הקביעה בעניין צבי הנ"ל). משכך, דומה כי הנזק העלול להיגרם למבקשים מאי גילוי נהלי המשיב עולה על הנזק העלול להיגרם למשיב מכך.

מסמכי ההצהרות על הנהנים בחשבון
כאמור לעיל, לטענת המבקשים יש להורות למשיב להעביר להם את מסמכי ההצהרות על נהנים בחשבון מבלי שיושחרו פרטיהם של הנהנים, זאת נוכח כתבי ויתור על סודיות בנקאית שהעבירו למשיב. אין בידי לקבל טענה זו.
לעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה אין בכתבי הוויתור שהעבירו אליו המבקשים כדי לאפשר פגיעה בזכות לפרטיות של צדדי ג' שאינם צד להליך. כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון, כי כאשר עיון במסמך פוגע בזכותו של צד שלישי לפרטיות ולסודיות בנקאית ייעתר בית המשפט לבקשת העיון רק במקרים נדירים ויוצאי דופן. עוד נקבע, כי יש לבחון את מידת נחיצותו של המסמך שהעיון בו מבוקש לשם הכרעה במחלוקת ולבדוק האם הונחה תשתית ראייתית לכאורה המצדיקה את חשיפתו [ ראו: רע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited ואח' נ' Max Donnely (פורסם בנבו, 29.9.2013)].
בנסיבות העניין שבפני איני סבורה כי יש מקום לפגוע בזכותם של הנהנים בחשבונות מושא התביעה, אשר אינם צד להליך, לפרטיות ולסודיות בנקאית, בפרט שעה שהמבקשים לא הבהירו מדוע נחוצים להם פרטיהם של הנהנים שאינם תובעים במסגרת התובענה דנן, וכיצד פרטים אלה רלוונטיים לניהול ההליך. משכך, הבקשה להורות לבנק להמציא המסמכים בדבר הצהרות הנהנים בחשבון, ללא השחרות, נדחית.

השלמת מענה לשאלון
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם יש להורות למר תומר נתן להשלים מענה ל-4 שאלות בשאלון שנשלח אליו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כמו גם את השאלון שנשלח אל מר נתן ואת תצהיר התשובות שלו לשאלון מצאתי להורות על השלמת מענה לשאלות 15 ו-37.3, שעה שאין מקום להשיב לשאלון על דרך ההפניה.
כמו כן, מצאתי להורות למר נתן להשלים המענה לשאלה 26.3 לשאלון. אין בידי לקבל את טענת המשיב, לפיה השאלה אינה ברורה, ועל מר נתן לענות עליה למיטב הבנתו.
אשר לשאלה 46 לשאלון, יש להשלים המענה לשאלה האם מסר דו"חות לגורם כלשהו בבנק אודות ממצאי הבדיקה וכן להתייחס למועדים בהם בוצע המעקב. למותר לציין שככל שבידי מר נתן או המשיב מסמכים נוספים הנוגעים למענה לשאלה זו, שלא גולו, עליהם להעבירם למבקשים.

סוף דבר
המשיב ימציא למבקשים מענה בתצהיר למכתב הדרישה שהועבר אליו, כאמור בסעיף 37 לעיל, תוך 7 ימים.
תוך 14 יום יעביר המשיב לעיון המבקשים את הנהלים הפנימיים המבוקשים בבקשה דנן.
כמו כן, ימציא המשיב למבקשים, תוך 14 יום, תצהיר תשובות לשאלון מטעם מר תומר נתן, בו יושלם המענה לשאלות המפורטות בסעיפים 68-70 לעיל.
בנסיבות העניין, המשיב ישא בהוצאות בסך של 7,500 שח.
קובעת לתזכורת פנימית ליום 31.10.18 לשם קבלת הודעה מטעם הצדדים בדבר סיום ההליכים המקדמיים.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קובי בן-דור
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: