ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברה זריהון נגד דסטה סלומון :

בפני כבוד ה שופט עידו כפכפי

תובע/נתבע שכנגד
אברה זריהון
ע"י ב"כ עו"ד יוסף אוריין

נגד

נתבע/תובע שכנגד
דסטה סלומון
ע"י ב"כ עו"ד אמיר סטרול

פסק דין

1. בין הצדדים נערכה התקשרות עסקית שמטרתה הכנסת גרגירי טף שביקש התובע לייבא לישראל ואשר כניסתם לארץ עוכבה בנמל. התובע דורש פיצוי לפי שווי יתרת הטף שרכש ולא נ מסרה לו, ואילו הנתבע מבקש לקזז משווי הסחורה את הוצאותיו ודורש יתרה קטנה מהתובע. המחלוקת נוגעת לתנאי התקשרות בין הצדדים, שווי הסחורה ושיעור הוצאות הבאתה לארץ.

רקע וטענות הצדדים
2. התובע והנתבע הינ ם אנשי עסקים , בני העדה האתיופית, אשר עסקו בייבוא טף מאתיופיה עבור קהילת יוצאי אתיופיה הגרה בארץ וצורכת מוצר זה. הטף הינו סוג של דגן, אשר ניתן לטחון לקמח, הגדל באתיופיה והמשמש להכנת מיני לחמים ומוצרים הנצרכים בעיקר על ידי בני העדה האתיופית.

התובע רכש בסוף שנת 2011, ראשית 2012, גרגירי טף באתיופיה וייבא אותם לארץ. לטענתו רכש שלוש מכולות במשקל של 24 טון כל אחת, במשקל כולל של 72 טון. כאשר הגיעו המכולות לארץ לא ניתן היה לשחררן מהמכס לאור הגבלות שהוטלו אז על ידי משרד החקלאות. ההגבלה חלה אז על כניסת גרגירי טף ובעקבותיה סוחרים רבים נתקעו עם הסחורה בנמל.

באותה עת הנתבע, יחד עם שותפים עסקיים, מצא פתרון להגבלה בדרך של החזרת הטף במסלול ימי לקפריסין, שם נטחן לקמח, והקמח יובא לארץ. פעולות הנתבע ושותפיו בוצעו על ידי חברת או.ס.ת.נ. גלובל אינטרטרייד בע"מ. ביום 27.9.12 התקשרו הצדדים בהסכם קצר שנערך בשפה האמהרית. בהסכם הצהרה של הנתבע כי קיבל שלוש מכולות לצורך טחינה בקפריסין והחזרתן לתובע תוך 45 ימים. לצורך יישום ההסכם ערכו הצדדים מסמ ך נוסף, בפני עמיל המכס אשר ווקנין (להלן: ווקנין) בו הורה התובע על העברת המכולות לנתבע.

3. לטענת התובע, הצדדים הסכימו באותה עת כי תמורת הטיפול בטף , טחינתו לקמח בקפריסין והכנסתו לארץ ישולם לנתבע סכום כולל של 80,000 ₪ לכל מכולה. לשיטתו, מאחר ומחיר הטף ב אותה תקופה הגיע לסך של 16 ₪ לקילו הרי שווי הסחורה שנמסרה לנתבע היה 1,152,000 ₪.

התובע שילם 50,000 ₪ כמקדמה לנתבע וכן שילם 20,000 ₪ לווקנין (צורפה קבלה מיום 4.3. 12 אשר הקשר שלה לעסקה לא ברור מאחר ונערכה מספר חודשים קודם לכן ). לטענת התובע הנתבע לא עמד במועד האספקה המובטח של 45 ימים ולא גילה לו מתי הגיעה הסחורה לארץ , ורק בחלוף כ- 90 ימים ממועד הגעתה נמסרו לתובע 31.5 טון ביום 5.2.13 , תמורתם שילם 135,000 ₪ נוספים על חשבון שכרו של הנתבע.

התביעה מבוססת על ההנחה כי התובע זכאי לקבל עוד 40.5 טון טף לפי שווי של 16 ₪ לקילו קרי, סך של 648,000 ₪. מעבר לסכום זה עותר התובע לפיצוי בגין הפרשי הצמדה וריבית עקב איחור באספקת הטף שנמסר לו ובגין הטף שטרם נמסר. בנוסף נתבע סכום בגין עוגמת נפש והתביעה הועמדה על סכום כולל של 727,883 ₪.

בכתב התביעה נטען כי בתחילת מרץ 2013 הודיע הנתבע לתובע כי תשלום של 80,000 ₪ למכולה אינו מספיק ודרש תשלום נוסף והתובע שחשש כי יאבד את הסחורה הסכים לשלם עמלה נוספת, אולם התנה את התשלום בקבלת הסחורה תוך שבוע. עוד נטען כי הנתבע ייבא את הסחורה, מכר אותה ונטל את הרווחים לכיסו.

4. הנתבע מאשר את הרקע העובדתי של כתב התביעה בכל הנוגע למניעה שהייתה אז להכנסת גרגרי טף לישראל ומבהיר כי המכולות שייבא התובע עוכבו בנמל במשך כ- 11 חודשים עד שפנה אליו התובע וחתמו על המסמך באמהרית.

הנתבע טוען כי ההסכמה הייתה כי יקבל עמלה עבור פעולותיו בסכום של 30,000 ₪ לכל מכולה וכי על התובע יהיה לשאת בכל ההוצאות הקשורות בשינוע הטף חזרה לקפריסין, טחינתו והכנסתו לארץ. עוד ציין הנתבע כי הובהר לתובע כי הפעולות להפיכת גרגרי הטף לקמח יגרמו לפחת בכמות, כך שיפחתו 3 טון מכל מכולה , והתובע יקבל 63 טון.

לטענת הנתבע חלף כחודש ממועד ההסכם והסתבר כי התובע לא יכול לשאת בהוצאות הכרוכות בהפיכת הטף לקמח והנתבע הסכים לשאת במקום התובע בסכומים אלה ולמעשה נתן לו הלוואה של סכום ראשוני, בסך של כ- 178,000 ₪ תוך הבטחה שהתובע ישיב את הסכום תוך 7 ימים. סמוך לאחר מכן, בינואר 2013, כאשר נדר שו הוצאות נוספות לטחינת הטף בקפריסין והחזרתו לישראל, נפגשו הצדדים בנוכחות ווקנין וערכו הסכם מיום 1.1.13 בו הסכים התובע לשלם סך של 67,422 ₪ עבור כל מחצית המכולה, וזאת לאחר שהצדדים פירטו את מכלול ההוצאות אשר כרוכות בהבאת המכולות והכנסת הטף לישראל.

הנתבע טוען כי כבר ביום 6.1.13 ניתן היה לשחרר את שלוש המכולות, אולם התובע בחר לשחרר רק מכולה וחצי ושילם תמורתה 202,226 ₪ (הנתבע מודה כי קיבל מהתובע 50,000 ₪ וכן סך נוסף של 135,000 ₪ בגינו מסר חשבונית מיום 3.2.13 ואף מודה כי התובע שילם 20,000 ₪ לווקנין, כך שצירוף סכומים אלו המסתכם בסך של 205,000 ₪, מכסה לשיטתו של הנתבע תשלום עבור מכולה וחצי שקיבל התובע , למרות שכפי שיובהר להלן סכומים אלה הובאו בחשבון בתמורה שנקבעה בהסכם מיום 1.1.13).

לטענת הנתבע, לאחר שהתובע קיבל לידיו מכולה וחצי לא יצר קשר ע מו, זאת עקב כך כי התובע סבר שמחיר הטף יורד ואין לו עוד כדאיות כלכלית לשלם את התמורה המוסכמת לצורך קבלת הסחורה. הנתבע טוען בכתב הגנתו כי יכול בכל עת למסור לתובע 31.5 טון טף ובלבד שישולם הסכום בהסכם מיום 1.1.13.

לפי חישובו של הנתבע שווי הסחורה המגיעה לתובע הינה בסך של 283,500 ₪ (לפי מחיר טף של 9 ₪ לק"ג) ולסכום זה יש להוסיף הוצאות אחסון עד להגשת התביעה, בסך של כ- 75,000 ₪ לפי תחשיב של 2,500 ₪ לחודש.

הנתבע העמיד שתי חלופות בכתב הגנתו, האחת, כי התובע ישלם את יתרת התמורה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות האחסון, בסכום כולל של 300,605 ₪ ויקבל לידיו טף במשקל של 31.5 ט ון. ה חלופה השנייה כי הטף יישאר בחזקת הנתבע, והתובע ישלם את הפער בין העלויות הנ"ל ( יתרת התמורה לפי ההסכם מיום 1.1.13 בסך 202,226 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות אחסון, סכום כולל של 300,605 ש"ח) ל בין שווי הטף לפי מחיר של 9 ₪ לקילו (283,500 ₪). לפי תחשיב זה, יתרת חובו של התובע כלפי הנתבע מסתכמת ב- 17,105 ₪.

בגין טענות אלו בכתב ההגנה, הוגשה תביעה שכנגד בגין ההפרש בסך של 17,105 ₪.

5. בכתב התשובה מודה התובע כי חתם על ההסכם מיום 1.1.13, אולם טוען כי חתם מחוסר ברירה, לאחר שהבין שהנתבע "עקץ" אותו ואם לא ישולם הסכום אז לא יקבל את הסחורה או קבלות וחשבוניות עבור התשלום ששילם . בכתב ההגנה שכנגד הוסיף התובע ביחס לאותו מסמך כי הבין שנפל קורבן למעשה מרמה ולא נותרה לו ברירה אלא לחתום על ההסכם.

דיון והכרעה
מה היו תנאי ההתקשרות העסקית בין הצדדים
6. די בעיון בכתב התביעה ובנספחיו, ובראי ות התובע כדי להבין שיש קושי בגרסתו ובתחשיב עליו מבוסס כתב התביעה. עילת התביעה במהותה הינה טענה לגזל הטף על ידי הנתבע, תוך שסכום התביעה נגזר מההנחה כי שווי הטף האמיר לסך של 16 ₪ לק"ג, וכי התובע זכאי לקבל טף במשקל של 40.5 טון לפי מחיר זה.

טענה זו מבוססת על ההנחה כי התובע שילם את כל ההוצאות עבור שינוע הטף והפיכתו לקמח, אולם גם גרסה חלקית זו לא עולה בקנה אחד עם יתר טענות התובע. בתצהיר התובע נטען כי הצדדים סיכמו על מחיר קבוע של 80,000 ₪ למכולה, קרי סך של 240,000 ₪ עבור הטיפול בטף והכנסתו לארץ. לפי גרסת התובע שילם 205,000 ₪ , אולם בתביעתו לא מפחית מיתרת תביעתו את החסר של 35,000 ₪ לסכום העסקה לה הוא טוען. כשל זה הוא רק דוגמה לחסר הראייתי בגרסת התובע המבוססת על ההנחה כי מחיר של 80,000 ₪ הוא מחיר השוק לשליחת מכולה חזרה לקפריסין, טיפול בטחינה והחזרתה לארץ.

טענה בסיסית זו של התובע לא הוכחה ולמעט טענה כללית בתצהירו כי זה המחיר המוסכם, אין ראיה חיצונית אובייקטיבית הנתמכת במסמכים בכתב, התומכת בגרסה זו.

התובע טוען כי בהסכם הראשוני נקבע מחיר כולל כאמור, אולם לטענה זו אין זכר בהסכם הקצר באמהרית שערכו הצדדים ביום 27.9.12. לפי תרגום שצירף התובע לשון ההסכם היא זו :
"היום קיבלתי 3 קונטיינר טף 24,000 ק"ג כל אחד בשווי 75,000 דולר ממר אברה זריהון. מצד אברה חייב לשמור סודיות עד שאחזיר לו בתוך 45 יום. אם הסוד יצא החוצה אבטל את ההסכם".

בתרגום שצירף הנתבע תחילת המסמך דומה אולם הסיפא שונה תוך שלפי תרגום הנתבע יש לקרוא: "הוסכם כי התשלום יוסדר תוך 45 ימים וכי מר אברהם ישמור את העניין בסוד. במידה שהוא ידליף את הסוד לאחרים אבטל את החוזה".

לפי גרסאות שני הצדדים עולה כי התמורה לא סוכמה בכתב בשלב זה ואין לה זכר באותו מסמך. גרסת הנתבע היא כי יקבל עמלה בסכום כולל של 90,000 ₪ ואילו על התובע יהיה לשלם את כל ההוצאות הנוספות הכרוכות בהכנסת הטף לארץ.

7. מאחר ש סכום העסקה לה טוען התובע לא מגובה במסמך בכתב, יש לבחון טענה זו על רקע נסיבות חיצוניות והתנהגות הצדדים. התובע לא הוכיח טענתו כי העלות הריאלית להובלת מכולת טף לקפריסין, טחינתו והכנסתו לארץ, בצירוף עמלה לנתבע, מגיעה לסכום של בין 60,000 ₪ ל- 80,000 ₪. לא מצאתי כי ניתן להסתפק בעדותו של התובע לעניין זה.
התובע נסמך גם על תצהירים של מכריו העוסקים במסחר בטף והוגש תצהיר מטעם מר אביו פטנה אשר הצהיר כי בשנת 2011 שילם לווקנין עבור מכולה אחת לצורך טחינתה בקפריסין וחזרתה לארץ סך של 60,000 ₪. נטען כי צורפה קבלה, אשר לא צורפה בפ ועל לתיק מוצגים. בעדותו טען העד כי שילם 106,000 ₪ עבור מכולה אחת, אולם לא הוצגו הנתונים אודות משקלה ונסיבות הקשורות לאותה מכולה.

מעבר לעד זה העיד מר ארז טקלה אשר הצהיר כי שילם עבור מכולה אחת לצורך שליחתה לקפריסין וחזרה, לחברה אחרת שאינה קשורה לנתבע, סך של 62,000 ₪. בחקירתו הנגדית לא יכל להציג אישור לעלויות אלו.

עוד נסמך התובע על עדותו של ווקנין, אשר היה קושי רב לגרום לו להגיע לעדות, אשר בעדותו טען כי עלות הובלה לקפריסין , טחינה וחזרה לארץ מסתכמת בסך של כ- 6,000 יורו למכולה, קרי – כ- 30,000 ₪ בלבד. לא הוצגו אישורים לתחשיב זה.

בנסיבות העניין, לא מצאתי כי ניתן להסתפק בעדויות של התובע ואנשים המקורבים אליו. גם עדותו של ווקנין, הנמצא בין הפטיש לסדן, לא מספיק מפורטת בנסיבות העניין ולא נתמכה הערכתו לעלויות הנטענות במסמכים שיכולים לבסס את אותה עלות.

התובע לא טרח להציג מסמכים אודות עלויות בפועל של הוצאות אלו, או מסמך התומך בטענתו כי ניתן היה למכור את הטף בארץ במחיר של 16 ₪ לקילו ועל בסיס הנחות חסרות אלו, מנסה לטעון כי תחשיב הנתבע אינו הגיוני מבחינה כלכלית. גם אם ישנה פגמים בתחשיב הנגדי של הנתבע, אין הם מרפאים את הפגם הבסיסי בגרסת התובע והנטל עליו להוכיח את תביעתו וסכומה.

8. אל מול גרסה חסרה זו של התובע יש לבחון את גרסת הנתבע לפיה סוכמה בעל פה עמלה בסך של 90,000 ₪ וזאת לפני הוצאות בפועל של עלות שליחת הטף והכנסתו לארץ. הנתבע מודה בתצהירו כי בהסכם הראשוני הבטיח לבצע את הפעולות הנדרשות לשחרור הסחורה בישראל תוך 45 ימים, אולם מוסיף כי היה על התובע לשאת בהוצאות ומאחר ולא עשה כן, לא יכל להתחיל בפעולותיו. עוד מוסיף כי נדרש לשאת בעלויות במקום התובע ועובדה זו הובילה את הצדדים לעריכת ההסכם הנוסף מיום 1.1.13, סמוך לפני ששוחררה חלק מהסחורה לתובע.

מבחינת מכלול הראיות עולה כי לא ניתן לקבל את גרסת התובע כי סוכם מראש על מחיר כולל של 80,000 ₪ לכל מכולה, הכולל את כל ההוצאות וכן את שכרו של הנתבע. לו היה הסכם כולל מעין זה, סביר כי הצדדים היו מעלים אותו על הכתב ולו ברמז בעת ההסכם המקורי שנערך באמהרית.

בפועל, התנהגות הצדדים מלמדת כי סיכמו בעל פה על שיעור העמלה של הנתבע והיה ברור כי התובע משלם בפועל את כל ההוצאות הכרוכות בהכנסת הטף לארץ. העובדה כי המכולות עברו על שמו של הנתבע, אינה מעלה או מורידה לעניין ההסכמה הכספית, מאחר והעברתן על שם הנתבע נועדה לאפשר לו להכניס את המכולות לארץ על שמו , ואינה מעידה כי התובע פטור מתשלום עבור ההוצאות.

התובע הודה כי למעט תשלום של 20,000 ₪ לווקנין לא שילם דבר עבור הפעולות השונות להכנסת הטף לארץ, ולכן מעדיף אני את גרסתו של הנתבע כי הסיכום היה שמעבר לשכרו, על התובע לשאת בכל ההוצאות. בפועל, הנתבע דאג לתשלום ההוצאות ולהבאת הטף לארץ ועל רקע ממצאים אלו יש לבחון את ההסכם מיום 1.1.13.

ההסכם מיום 1.1.13 וטענות התובע לפגמים ברצון 9. מהטענה בסעיף 21 לכתב התביעה ניתן להבין כי התובע היה מודע שנערך בין הצדדים הסכם בשנת 2013 במסגרתו נדרש הוא לשלם סכום נוסף. התובע העלים מתביעתו מסמך מהותי זה ו בנסיבות העניין יש לקבוע כי לא מדובר בהשמטה מקרית אלא בהסתרה מכוונת של עובדות בחוסר תום לב.

גרסת התובע מיתממת ובה נטען כי הנתבע התעלם ממנו עד שמסר לו 31.5 טון טף ביום 3.2.13, תמורת 135,000 ₪. לתובע אין הסבר כיצד לפתע סוכם מחיר של 135,000 ₪ ומדלג הוא על כל השלב המהותי של שליחת הטף לטחינה בקפריסין והעלויות הכרוכות בכך. רק עם הגשת כתב הגנה נחשפה התמונה המלאוצג ההסכם מיום 1.1.13 המהווה את המסמך היחיד המעגן את פרטי ההתקשרות העסקית בין הצדדים , למרות שנערך לאחר השלמת הפעולות שביצע הנתבע.

בתצהירו של הנתבע הבהיר כי המסמך מיום 1.1.13 נערך לאחר שנשא בהוצאות עבור התובע ולא היה מוכן להשקיע עוד לפני כשהצדדים יעלו על הכתב את הסכומים שהתובע ישלם כתנאי לקבלת המכולות. באותו יום התקיימה פגישה בנוכחות הצדדים, אדם נוסף, ווקנין וגדעון (אח של הנתבע) ובמסגרתה נערך המסמך לאחר שהצדדים רשמו את העלויות בדף נפרד . אחיו של הנתבע, גדעון, אישר בתצהירו כי נכח במועד אותה פגישה בה הסכים התובע לעלויות ולתשלום של 67,422 ₪ עבור כל מחצית מכולה. בעדותו של גדעון אישר כי נכח בעת שהצדדים כתבו את כל ההוצאות והתובע חתם על המסמך.

מסמך זה כאמור נערך במשרדו של ווקנין אשר בעדותו הראשית טען שהצדדים סיכמו ביניהם את המחירים, אולם לא זכר את הפרטים ובהמשך טען כי נעשה ניסיון לגישור שלא עלה יפה. לשיטתו של וקנין הסחורה עוכבה בנמל למשך חודשיים לערך בטרם הגיעו הצדדים להסכם. (עדות זו סותרת מסמך בכתב המעיד כי הסחורה עוכבה למשך כ- 10 חודשים).

בחקירתו הנגדית אישר כי הנתבע הוא זה שנשא בהוצאות הכנסת הטף לישראל ואישר כי ההסכם נערך בכתב ידו. כאשר הופנה לעמוד הנוסף ובו פירוט עלויות, טען תחילה כי לא מדובר בכתב ידו בכל הנוגע למספרים ואישר כי שלוש השורות בתחתית המסמך הינן בכתב ידו. בהמשך טען כי אולי הפקידה שלו רשמה מסמך זה.

10. עיון בפירוט העלויות מלמד על רישום של הוצאות רבות עם סכומים לצידן, לרבות עמלה לנתבע בסך 90,000 ₪ כך שסך ההוצאות שסוכמו מגיע לסכום של 472,164 ₪ ומסכום זה הפחיתו הצדדים סכום ששולם בסך 50,000 ₪ ולאחר מכן הפחיתו סכום נוסף ורשמו כי ההוצאות הינן בשיעור 404,535 ₪. אם מחלקים סכום זה ל- 6 מגיעים לסכום של 67,422 ₪ הרשום בהסכם כמחיר עבור מחצית מכולה.

בתחתית המסמך עם פירוט העלויות נרשמה הערה כי המכולות של קמח טף המגיעות מקפריסין יחולקו שווה בשווה בין סלומון לבין אברה. השורה האחרונה במסמך קשה לקריאה מהצילום שהוגש, אשר קטע את תחתית המסמך . עם זאת ניתן להבין כי מטרת ההערה היא לקבוע כי תנאי לקבלת המכולות על התובע לשלם את סכומי ההוצאות שפורטו, כפי שאכן נכתב בהסכם, אחרת יחולקו המכולות בין הצדדים.

אל מול גרסה זו, הנשענת על מסמך בכתב , מעלה התובע טענות שונות כנגד תוקפו של מסמך זה ונסמך גם על העובדה כי לא חתום על מסמך פירוט ההוצאות. בעדותו טען לראשונה כי לא נכח כאשר כתבו את מסמך ההוצאות, אולם אישר כי חתם על ההסכם (עמ' 16 שורה 14). אין בידי לקבל גרסה סתמית זו המנוגדת למסמך החתום על ידי התובע ומנוגדת לעדות ה עדים שציינו כי התובע נכח עת ערכו את סיכום ההוצאות וחתמו על ההסכם. לא מצאתי בסיס לטענה כי מדובר בסיכום הוצאות שנערך לאחר מעשה כדי להצדיק את הסכום הנקוב בהסכם, אלא מהנסיבות עולה כי מדובר במסמך אותנטי שסכום ההסכם נגזר מהתחשיב שבו, ולא להיפך.

11. בכל הנוגע לתוכן ההסכם, מדובר מהסכם ברור ומפורש בו התובע התחייב לשלם 67,422 ₪ עבור כל מחצית מכולה. סכום זה, שאינו סכום עגול, הוא תולדה של פירוט ההוצאות המפורטות במסמך הנוסף. אין זה סביר כי התובע היה חותם על התחייבות בסכום מפורש, ללא כל קשר לפירוט ההוצאות המוביל בדיוק לסכום זה. עיון בפירוט ההוצאות מלמד על כך שלא נערכו כלאחר יד אלא הצדדים עברו שלב שלב ב מסע הטף מישראל וחזרה. החל מהשלב של תשלום עבור הוצאות שנגרמו עקב עיכוב הטף ו אחסנתו בנמל בישראל, דרך מסע הטף לג' יבוטי, משם לקפריסין, פירוט כל ההוצאות בדרך, הוצאות בקפריסין לטחינה ובסוף הוצאות שחרור מהמכס בישראל. בפירוט ההוצאות נכללת גם עמלה של הנתבע בסך של 90,000 ₪, סכום התואם לגרסת הנתבע אשר טען לכל אורך הדרך כי זו הי יתה העמלה שלו מעבר להוצאות בעין שהיה על התובע לשלם .

עולה כי מסמך זה מסכם את ההתחייבות העסקית בין הצדדים וכל סיכום קודם בטל. לכן אין בסיס לטענת התובע כי היה עליו לשלם רק 80,000 ₪ לכל מכולה. בעדות התובע כאשר נשאל על עניין זה לא הבין את השאלה והפנה להסכם מיום 1.1.13. גם אם מדובר בקשיי שפה, הדבר מעיד כי התובע בעצמו לא משוכנע בגרסתו כי היה סיכום שישלם 80,000 ₪ למכולה. על רקע ממצא זה יש לבחון האם לנתבע עילה לביטול ההסכם.

12. בטרם בחינת עילות הביטול, יש להידרש לטענה כי הנתבע לא הצליח להוכיח במדויק כי שילם את כל ההוצאות המפורטות במסמך ריכוז ההוצאות . אכן הנתבע צירף קבלות שונות אשר לא מסתכמות במדויק לסכום ההוצאות המפורטות במסמך.

ב"כ התובע הפנה למספר מסמכים אשר לטענתו לא ברור הקשר ביניהם לפירוט ההוצאות ובמיוחד לחשבוניות של טרנסוורלד לוגיסטיקה בע"מ מהן עולה לכאורה כי שולם תשלום עבור מכולות שהגיעו ממומבסה בקניה, ולא מג'יבוטי כפי שטען הנתבע.

עיון במוצגי הנתבע, מלמד כי אכן לא הוצג התיעוד המלא אודות עלויות המופיעות במסמך ריכוז העלויות. עם זאת, מחדל זה רובץ גם לפתחו של התובע אשר לא צירף כל תיעוד בנוגע לעלות רכישת הטף באתיופיה והמשלוח שלו לארץ, והאם נשא בהוצאות אלו ומה היה שיעורן.

מעיון מעמיק עולה כי למעשה הוגשו רק מסמכים המעידים על הייבוא המקורי של התובע. כך צורפו מסמכים המתייחסים לשטר מטען מספר 863002753 מהם עולה כי הסחורה יובאה על שמו של ווקנין, שתי מכולות במשקל של 36,795 ק"ג באוניה ויקטוריה מג'יבוטי לאשדוד, אשר הגיעה ביום 25.12.11. השוואה לחשבונית טרנסוורלד המופנית לנתבע, לאחר שהמכולות הוסבו על שמו, מלמד כי נתוניה זהים ורק נרשם, ככל הנראה בטעות, כי נמל המוצא הוא מומבסה. כך גם ביחס לשטר המטען הנוסף שמספרו 862998846 המתאר מכולה אחת במשקל 18,205 ק"ג שהגיעה ביום 25.12.11 על אותה אוניה.

בעדותו עומת הנתבע עם פירוט ההוצאות ונתן הסברים מניחים את הדעת מהם עולה כי רשם את ההוצאות שבהן נשא בפועל, ואף הסביר כיצד לא חייב את התובע בסכום של 20,000 ₪ ששילם התובע ישירות לווקנין. אין בידי לקבל את טענות התובע כי הנתבע לא ידע להסביר את ההוצאות. בחקירתו הנגדית לא עומת עם כל מסמך ומסמך שצורף ולא מצאתי כי הציג מסמכים שלא מעידים על הוצאות הקשורות לעסקה עם התובע. הנתבע הבהיר כי מסמך ההוצאות הוא תחשיב כללי הכולל את כל ההוצאות ואין עוד הוצאות מעבר למסמך זה.

יתרה מכך, מקובלת עלי טענת הנתבע כי ה הסכם מיום 1.1.13 מחייב את התובע והאסמכתאות שהוצגו נועדו רק לחזק את מהימנותו, אולם אין בחסר כזה או אחר כדי לשלול את תוקפו המחייב של המסמך. הנתבע ניסה לאחר מעשה למצוא אסמכתאות לכל ההוצאות המפורטות במסמך והשיג אסמכתאות רבות, בנסיבות אלו לא מצאתי כי עניין זה פוגם במהימנות המסמך או בנכונות הסכומים הנקובים בו.

על כן על התובע הנטל להוכיח כי נכפה עליו להתקשר בהסכם זה.

טענות לפגמים ברצון
13. בכתבי הטענות של התובע עלתה טענה עמומה כי הנתבע רימה אותו ולא נותרה לו ברירה, אלא לחתום על ההסכם מיום 1.1.13. בתצהירו נטען באופן סתמי, סעיף 33, כי הדרישה לתוספת התשלום היא בכפיה ונעשתה באופן לא חוקי. בחקירתו הנגדית טען כי פחד שהנתבע ימכור את הסחורה אם לא ישלם לו 67,000 ₪ לחצי מכולה , אבל בגלל שהטף היה יקר בשווי של 16 ₪ לק"ג אז הסכים לשלם את הסכום בגלל שהנתבע הלחיץ אותו (עמ' 13 שורות 33 – 35). על פניו ניתן להיווכח כי התשתית העובדתית לטענת הכפייה דלה ונדמה כי לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה.

כאשר ניתנה לתובע הזדמנות להסביר כיצד מחה כנגד הלחץ שגרם לו לחתום על ההסכם מיום 1.1.13, ומדוע לא התלונן במשטרה ולא פנה לאף גורם, השיב תשובה שאינה קשורה לשאלה, לפיה הנתבע לא נותן את הסחורה בבת אחת, אלא מחצית מכולה (עמ' 19 שורה 18).

על בסיס תשתית עובדתית רעועה זו, בנה ב"כ התובע בסיכומיו טיעונים משפטיים אשר אינם נשענים על תשתית עובדתית. כך נטען לראשונה לביטול מכוח עושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים. לשיטת התובע, הנתבע ניצל את מצוקתו הגדולה של התובע ועל כך ניתן ללמוד מתנאי העסקה שהינ ם גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. מכשלה ראשונה בטענה זו היא העובדה כי התובע עד היום לא שלח הודעת ביטול ביחס להסכם מיום 1.1.13, גם לא בכתבי טענותיו.

ב"כ התובע הפנה לרע"א 617/08 מלון עדן נהריה בע"מ נ' קסל, 21.9.14, שם נקבע כי במקרים קיצוניים של חוסר הגינות בתנאי החוזה ניתן לפרש את המושגים מצוקה וחוסר נ יסיון ולכלול בהם אף תמימות, חוסר הבנה או חוסר התמצאות. עם זאת, בסיכומים נטען כי אין טענה כי התובע תמים חסר ניסיון או חלש שכלית, אולם נטען כי נקלע למצוקה קיצונית. טענות אלו אינן מאפשרות להישען על עילת העושק כבסיס לביטול החוזה.

14. כפי שקבעתי לעיל, התובע לא הוכיח כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל . מדובר בתשלום של כ- 134,000 ₪ לכל מכולה כאשר מהעדויות עלה כי עדי התובע אישרו כי התשלום נע בין 60,000 ₪ עד 100,000 ₪ לערך. הסכום כולל עמלה של הנתבע אשר באותה עת נשא כבר בהוצאות משמעותיות במקום התובע, וניתן לראות בכך מעין הלוואה. לשיטתו של התובע כל מכולה הייתה שווה 75,000 $ (שווה ערך בשקלים לראשית 2013 לסך של כ-277,000 ₪ , על פניו מדובר בהערכה מופרזת כפי שיובהר להלן) כך שלכאורה לתובע היה תמריץ כלכלי להתקשר בהסכם מאחר וטען כי יקבל לכל מכולה 24 טון שיוכל למכור במחיר של 16 ₪ לקילו, קרי סך של 384,000 ₪ לכל מכולה) ולכן סביר להשקיע כ- 134,000 ₪ לקבל רווח מעין זה. התובע הוא איש עסקים ולו היה מבין מהתחשיב כי עלות רכישת הטף וההוצאות עולים על הרווח הצפוי, לא היה מתקשר בהסכם.

בנוסף, לא התרשמתי כי התובע היה במצוקה חמורה כפי שטען. כל השקעתו של התובע באותה עת ה ייתה עבור רכישת הטף באתיופיה, סכום שלא הוכח על ידו, וכן תשלום של 50,000 ₪ לנתבע ו- 20,000 ₪ לווקנין. מי שנשא ברוב ההוצאות באותו שלב היה דווקא הנתבע ולכן נקבע מנגנון של תשלום כנגד קבלת סחורה. לא נסתרה טענת הנתבע כי הסכים לשחרר לתובע לאחר חתימת ההסכם מכולה וחצי, בטרם קבלת תשלום, והתובע שילם 135,000 ₪ רק במועד מאוחר יותר, כפי שעולה מהקבלה שצורפ ה.

בעדות הנתבע הבהיר כי מכולה וחצי שוחררה ישירות מהמכס למחסן של התובע ומחצית למחסן של הנתבע וזאת לאחר שהתובע ביקש לחסוך בעלות הובלה . עוד הוסיף כי בשלב מאוחר יותר אמר התובע כי הוא לא מצליח למכור את הקמח ולכן לקח הנתבע את יתרת הקמח למחסן שלו. גדעון הסביר בעדותו כי הוא זה שאמר לנתבע שלא ייתן לתובע קונטיינר וחצי עד שישלם לו את יתרת התמורה, וזאת לאחר שאחיו אמר לו שנתן קונטיינר וחצי לתובע והוא מעכב לו את הכסף.

יתרה מכך, בטענות לפגמים ברצון יש להביע מחאה בהזדמנות הראשונה , ומעדות התובע והתנהגותו עולה כי לא הביע כל מחאה. נהפוך הוא, התובע פעל בהתאם להסכם, קיבל לידיו מכולה וחצי ולאחר שהסחורה הייתה בידו אף שילם בהתאם להסכם. פעולה זו מלמדת כי לא הופעל כל לחץ על התובע להתקשר בהסכם מיום 1.1.13, אלא בחן הוא את ההוצאות שנגרמו, עשה תחשיב כלכלי בדבר הרווח הצפוי ממכירת הטף, ומצא כי ניתן להתקשר בתנאים העסקיים שהוסכמו בין הצדדים.

15. מהטענות בתצהיר התובע עולה כי טענתו המהותית היא טענה לכפיה ולא לעושק. בחינת טענה זו דומה במהותה לבחינת טענת העושק וגם אם יבחנו טענות התובע לכפיה כלכלית, לא ניתן לקבל טענותיו. על טיבה של עילת ביטול מחמת כפייה כלכלית עמד כבוד השופט ע' פוגלמן בע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, 7.9.15, פסקה 20:
"ואכן, פסיקתנו הכירה בכך שגם כפייה כלכלית יכולה לבוא בגדרי סעיף 17 ל חוק החוזים ( ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 718 (1994) (להלן: עניין פנפורד); ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95, 100-99 (1989)). ברם, לא כל לחץ כלכלי מקים זכות לביטול חוזה. כדי להכיר בלחץ או כפייה כלכליים ככפייה בת-פועל משפטי יש לבחון את איכות הכפייה ועוצמתה. במסגרת מבחן האיכות יש לשאול אם היה בלחץ הנטען היבט של פסול חברתי-כלכלי ( ע"א 7663/11 דדון נ' חדד, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (29.4.2013) (להלן: עניין דדון); ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, 237-235 (2001); עניין פנפורד, בעמ' 719). במבחן עוצמת הכפייה בוחן בית המשפט את השאלה אם לצד הטוען לכפייה הייתה חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. בכלל זאת, יש להתחשב, מבלי למצות, בשאלה אם זכה האחרון לייעוץ משפטי עצמאי; אם ההסכם נחתם בחטף; ואם אי החתימה על ההסכם הייתה מביאה לנזק מיידי וקשה עבור המתקשר התם (עניין פנפורד, בעמ' 724-721; רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נג(1) 721, 727-726 (1999); ע"א 8688/06 ברדוגו נ' עיריית תל-אביב, פסקה 8 (31.1.2010); ע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב, פסקה 9 (2.4.2015) (להלן: עניין רמת נילי))".

בעניין ע"א 1569/03 המוזכר שם, הובהר גם כי בבחינת השאלה האם לא הייתה ברירה להיכנע ללחץ, כי יש להכיר בביטול ההסכמה רק במקום בו בא הביטול תוך זמן סביר לאחר הסרת האיום, כפי שעולה במפורש מסעיף 20 לחוק החוזים.

בחינת טענת הכפייה לאור נסיבות העניין מלמדת כי לא הוכיח התובע כי זכאי היה לבטל את ההסכם מחמת כפייה, וזאת לאור השיקולים שפורטו לעיל בנוגע לעילת הביטול מחמת עושק. עולה כי לתובע לא הייתה עילה לביטול ההסכם מיום 1.1.13 ו היה עליו לשלם את התמורה הנקובה בו כתנאי לקבלת המכולות.

כפי שנטען בסיכומי הנתבע, ועולה מהתרשומת בתחתית מסמך ריכוז העלויות, הצדדים פעלו בהתאם להסכמה לפיה במידה ולא ישלם התובע את התמורה עבור שחרור המכולות, כפי שנקבעה בהסכם, יעברו מחצית המכולות לידי הנתבע שיהיה רשאי לנהוג בהם מנהג בעלים. אמנם טענה זו לא עלתה מפורשות בכתבי הטענות ובתצהירים, אולם עולה כי כך נהגו הצדדים בפועל וכי התנהגות זו עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם מיום 1.1.13.

הראיות הנסיבתיות - בחינת סבירות ההתקשרות, מחיר הטף וכמותו 16. גם העדויות המסייעות לנתבע תומכות בגרסתו. כך העידה אשתו, אשר אמנם אינה מעורה בניהול עסקיו, אולם הבהירה כי הייתה מודעת לכך שהנתבע נשא בעלויות רבות במקום התובע. בעדותה ידעה לספר כיצד הייתה עדה לשיחה טלפונית בין התובע לנתבע ממנה עלה כי התובע אמר שאין לו עוד כסף לשלם עבור הטף ואף הודה לנתבע ששילם עבורו על ההוצאות. גב' דסטה הסבירה כי מדובר גם בכסף שלה ולכן הי יתה מודעת היטב לכך שהתובע חייב כסף לנתבע ואף ידעה לספר כיצד הלך הנתבע עם אדם נוסף כדי לחפש את התובע שיחזירו לו את החוב. גרסה זו גם עלתה בעדותו של הנתבע.
לא מצאתי ממש בטענתו הסתמית של התובע כי דווקא הנתבע הוא זה שנעלם לאחר ייבוא המכולות ולא יצר קשר. מסתברת יותר טענת הנתבע כי לאחר עריכת ההסכם מיום 1.1.13 קיבל התובע מכולה וחצי ולאחר שלא הצליח למכור את הקמח ברווח המצופה, סבר כי לא כדאי לו למשוך את יתרת הסחורה ודווקא התובע הוא זה שלא יצר קשר עם הנתבע.

לא מצאתי כי ניתן לתת משקל למסמך שצורף לראיות התובע שכותרתו "ניסיון להסדר סכסוך בין אברה זריהון לבין דסטה סלומון". התובע מבקש ללמוד ממסמך זה כי הנתבע לא העלה דרישות כספיות המפורטות במסמך ריכוז ההוצאות, אלא רק דרש את דמי ההשהיה של המכולות. מדובר במעין הליך גישור ואין מקום להגשת ראיות שהן הצעות שהועלו במשא ומתן בין הצדדים. (מהיקש מתקנות בית המשפט (גישור), הכלל הוא כי דברים שנמסרים בהליך גישור לא ישמשו כראיה בהליך משפטי אזרחי, ולכן לא היה מקום להגשת מסמך זה). לא מצאתי כי ניתן ללמוד ממסמך זה כי הנתבע לא עמד לכל אורך הדרך על תשלום מלוא ההוצאות.

17. התובע טוען כי בהסכם הראשון מיום 27.9.12 ישנה הודאת בעל דין של הנתבע כי קיבל שלוש מכולות במשקל של 24 טון כל אחת ובשווי של 75,000 $ לכל מכולה. אין בידי לקבל טענה זו. לעניין שווי כל מכולה, בתרגום המסמך שצרף הנתבע ניתן להבין כי נכתב שעלות שלוש המכולות היא 75,000 $. אין גם הגיון בטענה זו של התובע, לפיה לכאורה שילם 225,000 $ (כ- 832,500 ₪ )עבור 72 טון טף, קרי 11.5 ₪ לקילו טף באתיופיה. גם לטענה כי שולם סך של 75,000 $ עבור רכישת הטף באתיופיה לא הוכחה, והתובע לא הראה ראשית ראיה למחיר ששילם עבור רכישת הטף.

המסמך אינו מהווה הודאת בעל דין מטעם הנתבע אלא הסכומים שנרשמו בו היו לפי הצהרת התובע, למרות אי ההתאמה בין האמור בהם למסמכי ייבוא המכולות. ממסמכי הייבוא, שפורטו לעיל, עולה כי הוצהר רק על 55 טון בשלוש המכולות ובשווי כולל של 65,600 ₪. לכן על פניו ההצהרה בהסכם הראשון לא מדויקת ולא הוכח כי הנטען בה נכון, לא לגבי כמות הטף ולא לגבי עלותו.

18. אשר לכמות שיובאה לארץ לאחר הטחינה בקפריסין, טוען הנתבע כי הוסבר לתובע כי מהכמות יופחתו כ- 3 טון לכל מכולה, כך שיתקבלו 63 טון של קמח. התובע לא מכחיש כי קיבל 31.5 טון, המהווים מחצית מהכמות לפי תחשיב זה. לא נסתרה טענת הנתבע כי אכן יובאו רק 63 טון קמח מהטף שרכש התובע, ולמרות שלא הוצגו מסמכים לתמוך בכמות זו, מצאתי כי ניתן בנסיבות העניין להסתפק בעדויות הנתבע. הטענה כי פעולות הניקוי, ניפוי של הטף וטחינתו גורמות לפחת בכמות, היא טענה עובדתית הגיונית ומסתברת בנסיבות העניין. שני הצדדים לא הביאו עדות מומחה לעניין זה אולם מצאתי כי ניתן להסתפק בעדויות הנתבע לעניין זה.

19. מעבר לשאלת הכמות, ניסה התובע להוכיח כי מחיר הטף בשוק, בעת הגעת המכולות לארץ, היה 16 ₪ לקילו. שעה שקבעתי כי התובע כבול להסכם מיום 1.1.13 וכי לנתבע הייתה זכות למכור את הטף שנשאר במחסן עקב סירוב התובע לקבל אותו במחיר המוסכם, אין עוד נפקות לממצא בדבר מחיר הטף באותו מועד.

מעבר לנדרש מצאתי כי גם בעניין זה כשל התובע להוכיח טענתו. הטענה למחיר שוק של 16 ₪ לקילו נשמעה מפי התובע ועדים מעוניינים מטעמו, ללא כל אסמכתא חיצונית לסכום זה. ווקנין טען ששמע מהיבואנים שהמחיר היה 16 ₪ ומחיר קניה באתיופיה בסך של 6 ₪, אולם מדובר בעדות מפי השמועה שמשקלה נמוך (זאת ללא קשר לרצון העד לחזור בו מעדותו בעניין זה). מעדותו של ארז טקלה עלה כי אין לו אישור כי מחיר הטף באותה תקופה הגיע לסך של 16 ₪ והעד אישר כי הוא עצמו מכר במחיר של כ- 8 ₪ לק"ג לאחר שמחיר הטף ירד. גם מעדותו של אביהו פטנה לא ניתן למצוא תימוכין לטענה זו, והעד אישר כי לא טרח להציג ולו חשבונית אחת כי מכר במחיר הנטען של 16 ₪ לק"ג. ג ם התובע לא טרח להציג מסמכים חשבונאיים שיוכיחו את המחיר בו מכר את הסחורה שקיבל.

מנגד, לא נסתרה טענת הנתבע, שנתמכה בחשבוניות מכירה שצרף, כי מכר את הטף במחיר של כ- 9 ₪ לק"ג. על כן עולה כי לא הוכחה הטענה כי מחיר הטף הגיע בינואר 2013 לסך של 16 ₪ לק"ג. עלה מהעדויות כי בשלב הראשוני בו נמנעה כניסת הטף לארץ המחירים עלו, אולם לאחר שנמצא הפתרון של טחינה בקפריסין והכנסת קמח, חזר המחיר לרמתו המקורית או קצת מעבר לה, אולם לא למחיר של 16 ₪ לק"ג.

ממוצגי הנתבע, מסמך בדבר השהיית המכולות בנמל, עולה כי המכולות של התובע עוכבו מדצמבר 2011 עד אוקטובר 2012, במשך כ- 300 ימים . לא הובאו ראיות בדבר המועד בו האמירו מחירי הטף ומתי התמתנו העליות ולכן לא הוכחו טענות התובעת. גם אם טענות הנתבע כי המחיר נע סביב 10 ₪ לק"ג עת שוחררו המכולות מהנמל , אינה מדויקת, אין בכך כדי לשלול זכותו לתמורה לפי ההסכם מיום 1.1.13.

לפי המחיר לשחרור שלוש המכולות תמורת 404,532 ₪ בניכוי הרווח הצפוי עבור כמות של 63 טון , נותר הפרש שהוא מחיר רכישת הטף באתיופיה. התובע לא הביא בדל ראיה למחיר זה ולכן יש להניח כי המחיר שסוכם לשחרור המכולות היה לאחר שערך חישוב בדבר הרווח הצפוי. ייתכן ותחזית התובע הייתה אופטימית מידי והמחיר ירד, אולם טעות מעין זו בכדאיות העסקה לא משחררת את התובע מההסכם מיום 1.1.13.

על כן, גם בחינת טענות הצדדים על בסיס הראיות הנסיבתיות והחיצוניות להסכם מלמדת כי התובע לא הוכיח כי הנתבע גזל ממנו 40.5 טון. עולה כי התובע הסכים לשלם עבור שחרור המכולות, אולם בחר לא לשלם ולכן פעלו הצדדים לפי המוסכם והנתבע מכר את קמח הטף שנשאר בחזקתו.
20. מאחר וקבעתי כי היה על התובע לשאת בהוצאות מעבר לשכרו של הנתבע, לא הוכח כי הנתבע איחר במועד אספקת הטף. לא ניתן לגזור מההסכמים התחייבות למועד מסוים לייבוא הסחורה ולא הוכח כי הנתבע עיכב את הבאתה. מאחר והתובע לא דאג לתשלום התעכב העניין עד שסוכם כי הנתבע יממן את הבאת הסחורה ולבסוף עוגן עניין זה בהסכם מיום 1.1.13. על כן לא זכאי התובע לפיצוי בגין עיכוב בהגעת הטף.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התביעה שכנגד
21. מראשית ההליך טען הנתבע כי יכול לספק לתובע 31.5 טון קמח, בכפוף לתשלום התמורה בהסכם מיום 1.1.13. פועל יוצא הוא שעיקר הטענה בתביעה שכנגד עוסקת בקיזוז שווי הסחורה מהתמורה אותה חייב התובע. כמו כן נטען כי התובע חייב לשלם עבור דמי אחסנה.

לאור הממצאים בתביעה העיקרית, עולה כי למעשה פעל הנתבע למכור את הסחורה לאחר שהסתבר כי התובע לא משלם בהתאם להסכם מיום 1.1.13. בנסיבות אלו אין כל בסיס לתביעה שכנגד מאחר שלשיטתו של הנתבע, היה זכאי בהעדר תשלום מצד התובע להיפרע בגין הוצאותיו ממכירת הטף, כפי שעשה בפועל ולא מעבר לכך .

יתרה מכך, סכום התביעה שכנגד לא הוכח. הנתבע לא הוכיח כמה זמן אחסן את הטף במחסנים שלו והאם אחסנה זו גרמה לו לעלויות נוספות, מעבר לעלויות הקבועות שיש לו לאחסון. לא הוכח גם השיעור הנטען של דמי האחסנה, ולכן אין בסיס לדרישת התשלום בגין דמי האחסנה.

בנוסף, לא מצאתי כי הנתבע הוכיח כי שווי הסחורה היה 9 ₪ לק"ג בתמורה כוללת של 283,500 ₪. אמנם הנתבע צירף מספר חשבוניות מכירה מטעמו, אולם מדובר במסמכים לא קריאים ואינם מעידים על מכירת הסחורה שמקורה בקמח הטף מושא התביעה. לו אקבל את תחשיב הנתבע לתמורה זו עולה כי כל הרווח של התובע בעסקה היה צפוי להיות 162,468 ₪, לפני קיזוז עלות רכישת הטף באתיופיה. סכום זה מעיד על כך כי כדי לא להפסיד היה צריך התובע לרכוש טף באתיופיה במחיר נמוך מ- 2.5 ₪ לק"ג (התחשיב מבוסס על הכמות שהופקה בפועל של 63 טון). לא הובאו ראיות מספיקות מטעם שני הצדדים לעלויות הטף באתיופיה וממילא לא הוכחו תחשיבי הנתבע.

לפי ההסכם מיום 1.1.13 היה על התובע לשלם 202,266 ₪ עבור מכולה וחצי ושולם רק סך של 135,000 ₪ בהתאם לקבלה מיום 3.2.13. אולם בתביעה שכנגד לא נתבע הפרש זה, אלא בוצע תחשיב אחר לפי שווי הטף שנשאר בחזקת הנתבע בקיזוז הסכום שלא שולם כלל עבור מכולה וחצי. בתביעה שכנגד ובתצהיר הנתבע אף נטען כי התובע שילם עבור מכולה וחצי. על כן אין בסיס לתחשיב חלופי בסיכומים.
על כן, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר
22. התובע פנה לנתבע כדי שיפעל עבורו להכנסת גרגירי טף שייבא מאתיופיה ועוכבו בנמל אשדוד. הצדדים סיכמו בעל פה את שיעור העמלה של הנתבע והיה על התובע לשאת בהוצאות שינוע הטף חזרה לקפריסין, טחינתו שם וייבואו לארץ. הנתבע מימן את עיקר העלויות לייבוא הטף ולקראת שחרורו מהנמל עיגן את העלויות בהסכם מיום 1.1.13 בו התחייב התובע לשלם כ- 63,000 ₪ עבור שחרור מחצית המכולה. התובע קיבל לידיו מכולה וחצי ושילם תמורתה ויתרת הטף נשארה בחזקת הנתבע.

לתובע לא הייתה עילה לביטול ההסכם מיום 1.1.13 ובהעדר תשלום על פיו, לא הייתה לו זכות לקבל לידיו את יתרת הטף. על כן, התביעה נדחית.

לאור שימוש הנתבע בטף שנותר בחזקתו ומכירתו, לא היה בסיס לתביעה שכנגד, על כן, התביעה שכנגד נדחית.

מאחר שהתקבלו עיקר טענות הנתבע, יש לחייב את התובע בהוצאות התואמות את סכום התביעה ומנגד, אין מקום לחיוב בהוצאות בגין דחיית התביעה שכנגד.

על כן, יישא התובע בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 45,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברה זריהון
נתבע: דסטה סלומון
שופט :
עורכי דין: