ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א.ר.י.ז. יבוא ושיווק מזון בע"מ נגד אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ :

בפני כבוד ה שופט יוסי טורס

תובעת

א.ר.י.ז. יבוא ושיווק מזון בע"מ

נגד

נתבעת

אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ

פסק דין

עסקה להספקת שש מכולות שומשום גולמי, היא העומדת בבסיס ענייננו. בתמצית, השאלה היא אם הנתבעת הפרה את התחייבותה לרכוש את הסחורה שהוזמנה, או שמא ביטלה כדין את החוזה.

כתב התביעה ויריעת המחלוקת

1. התובעת היא חברה המייבאת, בין היתר, שומשום גולמי מאתיופיה. הנתבעת היא חברה המייצרת טחינה גולמית. ביום 17.9.14 נחתם בין הצדדים חוזה לרכישת 12 מכולות שומשום, אשר אמור היה להגיע ארצה בשתי פעימות שוות בנות שש מכולות כל אחת , האחת בחודש 10/14 והשנייה בחודש 11/14 (להלן – המשלוח הראשון; המשלוח השני, בהתאמה).

2. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעת קיבלה לידיה את המשלוח הראשון לאחר הגעתו ארצה, אך סירבה לקבל את השני . הגם שלא צוין בכתב התביעה כי הנתבעת שילמה עבור המשלוח הראשון, אין על כך מחלוקת (ראו פרוט' בעמ' 6). ביחס ליתרת הסחורה (המשלוח השני) , נטען כי זו עדיין מאוחסנת בחצרי התובעת וכי מאז חלה ירידה חדה במחירי השומשום בעולם ולכן אף אם תימכר, יהא זה בהפסד ניכר מהמחיר עליו הוסכם בחוזה. לאור כך, עתרה התובעת לסעד אכיפה, היינו "לחייב את הנתבעת למשוך את יתרת הסחורה תוך חיוב בתשלום מלוא הסכום" ולחלופין עתרה לחייב את הנתבעת בפיצויים בגין ההפסד שנגרם לתובעת בשל ירידת מחירי השומשום ועלויות האחסנה.

3. בעניין זה יצוין כבר עתה כי לאור החלטתי כי סעד האכיפה אינו אלא סעד כספי בתחפושת, אשר לא שולמה עליו אגרה כנדרש, הודיעה התובעת כי היא מוותרת על סעד זה (הודעה מיום 21.2.18). עוד יצוין כי בסיכומיה אישרה התובעת כי בסופו של דבר מכרה את יתרת הסחורה "לאט לאט" (סעיף 12 לסיכומים מטעמה ) ולנושא זה (ולעיתוי הודעה זו) תהא חשיבות כפי שיובהר בהמשך.

4. בכתב הגנתה לא חלקה הנתבעת על קיומו של החוזה, אך טענה כי לאחר הגעת המשלוח הראשון , היא משכה שתי מכולות מתוך השש למפעליה, שאז התברר כי השומשום הוא באיכות ירודה שאינה תואמת את ההזמנה. לטענתה, בשלב זה הוסכם עם התובעת על החזרת שתי מכולות אלו, והנתבעת קיבלה סחורה שוות משקל למשלוח הראשון באמצעות סחורה שהייתה מצויה במחסני התובעת. עוד טוענת הנתבעת כי לאחר שהתברר שגם המשלוח השני צפוי לכלול סחורה באיכות דומה, הודיעה למנהל התובעת על סירובה לקבלו "ומנהל הנתבעת הסכים לכך ללא תנאי " (סעיף 11(ה) לכתב ההגנה). הנתבעת רואה בכך ביטול החוזה בהסכמה (סעיף 12 לכתב ההגנה). היות והסכמה זו הייתה בעל פה, טוענת הנתבעת כי התנהגות הצדדים לאחר מכן מלמדת על נכונות הטענה ובכלל זה העובדה שהיא הזמינה מיד סחורה מספק אחר ומנגד התובעת לא פנתה אליה כלל בנושא משך מספר חודשים.

5. לחלופין טוענת הנתבעת כי לאור אי ההתאמה שבין המוצר מושא החוזה לבין זה שאמור היה להגיע במשלוח השני, עומדת לה הזכות לבטל את ההסכם, בשל הפרתו על ידי התובעת. עוד טוענת היא לחלופין כי אף אם היה ניתן לראות בה כמי שהפרה את החוזה, אזי על התובעת מוטל נטל הקטנת הנזק ולכן עליה למכור את הסחורה המאוחסנת במחסניה. בעניין זה יובהר שוב, כפי שצוין לעיל, כי לאחר הגשת התביעה ובשלב מאוחר של ההליך, התברר כי הסחורה מושא המשלוח השני אכן נמכרה.

6. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והנתבעת הגישה אף חוות דעת של מהנדס מזון בעניין איכות השומשום כפי שנבדק בעת הגעת המשלוח הראשון. בתצהירי התובעת נטען כי הסחורה עדיין מאוחסנת במחסניה ובשלב זה עתרה עדיין התובעת לסעד אכיפה. עם זאת, לאחר שחזרה בה התובעת מסעד זה (ומטבע הדברים, הסעד שנותר הוא נזק שנגרם בשל ההפרה הנטענת) לא התבקש תיקון התצהירים והבאת ראיות נוספות בדבר הנזק. לנושא זה תהא חשיבות בהמשך.

7. בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה הם מוותרים על חקירת המצהירים, אך שומרים לעצמם כל טענה, לרבות טענה נגד קבילות המסמכים שצורפו לתצהירים. הצדדים הגישו סיכומים בהתאם להסכמה הדיונית.

8. בסיכומיה חזרה התובעת על כך שהמשלוח השני נמכר והדגישה כי תביעתה כעת היא "תביעת פיצויים, כספית ונזיקית" (סעיף 12). התובעת טוענת כי ההסכם מעולם לא בוטל והיא לא הסכימה לכך. ביחס לטענת הנתבעת לאי התאמה, מאשרת התובעת כי השומשום היה "טיפה שונה" אך מדגישה כי לא היה פגום או "אחר" ממה שהוזמן. התובעת טוענת כי הנתבעת ניצלה את השונות המסוימת בין המוצרים על מנת להתחמק מהחוזה, וזאת בשל ירידת מחיר השומשום בעולם אותה עת. לאור כך טוענת היא להפרת ההסכם על ידי הנתבעת.

9. ביחס לנזק ערה התובעת לכך שלא הגישה ראיות בדבר המחיר בו מכרה את המשלוח השני ואולם טענתה היא כי ניתן להסיק מדבריו של מנהל הנתבעת באחד הדיונים, על אודות מחיר השו משום בתקופה זו. כוונת התובעת היא לדבריו של מנהל הנתבעת בדיון מיום 17.11.16 , שם טען במסגרת עדות שמסר במהלך קדם משפט כי " אחרי ששילמתי 6 מכולות נזכר להגיד לי שיש עוד הסכם, אנחנו כבר במחירים של 1,400 ₪ (צ"ל – דולר (י.ט.)" (ישיבת יום 17.11.16). לאור כך רואה התובעת את נזקה בהפרש שבין מחיר החוזה (2,330 דולר) למחיר זה (היינו 930 דולר לטון) ובסה"כ סכום השווה ל- 100,440 דולר.

יובהר כבר עתה שבכתב התביעה טענה התובעת להפרש שווי של 600 דולר בלבד לטון ובהתאמה ציינה את סכום הנזק אותו העמידה על 226,800 ₪ בלבד (השווה ל- 64,800 דולר לפי חישובי התובעת בכתב התביעה) .

10. הנתבעת בסיכומיה טוענת כי חלקו השני של החוזה (היינו המשלוח השני) בוטל בהסכמה בין הצדדים ביום 23.12.14 ועוד טרם יצא המשלוח השני מאתיופיה . לטענתה הביטול היה בעל פה, אך היא מציינת כי התנהגות הצדדים לאחר מכן מעידה על אמיתות הטענה. בעניין זה מפנה הנתבעת לכך שהתבעת לא פנתה אליה מספר חודשים לאחר שהמשלוח השני הגיע לארץ ואף משכה אותו בעצמה למחסניה. כן מציינת הנתבעת שהיא הזמינה סחורה חלופית מספקים אחרים לאור ביטול החוזה בדבר המשלוח השני ויש בכך להעיד לשיטתה על ההבנות שהיו בין הצדדים . בעניין סיבת הביטול טוענת הנתבעת כי היה זה לאחר שהתובעת קיבלה את טענותיה בדבר איכותו הירודה של המשלוח הראשון והסכימה לספק לה סחורה איכותית מתוך מחסניה ולא מתוך המשלוח הראשון. כאשר התברר שגם במשלוח השני צפויה סחורה באיכות דומה, הודיעה הנתבעת כי אינה מוכנה לקבל סחורה זו והתובעת הסכימה לכך. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בכל מקרה, לאור איכותה הירודה של הסחורה, עומדת לה זכות לבטל את החוזה מחמת הפרתו. בעניין זה מפנה הנתבעת להוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק המכר ) וטוענת כי הסחורה שאמורה הייתה להגיע במשלוח השני הייתה שונה באופן מהותי מזו עליה הוסכם בחוזה ולכן מדובר באי התאמה המזכה אותה בסעדים.

11. עוד טוענת הנתבעת כי אף אם הייתה התובעת מוכיחה כי היא שהפרה את החוזה, לא הוכח כל נזק הראוי לפיצוי. בעניין זה טוענת הנתבעת שלא הובאה כל ראיה קבילה בנושא ירידת המחיר בעולם , ובמיוחד שלא באשר למחיר בו נמכרה הסחורה בסופו של דבר. הנתבעת טוענת כי נתונים אלו בוודאי מצויים בידי התובעת (כגון חשבוניות מס, חוזים וכיוצב') והימנעותה מלנסות ולהוכיח את נזקה הנטען אמורה לפעול לחובתה.

דיון והכרעה

12. הצדדים ויתרו, כאמור, על חקירת המצהירים, כמו גם על חקירת מומחה הנתבעת והסכימו שפסק הדין יינתן על בסיס התצהירים, חוות הדעת והמסמכים שצורפו. אכן, לאור קיומן של מחלוקות עובדתיות בין הצדדים , אפשר ששמיעת העדים הייתה מסייעת להכרעה, ואולם הצדדים בהחלט רשאים להסכים על אופן ניהול ההליך, ובכלל זה להסכים על סטייה מדיני הראיות ואף לוותר על חקירות עדים, ובלבד שלא יהיה בכך לפגוע בתקנת הציבור, בשורת הצדק כלפי אחד הצדדים, או ביכולתו של בית המשפט לעשות משפט (ע"א 61/84 ביזאי נ' לוי, פ"ד מב(1), 446). בעניין ויתור על חקירת מצהירים והכרעה על בסיס חומר הראיות הגולמי בלבד, נקבע לאחרונה כי "הסדר כזה בוודאי אינו פוגע באינטרס הציבורי, ואף מותיר בידי בית המשפט שיקול דעת במילוי תפקידו. בכך שבחומר הראיות ניתן למצוא פנים לכאן ולכאן, ובכך שעריכת חקירה נגדית יכולה לסייע לבית המשפט אין רבותא. לא זהו הקריטריון להתערבות בהסכם דיוני שערכו הצדדים, ובוודאי שלא בערכאת הערעור. בית המשפט מסוגל להכריע בכל המחלוקות העובדתיות על פי החומר שצורף, הכולל התייחסות נרחבת מטעם שני הצדדים לכל ההיבטים העובדתיים השנויים במחלוקת. ואם יטען צד כי חקירה נגדית הייתה יכולה לסייע לו – אין לו להלין אלא על עצמו, בהסכימו לוויתור על חקירה זו" (רע"א 5256/17 פהד חאג' נ' ראג'י אל חאג' (7.11.17)) .

וכעת לגופם של דברים.

13. דרך הילוכנו תהא זו. בשלב הראשון תידון השאלה האם בוטל חלקו השני של החוזה (בדבר המשלוח השני) בהסכמה. ברי כי אם עובדה זו הוכחה, דין התביעה להידחות. ככל שטענה זו לא תוכח, יש לשאול האם ניתנה כלל הודעת ביטול כדין על ידי הנתבעת (אף שלא בהסכמת התובעת). לצורך בחינת חוקיות ההודעה יש להידרש לשאלה אם הפרה התובעת את ההסכם, באופן שהקים לנתבעת את סעד הביטול. באם ייקבע שלא ניתנה הודעת ביטול כדין , אדרש לשאלת הפיצויים להם זכאית התובעת ולנזק שעלה בידה להוכיח. אפנה לדון בשאלות אלו כסדרן.

האם בוטל חלקו השני של החוזה בהסכמה ?

14. אקדים ואומר כי הוכח לדעתי שהמשלוח הראשון כלל סחורה שונה באופן מהותי מזו עליה הסכימו הצדדים. הגם שהמשלוח הראשון אינו נושא הדיון, יש לכך חשיבות של ממש לצורך הכרעה בשאלות הטעונות הכרעה ומשכך אדון בנושא זה תחילה.

15. אין מחלוקת כי לאחר הגעת המשלוח הראשון לארץ, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לאיכותו והתאמתו לנתוני הסחורה שהוזמנה. לאור כך נערכה פגישה בין הצדדים ואף בוצעה בדיק ה מקצועית של השומשום שבסיומה שלחה מנהלת האיכות של הנתבעת דו"ח לתובעת שכותרתו "דרישה לפעולה מתקנת/מונעת". אין גם מחלוקת כי בסופו של דבר, הסכימו הצדדים כי הנתבעת לא תקבל את הסחורה שהגיעה במשלוח הראשון, אלא סחורה אחרת שהייתה מצויה במחסני התובעת. התובעת טוענת כי בדיקתה העלתה כי "השומשום טיפה אחר אבל לא שונה ממה שנהגנו לספק" (סעיף 13 לתצהיר מר ויטרוב) ולכן ניתן היה לעשות בו שימוש. עם זאת היא הסכימה לאפשר לנתבעת לקבל סחורה ממקור אחר שכן היא התרשמה "שהנתבעת עושה בעיות בקליטת השומשום" לאור ירידת מחירי השומשום בעולם אותה עת.

16. בחינת טענות הצדדים והראיות בנושא זה, מביאה למסקנה לפיה הנתבעת הוכיחה כי השומשום במשלוח הראשון לא תאם את נתוני המוצר מושא החוזה. מסקנה זו מתחייבת בראש ובראשונה מהאמור בחוות דעת המומחה שהגישה הנתבעת, ואשר לא נסתרה על ידי התובעת. בחוות הדעת ציין המומחה כי בדק את השומשום שהתקבל במשלוח הראשון בזמן אמת ומצא פער גדול בין הסטנדרט המקובל (כמו גם זה שהתובעת עצמה נהגה לעמוד בו) לבין הממצאים בפועל. השוני התבטא בשלושה פרמטרים: הראשון, בפחת של כ-12% לעומת ניקיון של כ-99.5% בסוג זה של שומשום (חומרה). השני, בצבע המוצר, שהיה כהה מאוד ולא אופייני לזן החומרה. השלישי, בגודל הגרגירים , שהיה קטן משמעותית מהמקובל בסוג זה.

17 המומחה ציין את השפעתם של הבדלים אלו על איכות המוצר הסופי (טחינה גולמית) וציין כי לא ניתן היה לעשות שימוש בחומר גלם זה במפעל הנתבעת. כאמור, עורך חוות הדעת לא נחקר על חוות הדעת ולא הוגשה חוות דעת נגדית. לאור כך, ובהיעדר כל ראיה לסתור, יש לקבל את מסקנותיו לפיהן מדובר בשוני מהותי מהמקובל בסוג זה של שומשום (חומרה) . אדגיש כי מסקנתי נסמכת בעיקר על היעדר חוות דעת נגדית, ולאו דווקא על היעדר חקירה, שכן זו נובעת מההסכמה הדיונית שבין הצדדים ולא מוויתור שיש לראות בו השלמה עם חוות הדעת. לכך יש להוסיף שהתובעת עצמה ציינה בתצהירה כי באותה תקופה נרשמה ירידה באיכות השומשום בשל ריבוי הגשמים באתיופיה (סעיף 9 לתצהיר מר וינטרוב). כמו כן, הסכמת התובעת לאפשר לנתבעת לקבל סחורה שלא ממשלוח זה (הראשון), אלא מהמצוי במחסניה, מתיישבת היטב עם קביעות המומחה ועם המסקנה כי מדובר היה בשומשום השונה באופן מהותי מהמקובל בסוג זה (חומרה, אשר הוא שצוין בחוזה).

הערה: לא הובאו בפני ראיות ישירות בדבר תכונותיו של שומשום מסוג חומרה, ואולם מחוות דעת מומחה הנתבעת עולה בבירור כי דעתו היא שהסחורה שבמחלוקת הייתה שונה באופן מהותי מהתכונות המקובלות של זן זה (ראו סעיף 5 לחוק המכר) . לאור כך שלא הובאה חוות דעת נוגדת והתובעת אף מודה שהיה שינוי באיכות הסחורה באותה תקופה, אני מקבל כאמור מסקנה זו. עוד אעיר כי התייחסתי למוצר מושא החוזה – שומשום מזן חומרה – כמעיד בעצם השימוש במונח זה, על תכונותיו למבינים בתחום (וכך הם הצדדים לחוזה), וזאת ללא צורך בפירוט נוסף. לכן, אין די בעובדה שהמשלוח השני כלל שומשום מסוג חומרה, אלא היה עליו להיות בעל התכונות המקובלות לסוג זה , ואלו כאמור היו שונות במקרה זה.

18. לאור כך, הנתבעת הוכיחה כי המשלוח הראשון לקה באי התאמה, שכן מדובר היה ב" נכס שאין בו האיכות, או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי..." כאמור בסעיף 11(3) לחוק המכר. כמו כן מדובר כמובן בהפרה של ההסכם. מסקנה זו חשובה לענייננו שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי איכותו של המשלוח השני הייתה דומה (ראו סעיף 13 לסיכומי התובעת) .

19. הנתבעת טוענת כי לאחר שהבינה שהמשלוח השני צפוי להיות באותה איכות, הסכימו הצדדים לבטל את המשלוח השני. התובעת מכחישה טענה זו. טענת הנתבעת היא בבחינת הודאה והדחה. הנתבעת אינה חולקת על קיומו של חוזה לפיו רכשה מהתובעת 12 מכולות שומשום, שאמורות היו להגיע בשני משלוחים שונים. טענתה היא כי קיים הסכם מאוחר המבטל בהסכמה את רכישת שש המכולות שאמורות היו להגיע במשלוח השני. לאור כך, הנטל להוכיח את ההסכמה המאוחרת מוטל על הנתבעת.

20. הנתבעת טוענת כי ההסכמה המאוחרת הושגה בעל פה. בעניין זה הצהיר מנהל הנתבעת כי ביום 23.12.14 התקיימה פגישה עם מר וינטרוב מנהל התובעת, בה נכחה גם נציגה מטעם הנתבעת ובמהלכה הושג הפתרון שתואר לעיל ביחס למשלוח הראשון. לטענתו בפגישה זו הוא הודיע למר וינטרוב כי אינו מוכן לקבל את המשלוח השני והאחרון הסכים לכך ללא כל תנאי. מר וינטרוב מכחיש מכל וכל הסכמה זו.

21. אני מקבל כאפשרות סבירה בהחלט שבמעמד זה אמר מנהל הנתבעת דברים דומים ברוחם לאלו שנטען לעיל. אפשרות זו הגיונית וסבירה בעיני, שכן התנהגות הנתבעת – בעת שהבינה את איכות הסחורה במשלוח הראשון והתעקשותה לקבל סחורה באיכות התואמת את המקובל – מלמדת כי לא הייתה מסכימה לקבל סחורה באיכות ירודה, במשלוח השני. לכן, ברי בעיני כי נושא המשלוח השני עלה כבר בפגישה זו וכאמור מקובל עלי כאפשרות סבירה בהחלט שהנתבעת אף אמרה כי לא תסכים לקבל את המשלוח השני, או נוסח דומה לזה.

22. ואולם, אף אם נציג התובעת שמע דברים אלו ללא התנגדות (כנטען) אינני סבור כי ניתן להסיק מכך שבין הצדדים נכרת חוזה חדש המבטל את החלק השני של החוזה המקורי. לא שמעתי את המצהירים ולא יכולתי להתרשם בעצמי מהעדים. ההכרעה (מהי האפשרות הסבירה יותר) תהא אפוא בהתאם למסמכים, לנסיבות הכוללות ולהיגיון הבריא. יש לזכור כי משמעות ו של ביטול בהסכמה של חלק זה של החוזה, הוא שחרור הנתבעת מהתחייבותה לרכוש סחורה בהיקף ניכר, במחיר הגבוה משמעותית מזה שהיה בתוקף במועד הפגישה (שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד זה מחירי השומשום בעולם ירדו משמעותית) . הסכמה שכזו שקולה לוויתור על מאות אלפי שקלים ולא הוצג כל נימוק שיש בו לשכנע שהתובעת ויתרה על זכות כזו, או כי הדבר היה הגיוני כלל.

23. אוסיף ואומר כי לאור המשמעות הכספית הניכרת של ביטול החלק השני של ההסכם, מצופה שהדבר היה מוצא את ביטויו בכתב, ולו על דרך הודעה חד צדדית מטעם הנתבעת על אודות סיכום הפגישה. היעדרו של תיעוד בכתב להסכמה זו, מחליש את האפשרות שאכן כך היה. לכך יש להוסיף כי הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעם מנהלת האיכות מטעמה שנכחה בפגישה לפי הטענה. הימנעות מהבאת עד במצב דברים זה מקימה מסקנה לחובת הנתבעת (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 660).

24. לדידי, יש להבין את חילופי הדברים שבין הצדדים, באופן שהנתבעת הבהירה לתובעת כי לא תסכים לקבל את המשלוח השני אם יהיה דומה באיכותו למשלוח הראשון. מסקנה זו היא סבירה והגיונית יותר מהאפשרות מהאחרת (בדבר ביטול בהסכמה של החוזה) והיא מתיישבת עם ההנחה ששני הצדדים, כצדדים רציונאליים, פעלו לשמור על מלוא זכויותיהם. מכאן שסביר בעיני שכך היו פני הדברים, ואין זה סביר בעיני כי התובעת הסכימה לביטול ההסכם .

25. הנתבעת טוענת כי התנהגות התובעת עת הגיע המשלוח השני ארצה, מתיישבת עם טענ תה לביטול החוזה בהסכמה. אינני סבור שמסקנה זו מתחייבת והיא אף אינה סבירה יותר מהאפשרות האחרת. התנהגות התובעת מתיישבת היטב גם עם קביעתי לעיל, לפיה היא ידעה שהנתבעת לא תסכים לקבל את המשלוח השני באיכות ירודה כבמשלוח הראשון (בוודאי שלא במחירים הסטורים הקבועים בחוזה ). מסיבה זו היא לא פנתה לנתבעת כאשר הגיע המשלוח השני , אלא משכה אותו בעצמה למחסניה, למרות העלויות הכספיות הכרוכות בכך.

26. ניתן להקשות ולטעון שאם כך היו פני הדברים, מדוע נשלח המכתב ביום 10.6.15 ובו דרישה לקבל את המשלוח השני. לכך אשיב, כי יכולות להיות סיבות רבות לדבר, אך לאור כך שלא נחקרו המצהירים, לא ניתן שלא להביא בחשבון כאפשרות סבירה כי לאחר מספר חודשים בהם לא עלה בידי התובעת למכור את הסחורה מהמשלוח השני במחירים סבירים (בשל ירידת המחירים והאיכות השונה ) ניסתה היא את מזלה תוך עשיית שימוש בחוזה עם הנתבעת, ובו מחירים גבוהים. אקשה ואומר כי דווקא משלוח מכתב זה מחליש את האפשרות שהצדדים הסכימו על ביטול ההסכם ומתיישב יותר דווקא עם האפשרות האחרת שתוארה לעיל.

27. קיצורו של דבר: לא הוכח שהצדדים הסכימו על ביטול חלקו השני של החוזה, אך הוכח שהנתבעת הודיעה כבר בשלב קבלת המשלוח הראשון, שלא תסכים לקבל את המשלוח השני אם איכותו תהא דומה לראשון. להשלמת התמונה אדגיש כי אין גם לראות דברים אלו כהודעת ביטול מטעם הנתבעת, בשל הפרה צפויה של ההסכם. טענה זו לא נטענה על ידי הנתבעת ולאור העובדה שלא שמעתי את העדים וההכרעה היא על בסיס היגיון, סבירות ועובדות עליהן אין חולק, יש לראות את הדברים לדעתי כהתראה בלבד שהנתבעת לא תסכים לאיכות ירודה במשלוח השני ומדובר אפוא בדרישה לעמידה בתנאי החוזה המקורי.

שקלתי שמא ניתן לראות בדברי מנהל הנתבעת (לפיהם לא יסכים לקבל את המשלוח השני אם איכותו תהא זהה) כהודעת ביטול מותנה, היינו תוך מתן אפשרות לתיקון המחדל והתראה כי אם לא יתוקן, יתבטל החוזה (ע"א 81/89 זאב גולן נ' מדינת ישראל (20.6.91); ג. שלו, דיני חוזים-החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, בעמ' 364). ואולם, לאור כך שגם טענה זו לא נטענה וממילא סבור אני (כפי שיובהר בהמשך) שהנתבעת ביטלה כדין את החוזה, לא ראיתי להכריע בנושא.

מכתב הנתבעת מיום 5.7.15 כהודעת ביטול

28. ונשוב למכתב התובעת מיום 10.6.15. על מכתב זה השיבה הנתבעת ביום 5.7.15 ובו טענה כי חלקו השני של החוזה בוטל בהסכמה בעת הדיונים על אודות המשלוח הראשון. טענה זו דחיתי כאמור, תוך שקבעתי שהנתבעת אכן הודיעה במעמד זה שלא תסכים לקבל את המשלוח השני אם איכותו תהא דומה לראשון. ואולם, לדעתי, ממכתב זה עולה בבירור כוונת הנתבעת להשתחרר מהחוזה בשל הפרתו ומכאן שמדובר בהודעת ביטול .

29. ממכתב התובעת עולה בבירור כי מדובר בסחורה שמקורה במשלוח השני, היינו סחורה באיכות דומה לזו שהייתה במשלוח הראשון, אותו לא הסכימה הנתבעת לקבל – ובדין. אין במכתב כל טענה בדבר תיקון המחדל, לא כל שכן שאין למצוא בו טענה שאיכות הסחורה תואמת את האמור בחוזה. לאור כך, עמדה בפני הנתבעת הזכות לבטל את חלקו השני של החוזה בשל הפרה יסודית. ראינו לעיל, כי איכות הסחורה הייתה שונה באופן מהותי מהאיכות עליה הסכימו הצדדים (שנלמדת מכך שמדובר בשומשום מסוג "חומרה" שאיכותו המקובלת הובהרה בחוות הדעת שלא נסתרה). הפרה שכזו היא הפרה יסודית, שכן "אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה" (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן – חוק התרופות). בחוות הדעת הובהר כי מדובר בסחורה ובה פחת בשיעור העולה באופן משמעותי על המקובל (11.5% יותר) וכן במיוחד ששימוש בשומשום זה לייצור טחינה (שהוא השימוש העיקרי שנעשה בשומשום) מביא לקבלת מוצר שונה באופן מהותי מהמקובל והצפוי . תוצאות אלו, מחייבות מסקנה שמדובר בהפרה יסודית.

30. כאשר מדובר בהפרה יסודית, קמה לנתבעת זכות הביטול. המכתב מיום 5.7 .15 מגלה בבירור את רצונה של הנתבעת לשים קץ לקשר החוזי בין הצדדים (גבריאלה שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה), בעמ' 560). אכן, אין למצוא במכתב זה הודעה מפורשת על ביטול ההסכם, שכן הנתבעת טענה בו כי זה כבר בוטל בהסכמה. דחיתי, כאמור, טענה זו, ואולם, אף אם ההסכם לא בוטל בהסכמה (בשל האופן בו פירשתי את הדוח-שיח שהיה בין הצדדים) , המכתב מביע בבירור את רצונה של הנתבעת לשים קץ ליחסים החוזיים בין הצדדים ולהשתחרר מהתחייבויותיה, בשל הפרה. הודעת ביטול זו נמסרה גם בתוך זמן סביר, שכן זה נמדד מהרגע בו התקבל מכתבה של התובעת בו הודיעה לה על הגעת הסחורה. לאור כך, מדובר בביטול כדין.

לא התעלמתי מכך שהיה לנתבעת אינטרס ברור שלא לרצות את החוזה בשלב זה, בשל צניחת מחירי השומשום בעולם, ואולם לא ראיתי בעמידתה על זכותה כפעולה בחוסר תום לב. יש לזכור כי השומשום שביקשה התובעת למכור לנתבעת היה נחות באיכותו מזה עליו הוסכם בחוזה. ירידת האיכות (שלפני טענת התובעת הייתה בכל המשלוחים מאתיופיה) תרמה בוודאי אף היא לירידת המחיר העולמי (ולא ברור עד כמה מרכיב האיכות תרם לירידה במחיר ולא הובאו על כך ראיות ). במצב דברים זה, אין לראות בהתנהגות הנתבעת כחוסר תום לב, מקום בו מדובר בהפרה יסודית של החוזה מצד התובעת. אין גם לראות במייל ששלחה הנתבעת ביום 3.12.14 ובו בקשה להקפיא את המשלוח השני, כראיה על כוונה עתידית להתחמק מהחוזה. בעניין זה מקובל עלי כי הנתבעת לא הייתה מסוגלת לקלוט 12 מכולות בו זמנית ואך הגיוני שתבקש לדחות במעט את המשלוח השני , לאור העיכוב במשלוח הראשון. יש לזכור גם שהמייל נשלח טרם הגעת המשלוח הראשון (וטרם שהנתבעת ידעה על האיכות הירודה) ומנוסח זה עולה דווקא כוונה לקבל את הסחורה שבמשלוח השני.

31. סיכומו של דבר: התובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית. הנתבעת הגיבה בביטולו כדין. לאור כך, דין התביעה להידחות, שכן ביטול החוזה כדין הפקיעו ולא היה עוד תוקף להתחייבות הנתבעת לשלם עבור הסחורה.

האם התובעת הוכיחה נזק ?

32. למעלה מהדרוש, אך לצורך שלמות התמונה, אציין כי אף אם לא הייתי קובע שהנתבעת ביטלה כדין את החוזה (במכתבה הנ"ל) , דין התביעה להידחות בשל אי הוכחת הנזק. אדגיש כי גם בפרק זה הנחת המוצא היא שקיימת אי התאמה בין המשלוח השני לחוזה, שהיא גם הפרת החוזה.

אנמק עמדתי להלן.

33. בכתב התביעה עתרה התובעת לאכיפת ההסכם, היינו לחייב את הנתבעת לקבל את הסחורה (המסוימת) תמורת תשלום הסכום החוזי, תוך שטענה כי הסחורה (המסוימת) מצויה ברשותה. לחלופין, נתבע סכום המגלם את ההפסד (התיאורטי) בשל מכירת הסחורה לצרכן אחר, במחיר נמוך יותר בשל ירידת מחיר השומשום בעולם . רק בשלב מאוחר מאוד של ההליך (ואף לאחר הגשת תצהירים) הודיעה התובעת כי מכרה את הסחורה, ויתרה על סעד האכיפה (גם של סחורה חלופית, כלשהי) וטענה (בסיכומיה) לנזק שנגרם לה בשל מכירת הסחורה במחיר נמוך יותר. תביעת התובעת הפכה אפוא לת ביעה כספית בגין "נזק מיוחד", הניתן להוכחה , לכאורה, בצורה מדויקת וברורה.

34. עם זאת, התובעת לא הביאה כל ראיה בדבר המחיר בו מכרה את הסחורה. הנתבעת טוענת כי די בכך על מנת להביא לדחיית התביעה, שכן התובעת מחויבת להוכיח את נזקה.

35. הדין עם הנתבעת. כידוע, תובע העותר לפיצויים בגין הפרת חוזה שגרמה נזק, מחויב להוכיח לא רק את הנזק שנגרם (כמובנו בסעיף 10 לחוק התרופות) אלא גם את הפיצוי המגיע לו, היינו את הסכום שיש לפסוק לו על מנת להביאו למצב בו היה מצוי לו קוים החוזה. בהיעדר הוכחת סכום הפיצוי הנכון, אין לפסוק פיצוי על דרך האומדנא , אף אם הוכח שנגרם נזק. ראו:

"לא די לו לנפגע, כי יוכיח, שבשל הפרת החוזה נגרם לו נזק (כגון, שקיבל מוצר מקולקל), אלא עליו גם להוכיח, מהו סכום ההוצאה, שעליו להוציא - אם זהו המבחן, שיופעל במקרה קונקרטי - כדי להסיר את הקלקול. הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט... באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע , פ"ד לה(2),800).

36. לכלל זה חריג, לפיו במקרים בהם הוכח נזק, אך שיעורו אינו ניתן להוכחה מדויקת בשל קושי אובי יקטיבי (לא כל שכן בשל מעשה העוולה עצמו), או שמדובר בנזק הקשה להוכחה, אין לדקדק עם התובע וניתן לפסוק פיצוי על דרך האומדן (ראו גבריאלה שלו – יהודה אדר, דיני חוזים-התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, בעמ' 350; רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' אל סייד ספאלדין (10.9.17); להלן – עניין הנסון. כן ראו ע"א (חי) 58369-11-17 בדראן בדראן נ' חסן בדראן (8.4.18 )).

37. במקרה זה, לא ניתן לראות כל קושי שעמד בדרכה של התובעת להוכיח את מלוא נזקה. מה קושי עמד בפניה להציג את החוזים על פיהם מכרה לפי הטענה את הסחורה ואת החשבוניות שהוצאו בגין העסקה. על פני הדברים מדובר בנזק קל מאוד להוכחה ולא ניתן כל הסבר בדבר הימנעותה של התובעת מניסיון (ולו מינימאלי) להוכיחו. ענייננו דומה לעניין הנסון לעיל בו נדחתה תביעה רק בשל כך שהנזק שנגרם היה ניתן להוכחה בקלות על ידי הצגת קבלות המעידות על גובה הנזק המדויק.

אני ער לכך שתצהירי התובעת הוגשו (כך דומה) לפני מכירת הסחורה, ואולם עם שינוי הנסיבות היה על התובעת, למצער, לבקש לתקן את תצהיריה ולהוסיף ראיות חדשות. יוזכר כי התובעת מעולם לא הודיעה מיוזמתה על שינוי בעילת התביעה (מאכיפה לפיצויים בשל נזק) ורק לאחר החלטה יזומה של בית המשפט בדבר האגרה הנכונה לסעד האכיפה (שלא היה אלא תביעה כספית בתחפושת) הודיעה כי היא מוותרת על סעד זה. אף לאחר הודעה זו לא ראתה התובעת לנכון לבקש לתקן את תצהיריה ולהוסיף ראיות ואף הגיעה להסכמה דיונית בדבר סיכומים על בסיס החומר המצוי בתיק.

38. התובעת הייתה ערה לחסר ראייתי זה ובסיכומיה ביקשה לראות בדברים שאמר מנהל הנתבעת בקדם המשפט , כראיה למחיר השומשום באותה תקופה. הכוונה היא לדבריו של מנהל הנתבעת במהלך עדות שמסר בקדם המשפט, שם ציין כי "אחרי ששילמתי 6 מכולות נזכר להגיד לי שיש עוד הסכם, אנחנו כבר במחירים של 1,400 ₪ (צ"ל – דולר (י.ט.)". טענה זו יש לדחות. אכן, עדות זו דינה כדין עדות שניתנה במהלך המשפט (תקנה 148 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) ואולם היא נעדרת משקל ממשי לענייננו.

ניתן להבין מדברים אלו כי נקודת הזמן אליה התייחס המחיר שהוזכר, היה בעת שהתובעת כתבה את מכתבה מיום 10.6.15. ואולם, את הנזק שנגרם לתובעת יש לבחון על פי המחיר בו מכרה בסופו של דבר את הסחורה ולפי דבריה (בסיכומים ולא בראיות) היא נמכרה זמן רב לאחר מכן. לא ברור מה היה המחיר בנקודת זמן זו, ובהחלט אפשרי שהמחיר שב ועלה. לאור כך, שמוטל על התובעת להוכיח את נזקה (שניתן להוכחה מדויקת ובקלות) אינני רואה לנכון לראות בסכום זה כאמת מידה לנזק , בוודאי שלא מדויקת. אין מקום לאפשר לתובעת מחד גיסא להימנע מהבאת ראיות המצויות בידה, בדבר המחיר בו מכרה את הסחורה, ומאידך גיסא להניח לטובתה כל הנחה מיטבית אפשרית, היינו שהיא מכרה את כל הסחורה במחיר כה נמוך. בהחלט ייתכן שהמחיר עלה בהמשך והתובעת מכרה את הסחורה במחיר גבוה יותר מזה שהזכיר מנהל הנתבעת. כאשר מדובר בנזק מיוחד שאין כל קושי להוכיחו במדויק , מתחייבת המסקנה שהתובעת לא הוכיחה את נזקה ואין מקום להערכת הפיצוי על דרך אומדנא.

39. ודוק: אפשר וזו תוצאה קשה, מקום בו סביר שאכן נגרם לתובעת נזק כלשהו (שכן סביר בעיני שהתובעת מכרה בסופו של דבר את הסחורה בתמורה נמוכה מזו החוזית ואף נשאה בהוצאות אחסון). ואולם, אין לתובעת בעניין זה להלין אלא על עצמה. הוכחת נזקה המדויק הייתה קלה לביצוע ולא הובא כל הסבר מדוע היא נמנעה מכך. בכל מקרה, אין בידי בית המשפט כלים נכונים לאמוד את הנזק, שכן כל תשתית ראייתית, ולו מינימאלית, לא הובאה בפניו.

40. טרם סיום, ושמא להקהות את התחושה הקשה שתוא רה לעיל, ראיתי לציין כי בכל מקרה, לא הייתה יכולה התובעת למכור לנתבעת את הסחורה במחיר החוזי. קבעתי לעיל שהסחורה שבמשלוח השני לא הייתה באיכות עליה הוסכם בחוזה וראיתי בכך משום הפרת ההסכם על ידי התובעת. בדיון בפרק זה הנחת המוצא (החלופית) היא שהנתבעת לא ביטלה כדין את ההסכם, הגם שזה הופר על ידי התובעת. ואולם, מדובר כמובן גם באי התאמה בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר, שלא תוקנה. טול מצב בו הנתבעת הייתה מוותרת על זכות הביטול (שעמדה לה לאור אי ההתאמה) ומבקשת לקיים את החוזה אגב אי ההתאמה (כלומר שהייתה משלימה עם האיכות הירודה) . במצב דברים זה, הייתה היא זכאית לנכות מהמחיר את "הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה" (סעיף 28 לחוק המכר). יוצא אפוא שמעולם לא היה בידי התובעת אפשרות לזכות במחיר החוזי, לאור העובדה שטיב הסחורה במשלוח השני לא תאם את החוזה שבין הצדדים. לאור כך, גם אם הנתבעת הייתה מסכימה לקבל את הסחורה במצבה הנחות, מחירה היה נמוך משמעותית ואפשר שאף תואם את מחיר השוק אותה עת, או קרוב לכך. משכך, קשה לומר שדחיית התביעה, בשל אי הוכחת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת היא תוצאה קשה, שהרי ממילא, לאור איכות הסחורה שהייתה בידה, לא הייתה זכאית התובעת למחיר החוזי מעולם. ושוב אזכיר כי דיון זה הוא למעלה מהדרוש בלבד, שכן קבעתי שהנתבעת ביטלה את החוזה כדין.

41. סיכומו של דבר, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט , לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 9,360 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ט, 22 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: א.ר.י.ז. יבוא ושיווק מזון בע"מ
נתבע: אר.ג'י.אם. תעשיות מזון בע"מ
שופט :
עורכי דין: