ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד נכסי אריאל בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר צוריאל לרנר

תובעת

שומרה חב' לביטוח בע"מ

נגד

נתבעת
נכסי אריאל בע"מ

פסק דין

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 23.10.2016 בכניסה האחורית לחניון בניין דיסקונט ברח' לילינבלום בתל-אביב. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 30,391 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים: הרכב עצמו נפגע ממגע עם מחסום עמודים, המורכב מזוג עמודי מתכת, השוקעים אל תוך המדרכה במצב פתיחה, על מנת לאפשר לכלי רכב לעבור, ועולים חזרה במצב סגירה, על מנת לחסום כניסה של כלי רכב לא מורשים. ליד העמודים עמוד שלישי, בו מותקנת מערכת אינטרקום עם מצלמה, ובו רמזור, כשהאור הירוק מסמן שניתן לעבור, והאדום מסמך ההפך. כבר עתה ייאמר, כי ההכרעה בתיק מבוססת על נטלי ראיה, וכי על כן דין התביעה להתקבל.

3. נהג התובעת טוען, כי הגיע לקראת המחסום, ירד מהרכב, יצר קשר במערכת האינטרקום עם השומר השוהה באולם הכניסה של הבניין, קיבל אישור להיכנס, המתין לירידת העמודים ולהידלקות האור הירוק ברמזור, והתחיל בנסיעה, בלא שנאלץ קודם לכן לבצע תמרון שכלל נסיעה אחורנית. אלא, שעם המעבר על קו העמודים, חזרו אלה ועלו בעוצמה, תוך הרמת רכבו לאויר, וגרימת פגיעה קשה במערכת הקירור של הרכב עד ליציאת מים חמים מהמנוע, ומייד ירדו חזרה, שאז הסיע את רכבו אחורנית ויצר קשר חוזר עם השומר. זה גער בו על שהתקדם, ואילו נציג בכיר יותר שהגיע למקום אישר, כי מדובר בתקלה שכבר ארעה בעבר.

4. בכתב ההגנה מכחישה הנתבעת את עצם התרחשות הארוע, וטוענת כי לא נמסרה לה הודעה עליו בסמוך לאחר ההתרחשות, ומכל מקום היא טוענת, כי לפי המתואר בכתב התביעה האחריות היא על נהג התובעת, אשר בהכרח נסע קדימה כשהאור הדולק ברמזור הוא אדום, שכן מדובר במערכת תקינה, בה האור הירוק דולק רק כאשר העמודים יורדים, וכן לאור כך שלא נפגעו כלי רכב אחרים. לכתב ההגנה צורף "תסקיר על בדיקת קולט אויר" מיום 8.1.2016, ממנו עולה לכאורה כי המתקן שנבדק הוא תקין, אם כי התסקיר אינו ערוך כחוות-דעת מומחה, ולא ברור ממנו איזה חלק מהמחסום הוא אותו "קולט אויר" שנבדק.

5. לדיון התייצב מטעם הנתבעת מנהל האחזקה של הבניין, אשר לא ידע להעיד דבר על אודות המקרה הספציפי, אלא רק העיד על אופן פעולת המנגנון, וסיפר, כי מועד התאונה היה בתקופה בה לא היו מצלמות מותקנות במקום, בשל מעבר למערכת חדשה, אולם כי האור הירוק נדלק רק כאשר העמודים שקועים עד הסוף בקרקע; וכי העמודים עצמם יורדים לפי הוראה ידנית, אך עולים אוטומטית, משעה שרכב, אשר בעת ירידת העמודים היה בטווח הזיהוי של חיישן המותקן במקום, יוצא מטווח הזיהוי (דהיינו: עבר את המחסום, או חזר לאחוריו). הוא לא ידע להגיד כמה שניות חולפות בין יציאת הרכב מטווח הזיהוי של החיישן ועד לעליית העמודים.

6. הנתבעת בחרה שלא להעיד איש מהעובדים האחרים שהיה באותו יום במבנה (לרבות השומר), וגם לא איש מהעובדים האחראיים על רישומי ארועים חריגים בבניין וכיו"ב. בדומה, גם לא הובאו יומני עבודה (של אותו יום), תיעוד אירועי תאונה בהם מעורב המחסום המדובר (והעד שהתייצב אישר כי היו בודדים כאלה בשנים האחרונות), או חוות-דעת מומחה על אודות אופן פעולת המחסום ומערכותיו. אפילו אסמכתא כלשהי, שתראה שאכן באותו מועד לא היו מצלמות האבטחה מותקנות במקום, ועל כן אין סרטי אבטחה של אותו יום, שניתן היה לצפות שיהיו, לא הוגשה.

7. על פני הדברים, למעט בעצם שאלת קרות הארוע, השנוי במחלוקת לפי כתבי הטענות, דומה כי נטל הבאת הראיות הוא על הנתבעת, נוכח הכלל של "הדבר מעיד בעדו", בהיות המחסום בשליטתה, ובהיות הנחת העבודה, בהינתן פגיעה נחזית ברכב מלמטה למעלה (ולא כניסה חזיתית של הרכב במחסום), כי העמודים עלו מהקרקע בשעה שהרכב חלף עליהם.

8. באשר לשאלת קרות הארוע, לבד מעדותו של נהג התובעת, הוצגו גם תמונות שצילם הנהג, ובו נראה הרכב ליד המחסום, כשהוא פגוע בתחתית חזיתו. די בשילוב שני אלה כדי לקבוע, שהארוע המתואר התרחש. אמנם, הנתבעת ביקשה להיאחז בכך שהנהג העיד שהארוע היה ביום שישי, 23.10.2016, שעה שתאריך זה היה ביום ראשון בשבוע, אולם שעה שהנהג לא עומת עם עובדה זו, ומשמתברר שבאותו יום ראשון חל יום "הושענא רבא", שהוא ערב חג שמחת תורה, הרי שנקל להבין כי בזכרונו של הנהג ייתפס ערב החג כערב שבת, ומכל מקום, אין בחולשה זו בעדותו כדי להשליך על המכלול.

9. בנוסף יש להעיר, כי גם אלמלי קבענו שנטל הראיה הוא על הנתבעת, הרי שהתובעת הרימה את הנטל, ככל שהוא חל עליה, בעצם עדותו של הנהג והגשת התמונות – זאת כל עוד לא הוצגה גרסה נוגדת, פוזיטיבית, לארועי אותו יום.

10. משעבר הנטל אל הנתבעת, נקל לקבוע כי זו לא עמדה בו, ולו לאור היקף הראיות הזמינות לה ושלא הוצגו, כמפורט בסעיף 6 לעיל. אין די באמירות כלליות של מנהל האחזקה על אודות אופן תפקוד המערכת או אמינותה כדי להתמודד עם עדותו הפוזיטיבית של נהג התובעת, ושומה היה על הנתבעת להצטייד בנתונים ברורים ובאסמכתאות מפורשות, כמו גם בעדים רלוונטיים, כדי להבהיר את אשר התרחש במקום מזווית ראייתה.

11. לא מיותר לציין, כי אפילו ראיה לטענה שבכתב ההגנה, לפיה לא באה דרישה או פניה בעקבות הארוע ובסמוך אליו, לא הוצגה, שכן לא היו בידי עד הנתבעת מסמכים או רישומים כלשהם היכולים לאשש זאת, והוא אף לא העיד בעניין.

12. במאמר מוסגר אוסיף, כי גם תיאורו של מנהל האחזקה על אודות אופן עליית העמודים שעה שנהג מבצע תמרון קל במקום, המוציא את רכבו מטווח קליטת החיישנים, מעורר חשש כי מדובר במנגנון שסכנה בצדו (גם אם אכן, רק תאונות בודדות ארעו לאורך השנים), שכן דוחק המקום בכניסה מחייב, כמעט ללא ספק, שיעור לא קטן מכלי הרכב הנכנסים לבצע תמרון טרם התיישרות המאפשרת כניסה למתחם, ולכאורה נדמה, כי על כל נהג נכנס כזה לשוב ולבקש פתיחת המחסום בכל תנועה אחורנית שלו (האמורה להביא לעליית העמודים מאליהם). אין זה מופרך, כי אפילו אם היה על נהג התובעת לבצע תמרון כזה, אותו הוא מכחיש, ושבעקבותיו תוסח דעתו מהרמזור (שכבר התחלף פעם אחת לירוק), ולא יבחין כי זה חזר להיות אדום – הרי שהיה מקום לקבוע כי לנתבעת אחריות להתרחשות התאונה.

13. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 30,391 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 380 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבע ת לשלם לתובע ת את שכר העד בסך 350 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 4,637 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ט, 21 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: נכסי אריאל בע"מ
שופט :
עורכי דין: