ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דורית דימנט נגד עו"ד ארנון גרפי :

לפני כבוד ה שופט נפתלי שילה

המערערות

1.דורית דימנט
2.איילה רפלד
3.אילנה כהן
ע"י ב"כ עו"ד נדב יריב

נגד

המשיב

עו"ד ארנון גרפי

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כבוד השופט נמרוד אשכול) מיום 14.5.18, אשר דחה את רוב התביעה הכספית שהגישו המערערות כנגד המשיב שהיה עורך דינם, ואשר לטענתן, גבה מהן שכר טרחה שלא כדין.

א. רקע עובדתי

1. המערערות מנהלות הליכים משפטיים מסועפים הן בבתי המשפט והן במסגרת בוררות, בכל הקשור לעיזבון אביהם המנוח.

2. לצורך ייצוגם המשפטי, שכרו המערערות את שירותיו המשפטיים של המשיב וחתמו עמו על הסכם שכר טרחה ביום 16.2.14 (להלן: "ההסכם").

3. בין היתר נקבע בהסכם , כי המערערות ישלמו סך של 180 דולר בתוספת מע"מ על כל שעת עבודה של המשיב וסך של 150 דולר לשעה בתוספת מע"מ , עבור שעת עבודה של עו"ד אחר ממשרדו. בהסכם נקבע , כי המשיב יטפל עבור המערערות בארבעה נושאים. ביחס לשני הנושאים הראשונים שהוגדרו כ:"1. עמ"ש 53306-02-12 ביטול מינוי זהר כמנהל חברות. 2. עמ"ש 14255-05-12 החזר הוצאות" (להלן: " הנושאים הראשונים"), לא יחויבו המערערות על יותר מ – 25 שעות עבודה , כולל בגין ישיבת בוררות ש אמורה היתה להתקיים ביום 17.2.14. דהיינו, שכר הטרחה המרבי בגין הנושאים הראשונים, לא יעלה על תשלום בגובה 25 שעות עבודה. בגין שני הנושאים הנוספים שעניינם "תביעות נגד החברות ותביעות למינוי מנהל החברות" ו"פיטור מנהל עיזבון ובקשה למתן הוראות", המערערות ישלמו שכר טרחה בהתאם לשעות שישקיע משרד המשיב בפועל.

4. המערערות שילמו למשיב מקדמה בסך של 18,000 דולר בתוספת מע"מ ובהמשך סכום נוסף של 1,800 דולר בתוספת מע"מ.

5. ביום 28.10.14 פנתה המערערת מס 1' (להלן: " המערערת") למשיב וביקשה לקבל דו"ח שעות. המשיב ענה במכתב מיום 30.10.14, כי עד לאותו מועד, הושקעו 144 שעות עבודה והוא צירף את פירוט הפעולות שנערכו ע"י משרדו וכמות השעות, תוך אבחנה בינו לבין עו"ד אחר ממשרדו.

6. לאחר מכן, נוספו עוד שעות עבודה ובסך הכ ול הושקעו ע"י המשיב לטענתו, 171 שעות עבודה.

7. המערערת בדקה את דו"ח השעות וטענה במכתבה למשיב מיום 22.12.14, כי בגין הנושאים הראשונים הושקעו 79 שעות עבודה ועליה לשלם על פי ההסכם, רק בעבור 25 שעות. לפיכך, לטענתה, היא עדיין ביתרת זכות של 21 שעות.

8. ביום 28.12.14 כתב המשיב מכתב תשובה למערערת שבו נאמר בין היתר כי:

"... לא בכדי הושקעו 60 שעות בגין הטיפול בערעור בעניין ההוצאות ובערעור הנוגע למינוי מר זהר יפה בחברות ואיננו מוכנים כי שעות אלו – שכמותן אינה גדולה ביחס לעבודה שנדרשה (סיכומי טענות ועיקרי טיעון בכל אחד מהתיקים) - יוותרו ללא חיוב".

9. המשיב טען בין היתר במכתבו הנ"ל , כי הוצג בפניו ע"י המערערות מצג שווא, לפיו הטיפול בנושאים הראשונים לגבי הם הוסכם על סכום גלובאלי של לא יותר מ - 25 שעות עבודה , הוא טיפול שאינו דורש עבודה רבה וכי הוא כבר "לעוס". ברם, התברר לו, שהדבר אינו נכון והוא היה צריך להשקיעה בנושאים הראשונים עשרות שעות מעבר למה שהוא ציפה.

10. בנוסף להסכם, נערך בין הצדדים סיכום נוסף ביחס לייצוג המערערות בערעור בבית המשפט המחוזי (להלן: "הערעור"). בנושא זה סוכם, כי שכר הטרחה יעמוד על 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ואם יוגשו בערעור סיכומים בכתב, המערערות יוסיפ ו עוד סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ .

11. הערעור נדחה על הסף ללא דיון ובהמ"ש המחוזי הורה על הגשת טיעונים בנושא ההוצאות. בהמ"ש המחוזי פסק כי המערערות זכאיות להוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ וכן להשבת העירבון שהפקידו בסך של 10,000 ₪.

12. עקב המחלוקת בין הצדדים, הפסיק המשיב לטפל בענייני המערערות וביום 25.11.15 הועברו התיקים חזרה למערערות.

13. ביום 6.4.16 שלח המשיב מכתב למערערות ודרש כי המערערות ייפרעו את חובם בסך של 43,411 ₪. במכתב ציין המשיב, כי התקבל במשרדו סך של 33,417 ₪ בגין ההוצאות בערעור שנפסקו לטובתן והעירבון הושב , וככל שהמערערות לא ייפרעו את חובן, הוא יקזז סך זה מיתרת חובם. משהמערערות לא שילמו למשיב את יתרת שכר הטרחה, קיזז המשיב ביום 13.4.16 את הסך של 33,417 על חשבון חובם כלפיו .

14. עקב הקיזוז, הגישו המערערות תביעה כספית כנגד המשיב ע"ס כולל של 61,855 ₪ בגין שכר טרחה שהמשיב גבה ביתר לטענתן וכן בגין פיצוי לעוגמת הנפש שנגרמה להן, בסך של 25,000 ₪. המערערות טענו בין היתר , כי המשיב סתר את עצמו ביחס למספר השעות שהושקעו ב נושאים הראשונים. בעוד שבתחילה טען שהושקעו 60 שעות, הוא טען לאחר מכן, כי ה ושקעו 31 שעות בלבד. כמו כן טענו המערערות, כי אסור היה למשיב לבצע קיזוז , היות שהדבר נוגד את כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין.

15. המשיב טען מנגד, כי המערערות כפויות טובה והוא ייצג אותן במסירות ובמקצועיות רבה ואינו חייב להן דבר. רוב השעות הושקעו ביתר העניינים שהוא הופקד עליהן ולא בגין הנושאים הראשונים והמערערות פעלו בחוסר תום לב והעלו את טענותיהן זמן רב לאחר סיום עבודתו. לדברי המשיב, זכות הקיזוז נקבעה במפורש בהסכם ולכן הקיזוז נעשה כדין. כמו כן, המשיב הגיש תביעה שכנגד שבמסגרתה עתר לתשלום יתרת חוב שכר הטרחה בגין ההסכם בסך של 9,994 ₪ וכן את הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ , בגין הכנת סיכומים בערעור שאותו לא שילמו המערערות. המשיב אף ביקש פיצוי בגין לשון הרע ואולם תביעה זו נזנחה בסיכומיו בבהמ"ש קמא.

ב. פסק דינו של בהמ"ש קמא

1. ביחס לטענת המערערות כי בגין הנושאים הראשונים עבד המשיב 79 שעות ולא 25 שעות, נקבע כי לאחר בחינת דו "ח פירוט השעות, "לא ניתן לאמר באופן חד משמעי כי אכן מדובר בעניינים שקשורים באופן בלעדי לסעיפים 1 ו – 2 להסכם שכר הטרחה " והמערערות לא עמדו בנטל להוכחת טענותיהן כי המשיב השקיע 79 שעות בנושאים הראשונים.

2. ברם, נדחתה עמדת המשיב כי הוא השקיעה בנושאים הראשונים רק 31 שעות וזאת לאור מכתבו מיום 28.12.14 הנ"ל, שבו הוא הודה שבגין רכיב זה, הוא השקיע 60 שעות.

3. נדחתה טענת המשיב כי ביחס לנושאים הראשונים הציגו המערערות מצג שווא ונפסק כי מדובר בטעות בכדאיות העסקה. כמו כן נפסק, כי מאחר שבהסכם שכר הטרחה נקבעה זכות קיזוז ולמערערות נותרה יתרת חובה לשלם, המשיב קיזז את חוב המערערות כלפיו מהסכומים שקיבל בגין הערעור, כדין.

4. מאחר שיש להפחית מסך כל שעות העבודה 35 שעות (ההפרש בין 60 שעות ל - 25 שעות בגין ה נושאים הראשונים), עולה כי על המערערות חלה חובה לשלם סך הכול בגין 136 שעות עבודה . מאחר שהמערערות שילמו עבור 110 שעות בלבד , נותרה להן חובה בגין 26 שעות עבודה .

5. בהנחה שמחצית מהשעות היו לפי תעריף של המשיב ומחצית לפי תעריף של עו"ד שכיר, חבו המערערות למשיב סך כולל של 17,818 ₪ (4,290 דולר ארה"ב).

6. על המערערות לשלם גם בגין סיכומים בכתב בערעור, סך של 10,000 בתוספת מע"מ ולכן סך חובם למשיב עמד על 2 9,518 ₪. מאחר שהמשיב קיזז סך של 33,417 ₪, עליו להשיב למערערות סך של 3,899 ₪ בלבד.

7. מאחר שרוב תביעת המערערות נדחה, לרבות רכיב הפיצויים בגין עוגמת נפש, לא נפסקו הוצאות לטובתן.

ג. תמצית טענות המערערות

1. טעה בהמ"ש קמא, שעה שקבע כי המערערות חייבות סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הגשת סיכומים בערעור, שעה שלא הוגשו כלל סיכומים . אף המשיב הודה בכ ך בחקירתו הנגדית בבהמ"ש קמא . לכן, על המשיב להשיב למערערות בגין רכיב זה סך של 11,700 ₪.

2. טעה בהמ"ש קמא, שעה שקבע כי המערערות שילמו עבור 110 שעות בלבד. שהרי, יש הבדל בין התעריף של המשיב לבין התעריף של עו"ד אחר ממשרדו. מתוך 171 שעות שדווחו ע"י המשיב, רק 49 שעות הן בגין שעות שהוא טיפל בתיק באופן אישי לפי תעריף של 180 דולר לשעה ואילו יתרת 122 השעות, בוצע ה ע"י עו"ד אחרים ממשרדו לפי תעריף של 150 דולר לשעה . לפיכך, הסך של 19,800 דולר בתוספת מע"מ ששילמו המערערות, מגלם 122 שעות עבודה ולא 110 שעות כפי שקבע בהמ"ש קמא .

3. לפיכך, יתרת השעות שהיה על המערערות לשלם למשיב, עמד ה על 14 שעות בלבד ולא על 26 שעות כפי שקבע בהמ"ש קמא. לכן, בהמ"ש חייב את המערערות ביתר ועל המשיב להשיב להן את ההפרש בגין 12 שעות עבודה בסך כולל של 2,106 דולר (7,476 ₪ בערכי פסק הדין).

4. למשיב לא היתה זכות קיזוז מאחר שסכום הקיזוז נובע מכספים שהגיעו בגין הטיפול בערעור וביחס לשירות משפטי זה, לא חל ההסכם. ההסכם לא כלל טיפול בערעור ובגין ייצוג זה נערך סיכום בע"פ . לפיכך, משלא היה קיים סעיף המתיר קיזוז, המשיב ביצע קיזוז שלא כדין.

5. טעה בהמ"ש קמא כשקבע כי המערערות לא הוכיחו שהמשיב חייב אותן בסך השווה ל – 79 שעות, בגין הנושאים הראשונים. בהמ"ש קמא התעלם מטענותיהן לפיהן, מתוך הדוחות שהכין המשיב עצמו, עולה כי בגין ה נושאים הראשונים הושקעו 17 שעות עבור הכנת עיקרי טיעון ושעות רבות להכנת סיכומים, שעות שהמשיב התעלם מהן וייחס אות ן לטיפול בית ר הנושאים, למרות שהן היו שייכ ות לטיפול בנושאי ם הראשונים. המערערות עמדו בנטל של מאזן ההסתברות ולכן יש להפחית עוד 19 שעות בגין הנושאים הראשונים (הפער בין 79 שעות לשישים שעות) ועל המשיב להשיב למערערות סך של 2,850 דולר (10,117 ₪ בערכי פסק הדין).

6. טעה בהמ"ש קמא שלא פסק להן פיצוי בגין עוגמת נפש ולא פסק לטובתן הוצאות, שעה שנדחתה כליל התביעה שכנגד שהגיש המשיב.

ד. תמצית טענות המשיב

1. מדובר בערעור עובדתי ולכן לבית משפט זה "אין את היכולת או את הכלים לקבוע אחרת". המשיב נחקר בבהמ"ש קמא ועדותו בדבר השעות שהשקיע בנושאים הראשונים, אומצה ע"י בהמ"ש קמא ואין להתערב במסקנותיו.

2. "רובם המוחלט" של הנושאים שבהם הוא טיפל אינם קשורים כלל לנושאים הראשונים אלא עוסקים "בעניינים שבאורח חד משמעי נוגעים לסעיפים 3 ו – 4 להסכם שכר הטרחה". הטיפול בנושאים הראשונים עסק "יחסית בעניינים שוליים שהיקפם והשפעתם הכספית אינה דומה כלל ועיקר ליתר הנושאים". מדובר רק ב – 31 שעות ולא יותר.

3. דבריו במכתב שכתב למערערות, בדבר השקעה של 60 שעות בנושאים הראשונים, "הוצאו מהקשרם וכי מכתבים אלו נכתבו תוך התייחסות כללית ביותר ומתוך ניסיון למנוע מחלוקת כבר בתחילת הדרך ועל רקע הדברים שהיו באותה עת. אך הם אינם תחליף בשום פנים ואופן לדו"ח ש"ע מפורט ומבוסס".

4. ביחס לערעור – הוגשו סיכומי טענות ביחס להוצאות ולכן יש לראות בכך הגשת סיכומים לכל דבר ועניין. המשיב הגיש בקשה למחיקת הערעור ועקב יוזמתו זו, הערעור נדחה אף ללא דיון והוגשו סיכומים ביחס להוצאות. אין מחלוקת כי המערערות לא שילמו עבור הגשת הסיכומים.

5. דרישת המערערות להימנע מתשלום עבור שכר הטרחה בגין השעות הרבות שהושקעו ע"י המשיב, מהווה "חוסר תם לב מוחלט ונ יסיון לעשיית עושר ולא במשפט, זהו דבר לא מוסרי ובעיקר הדבר מנוגד להסכם שכה"ט ולדו"ח פירוט החיובים".

6. ההתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים, נע רכו לצורך הגעה לפשרה ולא ניתן לדלות מהן הודאה בדבר נכונות טענות המערערות. כמו כן, הקיזוז שנעשה , הוא בהתאם לקבוע בהסכם ויש לדחות את הערעור.

ה. דיון והכרעה

1. בע"פ 5633/12 און ניימן נ' מדינת ישראל ( 10.7.13) נקבע כי:

"כלל אי ההתערבות איננו כלל קטגורי, וברבות השנים התפתחו לו ארבעה חריגים עיקריים, אשר בהתקיימם תיטה ערכאת הערעור להתערב בקביעות מהימנות ובממצאי עובדה, כפי שנתקבלו בערכאה הדיונית... החריג הראשון מצוי באותם מקרים שבהם ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על ראיות בכתב ולא על עצם עדותם של עדים, התנהגותם ותוכן דבריהם. ברי, שבמקרים אלה , אין לערכאה הדיונית יתרון מובנה על פני ערכאת הערעור בהערכת טיב הראיות שלפניה...".

2. במקרה דנן, הכרעתו של בהמ"ש קמא נסמכה כמעט אך ורק על ניתוח המסמכים שהוגשו ע"י הצדדים ולא נקבע כל ממצא ביחס למהימנות מי מהצדדים. לפיכך, יש לבחון האם ניתוח המסמכים, מביא לתוצאה שנקבעה על ידי בהמ"ש קמא . לצורך כך, נבחן את רכיבי הערעור השונים:

(א). האם המערערות חייבות לשלם עבור סיכומים בכתב בערעור?

1. בהמ"ש קמא קבע ביחס לחיוב עבור הסיכומים, כי: "התובעות לא הוכיחו שאינן חייבות בה ו/או שהסכם שכ"ט בנוגע להליך הערעור שונה ממה שפירט הנתבע".

2. ברם, אף המשיב הודה בחקירתו בבהמ"ש קמא, כי לא הוגשו סיכומים בכתב בערעור (עמ' 17 שורות 7-9). טענתו היא, שיש לראות בהגשת טיעונים בנושא ההוצאות, כסיכומים בכתב. גם בדיון בערעור דנן , טען המשיב כי לאור העובדה שהוגשה על ידו בקשה לסילוק על הסף שהתקבלה ולאור העובדה שהוגשו על ידו טיעונים ביחס להוצאות, יש לראות בכך כסיכומים בכתב (עמ ' 1 שורות 9-15) .

3. בכל הכבוד, סבורני אחרת. כאשר צדדים מסכימים כי ישולם סכום עבור סיכומים בערעור, הכוונה לסיכומי טענות בתיק הערעור ולא לטענות בנושא ההוצאות בלבד.

4. כותרת של המסמך שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי הוגדרה כ: "התייחסות המשיבות 1-3 לעניין ההוצאות" (מוצג 17 למוצגי המערערות ). לא מדובר בסיכומים בכתב ולא ניתן היה לחייב את המערערות בגין סיכומים בתיק, שעה שלא הוגשו סיכומים. ברור כי קיים הבדל גדול בין הגשת סיכומים בתיק כולו לבין הגשת טיעון בנושא ההוצאות. המשיב לא קופח בטיפולו בערעור, מאחר שבקשתו למחיקת הערעור התקבלה ולא היה צורך להתייצב לדיון.

5. יתר על כן, במכתב המשיב למערערות מיום 6.4.16 שכותרו "סיום הייצוג וחוב שכר טרחת עו"ד" (מוצג 10 למוצגי המערערות) מפרט המשיב את חובן של המערערות כלפיו ואולם, ביחס לערעור הוא כותב בסעיף 6ב. כי:

"בגין הליכי הערעור שולם ע"פ המוסכם...".

קיימת אם כן, הודאת בעל דין מפורשת של המשיב, כי המערערות לא חייבות דבר בגין הערעור. אם נותרה למערערות יתרת חובה בגין הגשת הסיכומים, מדוע לא דרש זאת המשיב כפי שדרש את תשלום החוב בגין ההסכם?

6. לפיכך, יש לקבל את הערעור בנושא זה ולקבוע כי המערערות לא היו חייבות לשלם למשיב סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין סיכומים בכתב, מאחר שלא הוגשו סיכומים.

(ב) עבור כמה שעות שילמו המערערות שכ"ט ?

1. בהמ"ש קמא קבע, כי מאחר שהמשיב הודה במכתבו , כי בגין ה נושאים הראשונים הוא השקיע שישים שעות, יש להפחית מהסכום הכולל של 171 שעות, 35 שעות ולכן היה על המערערות לשלם עבור 136 שעות בלבד . בהמ"ש קמא קבע, כי התשלום הכולל ששלמו המערערות בסך של 19,800 ₪ בתוספת מע"מ, משקף תשלום עבור 110 שעות עבודה ולכן נותרו המערערות חייבות למשיב שכר טרחה בגין 26 שעות.

2. בצדק טוענות המערערות, כי חישוב זה אינו מדויק, מאחר שיש להפריד בין תעריפו של המשיב לבין התעריף של יתר עורכי הדין במשרדו שהוא נמוך יותר. על פי דוחות השעות שהגיש המשיב עולה, כי הוא השקיעה בעצמו 49 שעות עבודה ויתר עורכי הדין במשרד ו השקיעו 122 שעות. לפיכך, שכרו של המשיב עמד על 8,820 דולר (180*49) ואילו יתרת הסך ששלמו המערערות מגלם 73 שעות עבודה לפי תעריף של 150 דולר לשעה (10,980/150). לכן, המערערות שילמו עבור 122 שעות ונותר להם לשלם עבור 14 שעות בלבד ולא עבור 26 שעות, כפי שקבע בהמ"ש קמא.

3. המסקנה היא, כי בהמ"ש קמא חייב את המערערות ב – 12 שעות עודפות , דהיינו בסך של 2,106 דולר כולל מע"מ (150*12) בתוספת מע"מ.

(ג) האם שעות נוספות, מעבר ל – 60 שעות, הושקעו ע"י המשיב בגין הנושאים הראשונים?

1. המשיב תיאר בטבלה שהכין (מוצג 1 למוצגי המשיב), את פירוט השעות שלטענתו הושקעו בנושאים הראשונים . לדבריו, הוא השקיעה בנושאים הראשונים רק 31 שעות ולא 79 שעות כפי שטוענות המערערות.

2. משנשאל המשיב במסגרת הדיון בערעור דנן , כיצד מתיישבת טענו כי הוא השקיע בנושאים הראשונים רק 31 שעות, בעוד במכתב הוא טען ל – 60 שעות, הוא השיב פעמיים כי: " איני יודע מדוע כתבתי במכתב שהושקעו 60 שעות" (עמ' 2 שורה 2 ושורות 9-10).

3. טענתו כי בנושאים הראשונים הוא השקיע 31 שעות - דהיינו רק שש שעות יותר מהצפי שנכתב בהסכם ולפיו בגין נושאים אלו הוא יחייב עד למקסימום של 25 שעות - לא מתיישב ת עם דבריו במכתבים שכתב למערערות.

4. במה דברים אמורים: במכתב מיום 10.12.14 כתב המשיב כי עבודתו בנושאים הראשונים: " מהווים את עיקר מסת העבודה בתיקי הערעור". כמו כן, במכתבו מיום 28.12.14 כתב המשיב כי: "בניגוד למצג שהוצג בפנינו, נדרשה מאתנו עבודה עצומה המצריכה השקעה גדולה בהרבה". לא סביר כי שש שעות נוספות, מהוות "השקעה גדולה בהרבה".

5. לפיכך, ברור שהמשיב השקיע לפחות 60 שעות בגין הנושאים הראשונים.

6. ברם, האם המערערות הרימו את הנטל להוכיח כי המשיב השקיעה 19 שעות נוספות, מעבר ל – 60 שעות, בנושאים הראשונים ? אני סבור כי המערערות עמדו בנטל, בחלקו . ברור כי כל השעות שהושקעו בגין הכנת עיקרי הטיעון והסיכומים, שייכות לנושאים הראשונים. שהרי, משנשאל המשיב בדיון בערעור דנן , אילו סיכומים אחרים הוגשו בתקופה זו, הוא השיב " איני זוכר איזה סיכומים הגשנו בתקופה זו" (עמ' 3 שורה 21). כמו כן, לא הוגשו עיקרי טיעון בנושאים אחרים. בראש עיקרי הטיעון שהוגשו ובראש הסיכומים שהוגשו בסמוך למועדים שבהם הושקעה העבודה, צוינו במפורש מס פרי התיק ים ותיקים אלו הם הנושאים הראשונים. ברור אפוא, כי המערערים עמדו בנטל הנדרש להוכיח כי כל החיובים בגין עיקרי טיעון והסיכומים, היו עבור הנושאים הראשונים. טענת המשיב בדיון בערעור דנן כי: "השקענו בעיקרי טיעון, אבל רוב הזמן שפורט נעשה לדברים אחרים... עיקרי טיעון היו החלק השולי. זה מופיע ראשון כי קודם היתה התייחסות לעיקרי טיעון אבל בעצם ההמשך לא היה לעיקרי טיעון" (עמ' 3 שורות 13-15), בכל הכבוד , אינה סבירה. אם בדו"ח נאמר שמדובר בעיקרי טיעון, לא ניתן לטעון שמדובר בפעולות אחרות. מה גם, שהיקף עיקרי הטיעון והסיכומים שהוכנו ע"י המשיב, משקפים אכן השקעת זמן רבה.

7. ברם, יש שני חיובים שלא הוכח כי הם מתייחסים לנושאים הראשונים. החיובים מיום 16.2.14 שמהותם "קריאת כתבי טענות ולימוד החומר" שהושקעו בהם 3 שעות וכן: "הכנה לדיון לקראת בוררות ביום 21.5.14" בסך של 6 שעות. רכיבים אלו , שהזמן הכולל שחויב בגינם הוא 9 שעות, יכולים היו להתבצע גם עבור נושאים אחרים.

8. לפיכך, המערערות הוכיחו כי בנוסף ל – 60 שעות, השקיע המשיב עוד 10 שעות עבור הנושאים הראשונים ולכן בפועל, יש לנכות אף רכיב זה מחובן של המערערות.

9. מכאן, שחובן של המערערות למשיב הסתכם רק בתשלום עבור ארבע שעות עבודה . שהרי, מתוך 171 שעות, שבעים שעות הושקעו עבור שני הנושאים הראשונים שבגינם היו צריכות המערערות לשלם עבור 25 שעות בלבד. לפיכך, יש להוריד 45 שעות מכלל שעות העבודה ועל המערערות לשלם בגין 126 שעות בלבד. משהמערערות שילמו רק עבור 122 שעות, נותרה להן יתרת חובה של 4 שעות, דהיינו 600 דולר בתוספת מע"מ.

(ד) האם למשיב עמדה זכות קיזוז?

1. בהסכם נקבע כי: "שכר הטרחה יהיה ניתן לקיזוז מתשלומים שקיבל עורך הדין עבור הלקוח". בהסכם לא נקבע כי מדובר דווקא בכספים שיתקבלו מהתיקים נשוא הסכם שכר הטרחה.

2. המערערות טוענות כי בהתאם לסעיף 88 לחוק לשעת עורכי הדין תשכ"א 1961 ולכלל 40 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986, אסור היה למשיב לקזז את הכספים שהתקבלו מתיק הערעור, שעה שההסכם חל על תיקים אחרים.

3. המערערות אף מפנות לעמל"ע 40245-09-15 עו"ד מרים כהן נ' ועדת האתיקה (6.1.16) שב ו נקבע לטענתן, כי לא ניתן לקזז סכומים מתיק אחד בגין חיובים בתיק אחר. ברם, מאחר שלא עסקינן בהיבטים האתיים של פעולת המשיב, אין מקום לדון בטענה זו. ככל שהמערערות סוברות כי המשיב עבר עבירה אתית, ייפנו לגורמים המוסמכים.

4. במקרה דנן, בחנו רק האם חייב המשיב להשיב כספים למערערות ואם כן, איזה סכום.

(ה) סיכום

1. יתרת החוב של המערערות למשיב בגין 4 שעות עבודה, עמדה על 600 דולר בתוספת מע"מ, דהיינו על סך של 702 דולר. בהתאם לשער הדולר שחישב בהמ"ש קמא (3.54 ₪ לדולר) עולה כי יתרת חובם של המ ערערים בגין שעות העבודה, עמד על 2,485 ₪.

2. ברם, המשיב קיזז מכספים שהועברו אליו עבור המערערות, סך של 33,417 ₪.

3. לפיכך, על המשיב להשיב למערערות סך של 30,932 ₪ ולא רק 3,899 ₪ כפי שקבע בהמ"ש קמא. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק ממועד הקיזוז (13.4.16) ועד התשלום בפועל.

4. מאחר שמדובר בסכסוך על סכום יחסית קטן, בצדק דחה בהמ"ש קמא את רכיב עוגמת הנפש שהמערערות תבעו. בהעדר נסיבות יוצאות דופן, אין מקום לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש, שעה שמדובר במחלוקת כספית. כפי שנקבע למשל בע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח נ' אהוד ירדני (17.8.10) :

"... אף אם התנהלות המערערת גרמה למשיב עגמת נפש במידה זו או אחרת, הוא לא הוכיח שמדובר בפגיעה המצדיקה פיצוי".

5. לאור התוצאה, ומאחר שהערעור התקבל רק בחלקו, המשיב ישלם למערערות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,500 ₪.

6. העירבון על פירותיו יושב למערערות.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, 18 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דורית דימנט
נתבע: עו"ד ארנון גרפי
שופט :
עורכי דין: