ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל שרגא נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

שמואל שרגא

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א - 1961.

ביום 3.10.18 ניתן כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 50251008889 שעניינו נהיגה במהירות העולה על המותר.
ע"פ הדו"ח נהג המשיב ברכבו בדרך בינעירונית במהירות של 168 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הינה 110 קמ"ש.

לטענת המבקש כשנסע בכביש היו איתו עוד 3,4 רכבים לפחות , השוטר רשם ה שהוא עצר אות ו אחרי 3 קילומטר, בכביש יש עקומות, וכשנסע ראה את הצ'קלקות שלו באות ונעלמות כמה פעמים, לדבריו היו עוד רכבים בכביש, ואיבד איתו קשר עין מספר פעמים, נסע 120, 130 קמ"ש.
האוטו משמש אותו לעבודה במהלך כל שעות ו קיים סיכוי גדול שיאבד את העבודה, בנוסף משמש כנהג יחיד במשפחה, אביו נכה ומזה 7 שנים מתנדב בעמותת צער ומרפא ומסיע ילדים.

ב"כ המשיבה
ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענת ו מחומר החקירה עולה כי קיימות ראיות לכאורה. מדובר במהירות של 168 קמ"ש במקום 110 קמ"ש.
השוטר כתב במפורש שהמבקש היה בודד בכביש ולא היו רכבים נוספים, והייתה שמירה על קשר עין רצוף עד.
לנאשם עבירות מהירות קודמות מ2011 ומ2017. בנסיבות העניין מדובר במהירות קצה כפי שכונתה על ידי בית המשפט העליון, בית המשפט קובע כי מדובר במהירות שמעידה על טירוף הדעת ויש פסיקה שאף משיתה מאסר קצר. נבקש לדחות את הבקשה.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי כי די בראיות הקיימות לשלב זה של הדיון.
בטופס ההזמנה לדין ציין השוטר כי ושב בניידת ופניו לכיוון התנועה הנוסעת לכיוונו בהבחין ברכבו של המבקש נוסע בנתיב הראשון מימין מתוך שלושה, ומדד את מהירות נסיעת רכבו של המבקש. השוטר הפעיל אורות מהבהבים ויצא בעקבות רכבו של המבקש תוך שמירה על קשר עין רצוף עם רכב המבקש עד לעצירתו, אז הציג בפניו את נתוני המדידה. מנגד גרסת המבקשת לפיה היו כלי רכב נוספים ולפיכך לא יכול היה להישמר קשר עין, מחלוקת זו תתברר במסגרת התיק העיקרי היה והמבקש יכפור באשמתו, בשלב זה של הדיון די בחומר שהונח בפניי כדי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה.

המבקש בבקשתו ובדבריו בביהמ"ש לא הכחיש כי נסע במהירות, אך טען כי לא נהג במהירות 168 קמ"ש אלא 120-130 קמ"ש.

מסוכנות:
כפי שנפסק ע"י כבוד ביהמ"ש העליון בבש"פ 513/88 ניתן ללמוד על מסוכנותו של המבקש בנהיגה, אף מנסיבות ביצוע העבירה. הריני קובעת כי קיימת מסוכנות חמורה העולה מנסיבות מקרה זה שבו נהג המבקש, לכאורה, במהירות של 168 קמ"ש במקום בו המהירות המרבית המותרת הינה 110 קמ"ש. מדובר בחריגה של 58 קמ"ש.
אין ספק כי מסוכנותו של המבקש נלמדת מהעבירה המיוחסת לו . מדובר במהירות שלא ניתן להגיע אליה בהיסח הדעת אלא במודע.

נהיגה במהירות כזו, מצדיקה הרחקת המבקש מהכביש לתקופת ימי הפסילה המנהלית.

לאחר שהאזנתי לטעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה שהוצג בפני, בחנתי את נסיבות המקרה, נתתי דעתי אף לוותק ולעבר של המבקש כנהג, ולנסיבותיו האישיות, מצאתי כי המשך נהיגתו של המבקש עלול לסכן את שלום הציבור, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול או קיצור הפסילה המנהלית ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש.
סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ט, 09 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמואל שרגא
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: