ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ריקי כהן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר מוחמד מנסור
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי

התובעת:
ריקי כהן
ע"י ב"כ: עו"ד יעקב כהן
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון

פסק דין

התובעת עבדה כמנהלת תיקי לקוחות והשתכרה שכר בסיסי בתוספת פרמיות. התובעת הרתה והייתה מצויה בשמירת הריון ולאחר מכן יצאה לחופשת לידה. כשחזרה לעבודתה מחופשת הלידה נפגעה בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. מהו השכר הקובע לצורך תשלום דמי פגיעה האם הפרמיות הן חלק משכרה לצורך תשלום דמי פגיעה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

התובעת עבדה כמנהלת תיקי לקוחות בחברת פקר ברזל בניין.
מיום 3.2.15 ועד ליום 9.5.13 התובעת קיבלה גמלת שמירת הריון ושהתה בשמירת הריון.
מיום 10.5.15 ועד ליום 15.8.15 שהתה התובעת בחופשת לידה וקיבלה דמי לידה.
ביום 18.8.15 נפגעה התובעת בתאונת דרכים.
ביום 3.2.16 הכיר המל"ל בתאונה כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו היו כאבי גב וחבלה בצוואר. המל"ל אישר לתובעת דמי הפגיעה.
המל"ל קבע כי שכרה של התובעת ברבע השנה שקדם לתאונה עמד על סך 37,365 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה).
ביום 3.2.16 פנה המל"ל לתובעת וביקש אישור מעביד לגובה השכר שהיה משולם לתובעת אילו עבדה באופן מלא בחודשים 5/15 – 8/15, כמו הת בקשה להמציא תלושי שכר לחודשים 10/14 עד 1/15 (נספח ד' לכתב התביעה).
המעסיק סירב לשתף פעולה, התובעת ומעסיקה היו מצויים בסכסוך ועניינם התנהל בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע.

המחלוקת:
לטענת התובעת, שכרה בשלושת החודשים שקדמו ליציאה לחופשת הלידה עמד על 42,171 ₪.

לטענת הנתבע, על פי תקנות הביטוח הלאומי שכר הרגיל לעובד במשכורת הוא על פי השכר המשולם עבור שעות העבודה הרגילות לוּ היה עובד עבודה מלאה ולא נלקחים בחשבון תשלומים משתנים. הגמלה חושבה לפי בסיס שכר של 37,365 ₪. בסיכומיו טוען הנתבע כי לאחר שעיין בתיק שניהלה התובעת כנגד מעסיקה התחוור לו, כי בתקופה שבה הייתה התובעת ב"שמירת היריון" וקיבלה גמלה, עבדה אצל מעסיקה והייתה מעורבת במו"מ מול לקוח פוטנציאלי גדול. נוכח התנהלותה של התובעת הנתבע שומר על זכותו להשיב לו את הכספים שקיבלה התובעת שלא כדין בגין גמלת שמירת הריון.

הנתבע לא התייחס כלל בסיכומיו לשאלה שבמחלוקת.

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

נוכח האמור בסיכומי הנתבע נראה כי הנתבע אינו חולק על טענות התובעת בסיכומיה, אלא טוען שהתגלה לו כי התובעת עבדה בתקופה בה קיבלה גמלת שמירת היריון והוא שומר על זכותו לתבוע את הגמלה. משכך מסקנתנו היא כי לנתבע אין התנגדות לקבל את התביעה כאן, שכן עניין גמלת שמירת ההיריון איננו הדיון שבפנינו.

למעלה מן הצורך נתייחס לטענות התובעת.

בכל חודש קיבלה התובעת בונוסים אשר היוו חלק אינטגרלי בשכרה של התובעת ולא עסקינן בתשלום ארעי.

כעולה מחוזה ההעסקה של התובעת, התובעת השתכרה שכר בסיס (9,000 ₪) ועמלות (סעיף 4.1 לחוזה העסקה). עיון בתלושי השכר מעלה כי העמלות היוו מרכיב משמעותי בשכרה והן כפופות למכירה אישית של התובעת.

ס' 98 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי דמי הפגיעה אמורים להיות מחושבים בהתאם להכנסת המבוטח ברבע השנה אשר קדמה לפגיעה:

(א) שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.

מכוח סעיף 100 לחוק הביטוח הלאומי הותקנו תקנות בנושא חישוב השכר הרגיל:

השר רשאי לקבוע –

(1) הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לענין סימן זה;
(2) הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל, במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 98 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטח;
(3) הוראות בדבר חישוב התקופה של רבע השנה לענין סעיף 98.

תקנה, 3, 9א לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל) תשי"ז – 1956 קובעות את דרך החישוב:

3. המשכורת בעד שעות עבודה רגילות שהיתה משתלמת לעובד בעד רבע השנה כאמור בתקנה 2(1) אילו עבודתו היתה מלאה, תחולק ב-90, ובלבד שהסכום המתקבל לא יפחת מהסכום שהיה מתקבל לפי סעיף 98 לחוק.

9א. רבע השנה לענין סעיף 98 לחוק, הוא רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה או החודש האמור ושני החודשים שקדמו לו, לפי דמי הפגיעה הגבוהים יותר.

העיקרון הניצב בבסיסו של הסדר נורמטיבי זה מטרתו לפצות את המבוטח בגין אובדן ההכנסה האמיתי, עד כמה שניתן להתחקות אחריו, אשר נגרם בעקבות הפגיעה בעבודה. מאחר שהתובעת לא עבדה למעשה בפועל בתקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה ולא השתכרה שכר ממעסיקה, עלינו לערוך חישוב לשכרה של התובעת ערב יציאתה לשמירת היריון, התקופה האחרונה שבה השתכרה שכר ממעסיקה.

רבע השנה שקדם לשמירת ההיריון הוא מחודש 11/14 עד 1/15. בהתאם לתלושי השכר התובעת השתכרה שכר ברוטו לב.ל כדלקמן (סעיף 13 לכתב התביעה):
11/2014 – 14,877 ₪
12/2014 – 13,652 ₪
1/2015 – 13,642 ₪.

עם זאת, אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי השכר ערב יציאתה לשמירת היריון איננו משקף את השתכרותה כיוון שבשל הריונה סבלה מחולשה ומהקאות. לא מצאנו עיגון משפטי להתעלמות משכרה של התובעת בעבור תקופה זו.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת. התובעת זכאית לדמי פגיעה על פי שכר של 42,171 ₪. .

הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י' תשרי תשע"ט ( 19 ספטמבר 2018 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מוחמד מנסיר,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר אלי ביהרי,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: ריקי כהן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: