ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין SOLOMON GEBREMIKAEL נגד קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון, תחזוקה וניקיון... :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל
נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך

התובע
1. SOLOMON GEBREMIKAEL
ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור
-
הנתבעים

  1. קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון, תחזוקה וניקיון בע"מ, ע"י ב"כ: עו"ד לירן כהן בקנרוט
  2. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ,

ע"י ב"כ: עו"ד נחום פיינברג ושות'

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעות.

רקע עובדתי
2. הנתבעת 1, קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון, תחזוקה וניקיון בע"מ (להלן: הנתבעת 1), הינה חברת ניקיון ושמירה, אשר התקשרה עם חברת "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: הנתבעת 2), בהסכם למתן שירותי ניקיון.

3. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 כעובד ניקיון במתחם האוטובוסים של הנתבעת 2, בתחנה המרכזית בחולון. מתכונת עבודת התובע עמדה על שישה ימים בשבוע.

4. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 31.3.15. כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים כי על יחסי הצדדים חלות הוראותיו של צו ההרחבה בענף הניקיון.

5. בדיון ההוכחות אשר נערך בתיק זה ביום 14.5.18 הודיע התובע כי הוא מסכים לדחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות. בהתאמה הוחלט על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 2 לפיכך, נדרשים אנו לדון בתביעת התובע כנגד הנתבעת 1 בלבד.

השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים
6. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים?
האם זכאי התובע לתשלום בגין גמול שעות נוספות?
3. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד)?
האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי הבראה, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית?
האם זכאי התובע לפיצוי בגין היעדר פרשות פנסיוניות ולתשלום פיצוי בגין היעדר פרשות לקרן השתלמות?
האם זכאי התובע לפיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר)?
האם זכאי התובע לפיצויי הלנה?

7. להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.

העדים
8. מטעם התובע העידו התובע בעצמו וכן מ רFessaha Teferi (להלן: מר פיסאה), עובד נוסף אשר עבד בנתבעת 1. מטעם הנתבעת העיד מר מיטשל קונסטנטין.

דיון והכרעה
הודעה על תנאי עבודה
9. התובע טען, כי מעולם לא קיבל הודעה בדבר תנאי עבודתו. התובע התייחס לטופס ההודעה לעובד אשר צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעת, וטען כי מסמך זה לא נחתם על ידו, אינו כתוב בשפה אותה הוא מבין – אנגלית ולא הוצג בפניו מעולם. בהתאם לכך, טען התובע כי הינו זכאי לתשלום בסך של 2,000 ₪, בשל אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודתו.

10. הנתבעת טענה מנגד כי נמסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו והתובע חתם עליה (נספח א' לתצהירו של מר קונסטנטין). עוד טענה הנתבעת, כי התובע עבד כ - 28 חודשים ותנאי עבודתו היו ידועים לו.

11. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע כך : " מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".

12. סעיף 2 לחוק הודעה לעובד מפרט את העניינים אותם יש לפרט בהודעה. סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד קובע כי "בית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי –(1)לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

13. בענייננו, התובע הכחיש בחקירתו כי חתם על ההודעה לעובד אותה הציגה הנתבעת:
"ש. מפנה אותך להסכם עבודה נספח א' לתצהיר הנתבעת 1 , זו חתימתך?
ת. לא יודע. אני לא ראיתי את זה. זה לא באנגלית אפילו. זה לא אני חתמתי .
ש. אז מי חתם פה?
ת. לא יודע" (עמ' 5 לפ', ש' 28-31).

14. עיון בהודעה לעובד אותה הציגה הנתבעת, מעלה כי הצדק עם התובע וכי ההודעה אינה כתובה בשפה האנגלית, אלא בשפה העברית. נוסף על כך , השוואה בין החתימה המופיעה על גבי ההודעה ובין החתימה המופיעה על גבי התצהיר, מעלה כי חתימות אלו אינן תואמות.

15. עוד התברר מעיון בהודעה לעובד, כי ההודעה אף אינה חתומה על ידי הנתבעת 1. על כך נוסיף, כי מר קונסטנטין, נציג הנתבעת, הודה בעדותו כי אינו מכיר כלל את המסמך:
"ש. צרפת לתצהירך נספח א', אתה מכיר את הנספח הזה?
ת. לא יודע מה זה" (עמ' 8 לפ', ש' 15-16).

16. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מסרה לתובע הודעה לעובד כדין. לפיכך, התביעה בגין רכיב זה מתקבלת והתובע זכאי לפיצוי בגין בסך של 2,000 ₪, בגין אי מתן הודעה לעובד.

פיצויי פיטורים
17. לטענת התובע, פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת. להוכחת טענתו הפנה התובע למכתב פיטורים אשר נמסר לו על ידי הנתבעת (צורף כנספח ג' לתצהי רו). נוכח זאת, טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 11,043 ₪, בהתאם לתחשיב אשר הבא: 25 ₪ לשעה - התעריף השעתי אשר שולם לו במועד סיום עבודתוX 28.5/12 חודשים X 186 שעות עבודה = 11,043 ₪. לחילופין, טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח ההפר שות לפיצויים בהם מחויבת הנתבעת בהתאם צו ההרחבה בענף הניקיון, בסך של 9,030.754 ₪.

18. הנתבעת טענה מנגד כי התובע אינו זכאי לפיצויים מאחר והעסקתו הסתיימה מסיבות אשר אינן קשורות בנתבעת. לחילופין, טענה הנתבעת כי בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, התובע זכאי לכל היותר לסך של 9,114 ₪ בגין פיצוי פיטורים, נוכח היקף עבודתו. עוד טענה הנתבעת, כי שילמה לתובע תגמולי מעביד בסך של 11,657 ₪ וכי יש לנכות סכום זה מהסכומים להם זכאי התובע.

19. לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת העדויות שוכנענו כי במחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה , גרסת התובע עדיפה על פני גרסת הנתבעת, ונפרט. התובע הוכיח כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור מלא. התובע הציג מכתב פיטורים החתום על ידי הנתבעת (צורף כנספח ג' לתצהיר התובע). מכתב הפיטורים נשא תאריך 18.2.15 ונוסח כדלקמן: "הפסקת עבודה הריני מבקש להודיעך כי החל מיום 31.3.15 תופסק עבודתך בחברתנו. מצטער על צעדנו זה ומאחל לך בהצלחה".

20. אם כן, ממכתב זה עולה בבירור כי התובע פוטר מעבודתו. עדותו של התובע תמכה במסקנה כי פוטר מעבודתו, כאשר התובע הכחיש בחקירתו את טענת התובעת כי בחר להתפטר מעבודתו (עמ' 6 לפ', ש' 19-22).

21. מנגד, מצאנו כי גרסת הנתבעת בסוגיה זו הייתה דלה בפרטים ועמומה. בתצהיר נציג הנתבעת, מר קונסטנטין ואף בעדותו, לא היה כדי לשפוך אור על נסיבות סיום יחסי העבודה או כדי להוכיח את טענת הנתבעת, לפיה התובע התפטר מעבודתו. מר קונסטנטין העיד כי כלל אינו מכיר את התובע:
" ש. אתה מכיר את התובע?
ת. לא.
ש. פגשת אותו אי פעם לפני הדיון?
ת. לא.
...
ש. מציג בפניך מכתב פיטורים של העובד תאשר לי שזה ניתן לעובד ועל ידי מי?
ת. לא על ידי זה בטוח.
ש. תאשר לי שהמכתב פיטורים הזה ניתן על ידי הנתבעת 1, תסתכל על לוגו רישום?
ת. מאמין שכן.
ש. מי זה צחי?
ת. לא עובד. אני מכיר אותו כי ברגע שהוא סיים קיבלתי את הגזרה ממנו.
ש. מישהו פנה אליו על מנת לברר את העובדות הנטענות על ידי התובע?
ת. אין לי מושג" (עמ' 8 לפ', ש' 5 – 12, ש' 21-25).

22. לאור האמור לעיל, גרסת התובע על פיה פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת מקובלת ואמינה עלינו. בהתאם לכך, זכאי התובע לתשלום פיצויי הפיטורים.

23. בכל הקשור למשך עבודת התובע, טען התובע כי התחיל את עבודתו ביום 17.11.12 אולם, התובע לא הוכיח טענתו זו. מנגד, הנתבעת הוכיחה כי בתלושי השכר (נספח א' לתצה ירו), צוין כי מועד תחילת עבודה ביום 1.12.12, כפי שנטען על ידה. הואיל והאמור בתלושי השכר לא נסתר , אנו קובעים כי התובע התחיל את עבודתו בחודש 12/12.

24. אין מחלוקת בין הצדדים כי מועד סיום עבודת התובע היה בחודש 3/15. לפיכך, תקופת עבודת התובע עמדה על 28/12 חודשים = שנתיים ו - 3 חודשים. התעריף השעתי האחרון של התובע עמד על 24.98 ₪ X 28.5/12 חודשים X 186 שעות עבודה = 11,035 ₪ זהו הסכום לו זכאי התובע בגין פיצויי פיטורים.

25. נבהיר, כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת בדבר ניכוי תגמולי המעביד אותם שילמה לתובע, מסכום פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע. ההפרשות הפנסיוניות להן זכאי התובע אינן קשורות ל תשלום פיצויי הפיטורים ומדובר בזכויות סוציאליות נפרדות. לפיכך, לא ניתן לקזז הפרשות אלו מתשלום פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע. מעבר לדרוש יצוין, כי הנתבעת לא הוכיחה כי הפרישה לקופות הגמל תשלומים בגין רכיב פיצויי פיטורים.

תשלום בגין שעות נוספות
26. לטענת התובע, עבד מידי חודש במתכונת של 370 שעות לחודש אולם, הנתבעת לא שילמה כל תשלום בגין שעות נוספות. נוכח זאת, טען התובע כי הינו זכאי לתשלום בגין שעות נוספות בסך של 55,249 ₪, בהתאם לתחשיב אותו פירט בסיכומיו.

27. לחילופין, טען התובע כי בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה באשר לשעות הנוספות בהן עבד, רובץ על הנתבעת. הנתבעת לא הרימה נטל זה ולא הגישה את דוחות הנוכחות אשר ברשותה לכן , יש לקבוע כי התובע זכאי לפחות לתשלום בגין 60 שעות נוספות חודשיות ובהתאמה לכך לסך של 53,949 ₪ בגין שעות נוספות.

28. הנתבעת טענה מנגד כי תביעת התובע לתשלום בגין שעות נוספות, מבוססת על דרישה לכפל תשלום. התובע לא הפחית את הסכומים אשר שולמו לו בגין שעות נוספות, כפי שפורטו בתלושי שכרו בסך כולל של 20,986 ₪. לפיכך, לטענת הנתבעת, יש להפחית סכום זה מסכום התביעה ובהתאם לכך זכאי התובע לתשלום בסך של 34,263.92 ₪ בגין שעות נוספות, לכל היותר.

29. הנתבעת הוסיפה וטענה כי דוחות הנוכחות נמסרו לתובע מידי חודש בחודשו. בחירתו להציג עשרה דוחות נוכחות בלבד, דוחות בעלי היקף משרה גבוה ואי הצגת כלל דוחות הנוכחות אשר נמסרו לו בזמן אמת, פועלת לרעתו.

30. עוד טענה הנתבעת, כי בהתאם לדוחות הנוכחות אותם הציג התובע ( נספח ב' לתצהירו), מתכונת עבודתו הייתה קטנה מהיקף של 370 שעות לחודש. בהתאם לכך, גם אם התשלומים בגין השעות הנוספות אשר צוינו בתלושי שכרו, לא היו מלאים, מדובר בסכומים נמוכים מהסכומים אותם דרש התובע. הנתבעת התייחסה באופן מפורט לכל דוח נוכחות אשר הוצג על ידי התובע, ופירטה בסיכומיה מהי כמות השעות הנוספות בה עבד באותו החודש ומהו התשלום לו זכאי התובע בגין חודש זה ( עמ' 8 – 17 לסיכומי הנתבעת).

31. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי יש לקבוע כי אינה חבה לתובע תשלום נוסף בגין שעות נוספות, זאת מאחר והתובע הודה בחקירתו כי קיבל תשלום במזומן מידי חודש, בסך של 3,000 ₪ - 4,000 ₪, אשר לא בא לידי ביטוי בתלוש שכרו. לטענת הנתבעת, הסכומים אשר שולמו לתובע במזומן מידי חודש, עולים על הסכומים אשר לא שולמו לתובע בגין השעות הנוספות בהן עבד.

32. עוד טענה הנתבעת, יש לזקוף לחובת התובע את העובדה כי בחר שלא להגיש את רישומי התשלומים אשר שולמו במזומן. לפיכך, לטענת הנתבעת יש לדחות את תביעת התובע ברכיב זה.

המסגרת הנורמטיבית
33. בהתאם להלכה, לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נטל ההוכחה בדבר מתכונת עבודתו של התובע מוטל על המעסיק. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו.

34. בעניין ריעני, עמד בית הדין הארצי על האופן בו יש ליישם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 ( להלן: חוק הגנת השכר), וכך נקבע: " לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם: ... המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח" (ע"ע ( ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 29.3.17).

מן הכלל אל הפרט
35. נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר ששקלנו את מלוא הטענות, העדויות והראיות כפי שהוצגו בפנינו בהליך זה, מצאנו כי הוכח בפנינו כי התובע עבד בשעות נוספות מדי חודש בחודשו.

36. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי אינם משקפים את התשלום בגין מלוא שעות העבודה בהן עבד בפועל. עם זאת, בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, הוכח בפנינו, בהתאם להודאת התובע בחקירתו כי קיבל מידי חודש תשלום במזומן, על חשבון השעות הנוספות בהן עבד. לפיכך, מצאנו כי יש להפחית את התשלום במזומן אותו קיבל התובע, מהתשלומים להם זכאי הוא בגין עבודה בשעות נוספות. להלן הנימוקים למסקנתנו זו -

37. ראשית, בחנו מה הייתה מתכונת עבודת התובע, דהיינו, כמה שעות עבד התובע מידי חודש. במקרה שלפנינו, הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות בעוד התובע הציג בפנינו דוחות נוכחות ( צורפו כנספח ב' לתצהירי התובע) חלקיים, הנוגעים ל – 10 חודשי עבודתו מתוך 28 חודשים בהם עבד. מדובר בחודשים – 4-8/13, 10/13, 12/13, 4-5/14, 11/14 ( כאמור לעיל, התובע עבד בין החודשים 12/12 – 3/15).

38. באשר לשאלה מה הייתה מתכונת עבודת התובע במהלך 10 חודשים אלו, עמדה בפנינו גרסה מול גרסה. גרסת התובע ביחס למתכונת עבודתו הייתה כי עבד במשך כל חודש במתכונת קבועה של 370 שעות, בהתאם לפירוט הבא: בימים ראשון - חמישי, בין השעות 7:00-17:00 ובין השעות 18:00-1:00 ו בימי שישי בין השעות 7:00-12:00 ( ס' 6 לתצהירו של התובע).

39. הנתבעת טענה מנגד כי מתכונת עבודת התובע הייתה מצומצמת יותר. הנתבעת התייחסה באופן ספציפי לכל דוח נוכחות אותו הציג התובע, ופירטה מהי כמות שעות העבודה כעולה מהדוחות, כדלקמן ( עמ'10-17 לסיכומי הנתבעת 1):
חודש 4/13 – 239.5 שעות; חודש 5/13 – 287.5 שעות; חודש 6/13 – 290.5 שעות;
חודש 7/13 – 318.5 שעות; חודש 8/13 – 326 שעות; חודש 10/13 – 313.5 שעות;
חודש 12/13 – 329.5 שעות; חודש 4/14 – 322 שעות; חודש 5/14 – 340.5 שעות, חודש 11/14 – 277 שעות.

40. התובע לא התייחס לכמות השעות הספציפיות אשר פורטה בדוחות הנוכחות החודשיים ולא הפריך את טענת הנתבעת באשר להיקף עבודתו. גרסת הנתבעת עלתה בקנה אחד עם היקף השעות החודשי אשר צוין בדוחות הנוכחות אותם הגיש התובע.

41. עוד עלה מדוחות הנוכחות החודשיים, כי מתכונת עבודת התובע בכל אחד מהדוחות, לא הגיעה ל - 370 שעות חודשיות. ממוצע שעות עבודת התובע, בהתאם לדוחות הנוכחות, עמד על כ – 305 שעות. לפיכך, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת באשר למתכונת עבודת התובע בעשרת החודשים לגביהם הוצגו בפנינו דוחות הנוכחות.

42. שנית, הוספנו ובחנו מה הייתה מתכונת העבודה של התובע ב – 18 החודשים הנוספים, לגביהם לא הוצגו דוחות נוכחות. מאחר ולא הוצגו בפנינו דוחות נוכחות ביחס לחודשים אלו, לא ניתן היה להתחקות במדויק אחר היקף עבודת התובע במהלך יתרת 18 החודשים הנוספים.

43. בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, ביחס ל – 18 חודשים אלו, נטל ההוכחה על הנתבעת, להפריך את טענת התובע בדבר מתכונת עבודה אשר כללה שעות נוספות. הנתבעת לא הפריכה נטל זה, ושוכנענו בטענת התובע, כי גם במהלך תקופה זו, נדרש לעבוד שעות נוספות בהיקף רב.

44. מסקנה זו קיבלה חיזוק גם מעדותם של נציגי הנתבעת 2 ( אשר כאמור התביעה כנגדה נדחתה), אשר העידו כי במקום בו עבד התובע, נדרשה פעילות רציפה במשך שעות רבות. יש בעדות זו כדי לתמוך בגרסת התובע כי נדרש לעבוד שעות נוספות ( מר אמיר לוין, מנהל משאבי אנוש של הנתבעת 2, עמ' 10 לפ', ש' 12-13, מר יעקב בלנגה, מפקח הנתבעת 2, עמ' 11 לפ', ש' 7-12).

45. עם זאת, לא שוכנענו בטענת התובע כי עבד מידי חודש 370 שעות. כפי שציינו לעיל, מדוחות הנוכחות אותם הציג התובע ( נספח ב' לתצהירו), עולה כי היקף עבודתו הממוצע עמד על 305 שעות. לפיכך, אנו קובעים כי מתכונת עבודתו של התובע ב – 18 החודשים הנוספים לעבודתו, עמדה על היקף ממוצע של 305 שעות חודשיות.

46. שלישית, לאחר שקבענו כי היקף עבודת התובע עמד על 305 שעות חודשיות, בחנו האם התובע קיבל תשלום בגין שעות נוספות. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי קיים פער בין כמות שעות העבודה אשר צוינה בתלושי השכר לבין כמות השעות בהן עבד התובע בפועל. דהיינו, התובע לא קיבל תשלום בגין כל השעות בהן עבד. כך לדוגמה, בחודש 11/14 צוין בדוח הנוכחות כי התובע עבד 277 שעות. בתלוש השכר לחודש זה צוין כי התובע עבד 236 שעות, בגינן קיבל תשלום מהנתבעת, לרבות תשלום שעות נוספות.

47. בתצהיר עד הנתבעת, מר קונסטנטין, צוין כי התובע לא קיבל תשלומים במוזמן, מעבר לתשלומים אשר פורטו בתלוש השכר ( ס' 20 לתצהירו של מר קונסטנטין). עם זאת, בחקירת מר קונסטנטין התברר, כי כלל אינו מכיר את העובדות הקשורות בדיווחי הנוכחות ובתלושי שכרו של התובע:
" ש. אתה מכיר את התובע?
ת. לא.
ש. פגשת אותו אי פעם לפני הדיון?
ת. לא.
ש. למדת את התיק?
ת. תיק לא, אבל עברתי על התצהיר וטענות התובע.
ש. בדקת נתונים?
ת. לא.
ש. ראית את דוחות נוכחות?
ת. ממש לא.
...
ש. מי זה צחי?
ת. לא עובד. אני מכיר אותו כי ברגע שהוא סיים קיבלתי את הגזרה ממנו.
ש. מישהו פנה אליו על מנת לברר את העובדות הנטענות על ידי התובע?
ת. אין לי מושג.
ש. תאשר לי שצחי היה רושם את שעות עבודה?
ת. לא יכול לאשר.
ש. אתה יודע מי היה רושם את שעות עבדוה?
ת. לדעתי צחי.
ש. ולאן היו מעבירים דוחות נוכחות ?
ת. לדעתי לסניף, לא יודע איך היו מעבירים אותם.
ש. אתה יודע משהו על תלושי שכר?
ת. לא.
ש. אתה יודע האם הייתה לעובד קופה בחברת ביטוח?
ת. לא אני, לא יודע.
ש. יש משהו שאתה יכול להאיר את ענינו בתיק הזה?
ת. לא" (עמ' 8 לפ', עמ' 9, ש' 1 - 9).

48. לאחר ששמענו את עדותו של מר קונסטנטין, התרשמנו כי אין משקל לתצהירו של מר קונסטנטין בעניין אופן תשלום השכר לתובע. מנגד, מצאנו כי יש לתת משקל לגרסת התובע. התובע הצהיר כי השכר אשר צוין בתלוש שכרו שולם באמצעות שיק ומעבר לכך, קיבל עוד תשלום במזומן ( ס' 8 לתצהירו של התובע).

49. התובע הודה בחקירתו כי נהג לקבל אלפי שקלים במזומן וכך העיד:
"ש. אתה אומר שהיית מקבל כסף במזומן?
ת. כן.
ש. כל חודש היית מקבל מזומן?
ת. כן.
ש. היו חודשים שלא קיבלת מזומן?
ת. לא.
ש. כמה קיבלת מזומן בחודש הראשון ?
ת. יש נייר קטן , ( מציג לב"כ הנתבעת 1) זה מה שקיבלתי במזומן.
ש. אז למה לא הגשת את זה לבית הדין?
ת. זה הוגש.
ש. כמה בערך הסכומים שקיבלת במזומן?
ת. בין 3,000-4,000 ₪ כל חודש.
ש. ויש לך רישומים של כל החודש שעבדת?
ת. הרוב הלך לאיבוד , רק מה שיש לי.
ש. ו 3,000-4,000 ₪ קיבלת מעבר למשכורת ששולמה בתלוש/צק?
ת. חצי הייתי מקבל בתלוש וחצי במזומן" (עמ' 5 לפ', ש' 1 - 15).

50. מעדות התובע עולה כי קיבל מהנתבעת, מידי חודש, תשלומים במזומן, בסך של 3,000 – 4,000 ₪, נוסף על שכרו. נציין כי התובע נמנע מלהגיש את רישום תשלומי המזומן אותם קיבל, ומצאנו כי יש לזקוף זאת לחובתו. בהתאמה לכך, אנו מקבלים את טענת הנתבעת, וקובעים כי יש להפחית סכום של 3,500 ש"ח, ממוצע התשלום במזומן אותו קיבל התובע מידי חודש, מהסכומים אשר ייפסקו לזכות התובע בגין רכיב השעות הנוספות.

51. הנתבעת ערכה תחשיב המפרט את התשלום לו זכאי התובע בגין עשרת החודשים לגביהם הוגש דוח נוכחות ( אפריל – אוגוסט 2013, אוקטובר 2013, דצמבר 2013, אפריל - מאי 2014, נובמבר 2014). במסגרת התחשיב אותו ערכה הנתבעת, הפחיתה מהתשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, בהתאם לדוח הנוכחות, את התשלומים אשר שולמו לתובע בהתאם לתלושי שכרו ( תלושי השכר צורפו כנספח א' לתצהירו של התובע). בנוסף, הפחיתה הנתבעת את התשלום במזומן אותו קיבל התובע מידי חודש, בהתאם להודאתו ( תחשיב הנתבעת פורט בעמודים 8-17 לסיכומי הנתבעת).

52. התובע לא התייחס כלל לתחשיב המפורט של הנתבעת או להיקף השעות המצוין בעשרת דוחות הנוכחות החודשיים. עיון בתחשיב הנתבעת העלה כי התחשיב עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ועם היקף השעות בדוח הנוכחות החודשי. לפיכך, אנו מקבלים את תחשיב הנתבעת ואת העקרונות על בסיסם נערך הוא .

53. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, עבור עשרת החודשים לגביהם הוצגו דוחות נוכחות, בהתאם לפירוט השעות אשר צוין בדוח החודשי, בהפחתת התשלומים אשר שולמו לתובע בתלושי שכרו וכן בהפחתת סכום של 3,500 ₪, התשלום הממוצע אשר שולם לתובע במזומן מידי חודש.

54. בהתאם לכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום שעות נוספות, בהתאם לפירוט הבא: חודש 4/13 - בהתאם לדוח הנוכחות, עבד התובע 239.5 שעות. בהתאם לתחשיב הנתבעת, אשר הפחיתה מהתשלום לו זכאי התובע בגין השעות הנוספות את התשלום אשר שולם בתלושי שכרו, התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בסך של 1,213.8 ₪. הואיל והתובע קיבל, בהתאם להודאתו, תשלום נוסף במזומן בסך של 3,500 ₪, שולם לתובע ביתר בחודש זה סכום של 2,286 ₪.

55. חודש 5/13 - בהתאם לדוח הנוכחות, התובע עבד 287.5 שעות. בהתאם לכך, זכאי התובע לתשלום שעות נוספות בסך של 3,525.8 ₪, לאחר שהופחתו השעות אשר שולמו לתובע בתלוש בגין שעות נוספות. בהתאם להודאת התובע, קיבל הוא תשלום במזומן בסך של 3,500 ₪ מידי חודש, נדרשת הנתבעת לשלם לתובע סך של 25 ₪.

56. חודש 6/13 - בהתאם לדוח הנוכחות עבד התובע 290.5 שעות. התשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, לאחר הפחתת התשלומים המפורטים בתלושי שכרו, הינו סך של 1,187 ₪. משהתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 2,313 ₪.

57. חודש 7/13 - התובע עבד 318.5 שעות. התשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, לאחר הפחתת התשלומים המפורטים בתלושי שכרו, הינו סך של 2,836.6 ₪. הואיל והתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 554 ₪.

58. חודש 8/13 - התובע עבד 326 שעות. התשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, לאחר הפחתת התשלומים המפורטים בתלושי שכרו, הינו סך של 4,601 ₪. משהתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 1,101 ₪.

59. חודש 10/13 - התובע עבד 313.5 שעות. התשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, לאחר הפחתת התשלומים המפורטים בתלושי שכרו, הינו סך של 1,219.5 ₪. משהתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 2,280.5 ₪.

60. חודש 12/13 - התובע עבד 329.5 שעות. התשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, לאחר הפחתת התשלומים המפורטים בתלושי שכרו, הינו סך של 1,398.76 ₪. הואיל והתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 2,101 ₪.

61. חודש 4/14 - התובע עבד 322 שעות. התשלום לו זכאי התובע בגין שעות נוספות, לאחר הפחתת התשלומים המפורטים בתלושי שכרו, הינו סך של 1,398.76 ₪. הואיל והתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 2,077 ₪.

62. חודש 5/14 - התובע עבד 340.5 שעות. התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בסך של 1,653.6 ₪. משהתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 1,864 ₪.

63. חודש 11/14 - התובע עבד 277 שעות. התובע זכאי לתשלום שעות נוספות בסך של 1,298.74 ₪. הואיל והתובע קיבל 3,500 ₪ במזומן, שולם לתובע ביתר בגין חודש זה, סכום של 2,201 ₪.

64. מצירוף הסכומים המפורטים לעיל, עולה כי הנתבעת אינה נדרשת לשלם לתובע שעות נוספות בגין עשרת חודשים אלו. עוד עולה, כי לתובע שולם ביתר סך של 14,550.5 ₪, בגין השעות הנוספות בהן עבד בחודשים אלו לפיכך, אנו מקבלים את טענת הקיזוז של הנתבעת, לעל פיה יש לקזז סכום מהסכומים אשר ייפסקו לחובת הנתבעת.

65. אשר ל - 18 החודשים הנוספים ביחס אליהם לא הוגש דוח נוכחות, קבענו כי מתכונת עבודת התובע עמדה על 305 שעות לחודש, ובהתאם בוצע התחשיב הבא: עבור חודשים דצמבר 2012, ינואר – מרץ 2013, ספטמבר 2013, נובמבר 2013, ינואר - מרץ 2014 ( על פי תעריף שכר מינימום אשר עמד על סך של 23.12 ₪) לפיכך, זכאי התובע לתשלום בגין משרה מלאה בחודשים אלו, בהתאם לפירוט הבא: 186 שעותX 23.12 ₪ - 4,300 ₪. בנוסף, זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות, בסך של 305-186 = 119 שעות נוספות. בהתאם לתחשיב התובע ( ס' 69 לסיכומי התובע), 44 שעות נוספות תעריף 125% ו -75 שעות נוספות בתעריף 150%. לסיכום זכאי התובע לסכומים הבאים:
23.12 ש"חX 44 שעות נוספותX 125%+ 23.12 ש"חX 75 שעות נוספותX 150% = 3,872.6 ₪ בגין שעות נוספות.

66. התוצאה היא אפוא כי התובע לסך של 3,872+4,300 ₪ = 8,172 ₪, בגין כל אחד מהחודשים בהן עבד בתקופה זו. מהשוואה בין סכום זה, לבין הסכום אותו קיבל התובע בתלושי שכרו בגין כל אחד חודשים אלו, בצירוף הסכומים אותם קיבל התובע במזומן מידי חודש 3,500 ₪, עולה כי התובע זכאי לתשלום כולל בסך של 19,073 ₪, בגין עבודתו בשעות נוספות במהלך תקופה זו.

67. בהקשר זה נבהיר, כי בעת עריכת תחשיב השעות הנוספות להן זכאי התובע בכל חודש, הפחתנו את ימי החג אשר חלו במהלך תקופה זו, בהתאם להודאת התובע כי במהלך החגים שהה בחופש, יחד עם יתר עובדי הנתבעת ( עמ' 7 לפ', ש' 8-9).
בדומה, ערכנו תחשיב ביחס לשבעת החודשים 6-10/14, 12/14, בהם עמד תעריף שכר המינימום על סך של 24.98 ₪: בחודשים אלו היה זכאי התובע בגין היקף משרה מלאה לסך של 4,646 ₪, בהתאם לתחשיב אשר להלן - 186 שעותX 24.98 ₪ = 4,646 ₪.

68. בנוסף, היה זכאי התובע לתשלום שעות נוספות בכל אחד מחודשים אלו, לפי התחשיב הבא:
24.98 ש"חX 44 שעות נוספותX 125% + 24.98 ש"חX 75 שעותX 150% = 4,184 ₪ בגין שעות נוספות.

69. לפיכך, התובע היה זכאי אפוא לסך של 3,872+4,300 ₪ = 8,830 ₪, בגין כל אחד מהחודשים בהם עבד בתקופה זו. מהשוואה בין סכום זה, לבין הסכום אותו קיבל התובע בתלושי שכרו בגין כל אחד חודשים אלו, בצירוף הסכומים אותם קיבל התובע במזומן מידי חודש 3,500 ₪, עולה כי שולם לתובע סך של 1,318 ₪ ביתר, בגין חודשים אלו ולכן התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין שעות נוספות, בעבור תקופה זו.

70. מצירוף התשלומים ביחס ל – 18 חודשי עבודתו של התובע עולה כי התובע זכאי לתשלום בגין שעות נוספות, בהתאם לפירוט הבא: 19,073 ₪, בהפחתת סך של 1,318 ₪ אשר שולמו לתובע ביתר = 17,755 ₪. מסכום זה יש להפחית את התשלום אשר שולם ביתר לתובע בגין עבודתו בעשרת החודשים לגביהם הוצגו דוחות נוכחות, בסך של 14,550.5 ₪. לפיכך, נותרה לזכות התובע יתרה בסך של 4,523 ₪, בגין עבודתו בשעות נוספות.

71. טרם סיום, נבהיר כי לא נעלם מעינינו כי על גבי דוחות הנוכחות אשר הוגשו צוין רק שם החודש (" אפריל") אולם לא צוינה השנה אליה מתייחס הדוח. התובע טען בסיכומיו כי לא ניתן לדעת לאיזו שנה שייך הדוח. בסיכומי הנתבעת, הבהירה הנתבעת כי ניתן לשייך את דוחות הנוכחות החודשיים לשנים ספציפיות, בהתאם לתאריך של ימי השבת אשר חלו בכל חודש ( נספח ג' לסיכומי הנתבעת). מבדיקה שערכנו, מצאנו כי טענת הנתבעת נכונה ביחס לשיוך השנים לדוחות הנוכחות אשר הוגשו לנו.

פדיון דמי חופשה
72. לטענת התובע, לא שולמה לו תמורת חופשה במהלך עבודתו. עוד טען התובע, כי רכיב דמי החופשה המצוין בתלושי השכר הינו רכיב פיקטיב י. התובע הוסיף וטען כי בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, הוא זכאי ל – 28.5 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו ולתשלום דמי חופשה בסך של 5,695 ₪.

73. הנתבעת טענה מנגד כי התובע היה זכאי לכל היותר לסך של 3,628.8 ₪ בגין דמי חופשה, כאשר בפועל שולם במסגרת התלושים סך של 5,341 ₪ בגין דמי חופשה, בהתאם לחופשות אליהן יצא התובע מעת לעת. לפיכך, שולם לתובע סך של 1,712.12 ₪ ביתר בגין דמי חופשה, אותו יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע.

המסגרת הנורמטיבית
74. הלכה פסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על שכמי המעביד (דב"ע לא/22 – 3 ציק ליפוט - קסטנר, [פורסם בנבו] פד"ע ג' 215). הכלל הוא כי תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם (ע"ע(ארצי) 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ)- נגריית שירן, 18.3.13, להלן: עניין גולן), ועל הטוען כי רכיב מסוים שפורט בשכרו הוא פיקטיבי ומהווה שכר עבודה, הנטל להוכיח טענתו ( אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים, 10.6.02(.

75. עוד קבע בית הדין הארצי בעניין גולן, כי: "תלוש השכר מהווה ראייה לנכונות הנתונים המפורטים בו... אולם, תלושי השכר אינם מהווים ראייה לכך שהתשלומים המפורטים בהם שולמו בפועל לעובד. ... "אין די בתלושי השכר כדי להרים את נטל ההוכחה. תלוש משכורת כלשעצמו אינו מעיד על העברת הכספים בפועל לקרן הפנסיה. כלל הראיה הטובה ביותר דורש הצגת אישור מקרן הפנסיה על העברת הכספים או כל מסמך אחר המעיד על תשלומם. המבקשת [המעבידה] לא המציאה הוכחה זו, ולכן לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התשלום לקרן הפנסיה" [בר"ע (ארצי) 29175-07-12 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע"מ – טקלה פנטה (14.11.2012)]. ככל שמדובר בהוכחת תשלום שכר, על המעביד להציג הוכחה לביצוע התשלום בפועל – מסמך המעיד על העברה בנקאית, המחאה שנמסרה לעובד, אישור חתום על ידי העובד, וכיו"ב. נוסיף, כי משקל הראיה שבהגשתה מרים המעביד את נטל הראייה תלוי בנסיבות המקרה. כך, אם מדובר במקום עבודה שהוא חברה בע"מ או עסק, החייב בניהול ספרי חשבונות ולו הנהלת חשבונות מסודרת, והשכר משולם לעובד באמצעות המחאה או העברה לחשבון הבנק של העובד, ככלל על המעסיק להציג מסמך המעיד על תשלום השכר בפועל, ובהעדר הסבר משכנע לאי הצגת המסמך לא ירים את נטל הראיה המוטל עליו".

מן הכלל אל הפרט
76. אין חולק בין הצדדים כי מתכונת עבודת התובע עמדה על 6 ימים בשבוע. לפיכך, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, זכאי התובע ל – 12 ימי חופשה בגין שנת עבודתו הראשונה והשנייה ול - 13 ימי חופשה בגין שנת עבודתו השלישית. מאחר ובמהלך השנה השלישית לעבודתו, עבד התובע 3 חודשים בלבד, הרי שזכאי התובע ל – 13X 3/12 = 3.25 ימי חופשה בגין שנת עבודתו השלישית. לאור האמור לעיל, זכאי התובע ל – 27.25 ימי חופשה בגין מלוא תקופת עבודתו.

77. בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה, מצאנו כי הנתבעת לא הפריכה את טענת התובע, כי הרכיבים אשר שולמו לו בתלושי שכרו, היו פיקטיביים. התובע הצהיר כי לא קיבל דמי חופשה וכי רכיב דמי החופשה בתלושי שכרו היה רכיב פיקטיבי (ס' 31-32 לתצהירו של התובע). התובע חזר על גרסתו בחקירתו בפנינו(עמ' 7 לפ', ש' 1 - 3).

78. מעדותו של מר קונסטנטין, נציג הנתבעת, התברר כי מר קונסטנטין לא ידע דבר ביחס לתלושי השכר של התובע :
,ש. יש משהו שאתה יכול להאיר את ענינו בתיק הזה?
ת. לא" (עמ' 9 לפ' ש' 8 ).

79. זאת ועוד, בתלוש השכר לחודש 12/13 צ וין כי התובע ניצל 8 ימי חופשה אולם, בדוח הנוכחות לחודש 12/13, עולה כי התובע עבד 329.5 שעות ולא שהה ב – 8 ימי חופשה, כטענת הנתבעת. לפיכך, יש בכך כדי לחזק את גרסת התובע כי רישום החופשה בתלושי שכרו היה פיקטיבי.

80. נוכח זאת, אנו מקבלים את גרסת התובע. כאמור לעיל, התובע זכאי ל – 27.25 ימי חופשה. התעריף במועד סיום עבודתו עמד על 24.98 ₪ ולכן זכאי התובע לתשלום בסך של 27.25 ימים X 8 שעות X 24.98 = 5,446 ₪, בגין פדיון דמי חופשה.

דמי הבראה
81. התובע טען כי לא שולמו לו דמי הבראה וכי רכיב דמי ההבראה אשר פורט בתלושי שכרו היה רכיב פיקטיבי. לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון זכאי הוא לתשלום בגין 7 ימי הבראה בשנה ובסה"כ בגין 14 ימי הבראה, לס ך של 5,579 ש"ח, בהתאם לפירוט הבא: 7 ימי הבראהX 374 ₪+7 ימי הבראהX 423 ₪.

82. הנתבעת טענה מנגד, כי בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו של התובע היה זכאי הוא לכל היותר לסך של 4,312.94 ₪ בגין רכיב זה. לתובע שולם סך של 6,424 ₪ בגין דמי הבראה במסגרת תלושי שכרו לכן שולם לתובע סך של 2,111.06 ₪ ביתר בגין רכיב דמי הבראה, אותו יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לתובע.

83. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום הבראה, ניתן לתבוע דמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודת התובע. לפיכך, זכאי הת ובע לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, זכאי התובע לתשלום בגין 7 ימי הבראה, בעבור כל שנה משלושת השנים הראשונות לעבודתו. בהתאם לכך, זכאי התובע לתשלום בגין 14 ימי הבראה.

84. התובע הצהיר והעיד כי מעולם לא שולמו לו הסכומים המפורטים בתלושי שכרו, תחת הכותרת "דמי הבראה" (ס' 35 לתצהירו, עמ' 6 לפ', ש' 29-31). כפי שקבענו לעיל, בעדותו של מר קונסטנטין לא היה די כדי להפריך את טענת התובע לפיה רכיבי הזכויות הסוציאליות אשר שולמו בתלושי שכרו היו פיקטיביים.

85. מעיון בתלושי שכרו של התובע, עולה כי ערך יום ההבראה אשר צוין בתלושים, לא היה עקבי. בתלוש 7/14 צוין כי שולם לתובע סך של 159.6 ₪, בגין יום הבראה אחד. בתלוש 8/14 צוין כי שולם לתובע סך של 223.44 ₪, בגין יום הבראה אחד. בתלוש 3/14 צוין כי שולם לתובע סך של 423 ₪, בגין 5 ימי הבראה, דהיינו סך של 84.6 ₪ בגין יום הבראה. מצאנו כי יש בהיעדר אחידות זו, כדי לתמוך בטענת התובע כי רכיב דמי ההבראה אשר פורט בתלוש שכרו היה רכיב פיקטיבי.

86. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה, וקובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 5,579 ₪, בגין דמי הבראה.

הפרשות לקרן השתלמות
87. לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, החל מחודש 10/14, היה על הנתבעת להפריש 7.5% משכרו לקרן השתלמות. משהנתבעת לא עשתה כן זכאי הוא ל סך של 2,090.8 ₪ בגין הפרשות לקרן ההשתלמות, בהתאם לתחשיב התובע (ס' 94 לסיכומיו).

88. לטענת הנתבעת, שולם לתובע מידי חודש מענק בגין קרן השתלמות, באופן ישיר במסגרת תלוש שכרו. התשלום אותו קיבל התובע בגין מענק קרן ההשתלמות עומד על סך של 2,197 ₪. לפיכך, שולם לתובע ביתר סך של 107 ₪ אותם יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע.

89. בהתאם לסעיף 10 צו ההרחבה בענף הניקיון, על הנתבעת היה להפריש לתובע הפרשות בשיעור 7.5% מידי חודש, לקרן השתלמות. התובע הכחיש כי הנתבעת שילמה לו תשלומים בגין רכיב זה (ס' 42 לתצהירו). הנתבעת טענה בסיכומיה כי חלף הפרשה לקרן השתלמות, שילמה את התשלומים באופן ישיר לתובע. נבהיר כי נטל הוכחת טענה זו מוטל על הנתבעת, והנתבעת לא הרימה נטל זה אלא טענה טענתה ללא כל אסמכתא או מקור אחר להוכחת הטענה .

90. נוסף על כך , עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה כי בחלק מתלושים צוין רכיב אשר כונה "מענק קרן השתלמות". מדובר ברכיב תשלום המופיע רק בחלק מהתלושים, בשיעורים משתנים. כך בתלוש 10/11 צוין כי לתובע שולם מענק בתעריף 2.11, בגין כמות של 176 שעות. בעוד בתלוש 11/14 צוין כי לתובע משולם מענק בתעריף 2.11, בכמות 168 שעות. הנתבעת לא הוכיחה מה הסיבה לרישום זה, המופיע אך בחלק מתלושי שכרו של התובע.

91. לאור האמור לעיל, יש בכך כדי לתמוך בגרסת התובע כי פירוט ההפרשות לקרן השתלמות אשר הופיע בתלושי שכרו, לא שולם בפועל. בהתאם לכך, אנו מקבלים את גרסת התובע וקובעים כי על הנתבעת לשאת בתשלום בסך של 2,090 ₪ בגין הפרשות לקרן השתלמות.

פיצוי בגין היעדר הפרשות פנסיוניות
92. לטענת התובע, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, זכאי הוא לתשלום בסך של 8,227 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות אותן היה על הנתבעת להפריש לזכאותו, בהתאם לתחשיב המפורט בסיכומיו (ס' 92).

93. הנתבעת טענה מנגד כי בהתאם לתקופת עבודתו והיקף משרתו היה זכאי התובע לכל היותר לסך של 5,779.8 ₪ בגין רכיב הפנסיה. לטענת הנתבעת, שילמה לתובע באופן ישיר את תגמולי המעסיק בסך של 11,657 ₪. לפיכך, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב הפנסיה. עוד טענה הנתבעת, כי הפרישה כספים לקופת הפנסיה של חברת "כלל", כאשר התאפשר לה לעשות כן. לטענתה, מסיבות אשר אינן תלויות בה התשלום הוחזר מחברת "כלל" (ס' 12 לסיכומי הנתבעת).

94. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זכאי להפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון. הנתבעת לא הפריכה את טענת התובע כי לא שולמו לו ההפרשות הפנסיוניות להן היה זכאי. גרסת הנתבעת לפיה הפרישה כספים לטובת התובע, לקופת הגמל "כלל", לא הוכחה. הנתבעת לא הציגה דוח כלשהו מקופות הגמל לתמיכה בטענתה זו אשר נטענה בעלמא.

95. נוסף על האמור, עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה כי לתובע שולמו תשלומים שונים בגין רכיב אשר כונה "החזר תגמולי מעביד", בשיעור משתנה ובחודשים שונים. הנתבעת לא הבהירה מדוע התגמולים שולמו באופן זה. יתרה מכן, נציג הנתבעת העיד כי אינו יודע אם הייתה לעובד קופה בחברת ביטוח:
"ש. אתה יודע האם הייתה לעובד קופה בחברת ביטוח?
ת. לא אני, לא יודע" (עמ' 9 לפ', ש' 6 -7).

96. לפיכך, מצאנו כי הנתבעת לא הוכיחה כי התשלומים הפנסיוניים אשר צוינו בתלושי שכרו של התובע, שולמו בפועל. בהתאם לכך, אנו מקבלים את גרסת התובע בסוגיה זו ו קובעים כי התובע זכאי לסכום של 8,227 ₪ בגין הפרשות פנסיוניות .

דמי חגים
97. התובע טען כי לא שולמו לו דמי חג במהלך כל תקופת עבודתו. התובע פירט כי במהלך עבודתו חלו 16 ימי חג , אשר לא חלו ביום שבת, לכן על הנתבעת לשלם סך של 3,077 ₪ בגין דמי חגים, בהתאם לתחשיב הבא: 8 ימי חג8Xשעות 23.12 ₪+ 8 ימי חג X 24.98 ₪ = 3,077 ₪.

98. הנתבעת טענה מנגד כי על התובע להוכיח כי עבד יום לפני ויום אחרי החג. לטענתה התובע יכול היה לסרב לעבוד ביום מסוים ומכל מקום קיבל תשלום מלא בחגים לפיכך, אינו זכאי לדמי חגים. לחילופין טענה הנתבעת, כי התובע היה זכאי לכל היותר לסך של 2,828.5 ₪ בגין דמ י חגים, בעוד בתלושי שכרו שולמו 2,880 ₪ בגין רכיב זה על כן, יש לדחות את תביעתו.

99. בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל בנושא תשלום דמי חג לעובד, מוטל על המעסיק (ראו-ע"ע ( ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובניין בע"מ – ארפצ'י, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1.11.11; ע"ע (ארצי) מטיאשצ'וק – שלג לבן (1980) בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.5.07).

100. בניגוד לטענת הנתבעת, הנטל להוכיח כי שולמו לתובע מלוא דמי החגים, מוטל על כתפיה. משהנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע יכול היה לבחור את ימי עבודתו, דין טענתה בעניין זה להידחות. נוסף על כך , הנתבעת לא הפריכה את גרסת התובע כי מעולם לא שולמו לו דמי חגים לפיכך, תביעת התובע מתקבלת, והתובע זכאי לדמי חגים בגין 9 ימי חג, בהתאם להיקף משרתו. לאור האמור לעיל, התובע זכאי לתשלום ב סך 3,077 ₪, בגין דמי חגים.

פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר
101. לטענת התובע, תלושי השכר אשר נמסרו לו, אינם עומדים בתנאי חוק הגנת השכר לכן זכאי הוא לפיצוי בסך של 5,800 ₪. התובע הוסיף כי הנתבעת לא העידה עד מטעמה אשר העיד בדבר מהימנות התלושים ותוכנם.

102. לטענת הנתבעת, כל רכיבי השכר ששולמו לתובע במסגרת תלושי השכר אשר נערכו כדין ולא באופן פיקטיבי. עוד טענה הנתבעת כי התשלום אשר שולם לתובע במזומן, שולם בגין השעות הנוספות אותן עבד. על כן לגישתה , יש לדחות את תביעת התובע ברכיב זה.

103. הסעיף הרלוונטי לעניינינו הוא סעיף 26א (ב)(1) לחוק הגנת השכר הקובע כדלקמן:
"(ב)(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר..".

104. בכל הקשור לשיעור הפיצוי בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר, פסק בית הדין הארצי את הדברים הבאים: "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר..." (ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 31.10.16) .

105. בנסיבות מקרה זה אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא הפיצוי בגין הליקויים בתלושי השכר. די בכך כי הוכח בפנינו כי במהלך כל תקופת עבודת התובע שולם מידי חודש תשלום במזומן, אשר לא בא לידי ביטוי בתלוש שכרו של התובע. מדובר בהתנהלות בלתי תקינה של הנתבעת אותה יש להוקיע מהשורש וזאת מש היעדר פירוט התשלום בתלושי השכר , פגע ביכולת התובע לעמוד על זכויותיו ועל מלוא התשלומים להם הוא זכאי.

106. זאת ועוד, לא היה בעדותו של נציג הנתבעת, מר קונסטנטין, כדי לסייע לנתבעת להוכיח את טענותיה בעניין תלושי השכר ,מאחר ולא היה בעדותו כדי לשפוך אור בדבר הנסיבות בגינן לא הכלילה הנתבעת את תשלום המזומן בתלושים. מר וקונסטנטין לא הכיר כלל את תלושי השכר של התובע (עמ' 9 לפ', ש' 4-5) ולא ידע למסור פרטים בעניין זה לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 5,800 ₪ בגין הפרת חוק הגנת השכר.

פיצויי הלנה
107. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה אשר נתבעו.

סוף דבר
108. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, סך של 2,000 ₪.
בגין פיצויי פיטורים, סך של 11,035 ₪.
גמול בגין עבודה בשעות נוספות, בסך של 4,523 ₪.

בגין פדיון ימי חופשה, סך של 5,446 ₪.
בגין דמי הבראה, סך של 5 ,579 ₪.
בגין הפרשות לקרן השתלמות, סך של 2,090 ₪.
בגין הפרשות פנסיוניות, סך של 8,227 ₪.
בגין דמי חגים, סך של 3,077₪.
פיצוי בשל הפרת הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, סך של 5,800 ₪.

לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

109. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ט, (20 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר ברוך הראל

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה

נציגת מעסיקים גב' הילנה ערד שטיינבך


מעורבים
תובע: SOLOMON GEBREMIKAEL
נתבע:
שופט :
עורכי דין: