ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הדר פרץ ת.ז. נגד קל אוטו בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעת

הדר פרץ ת.ז., 305440034

נגד

הנתבעת

קל אוטו בע"מ, ח.פ 511779977

צדדי ג' 1. א.א מרכז דרום בע"מ, ח.פ 513875138
2. מוסך ברק באר שבע (מ.ג.י.י) בע"מ, ח.פ 511027807

פסק דין

לפניי תביעתה של התובעת לתשלום סך של 28,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לה בעקבות ליקויים שהתגלו ברכב שרכשה מהנתבעת או לחלופין ביטול העסקה והשבת הכספים ששולמו עבור הרכב.
דין התובענה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
מכוח סמכותי ע"פ דין אני מורה על תיקון טעויות הסופר הבאות שנפלו בפרוטוקול:
בעמ' 6, שורה 26 במקום " מיום" יש לרשום " מים". העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים, בקצרה
התובעת הינה אדם פרטי שביום 07.11.2014 רכשה מהנתבעת רכב מס' רישוי 7138673 (להלן: "הרכב").
הנתבעת הינה חברה בע"מ שעיסוקה, בין היתר, במכירת רכבים משומשים והיא זו שמכרה לתובעת את הרכב. הצדדים השלישיים הם שני מוסכים שטיפלו ברכב במועדים שונים לאחר שהרכב נמכר לתובעת.
בכתב התביעה המקורי טענה התובעת כי בעת שרכשה את הרכב נמסר לה כי עבר בדיקה ונמצא תקין לחלוטין. התובעת תיארה בקצרה תקלות שהתגלו ברכב לאחר שרכשה אותו וציינה כי בעת כתיבת התביעה הרכב מצוי במוסך בפעם החמישית.
התובעת ביקשה פיצוי בסך של 28,000 ₪ בגין "ימי העבודה שנאלצתי להפסיד, שעות המוסך, מוניות שנאלצתי לקחת, ירידת ערך ועוגמת נפש". לכתב התביעה לא צורפו מסמכים כלשהם לא כל שכן חוות דעת מומחה.
הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי בינה לבין התובעת נחתם הסכם ובו צוין כי התובעת הצהירה כי בדקה את הרכב וכי ניתנה לה אפשרות לבדוק אותו וכי היא מוותרת על כל טענה בגין מום ומצבו של הרכב לאחר החתימה על ההסכם. הנתבעת טענה כי בכל מקרה פעלה בהתאם לכתב האחריות שהינו חלק מהעסקה ותיקנה את התקלה במשאבת המים ובמסגרת תיקון זה אף תוקנה סעפת יניקה על חשבונה של הנתבעת אף שלטענתה מדובר בתקלה שאירעה בשל רשלנותה של התובעת ואילו באשר לתקלה בפלסטיקה הרי שגם זו תוקנה אף שאינה מכוסה בכתב האחריות. הנתבעת טענה כי ארבעה חודשים לאחר הרכישה התקשרה התובעת וטענה כי רכבה אינו מניע והוסבר לה כי תקלה מעין זו אינה מכוסה במסגרת האחריות. הנתבעת הכחישה את הנזקים שנתבעו וטענה למשל כי התובעת מעולם לא הפסידה ימי עבודה שכן רכבה תמיד תוקן באותו יום בו נכנס למוסך וטענה גם כי תקלה במשאבת מים אינה גורמת לירידת ערך.
ביחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד צד ג' 1 שהינו המוסך שאליו הופנתה התובעת לתיקון התקלה במשאבת המים.
צד ג' 1 הגישה כתב הגנה ופירט את המועדים בהם הגיע הרכב לטיפול אצלו וטע נה כי עבודת ה בוצעה במקצועיות ובכל מקרה התובעת לא נשאה בעלות כלשהיא. צד ג' 1 הדגישה כי " איכות עבודתנו תלויה גם במוצר שאנו קונים להרכבה. לנו אין שליטה על איכות המוצר. ויתכן שיש כאן אירוע עם מזל ביש שקרה לגב' פרץ הנכבדה".
קבעתי את התיק לשמיעת הראיות. בדיון שהתקיים שוחחו הצדדים והגיעו להסכמות דיונית ובכלל זה הסכמה כי במידה ולא יימצא פתרון מוסכם תהא התובעת זכאית להגיש כתב תביעה מתוקן ובמקרה כזה זכאית הנתבעת להגיש כתב הגנה והודעה לצד שלישי מתוקנים.
ואכן, התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן ופירטה בהרחבה יתירה את השתלשלות האירועים הנוגעת לרכישת הרכב ומה שאירע לאחר מכן. התובעת פירטה בהרחבה גם את הנזקים שנגרמו לה והתייחסה בכתב התביעה המתוקן גם למשא ומתן שנערך בין הצדדים לאחר הדיון הראשון.
התובעת הכחישה את האחריות שיוחסה לה בקשר עם התכת סעפת היניקה וטענה כי לא נסעה עם הרכב כאשר נורות האזהרה דולקות וציינה כי "ועל כך אביא חוות דעת ממוסך מורשה".
התובעת הדגישה כי אם אכן הייתה התקלה במשאבת המים חד פעמית לא הייתה נגרמת ירידת ערך אך מאחר והתגלתה תקלה במנוע נגרמה לרכב ירידת ערך. בדף האחרון של כתב התביעה פירטה התובעת את נזקיה וטענה, בין היתר, כי ירידת הערך שנגרמה לרכב מסתכמת בסך של 14,000 ₪. סכום התביעה עצמו לא תוקן והוא עמד עדיין על סך של 28,000 ₪.
הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן ושבה על טענותיה כאמור בכתב ההגנה המקורי והוסיפה התייחסות למשא ומתן שהתקיים בין הצדדים לאחר הדיון הראשון.
הנתבעת ביקשה לתקן את ההודעה לצד השלישי ולהוסיף את צד ג' 2. נעתרתי לבקשה. הנתבעת טענה בהודעה המתוקנת כי שני המוסכים הם אלו ביצעו את התיקונים הרכב והם אלו שאחראים "על כל הפעולות שנעשו ברכב".
צד ג' 1 הגישה כתב הגנה מתוקן ושבה על טענותיה כאמור בכתב ההגנה המקורי. צד ג' 2 הגישה כתב הגנה וטענה כי הרכב הגיע אליה ביום 04.10.2015 לאחר שהמנוע עבר התחממות כתוצאה מנסיעה ללא מים. צד ג' 2 טענה כי ברכב "אין שעון חום אבל יש נורת התראה שנדלקת מיד כאשר יש חוסר במים ולכן על נהג הרכב לעצור מיד". עוד נטען כי הנזק שנגרם בשל כך היה התכת סעפת היניקה "וקיים סיכוי שיש נזק לאטם ראש המנוע".
עוד טענה צד ג' 2 " שכאשר יש העברה של דחיסה למערכת הקירור כתוצאה מנזק לאטם ראש המנוע הדבר גורם לעליית לחצים במערכת הקירור. דבר זה גורם לנזקים למשאבת המים וזה אכן מה שקרה. לאחר שהרכב יצא מהמוסך ללא תיקון אטם ראש המנוע החל המנוע לאבד מים ונגרם נזק למשאבות המים. וזו הסיבה שבהמשך הוחלפו עוד כשתי משאבות מים שגם הם הוחלפו באחריות היצרן".
קודם לדיון הגישה התובעת חוות דעת של מומחה מטעמה, מר דוד ברזילי, אשר קבע כי הסיבה לתקלה החוזרת במשאבת המים היא כי במערכת הקירור של המנוע היה לחץ מעל למותר שגרם להזזת האטם של משאבת המים וברגע הזזתו החלה נזילה במשאבת המים. המומחה מטעם התובעת קבע כי מקור הלחץ הוא בעיה בראש המנוע וקבע עוד כי צד ג' 1 החליף ארבע משאבות מבלי לברר את הסיבה לאותה החלפה חוזרת ונשנית ואילו צד ג' 2 אמנם סיפר על חששותיו לתובעת אך לא טרח לבדוק את המנוע. המומחה ציין כי בסופו של יום התגלה הפגם בראש המנוע ע"י מוסך אחר שהתובעת פנתה אליו. המומחה מטעם התובעת קבע כי הפגם בראש המנוע היה קיים ביום מכירת הרכב לתובעת וכי הלחץ הוא שהרס את משאבות המים בזו אחר זו.
בדיון שנקבע לשמיעת הראיות ציין נציג הנתבעת כי "אני לא רוצה לחקור את המומחה מטעם התובעת. הוא ציין עובדות ואני לא מתווכח עליהם". המומחה מטעם התובעת נחקר ע"י צדדי ג' וכל צד מסר דברים מטעמו. בתום הדיון טענה התובעת כי היא מצויה בסערת רגשות וביקשה לסכם את טיעוניה בכתב. הצידים כולם אכן הגישו סיכומים בכתב. בהחלטה שניתנה בתום הדיון ציינתי כי אחת האפשרויות שתישקלנה לאחר קריאת הסיכומים הינה מינוי מומחה מטעם בית המשפט.
לסיכומי התובעת צורפה חוות דעת משלימה ביחס לשיעור ירידת הערך של הרכב כתוצאה מהצורך בהחלפת המנוע. בהשלמה נוספת של חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת ציין המומחה כי הציע לתובעת להחליף את המנוע על מנת שניתן יהא לעשות שימוש ברכב וביקש ממנה לשמור על המנוע הישן למקרה בו תידרש בדיקתו.
המנוע ברכב הוחלף ביום 16.03.2017 בעלות כוללת של 6,435 ₪ כפי שעולה מחשבונית מס מס' 68206 של "חלקי חילוף לרכב רווח שרון" שצורפה לחומר הראיות.
בהחלטתי מיום 15.05.2017 ציינתי כי סבורני שיש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט שיחווה את דעתו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים וזאת חרף העובדה כי הנתבעת וצדדי ג' לא הגישו חוות דעת של מומחה מטעמם. בשל הזמן שחלף מאז הסיכומים אפשרתי לצדדים להביע עמדתם לעצם מינוי מומחה מטעם בית המשפט ולחלוקת עלות חוות דעתו בין הצדדים.
התובעת התנגדה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת הודיעה כי לאור מורכבות הסכסוך היא מסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. צד ג' 1 לא הגישה תגובה ואילו צד ג' 2 הודיע כי הוא מכבד את ההחלטה למנות מומחה מטעם בית המשפט אך גם חולק עליה. צד ג' 2 ציינה בתגובתה את התשובות לשאלות שציינתי כי על המומחה מטעם בית המשפט לענות עליהם.
לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים כאמור החלטתי למנות את מר שמואל אביעד כמומחה מטעם בית המשפט (ולהלן הוא יכונה "המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלות השנויות במחלוקת כאמור בהחלטה מיום 15.05.2017 וציינתי כי חרף חקירתו של המומחה מטעם התובעת השאלות הטעונות הכרעה טרם לובנו די הצורך. קבעתי כי התובעת והנתבעת יישאו, בחלקים שווים ביניהם, בעלות חוות הדעת של המומחה.
ואכן, המומחה הגיש את חוות דעתו. בהחלטה שניתנה ביום הגשת חוות דעתו התבקשו הצדדים להודיע על עמדתם ביחס להמשך ההליך. התובעת הודיעה כי היא מקבלת את חוות הדעת של המומחה זולת החלק הנוגע לאחריותה שלה כאמור בס' 13.5 לחוות דעת של המומחה ושבה על טענתה כי בשום נסיעה שנסעה ברכב לא נדלקה נורה וצירפה להודעתה התייחסות של המומחה מטעמה לעניין זה.
צד ג' 1 הודיעה כי היא חולקת על האמור בחוות הדעת של המומחה ופירטה את הסתייגויותיה.
גם צד ג' 2 הודיעה כי היא חולקת על האמור בחוות הדעת של המומחה והוסיפה הסתייגות ביחס להכשרתו של המומחה וטענה כי יש להסתפק בחוות דעתו של המומחה "רק כבעל הסמכה לניהול מוסך על ניסיון של שנה אחת בניהול מוסך" וזאת לעומת ניסונו רב השנים של מר זילברמן, הבעלים של צד ג' 2, בניהול מוסך (43 שנה).
לאחר כל אלו הגישה התובעת הודעה נוספת אליה צירפה תמלול של שיחת טלפון בינה לבין נציג הנתבעת ואשר עוסקת בניסיון להגיע להסכמות בתיק זה. הנתבעת הגישה תגובה להודעה זו וציינה כי התמלולים נערכו שלא כדין ולגופו של עניין הם מעידים על אי רצונה של התובעת להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט.
ביום 30.07.2018 הגישה התובעת תגובה להודעה זו של הנתבעת וציינה כי היא מוכנה ליתן תצהיר על כך כי השיחות הוקלטו על ידה ולגופו של עניין טענה כי השיחות דווקא מעידות על אי רצונה של הנתבעת, לא שלה, להגיע להבנות מחוץ לכותלי בית המשפט.
המחלוקת בין הצדדים הינה בשניים: האחד, הליקוי בפלסטיקה שהוא ליקוי חיצוני והשני, הליקוי במנוע והצורך בהחלפות החוזרות ונשנות של משאבת המים שהם ליקויים מכאניים ופנימיים במובן זה שהם לא נראים לעין בלתי מזוינת אלא יכולים להתגלות בבדיקה מקצועית בלבד. עיקר המחלוקת הוא כמובן בעניין השני.
קודם שנדון במחלוקת בין הצדדים נבהיר כי אין שום צורך לעסוק בניסיון שנעשה ע"י הצדדים להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט ואין שום צורך לקבוע האם ניסיונות אלו נוהלו בתום לב ומתוך כוונה אמיתית להגיע להסכמה. משלא הגיעו הצדדים להסכמה יש להכריע לגופו של עניין ואין שום מקום לייחס משקל כלשהוא לכך כי הצדדים לא הגיעו להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט ובוודאי שאין שום צורך לקבוע האם מי מהצדדים הכשיל את אותו ניסיון ומדוע.
ניסיון להגיע להסכמות ללא צורך בהכרעה הוא דבר לגיטימי וראוי ויש בו לא רק כדי לחסוך זמן שיפוטי אלא גם משום יצירת וודאות ביחס לתוצאה. אך פשרה אינה חזות הכל ומותר לצדדים לא להגיע להסכמה ומותר להם גם לשנות את דעתם ביחס למתווה של פשרה כל עוד המשא ומתן לא הושלם.
לא נעסוק אפוא בעניין זה, לא כפי שהוא מופיע בכתב התביעה המתוקן, בפרוטוקול הדיון השני ובהודעותיהם של הצדדים כפי שהוגשו לאחר שהוגשו עמדות הצדדים ביחס לחוות דעתו של המומחה. עניין זה של הניסיונות להגיע להסכמות אינו דרוש להכרעה לגופו של עניין.
דיון והכרעה
הליקוי בפלסטיקה
בכתב התביעה המקורי טענה התובעת כי הפלסטיק מאחור היה שבור וכי הנתבעת טענה כי זה עניין של "בורג שבור". בכתב התביעה המתוקן הטענה פורטה באופן טוב יותר והתובעת טענה כי "כל הפלסטיק של החגורה בצד ימין במושב האחורי היה מפורק" וכי נאמר לה שזה עניין של בורג וכן טענה כי "המגש של תא המטען היה שבור". התובעת טענה כי כאשר הגיע לנתבעת לאחר הרכישה נאמר לה כי אין זה ענין של בורג אלא קליפסים מיוחדים שיש צורך להזמין.
התובעת טענה כי הנתבעת אמנם עשתה ניסיון לסדר את העניין באמצעות בורג אולם "הבורג לא החזיק ים אחד וכבר התפרק החלק שוב". התובעת תיארה את מה שאירע לאחר מכן וטענה כי בסופו של יום הניחה לעניין והדבר לא טופל שכן מה שסופק לה ע"י הנתבעת לא היה חלק שניתן להרכיבו כפי שנאמר לה ע"י בעל המוסך אליו פנתה. עם זאת, בס' 8 בעמוד הלפני אחרון של כתב התביעה המתוקן ציינה התובעת כי "בפועל עברו 5 חודשים עד שהדבר תוקן". לא ברור האם התובעת מתייחסת רק לעניין החגורה או גם למגש אך עניין זה אינו דרוש להכרעה כפי שנראה להלן.
בכתב ההגנה המתוקן טענה הנתבעת כי הליקוי בפלסטיקה טופל אף שאינו מכוסה במסגרת האחריות ואף הוזמנו חלקים מחו"ל והכל מתוך רצון טוב ולפנים משורת הדין. הנתבעת טענה כי משהגיעו החלקים שהוזמנו מחו"ל התקלה טופלה בצורה הטובה ביותר וללא כל עלות כספית מצד התובעת.
בעניין זה של הליקוי בפלסטיקה סבורני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענתה לאחריות מצדה של הנתבעת לליקוי זה. יתירה מזו, טענת הנתבעת כי הליקוי טופל לא נסתרה אך מכל מקום יש ממש בטענת הנתבעת כי ליקוי זה אינו מכוסה במסגרת האחריות והוא אינו מקנה לתובעת זכות לסעד כלשהוא.
ליקוי בפלסטיקה כפי שטענה לו התובעת הינו ליקוי חיצוני הנראה לעין. בהסכם שנחתם בין הצדדים צוין כי "הקונה מצהיר כי בדק את מצבו של הרכב חיצונית ומכאנית...". עוד צוין בהסכם כי "הקונה מצהיר כי ניתנה לו האפשרות לבדוק את הרכב והוא מצא את הרכב מתאים לצרכיו ולא תהיה לו כל טענה בגין אי התאמה או מום נסתר ברכב לאחר החתימה על הסכם זה". ההסכם גם מציין כי תקופת האחריות הינה שנה או 20,000 קמ' וכי האחריות הינה מוגבלת.
התובעת מודה כי ראתה את הליקוי קודם לרכישת הרכב וסמכה על הבטחת נציג המכירות של הנתבעת. הטענה להבטחה מצדה של הנתבעת לתיקון הליקוי בפלסטיקה לא הוכחה די הצורך. לא הייתה כל מניעה כי התובעת תבקש לציין את הליקוי האמור בהסכם או כי תדאג להעלות על הכתב את אותה התחייבות נטענת. התובעת לא עשתה כן וחתמה על הסכם שבו מצוין כי היא בדקה את הרכב וכי היא מוותרת על כל טענה לאי התאמה לאחר רכישתו.
המסקנה היא אפוא כי טיפולה של הנתבעת בתקלה אכן נעשה לפנים משורת הדין וגם אם נקבל את טענת התובעת כי הניחה לעניין וכי בסופו של יום הליקוי לא טופל אין בכך כל רבותא שכן לא מוטלת על הנתבעת חובה לטפל בעניין. הליקוי בפלסטיקה הינו חיצוני ואין שום הצדקה לחייב את הנתבעת לטפל בליקוי שניתן היה להבחין בו ושאכן התובעת הבחינה בו והחליטה לרכוש את הרכב למרות הליקוי האמור.
לכתב ההגנה צירפה הנתבעת נוסח של כתב אחריות. כתב האחריות מציין אילו חלקים ומערכות מצויים באחריות ואלו לא. התאריך של כתב האחריות שהוגש הינו 05.05.2015 וברור כי לא הוא זה שנחתם, אם נחתם, במעמד חתימת ההסכם שנחתם מספר חודשים קודם לכן. לא הוצג כתב אחריות מיום חתימת ההסכם ולא הוצג גם כתב אחריות חתם ע"י התובעת חרף כך שבעמוד האחרון של כתב האחריות יש מקום לחתימת הקונה.
לא ניתן אפוא להגיע למסקנה כי זה היה נוסח כתב האחריות ביום חתימת ההסכם אך עובדה זו אינה מסייעת בידי התובעת שכן היא זו שצריכה להוכיח את אחריותה של הנתבעת ולא להיפך והיא לא עשתה כן. התובעת ידעה, ודבר זה צוין בהסכם, כי האחריות היא מוגבלת והיה עליה להוכיח מה בדיוק כללה אחריות זו בנסיבות בהן הנתבעת חולקת על אחריות לליקוי בפלסטיקה.
סיכומו של דבר, לא הוכח כי הנתבעת הייתה חייבת לטפל בליקוי הנוגע לפלסטיקה שהוא ליקוי חיצוני שהיה ידוע לתובעת קוד שרכשה את הרכב. בין אם הנתבעת טיפלה בליקוי, כולו או חלקו, ובין אם לאו אין התובעת זכאית לפיצוי כלשהוא בגין עניין זה ותביעתה בקשר עם ראש נזק זה נדחית.
הליקוי במנוע וההחלפות של משאבת המים
שש פעמים הוחלפה משאבת מים ברכב. שש פעמים. ארבע פעמים ע"י צד ג' 1 ופעמיים ע"י צד ג' 2. דומני כי עובדה זו ממחישה היטב את אחריותה העיקרית של צד ג' 1 למצב שנוצר ובמידה פחותה את אחריותה של צד ג' 2.
אמנם, כפי שטענה צד ג' 1, היא אינה אחראית לטיב המשאבה עצמה אולם העובדה כי צד ג' 1 טיפלה באותה תקלה ממש מבלי לחפש את מקור הבעיה והעובדה כי צד ג' 2 לא טרחה להתריע כראוי בפני הנתבעת על השערתה ביחס למקור התקלה הן אלו שמקימות אחריות על צדדי ג', הן ולא טיב המשאבות שהוחלפו עצמן.
למען הנוחות נתייחס לשאלות שהועברו להכרעתו של המומחה כסדרן ונבחן את קביעותיו של המומחה, טענות הצדדים ביחס אליהן ואת המסקנה המתחייבת לאחר ניתוח כל האמור. עם זאת, ראשית אציין כי חרף הערתה של צד ג' 2 בתגובתה מיום 07.09.2017 לא מצאתי כל דופי במומחיותו של המומחה והטענה כי בשנה הרלוונטית שצוינה בחוות דעתו לא הייתה באוניברסיטת בן גוריון מגמה של התמחות ברכב אינה שוללת את מומחיותו וממילא גם שיש להניח כי המומחיות הלכה ונרכשה עם השנים.
מקור התקלה: בחוות דעתו קבע המומחה כי העובדה שברכב הוחלפה משאבת מים שבוע לאחר שנמסר לתובעת מצביעה בצורה חד משמעית כי חוסר האטימה בצילינדר 4 קדם למכירת הרכב לתובעת וכי זהו מקור התקלה שהביאה לצורך בהחלפת 6 משאבות מים.
המומחה קיבל את הממצאים שקבע המומחה מטעם התובעת בחוות דעתו ביחס לחוסר אטימה בצילינדר 4 וקבע בחוות דעתו (סעיף 12.9) כי " מעבר אויר וגזי פליטה מתוך צילינדר מספר 4 ל מערכת הקירור גרם לתקלה חוזרת ונשנית של לנזק (הרס) במשאבת המים". קביעה זו מקובלת עלי לחלוטין והיא לא נסתרה.
צד ג' 1 התייחס בתגובתו מיום 07.09.2017 לממצאים שקבע המומחה וחלק על חוות דעתו וציין כי ההתחממות האמיתית הייתה בפעם בה הותכה הסעפת ודבר זה גרם לשריפת סתם הראש של המנוע. טענה זו לא הוכחה ואין בה כדי לפגוע במסקנה שאליה הגיע המומחה.
צד ג' 1 שב וציין כי ישנם מצבים שבהם מורכבים בטעות חלקי חילוף פגומים אך גם טענה זו שכמובן עשויה להיות אפשרית לא הוכחה די הצורך ולא הובאה כל ראיה כי הצורך בהחלפת 6 משאבות מים, או לכל הפחות 4 משאבות המים שהוחלפו על ידי צד ג' 1 , נבע מפגם ביצור של המשאבה עצמה.
כפי שציין המומחה מטעם התובעת המנוע המקורי שבו קיימת התקלה מצוי בידי התובעת והנתבעת וצדדי ג' לא ביקשו לבדוק אותו ובכך הלכה למעשה נמנעו מעריכת בירור מעמיק יותר שיכול אולי היה להביא לסתירת המסקנה שאליה הגיע המומחה.
בתגובה שהגישה צד ג' 2 ביום 07.09.2017 היא חולקת על האמור בחוות הדעת של המומחה ומציינת כי כל הפעולות שבוצעו הן פעולות מקצועיות נטו. אין התייחסות לגופו של ענין למקור התקלה. אתייחס בהמשך לעניין מידת האחריות של המעורבים כולם אך אין בתגובה שהגישה צד ג' 2 כדי לסתור את קביעתו של המומחה.
מצבו של המנוע ביום חתימת ההסכם: כפי שציין המומחה חוסר אטימה בצילינדר 4 היה קיים קודם למכירת הרכב לתובעת. קביעה זו לא נסתרה והיא מקובלת עלי לחלוטין. חרף האמור בהסכם לא מצאתי, בקשר עם הליקוי במנוע כפי המסקנה שאליה הגיע המומחה, לייחס לחובת התובעת את העובדה כי ההסכם קובע שכל המידע המלא נמסר לתובעת וכי היא מוותרת על כל טענה לנסיבות בהן ניתנה לה אפשרות לבדוק את הרכב מאחר וטופס הבדיקה שנערך ביום 30.10.2014 כפי שעולה מטופס הגילוי הנאות לא הוצג על ידי הנתבעת.
בדיקה זו הינה בסמוך מאד לרכישת הרכב ובהעדר הצגת ממצאי הבדיקה לא ניתן לדעת האם אותה תקלה בצילינדר מס' 4 אכן מצוינת בדוח הבדיקה. לא ניתן לקבוע כמובן כי הנתבעת ידעה על אותו ליקוי אך על פי אותו הגיון ובהעדר טופס הבדיקה עצמו אין גם אפשרות לקבוע כי התובעת ידעה על הליקוי . אותו חוסר ראיתי ונתונים פועל במקרה זה לחובת הנתבעת ומביא להחרגת הוויתור שוויתרה התובעת על כל טענה בגין אי התאמה או מום נסתר כפי שמצוין בהסכם.
הצורך בהחלפת המנוע: בחוות דעתו קובע המומחה כי הליקוי בצילינדר מס' 4 ומספר הפעמים בהם אירעה התחממות יתר במנוע הצריכה ללא שום ספק את החלפת המנוע ברכב. עוד קבע המומחה כי החלפת המנוע הייתה צריכה להתבצע כבר בעת החלפת משאבת המים בפעם הראשונה. קביעות אלו של המומחה לא נסתרו ואף שיכול והקביעה ביחס לצורך בהחלפת המנוע כבר בפעם הראשונה בה הוחלפה משאבת המים היא קצת נחרצת מדי הרי שהמסקנה הסופית לפיה חוסר האטימה בצילינדר מספר 4 ומספר הפעמים בהם ארעה התחממות יתר הצדיקה והצריכה את החלפת המנוע לא נסתרה והיא מקובלת עלי לחלוטין.
האם החלפת מנוע גוררת עמה ירידת ערך ומה שיעורה: בחוות דעתו קבע המומחה כי ירידת הערך בגין החלפת המנוע הינה בשיעור של 2 אחוז. המומחה מטעם התובעת קבע בחוות דעתו ירידת בערך בשיעור 5 אחוז ואילו הנתבעת וצדדי ג' לא הציגו כל חוות דעת בעניין זה של ירידת הערך. מצאתי לאמץ את המסקנה שאליה הגיע המומחה.
המומחה הוא זרועו הארוכה של בית המשפט ובהעדר ראיות לסתור אין שום סיבה שלא לקבל את חוות דעתו ולהעדיף על פניה את חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת אלא בנסיבות יוצאות דופן שלא התקיימו בענייננו.
יתירה מזאת, בתגובתה מיום 05.09.2017, שהיא תגובה לחוות דעתו של המומחה, ציינה התובעת כי " אני מקבלת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, למעט סעיף 13.5". ס' 13.5 לחוות הדעת מתייחס למידת אחריותה של התובעת והוא אינו רלוונטי לשיעור ירידת הערך. צד ג' 2 חלקה על מומחיותו של המומחה בתחום הרכב להבדיל מהכשרתו כמהנדס מכונות אולם עניין זה אינו נוגע למומחיותו של המומחה כשמאי.
האם נורת האזהרה נדלקת לאחר שהנזק כבר אירע או שמא היה בכוחה של התובעת לפעול לצמצום הנזק: בס' 12.3 לחוות דעתו קבע המומחה כי כאשר מידת הטמפרטורה של המנוע עוברת את מידת הסף להתחממות יתר כפי שזו מוגדרת ע"י היצרן "נדלקת נורית אזהרה להתחממות יתר במנוע בלוח המחוונים, כדי שנהג הרכב יעצור את פעולת הרכב כדי למנוע נזק במנוע". המסקנה אליה הגיע המומחה הינה כי נורית האזהרה דלקה וכי התובעת התרשלה בכך שלא עצרה את הרכב בכל פעם שנדלקה נורת האזהרה ואם הייתה עושה כן יכולה הייתה להקטין את הנזק. ראשית, המומחה קובע כי "בעיית מעבר הלחץ המנוע, קרי מנוע לא תקין היה כבר קודם למסירת הרכב לתובעת" כך שגם לשיטתו אין קשר סיבתי ישיר בין אי עצירת הרכב עם הידלקות נורת ה אזהרה לשיטתו לבין הנזק שנגרם למשאבות המים ואשר הצריך את החלפתן התכופה. שנית, גם אם נניח כי קיים קשר סיבתי בין הדברים הרי שבעניין זה של נורת האזהרה, ובעניין זה בלבד, מצאתי שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה ולהעדיף את גרסתה של התובעת והמומחה מטעמה.
התובעת, שהצטיירה בעיניי כאדם מהימן ביותר, העידה כי מעולם לא דלקה נורת אזהרה. התובעת אמנם ציינה כי יש לה עדים שיוכלו להעיד על כך והיא לא הביאה אותם לעדות אולם לנוכח המסקנות שאליהן הגיע המומחה מטעמה לא מצאתי לנכון לייחס את ההימנעות מאי הבאת העדים לחובתה ודי בדברים שציין המומחה מטעמה כדי להגיע למסקנה אחרת מזו שאליה הגיע המומחה או לכל הפחות לעורר ספק ביחס למסקנתו של המומחה בנקודה זו, ובנקודה זו בלבד, באופן שבו לא ניתן לקבל את המסקנה אליה הגיע המומחה.
בחוות דעתו מיום 29.06.2016 קבע המומחה מטעם התובעת כי ברכב אין שעון טמפרטורה המאפשר לעקוב אחר חום המנוע ורק כאשר המנוע רותח הוא מגיע לחום מופרז תידלק נורת האזהרה ובדרך כלל כאשר היא דולקת כבר נגרם נזק למנוע.
המומחה מטעם התובעת התייחס לרכב בעניינו וציין כי חיישן הטמפרטורה לא יכול לדווח על טמפ' מנוע חריגה והסביר כי כאשר אין נוזל קירור במערכת הקירור נכנס אויר למקום נוזל הקירור ומאחר והאוויר הוא חומר מבודד חיישן הטמפ רטורה מנוטרל ועל כן אין שום התראה מוקדמת על חום המנוע. המומחה מטעם התובעת הגיע למסקנה כי נורת האזהרה לא דלקה ועל כן אין לייחס לתובעת רשלנות תורמת כלשהיא.
לתגובתה לחוות הדעת של המומחה צרפה התובעת נספח שנערך על ידי המומחה מטעמה ובו מציין המומחה מטעם התובעת כי ברכב אין חיישן גובה מים במיכל העיבוי ואין נורת גובה מים שיכולה להתריע במקרה של חוסר מים. המומחה מטעם התובעת מציין כי חיישן הטמפרטורה יכול למדוד טמפרטורת מים בלבד והוא אינו מודד טמפ רטורת אויר ובנסיבות שבהן המים נעלמו מבלוק המנוע בשל אותו ליקוי במשאבת המים לא נדלקה נורת האזהרה המתייחסת לחום המנוע. האוויר שחדר למערכת קירור המנוע במקום המים שנעלמו הביא לכך כי חיישן הטמפ' שאינו מודד טמפ רטורת אויר לא שידר למחשב המנוע אות על מנת שזה ידליק את נורת האזהרה. לנספח צורפו תמונות רלבנטיות. האמור בנספח לחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת לא נסתר ודי בכך כדי לכל הפחות לעורר ספק ביחס לקביעתו של המומחה.
צדדי ג' לא התייחסו בתגובותיהם שהוגשו לאחר תגובת התובעת לעניין זה באופן מפורש ואין בתגובותיהם כדי לסתור את האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת. המסקנה היא אפוא כי לא הוכח שסביר כי נדלקה נורת אזהרה ועל כן לא ניתן לקבוע כי התובעת ראתה את נורת האזהרה נדלקת וחרף האמור המשיכה בנסיעה תוך שהיא גורמת נזק למנוע.
בנסיבות אלה לא מצאתי לייחס לתובעת כל רשלנות תורמת לנזק במנוע ומכאן שאין גם כל רשלנות תורמת לצורך בהחלפה התכופה של משאבות המים. טענתה של הנתבעת להפרתה של התובעת את חובת הקטנת הנזק כאמור בסיכומיה נדחית אפוא.
מידת האחריות של הנתבעת וצדדי ג': בחוות דעתו מתייחס המומחה לאחריות ם של הנתבעת ושל צדדי ג'. המומחה קובע כי אחריותה של הנתבעת הינה בשל מכירת רכב עם מנוע לא תקין ואילו ביחס לצדדי ג' קובע המומחה כי אחריותם הינה בשל כך כי לא אבחנו את מקור התקלה שהביאה להחלפות התכופות של משאבת המים.
המומחה לא קבע את מידת האחריות שיש לייחס לכל אחד מהגורמים האמורים וזאת נעשה אנחנו.
באשר לנתבעת: יש להבחין בין מצב בו אדם מוכר רכב ביודעין שיש בו ליקוי לבין מצב בו הליקוי מתברר לאחר המכירה. לא הוכח כי הנתבעת ידעה על קיומו של הליקוי במנוע ועל כי הדבר יצריך החלפת משאבות מים בתכיפות כה רבה. לעומת זאת, משהתברר המקור לתקלה שהביאה לצורך בהחלפות התכופות של משאבות המים נושאת הנתבעת באחריות כלפי הנתבעת שכן היריבות הישירה בינה בין התובעת לבין הנתבעת. הנתבעת היא זו שהפנתה את התובעת לצדדי ג' ועליה לשאת, כלפי התובעת וללא קשר לשיפוי שהיא זכאית לקבל מצדדי ג' כפי שנראה עתה, באחריות המלאה לנזקים שנגרמו לתובעת. הנתבעת כמובן שאינה מנהלת את המוסכים בעצמה אולם היא זו שבחרה את צדדי ג' והיא זו שנושאת באחריות לפעולותיהן.
במצב דברים רגיל זכאית הנתבעת הייתה ליהנות מההגנה שמעניק ס' 15 לפקודת הנזיקי ן (נוסח חדש) אולם בנסיבות ענייננו שוכנעתי די הצורך כי חרף ניסיונם הרב של צדד ג' ואף שאין לי כל ספק בכך כי לא עמדה כל כוונה רעה מאחורי הדברים כי אלו התרשלו בכך שלא פעלו לאתר את מקור התקלה ולא התריעו בפני הגורמים הרלוונטיים אצל הנתבעת על המצב שנוצר.
התובעת לא פנתה לצדדי ג' יש מאין אלא באישורה של הנתבעת. הנתבעת ידעה על ההחלפ ות התכופות של משאבת המים וגם בהנחה כי לא קיבלה כל דיווח מצדדי ג' ביחס למקור התקלה שומה היה עליה לפעול בעצמה ולאתר, אולי באמצעות בעל מקצוע אחר, מה מביא לצורך בהחלפות כה תכופות של משאבת המים.
סבורני כי הנסיבות מלמדות כי הנתבעת התרשלה בבחירת בעל החוזה במשמע ס' 15 (א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ועל כן אין היא זכאית להגנה שמעניק הסעיף.
באשר לצד ג' 1: נניח לצורך הדיון כי ההחלפה הראשונה של משאבת המים לא הייתה צריכה לעורר אצל צד ג' 1 חשד כלשהוא. תקלה במשאבת מים הינה תקלה שיכולה להתרחש והיא כשלעצמה לא חייבה בדיקה מקיפה מעבר לכך. שונה המצב כאשר הגיעה התובעת לצד ג' 1 לטיפול השני ולאלו שאחריו. בשלב זה היה על צד ג' 1 לפעול טוב יותר על מנת לאתר מה גורם לאותה תקלה חוזרת ונשנית במשאבת המים. צד ג' 1 לא יכולה הייתה לפטור את עצמה בכך כי יכול ומשאבת המים הראשונה פגומה והיה עליה לבדוק בדיקות נוספות על מנת לשלול את האפשרות כי לא פגם בייצור של המשאבה הראשונה שהוחלפה, פגם שלא הוכח, הוא שגרם לכשל באותה משאבה ראשונה. צד ג' 1 לא פעלה כך.
בסיכומיה ובתגובתה לחוות הדעת של המומחה טענה צד ג' 1 כי לאחר ההחלפה השנייה ביצעה " בדיקת לחץ הפוך בכדי לוודא שאין דליפת לחץ מסתם ראש, לא נמצאה דליפה ובכל נמצא תקין – הרכב שוחרר " (ס' 2 לסיכומי צד ג' 1). כך גם נטען בדיון השני. לא הוצגה כל ראיה ביחס לקיומה של בדיקה כאמור ואין לכך גם כל אזכור בדף היסטוריית הטיפולים של הרכב שצורף כחלק מחומר הראיות והנושא את הלוגו של צד ג' 1.
אין גם כל רלוונטיות לכך כי ההחלפה השלישית בוצעה לאחר שחלפה תקופת האחריות שכן לו הייתה פועלת צד ג' 1 כפי שהיה עליה לפעול היא הייתה מאתרת את התקלה קודם לכן ולא היינו נדרשים כלל להחלפה השלישית ולאלו שאחריה. בנסיבות בהן לא הוכח כי צד ג' 1 פעלה כדי לשלול אפשרויות אחרות שהביאו לצורך בהחלפות התכופות של משאבת המים ברי כי היא גם לא הודיעה על כך לנתבעת ובשל כך היא נושאת באחריות כלפי הנתבעת. לא די בכך כי צד ג' 1 סברה "שאולי נפלנו על סדרת משאבות לקויות, דבר שלא זר לנו, שמעורים בשוק הרכבים והחלפים" כפי שנטען בס' 6 לסיכומי צד ג' 1. צד ג' 1 הייתה חייבת להביא בחשבון גם אפשרויות אחרות ובעיקר להביא בחשבון כי התובעת נדרשת לבוא שוב ושוב לטיפול באותה תקלה ממש בפרק זמן שאינו ארוך במיוחד.
טענתה של צד ג' 1 כי "אם היה סתם ראש היא לא היתה יכולה לנסוע חצי שנה" כאמור בדיון השני לא הוכחה והסברו של המומחה מטעם התובעת בחקירתו ולפיו " אטם הראש לא היה פרוץ במאה אחוז...הסימפטום של חוסר המים קורה בשעת עומס, כאשר אין עומס לא נגרם חוסר מים " הוא סביר ולא נסתר.
באשר לצד ג' 2: אין מחלוקת כי הרכב הגיע לטיפול אצל צד ג' 2 ביום 04.10.2015 לאחר שהמנוע עבר התחממות כתוצאה מנסיעה ללא מים כפי שציינה צד ג' 2 לכתב ההגנה שהוגש. צד ג' 2 ציינה בכתב ההגנה , והדבר גם עולה מהמסמכים שצורפו, את הטיפולים שביצעה. אם בכך היה מסתכם העניין לא היה מקום להטיל על צד ג' 2 אחריות כלשהיא לאחר אותו טיפול ראשון אלא שבכתב ההגנה ציינה צד ג' 2 כי הנזק שנגרם כתוצאה מההתחממות היה התכת סעפת היניקה " וקיים סיכוי שיש נזק לאטם ראש המנוע".
צד ג' 2 טענה כי הוסבר לתובעת ולנציג הנתבעת על נזקים אלו "וגם נאמר להם שכנראה שתהיה תופעה של איבוד מים אם אכן יש נזק לאטם הראש". צד ג' 2 ציינה בכתב ההגנה כי מאחר והרכב יצא מהמוסך ללא תיקון אטם ראש המנוע החל המנוע לאבד מים ונגרם נזק למשאבות המים "וזו הסיבה שבהמשך הוחלפו עוד כ-2 משאבות מים". אין מחלוקת ביחס לפעולות הטכניות שביצעה צד ג' 2 ואחריותה של צד ג' 2 אינה נובעת מהפעולות שביצעה אלא מכך שלא התריעה בפני הנתבעת על אותו סיכוי לנזק באטם ראש המנוע.
טענה זו של צד ג' 2 לא הוכחה ובצדק טען נציג הנתבעת בדיון השני כי "אם היה מודיע לא היינו משחררים את הרכב מהמוסך". בדיון השני העיד נציג צד ג' 2 כי את ההודעה האמורה מסר לתובעת "וגם לנציג של הנתבעת למר אייל". נציג הנתבעת ביקש הפסקה על מנת שאייל יגיע לדיון. כאשר הגיע העובד, מר אייל בנימין, לדיון הוא העיד כי " לא זכור לי שנאמר לי שיש חשש לבעיה בראש המנוע , אם היו אומרים היינו מאשרים לטפל בבעיה הזו". עדותו לא נסתרה והיא מהימנה עלי לחלוטין.
בהמשך ציין נציג הנתבעת וגם זאת בצדק כי "כמו שכל המוסכים לא מתחילים לעבוד לפני קבלת אישור ממני, כך אני לא מתנהל בעל פה, הכל היה צריך להרשם".
נציג צד ג' 2 העיד כי את הדברים מסר בעל פה ואישר כי אותו חשש שלו לא נרשם במסמך המתעד את מהלך הטיפול הראשון מיום 04.10.2015. יתרה מכך, נציג צד ג' 2 העיד כי אותו חשש רשום במסמך שמתעד את מהלך הטפול השני מיום 23.11.2015 "אבל את המסמך הזה לא העברתי לנתבעת".
נציג צד ג' 2 העיד בדיון השני כי "אני לא בדקתי אם יש תקלה בראש המנוע או לא, ורק אמרתי שיש חשש. זו הייתה השערה בלבד". נציג צד ג' 2 הצטייר בעיניי כבעל מקצוע מומחה בתחומו כפי שהעיד על עצמו בתגובה שהוגשה ביום 07.09.2017 ודווקא משום כך הוא לא יכול היה להסתפק בהעלאת השערות אלא היה עליו לבדוק אם אכן קיים נזק לראש המנוע ואם לא לבדוק בפועל לפחות להתריע בכתב על צורך בבדיקה כאמור. דבר זה לא נעשה.
התובעת לא נחקרה בדיון השני ביחס לעניין זה והטענה כי הדברים נמסרו לה לא הוכחה וגם אם הדברים נמסרו לה אין בכך די לנוכח העדר מומחיות כלשהיא של התובעת בתחום זה, ואיני משוכנע כי התובעת יכולה הייתה להבין מה פירוש חשש לבעיה בראש המנוע. מדובר במונח מקצועי שברור ונהיר לבעלי מקצוע בלבד והדבר חייב את צד ג' 2 למסור דווח כתוב ומפורט לנתבעת. דבר זה לא נעשה והוא זה שהצריך אפוא החלפה נוספת של משאבת המים שאותה היה ניתן למנוע.
לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל סבורני כי ביחסים שבין הנתבעת לבין צדדי ג' על צד ג' 1 לשפות את הנתבעת בשיעור של 80% לנזקי התובעת ועל צד ג' 2 לשפות את הנתבעת בשיעור של 20% מנזקי התובעת.
נזקי התובעת
בכתב התביעה המקורי ביקשה התובעת פיצוי בסך כולל של 28,000 ₪ בגין ימי עבודה שנאלצה להפסיד, שעות המוסך, מוניות שנאלצה לקחת ירידת ערך ועוגמת נפש. כפי שצוין התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן ופרטה טוב יותר את טענותיה אך לגופו של ענין ראשי הנזק נותרו בעינם וכך גם סכום התביעה.
באשר לירידת הערך: בכתב התביעה המתוקן תבעה התובעת פיצוי בסך של 14,000 ₪ בגין ירידת הערך. כפי שקבע המומחה שיעור ירידת הערך הינו 2%. ערך הרכב כפי שצוין בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת הינו 46,000 ₪ ולפיכך סך ירידת הערך הינו 920 ₪.
באשר לעלות המוניות :התובעת פרטה בכתב התביעה את התחשיב שעשתה . תחשיב הימים הינו סביר ותואם את פרקי הזמן שבהם שהה הרכב אצל צדדי ג' אך בהעדר מלוא ראיות ביחס לעלויות ששולמו בפועל לא מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעת את מלוא הסכום הנתבע וסבורני כי די בפיצוי של 2,500 ₪ בגין ראש נזק זה. התובעת צרפה דוגמאות לקבלות אך אלו אינן משקפות כמובן את כל הנסיעות שביצעה לטענתה.
באשר לאובדן הכנסה : התובעת צרפה תלושי שכר אך אלו אינם מוכיחים את אובדן ההכנסה שלו טוענת התובעת ו ממילא גם שעבודה מהסוג שלה טענה התובעת בתרגום יכולה להיעשות במועדים אחרים גם כאשר הרכב שהה אצל צדדי ג' וממילא גם שלא הוכח כי באותם שעות שירדו לטמיון בשל הבאת הרכב למוסכים ולקיחתו מהם בסוף הטיפול נדרשה התובעת לבצע עבודות תרגום. בנסיבות אלו איני פוסק לטובת התובעת פיצוי בגין ראש נזק זה.
באשר לעוגמת הנפש : תקלות ברכב שנרכש הם כמובן דבר אפשרי אך בנסיבות המיוחדות של המקרה שבפנינו ההצטברות של אות ן תקלות באופן שהצריך החלפה חוזרת ונשנית של משאבת המים ועיסוק בלתי פוסק בתקלה זו מצדיק פיצוי של ממש בגין עוגמת הנפש.
נסיעה ברכב שבו תקלה מאותו סוג חוזרת ונשנית בהחלט יכול לגרום למתח מסוים במהלך הנסיעה ובגין כך זכאית התובעת לפיצוי. בכתב התביעה המתוקן תבעה התובעת סך של 7,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
סבורני כי פיצוי בסך של 4,000 ₪ הוא פיצוי הולם בנסיבות העניין ובפרט נוכח כך שמרכיבים שונים שהיו מבחינתה של התובעת שיקול בהגעה לסכום הפיצוי שאותו היא דרשה כגון " נוכחות בפיגוע בתחנה מרכזית...העדרות מהסטאז' שגררה דחית סיומו, איחורים לעבודה שגררו נזיפות " לא הוכחו.
סיכומו של דבר, התובעת זכאית לפיצוי כולל בסך של 7,420 ₪ וזאת בנוסף על ההוצאות שהוציאה בקשר עם ההליך המשפטי כפי שיפורט בהמשך.
תביעתה של התובעת לביטול העסקה והשבת התמורה במלואה נדחית. מדובר בסעד קיצוני בנסיבות בהן הנזק שנגרם הינו בר פיצוי.
סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 920 בגין ירידת הערך שנגרמה לרכב.
סך של 6,500 בגין עגמת הנפש ועלות הנסיעות.
סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט. סכום זה כולל את הסכום ששילמה התובעת למומחה מטעמה. הבאתי בחשבון גם כי מדובר בהליך של תביעות קטנות.
בנוסף לאמור בסעיף ג' לעיל תשיב הנתבעת לתובעת את הסכום ששילמה התובעת למומחה מטעם בית המשפט.
הסכומים כולם ישולמו לידי התובעת עד ליום 01.11.2018 ובמידה ולא ישולמו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום הלא בפועל.
כמו כן אני מחייב את צד ג' 1 לשלם לנתבעת 80% מהסכומים בהם חויבה הנתבעת כאמור ואת צד ג' 2 לשלם לנתבעת 20% מהסכומים בהם חויבה הנתבעת כאמור. צדדי ג' ישלמו את הסכומים האמורים לידי הנתבעת עד ליום 10.11.2018 והכל הכפוף לכך כי הנתבעת שילמה לתובעת את הסכומים בהם חויבה.
חיובה של הנתבעת כלפי התובעת הינו חיוב עצמאי ואינו קשור לקבלת הכספים מצדדי ג'.
אין צו להוצאות ביחסים שבין הנתבעת לבין הצדדים השלישיים.
התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.
ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ט, 03 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הדר פרץ ת.ז.
נתבע: קל אוטו בע"מ
שופט :
עורכי דין: