ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שיכון ובינוי נגד חי חגי מערכות בניה בע"מ :

לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ

התובעת:

שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.חי חגי מערכות בניה בע"מ
2.חגי רושקנסקי

פסק דין

1. הליך זה החל כבקשה לביצוע שטר חוב על סך 75,000 ₪ ערוך לפקודת התובעת בחתימתה של הנתבעת 1 ובערבותו של נתבע 2. מועד פירעון השטר 3.5.16 הזהה למועד עריכת השטר ( להלן " השטר").
התובעת לא תבעה את מלוא סכום השטר אלא סך של 39,376 ₪ בלבד שהיא יתרת חובם של הנתבעים לתובעת על פי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת .
אין מחלוקת כי השטר נחתם בד בבד עם הסכם התקשרות שנכרת בין הצדדים ביום 3.5.16 ( להלן: "הסכם ההתקשרות") לפיו התחייבה התובעת לספק לנתבעים בטון לסוגיו השונים בהתאם לפירוט עליו סוכם במעמד החתימה על הסכם ההתקשרות ומפורט בכתב יד בטבלה המוטבעת בו ( להלן: "הבטון").
מנגד התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת בגין אספקת הבטון לאתר לפי עלות 1 מ"ק כאמור בהסכם ההתקשרות.
בשולי הסכם ההתקשרות נרשם בכתב יד " כ 250 קוב".
הסכם ההתקשרות כלל תנאי התקשרות נוספים שהודפסו בשני טורים על פני גבו (להלן: "תנאי הסכם ההתקשרות").

2. לטענת התובעת סיפקה לנתבעים 284 קוב בטון אך הנתבעים לא שילמו את מלוא התמורה בגינם ונותרו חייבים לסך של 39,376 ₪ ולפיכך הגישה השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
לעומתה, מסרבים הנתבעים לשלם חוב נטען זה משום שהתובעת חייבה אותם בתשלום בגין בטון שלא סופק להם כלל.
לטענתם, אין התאמה בין כמות הבטון שסופקה בפועל באתר הבנייה ובין הכמות שצוינה, הן בתעודות המשלוח והן בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת בהתאם לה חויבו בתשלום.
הנתבעים טענו כי בפועל סופקו להם 160 קוב בטון בלבד אשר תמורתם שולמה לתובעת במלואה.
בתצהיר עדות ראשית מטעמו מפרט הנתבע 2 את כמות הבטון שהוזמנה, זו שהתקבלה בפועל וזו שחויב בה ביתר בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.

3. בכתב התשובה שהגישה התובעת לאחר מתן רשות להתגונן לנתבעים, נשענת התובעת על האמור בספרי הנהלת החשבונות ומצרפת את כרטסת הנהלת החשבונות וכן את תעודות המשלוח של הבטון שסופק לנתבעים בין התאריכים 18.5.16 ועד 4.9.16 (27 במספר).
לטענת התובעת בהעדר בדיקות נדרשות לפי התקן המחייב במועד היציקה – לא ניתן לסתור את הצהרתו של המפעל המספק את הבטון בדבר הכמות המפורטת בתעודות המשלוח שנמסרות ללקוח יחד עם הבטון.
עוד טענה התובעת כי הנתבעים שילמו לחברת " א. נדב הובלה ושאיבת בטון בע"מ" (להלן: "חברת נדב") את מלוא התשלומים שדרשה חברה זו בגין הובלה ויציקת הבטון. מאחר וקיימת התאמה בין כמות הבטון שסיפקה התובעת ובין כמות הבטון על פיה חויב התשלום לחברת נדב – יש בכך ראיה תומכת לכמות שסופקה.
לבסוף, טענה התובעת כי הנתבעים לא העלו כל טענה באשר לחיובי היתר טרם הגשת התביעה נגדם ואף ביצעו למעלה מ 10 הזמנות שונות בתאריכים שונים וזאת אף לאחר שנדרשו לשלם את יתרת החוב הנטענת.

4. התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה באמצעות שני עדים: ברוך טולדנו, מנהל ואחראי שיווק במפעלי הבטון של התובעת, אשר חזר על האמור בכתב התשובה כאשר עדותו נסמכת על ספרי התובעת ומסמכיה ומר מיכאל סגל, טכנולוג ראשי במפעלי הבטון של התובעת.
בתצהיר הטכנולוג הראשי, הצהיר זה כי כמות האספקה ללקוח נשקלת ונמדדת על ידי מערכות שקילה והעמסות אוטומטיות הנבדקות באופן שיגרתי בהתאם להוראות התקן הישראלי (ת"י) 118 בנוסף לבדיקות פנימיות הנערכות במפעלי התובעת פעמיים בשנה.
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והוסיף לגרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בהתנגדות שהגיש, הסבר מדוע הוסיף ורכש בטון מהתובעת למרות החוסר באספקה כפי שהתברר לו כבר בתחילה.
לטענתו פנה לנציג התובעת בעניין זה והלה מסר לו כי העניין יתברר ואם אכן יסתבר כי בוצעה אספקה בחסר, תפצה אותו התובעת ואף תקזז את תשלום היתר בחשבוניות התשלום הבאות.
כמו כן, הגישו הנתבעים חוות דעת של מהנדס קונסטרוקטור אשר ביצע חישוב כמויות הבטון שנוצקו במבנה באתר של הנתבעים לפי תוכניות הבנייה ומצא כי באתר נוצקו 199 קוב של בטון בלבד.
הנתבע הוסיף עוד בתצהיר משלים מטעמו כי ההפרש בכמות הבטון אשר לטענתו סופקה לו על ידי התובעת לבין כמות הבטון שנוצק באתר לפי חוות דעת השמאי, סופקה לו ממקורות אחרים לאחר שהתובעת סירבה לספק לו בטון נוסף נוכח העדר התשלום.

5. בחקירה נגדית של הטכנולוג הראשי התבררה דרך שקילת וקביעת כמות הבטון המסופקת ללקוח.
"כאשר מישהו מזמין בטון אז יש תפקיד של סדרם במפעל, נשלחת הזמנה ממוחשבת מהסדרן במפעל שמוציא תעודות משלוח, נשלחת לעמדת שקילה, המפעיל של מערכת השקילה מאשר את השקילה כאשר הוא יודע שכל המערכות פועלות באופן אוטומטי וממוחשב. היא שוקלת את המרכיבים של התערובת לפי המתכונים שנקבעו מראש למערכת ולאחר מכן מתבצעת העמסה" (עמ' 4 בפרוטוקול שורות 17-2 0).
כפי שהבהיר בהמשך חקירתו, המוצר הסופי אינו נשקל בעת העמסתו למוביל ואף לא בשום הליך אחר נוסף. הבטון הינו תוצאה של מרכיבים שונים הנשקלים כל אחד בנפרד, נשפכים למערבל (= מיקסר) ומשם מועבר הבטון שנוצר להעמסה על המוביל.
תהליך השקילה והערבוב נעשה במערכות אוטומטיות ללא מגע יד אדם ולכן כל שעל התובעת לעשות הוא לדאוג לתקינותן של מערכות אלו ולבצע בהן בדיקות שגרתיות לפי דרישת התקן ת"י 118 על מנת שתוכל לסמוך על תוצאת הכמות הנקבעת לחיוב בתשלום.
(ראה האמור בעדות הטכנולוג בעמ' 7 בפרוטוקול).
עוד התברר מחקירתו הנגדית של מנהל השיווק בתובעת כי יש בידי התובעת תעודות שקילה של מרכיבי הבטון לחלקיהם אך מאחר ותערובת הבטון היא מתכון חסוי הידוע רק לתובעת, לא הוצגו תעודות אלה בבית המשפט אך הוצגו בפני הנתבע 2 בפגישה עמו במפעלה של התובעת.

6. בחקירתו הנגדית של הנתבע 2 התברר כי לא נערך כלל כתב כמויות למבנה בו נדרש הבטון לבנייתו ( עמ' 12 בפרוטוקול שורות 11-13) וכי תחשיבו של המומחה נעשה על בסיס תכניות הבנייה בלבד ( עמ' 12 בפרוטוקול שורות 5-6).
הנתבע אף הודה כי לא ביצע בדיקה בפועל של כמויות הבטון שסופקו לו בזמן אמת וכי אין לו ניסיון בתחום שלד ובטונים ( עמ' 13 בפרוטוקול שורות 26-30).
הנתבע הודה כי נציג התובעת הפנה אותו לביצוע שקילה של הבטון אך שקילה כאמור לא בוצעה ( עמ' 14 שורות 1-6).
כאשר הופנה הנתבע לתנאי הסכם ההתקשרות מאחורי דף ההסכם טען כי נציג התובעת לא הראה לו אותם ואף לא חתם עליהם ( עמ' 14 בפרוטוקול שורה 8).
הנתבע העיד כי בקש מהתובעת ביצוע שקילה הן טלפונית והן בהודעה ( עמ' 14 בפרוטוקול שורה 16) אך הפנייה נעשתה רק בחודש אוגוסט.

7. דיון והכרעה:
הנתבעים לא סתרו את טענת התובעת לפיה המערכות במפעל פועלות ומפוקחות על פי הוראות התקן הישראלי 118 המחייב.
התובעת אף הציגה תעודה של מכון התקנים הישראלי לפיו הינה מאושרת כמפעל המייצר בטון מובא בהתאם להוראות התקן הישראלי 118.
עדותו של הטכנולוג מטעם התובעת אשר הסביר כיצד מבוצע הליך שקילת החומר ורישומו לא נסתרה ואף היתה אמינה וקוהרנטית.
מכל האמור לעיל, עולה כי הנטל להראות כי נפל פגם בדרך השקילה המעידה על כמות הבטון שסופקה לנתבעים – מוטל על הנתבע.
הדבר אף עולה מהוראות הסכם ההתקשרות בין הצדדים.
בתנאי ההסכם שהודפסו בגב ההסכם הוסכם כי " ספרי הספק, תעודותיו, רישומיו, נתוניו ומסמכיו אמינים על (צ"ל כאן: "הלקוח" – ו.ש.) והם ישמשו כראיה חלוטה ובלתי ניתנת לערעור לכל דבר ועניין".
בהמשך קובעות הוראות הסכם ההתקשרות כי הלקוח הוא שאחראי לבדוק ולדגום את החומר ע"י מעבדה מאושרת לפי תקן ישראלי 28 חלק 1 ותקן ישראלי 118 סעיף 5.5.
עוד נקבע שם כי אם לא ביצע הלקוח בדיקות כאמור לעיל, הוא יהיה מנוע מלטעון כל טענה שהיא לגבי טיב החומר, איכותו, כמותו או התאמתו וייחשב החומר כמתאים להזמנה בדיוק והלקוח מוותר על כל טענה נוגדת.
בנוסף קובעות ההוראות כי הלקוח לא יהיה רשאי להסתמך בטענותיו נגד הספק לגבי החומר אלא רק על חוות דעת מעבדה מאושרת ורק אם נערכו הבדיקות עפ"י התקן הישראלי המתאים.
תנאי הסכם ההתקשרות אינם מסתפקים רק באמור לעיל אלא אף קובעים את הדרך שבה רשאי הלקוח לבדוק או לבקר את כמויות המשלוחים המוזמנים על ידו וזאת בהתאם למוגדר בתקן ישראלי 118 סעיף 7.7 ובאופן כפי שפורט בהמשך באותם התנאים.
בסעיף הבא נקבע:
"רק תוצאות ביקורת בדרך הנ"ל תלקחנה בחשבון לצורך כל טענות בקשר לכמות המשלוח. כל משלוח שלא בוקר ונבדק כאמור, תחשב חתימת הלקוח או נציגו או עובדיו בתעודת המשלוח כהודאה מחייבת באופן סופי וכן תחשב אי עשיית הביקורת כנ"ל כויתור על הזכות לבקר את כמות וכהסכמה לתוכן תעודת המשלוח, גם אם לא נחתמה".

8. על מנת להימלט בהוראות אלו בהסכם ההתקשרות טען הנתבע 2 כי נציג התובעת לא הפנה את תשומת לבו להוראות אלו והוא לא חתם עליהם.
אלא שקיומם של תנאים אלו מוזכר בהסכם ההתקשרות עליו חתמה הנתבעת 1 ואף נקבע בו כי התנאים מעבר לדף מהווים חלק בלתי נפרד ממנו.
כמו כן, הודה הנתבע 2 כי פנה לנציג התובעת בעניין אותו חוסר בכמות כנטען כבר בטרם נדרש לשלם לתובעת בהתאם לחשבוניות המס שנמסרו לו וכי נציג התובעת דרש ממנו תשלום תוך התחייבות לקזזם ככל שאכן יתברר כי כך הדבר ( סעיף 10 בתצהיר עדות ראשית).
הנתבע אינו מפרט כיצד ידע איזה כמויות בטון הזמין כאשר ההזמנות נעשו בע"פ בטלפון ובהעדר כתב כמויות.
כבר בעת החתימה על הסכם ההתקשרות סבר הנתבע 2 כי יהא צורך ב 250 קוב בטון כפי שצוין על פניו.
הנתבעים מסרו לתובעת תשלומים בגין כל כמות הבטון שסופקה להם בהתאם לתעודות המשלוח וחשבוניות המס שקיבלו עד 21.9.16 .
אין מדובר בתשלום אחד אלא במספר תשלומים באמצעות שקים אשר נפרעו כסדרם. דהיינו, אם הנתבע 2 שם לב כבר בראשית האספקה במאי 2017 כי סופק בפועל פחות בטון מהרשום על פני תעודת המשלוח או חויב ביותר ממה שהתקבל, כפי שטען, הרי ביצע התשלומים ללא כל מחאה נראית לעין ורק על סמך הבטחה ערטילאית של נציג התובעת, אשר ספק אם ניתנה, לבדיקת הכמויות וקיזוז עתידי ככל שיתברר כי לא סופקו במלואן.
הבטחה זו ניתנה, אם ניתנה, בניגוד להוראות הסכם ההתקשרות אשר קבעו דרך אחת לבדיקת הכמויות המסופקות וזאת רק על פי בקשת הלקוח. דרך זו של בדיקת המשקל פורטה גם בגב תעודת המשלוח של הבטון.
כאשר נשאל הנתבע 2 על הוראות תקן 118 ודרך הבדיקה שנקבעה שם ענה: "לא בדקתי. ברוך אמר לי. לא הייתי מודע לתקן. ברוך אמר לי שאני יכול לבקש שקילה בכל עת".
טענה זו עולה בקנה אחד עם הוראות הסכם ההתקשרות ועם גרסת התובעת המטילה את האחריות לביצוע השקילה על הלקוח.
ברוך טולדנו אשר הובא לעדות מטעם התובעת נחקר בעניין זה וגרסתו אחרת.
לטענתו הוזמן הנתבע למפעל התובעת ודרך שקילת הבטון הוצגה בפניו על פני מחשבי המפעל. הנתבע בחקירתו הנגדית הודה בביקור זה – ביקור שלא טרח להעיד עליו כלל ואף טען כי לא נענה כלל.
הנתבע 2 העיד כי קבלן השלד היה שותף לתחשיב הכמויות בשטח ושם לב כי תמיד יש חסר ( עמ' 12 בפרוטוקול שורות 27-28) אך הנתבע לא הביא את קבלן השלד לעדות מטעמו.
הנתבע אף מעלה גרסה חדשה וטוען כי ביקש את השקילה אך לא נענה. כאשר נשאל מתי בקש ענה באוגוסט כאשר רוב האספקה כבר בוצעה.
אלא שלאחר מכן הזמין עוד בטון מבלי שנעשתה השקילה שביקש וזאת עד 4.9.16.
עוד טען הנתבע 2 כי רק בסוף יולי הבחין באי ההתאמה בין כמות הבטון שסופקה ובין הכמות שנדרש לשלם עבורה כאשר נמסרה לו חשבונית התשלום בגין חודש מאי.
אלא שמעיון בתשלומיו של הנתבעת 1, כמפורט בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, עולה כי התשלום ראשון שולם כבר ביום 27.6.16 , תשלום שני ביום 12.7.16 ותשלום שלישי ביום 21.9.18 כך שאין בסיס עובדתי לטענה זו של הנתבע 2.
לכל אלה יש לצרף את העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הנתבעים שילמו לחברת ההובלה והיציקה - חברת נדב, את מלוא התשלום המגיע לה בגין ההובלה והיציקה, תשלום המבוסס אף על כמות הבטון שהובלה ונוצקה באתר.
לטענת הנתבעים הסתמכה חברה זו בתחשיביה על תעודות המשלוח של התובעת ולא בדקה בעצמה את כמות הבטון.
אלא שטענה זו לא הוכחה ולא הובאה כל עדות מטעם חברת נדב בתמיכה לטענה זו כך שאין זו אלא השערה של הנתבעים.
אף טענת ב"כ הנתבעים כי חלק מהבטון שסופק פורק באתרים אחרים בטרם הגיע לנתבעים לא הוכחה ובוודאי שאין בה כדי להטיל אחריות על התובעת והנטל להראות כי הדבר לא אירע.
העולה מכל האמור לעיל, הוא כי אין לתת אמון בגרסתו של הנתבע 2 כפי שניתנה במיוחד כאשר גרסה זו משתנה בצוק העיתים ובהתאם למסמכים ועדויות התובעת או על מנת להצדיק התנהלות כזו או אחרת על ידו במהלך האספקה שאינה מתיישבת עם טענותיו כנגד התובעת.

9. ב"כ הנתבעים סומך יתדותיו על חוות דעת המומחה שהובאה על ידי הנתבעים להוכחת כמות הבטון שסופקה לאתר.
הנני להטיל ספק בחוות דעת זו כראיה הסותרת את כמויות הבטון כפי שסופקו על ידי התובעת בהתאם לתעודות המשלוח.
כבר בראשית דבריו אומר המומחה בחוות דעתו: "...נתבקשתי...לחוות דעתי המקצועית בעניין כמות בטון בו היה אמור להשתמש לבניית שלד ביתו באותה הכתובת" (ההדגשה שלי – ו.ש).
בהמשך אומר המומחה: "לצורך החישוב עיינתי בתכניות קונסטרוקציה של מהנדס דעוף".
המומחה מפרט בחוות דעתו את כמויות הבטון הנדרשות לביצוע תכנית הקונסטרוקציה שהוצגה לו ואף מכנה את הפירוט: "חישוב כמויות".
עולה מכאן, כי המומחה ביצע חישוב תיאורטי של כמות הבטון הנדרשת לשם ביצוע תכניות בנייה.
אין כל עדות מקשרת בין תכניות הבנייה והקונסטרוקציה שהוצגו בפני המומחה עם הבנייה בפועל באתר. המומחה כלל לא ביקר במקום על מנת לבצע השוואה בין התכניות ובין הביצוע בשטח.
התכניות אפילו לא צורפו לחוות דעת המומחה.
לא ניתן לפסול על הסף את האפשרות כי בוצעו עבודות נוספות וכי הנתבע השתמש בבטון שקיבל למטרות אחרות מאלו המפורטות בתכניות הקונסטרוקציה.
כל שעשה המומחה הוא כתב כמויות שהיה מקום להכינו טרם הבנייה והזמנת הבטון מהתובעת.
מכל מקום, חוות דעת המומחה יכולה לשמש רק כעדות מסייעת לטענת הנתבעים כי סופק פחות בטון מזה שצוין בתעודות המשלוח אך אינו יכול לשמש עדות יחידה ומכרעת בטענה זו של הנתבעים במיוחד כאשר מדובר בפער ניכר בגרסאות הצדדים, כאשר הנטל להראות אחרת מוטל על הנתבעים וכאשר אינני נותנת אמון בעדותו של הנתבע.

10. אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים לשלם לתובעת את סכום החוב הנקוב בתיק ההוצאה לפועל וזאת תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעים.
בתום המועד ובהעדר תשלום תהא רשאית התובעת להמשיך בהליכי הגבייה כנגד הנתבעים בתיק הוצאה לפועל 515196-11-16 כסדרם.
הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ט, 08 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שיכון ובינוי
נתבע: חי חגי מערכות בניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: