ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסי ינוב נגד דן אחיעזר :

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

המבקש ברע"א 5388/97: יוסי ינוב

נ ג ד

המשיבים ברע"א 5388/97: 1. דן אחיעזר, עו"ד
2. כונס הנכסים הרשמי

המבקשים ברע"א 5393/97: 1. רמי רוזנצוויג
2. אריה רוזנצוויג

נ ג ד

המשיבים ברע"א 5393/97: 1. מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפרוק),
עו"ד דן אחיעזר
2. כונס הנכסים של גדרם שמנים בע"מ (בפרוק)
עו"ד ישי בית-און
3. כונס הנכסים הרשמי

בקשות רשות ערעור על החלטתו של
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 22.6.97 בתיק פירוק
203,210/95 המר' 1874/97, 2028/97
שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא לויט
ובקשה לאיחוד הדיון

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

רקע כללי

1. המבקשים בשתי בקשות הערעור שלפני, שהדיון בהן מאוחד בזה, כיהנו כנושאי משרה בחברת גדרם שמנים בע"מ (להלן: "החברה"). ביוני 1996 מונה לחברה מפרק, אשר במסגרת תפקידו ערך, בין היתר, חקירה פרטית לפי סעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983 (להלן: "הפקודה"). (להלן: חקירה פרטית). חקירה זו הובילה את המפרק להגיש תובענה לחיוב המבקשים באחריות אישית לחובות החברה, או להחזרת כספים שנטלו ממנה שלא כדין, לפי העניין (להלן: "התובענה"). המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשות למחיקת התובענה על הסף בטענה כי חקירה פרטית, בהבדל מחקירה פומבית, לפי סעיף 298 לפקודה, אינה יכולה להוות תשתית מספקת לנקיטת ההליך לפי סעיפים 373 ו374- שעניינם, ניהול עסקי החברה בתרמית ועבירות שנתגלו בפירוק של חברה. בית משפט המחוזי (סגן הנשיא י. לויט) דחה את הטענה והותיר את התובענה על כנה. מכאן, בקשת רשות הערעור שלפנינו.

השאלה לדיון ולהכרעה היא, האם פרוטוקול חקירה פרטית (להבדיל מפרוטוקול חקירה פומבית), שערך מפרק חברה, בהתאם להוראות סעיף 288 לפקודה וממצאי אותה חקירה, יכולים להוות תשתית ראייתית לצורך הגשת תובענה על ידי המפרק, לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודה.

סעיפים 373, 374 לפקודה

2. סעיפים 373 ו- 374 לפקודה מקימים דרך דיונית מיוחדת המאפשרת לבית המשפט להטיל על דירקטורים ונושאי משרה אחרים של חברה בפירוק, אחריות מסוגים שונים בגין פעולותיהם בניהול החברה. הגשת תביעה כזו מצריכה קבלת אישור מבית המשפט שמטרתו היא הגנת הנושים ויצירת דרך מהירה ויעילה באמצעותה ניתן יהיה לחייב את אותם הגורמים המנויים לעיל בחבויות החברה ובהשבת כספים לחברה או בפיצוייה.

"בקביעת דרך דיונית זו העדיף המחוקק את חשיבותו של האינטרס הציבורי להחשת הליכי הפירוק - לטובת הנושים השונים, לטובת החברה שבפירוק, ולטובת הציבור בכללותו - על פני האינטרס האישי של אותם בעלי תפקידים... שתביעותיהם יתבררו על פי כל סדרי הדין והדיון הרגילים". (רע"א 294/88 רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבניין, פ"ד מו(1) 362, 369 (להלן: מין רכטר).

וכן ראה ע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל (להלן: עניין פלוק).

3. הדרך הדיונית הקבועה בסעיפים אלו, מקנה יתרונות ניכרים לתובע, ויש בה נחיתות פרוצדורלית למשיב. לפיכך הוצב כתנאי מוקדם להגשת תובענה לפי סעיפים אלו, קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לצורך קבלת אישור להגשת התובענה.

בנוסף להוראת סעיף 307 לפקודה המצריכה אישור בית משפט להגשת תובענות על ידי המפרק בשם החברה מורה לנו ת' 51 (א) לתקנות החברות (פירוק) תשנ"ז1987- (להלן: התקנות) כי תובענה כאמור המוגשת על ידי מפרק החברה, צריכה להיות מלווה בתסקיר בלבד. (זאת להבדיל מנושה או משתתף המבקש להגיש תובענה שכזו, הנדרש להגיש תצהיר לאימות העובדות הכלולות בבקשתו).

ובלשון התקנה:

"בקשתו של הכונס הרשמי או של המפרק מבית המשפט להצהיר שכל דירקטור של חברה ישא באחריות אישית לחבויותיה לפי סעיף 373 לפקודה, או לצוות על כפיית תשלום לפי סעיף 374 לפקודה, תלווה בתסקיר בו יפורטו העובדות שעליהן מתבססת הבקשה"

בעניינו הוגש תסקיר על ידי המפרק בו הסתמך הוא על חקירה פרטית שערך.

4. מקובל עלי, כי בשלב של הגשת תובענה כאמור, יש להביא בפני בית המשפט ראיות לכאורה לעובדות הנטענות בתובענה. השאלה מהי מידת הראיה המספקת אינה עומדת לדיון בפנינו, שעניינו האם חומר חקירה פרטית יכול לשמש תשתית ראייתית מלכתחילה. לפיכך אשאירנה בצריך עיון ואצא מתוך הנחה שלא די בהצבעה על חשדות גרידא (לעניין זה ראו: ע"א 471/64 מנור נ' גולדשטיין, פ"ד יט(2) 93, 103-107). אלא שגם אם כך, אין כל טעם משפטי הגיוני כלכלי או אחר, שלא לראות בחקירה פרטית את התשתית הראייתית הדרושה.

עם זאת אעיר כי השלב בו אנו דנים אינו השלב לבחון את הראיות ולקבוע אם הממצאים שעולים מהחקירה הפרטית אכן מעידים על ניהול במירמה ויש להבחין בין שלב הגשתה ופתיחתה של התובענה לבין שלב הוכחתה. בע"א 294/88 רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ, פ"ד מו(1) 362, 373-374 (להלן: פס"ד רכטר) עלתה הטענה כאילו אין די בתסקיר המפרק שהוגש שם, להקמת התשתית הראייתית הדרושה לשם הגשת התובענה. טענה זו נדחתה מכל וכל, ואף שהועבר החומר שנאסף על ידי המפרק לחקירת המשטרה והפרקליטות סגרה את התיק מהעדר ראיות להוכחת כוונה פלילית, לא היה בכך כדי להשמיט את הבסיס להגשת התובענה.

5. לגופו של עניין, אין הצדקה להבחין בין חקירה פומבית לחקירה פרטית לעניין האפשרות להסתמך על ממצאיהן לשם הגשת תובענה לפי סעיפים 373, 374 לפקודה. ומדוע?

הסמכות לערוך חקירה פרטית קבועה בסעיף 288 לפקודה, הקובע:

"(א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה , ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן".

סעיף 288, מעניק את סמכות החקירה והדרישה, לבית המשפט וכשההליך מתנהל על ידי בית המשפט כמוהו ככל הליך שיפוטי רגיל, אלא שבית המשפט מוסמך להעביר סמכות זו למפרק, ובפועל עורך המפרק את החקירה.

"ואכן דרך מקובלת היא, שבית המשפט מעביר את ביצוע החקירה לפי סעיף 288 לפקודה למפרק, ומתפקידו של האחרון לברר ולגייס את כל האינפורמציה האפשרית בחקירה זו". (ע"א 2907/96 מיכלמן נ' זיו, פ"ד מו(4) 725, 729 (להלן: פ"ד מיכלמן).

ראו גם ספרו של פרופ' א. פרוקצ'יה, "דיני חברות חדשים בישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה", המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט בעמ' 630-631).

6. המפרק המתמנה על ידי בית המשפט, קונה סמכויות לא רק כמורשה של החברה או כנאמנם של הנושים אלא גם ואולי בעיקר כפקיד של בית המשפט.

"תפקיד המפרק הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית המשפט היה דן בתביעה. כבר פסקנו בע"א 136/50, פ"ד ח, 958, 967 כי הוכחת חוב שהובאה בפני המפרק מפקיעה את עילת התביעה, ממש כמו שעילת התביעה מתמזגת בפסק דין של בית המשפט שנתן פסק דין לגביה" (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נגד מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד י"ז(2), 833, 839).

"החלטת המפרק כמוה כהחלטת שופט..." (ע"א 136/50 עזבון המנוח זיברט נגד בית ונחלה בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד ח(2) 958, 968).

על ההיבט המעין-שיפוטי של תפקיד המפרק כפקיד בית משפט ראו: Halsbury’s Laws of England, Fourth Edition, 1996 Reissue, 7(3) Companies עמ' 1628, 1627, ס' 2326, 2329 וכן דברי James L,J, שנאמרו לפני למעלה מ100- שנה ולא נס לייחם.
“In truth it is of the utmost importance that the Liquidator should, as the officer of the Court, maintain an even and impartial hand between all the individuals whose interests are involved in the winding up. He should have no leaning for or against any individual whatsoever. It is his duty to the whole body of shareholders, and to the whole body of creditors, and to the court to make himself thoroughly aquatinted with the affairs of the company, and to suppress nothing and to conceal nothing which is material to ascertain the exact truth in every case before the court. And it is for the Judge to see that he does his duty in this respect...”. (James, L,J, In Re The Contract Corp. Gooch’s Case (1871), L.R. 7 Ch. App. 207)..

7. הנה כי כן, החקירה ה"פרטית" אינה "פרטית" על פי פשוטו של הביטוי, ולמעשה, אין כל אסמכתא סטטוטורית לכינוייה כך (לעניין זה ראו: א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה (תשמ"ט) 630-631).

מטרת החקירה הנערכת על פי סעיף 288 הינה לסייע למפרק, הנכנס לתפקידו כזר שאינו בקיא בענייניה ובעסקיה של החברה, ולתת בידו כלים לקבלת מידע בדבר ייזומה של החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה, או נכסיה. להתחקות אחר האירועים והסיבות שהביאו לקריסתה ולבחון את שאלת קיומה של תשתית לגיבוש עילות תביעה מצד החברה.

בע"א 2907/90 מיכלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4) 725, 729-730:

"מטרת החקירה לפי סעיף 288 לפקודה היא 'לאפשר למפרקים, אשר לעתים קרובות מצויים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר אם יש יסוד להגשת תביעות אלו או אחרות'... אין יסוד בפקודה לקביעה או להנחה, שמסלול החקירה, הקבוע בסעיף 288 לפקודה, הינו אך שלב מוקדם לחקירה פומבית לפי סעיף 298 לפקודה. המדובר בשתי אופציות של חקירה, שלכל אחת מהן יכולה להיות חשיבות, בנסיבות מסוימות, לצורך גילוי זכויות המגיעות לחברה שבפירוק".

8. טוענים המבקשים כי רק פרוטוקולים של חקירה פומבית יכולים להוות תשתית ראייתית לשם הגשת תביעה על ידי מפרק. אינני סבורה כן, ההבדל בין חקירה לפי תקנה 288 ולפי תקנה 298 אינו מהותי לצורך השאלה שלפנינו.

סעיף 298 לפקודה מאפשר לכונס הרשמי לעתור לבית המשפט בבקשה לערוך חקירה פומבית של מייסדים ונושאי משרה בחברה, וזאת כאשר הגיש הכונס לבית המשפט דו"ח בו צויין כי בחברה נעשו מעשי תרמית. חקירה כזו נעשית בבית המשפט בהשתתפות הכונס הרשמי וכל נושה או משתתף הרוצה בכך, והנחקרים יכולים להיות מיוצגים על ידי עורך דין.

שני מסלולי החקירה ממלאים תפקיד חיוני במימוש זכויות החברה. לעניין זה נאמר בספרו של פרופ' א' פרוקצ'יה דיני חברות חדשים לישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה (תשמ"ט) 630-631:

"במצבת נכסיה של החברה בפירוק יכול שתהיינה זכויות - מוחזקות או ראויות - שהעילה לקיומן מטושטשת מבחינה עובדתית. חיוני להעניק לבית המשפט כוח לחקור בדרך יעילה עובדות שכאלה, על מנת שאם תמצאנה נכונות, יוכל המפרק לממש את זכויות החברה... הדין הקיים יוצר שני מסלולים נפרדים לליבונן של עובדות אלה. האחד, החרות בסעיף 288 לפקודה, והקרוי (ללא אסמכתא סטטוטורית) 'חקירה פרטית'... מטרת הסעיף היא ליצור תשתית עובדתית לגיבושן של עילות תביעה מצד החברה. המסלול השני מותווה בסעיף 298 והוא עוסק 'בחקירה פומבית'..."

ובעניין פלוק אומר הנשיא שמגר לעניין תפקידן של שתי החקירות (בפסקה 6 לפסק דינו):

"בידי המפרק נתונה סמכות לזמן לחקירה פומבית נושאי משרה או גורמים אחרים אשר להם ידע על החברה (סעיף 298 לפקודת החברות) או לחקירה פרטית (סעיף 288 לפקודת החברות). מטרתן של חקירות אלה היא ליצור בידי המפרק, הבא אל החברה מן החוץ ואשר אינו מתמצא במצב עסקיה, מנגנון דיוני שיאפשר לו להגיע למידע הנחוץ לו".

ועוד הוא מציין:

"לעיתים תוליך חקירה מוקדמת לפי סעיפים 288 או 298 לפקודת החברות לתביעה נגד המנהל או נושא משרה אחר, בין פלילית ובין אזרחית... "

9. המבקשים מוצאים תימוכין לעמדתם בתקנה 52(א) לתקנות הקובעת כי פרוטוקול של חקירה פומבית יכול לשמש כראיה נגד כל אדם. מכאן מבקשים הם ללמוד כי פרוטוקול של חקירה פרטית אינו יכול לשמש כראיה. נראה, כי המבקשים מערבבים מין בשאינו מינו. תקנה 52(א) לתקנות הפירוק קובעת כדלקמן:

" הוגשה בקשה לפי סעיף 373 או 374 לפקודה לאחר שנערכה חקירה פומבית, רשאי המבקש להשתמש בפרוטוקול שנרשם בחקירה כראיה נגד כל אדם ובלבד שאם מתכוון המבקש להשתמש בפרוטוקול החקירה כראיה נגד מי שלא נחקר בחקירה הפומבית, עליו למסור לו, חמישה עשר ימים לפחות לפני בירור הבקשה, הודעה על רצונו להגיש את הפרוטוקול לבית המשפט כראיה נגדו ... "

עניינה של תקנה זו בהכשרת פרוטוקול של חקירה פומבית במשפט עצמו בו מתבררת אחריותם של הנתבעים. אין עניינה בשלב המקדמי בו מטפלת תקנה 51(א). ההבדל בין השנים ברור ובולט שהרי החקירה הפומבית נערכת בבית המשפט ויכולה להסתיים בהכרעה שיפוטית, לא כך החקירה הפרטית.

השאלה אם חומר חקירה פרטית יכול אף הוא לשמש חומר ראיה במשפט עצמו, לא הוכרעה. (יש הסוברים כי ניתן להגישו רק על פי כללי הגשת הראיות הרגילים (ראו לעניין זה: י' כהן דיני חברות (1994), 483). אין אני נדרשת להכריע בשאלה זו ואני משאירה אותה בצריך עיון).

10. קבלת טענת המבקשים משמעה כי היה ובמסגרת חקירה פרטית שמנהל המפרק מתגלה כי קיימת עילה להגשת תובענה לפי סעיפים 373, 374, הרי שיהא על המפרק לערוך תחילה חקירה פומבית בטרם יוכל לממש את זכות התביעה. דרישה שכזו יש בה משום סרבול והכבדה שלא לצורך על החברה ומפרקה, באופן העומד בסתירה למטרות סעיפים 373, 374 בדבר החשת ההליכים לטובת החברה, הנושים והציבור בכללותו.

11. טוענים המבקשים כי מטרת החקירה פרטית אינה לשמש כלי לאיסוף ראיות לקראת הליכים משפטיים עתידיים ואין לעשות שימוש בכלי החקירה הפרטית לשם איסוף ראיות לקראת הליכים משפטיים. מכאן מבקשים הם ללמוד על האיסור לעשות שימוש בממצאי חקירה אלו כתשתית ראייתית להגשת התובענה.

אכן נאמר כי:

"... הדין הוא כי אם הגישו המפרקים תובענה כנגד הנחקר לא יאופשר להם להשיג באמצעות החקירה מידע רב מזה שלו הם זכאים לפי סדרי הדין הרגילים, והוא הדין גם אם טרם הוגשה תובענה כזאת אך הוכח כי דעתם נחושה להגישה ומטרת החקירה איננה אלא לסייע להם בביסוסה" (רע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט חברה פיננסית לתעשיה ומסחר בע"מ, פ"ד מב(4) 573, 576).

אלא שהדברים הנ"ל נאמרו בהקשר למטרה שלשמה נערכת החקירה מלכתחילה. עם זאת, אם כתוצאה מאותן חקירות יתגלו ממצאים אשר יש בהם כדי ליצור תשתית להגשת תביעה בשם החברה אין מניעה לעשות כן. זוהי תוצאת חקירה ולא מטרתה:

"... המטרה אשר לשמן נעשות החקירות האמורות - בין החקירה הפומבית ובין החקירה הפרטית - היא השלמת מידע שחסר למפרק לשם ניהול החברה. יתכן שכתוצאה נגזרת מכך תשפר החברה את מצבה וגם תפיק מידע שיסייע בידה בהגשת תביעה נגד הנחקר או כל אדם אחר. כאמור, זו עשוייה להיות התוצאה של חקירה שכזו ולא מטרתה". (עניין פלוק, פיסקה 6 לפסק דינו של הנשיא שמגר)

גם בפסיקה האנגלית, המייחסת לסעיף 236 ל- Insolvency Act, 1986, המקביל מילולית ופונקציונלית לסעיף 288 לפקודה, ניתן למצוא גישה דומה. כך בעניין Cloverbay Ltd. (Joint Administrators) v. Bank of Credit and Commerce International S.A. [1991] Ch. 90, 102:

“In many cases an order under section 236 may have the result that the company is in such improved position e.g. an order for discovery of documents made against a third party in order to reconstitute the company’s own trading records may disclose the existence of claims which would otherwise remain hidden. But that is the result of the order not the purpose for which it is made”

12. אשר על כן, מכל הטעמים דלעיל נראה כי דין בקשות רשות הערעור להידחות.

המבקש ברע"א 5388/97 ישא בהוצאות המשיב 1 בסך 7,500 ש"ח והמבקשים ברע"א 5393/97 ישאו בהוצאות המשיב 1 בסך 7,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"ב בשבט תשנ"ח (8.2.98).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97053880.J02


מעורבים
תובע: יוסי ינוב
נתבע: דן אחיעזר
שופט :
עורכי דין: