ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד גבי ביניאשוילי :

לפני: כבוד השופטת קרן כהן

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איהאב סעדי
-
המשיב
גבי ביניאשוילי, ת"ז XXXXX596
ע"י ב"כ עו"ד רמי אסחאק

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 18.1.2018.

העובדות
המשיב, יליד 1962, עבד בתפקיד מחסנאי. ביום 11.3.2010 נפגע המשיב בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה). הפגימות שהוכרו הן "חבלת צוואר וגב".

יצוין כי טענת המערער, א שר לא נסתרה, היא שבטופס התביעה לא ציין המשיב שנגרמה לו גם פגיעה "אורולוגית" כתוצאה מהתאונה.

ביום 17.8.2010 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למשיב נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 26.3.2010 ועד ליום 31.10.2010.

בתום הזמניות, ביום 27.12.2010 התכנסה ועדה מדרג ראשון לדון בעניינו של ה משיב, לאחר שוועדה קודמת נפסלה בשל היכרות מוקדמת של אחד הפוסקים עם המשיב. הוועדה קבעה כי בהתאם לממצאים הרפואיים יש למשיב נכות בשיעור של 10% בגין פגימה בגב התחתון, אולם ייחסה אותה למצב רפואי קודם. הוועדה קבעה שלא נותרה למערער נכות אורתופדית או נוירולוגית בגין התאונה.

המשיב הגיש ערעור על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ביום 15.3.2011 קבעה ועדה רפואית לעררים שהמשיב נמצא עדיין בטיפולים ולכן קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 15% מיום 1.11.2010 ועד ליום 30.4.2011.

בתום הזמניות, ביום 9.6.2011 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי למשיב נכות בשיעור של 0% בגין התאונה.

המשיב הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ביום 8.1.2012 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המשיב, לאחר ששני דיונים קודמים לא התקיימו בשל אי הופעת המשיב. הוועדה דחתה את הערר וקבעה כי למערער נכות בשיעור של 0% מיום 1.5.2011.

ביום 12.11.2012 הגיש המשיב תביעה להחמרת מצב בהתאם לתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).
בעת הגשת התביעה להחמרת מצב לא טען המשיב להחמרת מצב בתחום האורולוגי.

ביום 6.1.2013 קבעה ועדה מדרג ראשון כי למשיב נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 12.11.2012 ועד ליום 31.7.2013.

בתום הזמניות, ביום 20.8.2013 התכנסה ועדה רפואית לדון בעניינו של המשיב. המשיב התלונן בפני הוועדה על בעיות בתחום האורולוגי שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.
הוועדה מדרג ראשון הפנתה את המשיב לבדיקה אורולוגית.

ביום 14.10.2013 נבד ק המשיב על ידי אורולוג - יועץ לוועדה . ביום 11.8.2014, לאחר עיון בבדיקות אליהן נשלח המשיב, קבע האורולוג כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה האורולוגית לתאונה וכי למשיב נכות צמיתה בשיעור של 20% כתוצאה מהתאונה החל מיום 1.8.2018 .

ביום 16.9.2014 התכנסה הוועדה הרפואית מדרג ראשון וקבעה כי למשיב נכות זמנית בשיעור של 30% מיום 1.8.2013 ועד ליום 31.12.2013 . הוועדה ציינה כי נכות שנקבעה כוללת נכות אורולוגית, נוירולוגית ואורתופדית.

בשל תום הזמניות, ביום 23.10.2014 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המשיב וקבעה כי נותרה לו נכות יציבה בשיעור של 20% בתחום האורולוגי החל מיום 1.1.2014.

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ביום 28.1.2015 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המשיב. הוועדה פירטה את הטענות שבערר, שמעה את טענות המשיב, בדקה אותו ופירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית. לסיכום קבעה הוועדה כך:
"מכיוון שלמערער אין נכות אורתופדית או נוירולוגית בגין פריצת דיסק, גם אם קיימת פעילות יתר של הדטרוזור בשלב המילוי לא ניתן לקשור זאת לבעיה עצבית כלשהי. כמו כן, מכיוון שההתרוקנות תקינה עם כיווץ דטרוזור תקין והטרייה מלאה של הסוגר, ללא שאריות שתן. גם ממצא זה שולל קיום DSD עם פגיעה עצבית מסוג DSD. לכן אין נכות נוירולוגית בגין הפרעות השתן.
הוועדה מקבלת את ערר המוסד וקובעת שאין נכות אורטופדית, נוירולוגית ואורולוגית".

בהקשר זה נבהיר כי הוועדה לא שללה קשר סיבתי בין הפגיעה בתחום האורולוגי לבין התאונה, כפי שטען המערער. הוועדה קבעה שבשל העובדה שלא קיימת נכות אורתופדית או נוירולוגית בגין פריצת דיסק לא ניתן לקשור את הפגימה הנוירולוגית לבעיה עצבית כלשהי. כלומר, מהחלטת הוועדה עולה שאם ייקבע בעתיד כי בשל החמרה במצב הרפואי קיימת למשיב בעיה עצבית כתוצאה מהתאונה, ייתכן והיא תגרום גם לפגיעה בתחום האורולוגי (להלן: הוועדה משנת 2015).

המשיב הגיש תביעה נוספת להחמרת מצב. אישור ההחמרה ניתן "על סמך עיון במכתב אורטופד ד"ר אלכסנדרובסקי מ-19/06/2016. קיבל 0% מביטוח לאומי".
עם זאת, יצוין שלאישור החמרת המצב שהגיש המשיב צורפו גם מסמכים רפואיים בתחום האורולוגי.

ביום 27.6.2017 נבדק המשיב על ידי אורולוג יועץ לוועדה מדרג ראשון. ביום 24.10.2017 לאחר שהמשיב ביצע בדיקה נוספת, קבע האורולוג כי קיימת החמרה בתחום האורולוגי ונכותו של המשיב היא בשיעור של 50% .

ביום 29.11.2017 קבעה ועדה מדרג ראשון, לאחר שדיון קודם לא התקיים בגין אי הופעת המשיב, כי אין למשיב נכות אורתופדית בגין "מצב קודם" ואימצה את חוות דעת האורולוג שלפיה למשיב נכות אורולוגית בשיעור של 50%.

הן המערער והן המשיב הגישו ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון.

וזהו נוסח ערר המערער: "טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה לקבוע נכות בגין הפגימה האורולוגית. לדעת המוסד ועדה לעררים מ-28.1.2015 קבעה שאין קשר סיבתי בין הפגימה האורולוגית לבין התאונה הנדונה. החלטה זו חלוטה. לכן אין מקום לקבוע כעת נכות בגין הפגימה האורולוגית. כמו"כ אישור החמרת מצב ניתן ע"י הרופא המוסמך בגין כאבי גב תחתון ולכן אין מקום לדון בבעיות האורולוגיות כלל. הוועדה לעררים מתבקשת לבדוק את המבוטח בשנית רק לעניין כאבי הגב כפי שנקבע באישור ההחמרה שניתן ע"י הרופא המוסמך" .

המשיב הגיש ערר על קביע ת הוועדה בתחום האורתופדי בלבד.

ביום 18.1.2018 התכנ סה הוועדה הרפואית לעררים, מושא הליך זה. הרכב הוועדה כלל אורתופד, אורולוג ופסיכיאטר. הוועדה שמעה את טענות המשיב ובא כוחו, בדקה אותו ופירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית ואת ממצאי הבדיקות שביצע המשיב בפרוטוקול. לאחר מכן קבעה הוועדה:
"הועדה מקבלת את ערר התובע, לנוכח ממצאי בדיקה קלינית ובדיקות הדימות וקובעת 15% לפי ס' 37(7)א-ב וניכוי מצב קודם 10% בגין תאונות קודמות. אם כך, קובעת הוועדה כי חלה החמרה בעניין הגב.
בבדיקה אורולוגית – התובע עבר בדיקה אורודינאמית אחרונה ב-13.8.17. בבדיקת זרימת השתן-זרם השתן תקין ללא שארית שתן. במהלך הבדיקה הודגמה התכווצות בלתי רצונית. כמו כן, קיימת הגברה של פעילות חשמלית באזור של הסוגר בזמן התכווצות הדטרוזור. ממצאים אלה מכוונים לאבחנה של DSD, אבל עם הטלת שתן טובה וללא שארית שתן.
כמו כן, לגבי הקשר הסיבתי קיימת פגיעה של חוט השדרה אזור סופרסקראלי, דבר שמתאים לממצא המתואר. הוועדה מכירה בקשר הסיבתי בין גובה הפגיעה להופעת ההפרעה בבדיקה האורודינאמית אבל אין קורלוציה בין הממצא האורודינאמית לבין הממצא הקליני.
לכן, הועדה קובעת נכות של 20% בגין הפרעה במתן שתן 23(2)א'III – ובזה מקבלת את ערר המוסד כי לא חלה החמרה בעניין האורולוגי ".

מכאן שהוועדה קבעה שיש קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לתאונה בשל הפגיעה בחוט השדרה באזור הסופרסקראלי, שנמצאה בבדיקה הקלינית ובדיקות הדימות.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים
המערער (המ וסד לביטוח לאומי) טען כי הוועדה שגתה כאשר דנה מחדש בסוגיית הקשר הסיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה, נוכח קביעתה החלוטה של הוועדה משנת 2015 שלפיה לא קיים קשר סיבתי שכזה. כמו כן, הוועדה לא בחנה את עברו הרפואי של המשיב בתחום האורולוגי ואת התיעוד הרפואי הרב בתחום זה, קודם לתאונה.

מנגד טען המשיב כי לוועדה סמכות לדון בקשר הסיבתי בין הפימה בתחום האורולוגי לתאונה. הוועדה משנת 2015 לא שללה קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה אלא קבעה כי לא קיימת נכו ת אורולוגית באותו מועד בשל היעדר פגיעה עצבית. הוועדה לא הייתה צריכה לבחון את עברו הרפואי מכיוון שהנכות שנקבעה למשיב בגין תאונת עבודה קודמת הייתה בתחום האורתופדי בלבד.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

הלכה נוספת הרלוונטית לעניינו היא ההלכה שלפיה ועדה רפואית לעררים רשאית לקבוע את הקשר הסיבתי בין מצבו של הנפגע לבין התאונה שהוכרה ובלבד "שלעניין הקשר הסיבתי לא נקבעה כבר קביעה סופית על ידי ועדה מוסמכת לכך" שכן "אין ועדה רפואית לעררים רשאית להפוך את הקערה על פיה משנקבעה קביעה סופית עניין הקשר הסיבתי". כמו כן, נדרש שהקביעה הקודמת בדבר הקשר הסיבתי תהיה סופית ותיעשה על פי הדין .

סמכות הוועדה לדון בקיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה: כאמור, הוועדה משנת 2015 לא שללה קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה בתחום האורולוגי לבין התאונה. אותה ועדה הסבירה שלא מצאה שיש למשיב נכות אורתופדית או נוירולוגית בגין פריצת דיסק , במועד בדיקתה, ולכן גם אם קיימת פגימה בתחום האורולוגי לא ניתן לקשור אותה לבעיה עצבית כלשהי. לא מדובר בשלילת קשר סיבתי לתאונה אלא בקביעה שלפיה שיעור נכותו של המשיב בתחום האורולוגי הוא 0% מכיוון שלא נמצאה נכות אורתופדית או נוירולוגית באותו מועד.
לעומת זאת, הוועדה מושא הליך זה, קבעה שחלה החמרה ב פגיעה בגבו של המשיב, שנגרמה כתוצאה מהתאונה. הפגיעה בגב על פי הבדיקה הקלינית ובדיקות הדימות, מתבטאת ב פגיעה בחוט השדרה באזור הסופרסקראלי. הפגיעה בחוט השדרה במיקום זה מתאימה לדעת הוועדה לפגימה האורולוגית שנמצאה אצל המשיב. בנסיבות אלה, קבעה הוועדה שקיים קשר סיבתי בין ההחמרה של הפגימה בגב, שנגרמה כתוצאה מהתאונה, לבין הפגימה האורולוגית של המ שיב.
קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת שאין לבית הדין את הסמכות או הכלים להתערב בה. כמו כן, מדובר בקביעה מובנת וברורה.
לפיכך, לא מצאתי שנפל פגם משפטי בעבודת הוועדה עת קבעה קשר סיבתי בין הפגיעה בגב לבין הפגיעה האורולוגית של המשיב.

לעניין ניכוי "מצב קודם": אין חולק כי קיימים מסמכים רפואיים בתחום האורולוגי משנת 2004 ומשנת 2010 , דהיינו ממועד המוקדם למועד ההחמרה במצב הרפואי ואף במועד המוקדם לתאונה. חלק מהמסמכים הרפואיים צורפו לנימוקי הערעור. הוועדה לא נתנה דעתה למסמכים אלה ולא בחנה אם יש בהם כדי להשפיע על שיעור הנכות שנקבע על ידה, לרבות ניכוי בגין "מצב קודם". בכך נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.
יצוין כי לא נעלמה מעיני טענת המשיב לפיה הנכות שנקבעה בגין תאונת עבודה קודמת הייתה בתחום האורתופדי, אלא שהוועדה תבחן גם טענתו זו ותחליט אם יש לנכות נכות בגין "מצב קודם", או לא. מדובר בעניין רפואי המצוי בסמכותה הבלעדית של הוועדה.

בנסיבות אלה, על הוועדה לבחון אם קיימים נתונים מוכחים וממצאים קליניים המצביעים על "מצב קודם" בתחום האורלוגי. ככל שהתשובה חיובית – על הוועדה לקבוע את נכותו הכוללת של המשיב, להפחית ממנה את הנכות שאינה קשורה לתאונה ולהחמרה במצב הרפואי ו כך תתקבל הנכות האורולוגית הקשורה לתאונה.

סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו.

עניינו של המשיב יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית את שיעור נכותו האורולוגית של המשיב. הוועדה תתייחס למסמכים הרפואיים הרלוונטיים ותבחן אם קיימים נתונים מוכחים וממצאים קליניים המצביעים על נכות בתחום האורולוגי קודם להחמרה במצבו הרפואי.
ככל שהוועדה תסבור שיש להפחית נכות בגין "מצב קודם" עליה לקבוע תחילה את נכותו הכוללת של המשיב, לאחר מכן לקבוע את שיעור הנכות בגין "מצב קודם" על יסוד נתונים מוכחים וממצאים קליניים ברורים שיעידו על נכות בתחום האורולוגי שקדמו להחמרה במצבו הרפואי, ולהפחיתה משיעור הנכות הכוללת.

הוועדה תנמק החלטתה.

המשיב ובא כוחו יוזמנו לדיון בפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון בפניה.

משמדובר בערעור בתחום הסוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"א תשרי תשע"ט‏, (30 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: גבי ביניאשוילי
שופט :
עורכי דין: