ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד נורה גוטליב נגד אהרון בן דוד אוחיון :


בפני כבוד ה שופט ישראל פבלו אקסלרד

המבקשת

עו"ד נורה גוטליב, נאמנת לנכסי החייב

נגד

משיבים

1. אהרון בן דוד אוחיון – החייב
ע"י ב"כ עו"ד הגר קליין
2. הכונס הרשמי

פסק דין

לפניי בקשת הנאמנת לביטול הליכי פשיטת הרגל של החייב . אציין כי הנאמנת הגישה כבר ב ינואר 2016 בקשה קודמת לביטול ה הליכים וזאת עקב מחדלים חמורים שצבר ואולם, לאחר שהתקבלה תגובת החייב ובעקבות מידע שהגיע לידי הנאמנת, זומן החייב לחקירה בפניה ולאחר חקירה זו, התק יים דיון בו העידו ונחקרו החייב ואנשים נוספים. בשלב לאחר מכן, ביקש הכונ"ר לעכב את מתן ההחלטה, בעקבות חקירה פלילית שנפתחה נגד החייב בשל הראיות שעלו בפניי בהליך דנא. בסופו של יום, הודיע הכונ"ר כי אין כוונה לנקוט נגד החייב בהליכים פליליים .

רקע ועיקרי הטענות מטעם הצדדים
צו כינוס בעניינו של החייב ניתן ביום 8.5.2012, עפ"י בקשתו. צו התשלומים החודשי נקבע לסך של 600 ₪ ובתאריך 6.3.2013 הוכרז החייב כפושט רגל.
במסגרת בקשתו, הצהיר על החייב על כ - 20 נושים ו על חובות של כ - 1,186,000 ₪.
החייב הצהיר בבקשתו לפשיטת רגל כי עד לחודש 04/2011 עבד כנהג מונית , אך בעקבות הגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו – עבודתו הופסקה והוא מתקיים מקצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") בסך כ – 1,943 ₪ ומתמיכה של בנותיו.
אין מחלקות כי החייב לא ע ומד בהוראות צו הכינוס שניתן בעניינו. כך למשל, החייב חדל לשלם את צו התשלומים החודשי בשנת 2014, מה שהוביל להגשת הבקשה הראשונה לביטול ההליך בעניינו. לאחר שהגיש תגובתו ובה ביקש החייב שלא לבטל את ההליך, הודיעה הנאמנת כי ממידע שהגיע לידיה מאדם בשם יעקב שכטר (להלן: "שכטר"), עולה כי החייב לא פעל בשקיפות הנדרשת במסגרת ההליך, הוא יצר חובות חדשים ולא דיווח על הכנסותיו כתוצאה מ'גלגול הלוואות' שביצע יחד עם שכטר ולכן , ביקשה הנאמנת לחקור את החייב ואנשים נוספים המעורבים בהתנהלותו , ביניהם מר שכטר עצמו , מעסיקו לשעבר של החייב מר אילן שרעבי , מעסיקו הנוכחי של החייב (לאותה העת) ועוד.
במסגרת הדיון ביום 7.6.2017 נשמעו עדויות החייב ונוספים והצדדים הגישו לאחר מכן סיכומים בכתב.
הנאמנת טענה בסיכומיה, כי החייב לא דיווח על עבודתו אצל מר אילן שרעבי (להלן: "אילן") ועל הכנסותיו בגין עבודה זו. לטענת הנאמנת, החייב עבד בזמן הליך הפש"ר אצל אילן (בין השנים 2013-2014) בעוד הוא הצהיר כי במהלך תקופה זו עבד אצל מעסיק אחר. עוד טענה הנאמנת כי הצהרותיו של החייב בנוגע לעיסוקו אינן תואמות את המועדים ו את שמות המעסיקים, כפי שהם מופיעים בפירוט תקופות העיסוק של המל"ל. כמו כן, ממידע שהגיע לנאמנת משכטר, עלה חשד כי החייב המשיך לעבוד כשכיר ואף עבד כמפעיל מוניות תחת שמו של אדם אחר , תוך שהוא משלשל לכיסו כספים עליהם לא דיווח. עוד עלה החשד כי החייב נטל הלוואות משכטר בשנת 2011 ואולם, בעת שהיה נתון להגנת צו הכינוס, השיב לשכטר לפחות חלק מסכום ההלוואה ואף נטל משכטר הלוואות נוספות, תוך זיוף מסמכים ו "המצאת" לווים שאינם קיימים בפועל . נטען שבכך אף יצר החייב חובות חדשים במסגרת ההליך. לטענת הנאמנת, עפ"י המ ידע שמסר לה שכטר ולפי גרסת שכטר בדיון, סכום חובו של החייב לשכטר עומד ע"ס כ – 270,000 ₪ , בגין הלוואות שנטל החייב בסכומים שונים ובגין ריבית על הלוואות אלו.
החייב בסיכומיו טען כי עבד ועודנו עובד כנהג מונית. החייב טען כי הוא סובל מבעיות בריאותיות שונות ובהן הפרעות קצב לב וסכרת. לטענת החייב, שכטר לא פעל להגשת תביעת חוב ואף לא הגיש תלונה למשטרה בגין המעשים שהוא מייחס לחייב. החייב טען כי הינו נהג משנת 1977 ו כי בפרק זמן של כשמונה חודשים, עבודתו היחידה היתה כמנהל עבודה אצל אילן בשכר חודשי של כ – 6,000 ₪. החייב טען בסיכומיו כי לא היתה לו כל נגיעה למעטפות הכספים שהעבירו הנהגים לאילן ואף הוא עצמו פעל להעביר לאילן כספים מהנהגים (ראו סעיף 3 לסיכומי החייב ואולם, מדובר בטענה והיפוכה שכן, אם לחייב לא היה קשר למעטפות שהועברו לאילן, כיצד יכול הוא לטעון שהוא עצמו העביר לאילן כספים מהנהגים? - י.פ.א. ). החייב אישר את היכרותו עם שכטר כאשר האחרון עבד כנהג מונית. בעניין זה יש לציין כי שכטר מסר בעדותו כי בעת ששכר את המונית, היה משוכנע שהחייב הוא בעל המונית. שכטר טען בעדותו כי עבד 'אצל החייב' עד לשנת 2013 ולאחר שעשה תאונה עם המונית, גילה כי החייב אינו בעל המונית. עוד אישר החייב כי נטל הלוואה בסך 40,000 ₪ ממר שכטר וכי הוא שילם לשכטר את קרן החוב במלואה, ללא הריבית. החייב טען כי החזר הקרן לא בוצע בעת שהיה נתון בהליך הפש"ר. לטענת החייב, הוא עזר לשכטר בכל הנוגע למתן הלוואות ללווים, כאשר החייב היה נוטל משכטר את סכום ההלוואה המבוקש ומעביר ללווה ולאחר זמן מה, כשהלווה ביקש להשיב את סכום ההלוואה, הוא היה מוסר את הכסף לחייב והאחרון היה מעביר את הכסף לשכטר. החייב טען כי בעבור שירות זה, שכטר היה 'מזכה' את הריבית של החייב בגין הלוואתו בסך 40,000 ₪. לטענת החייב, הוא פחד משכטר ולא יכול היה להתמודד עם הריבית שתפחה בגין אותה הלוואה ולכן, הגה רעיון לפיו הוא ימציא לווים דמיוניים ויחתום בשמם על שטר י חוב. החייב הודה במסגרת חקירתו כי שכטר שילם למוסך , בשלושה שיקים , עבור תיקון רכב שהחייב נהג בו ו כי החייב השיב לו תשלום זה ב'שווי כסף' כגון עבודה ורכישת מוצרי שתייה אלכוהוליים. החייב טען כי שכטר הודה בפניו שהוא ידע על התנהלותו (המצאת הלווים הדמיוניים וכיו"ב) ועדיין המשיך לזקוף לחובת החייב ריבית בקשר להלוואה שנטל האחרון משכטר. כמו כן טען החייב כי שכטר ידע על ניהול הליך הפש"ר בעניינו.
החייב ציין כי הפסיק לשלם את התשלום החודשי בשל מצבו הרפואי שהתדרדר וכי נאלץ לשאת בהוצאות כגון שכירות, אוכל ותרופות. החייב טען כי שכטר ידוע כמלווה בריבית והכחיש את טענתו של שכטר כי רק בשלב מאוחר יותר התברר לו שהחייב מצוי בהליך פש"ר. החייב טען בסיכומיו כי עדותו של שכטר אינה מהימנה וכי שכטר בחר שלא להגיש תביעת חוב או תלונה במשטרה בגין מעשי החייב ולכן, אין לשכטר כל זכות כלפי החייב במסגרת הליך הפש"ר. עוד טען כי החוב כלפי שכטר הוא חוב 'מנופח' שכן הוא צבר ריבית נשך. החייב התייחס בסיכומיו גם לעדותם של יתר העדים שזומנו לדיון ואולם, לא ראיתי מקום להרחיב עוד בעניין זה. לטענת החייב, בנוגע לתשלום ששילם שכטר למוסך כאמור לעיל, הוא לא ידע שחל איסור ליצור חובות חדשים בהליך הפש"ר, כי אין מדובר בחוסר תום לב וכי הוא לא נטל הלוואות נוספות. החייב טען כי לא ציין את חובו לשכטר במסגרת בקשתו לפשיטת רגל משום שלא ייחס חשיבות לחוב וניתן להסיק כי אף שכטר לא ייחס לחוב חשיבות כיוון שפעל כפי שפעל (לא הגיש תביעת חוב וכיו"ב) ולכן, יש לדחות את טענת הנאמנת באשר ל קיומם של יחסי גומלין בין החייב לשכטר. החייב אף ביקש להסיר המחדלים (פריסת חו ב הפיגורים וכו').
הכונ"ר בסיכומיו סבר, כדעת הנאמנת, כי יש להורות על ביטול ההליך בעניינו של החייב. לטענתו, החייב טרח להגיש את דוחותיו החודשיים רק לאחר שהגישה הנאמנת בקשתה לביטול ההליכים בעניינו וגם אז, הדו"חות הוגשו במרוכז וללא אסמכתאות. לטענת הכונ"ר, החייב חדל לשלם את התשלום החודשי שהושת עליו כבר מחודש 04/2014 וצבר חוב פיגורים בסך של למעלה מ – 25,000 ₪. הכונ"ר טען כי החייב לא פעל לדווח על הכנסותיו במסגרת ההליך, הכנסתו של החייב כפי שצוינה בתלושי השכר עומדת באופן מחשיד , לדידו של הכונ"ר, על סכום אחיד בצורה עקבית. עוד טען הכונ"ר כי מחקירתו עולה כי החייב התקשר עם שכטר בהסכם לפיו יעביר שכטר לחייב כספים לצורך הלוואה לצדדים שלישיים כאשר תפקידו של החייב היה לאתר לווים פוטנציאליים ולפעול לגביית ההלוואות שניתנו. הכונ"ר הטעים כי על פי גרסת החייב, בתמורה למילוי תפקידו, שכטר היה מנכה לחייב חלק מהריבית על הלוואה שנטל ממנו החייב בשנת 2011 ע"ס 40,000 ₪. עוד טען הכונ"ר כי מחקירתו של מיכאל שלמה (להלן: "מיכאל"), מעסיקו של החייב בדיון עולה , כי החייב עובד בשיטת 'פיקס פרייס' (בה המעסיק נותן לנהג מטעמו מונית לצורך יום עבודה ובתום המשמרת מחזיר הנהג את המונית, כאשר מיכל הדלק מלא ומשלם לבעל המונית סכום קבוע ומוסכם על הצדדים, בתמורה להשכרת המונית). את יתרת הכספים כתוצאה מהעבודה במהלך אותו יום, אם היא קיימת, הנהג לוקח לעצמו. טוען הכונ"ר בשיטת עבודה זו, אין למעסיק האפשרות להתחקות אחר השכר האמתי של אותו נהג. הכונ"ר טען כי החייב עצמו הודה, במהלך חקירתו, כי המציא 'לווים דמיוניים' על מנת להמשיך ללוות כספים משכטר וזייף את חתימתם, כאשר בפועל נטל את הכספים שקיבל משכטר, לכיסו. הכונ"ר הצטרף לעמדת הנאמנת כי החייב יצר העדפת נושים אסורה ויצר חובות חדשים במסגרת הליך הפש"ר. לבסוף טען הכונ"ר כי התנהלות החייב מהווה חוסר תום לב קיצוני ועל כן, דין ההליך להתבטל.

המסגרת המשפטית
סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לבטל הליכים או להחריג חובות מהליך פשיטת הרגל מעוגנת בסעיפים שונים בפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש, התש"ם -1980 ( להלן: "פקודת פשיטת הרגל").
סעיף 18 ה לפקודת פשיטת הרגל קובע כהאי לישנא:
"18ה. (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;"

סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל קובע כך:
"(ב) בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; אין בביטול ההכרזה כדי להסיר מפושט הרגל פסלות על פי דין הנובעת מן ההכרזה, אלא אם כן החליט בית המשפט להסירה."
במסגרת ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1) 45 (17.11.1993) דן בית המשפט בתכליות העומדות בבסיס הליך פשיטת הרגל. בין היתר ציין בית המשפט מהן תכליות ההליך:
"מקובל לקבוע כי הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר[...]השניה, שעיקרה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.
[...] לצד תכליות ספציפיות אלו – ואף מעליהן – מצויות התכליות הכלליות העומדות ביסוד כל דברי החקיקה. זוהי המטריה הנורמטיבית שעניינה עקרונות היסוד של השיטה. בין אלו רלבנטי לענייננו עקרון היסוד של תקנת הציבור לרבות השמירה על שלטון החוק[...] תקנת הציבור כוללת, בין היתר, את חשיבות השמירה על שלטון החוק (הפורמלי והמהותי). השמירה על תקנת הציבור משמעה, על כן, גם שמירה על החוק והוראותיו והרתעה מעבריינות והפרת החוק (ראו והשוו: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נ' עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838). אשר על כן, יש לפרש דבר חקיקה כך שיבטא את התכלית הכללית - במסגרת תקנת הציבור - של הרתעה מפני הפרת החוק. מכאן גם, אחד מכללי תקנת הציבור הוא שלא יצא חוטא נשכר (ע"א 3798/94, שם). ההרמוניה החקיקתית של כלל דברי החקיקה מוליכה למסקנה לפיה באופן עקרוני אין זה ראוי כי מפר החוק יהנה מפירות הפרת החוק על דרך של הנאה מזכויות שמוענקות לו על ידי החוק".
מאוחר יותר, במסגרת ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 1.2.2011), דן בית המשפט העליון בסוגיית ביטול הליכי פשיטת רגל, בהתייחס להתנהלות החייב ולתום ליבו, גם בשלב שלאחר מתן צו הכינוס בהליכי פשיטת הרגל:
"החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה[...] משקלן היחסי של התכליות הנוגדות שביסוד הפקודה, ובעיקר – טובת הנושים אל מול אינטרס שיקומו של החייב ודרך האיזון ביניהן, עשויים להשתנות בהתאם לסוגיה העומדת לדיון, ובשים לב לשלב הנדון בהליך – בין השלב שבטרם תחילת הליכי פשיטת הרגל, ובין השלב שלאחר תחילתם. השוני באיזון כאמור, מקרין גם על משקלה של חובת החייב לנהוג בתום לב בשלבים שונים של ההליך – בין קודם לתחילת הליכי פשיטת הרגל, ובין לאחר פתיחתם".

ובהמשך נקבע:

"השגת מגמות משולבות אלה, תוך איזונן הראוי, מחייב קיום תום לב מלא מצד החייב בבירור מלוא הנתונים המתייחסים הן לנכסיו והן ליכולת השתכרותו הפוטנציאלית. זהו תום הלב הנדרש בהתנהלות החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים בעניינו. בלא גילוי וחשיפה מלאים של כל הנתונים הקשורים למצבו הכלכלי, לא ניתן להגיע להסדר הוגן של חלוקת נכסי החייב לנושים לצורך פרעון, ולו חלקי, של חובותיו כלפיהם... דרישת תום הלב כלפי החייב בשלב ההתנהלות טרם הכרזת פשיטת הרגל היא, אפוא, בעלת משקל מיוחד. היא מתבטאת בהטלת חובת גילוי מוגברת, המחייבת את החייב למסור מידע מהימן ומלא לנאמן בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו ( ע"א 673/69 ארגלזי נ' אזולאי, כ"ד(1) 624, 628 (1970) (להלן: ענין ארגלזי); ע"א 560/73 גולדשטיין נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד כח(2) 359, 361 (1974); ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי וקאסם, פ"ד כב(1) 23, 25 (1968) (להלן: ענין ולנסי); השוו: סעיפים 18ג(ג), 56(ב), 56(ג), 213א, 214 ו- 216 לפקודת פשיטת רגל; ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61, 66 (1991) (להלן: ענין קלאר).

[...] כנגד יתרונות כבדי המשקל שהליכי פשיטת הרגל מקנים לחייב, ובהם – שחרור, ולו זמני, מהליך הוצאה לפועל וקבלת הפטר בבוא היום, על החייב "להעמיד את כל רכושו לרשות אדם המייצג את אינטרס הנושים, ואף להעמיד עצמו תחת פיקוחו של בית המשפט, החייב לדאוג גם לענין הנושים" (ענין ארגלזי, בעמ' 628; ענין קלאר, בעמ' 65). אם הסתיר חייב מידע רלוונטי וחשוב אודות מצבו הכלכלי, התכלית הסוציאלית של הפקודה, שעניינה הגנה על החייב ושיקום כבודו כאדם, תיסוג מפני מגמת עשיית צדק עם הנושים, שלהם אינטרס ציפייה מוצדק למצות את המירב מתוך מצבת נכסיו של החייב, ולו לצורך פרעון חלקי של נשייתם" (הדגשות שלי, י.פ.א.).
יפים לענייננו גם קביעותיו של בית המשפט במסגרת פש"ר 14744-12-08 רועי יצחק גנון נ' הכנ"ר ואח' (פורסם בנבו, 26.4.2011), במקרה שם נדונה שאלת השתכרותו של חייב 'בשחור', בדומה להשתכרות החייב בתיק זה במסגרת ההסכם שערך עם מר שכטר בגין אותן הלוואות שהיה אחראי לנתינתן והשבתן, שם נכתב:
"עיקר הדגש בדחיית הבקשה להכרזתו של החייב פושט רגל נעוץ בהתנהלותו בהליך. החייב בהליך מציג מצג לפיו הוא עובד באופן חלקי עבור שכר המדווח בתלושי משכורת, בצד עבודות מזדמנות שאינן נופלות מסך של כ-3,000 ₪.
דומה כי התנהלות זו, בנסיבות בהן החייב עובד מבלי שמצהיר על השתכרותו לשלטונות, בטענה כי מדובר בעבודות מזדמנות ואינו מאפשר הלכה ולמעשה התחקות אחר יכולתו הכלכלית, היא אבן נגף בהליך, לא רק משום שמדובר כאמור בהכנסה בלתי מדווחת, אלא משום שהחייב בדרך זו אינו מעמיד את הכנסותיו למבחן ולביקורת הכונ"ר והנושים.
איני מוצאת תום לב בהתנהלות החייב הבוחר לעבוד ללא דיווח, במקום להגיש בקשה מסודרת לפתיחת תיק עוסק מורשה, ולעבוד בפיקוח הכונ"ר והמנהל המיוחד.
בנסיבות אלה, איני סבורה כי החייב הוכיח תום לב ביצירת חובותיו, כששנים חולפות והוא אינו עובד באופן מסודר וקבוע, בנסיבות בהן מוטל עליו נטל פרנסת ילדיו; וכי גם בהליך התנהלותו חסרת תום לב שהכנסותיו אינן מדווחות, כדבעי, בנסיבות בהן שכרו המדווח הינו במסגרת משרה חלקית בלבד".

לעניין הסתרת הכנסות במסגרת ההליך, ראו גם פש"ר 699/07 זכי פאעור נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 2.9.2009).

דיון והכרעה
ראשית אציין כי די במחדלי החייב, בדמות צבירת חוב פיגורים בסך למעלה מ – 25,000 ₪, ובאי הגשת הדו"חות החודשיים כשהם מגובים באסמכתאות מתאימות, תוך צבירת חובות חדשים, שהחייב עצמו הודה שצבר, כדי להורות על ביטולו של ההליך. אין בידי לקבל את טענת החייב כי לא ידע שנאסר עליו ליצור חובות חדשים במסגרת ההליך. כמו כן, החייב לא הציג אסמכתאות רפואיות המצדיקות את אי עמידתו בצו התשלומים החודשי במשך תקופה כה ארוכה של למעלה מארבע שנים. החייב אף לא פעל כמי שמבקש לקדם את עניינו ולא הגיש כל בקשה להפחתת תשלום או לפרוש את סכום הפיגור, אלא לאחר ש'חרב ביטול ההליך' הונפה מעל צווארו. כאמור, די בכך היה כדי להורות על ביטול צו הכינוס וההליכים במקרה הזה. עם זאת, ראיתי מקום להתייחס גם להתנהלותו של החייב במסגרת ההליך, הואיל ומדובר בהתנהלות חריגה במיוחד.
התנהלותו של חייב בהליך פשיטת רגל ראוי שתהא בשקיפות מלאה. החייב דנא עבד משך תקופה לא מבוטלת ללא דיווח על מלוא הכנסותיו. במהלך הליך פשיטת הרגל, החייב עבד במשך שמונה חודשים אצל מעסיק עליו כלל לא דיווח. החייב גם זכה להכנסות בכך שהריבית ששילמו חייביו של שכטר התחלקה בין שכטר לחייב . התשלום לחייב נעשה על ידי זיכוי חשבון הריבית שלו אצל שכטר. אין צורך לומר כי הדבר מהווה, באופן מובהק, משום העדפת הנושה שכטר על פני נושיו האחרים של החייב.
החייב יצר, בתקופת היותו נתון בהליך פשיטת הרגל, מעין "עולם מקביל", בחלקו דמיוני לחלוטין, כל כולו נסתר מעיניי הנאמנת ומבית המשפט. התנהלות החייב במסגרת עסקיו עם שכטר היתה ללא דיווח לרשויות המס. גם העובדה כי החייב בדה מלבו לווים אלמוניים (או "מיחזר" לווים אשר לוו בעבר וכבר החזירו את חובם) לשם יצירת ריבית והחזר ההלוואה לשכטר, או לשם קבלת כספים במרמה (לטענת הנאמנת) , סותרת לטעמי באופן מהותי את תקנת הציבור . קל וחומר כאשר החייב מודה כי בחלק מהמקרים הדבר נעשה על ידו בדרך של זיוף חתימת ם של הל ווים הפיקטיביים. כפי שצוין לעיל, בית המשפט קבע לא פעם כי עיקרון 'תקנת הציבור' חולש גם על הליכי פשיטת הרגל כאמור לעיל ואין ליתן יד להתנהלות מעין זו של חייב. חוסר תום לבו של החייב במסגרת ההליך בולט במקרה הזה וזועק לשמיים.
אף אם החייב, כטענתו, לא לקח את הכספים שנגבו במסגרת אותן הלוואות 'דמיוניות' שבדה מלבו, הרי בהיעדרו של הסבר ראוי למעשיו ולגבי כל סכום וסכום, ובהינתן כי כספים אלו לא הושבו לשכטר ואף לא דווחו לנאמנת תוך כדי ניהול ההליך, הרי עדיין החייב לא פעל בתום לב הנדרש ממנו במסגרת ההליך . לא זו אך זו – במשך למעלה מארבע שנים החייב לא ניתב ולו חלק מהכנסותיו , לטובת קופת פשיטת הרגל. גם העובדה כי החייב בחר להסתיר את דבר החוב לשכטר ולא דיווח עליו במסגרת ההליך – יש בה כדי להעיד על חוסר תום לב משמעותי. נראה כי החייב נמנע מלדווח על חוב זה, בשל המשך קשריו העסקיים עם שכטר, קשרים אותם הסתיר החייב מהנאמנת ומבית המשפט.
אין להשלים עם התנהלות כה חריגה של חייב בפשיטת רגל, אשר מלווה במקרה הזה גם בזלזול מוחלט של החייב בחובותיו בהליך, במשך שנים.

סוף דבר
נוכח הנימוקים שפורטו לעיל - הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב מבוטל. אני מבטל את הכרזתו של החייב כפושט רגל ואת צו הכינוס שניתן בעניינו . ממילא מבוטל כל עיכוב הליכים.
צו עיכוב היציאה מהארץ מבוטל. הביטול ייכנס לתוקף בתום 90 יום מהיום, על מנת לאפשר לנושים לנקוט בהליכים מתאימים בתיקים הפרטניים.
היתרה שבקופה תשמש לכיסוי הוצאות ההליך.
המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, 01 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד נורה גוטליב
נתבע: אהרון בן דוד אוחיון
שופט :
עורכי דין: