ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק דוידי נגד מטרו מוטור שווק בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אדהם ספדי

תובעים

  1. יצחק דוידי (נמחק)
  2. לאה אהרוני

נגד

נתבעות

  1. מטרו מוטור שווק (1981) בע"מ
  2. טייגר מוטורז בע"מ

פסק דין

1. התובעת הזמינה רכב תפעולי (קלנועית) מסוכן מכירות של הנתבעת מס' 1, שילמה את התמורה עליה סוכם עם סוכן המכירות, אך המוצר לא סופק. לימים הסתבר כי הסוכן מעל בכספים ולא העביר אותם לנתבעת מס' 1 ואפילו לא דיווח לה על העסקה. מדובר בסוכן מכירות עצמאי שאינו עובד שכיר של הנתבעת מס' 1. הכסף נעלם – הרכב התפעולי לא סופק. מי בדיוק מבין שני הצדדים – התובעת, מחד, והנתבעת מס' 1 מאידך – שעל פניו תמי לב, נושא בסיכון, והאם במקרה זה הנתבעת מס' 1 אחראית כלפי התובעת להשבת הכספים ששולמו לסוכן המכירות.

פרשת המקרה

2. התובעים ביקשו לרכוש שתי קלנועיות תפעוליות חדשות (קלנועית אחת לכל אחד). התובעת, שהיא אישה קשת יום וחולנית הסובלת מעיוורון ומסתייעת בחייה באחיינה, אחד בשם אילן דאודי (להלן: "דאודי"), הסמיכה אותו לפעול בשמה לצורך רכישת הקלנועית.

3. דאודי מסייע לדודתו התובעת בכל דבר. מבחינתה, הוא "למעשה הבן" שלה (התובעת אינה נשואה ואין לה ילדים). "הכל בידיים שלו" (עמ' 20 לפרוטוקול, שור' 14).

4. דאודי בעזרת בנו בן ה-17, חיפשו במרשתת היכן ניתן לרכוש קלנועית תפעולית עד שהגיעו לדף עם אחד בשם מוראד אבו פנה (להלן: "מוראד") שהציג עצמו כסוכן למכירת רכבים תפעוליים.

5. מוראד הביע נכונות למכור לדאודי קלנועית תפעולית. הוא טען כי מחיר הקלנועית עומד על סך של – 35,000 ₪ אך אם התשלום יהיה במזומן, אזי המחיר יעמוד על סך של – 22,000 ₪ (עמ' 16 לפרוטוקול, שור' 16-12). דאודי הוסיף וטען כי מבדיקה עם חבר שלו מתל יוסף, שאף הוא מוכר רכבי שטח, עלה כי מחיר הקלנועית עומד על סך של כ– 20,000 ₪, ואולם נמסר לו שגם מחיר של – 22,000 ₪ הוא מחיר "טוב" כדבריו (עמ' 16 לפרוטוקול, שור' 19-18).

6. דאודי תיאם פגישה עם מוראד לסגירת העסקה וביום 18/05/2017 נפגשו דאודי, דוידי ומוראד במכולת של דוידי בבית שאן. במסגרת פגישה זו הציג מוראד את עצמו כסוכן מטעמה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "מטרו") והוא אף הציג בפני דאודי ודוידי פנקס ההזמנות של חברת מטרו (סעיף 5 לתצהירו של דאודי וכן סעיפים 3-2 לתצהירו של דוידי). בפגישה האמורה נסגרו פרטי העסקה, דאודי שילם למוראד סך של – 22,000 ₪ במזומן עבור רכישת קלנועית לתובעת ואילו דוידי מסר למוראד שיקים בסך כולל של – 23,000 ₪ עבור רכישת קלנועית נוספת עבורו.

7. במעמד התשלום רשם מוראד שתי הזמנות רכב, אחת עבור דוידי (הזמנה מס' 209) והשנייה עבור התובעת (הזמנה מס' 210). מוראד השתמש בפנקס הזמנות הנושא שמה של מטרו. בתחתית עמוד ההזמנה במקום המיועד לרישום "שם המוכרן" נרשם "מוראד", ואילו ליד תיבת "שם המפיץ" הוטבעה חותמת הנושאת שמה של הנתבעת מס' 2 ומספר החברה שלה (להלן: "טייגר מוטורז").

8. ביום 28/05/2017 שלח מוראד בשם טייגר מוטורז לדאודי מכתב ובו הוא מודיע על עיכוב באספקת הקלנועית "בשל טעות בהזמנת כלי מדגם אחר". באותה תקופה, עת התלווה דאודי לדודו לתיקון רכב במוסך בכפר מנדא ובדרך חזרה הם עברו דרך קיבוץ בית השיטה, אשר מוראד הציג עצמו כסוכן שלהם, במטרה לבדוק מצב ההזמנות שביצעו באמצעות מוראד, ואולם שם נמסר להם כי מוראד "גנב" אותם (עמ' 17, שור' 30-26).

9. בעקבות החשד שהתעורר בליבו של דאודי הוא ניסה לצור קשר עם מוראד, אולם ניסיונות אלה נחלו כישלון ומוראד פשוט ניתק עמם קשר והוא לא ענה יותר לטלפונים (עמ' 17 לפרוטוקול, שור' 32-31; וכן סעיף 7 לתצהירו של דאודי וסעיף 5 לתצהירו של דוידי). או אז פנו דוידי ודאודי לחברת מטרו ושם הפנו אותם למר צחי מלכה המכהן בתפקיד מנהל מכירות (להלן: "מלכה"). לטענתם, מלכה הרגיע אותם ואמר להם שאין להם ממה לדאוג (סעיף 5 לתצהירו של דוידי וסעיף 7 לתצהירו של דאודי), אך בשיחות מאוחרות יותר החל מלכה להרחיק עצמו מאחריות וטען כי הוא רק מנסה לעזור לתובעים (סעיף 6 לתצהירו של דוידי וסעיף 8 לתצהירו של דאודי).
10. מלכה, אשר אישר כי נעשתה אליו פניה על ידי התובעים, טען כי עד למועד הפנייה האמורה הוא וחברת מטרו כלל לא ידעו על ההזמנות של התובעים. לדבריו, מוראד לא דיווח למטרו על ההזמנות והוא לא העביר להם את הסכום שנגבה על ידו מדאודי וההמחאות שנמסרו לו על ידי דוידי. מלכה – אשר היו לו רגשי אשמה מכיוון שלא דאג לקבל בטחונות ממוראד וטייגר מוטורז, אשר גויסו על ידו על מנת שישמשו כמשווקים של מוצרי מטרו (עמ' 24 לפרוטוקול, שור' 30-28) – עשה ניסיונות כבירים בניסיון לפגוש את מוראד ואת אביו, תייסיר, במטרה לגרום להם להשיב לתובעים את ששילמו בגין ההזמנות, אולם חרף ההבטחות שהוא קיבל ממוראד ומאביו תייסיר, לרבות בפגישה שהתקיימה בינו לבין מוראד בחודש דצמבר 2017 לאחר הישיבה המקדמית בתיק דנן, מוראד לא השיב את הכספים שהוא גבה מדאודי (מטעמה של התובעת) ואת ההמחאות שקיבל מדוידי.

11. מחומר הראיות עולה כי טייגר מוטורז ומוראד שימשו כסוכנים של מטרו ובמשך כשנה בטרם התעוררה הבעיה עם ההזמנות של התובעים, טייגר מוטורז ומוראד ביצעו מספר עסקאות כשירות עבור חברת מטרו (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 04/12/2017, שור' 17-15; וכן סעיפים 21-20 לכתב ההגנה).

12. לאחר שבמהלך חקירת התובע דוידי התברר כי ההמחאות שהוא מסר לידי מוראד בוטלו על ידו בטרם נפרעו ומשום כך לא נגרם לו חיסרון כיס, הוא הסכים להמלצתי למחיקת התביעה. בהמשך לכך, ניתן על ידי במהלך ישיבת ההוכחות פסק דין חלקי המוחק תביעתו של דוידי, ועל־כן, פסק דין זה מתמקד בתביעתה של התובעת 2 בלבד.

טענות הצדדים

13. התובעת טוענת כי הנתבעות פעלו בצוותא בעניין ההתקשרות מושא תביעתה, ובכלל זה עת ציידה מטרו את נציגי טייגר מוטורז בפנקס הזמנות הנושא את שמה של מטרו ובכך יצרה "רושם מלא כי העסקה נעשית איתה" (סעיף 10 לכתב התביעה), וכי הדבר נלמד גם מהעובדה שמנהל מטרו הודיע לתובעים עת פנו אליו לראשונה לאחר שמוראד הפסיק לענות לפניותיהם, כי אין מדובר ב"תרגיל עוקץ". עוד נטען כי מטרו לא הזהירה את התובעת או את הציבור בכלל, מפני התקשרות באמצעות חברת טייגר מוטורז ולא פרסמה מודעת אזהרה ברבים גם לא לאחר היעלמות נציגי חברת טייגר מוטורז.

14. עוד טענה התובעת כי מעדותו של מלכה עולה כי מוראד שימש כשלוח של מטרו בעת ביצוע העסקה וכי הוא (מוראד) פעל בהתאם להרשאה שניתנה לו על ידי מטרו. המדובר היה בהרשאה רחבה שלא הוגבלה בצורה כלשהיא, כפי שניתן ללמוד מהעובדה שמוראד ביצע מספר עסקאות עבור מטרו טרם ביצוע ההזמנות מושא התביעה דנן, כך שלא הייתה סיבה לתובעים לחשוד כי מוראד פועל ללא הרשאה או בחריגה ממנה.

15. לטענת התובעת, חוק השליחות מטיל על מטרו את האחריות לפעולותיו של מוראד, וזאת גם אם מוראד חרג מההרשאה שניתנה לו על ידי מטרו, זאת בהתחשב בעובדה שמטרו אפשרה למוראד לעשות שימוש בפנקס ההזמנות שלה והנושא את שמה של מטרו והלוגו שלה.

16. לעומת זאת, מטרו טענה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ עליה ולא הוכיחה את תביעתה. מטרו סבורה כי בעדותו של דאודי התגלו סתירות פנימיות ובנוסף התגלו סתירות בינה לבין עדותו של דוידי.

17. עוד טוענת מטרו כי נסיבות הזמנת הקלנועית ממוראד הן תמוהות ובין היתר בשל כך שטופס ההזמנה של התובעת היה חסר פרטים חיוניים (לשיטתה) כגון מספר תעודת הזהות של התובעת, תאריך הלידה שלה, היעדר מועד אספקה, והיעדר חתימה של התובעת. עוד העלתה מטרו תמיהה על כך שהתובעת, באמצעות אחיינה דאודי, שילמה את התמורה במזומן בעוד שדוידי שילם את התמורה בהמחאות, דבר שאפשר לו לאחר מכן לבטל אותן ובכך למנוע את הנזק (בשלב זה). מטרו גורסת כי היה באפשרות דאודי למנוע את הנזק בקלות אילו היה משלם את התמורה באמצעי תשלום אחר מלבד כסף מזומן.

18. לטענת מטרו, דאודי ידע שמדובר בעסקה מפוקפקת והוא ידע שמוראד לא מורשה לבצע את העסקה הספציפית, וכי הוא לקח על עצמו את הסיכון הכרוך בשיתוף פעולה עם מוראד במטרה להשיג מחיר הנמוך באופן משמעותי ממחיר המחירון.

19. מטרו הדגישה כי היא לא אישרה את ההזמנות, לא מראש וגם לא בדיעבד. מטרו מוסיפה וטוענת כי היא לא נתנה לטייגר מוטורז הרשאה לבצע עסקה במחיר הנמוך בכ- 40% ממחיר המחירון (טענה שאינה מדויקת כפי שאעמוד על כך בהמשך), ללא בדיקת הרכב הישן מושא עסקת "הטריד אין" כמוזכר בטופס ההזמנה, וללא פרטי הזיהוי המלאים של התובעת. לטענתה, דאודי ודוידי ידעו כי מוראד חורג מההרשאה או למצער היה עליהם לדעת על כך.

20. באשר לתוכן השיחות עם מלכה, נטען כי הוא ניסה לסייע לתובעים בעקבות הפנייה אליו, אך באותה עת לא הייתה למלכה סיבה לחשוד שטייגר מוטורז ומוראד ביצעו תרמית. מלכה סבר בהתחלה כי המדובר בעיכוב בלבד ולא בעניין פלילי.

דיון והכרעה

21. אתחיל ואציין כי אין בידי להסכים עם טענות מטרו כי התובעת לא הוכיחה את העובדות המהותיות הנטענות על ידה. גרסתם של דוידי ודאודי באשר לקיום הפגישה עם מוראד והתשלום שבוצע על ידם לידי מוראד (התובעת במזומן ודוידי באמצעות המחאות שלאחר מכן בוטלו על ידו) הייתה מהימנה ועקבית והיא נתמכה בכתובים וכוונתי היא לאותן הזמנות שנרשמו בכתב ידו של מוראד המאשרות גרסת התובעים הן לגבי ביצוע ההזמנה והן לגבי התשלום והאופן שבו בוצע התשלום על ידי כל אחד מהתובעים (כאמור, דוידי בהמחאות והתובעת במזומן). למותר להזכיר למטרו כי טופס ההזמנה שלה מהווה גם "קבלה זמנית" כפי המצוין בגוף טופס ההזמנה עצמו (מעל המלבן המיועד לרישום "תנאי תשלום").

22. גרסת התובעים לא נסתרה על ידי מטרו. נהפוך הוא, עדותו של עד ההגנה מלכה חיזקה גרסת עדי התביעה. מלכה אישר בעדותו כי לאחר שנעשו למטרו פניות מטעם התובעים הוא פעל בניסיון לגרום למוראד להשיב להם את כספם. לפי דברי מלכה הוא אכן הצליח בסוף לפגוש את מוראד, והוא אישר כי בפגישה זו הבטיח לו מוראד להשיב לתובעים את כספם. מוראד אישר בפני מלכה כי התובעים אכן הזמינו ממנו את הקלנועיות והוא אישר ביצוע התשלום ולא כפר בכך (ראו: עמ' 26 לפרוטוקול, שור' 34-26; עמ' 29, שור' 27-15; סעיפים 6-3 לתצהירו של מלכה וכן סעיף 31 לכתב ההגנה).

23. למותר לציין שגם אם התגלו סתירות כאלו או אחרות בין עדויות התביעה, עדיין אין בכך כדי להביא לדחיית גרסת עדי התביעה בנוגע לעובדות המהותיות הואיל ואין מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש העניין המחייבות פסילת העדויות במלואן. בנסיבות המקרה שלנו, בהחלט ניתן לייחס אותן לטבע האנושי. החשוב הוא שעדויות עדי התביעה היו קוהרנטיות ועקביות בכל הקשור לעובדות העיקריות והמהותיות [בעניין זה אני מפנה לעיקרי ההלכות כפי שהובאו בפסק דיני בתיק תא"מ (שלום ביש"א) 112-06-16 עזבון המנוחה תמר כהן ז"ל נ' הכשרה חב' לביטוח בע"מ (24.07.2017), פסקאות 14-13].

24. צודקת ב"כ מטרו בטענתה שלא היה מקום לצרף לסיכומים מטעם התובעת מסמכי ההלוואה שעל־פי הטענה נטלה התובעת מהבנק לצורך מימון התשלום עבור הקלנועית. בהקשר זה נפסק כי "סיכומים בכתב אינם המקום להביא בו ראיות וטענות נוספות על אלו שהובאו במהלך המשפט כאשר היתה שהות לצדדים להתייחס לטענות הן בעל פה והן על דרך של הבאת עדים" [ע"א 496/89 סאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה(4), 343, בעמ' 347 ב']. "על מנהג פסול זה של צרוף "ראיה" ללא רשות הערנו לא אחת. המסמך שהוגש כך איננו ראוי שנעיין בו. הוא אינו מהוה ראיה בפנינו" [ע"א 759/81 ברש דליה ואח' נ' גד ירדני ואח', פ"ד מא(2), 253, בעמ' 270 ד'. ראו גם: ע"א 675/82 מרגלית סלמן-אסדי נ' צמח כהן ואח', פ"ד לח(4), 449, בעמ' 456 ה'; ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק ואח' נ' תרז קדם ואח', פ"ד לט(2), 222, בעמ' 224 א' – ב'; ע"א 5080/90 יורם קפלן ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מו(4), 561, בעמ' 570 רישא; וכן ע"א 4481/90 אהרון ישראל נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה, פ"ד מז(3), 427, בעמ' 439 סיפא].

25. עם זאת, אין בעובדת אי־הגשת מסמכי ההלוואה כראיה בתיק כדי לגרוע מסיכויי התביעה לאור קביעתי לעיל כי התובעים הוכיחו עובדת ביצוע התשלום הן בעדותם אותה מצאתי כמהימנה, הן באמצעות טופסי ההזמנה והן באמצעות הודאות מוראד בפני מלכה.

26. השאלה שעלי לדון בה היא, האם במקרה זה על מטרו להשיב לתובעת את הכספים שהיא שילמה למוראד, אף שהאחרון לא העביר לה את הכספים ושלשל אותם לכיסו הפרטי כפי טענתה.

27. אין חולק כי טייגר מוטורז, באמצעות מוראד, שימשה כסוכנת של מטרו, שאף מסרה בידיו פנקס הזמנות שלה (עמ' 25 לפרוטוקול, שור' 18-17; סעיפים 21-20 לכתב ההגנה; וכן בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 04/12/2017, שור' 14). מלכה העיד כי לא נחתם הסכם בכתב בין מטרו לבין טייגר מוטורז ומוראד (עמ' 24 לפרוטוקול, שור' 21 וכן 30-27), אלא שאין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין יצירתם של יחסי השליחות שבין מטרו לטייגר מוטורז ומוראד, שכן על־פי סעיף 3(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם". במקרנו, אין מחלוקת שהייתה כאן הרשאה בעל־פה שניתנה על ידי נציגי מטרו לטייגר מוטורז ומוראד. ניתן לומר שכאן הייתה גם הרשאה בהתנהגות הן כלפי מוראד (השלוח) הן כלפי התובעים (צדדי ג'), הנלמדת מעצם מסירת פנקס הזמנות של מטרו לידי מוראד על מנת לעשות בו שימוש, פנקס הזמנות שהוצג על ידי מוראד בפני דוידי ודאודי בעת סגירת פרטי העסקה. מכאן שעל פניו חל הכלל הרגיל לפיו פעולתם של טייגר מוטורז ומוראד מחייבת ומזכה את מטרו [ סעיף 2 לחוק השליחות]. ודוק, אין מניעה כי במקרה מסוים תיווצר השליחות ביותר מדרך אחת מבין הדרכים הקבועות בחוק [ראו: ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (03.09.2015), פסקה 18].

28. חשוב לציין, כי העובדה שטייגר מוטורז ומוראד מעלו באימון שנתנה בהם מטרו ונציגיה משלא העבירו למטרו את הכספים שהתקבלו מהתובעת, אין בה כדי לגרוע מאחריותה של מטרו (שהיא השולח) כלפי התובעת דכאן (שהיא הצד השלישי) [ע"א 3264/01 ג'רר בסנינו נ' ציון אליה, פ"ד נו(6) 566 (2002), בעמ' 575 ב' – ו'; ע"א 318/82 שי יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לח(4) 85 (1984), בעמ' 92 ג' –ה'; וכן ע"א 1796/10 שרה כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (07.12.2011), פסקה 41]. המעילה במקרה שכזה מהווה הפרת חוזה במסגרת מערכת היחסים הפנימית שבין מטרו לבין טייגר מוטורז ומוראד במסגרת ההתקשרות ביניהם ולמטרו יעמדו התרופות הניתנו בשל הפרת חוזה [סעיפים 8 ו- 9(א) לחוק השליחות].

29. טענת מטרו העיקרית היא כי טייגר מוטורז ומוראד חרגו, כביכול, מההרשאה שניתנה להם ועל כן אין היא חבה בחבות כלשהיא כלפי התובעת. את טענתה זו של מטרו מצאתי לדחות מכמה טעמים. ראשית, במקרה שלנו מטרו יצרה מצג אובייקטיבי של הרשאה למכירת כלי רכב מאלה המיובאים על ידה, על ידי טייגר מוטורז ומוראד. המצג האובייקטיבי הוא הוא פנקס ההזמנות הנושא שמה של מטרו וכל יתר הפרטים שלה, ואשר נמסר על ידה לטייגר מוטורז ומוראד. הנחת המוצא היא, כי מי שמחזיק בידיו פנקס הזמנות דוגמת זה של מטרו, הוסמך לבצע מטעמה עסקאות למכירת כלי רכב המשווקים על ידה. הצגת פנקס ההזמנות בפני התובעים או מי מטעמם " יוצרת "מצג של הרשאה" המקים באופן עצמאי, ונפרד מיחסי שולח-שלוח, יחסי שליחות" [ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (03.09.2015), פסקה 21. ראו גם: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799 (1994), בעמ' 812 ה' – ו']. לא רק שכאן הייתה חזות של הרשאה, אלא הרבה יותר מזה משפנקס ההזמנות ביטא בפועל הרשאה של ממש. דוידי ודאודי הסיקו אל נכון מתוך פנקס ההזמנות שהוצג בפניהם על ידי מוראד כי טייגר מוטורז ומוראד רשאים למכור להם קלנועיות מאלו המשווקות על ידי מטרו. טופס ההזמנה מכיל גם טבלה לרישום "תנאי תשלום" והוא אף מהווה, כאמור לעיל, "קבלה זמנית", דבר היוצר גם מצג בדבר סמכותו של מוראד לגבות את התשלום בגין העסקה.

30. בפסיקה נקבע כי במקרים כאלה של הרשאה מכוח מצג, אין תחולה לדיני החריגה מהרשאה, וכך נקבע ב- ע"א 1796/10 שרה כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ (07.12.2011):

"ודוק, במקרים בהם מוסקת באופן סביר על ידי צד ג' שליחות מכוח מצג, עסקינן בקיומה של הרשאה הלכה למעשה, ומשכך במצבים כגון דא ממילא אין תחולה להוראותיו של סעיף 6. לאור זאת, במצבים אלו אין נפקא מינה אם השולח אישר בדיעבד את פעולת "השלוח" אם לאו. אין בהיעדר האישור בדיעבד מצד "השולח" כדי לגרוע מזכויותיו של צד ג' מכוח סעיף 3(א) לחוק השליחות" (פסקה 44 סיפא)

31. על עמדה זו חזר בית המשפט העליון גם ב-ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (06.05.2013):

"ומכאן נחזור לענייננו, ונבחן את השאלה, האם מדובר במקרה בו השולח יצר מצג אובייקטיבי לפיו ניתנה הרשאה לפעולת השלוּח, כשאז, זכותו של הצד השלישי תגבר. וביתר פירוט, מקום בו הצד השלישי יכול להסיק, באופן סביר, דבר קיומה של שליחות מכוח אותו מצג, הרי שעסקינן, הלכה ולמעשה, בהרשאה בפועל, ואין נזקקים, כלל, להוראותיו של סעיף 6 לחוק השליחות" (שם, בפסקה 31)

32. ראו גם פסק דינו של כבוד השופט צ' זילברטל ב- ע"א 1808/11 יעקב אוחנה נ' יוסף ברימט (20.01.2015) , בו הוא מזכיר ש"כאשר שולח יוצר מצג בפני צד שלישי כאילו הוא מרשה לשלוחו לבצע פעולה משפטית בשמו, אך למעשה אין הרשאה כאמור, השולח ייאלץ לשאת גם הוא בסיכון זה, והצד השלישי יהיה רשאי לראות את הפעולה כתקפה גם כלפי השולח" ( שם, פסקה 46).

33. הפסיקה לעיל כוחה יפה לענייננו ואף ביתר שאת הואיל ובמקרנו מדובר על מצג אובייקטיבי של הרשאה, מצג שהיה נכון כשלעצמו גם במישור היחסים הפנימיים שבין מטרו לבין טייגר מוטורז ומוראד, ועל־פי חזותו החיצונית של המצג (פנקס ההזמנות), מוראד היה מוסמך לבצע את העסקה כפי שבוצעה בפועל ואף לגבות את התשלום מהתובעים, זאת כנלמד מהעובדה שטופס ההזמנה אף מהווה "קבלה זמנית" כמצוין בו.

34. שנית, התנהגות מטרו ונציגיה לאחר שהובא לידיעתם אודות המקרה של התובעים, שומטת את הקרקע מתחת לטענתה בדבר חריגת טייגר מוטורז ומוראד מההרשאה שניתנה להם, שכן גם לפי עדותו של מלכה הוא לא הודיע מלכתחילה לתובעים כי מוראד חרג מההרשאה, אלא ביקש לבדוק את הנושא מול מוראד משום שלטענתו הוא סבר כי מדובר בעיכוב בטיפול בהזמנות. רק לאחר שמוראד החל להתחמק מפניותיו של מלכה, המליץ האחרון לתובעים להגיש תלונה כנגד מוראד.

35. עוד יודגש בהקשר זה כי הן במכתבה מיום 15/08/2017 של היועצת המשפטית של מטרו (נספח 5 לכתב ההגנה) והן במכתבה של באת כוחה של מטרו מיום 26/09/2017 (נספח 6), אשר נשלחו לטייגר מוטורז, לא נטען מאומה על כך שהעסקאות עם התובעים נעשו תוך חריגה מההרשאה שניתנה לטייגר מוטורז. שתיקת מטרו בעניין זה מלמדת כי לא הייתה כאן כל חריגה מהרשאה, כאשר עמדתה באותם מכתבים נבעה מהעובדה שהעסקאות לא דווחו לה ומאי־קבלת התמורה ששולמה על ידי התובעים לידי מוראד מבלי שנטען לקיומה של חריגה מהרשאה.

36. זאת ועוד, טרם הגשת התביעה מושא התיק דנן שלח ב"כ התובעים מכתב התראה למטרו (נספח ב' לכתב התביעה) ובו צוינו העובדות הרלוונטיות ומטרו נדרשה למלא אחר ההזמנה שבוצעה, אולם מטרו לא מצאה לנכון להשיב למכתבו האמור של ב"כ התובעת. אם אכן היה ממש בטענת מטרו על כך שהעסקה עם התובעת בוצעה תוך חריגה מהרשאה, כי אז היה מצופה ממנה להשיב למכתב ההתראה ולציין זאת במפורש ולהבהיר בגדר תשובתה מדוע במקרה זה מוראד חרג מההרשאה שניתנה לו. היעדר תשובה בזמן אמת, ואף בכלל, מטעם מטרו מכרסמת במידה רבה במשקל שניתן לייחס לטענתה לעניין החריגה מהרשאה זאת לאור ה כלל הידוע, "כי בשתיקה ובהעדר הכחשה כאשר היה לצפות לתשובה יש לראות משום הודאה, או לפחות, יש בכך משום חיזוק לטענותיה של הכותבת" [ ע"א 268/71 עזבון שמחה מרגוליס נ' מינה לינדר, פ"ד כו(2) 761 (1972), בעמ' 763. ראו גם: ע"א 74/89 חסינים, חברה להחזקת נכסים בע"מ נ' נתן שפירא, פ"ד מו(1) 845 (1992), פסקה 8; פסק דינו של כבוד השופט ערפאת טאהא (כתוארו אז) ב- תא"ח (שלום נצ') 18683-05-11 אליעזר שלום אוחיון נ' עלי עבדאללה (17.01.2012) , פסקה 10; וכן פסק דינו של כבוד השופט חננאל שרעבי (כתוארו אז) ב- ת"א (שלום חד') 1151/03 אולם אבו אלאניס בע"מ נ' עו"ד חוסיין אבו חוסיין (15.02.2006) , (פסקה 19(ב)].

37. אדרבא, השתיקה במקרה זה עשויה להיחשב כמתן אישור מטעמה של מטרו לפעולת מוראד וכך במיוחד משום ש"כאשר מדובר בחריגה מהרשאה, להבדיל מהיעדר הרשאה, שתיקה תיחשב כהבעת רצון אף ביתר קלות" [ע"א 10489/09 א.נץ ניהול ואחזקות בע"מ נ' הרי אלוף (06.09.2011) , פסקה 27].

38. שלישית, מטרו לא הרי מה את הנטל המוטל עליה להוכיח שאכן העסקה עם התובעת נעשתה על ידי טייגר מוטורז ומוראד ללא הרשאה או בחריגה ממנה ושעל כן אין היא מחייבת אותה. משהוכח קיומה של הרשאה (ולמעשה קיומה לא היה שנוי במחלוקת), אזי הנטל להוכיח כי השלוח פעל תוך חריגה מההרשאה שניתנה לו מוטל על השולח – מטרו במקרה שלנו. אין צריך להכביר מילים על כך שמדובר בטענת הגנה מובהקת המקדמת עניינה של מטרו ועל כן הנטל להוכחתה מוטל עליה [ראו: ע"א 10467/08 עומר חג'אזי נ' אדיב עיאס (03.11.2010) , פסקה 14; וכן רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן (21.11.2010) , פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית].

39. בכתב ההגנה נטען באופן כללי למדי כי טייגר מוטורז ומוראד חרגו מההרשאה, אך לא פורט במה בדיוק מתבטאת החריגה הנטענת מההרשאה. מטרו לא פירטה תנאי ההתקשרות בינה לבין טייגר מוטורז ומוראד והיא לא התייחסה לסמכויות שהוקנו על ידה לטייגר מוטורז ומוראד. בסיכומיה טענה מטרו כי המדובר בעסקה חריגה שבה ניתנה הנחה של כ-40% ממחיר המחירון, ומבלי למלא את כל הפרטים הצריכים שבטופס ההזמנה (סעיף 20 לסיכומים). הפרט החשוב ולדעתי היחידי שיכול להוות חריגה מהרשאה הוא המחיר שעליו סוכם. כל יתר הפרטים לא יכולים להוות חריגה מההרשאה לעצם ביצוע העסקה. לא השכלתי להבין כיצד אי־ציון מספר תעודת הזהות ותאריך הלידה של התובעת מהווה חריגה מההרשאה המאיינת תוקף העסקה.

40. אמנם מחיר הקלנועית שעליו סוכם ואשר שולם במזומן למוראד, שעמד על סך של – 22,000 ₪, נופל ממחיר המחירון שהוצג על ידי מטרו, אולם מטרו לא הראתה כיצד זה שהתמורה הנזכרת לעיל נופלת בכ-40% ממחיר המחירון. כאן המקום לציין כי על־פי המחירון אותו צירפה מטרו לכתב הגנתה (נספח 1) מחיר המחירון של דגמי TXT, שהוא הדגם שהוזמן על ידי התובעים כעולה מטופסי ההזמנה, עומד על סך של – 30,000 ₪ (כולל מע"מ).

41. זאת ועוד, כפי שציינה מטרו בכתב הגנתה, דוידי קנה ממנה את הכלי תקופה קצרה לפני הגשת התביעה תמורת סך של – 28,000 ₪ (כולל מע"מ). גם סכום זה נופל ממחיר המחירון ומטרו לא הסבירה מדוע הכלי נמכר בפחות ממחיר המחירון.

42. מעניין לציין כי מטרו לא טענה כי טייגר מוטורז ומוראד לא היו בכלל מוסמכים להעניק ללקוחות הנחות ממחיר המחי רון. זאת ועוד, מסיבות השמורות עמה, נמנעה מטרו מלצרף המסמכים הקשורים לאותן עסקאות קודמות שבוצעו על ידי טייגר מוטורז ומוראד ואשר היו כשירות וכובדו על ידי מטרו, ובכלל זה טופסי ההזמנה, הקבלות, החשבוניות וכיוצ"ב, אשר מהם היה ניתן ללמוד ולעמוד על גבולות ההרשאה שניתנה לטייגר מוטורז ומוראד. הימנעות זו פועלת לחובת מטרו, שכן בהלכה הפסוקה נקבע כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלבנטית, מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה או עדות הייתה פועלת לחובת הנמנע [ראו חיבורו של י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי (מהדורה משולבת ומעודכנת,תש"ע-2009), בעמ' 1891; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651, בעמ' 658 ה' – ז'; וכן ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' פרץ רוזנברג ואח', פ"ד מז (2) 605, בעמ' 615 א'].

43. יש לשוב ולהדגיש כי מטרו לא טענה מאומה בפניותיה לטייגר מוטורז כנגד סכום העסקאות שנסגרו עם התובעים והיא לא הלינה על כך. אילו אכן היה ממש בטענתה כי המדובר היה בעסקה כה חריגה מבחינת המחיר, כי אז מן הסתם מטרו הייתה מציינת זאת במפורש בפניותיה האמורות לחברת טייגר מוטורז, אך היא לא עשתה כן ושתיקתה עומדת לה לרועץ. לכך מתווסף מחדלה של מטרו המתבטא באי־מתן תשובה למכתב ההתראה שנשלח אליה על ידי ב"כ התובעים, אשר חרף העובדה שבו צוין הסכום ששולם על ידי התובעת, נמנעה מטרו מלתקוף סבירות הסכום ושמרה על שתיקה.

44. אין באפשרותי להצטרף למסקנת מטרו כי "התובעת מכירה בכך שמורד חרג מההרשאה שנתנה מטרו לטייגר" (סעיף 18 לסיכומי מטרו) ושאין כביכול מחלוקת על קיומה של חריגה מהרשאה (סעיף 22 לסיכומי מטרו). די בלהפנות לסעיף 11 לסיכומי התובעת שבו נטען, בין היתר, כי מעדות מלכה עולה כי ההרשאה שניתנה לטייגר מוטורז ומוראד הייתה הרשאה "נרחבת ולא הוגבלה בצורה כלשהי". אמנם ב"כ התובעת מתייחס בסיכומיו להוראת סעיף 6 לחוק השליחות, אך הוא נדרש לעשות כן לאור טענתה של מטרו על החריגה מהרשאה.

45. לאור מסקנתי כי מטרו לא הרימה את הנטל להוכחת קיומה של חריגה מהרשאה, הרי שפעולת טייגר מוטורז ומוראד מחייבת אותה.

46. למעלה מהצורך, אוסיף ואציין שגם אם היה עולה בידי מטרו להוכיח חריגה מהרשאה, גם אז הייתי מגיע לאותה מסקנה שאינה פוטרת את מטרו מחבות כלפי התובעת, זאת משום שמטרו לא הוכיחה כי התובעת או מיופה כוחה – דאודי – ידעו על החריגה הנטענת מהרשאה. היא גם לא הוכיחה שרוכש סביר היה בנסיבות העניין צריך לדעת על החריגה הנטענת מהרשאה. בעניין אחרון זה חשוב לציין כי מטרו הודתה בכך שטייגר מוטורז ומוראד ביצעו עבורה מספר עסקאות לפני העסקאות שבוצעו עם התובעים דכאן, עסקאות שהיו כשירות לחלוטין וכובדו על ידי מטרו. דאודי ודוידי העידו בחקירתם כי עת יצא מוראד מהחנות על מנת לעשן סיגריה הם העיפו מבט על פנקס ההזמנות וראו במו עיניהם את ההזמנות הקודמות שהוא ביצע, דבר שמן הסתם הגביר את האימון במוראד (עמ' 11 לפרוטוקול, שור' 25-23; וכן בעמ' 19, שור' 26-21).

47. מה גם שמטרו לא הוכיחה כי המחיר שעליו סוכם עם דאודי היה בלתי סביר עד כדי כך שהיה צריך להדליק נורה אדומה אצל דאודי ודוידי. מטרו לא הביאה ראיות על עסקאות דומות כדי להוכיח את המחיר הסביר שבו נמכרו קלנועיות מאותו דגם ועל כן אין באפשרותי לקבוע כי המחיר לא היה סביר בעליל. אמנם מטרו צירפה מסמכי העסקה שביצע דוידי לאחר מכן באמצעות סוכנות מטרו שבבית השיטה, אלא שלדעתי בעסקה בודדת אין די הואיל ואין בה כדי לשקף את טווח ההנחות ממחיר המחירון שמטרו נותנת ללקוחותיה, והרי כפי שציינתי לעיל העסקה החדשה (הכשרה) שביצע דוידי מול מטרו מעידה בבירור כי מטרו העניקה לו הנחה ממחיר המחירון.

48. אני סבור כי בהינתן פערי הכוחות והמידע שבין הצדדים, יש מקום לאמץ פרשנות המרחיבה את גבולות ההרשאה הניתנת לסוכן והמצמצמת חריגה מהרשאה זאת למען הגנה על הרוכש הפשוט, בדומה לכלל הפרשנות שאומץ בהקשר זה ביחסי מבטח – סוכן – מבוטח, ובעניין זה אביא דבריה של כבוד השופטת ע' ארבל ב- רע"א 2281/05 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' משה קפלנסקי, פ"ד סב(3) 373 (2007), שכוחם יפה גם לענייננו:

"הנטייה צריכה להיות לפרש בהרחבה את גבולות ההרשאה המוענקים לסוכן הביטוח על ידי המבטח וליתן פרשנות מצמצת לחריגה מהרשאה וזאת לצורך הגנה על המבוטח. ההצדקה לכך נובעת הן מהיותו של המבטח הצד החזקה שבעסקה, הן מהיותו הצד שבידיו הכלים לפקח על פעולותיו של סוכן הביטוח ולבקר אותן, והן מיכולתו להתגונן ולשאת בתוצאות פעולותיו החריגות של סוכן הביטוח. דהיינו, המבטח הינו מונע הנזק הזול ביותר" (שם, פסקה 17)

49. עוד אציין כי לאותה תוצאה ניתן להגיע גם דרך בחינת אחריותה של מטרו לפי דיני הנזיקין, ואין אני מתקשה לקבוע כי מטרו התרשלה כאן עת הפקידה בידי טייגר מוטורז ומוראד פנקס ההזמנות ואפשרה להם לבוא במגע ישיר עם הלקוחות הפוטנציאליים לצורך מכירת כלים המיובאים על ידה מבלי לדאוג לקבלת ביטחונות כלשהם מטייגר מוטורז ומוראד למניעת נזק מהסוג שנגרם לתובעת [לתחולת דיני הנזיקין במקרים שכאלה ראו ע"א 2599/13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור (03.09.2015) , פסקה 19]. עם זאת, אין בדעתי להרחיב בעניין זה, משום שהתובעת לא טענה במישור זה.

סיכום

50. המסקנה מהמורם לעיל היא, שחברת מטרו חבה כלפי התובעת בגין העסקה שביצע עמה מוראד, בהיותו שלוח של מטרו, מבלי שהוכח כי הוא חרג מההרשאה שניתנה לו, להבדיל מהפרת חובת הנאמנות שמוראד חב כלפי מטרו, בין היתר, בכך שהוא לא העביר לה את הכספים שהוא גבה מדאודי (אשר שימש כשלוחה של התובעת), והפרה זו מקימה למטרו עילת תביעה חוזית כנגד טייגר מוטורז ומוראד.

51. טייגר מוטורז לא הגישה כתב הגנה מטעמה אף שעותק מכתב התביעה הומצא לה כדין [ראו עדותו של השליח מר כפיר רולסמך בעמ' 5 לפרוטוקול, וכן אישור המסירה שהוגש כמוג ת/1]. בהקשר זה יצוין כי מר רולסמך העיד כי את המעטפה הוא מסר למי שהציג את עצמו בפניו כמוראד, ואכן השוואת חתימת המקבל שעל אישור המסירה (ת/1) אל מול חתימות מוראד על טופסי ההזמנה ומכתבה של טייגר מוטורז מיום 28/05/2017 שצורפו לכתב התביעה, מעלה כי המדובר בחתימות דומות מאוד. זאת ועוד, עותק מכתב התביעה הומצא לטייגר מוטורז גם על ידי ב"כ מטרו במצורף למכתבים שנשלחו על ידה לטייגר מוטורז כעולה מנספחי כתב ההגנה. אי־לכך, בהיעדר כתב הגנה מטעם טייגר מוטורז, זכאית התובעת ליטול פסק דין בהיעדר הגנה כנגד נתבעת זו.

52. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של – 22,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום התשלום, ה-18/05/2017, ועד התשלום המלא בפועל.

53. כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של – 1,300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של – 4,000 ₪ (כולל מע"מ). ככל שסכומים אלה לא ישולמו בתוך 30 יום מהיום, כי אז יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ט, 29 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק דוידי
נתבע: מטרו מוטור שווק בע"מ
שופט :
עורכי דין: