ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רן מיכאלי נגד עידו כהן :

לפני כבוד השופטת הבכירה סבין כהן

תובעים

רן מיכאלי
ע"י ב"כ עוה"ד זהר ישרים

נגד

נתבעים

עידו כהן
ע"י ב"כ עוה"ד חגי שומרון

פסק דין

1. התביעה שלפניי הינה תביעתו של מעסיק את עובדו בגין גניבה שגנב העובד ממעסיקו, ענטען.
לאור עילת התביעה, התברר הליך זה לפניי לאחר שהועבר לבית משפט השלום מבית הדין האזורי לעבודה.

2. התובע היה במועדים הרלוונטיים להליך, בעליו של עסק, אשר עסק, בין היתר , במכירה של מכשירים סלולריים וכרטיסי חיוג. התובע העסיק סוכני מכירות, ביניהם הנתבע, שתפקידם היה לשווק את מוצריו של התובע, כשעיסוקו של הנתבע כסוכן מכירות כלל בעיקר מכירה של סחורה לעובדים תאילנדיים, אשר עובדים במושבי האזור בו שיווק הנתבע את הסחורה, כאשר בשים לב להיותם עובדים זרים, השימוש במכשיר הסלולר של אותם עובדים נעשה באמצעות כרטיסי חיוג.

3. הנתבע שיווק את הסחורה בין ישירות לעובדים ובין לעובדים אשר רכשו כמות גדולה של סחורה והם אלו ששיווקו אתה ישירות לעובדים, כ"דילרים".

תפקידו של הנתבע היה באיתור הלקוחות, במכירה ללקוחות ובסופו של יום גם גביה מהלקוחות, זאת בשים לב לכך שחלק מהסחורה נמכר באשראי.

4. לאור העובדה שעבודת הנתבע היא עבודת שטח, התבצעה העבודה באופן שבו הנתבע היה מוציא ללקוחות חשבונית מתוך פנקס חשבוניות שהיה ברשותו והנתבע היה עורך את החשבונית בעצמו (להלן:- "החשבונית הידנית").
בד בבד, עם ביצוע המכירה, היה הנתבע 'משגר' את המכירה באמצעות מחשב נייד שניתן לו ( אייפד) לתוכנה של העסק. בתוכנה זו, נרשמה הסחורה שהנתבע משך ממחסני בית העסק, כחלק מהמלאי שהיה ברשות הנתבע. בעת שהנתבע היה מדווח על מכירה, היתה נגרעת הסחורה המדווחת ממלאי המוצרים הרשום על שם הנתבע, לאחר שמשך את הסחורה מבית העסק. כמו כן, לטענת התובע, מייד עם שיגור המכירה, היתה יוצאת חשבונית ממוחשבת ללקוח ופרטי המכירה היו נרשמים בכרטסת הנהלת החשבונות שהתנהלה על שם כל אחד מהלקוחות (להלן "כרטסת הגיול" או "הכרטיס/כרטסת הממוחשב /ת").

כאשר שולמו על ידי הלקוחות תשלומים כלשהם, היה הנתבע מדווח עליהם באמצעות 'קבוצת וואצאפ', שבה היו חברים סוכני המכירות השונים והתובע. התובע היה מעדכן את התשלומים בכרטיסי הגיול של הלקוחות. כמו כן, מעת לעת, היה מעביר הנתבע לתובע את הכספים שהיו מתקבלים אצלו, כאשר דיווח על העברת הכספים אף הוא היה מדווח בקבוצת הוואצאפ, או היה מועבר ישירות לתובע או מועבר אליו באמצעות סוכנים נוספים (בעיקר באמצעות סוכן בשם זיו).

5. הנתבע החל לעבוד אצל התובע בחודש ספטמבר 2014 וסיים עבודתו אצל התובע ביום 24.6.15, לערך, כשעל פי כתב התביעה, הנתבע עבד אצל התובע עד ליום 13.6.15.
הצדדים חלוקים ביניהם על האופן שבו פוטר הנתבע ובעיקר על מועד מסירת הודעת הפיטורין. עניין זה אינו בסמכותי העניינית ולא נדרשתי לו לצורך הכרעה בסוגיה שלפניי.

לפי טענת התובע, הפיטורין לא היו קשורים לתפקודו של הנתבע בעסק. לאחר סיום שמיעת הראיות, הוגשו מטעם הנתבע פרוטוקולים של הליך נוסף המתנהל בין הצדדים בבין הדין לעבודה ומסתבר משם, כי התובע מכר את עסקו ולכן פיטר את הנתבע ואמנם אין קשר בין אותם פיטורין לבין תפקוד הנתבע בבית העסק.

6. מכל מקום, לטענת התובע, בדיעבד הסתבר לו, כי הנתבע גנב כספים מבית העסק, הנתבע לא דיווח על מלוא הכספים אותם גבה מלקוחותיו, החשבוניות שהוצאו, לא שיקפו את היקף המכירות וגם לאחר שהפסיק הנתבע לעבוד אצל התובע, המשיך הנתבע לגבות כספים מאת לקוחותיו, כספים אותם שלשל לכיסו.
על פיו טענת התובע, כרטסות גיול החשבונות של לקוחות הקו של הנתבע נמצאות ביתרת חובה בסכום של 98,176 ₪.
בתביעתו טוען התובע בנוסף, כי במעשיו, גרם הנתבע לאבדן קו הלקוחות ויידרש זמן רב על מנת להחזיר את הקו לקדמותו, זאת בפרט כאשר הסתבר, כי הנתבע מחק מהחשבוניות את מספר הטלפון של התובע ורשם תחתיו את מספר הטלפון שלו. בגין אבדן קו הלקוחות דורש התובע פיצוי בסכום של 150,000 ₪ וכן תובע התובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום נוסף של 50,000 ₪.
יצויין עוד, כי בכתב התביעה עתר התובע גם להשבת רכבו שהיה ברשות הנתבע במהלך עבודתו. עניין זה הוסדר ואינו מהווה עוד חלק מהמחלוקת בתיק.

7. הנתבע טוען, כי כל מטרת ההליך היא להלך אימים על הנתבע, אשר פוטר שלא כדין וללא שימוע. הנתבע נהג ביושר בעת עבודתו ודיווח על כל התשלומים שגבה. התובע הוא זה אשר לא רשם בכרטסת גיול הלקוחות את מלוא הכספים שהועברו אליו, כאשר חלק מהכספים נגבה על ידי התובע ישירות, בעת שלווה את הנתבע בעבודתו. לנתבע לא היתה כל שליטה על כרטסת גיול החשבונות ועל התשלומים שנרשמו בה.
אשר למספר הטלפון שנרשם על גבי החשבוניות הידניות, טוען הנתבע, כי הדבר נעשה לבקשת התובע, על מנת שלא יוטרד על ידי הלקוחות ואלה יפנו ישירות אל הנתבע.

8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. התובע הגיש לבד מתצהירו תצהירים של עובדים זרים, אשר לטענתו, הדיווח בכרטסת הגיול ובחשבוניות הידניות שסופקו להם לא שיקף את ההתנהלות החשבונאית במלואה. ניתן גם תצהירו של מי שתרגם עבור העדים את תצהירם.
כן העיד בעדות ספונטנית, לעניינים מסויימים , מי שעבד עם התובע ולטענת הנתבע אף היה שותפו של התובע.
לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, צרף הנתבע פרוטוקול של בית הדין האזורי לעבודה, שם מתנהל הליך נוסף בין הצדדים.
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

דיון והכרעה:
9. אומר כבר בפתח הכרעתי, חלק ניכר מתביעת התובע לא הוכח על פניו ויש לדון בחלק קטן יותר של התביעה, שלגביו הובאו ראיות.

10. תביעת התובע מבוססת על כרטסת גיול חשבונות, המרכזת את חשבונות כל לקוחותיו של הנתבע כסוכן (להלן:- "הכרטסת המרכזת"), שיתרת החובה בה עם סיום עבודת הנתבע עמדה על כ- 98,000 ₪.
מבלי שאדון בהקשר זה בסוגיית האופן שבו עודכנה כרטסת הנהלת החשבונות, הרי שטענת התובע הינה, כי על הנתבע לשלם לו את מלוא יתרת החובה בכרטסת הנהלת החשבונות.

כפי שהוכח ואף לא היתה מחלוקת בעניין, הרי שרכישת הסחורה היתה באשראי ואף בתשלומים, כך שבמועד בו עזב הנתבע את מקום העבודה, לא שולמו כל החובות הפתוחים ואף טרם הגיע מועד פירעונם של חלקם.
התובע טוען, כי הנתבע גבה לאחר סיום עבודתו אצל התובע כספים, אותם שלשל לכיסו. כאשר נשאל לראיות לעניין זה, לא היה בידו להציגם והוא הסביר, כי הוא מניח שכך נעשה. מעדותו של העובד נעם שונם הלוי עולה, כי לא חר שהנתבע הפסיק עבודתו אצל התובע, היו אלה נציגי התובע, לרבות מר שונם הלוי, שהסתובבו בין הלקוחות וגבו מהם כספים, כאשר לכל היותר הועלתה על ידי חלק מהעובדים טענה, כי הם שילמו את מלוא החוב בתקופת עבודתו של הנתבע אצל התובע.
ואם לא די בכך, הרי ששכל הדבר נוגע לגביה לאחר הפסקת עבודתו של הנתבע אצל התובע, הרי שמפרוטוקול הדין בבית הדין עולה, כי העסק נמכר באופן שבו מתפקידו של רוכש העסק היה לגבות עבור התובע את חובות העסק והוא בפועל עסק בכך.

11. התובע אמנם טוען, כי הנתבע לא שיתף עמו פעולה באשר לגביית חובות מלקוחות לאחר פיטוריו או בביצוע 'חפיפה', למי שאמור היה לעסוק בגביה במקומו והנתבע מאשר זאת, ואף אישר, במסגרת חילופי דברים בינו ובין התובע, כי לאור היכרותו האישית עם הלקוחות התובע גם לא יצליח לבצע את הגביה בפועל. אלא שהצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות הפיטורין, כאשר הנתבע טוען, כי סירב לשתף פעולה, כיוון שהתובע לא שילם לו תשלומים שהיה חייב או כי לא נהג כשורה בהליך הפיטורין. סוגיה זו אינה מונחת לפתחי והתובע אף אינו טוען במסגרת ההליך שלפניי לפיצוי בגין נזק שנגרם באי ביצוע 'חפיפה', כך שאיני נזקקת להשלכות אופן סיום העבודה בהליך שלפניי, אלא רק לסוגיה האם הנתבע גבה כספים אותם שלשל לכיסו לאחר הפסקת עבודתו, כשבעניין זה יש להשיב, כבר עתה, כי לא הוכח שהנתבע גבה כספים כאמור ולא ניתן בעניין זה להסתפק בעדות התובע: "אני לא יכול לדעת לגבי יולי אוגוסט, אני אמרתי שלאור ההתנהלות אני לא יכול לדעת." (עמ' 22 לפרוטוקול). או "האם הוא המשיך לגבות תשלומים אחרי שהוא פוטר? סביר להניח שכן, לא יודעים בוודאות." (עמ' 29 לפרוטוקול).

12. עסקינן בתביעה שעניינה גניבה. מדובר בטענה שעניינה ביצוע עבירה פלילית. הוכחתה של טענה זו אינה יכולה להיעשות בדרך של אמרת פה , ואף ישנה דיעה בפסיקה, כי מידת ההוכחה הנדרשת בנוגע לטענה זו הינה ברמת הוכחה גבוהה יותר מאשר בהליך האזרחי, נוכח השלכות של קביעה כאמור על שמו של אדם (ראה לדוגמא :ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, [פורסם בנבו],ע"א 10199/09 , אפרים אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו])

בוודאי לא ניתן לקבוע מתוך מעשה אחד או שניים, כי כל חוב שנותר בבית העסק הינו חוב שנוצר עקב מעשה גניבה ויש להוכיח כל אירוע לגופו. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך פסק הדין, מבקש התובע ללמוד, מתוך מספר אירועים שנתן, כי כל החובות שבכרטסת הנהלת החשבונות הינם חובות שנוצרו עקב מעשה גניבה של הנתבע.

13. מן הפן העובדתי אף הוכח, כי היקף החובות בכרטסת המרכזת אינו משקף את כלל החובות שנותרו לגביה.
כאמור, העסק נמכר ומי שאמור היה לגבות את החובות היו בעלי העסק החדש. עובדה זו הסתברה רק לאחר שהנתבע צירף את הפרוטוקול מבית הדין האז ורי לעבודה, לאחר הגשת הסיכומים, שבהם טען התובע לנזקים שנגרמו לאחר שהנתבע עזב את מקום עבודתו.
מכל מקום, התובע לא נתן לבית המשפט כל דיווח בנוגע לאותה גביה. הכרטסת המרכזת משקפת את היקף החובות למועדים בהם עזב הנתבע את מקום העבודה (המועד הקובע בכרטסת, נספח יב' למוצגי התובע הינו יום 5.7.15) והוכח גם בעדותו של מר שונם הלוי וגם בעדות העובדים עצמם, כי נגבו כספים מאוחר לעזיבת הנתבע את מקום העבודה. התובע עצמו הצביע על חובות בהיקף של כ- 32,000 ₪, שלגביהם העלה ספק ואילו באשר לשאר החובות, לבד מהעובדה שלא נגבו בתקופת עבודתו של הנתבע, לא הוכיח כל גביה בפועל על ידי הנתבע.

14. התובע טוען בנוסף, להפסדים עתידיים כתוצאה מכך שהנתבע פגע בקו הלקוחות. כפי שהדבר עולה מתוך עדותו של התובע בבית הדין, קו הלקוחות נמכר לאחר בסמוך לפיטורי הנתבע וללא כל קשר אליהם.
שעה שהקו נמכר, ממילא לא ניתן לטעון לנזק עתידי כתוצאה מהפסד לקוחות. התובע לא טען לפניי, כי הרוכש לא שילם את מלוא התמורה כיוון שהלקוחות נעלמו, או כי הרוכש ביטל את העסקה או נערכו בה שינויים כלשהם.
שעה שהעסק כבר אינן בבעלות התובע והוא קיבל בגינו את התמורה שסוכמה טרם פיטורי הנתבע, הרי של נגרם לתובע כל נזק, גם אם פגע הנתבע בעסק ותביעה זו, ככל שהיא קיימת, שמורה לרוכש העסק.
בהקשר זה, לאור הראיות שצורפו לאחר הגשת הסיכומים, הרי שאין מקום אף להיזקק לטענות שנטענו בעניין בסיכומים, כאשר מן הפן העובדתי, אין ספק, כי הנטען אינו תואם את המציאות בשטח, שכן במהלך הדיון שלפניי לא נטען כי מדובר בעסק שנמכר ושבשל מכירתו הנתבע פוטר.

15. יש לדון אפוא באותם מקרים אליהם התייחס התובע בעדותו, ולראות האם בהוכחתם יש כדי להעיד על התנהלותו של הנתבע והשלכותיה על התביעה שלפניי.
מעדותם של התובע והנתבע עולה, כי עבודתו של הנתבע התנהלה באופן שבו הנתבע הסתובב במושבים השונים באזור בו עבד, כאשר הוא מוכר סחורה לעובדים הזרים.
את הסחורה היה מושך הנתבע מבית העסק, כאשר סחורה זו שנלקחה על ידי הנתבע היתה נרשמת ברישומי בית העסק ומעודכנת במחשבים, כסחורה שנמשכה על ידי הנתבע (התובע העלה באופן כללי טענה באשר לחוסרים בסחורה שנלקחה, אך טענה זו לא בוססה ואף לא היוותה חלק מעילת התביעה ולא נראה, כי יש טענה של ממש בעניין, לבד מניסיון כללי להציג את הנתבע באור שלילי).
כאשר היה הנתבע מוכר פריט זה או אחר, היה הנתבע מדווח עליו באייפד שברשותו, כשהוא מציין מיהו הלקוח שרכש את הסחורה.
במקביל, היה הנתבע מנפיק ללקוח חשבונית ידנית.

16. התובע טוען, כי על פי הדיווח שדיווח הנתבע באייפד, היתה מונפקת אוטומטית על ידי המחשב חשבונית ממוחשבת. הנתבע מצדו העיד, כי לא היה מודע לעניין, הוא עצמו לא הנפיק חשבוניות, אלא הזין בתכנה הזמנה בלבד ואף העיד, כי מקום בו היה צריך לעשות שינוי בהזמנה לאחר שזו שוגרה במחשב, היה הדבר נעשה אך ורק על ידי התובע.

אשר לתקבולים שהתקבלו- לנתבע לא היתה היכולת לשגר דיווח על תקבולים באמצעות האייפד.
הדיווח על התקבולים נעשה בשני חלקים.
החלק הראשון דיווח על תשלום נעשה באמצעות קבוצת הוואצאפ, שם דיווח כל אחד מהסוכנים על תקבולים שהתקבלו על ידי הרוכשים השונים, כאשר בצד כל תקבול שהתקבל דווח שמו של הלקוח ששילם את התשלום. החלק השני נגע להעברת התשלום שנגבה לידי התובע. העברת הכספים דווחה במרוכז, ללא שיוך הכספים ללקוחות. התובע היה מעביר סכום כסף לתובע בין ישירות ובין באמצעות סוכן אחר (בעיקר בחור בשם זיו).
העברת התשלום לזיו דווחה בקבוצת הוואצאפ. הנתבע טוען, כי כאשר העביר כספים ישירות לתובע, לא דיווח על כך באמצעות קבוצת הוואצאפ, כי לא היה בכך צורך.
הנתבע אף טוען, כי גם הדיווח על התשלום של כל אחד מהלקוחות שנעשה בנוכחות התובע, לא דווח בקבוצת הוואצאפ.

17. אף לא אחד מהצדדים העיד כיצד נעשית בדיקת ההתאמה בין סכומי הכסף שהועברו ובין הדיווחים על התקבולים מהלקוחות, אם כי לפי עדותו של הנתבע, מידי מספר חודשים היה מעביר אליו התובע את כרטסת הגיול המרכזת, על מנת שהנתבע יגבה מהלקוחות את יתרת חובם. הנתבע מידי פעם הבחין בכך שיש אי התאמה בין הדיווח ובין הכרטסת והסב את תשומת לבו של התובע לכך. מעדותו של הנתבע עולה, כי הכרטסת הועברה אליו, שלא על מנת לבדוק את אמינותו של הנתבע, אלא כחלק שוטף מהעבודה, על מנת שהנתבע יגבה את יתרת החוב שמופיעה בכרטסת.

התובע גם לא העיד, כי היה חוסר התאמה בין הכספים שהועברו ובין הדיווחים ונושא בדיקת ההתאמה היה, ככל הנראה, באחריות התובע.

אין בידי הכלים לבדוק האם התובע דיווח בכרטסות הממוחשבות באופן מדוייק על כל התקבולים כפי שדווחו בקבוצת הוואצאפ, מכל מקום, הנתבע עצמו, הגם שבידיו היו רק חלק מהמסמכים, לא הצביע על אי התאמה זו או אחרת בין הדיווח בקבוצת הוואצאפ ובין הרישום שנעשה בכרטסת גיול החשבונות.
הנתבע ביקש לרמוז, כי היה מעביר תשלומים שלא דווחו, כאשר רמז על כוונה של התובע להתחמק מתשלום מס.
כאמור, אין כל אסמכתא לכך שישנו תשלום שלא דווח, הגם שנגבה על ידי הנתבע מהלקוח, אך גם עניינית, אין סבירות בטענה.
התובע מנפיק חשבוניות מס, המונפקות בשעת ביצוע העסקה ולא בשעת הגביה. תשלום המסים נעשה על פי חשבוניות המס ולא על פי הגביה, כך שהסברו של הנתבע באשר לניסיון להתחמק מתשלום מס עקב אי דיווח על הגביה, אינו מתיישב עם העובדה שהמס ממילא משולם, על פי החשבונית, אותה מזין ממילא הנתבע.
הדרך היחידה להתחמק מתשלום מס בדרך של אי דיווח הינה בדרך של אי הנפקת חשבוניות, למעט ביחס למקרים בהם טען, כי החשבוניות הונפקו על ידי התובע בעת שנכח בעת ביצוע העסקה , טען הנתבע, כי הקפיד על הנפקת חשבוניות בגין כל העסקאות.
אם אמנם הנתבע הנפיק לפי דרישת התובע חשבוניות שאינן משקפות את העסקה האמתית, הנני סבורה, כי חטאו של הנתבע חמור לא פחות מחטאו של התובע והנתבע בוודאי אינו יכול להסתתר במקרה זה תחת האמירה, כי פעל על פי הוראות מעסיקו.

המשמעות היחידה של אי דיווח על תשלום יכולה לבוא לידי ביטוי בעיקר בהכרזה על חובות אבודים, עקב קושי בגביה, אך דווקא בסוגיה זו טוען הנתבע, כי התובע נמנע מלדווח על חובות אבודים, כאשר כרטסת הגיול כוללת גם חובות אבודים וממילא אין כאן ניסיון להתחמק מתשלום מס .

סביר בעיניי לפיכך, כי הדיווח שנעשה על ידי הנתבע בקבוצת הוואצאפ משתקף במלואו בכרטסות הגיול (אלא אם כן יש טעות בכרטסת או בפרשנות הדיווח). לא הובאו לפניי ראיות באשר לדיווחים בכרטסות הגיול שאינן מופיעות בקבוצת הוואצאפ, אך בעניין זה נותרה עמימות, שכן צורף תדפיס ההודעות בקבוצת הוואצאפ לתקופה מוגבלת מאוד, שאינה משקפת אף לא את מלוא התקופה השנויה במחלוקת.

18. שונים הדברים באשר לעצם העברת הכספים מהנתבע לתובע. בנקודה זו, יש היגיון בטענת הנתבע, כי שעה שהתובע קיבל ישירות את הכספים מהנתבע, הדבר לא דווח בקבוצת הוואצאפ. עיון בדפים שצורפו מתוך קבוצת הוואצאפ אף מלמד, כי עיקר הדיווחים על העברת כספים היו בנוגע להעברות באמצעות צדדים שלישיים ולא ישירות לתובע. העברת הכספים ממילא אינה חלק מהכרטסות, אלא רק ריכוז של כספים, שאינם צריכים לבוא לידי ביטוי בכרטסת הנהלת החשבונות ולכן ייתכנו מקרים שבהם לא ימצא ביטוי להעברת הכספים גם בקבוצת הוואצאפ, אך כאמור, הדבר אינו מעיד על כל פגם חשבונאי התנהלות, מדובר לכל היותר במעקב של מעסיק אחר העברת הכספים לידיו מאת עובדיו.

19. מנגד, אין ספק, כי התנהלות העסק נעשתה באופן המערים קשיים על הסוכן בניהול הרשומה.
על פי עדותו של הנתבע, כל ההתחשבנות בינו ובין הלקוח נעשתה על גבי החשבונית הראשונה שהוצאה, כאשר ניתן לראות אמנם, כי על גבי אותה חשבונית מופיעות גם רכישות מאוחרות יותר, שככל הנראה בגינן לא הוצאו חשבוניות ידניות נוספות, כאשר לחשבונית המוצאת אין משמעות כלשהי מבחינת הדיווח לרשויות המס ומטרתה היא לכל היותר רישום, כשכל הדיווח החוקי נעשה באמצעות הדיווחים הממוחשבים.
לסוכן גם לא היתה אפשרות להוציא קבלה עבור הלקוח, שכן לא נמסר לו פנקס קבלות וכל נושא התקבולים היה בשליטתו של התובע, שהיה מוציא קבלות ממוחשבות על פי הדיווח בקבוצת הוואצאפ.
לנתבע לפיכך לא היתה ברירה, אלא לנקוט בשיטה בה נהג, כאשר החשבונית הידנית נותרת בידיו של הלקוח, כשהרישום על גביה מהווה אסמכתא עבורו לתקבולים אותם שילם.

לעומת תקבולים, החזרה של סחורה דווחה באמצעות האייפד, כאשר מהכרטסת הממוחשבת לא תמיד ניתן ללמוד האם מדובר בהחזרה של סחורה, או בתשלום (וראה לדוגמא החזרת סחורה לטענת הנתבע אצל הלקוח מואן, בסכום של 640 ₪, כאשר בכרטסת הסכום מופיע כתקבול, לעומת חשבונית זיכוי המופיעה ביום 10.3.15 בכרטסת של הלקוח קדש ברנע כץ תם, בסכום של 1,790 ₪, שמעצם היותה חשבונית זיכוי ניתן להסיק, כי עניינה החזרת סחורה).

20. ככלל, הנני סבורה, כי יש קושי של ממש להתבסס על החשבוניות הממוחשבות כמשקפות את כלל הפעילות. התובע ציין, כי כל חשבונית מזוהה עם מי שמנפיק אותה. לא למדתי זאת מתוך חשבונית ת/1 שהיא החשבונית היחידה שהוצגה. אמנם, שמו של הנתבע מופיע בחשבונית, אך לא ניתן ללמוד, האמנם הוא זה שהנפיקה, כאשר לטענתו, משודרת על ידו הזמנה ולא חשבונית והתובע ציין, שעל פי ההזמנה מונפקת חשבונית, כך שסביר להניח, כי הנתבע אמנם אינו רואה את החשבונית המונפקת, אלא רק את ההזמנה.
זאת ועוד, התובע אישר מפורשות, כי הוא יכול לבטל חשבונית שהוצאה על ידי הנתבע. (ראה דברי התובע בעמוד 47 לפרוטוקול שורה 24).
אם התובע אמנם יכול לבטל חשבוניות, אזי יש קושי של ממש לסמוך על כרטסת הגיול כמשקפת את הדיווחים של הנתבע וכן לא עולה מתוך כרטסת הגיול מיהו זה שהזין את המידע לתוך הכרטסת.
כך למשל, בידי התובע היתה היכולת לסתור את טענת הנתבע, כי במהלך ימים שבהם התלווה התובע לנתבע בעת העבודה, היה התובע הוא זה שמדווח על תקבולים או על חשבוניות ישירות למחשב.
בידי התובע היתה האפשרות להביא את המידע מהמחשבים באשר לדיווחיו של התובע על כלל החשבוניות שהוצאו, או היתה בידיו האפשרות לסתור את טענות הנתבע אף באופן ספציפי על חשבוניות שבינן ובין החשבונית הידנית היו פערים.
התובע יכול היה לבסס את טענתו, כי בניגוד לטענת הנתבע, הנתבע הוא זה שביצע את הדיווחים השגויים ולא התובע. התובע יכול היה לבסס את טענתו בנוגע לתקבולים שאינם בתקופה שבה היה הנתבע חבר בקבוצת הוואצאפ וטען בנוגע לאותם תקבולים, כי לא דווחו על ידי הנתבע, למרות שצויינו בחשבוניות הידניות.

התובע למעשה, לא הציג כל אסמכתא באשר לאופן שבו מתנהלות הכרטסות ולתיאום שנעשה בין דיווחי הנתבע ובין המופיע בכרטסות, תוך אישורו המפורש, כי הדיווח יכול להתבטל על ידו.

21. בנוסף, דיווחיו של הנתבע יכולים להיבחן על ידי בית המשפט אך ורק באשר לתקופה שלגביה ה נתבע צירף את תכתובת קבוצת הוואצאפ.
הנתבע ציין, כי קודם לכן לא היה בקבוצת הוואצאפ ולא ברור כיצד דיווח על תקבולים קודם לכן.
התובע מצדו, אשר ציין, כי בידיו התכתובת לאורך כל התקופה, בה היה הנתבע בקבוצת הוואצאפ, לא צירף אותה.
הצדדים שניהם אף התייחסו לתכתובת שלא באמצעות קבוצת הוואצאפ, אך תכתובת זו לא צורפה.

22. ככלל, האופן בו הצגו ראיות בהליך הינו חסר ויש קושי של ממש לקבוע ממצאים המבוססים על עדויות הצדדים, מה גם שבידי התובע היתה האפשרות להעיד עדים נוספים והוא נמנע מלעשות כן.
התובע נמנע מלהעיד את העובדים התאילנדים, נמנע מלהעיד את מעסיקיהם, נמנע מלהעיד את מר נעם שונם הלוי, הגם שמהכרטסות הממוחשבות עולה, כי היה לו חלק פעיל בניהול העסק, כששמו מתנוסס בתחתית כל מסמך לצד שמו של התובע וכן נמנע מלה ציג כל מידע באשר לתשלומים ששולמו לאחר שהנתבע הפסיק לעבוד בבית העסק.

יש קושי של ממש לקבוע ממצאים בהסתמך על הראיות שהובאו, המבוססות בעיקר על מלתם של הצדדים, בצירוף החשבוניות הידניות, שהעיקר שניתן לומר לגביהן הוא, כי נוהלו באנד רלמוסיה, תוך ציון רכישות חדשות על גבי חשבונית קיימת וציון תשלומים או החזר סחורה על גבי אותה חשבונית, מבלי לציין תאריכים ומבלי לדעת בוודאות האם מדובר בתקבול או בהחזר סחורה והאם מדובר בשורת חיוב או בשורת זכות ומה קדם למה בתאריך, כך שגם מי שהתבקש ליתן מידע בעדות בנוגע לחשבונית, לא ידע לעשות זאת בוודאות, התובע בוודאי לא, אך גם הנתבע עצמו שלא ידע לזכור בדיעבד מה רשם על גבי החשבוניות ומה משקף הרישום, כאשר הסתבר, כי חלק מהרישומים על גבי החשבוניות הידניות נעשה על ידי מי מטעם התובע ולא על ידי הנתבע .
אמנם, הנתבע הוא זה שאחראי לגביה, אחראי גם לכך שהחשבוניות תובנה, אך גם לשיטת התובע, התקלות בעבודת החלו בשלבים המאוחרים, כך שלמרות שהנתבע עבד בשיטה זו לאורך זמן, לא היו תקלות בעבודה ובוודאי לתובע אחריות לכך שספרי הנהלת החשבונות, גם אם הם זמניים ומיועדים לניהול בשטח בלבד, ינוהלו בצורה מסודרת , על מנת שהן הוא והן עובדיו יוכלו לעקוב באופן מסודר אחר הכתוב בספרי הנהלת החשבונות, בלא שתהא מחלוקת בין הצדדים.

23. באשר לאופן ההתנהלות האמור, אין בידי להטיל את האשמה להתנהלות האמורה על הנתבע. הנתבע עבד בשיטה לקויה אשר הוכתבה לו על ידי מעסיקיו. העובדה שהנתבע לא הוציא חשבונית ידנית נפרדת עבור כל עסקה ואף מספרה של החשבונית הידנית אינו מופיע בחשבונית הממוחשבת (ראה לדוגמא ת/1 שצורפה) והעובדה שהנתבע אינו יכול למסור ללקוח קבלה בדבר התשלום, מבלי שניתן יהיה להתאים כל שורה בחשבונית הידנית לכרטסת הגיול, בוודאי אינה יכולה להיזקף לחובת הנתבע, אלא לחובת המעסיק.

24. על רקע הדברים האמורים, הנני סבורה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח מעשה גניבה של הנתבע. על פניו, לא ניתן על ידי הנתבע הסבר לכל החשבוניות, ואין ספק, כי היה על הנתבע להתנהל באופן מסודר יותר, אך על רקע האמור לעיל, איני יכולה לקבוע, כי הנתבע שלשל לכיסיו כספים אלו ואחרים, כאשר גם לשיטת התובע, מדובר בעסקאות בסכום של 32,000 ₪, שבהם מצא אי סדרים, כשלגבי חלקם לא ניתן לקבוע כי אף זאת מתקיים ואילו לגבי חלקם האחר, מדובר בטענה לחוב שנותר לאחר שהנתבע עזב את העבודה וממילא לא ניתן לקבוע, כי הנתבע הוא זה שגבה את הסכומים לאחר עזיבתו את מקום העבודה.
לגבי חלק מהאירועים הוכח, כי התובע בפועל גבה סכומים מהלקוחות והתובע בוודאי לא שיתף את בית המשפט בהיקף הסכומים שגבה והאם הם כוללים גם את החיובים שלגביהם נתן התייחסות.
ביחס לחלק מהחשבונות, טוען התובע, כי הנתבע לא דיווח באופן חלקי על תקבולים שקיבל (כמו למשל הטענה כי הנתבע גבה סכום של 400 ₪ מלקוח, אך דיווח על סכום של 200 ₪), כאשר התובע מבקש לייחס לנתבע את כלל החוב של הלקוח ולא רק את הסכום השנוי במחלוקת (200 ₪ בדוגמא האמורה).
אין ספק, כי הנתבע אמור לתת דין וחשבון על ההתנהלות הכספית, אלא ששעה שלא כל התמונה עומדת לפניי, ושעה שעיקר הראיות בידי התובע, שבידיו כל ספרי הנהלת החשבונות, שמתוכם צורף חלק קטן בלבד וגם הוא באופן חלקי, הנני סבורה, במקום של ספק, בשים לב לטיבן של הראיות לפני וחוסר הסדר בניהול העסק, כאשר עסקינן בעובד אל מול מעסיקו, כי גם כאשר החשבונות אינם ברורים, אין לקבוע כי על העובד לשאת בתשלום הנזק ומקום בו עולה ספק, יפעל אותו ספק לחובת המעסיק ודינה של התביעה לפיכך להידחות.

25. למען הסר ספק, איני סבורה שיש להטיל את כל האשמה על התובע. גם הנתבע כעובד צריך להתנהל באופן שבו עליו ליתן דין וחשבון למעסיקו.
בוודאי כאשר הנתבע מתאר עובדות לפיהן התובע נהג שלא כשורה, מחובתו של הנתבע שלא לשתף פעולה עם המעסיק בהקשר זה ויש באמירותיו של הנתבע בהקשר האמור משום חוסר מהימנות לגביו הוא, כאשר במקרים רבים, כאשר לא ידע להסביר את החשבונית, ביקש להטיל את האשמה על התובע ועל אי סדרים בעבודתו הוא, כאשר בפועל, כשהתייחס הנתבע לדיווחים, ציין, כי עקב מידי פעם אחר כרטסת הגיול וכשראה ליקוי זה או אחר בה, דיווח לתובע, כך שעל פניו, גם הנתבע עצמו סמך על ספרי הנהלת החשבונות ועל האמור בהם, כשבהתנהלות זו בוודאי אין כדי להטיל דופי בתובע.

26. אלא שכאמור, עיקר המסמכים והמידע מצוי בידי התובע, החשבוניות הידניות ככלל, משקפות התנהלות תקינה, גם לשיטת התובע, לאורך כתשעה חודשים בהם עבד הנתבע בעסק וסתירתן יכולה היתה להיעשות על ידי התובע בהצגת מכלול התמונה . גם היקף הטעויות אינו גדול ביחס להיקפים הכספיים שבהם עבד הנתבע ולכן לא מצאתי מקום לקבוע, כי הנתבע גנב ממעבידו או מעל בכספי התובע.

27. להלן אתייחס ללקוחות הספציפיים שהועלתה לגביהם טענה על ידי התובע, בין בתצהיר ובין בעדותו, כאשר כפי שציינתי מעלה, לא לכל המקרים ניתן הסבר על ידי הנתבע, לא כל המקרים משקפים את המצב בפועל כיום, לאחר שנגבו כספים על ידי התובע ולא בכל המקרים הוצגה מלוא התמונה, הגם שניתן היה להציגה, בעיקר מתוך מסמכי התובע עצמו:

28. הלקוח קדש ברנע כץ יואב תם-
התובע טוען, כי בכרטיס הידני מופיע חוב בסכום של 4,720 ₪ ואילו בחשבונית הידנית מופיע תקבול של 4,045 ₪, שאינו מופיע בכרטיס וגם לא הועבר לידיו.
בין כרטיס הלקוח ובין החשבונית הידנית ישנה אי התאמה בשם הלקוח. בעוד שבחשבונית הידנית מופיע שם הלקוח פייאט (כפי שהסביר הנתבע, הגם שהשם נראה שונה מעט, זהו השם פי-יט), הרי שבכרטיס הלקוח מופיע שם לקוח תם.
לטענת הנתבע, אין מדובר בזהות בין הלקוחות, כאשר לטענתו, פייט סילק את חובו ואילו תם עזב את הארץ.
כאשר עומת הנתבע עם הטענה שהחשבוניות כפי שהן מופיעות בכרטיס הלקוח זהות לאלו שבחשבונית הידנית, ציין, כי ייתכן ומדובר באותו לקוח, אך עליו לבדוק את העניין.

הנתבע העיד, כי ככל שהדבר נוגע לדילרים, היו מקרים שדילר עזב את הארץ ודילר אחר נרשם בכרטסת של זה שעזב את הארץ.
ייתכן וזהו הפתרון למחלוקת בין הצדדים בעניין, שכן, בחודש מרץ מופיע זיכוי בכרטסת (באמצעות חשבונית זיכוי) ואיפוס החשבון, כך שיכול להיות שעם עזיבתו של אחד את הארץ, אופסה הכרטסת והלקוח הנוסף, הוא הדילר שהמשיך תחתיו, הוסיף להירשם באותה כרטסת, אך מדובר בסברה בלבד והעדים לא העידו מפורשות בעניין ואף לא הוצג כל דיווח בקבוצת הוואצאפ או באופן אחר, ממנו ניתן יהיה ללמוד, כי אכן מדובר באותו לקוח ועל פניו, יש התאמה בין החשבון על חזית החשבונית הידנית על שם הלקוח פי- יט ובין כרטיס הגיול על שם הלקוח תם.

ככל שהדבר נוגע לחזית החשבונית, הרי שלבד מסכום של 200 ₪ 'בלוטוס', שלא מופיע לגביו זיכוי או חשבונית בכרטיס הלקוח, יתר הסכומים שבחשבונית הידנית תואמים את הסכומים שבכרטסת הממוחשבת, שכן מופיע תקבול של 1,480 ₪ וכן מופיע סכום נוסף של 2,350, התואם חשבונית שבכרטיס הממוחשב וכן סכום של 1,085 ₪, התואם תשלום שבכרטיס הממוחשב.
הנתבע טוען, כי אינו יכול לפרש את ההתחשבנות על גבי הכרטסת. לטענתו, הלקוח תם היה "דילר" והתחשבנות עמו יכולה היתה להימשך חודשים. לטענתו, יכול להיות שחלק מהחיובים בגב החשבונית הינם חיובים של החזר סחורה.
הנתבע נשאל באשר לזיכויים בסכום כולל של 2,300 ₪ שמופיעים בחשבונית הידנית. בעותק שבידי בית המשפט לא ניתן לראות זיכויים אלה, אך ניתן לראות חיוב בסכום כולל של 2,350 ₪, אשר מופיע בכרטסת הנהלת החשבונות.

בסיכומיו התייחס ב"כ התובע לכך שחשבונית ת/1 משקפת חשבונית זיכוי שדווחה על ידי הנתבע ישירות למערכת הממוחשבת.
ביחס לחשבונית זו, מצאתי מקום להעיר, כי בסיכומיו של ב"כ התובע נפלה טעות, ת/1 אינה חשבונית זיכוי, אלא חשבונית חיוב ולכן אין בה כדי לשקף דבר באשר לאופן שבו בוצע הזיכוי בחשבוניות.
אין בידי להבין את גב החשבונית, על פניו, כאמור, חזית החשבונית משקפת את הכרטיס הממוחשב, הסכומים שבגב החשבונית אינם ברורים דיים ולא ברור עיתוי כתיבתם, לפני או אחרי הכיתוב בחזית החשבונית.
הנתבע העיד בנוגע לכיתוב על גב החשבונית:
"אגב את החשבוניות האלה אני לא ערכתי, הוא ערך אותם. חשוב שתדעי את הדברים האלה.
הוא את החשבוניות האלה הלך לתאילנדי גבה במזומן, אחרת הם לא היו נותנים לו את החשבונית.
זה נכון שעל גבי החשבוניות הידניות לא נראה את התשלום שהוא גבה מהתאילנדי במזומן, אחרת הוא לא יכול לבוא לבית המשפט ולדרוש ממני את הכסף.
להערת בית המשפט:
התאילנדי לא ינתן את החשבונית אם לא יצויין עליה "גמר חשבון", ת: הוא לוקח מהם את החשבונית. אי אפשר לדעת מה היה שם, גם אני וגם לא את היינו בשטח, הוא הלך עם צוות של מומחים. ככה הוא אמר." (עמ' 48 לפרוטוקול) .

29. הלקוח קדש ברנע יוו-
התובע טוען בתצהירו, כי בכרטיס הלקוח ניתן לראות כי חובו עומד על סכום של 5,926 ₪, נכון ליום 31.5.15, מנגד, בגב החשבונית הידנית מופיע תקבול של 4,300 ₪ וכן החזרת ציוד, שאינם מופיעים בכרטסת הלקוח.

לגבי לקוח זה העיד הנתבע כי מדובר ב"דילר", דהיינו לקוח שרוכש בכמות גדולה ומוכר בעצמו לחבריו התאילנדים. לטענת הנתבע, הלקוח רוכש סחורה, אך יכול ועד למכירתה יחלוף זמן רב.
בכל הנוגע לרישום על גב החשבונית העיד הנתבע:
"מה שמופיע בגב החשבונית של יו זה לא כתב ידי. זה התחשבנות של רן איתו."

30. הלקוח כמהין עדי רז פאנפו-
בתצהירו טוען התובע, כי בכרטיס הלקוח חובו עמד נכון ליום 10.5.15 על סך של 1,200 ₪, כאשר בחשבונית הידנית מצויין, כי הלקוח שילם סכום של 800 ₪. התובע הפנה לנספח ג' הינו כרטיס לקוח על שם כמהין עדי רז פאנפו.
עיון בכרטסת מלמד, כי מדובר ברכישה ראשונה שבוצעה בחודש דצמבר 2014, כאשר מאז מופיעים תקבלים שונים עד לחודש פברואר 2015, שאיפסו את החוב. מאז בוצעה רכישה בחודש אפריל 2015 ובוצע תשלום אחד בסכום של 200 ₪ בחודש מאי 2015.
בעדותו טוען התובע, כי החשבונית הידנית הנושאת את השם מקליסון היא החשבונית המשקפת את חשבונו של פאנפו.
התובע טוען, כי נרכשו שלושה מכשירים על ידי שלושה אנשים ופאנפו הינו אחד מהם, כאשר בשלושתם דווח על חשבונית בסכום של 1400 ₪, לעומת רכישה בסכום של 1600 ₪.

31. הלקוח עדי רז טאפקון-
בתצהירו טוען התובע, כי בכרטיס הלקוח חובו עמוד נכון ליום 10.5.15 על סך של 1,200 ₪, כאשר בחשבונית הידנית מצויין, כי הלקוח שילם סכום של 800 ₪. התובע הפנה לנספח ד'.
רכישה זו של עדי רז טאפקון דומה לזו של עדי רז פאנפו. וגם בנוגע ללקוח זה הוצגה חשבונית ידנית על שם א דם אחר העונה לשם טיליסאק, כאשר עיון בכרטסת המרכזת מעלה, כי מדובר בלקוח נפרד והלקוח היחיד ששמו אינו מופיע בכרטסת הממרכזת הינו מקליסון.
בעדותו, ציין התובע כי טיליסאק וטאפקון הם אנשים שונים ובפועל בוצעו שלוש עסקאות הנוגעות למכירת מכשירים דומים . התובע העלה טענות נפרדות הנוגעות ללקוח טיליסאק, אשר ידונו בנפרד ויש קושי של ממש להשוות בין העסקאות, אם כי, ככל שהדבר נוגע ללקוח טיליסאק, בכרטסת הגיול שלו מופיע חיוב בסכום של 1,400 ₪ והוצגה כאמור גם החשבונית הידנית הנוגעת אליו וגם מופיע תקבול בסכום של 400 ₪ מחודש מאי 2015, כפי שמופיע על גבי החשבונית הממוחשבת.

תוך כדי עדותו של התובע, למעשה לא הכחיש הנתבע, כי חשבונית ממוחשבת יצאה על סכום נמוך מזה שבחשבונית הידנית, אלא שטען, כי הפער בין החשבוניות הממוחשבות ובין החשבוניות הידניות נעשה על ידי התובע, אשר ביקש להעלים מרשויות המס הכנסות. לטענתו, הוא הזרים את הרכישה ובמעבר בין הזנת הרכישה להנפקת החשבונית, התובע משנה מסכום החשבונית, לצורך העלמת הכנסות.
בעדותו טען הנתבע, כי התובע נכח בעת ביצוע העסקאות והוא זה שדיווח עליהם באייפד ואף דיווח על התקבולים שהתקבלו.
כאשר התבקש העד להתייחס לעובדה שאין זהות בין התקבולים ובין הדיווח, שכן בחשבונית הידנית מופיע תקבול של 400 ₪ ואילו בכרטיס הגיול ובקבוצת הוואצאפ מופיע תקבול של 200 ₪, ציין העד, כי יתכן והתשלום של 400 ₪ לא שולם בבת אחד, אלא בחלקים, כאשר גובה התשלום נרשם במעמד הרכישה (טענה התואמת את הרישום על גבי החשבונית) ורק כאשר התקבל מלוא התקבול עבור אותו חודש, בוצעה מחיקה של התקבול בחשבונית הידנית.
איני סבורה, כי ניתן להסיק שמדובר בזהות בין החשבוניות הידנית ובין החשבוניות הממוחשבות, בפ רט כאשר לא צורפו החשבוניות הממוחשבות עצמן וכאשר ניתן לראות, כי מדובר במספר עסקאות דומות, כך שבוודאי לא ניתן לומר, כי סכום החשבונית מלמד על זהות העסקה (והלוא, גם סכום החשבונית אינו זהה, 1,400 ₪ לעומת 1,600 ₪.

אך אם אתייחס לחשבוניות כמשקפות את המכירה ללקוחות, בפרט כאשר הדבר נוגע ללקוח טיליסאק, אשר לגביו ניתן לראות התאמה בין מועד רכישת המכשיר ובין הכרטסת שלו, הגם שהחשבוניות הידנית של טיליסאק צורפה לכטרסת הגיול של טאפקין, אין ספק, כי יש חוסר התאמה, שהלוא החשבונית הידנית הינה על סכום של 1,600 ₪ ואילו החשבונית הממוחשבת הינה על סכום של 1,400 ₪, אך לא ניתן לבדוק את אי ההתאמה בשים לב לכך שקבוצת הוואצאפ שצורפה הינה רק לתקופה שמיום 17.5.15 ואילך ואינה משקפת את מועד התשלום וגם לא ניתן לדעת מי שידר את החשבוניות, התובע שעל פי הנטען נכח בשטח, או הנתבע , כאשר התובע יכול היה לצרף את החשבונית הממוחשבת שהוצאה, בצירוף עדות מקצועית, באשר לזהות משדר החשבונית למחשב.

32. הלקוח בילי – קיבוץ גבולות :
התובע טוען כי בכרטיס הלקוח מופיע כי חובו של הלקוח נכון ליום 21.5.15 עומד על סכום של 1,300 ₪ ואילו בחשבונית הידנית מצויין כי הנתבע קיבל את מלוא הסכום של 1,300 ₪.
עיון בחשבונית הידנית מלמד, כי ככל הנראה נרשמה מראש פריסת התשלומים, כאשר הלקוח אמור היה לשלם בחודש מאי סכום של 700 ₪, בחודש יוני סכום של 600 ₪ ובחודש יולי סכום של 600 ₪ ובסך הכל להשלים את מלוא סכום החשבונית בסכום של 1,900 ₪.
עיון בחשבונית הידנית מלמד, כי תקבול חודש מאי נמחק ואף נמחק תשלום חודש יולי. תשלום חודש יוני (שאמור היה להשתלם ביום 20.6.15, לא נמחק.
מחשבונית זו ניתן להבין, כי תשלום חודש מאי שולם, אם כי דווח על תשלום של 600 ₪ בלבד ואף תשלום חודש יולי שולם.
כיוון שלמדנו מתוך תיק בית הדין לעבודה, כי בוצעה גבייה עבור התובע, הרי שסביר להניח, כי תשלום חודש יולי נגבה על ידי התובע, אם כי לא דווח בכרטסת הנהלת החשבונות, ייתכן בשל שיטת הגביה שהוסכם לגביה (שכן הוסכם, כי רוכש העסק הוא זה שיגבה את התקבולים ולא ברור כיצד נעשתה ההתחשבנות ומכל מקום, זו אינה מופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות, מה שמטיל ספק לגבי נכונות הדיווח בכרטסת לאחר מכירת העסק).
עוד יצויין, כי בתדפיס קבוצת הוואצאפ שצירף הנתבע מופיע ביום 21.5.15 תקבול בסכום של 600 ₪ שקיבל מבילי, התואם את הכרטסת.

33. הלקוח קדש ברנע משה שיי-
התובע טוען, כי בכרטיס הלקוח מופיעה יתרת חוב של 6,700 ₪ ואילו בחשבונית הידנית מופיע תקבול של 5,275 ₪.
במהלך עדותו נשאל התובע באשר למועד רכישת הסחורה, לעומת התשלום, כאשר במועד פיטוריו של הנתבע, טרם הגיע מועד התשלום.
התובע אישר בעניין זה, כי משה שיי היה מעין "דילר", אשר שילם עבור הסחורה באשראי. לטענתו, כאשר הגיע לעובד, טען העובד, כי הנתבע גבה ממנו את הכסף ולכן לא היה מוכן לשלם עבור הסחורה.
במהלך עדותו, ציין התובע, כי מי שהגיע אל הלקוח על מנת לגבות את הכסף לא היה הוא בעצמו אלא עובדו נעם שונם הלוי (שלגביו טען הנתבע, כי היה שותפו של התובע). עד זה אשר נכח באולם בית המשפט, התבקש להתייחס לשאלה זו. העד התבקש להשיב ביחס ללקוח זה וביחס ללקוחות נוספים, אך ציין בעדותו, כי אינו זוכר כל מקרה לגופו והוא יכול להעיד באופן כללי, כי מרבית הלקוחות ציינו, כי פרעו את החוב לידי הנתבע, חלקם טענו שהחזירו את הסחורה וחלקם אישרו כי עדיין נותרה יתרת חובה. העד לא זכר לומר האם נפרע לידיו חוב כלשהו אם לאו.

הנתבע העיד לגבי עד זה, כי על גב החשבונית מופיע רישום של התובע ולא שלו , כאשר הסכום של 925 ₪ אשר מופיע בגב החשבונית משקף את יתרת החוב לאחר החזרת כרטיסים אשר מופיעה בגב החשבונית הידנית, כאשר התובע אמור היה לגבות סכום זה.
הנתבע בעדותו הפנה לכך שעל גב החשבונית מופיע מספר טלפון של מי מטעם התובע, אשר הגיע לגבות כספים מטעם התובע, כפי שנעשה ביחס ללקוח שטירי (ראה עמ' 56 לפרוטוקול למטה) ומכאן ביקש להסיק, כי התובע גבה כספים מהלקוח.

34. הלקוח רוח במדבר בני תום-
התובע טוען, כי בכרטיס הלקוח מופיע כי חובו נכון ליום 28.4.15 עומד על סך של 1,121 ₪, מנגד בחשבונית הידנית מופיע תשלום של 800 ₪.
בכרטסת הממוחשבת לא מופיע חיוב לאחר יום 22.4.15. מנגד, מופיע סכום חיוב שזהה לסיום חיובו של הלקוח מחודש פברואר והוא סכום החיוב בסופו של יום.
כמו כן, מופיע בכרטסת הידנית תשלום של 480 ₪, שמעמיד את סכום החיוב על הסך של 640 ₪, כפי שמופיע בכרטסת הממוחשבת יום 12.2.15, כך שלא מן הנמנע, כי חשבונית זו, כפי שנעשה בחשבוניות קודמות, משקפת מספר חשבוניות, ייתכן גם כאלו שקדמו לה.

35. הלקוח עדי רז טילסאק-
התובע טוען, כי בחשבונית הידנית מופיעים תקבולים וכן החזרת סחורה, שאינם מופיעים בכרטסת שלו.
ראשית יאמר, כי כרטסת הגיול של לקוח זה לא הוצגה במלואה ולא ברור, בהעדר העמוד האחרון, האם ישנן תנועות נוספות בדף.
זאת ועוד, התובע מציין, כי מופיעים תקבולים והחזר סחורה, כאשר בכרטיס הלקוח גם מופיעים תקבולים שונים (מחודש מרץ מופיעים תקבולים בסכום כולל של כ- 3,720 ₪, כאשר מופיע תקבול בסכום של 641 ₪, סכום זהה לסכום שהתובע ציין לגביו, כי מדובר בציוד שהוחזר ולא דווח), כשיתרת החובה בכרטיס בסופו של יום 1,000 ₪ ואם נסתכל על גב החשבונית הידנית, מופיע שם סכום של 840 ₪.

הנתבע נשאל באשר לחשבונית של טאליסק וניסה לתת הסבר לחשבונית הידנית. עיון בחשבונית מלמד, כי מופיע בחשבונית סכום מצטבר של 1640 ₪, שהנתבע הסביר כי הוא נכון ליום 12.2.15.
בתחתית העמוד מופיע סכום של 1280, כיתרה. השוואה של סכום זה לסכום החשבונית המרכזת, שם מופיע גם החיוב בגין רכישת מכשיר, שהוצא בחשבונית נפרדת בסכום של 1400 ₪, מביא להתאמה בשורה שביום 10.5.15, 2,680 ₪ (אם כי החיוב היה כולל סכום כולל של 640 ₪, ששולם, אשר פוצל בכרטיס הגיול לשניים.

על פניו, הכרטסת כוללת תשלומים שונים, שאינם מופיעים בהתאמה בחשבונית הידנית, אך אין מכאן ללמוד, כי הסכומים אינם מופיעים.
כך למשל, ככל שהדבר נוגע לתשלום של 920 ₪ שדווח כתשלום בסכום של 720 כרטיסים ו- 200 טלפון, אינו מופיע בחשבונית הידנית, כאשר ידוע שעבור הטלפון נעשה רישום נפרד, אך ניתן לראות רישום של 320 ותחתיו רישום של 400.

בסופו של יום, כאמור, על פי הרישום בחשבונית הידנית, מופיע סכום שנראה כסכום חוב של 840 ₪, לא ברור האמנם הוא משקף את סכום החוב וידוע, כי החשבונית בגין הטלפון טרם סולקה במלואה, על פי הנטען ועל פי המשתקף ממנה, כאשר יתרת החוב בכרטסת המרכזת מצביעה על יתרת חוב של 1,000 ₪ ואילו כרטסת הגיול לא צורפה במלואה ולא ידוע מה מופיע בעמוד השני שכל הכרטסת.

36. הלקוח עמית כץ מואן-
צורפה החשבונית הידנית וצורף ריכוז חובו של הלקוח. לא ניתן להבין מהחשבונית הידנית מהם התשלומים ששילם לקוח זה. בדיווח בקבוצת הוואצאפ מופיע תקבול מלקוח זה ב- 11.6 .15. בסכום של 500 ₪. לא ניתן להבין מתוך הכרטסת היכן התקבולים שהתקבלו מלקוח זה.

37. הלקוח כמהין יאיר סאן-
התובע טוען, כי בכרטיס הלקוח מיום 1.6.15 מופיעה יתרת חוב בסכום של 4,650 ₪, בעוד שהנתבע גבה מהלקוח סכום של 3,440 ₪. נספחים בעניין צורפו לכתב התביעה.

לא צורפה בעניין כרטסת הגיול, לא ברור מהי ההתחשבנות עם לקוח זה והצדדים לא נחקרו בעניין ולכן לא ברור כיצד ניתן ללמוד מהכרטסת הידנית על מלוא ההתחשבנות, בפרט כאשר בגב החשבונית הידנית מופיע גם כתב יד שאינו כתב ידו של הנתבע.

38. הלקוח קדש ברנע מתי (שאטיו) שאטירי-
בכרסת הלקוח מופיעה יתר חוב בסכום של 7,002 ₪. לטענת התובע, הוא ציין בכתב ידו לפי דברי הלקוח, כי זה שילם לנתבע סכום של 3,970 ₪. (נספח י"א).
יצויין, כי לבד מהסכום של 3,970 ₪ שמופיע בחשבונית בעיגול ושנערך על ידי התובע (בעדותו ציין, כי נערך בכתב ידו של המתורגמן), מופיע חיוב של 3,970 ₪, מבלי שיופיע תקבול נוסף, הגם שטענת התובע היא, כי הנתבע ערך עם לקוחותיו התחשבנות על גבי החשבונית הידנית.
במהלך הדיון אישר התובע, כי הסכום של 3,970 ₪ נרשם לא בכתב ידו של הנתבע, אלא בכתב ידו של תאילנדי אשר הגיע יחד עם התובע על מנת לגבות כספים.

39. הלקוח יבול נבון-
לא הועלתה טענה בתצהיר, אך שעה שצורפה כרטסת והתובע נשאל לעניין- התובע טוען, כי לאחר שהנתבע עזב את העסק, גבה מהלקוח כספים. התובע אישר, כי אין לו אסמכתאות לגביה, אך ציין, כי לאחר שהתובע הפסיק לעבוד הוא המשיך לגבות. כאשר העיד (לאו דווקא בהקשר של לקוח זה:
" האם הוא המשיך לגבות תשלומים אחרי שהוא פוטר? סביר להניח שכן, לא יודעים בוודאות." (עמ' 29 לפרוטוקול שורות 14-15) ו

אילו בהקשר של הלקוח יבול נבון ציין התובע:
ת: הוא נשאר חייב ביום שהוא עזב את העסק בסך 1550 ₪.
ש: תראה לי איך אתה יודע שאין הכסף הזה הגיע לעידו?
ת: חד משמעי, אחרי שהוא הפסיק לעבוד הוא המשיך לגבות את הכסף מהתאילנדים." (עמ' 30 לפרוטוקולו שורות 10-12).

כיום אנו יודעים, כי בוצעה גביה מהלקוחות על ידי נציגי התובע, כאשר התובע לא הציג נתוני גביה אלו, כשלא ברור מהיכן המסקנה, כי הנתבע הוא זה שגבה את הכסף מהלקוח.

40. הלקוח מבטחים יוסי-
גם בעניין זה לא ניתנה התייחסות התובע בתצהיר, אלא בעדות.- התובע טוען, כי כיוון שסכום זה לא נגבה למעלה משלושים יום לאחר הוצאות החשבונית, יש להסיק, כי הנתבע הוא זה שגבה סכום זה. התובע גם טוען, כי חוב זה לא הוכרז כחוב אבוד וכי הנתבע לא דיווח עליו כחוב אבוד.
לא הוצגה רשימת החובות האבודים ולא ניתן לפיכך להשוות בינה ובין חוב זה. מכל מקום, איני סבורה, כי מעצם העובדה שהחוב לא נגבה כעבור 90 יום ניתן להסיק כי הנתבע שלשל סכום זה לכיסו.

41. העד אאקרט סוטפוד:
עד זה העיד, כי רכש מכשיר, שתמורתו שילם מידי חודש 700 ₪, בשלושה תשלומים. את התשלומים שילם ככל הנראה לנתבע (העד לא היה בטוח בזיהוי). תחילה ניתן היה להבין מעדותו של העד, כי רכש את המכשיר כנגד סכום של 3,000 ₪, אך לאחר מכן תיקון וציין, כי רכש את המכשיר בשלושה תשלומים של 700 ₪ כל אחד.
בניגוד לאמור בעדותו בתצהיר, שם צויין, כי בוצע תשלום אחד, ציין העד, כי בוצעו שלושה תשלומים.
עוד העיד העד, כי את החשבונית בדבר התשלום מסר לתובע בעת שזה הגיע אליו למשק.
עדותו של העד נועדה להראות, כי העד רכש מכשיר ושילם תמורתו סכום של 2,100 ₪ בחודש מאי, אשר לא דווח לעסק.
מעבר לעובדה שבקבוצת הוואצאפ צורפו דיווחים שלא לכל חודש מאי, הרי שהעד עצמו העיד, כי שילם את החוב בתשלומים ולא בתשלום אחד. כמו כן, לא צורפה כרטסת הנהלת החשבונות הנוגעת אליו ועל פניו, בשים לב לכך ששמו אינו מופיע בכרטסת המרכזת, לא נותרה יתרת חוב בנוגע אליו (אם אמנם מדובר בעד ששמו הועלה בסיכומים כמי שייתכן ומופיע בכרטסת, ראוי היה שהיה נשאל לעניין) .

42. העד קמסיתה צ'אטרי-
עד זה העיד, כי אינו זוכר במדוייק את העסקה, אך ציין, כי זוכר ששילם בתשלומים.
כן ציין העד, כי הגיע אליו נועם מטעם התובע וציין, כי היתה בעיה עם הנתבע. נעם הציג דף שבו מצויין כמה שילם העד וכמה נותר חייב והעד שילם את יתרת התשלום.
לא ברור העם עד זה הוא שאטירי שבנוגע אליו צורפה החשבונית הידנית, מכל מקום, סכום החשבונית הידנית אינו תואם את עדותו של העד, לפיה נאמר לו, כי הוא חייב סכום של 2,900 ₪ ועדות זו כלל אינה תואמת את הכרטסת המרכזת, שם מופיע שסכום חובו הוא 7,000 ₪, שהוא לכאורה הסכום עליו אמור היה התובע להסתמך בדרישתו מאת הלקוח את יתרת החוב.
מכל מקום, העד אישר בעדותו כי נותר חייב כספים ושילם אותם לידי התובע ולכן לא ברור מה ביקש התובע לטעון באמצעות עדותו של עד זה. למען הסר ספק, בניגוד לנטען בסיכומי התובע, לא אישר העד בעדותו, כי שילם כפל תשלום.
עוד מצאתי מקום להעיר, כי אם אמנם מדובר באותו שאטירי שהתובע העיד לגביו, הרי שהתובע העיד, כי הגיע יחד עם תאילנדי לשם גביה והתאילנדי רשם על גבי החשבונית הידנית את סכומי הגביה, כאשר בעדותו העיד העד צ'אטרי, כי מי שהגיע אליו לשם גביה היה נעם שונם הלוי ולא התובע.

43. לאור כל האמור, כאשר עולה חוסר בהירות בנוגע לכלל העסקאות וכאשר לא הוכחה הטענה לגניבה מהמעסיק, דין התביעה להידחות.

44. למעלה מן הצורך ולמען הסר ספק, מצאתי מקום להתייחס לסוגיית עוגמת הנפש. על פניו, שעה שנדחתה התביעה, אין מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש, מה גם שמדובר בעסק מסחרי, שנמכר ובוודאי, כי בנסיבות אלו, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.

45. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 16,000 ₪.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ט, 26 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רן מיכאלי
נתבע: עידו כהן
שופט :
עורכי דין: