ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ורד מנדלסון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא ה

נציגת ציבור (עובדים) גב' הלך הרמור
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' נירה עילם

התובעת
ורד מנדלסון
ע"י ב"כ עו"ד עמרם ועו"ד סדיקוב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה בעקבות החלטת הנתבע מיום 15/11/17 בה הודע לה כי לא יאושר מורשה הנהיגה שאותו ביקשה, מן הטעם שאינו עונה על כללי הסכם הניידות, אינו בן משפחה מדרגה ראשונה ואינו גר במרחק של עד 1,500 מטר מביתה בקו אווירי.
עוד הודע לתובעת כי כתוצאה מהדחיה, תשולם קצבה לחסרת רכב וכן התובעת תידרש להחזיר את ההטבות הכוללות הלוואה עומדת וקרן הלוואות.

2. התובעת הגישה, במקביל לכתב התביעה, בקשה להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה מיום 15/11/17.

3. משלא הוגשה תגובה מטעם הנתבע, נקבע מועד לדיון ליום 8/4/18. בדיון הודיע ב"כ התובעת כי לתובעת בן דוד שיכול לשמש כמורשה נהיגה. ב"כ הנתבע התבקשה לבדוק ולהודיע עמדת הנתבע.

4. ביום 30/4/18 הודיעה ב"כ הנתבע כי לא ניתן לאשר את בן הדוד כמורשה נהיגה, שכן קרבה זו אינה נכללת בהסכם הניידות.
עוד הובהר, לעניין החוב, כי נעשו קיזוזים מהקצבאות לחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2017 וכי נכון להיום לא נותר חוב.
עוד הובהר כי החל מחודש אוגוסט 2018 הופסק תשלום הקצבה. כמו כן, נאמר כי לאחר שהתובעת תחזיר את מיסי הרכב, קצבתה תחודש כחסרת רכב.

5. בעקבות עמדה זו ובהמשך לדיון שהתקיים ביום 13/5/18, ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב.

6. התובעת הגישה סיכומים ביום 10/6/18.
הנתבע הגיש סיכומים ביום 7/8/18.

7. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
א. התובעת כבת 58, פגועת שיתוק מוחין, משותקת בשלוש גפיים, רתוקה לכיסא גלגלים ממונע וזקוקה לעזרה 24 שעות ביממה.
ב. התובעת אינה מסוגלת לנהוג בעצמה. התובעת נעזרת בנהג. בעבר שימשה המטפלת הסיעודית שלה, כמורשת נהיגה.
ג. לאחר פיטורי המטפלת הסיעודית, הועסקה מטפלת אחרת שאינה בעלת רישיון נהיגה.
ד. התובעת ביקשה להכיר במר שיר כמורשה נהיגה. בקשתה נדחתה משאין מדובר בקרוב משפחה כמוגדר בהסכם הניידות ומשאינו מתגורר במרחק הנדרש בהסכם הניידות.
ה. לאחר מכן, במהלך הדיון בבית הדין, התובעת ביקשה להכיר בבן דודה, מר משה גרנק, כמורשה נהיגה. מדובר באדם שגר באותו בניין שבו גרה התובעת.
ו. הוריי התובעת נפטרו. אין אדם אחר בקרבת משפחה הקבועה בהסכם הניידות, שיכול לשמש לתובעת כנהג.

8. לטענת התובעת, היה על הנתבע להעביר את עניינה לדיון בוועדת חריגים, לאור נסיבותיה המיוחדות.
עוד טענה כי החלטת הנתבע גורמת לאפליה של התובעת על פני נכים אחרים.
נטען כי זהו המקרה שבו על בית הדין להתערב בתוכנו של הסכם הניידות ולפרשו בפרשנות תכליתית.
עוד, הפנתה לפסקי דין שבהם הוכרו בני משפחה, שאינם מנויים בהסכם הניידות, כמורשה נהיגה, וזאת לאור תכליתו של הסכם הניידות.

9. בסיכומי הנתבע נטען כי מר גרנק אינו עונה על התנאים הקבועים בהסכם הניידות ולכן לא ניתן לאשר את הזכאות.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן פסק הדין.

11. בסעיף 2 להסכם הניידות נקבע:
""מורשה נהיגה" – כל אחד מהמנויים להלן עם בידו רישיון נהיגה בר תוקף, המוסד אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ובתנאי שהוא והמוגבל בניידות חתמו על כתב התחייבות כאמור בסעיף 3(א):
(1) קרוב משפחה;
(2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו וכן שהוא והמוגבל בניידות גרים באותו בניין או בבניינים שהמרחק ביניהם אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה".

קרוב משפחה הוגדר בהסכם הניידות כך:
"בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידו רישיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בניין, או בבניינים שהמרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 1500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב".

בעניין עב"ל (ארצי) 655/07 רוסו נ' המל"ל (מיום 7/2/10) הבהיר בית הדין הארצי את מעמדו של הסכם הניידות ואת כללי הפרשנות שלו:

"הסכם הניידות הוא "יוצא חלציו של חוק הביטוח הלאומי" {עב"ל 1248/00 יששכר יהודה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212 והאסמכתאות שם (להלן: עניין יששכר יהודה)}. לאור תכליתו של הסכם הניידות יש בו "צד המתקרב לדבר חקיקה" והוראותיו הן בגדר חקיקה משנה {ראו בהתאמה: עבל 1365/04 אסתר ארוש – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 18.10.06 (להלן: עניין אסתר ארוש) }; עבל 773/08 קלאודיו אלי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 6.7.09 (להלן: עניין קלאודיו אלי); עבל 1533/02 תקוה איילון – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) 3.3.05 (להלן: עניין תקוה איילון)}. כפועל יוצא מכך, מעמדו של הסכם הניידות על תיקוניו הינו בגדר "חיקוק" כמשמעותו בחוק בפרשנות, תשמ"א – 1981 והוראותיו הן בנות פועל תחיקתי, בהיותן נורמות משפטיות המפורסמות ברשומות והמכוונות לציבור מבוטחים שאינו מסוים. בהתאם, פיקוחו של בית הדין לעבודה על הסכם הניידות "כמוהו ('מתקרב') כפיקוח על חקיקת משנה" {דב"ע מז/-770 המוסד לביטוח לאומי – לבין, פד"ע יט 75; עניין יששכר יהודה}".

ובעניין עבל (ארצי) 1533/02 אילון נ' המל"ל (מיום 3/3/05) נאמר:
"מטרת ההסכם ותכליתו "במתן הטבות סוציאליות לנכה, דבר המאפיין מדיניות סעד ורווחה. מגמה זו מן הראוי לחזק, לבל תותיר הקדימה את החלשים שבחברה מאחור. חשיבותה החברתית מזדקרת נוכח התעצמותן של זכויות הפרט לחירות ולשוויון הזדמנויות"; הלוואה עומדת וגמלת ניידות הוענקו לנכה מוגבל בניידות על מנת שרכבו יסייע לו להתגבר על קשיי הניידות, הן בענייני עבודה והן בחייו מחוץ לעבודה"; הסיוע מוענק לנכה בלבד, במטרה להשוותו לשאר האוכלוסייה. עם זאת, מתיר ההסכם לקרוב משפחה להסיע את הנכה, כך שאפילו נכה שאינו מסוגל לנהוג בעצמו יתגבר על מגבלתויו, ובלבד שקרוב משפחה יענה על התנאים הנדרשים ויינתן אישור המוסד לכך; גמלת הניידות "איננה בגדר פיצוי המוגבל בשל מצבו הרפואי- ביולוגי, אלא מטרתה לסייע במימון "תחליף לרגליים" שאינן מתפקדות כראוי ולהקל על ניידות המוגבל". הענקת סיוע על פי ההסכם נועדה ,אפוא, להקל על פעילותו של ציבור הנכים להעניק הזדמנות שווה לנכה להשתלב בחיי העבודה ובחיי היום יום. ופרשנותו של הסכם הניידות תעשה בשים לב לאופיו המיוחד, שאינו בבחינת חוזה רגיל אף לא "חוזה שלטוני" גרידא, אלא נחשב "כפעולת הרשות מכוח הסמכה מיוחדת של המחוקק"; ההסכם יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של דברים; לטובת הצד השלישי להסכם, קרי: המוגבל בניידות; בפרשנות ההסכם ייבחנו אומד דעתם של הצדדים להסכם והאם הפעיל המוסד את הכוח שניתן לו בדרך המקובלת ובתום לב".

12. כעולה מהמסמכים שבתיק, התובעת הינה נכה המרותקת לכיסא גלגלים וזקוקה לעזרה במשך 24 שעות ביממה.
לשם כך מעסיקה מטפלת זרה.
התובעת עובדת ומשתכרת ועליה לצאת מביתה לשם השתכרות ולשם ניהול אורח חיים תקין, ככל אדם.
המטפלת הסיעודית אינה יכולה ללמוד נהיגה ואינה יכולה לנהוג. כך טענה התובעת ועובדה זו לא נסתרה.
לתובעת אין קרובי משפחה כאלה המנויים בהסכם הניידות, אשר יכולים לשמש כמורשי נהיגה.
נותר אם כן קרוב משפחה שהוא בן דודה של התובעת, המתגורר עימה באותו בניין.
מתן אישור לבן הדוד הוא למעשה ההבדל בין "מתן רגליים" לתובעת לבין הותרתה בביתה ללא אפשרות להתנייד מחוץ לביתה.
יפים לעניין זה דברים שכתב הנשיא שפיצר (כתוארו דאז) בעניין בל (באר שבע) 3041/08 בן נעים אבי נ' המל"ל (מיום ...):

"תכליתו של הסכם הניידות היא "לתת רגליים" למוגבל בניידות. ע"פ פרשנות תכליתית של ההסכם, ניתן לראות באחייניותיו של התובע 'מורשה נהיגה' שהינו קרוב משפחה. זאת, חרף העובדה ש"אחיינית" איננה מנויה בהגדרת 'קרוב משפחה', וחרף העובדה שהמרחק האווירי בין בית האחייניות לבית התובע עולה על 500 מטרים. לביה"ד אין סמכות לקבוע זכאות בניגוד מפורש להסכם הניידות. יחד עם זאת, פרשנותו של הסכם הניידות תעשה בשים לב לאופיו המיוחד. ההסכם יפורש בהתאם למטרתו, לאור הגיונם של דברים ולטובת המוגבל בניידות; בפרשנות ההסכם ייבחנו אומד דעתם של הצדדים להסכם והאם הפעיל המוסד את הכוח שניתן לו בדרך המקובלת ובתום לב. קביעה כי אחייניותיו של התובע עומדות בגדר "מורשה נהיגה" אינה מהווה ניגוד לאמור בהסכם הניידות, אלא פרשנות תכליתית שלו. תכלית ההסכם היא הרי סיוע לנכה לקיים את חייו, ככל הניתן, באופן רגיל, ולהקל עליו את סבלתי היומיום הנובעים מנכותו. כלומר, הפרשנות שיש לתת להסכם היא זו שעומדת בבסיסו ומשמטרתה "לתת רגליים" למוגבל בניידות. אכן, הצדדים להסכם חששו מניצול לרעה של הסכם הניידות וההטבות הניתנות מתוכו, ועל כן הגבילו הן את זהות הנהגים המורשים לקרובי משפחה בדרגה גבוהה, והן את המרחק המרבי שבין מקום מגורי הנהג המורשה לזה של המוגבל בניידות. ואולם, גם אם "מורשה נהיגה" המוגדר כ"קרוב משפחה" אינו כולל אחייניות, אין זה סביר שכוונת הצדדים להסכם הייתה כי שעה שאדם המוגבל בניידות הוא אדם ערירי, תעמוד לו לרועץ וייגזר עליו שלא יוכל להתנייד ולו בצורה מינימאלית, כל זאת בשעה שיש לו אחייניות, שהן קרובות משפחה בדרגה גבוהה, המוכנות לסייע לו להתנייד בסידורי היומיום".

13. דברים ברוח זו נאמרו בשורה של פסקי דין, אשר השווה בין כולם הוא שראו לנגד עיניהם את התובע, המוגבל בניידות, שאיתרע מזלו ואינו מלווה בבני משפחה שעונים על ההגדרות הדווקניות שבהסכם הניידות. מדוע מצבו יהיה שונה ממצבם של אלה שיש להם קרובי משפחה מדרגה ראשונה.
דברים בעניין זה נכתבו בתיק בל (ת"א) 28462-10-11 פלונית נ' המל"ל (מיום 20/11/12) על ידי כבוד השופטת נטע רות (ערעור לבית הדין הארצי הוגש בתיק עבל 51129-12-12). כמו כן ראו בל (ירושלים) 11931-12-14 עיני נ' המל"ל.

14. לענייננו, מדובר בקרוב משפחה של התובעת, המתגורר עימה באותו בניין.
אמנם קרבת המשפחה אינה מנויה בהסכם הניידות, אך מדובר, בסופו של דבר, בקרוב משפחה מדרגה גבוהה .
כשהם שהוכרו, לאחרונה, אחיינים של מבוטח כמורשי נהיגה, כך לטעמנו, על אותו בסיס, יש להכיר בבן דוד. הכרה זו אינה חורגת מהתנאים שהתווה הסכם הניידות ואינה מערערת את יסודותיו. הכרעה זו מאפשרת לתובעת קיום בסיסי בכבוד ובאופן ראוי ומביאה את מצבה למצב זהה לאלה שהתמזל מזלם ויש להם קרובי משפחה מדרגה גבוהה יותר, היכולים לשמש מורשי נהיגה.

15. סוף דבר, על הנתבע לבחון האם בן הדוד של התובעת, מר משה גרנק, עומד בתנאים הקבועים בהסכם הניידות ויכול לשמש כמורשה נהיגה.
בהתאם לאמור בפסק הדין לעיל, העובדה שקרבת המשפחה היא מסוג בן דוד, אינה מונעת את היותו מורשה נהיגה.

16. התביעה מתקבלת כמפורט לעיל.
הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך 400 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, יא' תשרי תשע"ט, (20 ספטמבר 2018 ), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציגת עובדים גב' הרמור

הדס יהלום, סגנית נשיאה

נציגת מע סיקים גב' עילם


מעורבים
תובע: ורד מנדלסון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: