ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שולמית וינברגר נגד באמונה ייזום וניהול פרויקטים בע"מ חברות :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) גב' חיה דסקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים בריל
התובעת
שולמית וינברגר ת.ז. XXXXXX512
ע"י ב"כ: עו"ד יהונתן פילדס
-
הנתבעים

  1. באמונה ייזום וניהול פרויקטים בע"מ חברות 512633363
  2. ישראל זעירא ת.ז. XXXXXX561

בית הדין עיין בבקשת הנתבע 2 למחיקת התביעה נגדו על הסף בהיעדר עילה, בתגובת התובעת לבקשה ובתשובת הנתבע 2, ומחליט להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התביעה נגד הנתבע 2 על הסף.

פסק דין

בית הדין עיין בבקשת הנתבע 2 למחיקת התביעה נגדו על הסף בהיעדר עילה, בתגובת התובעת לבקשה ובתשובת הנתבע 2, ומחליט להיעתר לבקשה ולהורות על מחיקת התביעה נגד הנתבע 2 על הסף.
בכתב התביעה מגוללת התובעת את פרשת התביעה, שהינה בתמצית: התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1, חברה שעוסקת בייזום וניהול נכסי דלא ניידי, מיום 1.1.15 עד לפיטוריה ביום 7.1.17, תחילה כמזכירה והחל מ-1.4.16 כמנהלת פרוייקטים. לטענתה, שעות עבודתה היו מ-8:00 עד 22:00. בתפקידה הראשון היא השתכרה 6,000 ₪ לחודש (נטו) ובתפקידה השני היא השתכרה 9,500 ₪ נטו, כאשר הייתה הסכמה מסוימת, שכעולה מכתב ההגנה, מהותה המדויקת שנויה במחלוקת, בדבר שימוש ברכבה הפרטי של התובעת לצורכי עבודתה. לטענת התובעת, הוצג לה לראשונה הסכם עבודה לאחר שהחלה לבצע את תפקידה כמנהלת פרוייקטים (וכעולה מכתב ההגנה מדובר בתפקיד שהתובעת החלה בו לאחר שחזרה מחופשת לידה), אך ההסכם לא נחתם על ידי הצדדים בשל מחלוקות, שלטענת התובעת לא היו בעניינים כבדי משקל, באשר להסכם. התובעת טוענת שככל הנראה בשל סירובה לחתום על ההסכם בוצעה הפחתה חד צדדית בשכרה ובהמשך הוטלו עליה מטלות שחייבו נסיעות מעבר להיקף שהוסכם עמה ולנדרש מתפקידה. לבסוף הודע לה על הכוונה לפטרה בהודעת טקסט שקיבלה לטלפון הסלולרי שלה ביום 6.12.16, מבלי שנערך לה כל שימוע. למחרת היא ביקשה לקבל הסברים במקום העבודה ונודע לה מפי עובדת מסוימת שאותה עובדת מחליפה אותה בתפקידה. בהמשך, בחודש 5/17, הציגה התובעת, באמצעות מכתב של בא כוחה, דרישות שונות שהתבססו, בין היתר, על הטענה שהתובעת הייתה בהריון בעת שפוטרה, ובעקבות מכתב זה קוים בין הצדדים מו"מ שהתבטא בטיוטות של הסכם פשרה שהוחלפו, אך לבסוף הנתבעים סירבו לחתום על ההסכם, הגם שהסכימו לתנאיו, בחוסר תום לב, לאחר שלטענתם התברר מאישור רפואי שהתובעת הציגה , שהתובעת לא הייתה בהריון בעת פיטוריה. בתביעתה עתרה התובעת לפסוק לה הפרשי שכר, גמול עבודה בשעות נוספות, פיצוי על פיטורים שלא כדין, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, דמי חגים, הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בשל אי מסירת הודעה בכתב על תנאי עבודה ופיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
בכתב התביעה נטען שהנתבע 2 הוא מייסד הנתבעת 1 והעומדת בראשה, ובתגובתה לבקשה הבהירה שהוא בעל מניות השליטה בה. כן נטען כי הנתבע 2 "עוול כלפי התובעת באופן המקים לתובעת עילה אישית גם כלפיו (עילה אישית במובחן מעילות להרמת מסך)".
בבקשתו טוען הנתבע 2 כי כתב התביעה אינו כולל כל טיעון המקים לתובעת עילה אישית נגדו וכל אימת שהנתבע 2 מוזכר בכתב התביעה מדובר בפעולה של הנתבע 2 כמנכ"ל הנתבעת 1. התובעת אינה עיינו בתשובת התובעת לבקשה, והגם שאנו ערים למדיניות בתי הדין לפיה סעד של סילוק על הסף יינתן במשורה, אנו תמימי דעים עם הנתבע 2 שההבטחה שבראשית כתב התביעה, כי בהמשכו יפורטו עובדות המקימות לתובע ת עילה אישית נגד הנתבע 2, לא קוימה.
אכן, הנתבעת מעלה טענה להפרה של חובת תום הלב וההגינות בהתנהלות כלפיה, אשר באה לידי ביטוי, לשיטת התובעת, בהלנת שכר והתניית תשלומו המלא בתנאים, לרבות דרישה לחתימה על הסכם שאינו משקף את ההסכמות בין הצדדים, אי קיום הבטחה בדבר תשלומי בונוס. כמו כן, בכתב התביעה קיימת טענה בדבר אי מסירה או אי מסירה במועד של תלושי שכר, ומפורטת ספקולציה שהם הועלמו ממנה בכוונה. כן טוענת התובעת כי לשון המסרון ששלח הנתבע 2 לתובעת ביום 6.12.16, שהינו בגוף ראשון, תומך בטענתה בדבר עילה אישית.
אכן, הפסיקה אליה היפנתה התובעת מבחינה בין חבות של בעל מניות בעקבות ייחוס חבות החברה בה הוא בעל מניות לו לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, לבין חבות אישית. מכתב התביעה עולה כי טענת התובעת הינה לקיומה של עילה אישית נגד הנתבע 2 ולא עילה לפי סעיף 6 לחוק החברות.
אלא שמקובלת עלינו טענת הנתבע 2 שבכל הטענות שפורטו על ידי התובעת בכתב התביעה המתייחסות לנתבע 2, עולה בבירור שהנתבע 2 פעל כאורגן של הנתבעת 1, והטיעון בכתב התביעה, אפילו אם יוכח, אינו מקים כל עילה אישית נגד הנתבע 2.
לעניין זה נבהיר כי לא כל התנהגות חסרת תום לב של אורגן של חברה, אשר לפי תורת האורגנים יש ליחסה לחברה, מקימה חבות אישית של האורגן כלפי הצד כלפיו בוצעה הפעולה שנקבע לגביה שהיא נגועה בחוסר תום לב. בהתאם לאסמכתאות אליהן היפנתה התובעת בתגובתה, הטוען לעילה אישית צריך לפרט עובדות שמקימות את כל יסודותיה של עילה משפטית מוכרת במשפט האזרחי, וכזאת לא נעשה ביחס לנתבע 2 בכתב התביעה.
בית הדין אינו מתעלם מכך שהתובעת טוענת כי הנתבע 2 היה מעסיקה הישיר, אך על פני הדברים אין ממש בטענה זו. המעסיקה בטיוטת ההסכם שלגביה תיארה התובעת קיומן של מחלוקות שמנעו את חתימתו, הינה הנתבעת 1, והתובעת, בפרטה את השגותיה כנגד תוכן ההסכם, לא טענה כי אין הוא משקף נכונה את הצדדים לקשר המשפטי. תלושי השכר של התובעת הם על שמה של הנתבעת 1 בלבד. על הציטוט שהובא בכתב התביעה, גם טיוטת הסכם הפשרה שהתובעת טוענת שהנתבעת 1 מיאנה בחוסר תום לב לחתום עליו, מתייחסת לנתבעת 1 כאל מעסיקת התובעת ("הואיל והעובדת עבדה בשירות החברה...").
בתגובתה טענה התובעת כי בין העובדות שמקימות לשיטתה עילה אישית נגד הנתבע 2 היא כי ההחלטה הפגומה בדבר פיטוריה של התובעת הוביל לכך שהתובעת פוטרה באמצעות מסרון שלא כדין וללא עריכת שימוע כשהיא בהריון. ייתכן שיהיה על בית הדין לקבוע על פי הראיות שתוצגנה בהליך האם התובעת הייתה בהיריון ביום סיום יחסי עובד ומעסיק, ואולם גם אם כך ייקב ע, אין כל מחלוקת שהנתבעים לא ידעו על היותה של התובעת בהריון במועד כניסת פיטוריה לתוקף, ועל כן לא ניתן לבסס עילה אישית כנגד הנתבע 2 על היותה של התובעת בהריון במועד זה. מעבר לצריך יוער שלעובדה זו השלכה על אופן הפעלת סמכותו של בית הדין לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים (עליו מתבססת, בין היתר, התביעה), ככל שתקום סמכותו של בית הדין להפעילה.
אשר על כל אלה, בית הדין מקבל את בקשת הנתבע 2 ומורה על מחיקת התביעה נגדו בהיעדר עילה.
התובעת תשלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ז תשרי תשע"ט, (26 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: שולמית וינברגר
נתבע: באמונה ייזום וניהול פרויקטים בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: