ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צלר יהודית נגד אליהו אגא כדורי :

לפני כבוד ה שופטת עידית ברקוביץ

תובעים

  1. צלר יהודית ת.ז XXXXXX311
  2. דביר שוש ת.ז XXXXXX081
  3. נמר יצחק 050423888

ע"י ב"כ עו"ד אייל טל

נגד

נתבעים

1.אליהו אגא כדורי
2.לאה אגא כדורי
ע"י ב"כ עו"ד שלמה טופז
3.שרה חסן
4.שמעון חסן
ע"י ב"כ עו"ד קרן שניידר ויצמן

פסק דין

בפני תובענה במסגרתה מבוקש להצהיר, כי הגב' צלר אסתר ז"ל ( להלן: "המנוחה") אשר התובעים הם יורשיה, היא הבעלים של 1/3 מהדירה שברח' הר נבו 32 ב' הרצליה, גוש 6577 חלקה 120 תת חלקה 5 (להלן: "הדירה").

רקע
1. התביעה הוגשה מלכתחילה על ידי הגב' אסתר צלר ז"ל, אשר נפטרה לאחר הגשת התביעה ( לעיל ולהלן: "המנוחה").

התביעה הוגשה כנגד ארבעת הנתבעים וכן כנגד עו"ד אורן הראל, אשר מונה כמנהל מיוחד בתיק פש"ר 57355-02-14 שהתנהל כנגד הנתבע 4 (להלן: " עו"ד הראל").

ביום 15.7.18 התנהל קדם משפט, אליו התייצבו ב"כ התובעים, התובעת 2, ב"כ הנתבעים 1-2 והנתבע 1. בסיום הדיון ניתן לב"כ התובעים היתר להגשת כתב תביעה מתוקן (עמ' 5 שורות 1-16 לפרוטוקול).

ביום 23.7.18, הודיע עו"ד הראל, כי הנתבע 4 קיבל הפטר מחובותיו במסגרת תיק הפש"ר, ועל כן ביקש למחוק את פרטיו מהתיק דנן, שכן אין הוא משמש עוד כמנהל מיוחד של הנתבע 4.

ביום 29.7.18 הגיש ב"כ התובעים כתב תביעה מתוקן, במסגרתו נרשמו יורשי המנוחה כתובעים, וכן נמחקו פרטי עו"ד הראל.

המסגרת הדיונית
2. במסגרת הדיון מיום 15.7.18 הוצע לצדדים להסמיך את בית המשפט להכריע בתובענה תוך הנמקה קצרה, וכן לפסוק בסוגיית ההוצאות ושכר הטרחה בדר של פשרה ללא הנמקה.

ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים 1-2 נתנו הסכמתם במועד הדיון.

ב"כ הנתבעים 3-4 הודיעה על הסכמת הנתבעים 3-4 בהודעה מיום 12.9.18.

תמצית טענות התביעה
3. המנוחה הייתה היורשת של אימה, הגב' אטל לקס ז"ל ( להלן: "אם המנוחה").

המנוחה רשומה כבעלת זכות החכירה של 1/3 מהדירה. הנתבעים 1-2 רשומים כבעלי זכות החכירה של 2/3 הנותרים של הדירה. הנתבעים 3-4 הם מוטבים ע"פ הערת אזהרה שנרשמה על זכויות הבעלים בדירה.

המנוחה לא ידעה על הדירה עד זמן לא רב קודם להגשת התביעה המקורית. הדבר הובא לידיעתה נוכח פניית עיריית הרצליה בשל חובות ארנונה שנצברו.

כתוצאה מפניית העירייה התברר למנוחה כי ביום 24.12.69 נכרת הסכם בין עמידר לבין ה אם המנוחה והנתבעים 1-2 , לפיו שלושתם רכשו את הדירה. ביום 15.7.71 נרשמה הדירה על שם אם המנוחה והנתבעים 1-2 בחלקים שווים. ביום 4.2.72 נהרגה אם המנוחה בתאונת דרכים. ביום 30.7.73 ניתן צו ירושה ל אם המנוחה לצורך הליך משפטי שהתנהל בעקבות התאונה. ה מנוחה לא ראתה את הצו שכן הוא נשלח ישירות לבא כוחה.

ביום 20.6.83, מבלי לערב את המנוחה, הוגש צו הירושה של אם המנוחה לרישום בלשכת רישום המקרקעין . בבקשה צוין כי הבקשה מוגשת בשם ה מנוחה על ידי הנתבע 1 על פי ייפוי כוח כללי נוטריוני, אולם ה מנוחה ט ענה בתביעתה כי מעולם לא חתמה על ייפוי כוח שכזה והוא אף אינו מצוי בתיק הנכס. מאחר שהצו היה אכן אותנטי, נרשמה המנוחה (בלי ידיעתה) כבעלת הדירה עם הנתבעים 1-2.

ביום 8.11.84 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 3-4 על פי הסכם מכר לפיו נמכרה לכאורה הדירה לנתבעים 3-4. ההסכם לא נחתם ע"י ה מנוחה אלא רק ע"י הנתבעים 1-2 כאשר שמה של ה מנוחה הוסף בעט וצוין לידו כי הנתבע 1 חותם בשמי ייפוי כוח. הבקשה לרישום הערת האזהרה הוגשה ע"י הנתבעים 3-4 וב סעיף "כתובת המתחייב" נרשמה כתובת הדירה, כך שה מנוחה לא קיבלה הודעה על רישום ההערה. כמו כן נטען שהוגשו בש ם המנוחה מסמכים לרשויות המס לצורך קבלת פטור מתשלום מס בגין המכירה.

הסעדים המתבקשים בתביעה:
להצהיר כי התובעים, כיורשי המנוחה, הם בעלי זכות החכירה של 1/3 מהדירה.
להצהיר כי התובעים, כיורשיה המנוחה, זכאים לתמורה בשיעור השווה ל-1/3 ממחיר מכירת הדירה ע"י הנתבעים או מי מהם או בכלל .

תמצית טענות הנתבעים 1-2
3. התיישנות- כדי להקנות למנוחה זכויות בדירה יש להצהיר קודם שכל העסקאות והפעולות שנעשו בדירה (הכוללות, בין היתר, רישום הדירה על שם ה מנוחה, הסכם המכר לנתבעים 3-4, לרבות רישום הערות האזהרה ומתן משכנתא) נעשו במרמה ואינן בתוקף. על כל הפעולות הנ"ל חלה התיישנות ולא ניתן להורות על ביטולן.

לא צורפו כל הצדדים- המנוחה מעלה טענות נגד כשרות העסקאות ובכלל זה כנגד רשם המקרקעין, עורכי הדין, ובנק אדנים למשכנתאות, אולם צדדים אלה לא צורפו להליך.

חוסר סמכות עניינית- המנוחה טוענת כי ייפוי הכוח שניתן מטעמה לנתבע 1 לא קיים או כי יש לבטלו. על החלטות של רשם המקרקעין בעניין אישור הערת אזהרה יש לערער לממונה על המרשם בתוך 15 יום מקבלת ההחלטה. ה מנוחה עשתה כן.

לגופו של עניין, טוענים הנתבעים 1-2, כי בשנת 1969 הוצע ל הם לרכוש את הזכויות כמשתכנים בדירה. בדירה התגורר בעבר אהרון לקס, ש אם המנוחה היתה גיסתו . אהרון לקס חלה ואם המנוחה טיפלה בו, ולאחר שנפטר ו רצתה לרכוש את זכויות ההשתכנות שלו בדירה. מאחר שלא היה לה כסף היא ביקשה לסחר את הזכות. הנתבעים 1-2 חיפשו דירה וסוכם כי הם ירכשו את ה דירה בשלמות תוך מימוש זכותה של אם המנוחה כבעלת הזכות. מאחר שעמידר דרשה שאם המנוחה תחתום גם על ההסכם, סוכם כי אם המנוחה תירשם באופן פורמאלי בלבד כאחת הבעלים. בהתאם לכך נרשמו השלושה כבעלי הזכויות בדירה, כאשר הנתבעים 1-2 הם ששילמו את מלוא התמורה עבור הדירה.

כדי להבטיח את זכויות הנתבעים 1-2 חתמה אם המנוחה על ייפוי כוח לטובתם. הנתבעים 1-2 שילמו ל אם המנוחה עבור מימוש הזכות והעברתה אליהם. בהמשך החלו הנתבעים בהליכים להרחבת הדירה וקיבלו היתר בניה, ונשאו בכל הוצאות ההרחבה. ל אם המנוחה לא היה כל קשר לדירה והיא לא גילתה עניין בזכויותיה או בחובותיה, שכן ידעה כי רישומה הוא פורמאלי בלבד.

בשנת 1983 ביקשו הנתבעים 1-2 למכור את הדירה ואז גילה עורך דינם כי אם המנוחה נפטרה. הוא פעל לאתר את יורשיה וקיבל ייפוי כוח נוטריוני מה מנוחה על מנת שיחליף את ייפוי הכוח שנתנה אם המנוחה.

הנתבעים 1-2 מכרו את מלוא הזכויות בדירה לנתבעים 3-4. רישום הערת האזהרה לטובת הנתבעים 3-4 התעכב כי במרשם העלו דרישות ביחס לזכויות אם המנוחה. עורכי הדין של הנתבעים קיבלו את צו הירושה של אם המנוחה מה מנוחה עצמה והסדירו את עניין הרישום.

רישום הדירה על שם הנתבעים 3-4 לא הושלם בשל מחדליהם, והנתבעים 1-2 כלל לא ידעו על כך עד לקבלת תביעה זו.

למנוחה אין זכויות יותר ממה שהיה ל אימה. אם המנוחה היתה רשומה כבעלים פורמאלי בלבד שכן מלוא הזכויות היו שייכות לנתבעים 1-2. ה מנוחה ירשה את זכויות אימה, היינו רישום פורמאלי בלבד.

תמצית טענות הנתבעים 3-4
4. הנתבעים 3-4 רכשו את הדירה בשנת 1983 ושילמו את כל התמורה עבורה לנתבעים 1-2. בכל המסמכים הרלוונטיים מהתקופה ההיא צוין כי המנוחה הופיעה בפני ב אי כוח הצדדים וחתמה על המסמכים הנדרשים.

בחלוף השנים נקלעו הנתבעים 3-4 לקשיים כלכליים ואף התגרשו. כנגד הנתבע 4 נפתח הליך פש"ר, והוא מקיים את כל חובותיו בהליך זה. במסגרת תיק הפש"ר החלו הליכים למימוש הדירה, ואז הציע בנם של הנתבעים 3-4 כי הוא ירכוש את הדירה תוך תשלום החוב הכולל בתיק הפש"ר. כאשר החל הבן בגיוס הכסף, התברר לו כי הדירה אינה רשומה על שם הנתבעים 3-4 ולכן לא ניתן יהיה להעביר את הדירה על שמו גם אם ישלם את החוב. בנם של הנתבעים 3-4 ניסה להסדיר את נושא הרישום, אך נתקל בסירוב של המנוחה לחתום על המסמכים.

הן עורכי הדין והן רשם המקרקעין ציינו בזמנו כי עסקת מכירת הדירה הושלמה והתמורה הועברה וכי המנוחה והנתבעים 1-2 חתמו בפניהם על ההצהרות נשוא הסכם המכר. טענותיה של ה מנוחה מעכב ות את פירעון החוב, השלמת רישום הדירה על שם בן הנתבעים 3-4 ושחרור הנתבע 4 מתיק הפש"ר.

ככל שיש ממש בטעות המנוחה, הרי הן כלפי הנתבעים 1-2 ולא כנגד הנתבעים 3-4 שרכשו את הדירה בתמורה מלאה ובתום לב.

כן מציינים כי התביעה התיישנה שכן כל הפעולות אותן מבוקש לבטל נעשו לפני למעלה מ-30 שנה.

הודעת צד ג'
5. הנתבעים 3-4 שלחו הודעת צד ג' לנתבעים 1-2.
טענות הצדדים הן בעיקרן הטענות שהעלו בכתבי ההגנה מטעמם, כפי שפורטו לעיל.

דיון
הכרעה
6. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ונתתי דעתי למסמכים שצורפו לכתבי הטענות ובכללם לייפוי הכוח שצורף לבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף ( בקשה מס' 3 , להלן: "ייפוי הכוח"), כמו גם לעדותו של הנתבע 1 (עמ' 6 לפרוטוקול), הריני קובעת כי דין התביעה להידחות.

7. על יסוד הראיות שבפני, שוכנעתי כי הנתבעים 1-2 רכשו את מלוא זכויות החכירה (בהתאם לנספח 2 לכתב התביעה) וזכויות החזקה ( בהתאם לנספח 3 לכתב התביעה, החוזה עם קק"ל וההסכם עם עמידר, יקראו להלן: " החוזים") בדירה כנגד תשלום ששילמו לחברת עמידר.

מקובלת עלי גרסת הנתבעים 1-2 לפיה הם אלה ששילמו את מלוא התמורה לעמידר, כאשר שמה של אם המנוחה כצד לחוזים נעשה מטעמים פורמאליים, בהיותה קרובת משפחתו של "דייר עמידר" הקודם שגר בדירה, כאשר למעשה היא מחזיקה בזכויות עבור הנתבעים 1-2.

בנסיבות האמורות אם המנוחה נרשמה כבעלת שליש מזכויות החכירה בדירה, כאשר להבטחת זכויות הנתבעים 1-2 היא מסרה י יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר.

בהמשך, המנוחה, בהיותה בתה ויורשתה של אימה, נרשמה אף היא כבעלת שליש מזכויות החכירה בדירה.

הגם שהמנוחה מופיעה בנסח כבעלת שליש מ זכויות החכירה בדירה, שוכנעתי בגרסת הנתבעים 1-2 כי אין ולא היו לה זכויות בדירה.

8. הנתבע 1 העיד:
"הייתי בחור צעיר, והתחתנתי. הגברת אתל לקס הייתה שכנה שלנו. היא החליטה לעזוב את הדירה שהייתה דירה של עמידר, ולעבור לחיפה. הלכנו לעמידר, ורצינו לקנות את הדירה.

היא עזבה את הדירה ועברה לחיפה בתחילת שנות השבעים, ואנחנו נכנסו לדירה.

אנחנו קנינו את הדירה ב 1969, מעמידר. אני לקחתי משכנתא ושילמתי אותה. הגברת לקס לא הייתה קשורה ולא שילמה שום דבר.

הבן של בעלה של הגברת לקס בא אלי ואמר כמה היא מסכנה, ואנחנו שילמנו לה 300 ל"י בשנת 1969 או בסמוך לכך.

מאז הגברת לקס עזבה את הדירה ולא ראינו אותה יותר.

אנחנו גרנו בדירה מאז שקנינו אותה בשנת 1969 ועד שמכרנו אותה בתחילת שנות השמונים לחסן.

ההסכם עם חסן היה בשנת 1983. הוא שילם לי ומכרתי לו את הדירה. הוא שילם לי את כל הכסף ואנחנו עזבנו.

מהבלגן הזה ידעתי רק כשהעירייה באה אלי בדרישה למיסים. אני הלכתי לעירייה וסיפרתי להם שאני לא גר שם מ 1984. האמינו לי והפסיקו לשלוח לי.

אני לא מבין מה פתאום העירייה שלחה דרישות לבני המשפחה של הגברת לקס. אף אחד מהם לא גר בדירה כבר עשרות שנים".

נתתי אמון מלא בדבריו של הנתבע 1 אשר ניכר היה כי נאמרו מדם ליבו, ללא הכנה מוקדמת ונתמכו בראיות.

9. גרסת הנתבעים 1-2 כי רכשו את מלוא הזכויות בדירה והחזיקו בה בלעדית, מוצאת ביטוי בטופס רישום בספרי האגודה (נספח 5 לכתב התביעה) בו צוין כי: "היחידה מוחזקת בפועל על ידי אגא אליהו ולאה", תוך שסומנה רובריקה בה מצוינת המילה: "רכישה".

כאמור הנתבעים 1-2 טענו , וטענתם מקובלת עלי, כי נטלו הלוואה מובטחת במשכנתא למימון רכישת מלוא הזכויות בדירה, בשיעור של 90% מתמורה הדירה, כאשר בד בבד עם רישום זכויות החכירה נרשמה גם משכנתא, הן על זכויותיהם והן על זכויות אם המנוחה וזאת מכוח ייפוי כוח שמסרה אם המנוחה.

הנתבעים 1-2 הדגישו כי במשך כל השנים נהגו בדירה מנהג בעלים, שילמו למנהל מקרקעי ישראל דמי חכירה ודמי היתר, פעלו וקיבלו היתר בניה לתוספת מגורים, כך שהגדילו את שטח הדירה, והכל על חשבונם בלבד בלא שלאם המנוחה ולאחריה למנוחה, היה קשר לדירה. ה מנוחה מצידה לא טענה ולא הראתה כי ביצעה תשלום כשלהו בקשר לדירה או להחזקתה.

10. הנתבעים 1-2 ציינו כי בשנת 1983 מכרו את זכויותיהם בדירה לנתבעים 3-4, כאשר על מנת להעביר את הזכויות על שם האחרונים, מסרה להם ה מנוחה בשנת 1983 ייפוי כוח כללי.

ייפוי כוח זה מתאריך 16.5.1983 בחתימת המנוחה, אותר על ידי הנתבעים 1-2, לאחר הגשת כתב ההנה, וצורף לבקשה מס' 3 (לעיל ולהלן: "ייפוי הכוח").

ייפוי הכוח מאשש את גרסת הנתבעים 1-2 לפיה למנוחה לא היו זכויות בדירה, ושומט את היסוד מגרסת המנוחה אשר הכחישה שמסרה ייפוי כוח שכזה.

11. שתיקת המנוחה, והיעדר דרישתה לזכויות בדירה במשך עשרות שנים (מאז שנת 1969 ולמצער מאז ראשית שנות השבעים ), כאשר במהלך השנים לא זו בלבד שלא טענה לזכויות בדירה, אלא מסרה ייפוי כוח כללי המאפשר לנתבעים 1-2 למכור את כל הזכויות בדירה, מלמדים על כך שלא היו לה כל זכויות בדירה ואף היא לא ראתה עצמה כבעלת זכויות בדירה.

12. על יסוד הראיות שבפני, הריני קובעת כי הנתבעים 1-2 רכשו את מלוא זכויות החכירה והחזקה בדירה בשנת 1969, ומכרו אותן לנתבעים 3-4 בהתאם להסכם מיום 19.5.1983, כאשר לטובת הנתבעים 3-4 נרשמה ביום 8.11.1984 הערת אזהרה על כל הזכויות בדירה.

מקובלת עלי גרסת כלל הנתבעים לפיה הנתבעים 3-4 רכשו את הזכויות בדירה מהנתבעים 1-2 ומחזיקים בה מאז ראשית שנות השמונים.

לסיכום
13. הריני קובעת, כי הנתבעים 1-2 רכשו את זכויות החכירה והחזקה בדירה בשלהי שנת 1969, ובשנת 1983 מכרו אותן במלואן לנתבעים 3-4 , המחזיקים בדירה מאז.

למנוחה, כמו גם לתובעים, אין ולא היו כל זכויות בדירה מושא התביעה, ומשכך, דין התביעה להידחות.

14. נוכח דחיית התביעה – נדחית הודעת צד ג'.

לעניין ההוצאות ושכר הטרחה

15. נוכח דחיית התביעה יש מקום לזכות את הנתבעים בהוצאות בגין הטרחה שנגרמה להם עקב הכנת כתבי הטענות, כמו גם בגין ההתייצבות לדיון מטעם הנתבעים 1-2.

בקביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה כי ניתנה הסכמת התובעים למתן פסק דין בדרך מקוצרת. כמו כן, נתתי דעתי לטענתם לפיה לא היה בידיהם י יפוי הכוח אשר צורף לבקשה מס 3.

מאידך, התחשבתי בכך שהמנוחה והתובעים לא נתנו הסכמה מיידית לסילוק התביעה מיד לאחר שהוצג להם ייפוי הכוח, ואף לכך שהם עצמם לא טרחו לאתרו בטרם פנו לערכאות (כפי עשו הנתבעים 1-2).

בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לחיוב התובעים בהוצאות, על הצד הנמוך.

סוף דבר

16. התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים 1-2 הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 3,500 ₪.
התובעים ישלמו לנתבעים 3-4 הוצאות ושכר טרחה בסכום כולל של 2,500 ₪.

הסכומים ישול מו בתוך 30 יום מיו ם קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

הדיון תם.

התיק ייסגר.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צלר יהודית
נתבע: אליהו אגא כדורי
שופט :
עורכי דין: