ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים שאשא נגד ליאת ארניב :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובע

חיים שאשא

נגד

הנתבעים

1.ליאת ארניב
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ
3.הראל חברה לבטוח בע"מ
4.עודד שלמה

פסק דין

רקע
1. לפני תביעה, במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעים לשליצויים בסך כולל של 9,816 ₪ עקב נזקי ם שנגרמו לרכבו מסוג מונית בתאונה שאירעה ביום 29/10/17, באור יהודה.

2. המדובר בתאונת בה היו מעורבים 3 כלי רכב. הרכב הראשון בטור היה מונית התובע, הרכב השני היה נהוג ע"י הנתבעת 1 ומבוטח ע"י הנתבעת 3 (להלן: "ליאת") ואילו הרכב השלישי והאחרון היה נהוג ע"י רעיית הנתבע 4 (להלן: "דלית") ומבוטח ע"י הנתבעת 2.

תמצית טענות התובע
3. במועד התאונה נהג התובע במונית ברחוב העצמאות באור יהודה, בצומת הרחובות דוד אלעזר וחצב, כשחזית המונית לכיוון רחוב מרדכי בן פורת.
התובע חצה את הצומת המרומזר שלאחריו יש שדרה, בצדו הימני של הכביש עמד אוטובוס. האוטובוס יצא מהחניה , לכן נאלץ התובע לעצור. לפתע הגיע רכב מסוג מזדה 3 הנהוג ע"י ליאת ופגע במונית בחלקה האחורי. לאחר הפגיעה, הגיע רכב שלישי נהוג ע"י דלית אף הוא מסוג מאזדה, ופגע ברכב השני . כתוצאה מפגיעה זו, לא נפגעה המונית פעם נוספת. לכן, טענות התובלפי הרכב השני בלבד.
התובע הדגיש כי המונית נפגעה פעם אחת בלבד, וככל שהייתה פגיעה נוספת בין הרכב השני לשלישי אין לפגיעה זו קשר לרכבו.

תמצית טענות ליאת- הנתבעת 1
4. אוטובוס יצא מצדו הימני של הכביש, במהירות, מונית התובע נעצרה בפתאומיות כדי לא לפגוע באוטובוס. היא עצרה אחריו ואז הרגישה מכה בחלקו האחורי של רכבה.
המרחק בין רכבה לבין מונית התובע היה סביר, היא הספיקה לעצור ולא פגעה במונית. רק לאחר שהרכב השלישי שהיה נהוג ע"י דלית פגע ברכבה, מעוצמת המכה רכבה נהדף אל המונית.

5. היא חשה בשתי מכות. לאחר התאונה התובע ניגש לרכבה והאשים אותה שהיא פגעה ברכבו. גם למחרת התאונה , התובע ניגש מס' פעמים אל העסק של בעלה, ואמר לו מס' פעמים :
" אתם פגעתם בי, אני לא אשם".

תמצית עדותה של דלית- נהגת הנתבעים 2-4
6. רכבה נפגע בחזית, היא לא קיבלה פיצוי משום שרכבה מבוטח בביטוח צד ג' בלבד. אין חולק כי המונית של התובע עצרה בפתאומיות כדי לא להתנגש באוטובוס שיצא מהתחנה בצדו הימני של הכביש. ליאת נהגת הרכב השני בטור התנגשה במונית ורק לאחר מכן רכבה שהיה השלישי בטור התנגש ברכבה של ליאת. כך שהיא הצטרפה לתאונה קיימת.

הדיון בתביעה
7. התקיים לפני דיון, במסגרתו שמעתי ברוב קשב את עדויות התובע, והנהגות ליאת ודלית.

דיון והכרעה
8. על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :
"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

9. במקרה שלפנינו מדובר למעשה בגרסה אל מול גרסה, לא הובאו עדים ניטרליים או ראיות חיצוניות. לפיכך על ביהמ"ש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין, או בראיות חיצוניות כדי לחזק גרסה מגרסאות הצדדים באופן שיש בו כדי להטות את הכף לטובת גרסת מי מן הצדדים.

10. לכאורה, התובע אמור להיות אדיש לשאלת זהות הגורמים שעליהם לפצות אות ו בגין נזקי התאונה. התובע הציג גרסה עקבית לפיה, הנזק למונית נגרם באופן בלעדי כתוצאה מפגיעת הרכב השני רכבן של הנתבעות 1-3 במונית.

11. בחקירתה הנגדית בדיון, הודתה דלית כי לא הייתה עדה לפגיעת רכבה של ליאת במונית אך היא משערת שכך היה. בנסיבות אלו, אין משמעות לעדותה של דלית בכל הקשור לפגיעת רכבה של ליאת במונית. גרסתה כי הצטרפה לתאונה קיימת מבוססת על השערה בלבד.

12. גרסתו של התובע מהימנה בעיני שכן כפי שצוין בסעיף 10 לעיל . אין זה משנה עבורו מי מהנתבעים יפצה אותו על נזקיו. לא הובאה שום הוכחה לפיה יש לתובע עניין כי דווקא נתבעים 1-3 יפצו אותו על נזקיו. התובע העיד באופן חד משמעי כי היה פער של מס' שניות בין הפגיעה ברכבו לבין התאונה שהתרחשה בין הרכב השני לשלישי. יתר על כן, התובע העיד כי בסמוך לאחר התאונה לאחר שהאשים את ליאת כי היא האחראית לתאונה , היא לא טענה כלפיו שהפגיעה ברכבו קרתה כתוצאה מהדיפת הרכב השלישי את רכבה לעבר המונית. אני סבור כי עדותו של התובע שוללת באופן חד משמעי את האפשרות של הדיפה ולכן מקבל את גרסתו שאין לרכב השלישי של נתבעות 2-4 אחריות כלשהו לפגיעה במונית.
לא מצאתי כי ההפרש הכספי בין עלות תיקון הנזק הקדמי לבין עלות תיקון הנזק האחורי ברכב השני יש בו כדי להטות את הכף לטובת גרסה זו או אחרת.

נטל ההוכחה המוטל על התובע בתביעה קטנה
13. ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן קבע בית המשפט העליון (כבוד הש' הנדל; החלטה מיום 30.1.18):

"בית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי המשפט בפני " האזרח הקטן" – בין היתר, באמצעות " פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות" (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, [פורסם בנבו] פסקה י (19.6.2016)).

לכן, בית המשפט לתביעות קטנות רשאי להסתמך על ראיות שאינן קבילות בערכאות אחרות ( סעיף 62 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ולקבוע את סדר הבאת הראיות וטענות הצדדים " בדרך שנראית לו" (תקנה 13( א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות ( סדרי דין), התשל"ז-1976). יש להבחין בין הגמישות האפשרית בדיני הראיות וסדרי הדין לעומת תחומי הדין המהותי, בהם בימ"ש לתביעות קטנות אינו יכול לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

נטל ההוכחה בדיני הנזיקין
14. לעניין נטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי –
"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981); להלן: עניין אניסימוב).
אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה ( שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי " על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות ( רע"א 3608/17 הנסון ( ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [ פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017); עניין אניסימוב, שם)."
סוף דבר
15. אני מקבל את טענת הנתבעים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את נזקו. לכאורה, הנזק היחיד אותו הוכיח התובע הינו עלות חו"ד שמאי בסך של 739 ₪ בצירוף מע"מ אותו ר שאי התובע לקזז כעוסק מורשה . בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע החזר שכר טרחת השמאי שכן בכל מקרה היה מקום לקזז סכום זה מהוצאות משפט לנתבעים בשל דחיית רובה המכריע של התביעה. לסיכום, אני מורה התביעה, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לביהמ"ש מחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים שאשא
נתבע: ליאת ארניב
שופט :
עורכי דין: