ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב שיימן נגד צד ג' :

בפני כבוד הרשם הבכיר איתי רגב

תובע

יעקב שיימן

נגד

נתבעת

צד ג'
עירית ראשון לציון

ונגד

אחים יזדי בע"מ

פסק דין

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 28.12.16 בראשון לציון. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 23,209 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ו שכר שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה כאשר נפגע מבור שנפער בכביש ושלא ניתן היה להבחין בו עקב שלולית.
הנתבעת טענה כי מדובר בדרך שלא נבנתה ולא מתוחזקת על ידה שכן מדובר בגישה לעסק המופעל על ידי צד ג' בניגוד לדין, בקרקע חקלאית. משכך, נטל על עצמו התובע סיכון כשנסע בכביש לא סלול והוא נושא באשם תורם בשיעור 100%.
צד ג' טען, מצדו, כי הוא משלם מסים עירוניים לנתבעת בקשר לנכס הפועל במקום וכי הנתבעת היא האחראית לאחזקת ולתחזוקת הדרכים שבשטח שיפוטה. עוד טען כי במקום עסקים נוספים, כי התאונה ארעה במרחק מעסקו, ותהה מדוע לא נשלחו הודעות צד ג' גם לבעלי העסקים האחרים במקום. נטען גם לניתוק הקשר הסיבתי בין צד ג' לבין התאונה ותוצאותיה.

בדיון הבהיר התובע כי במסגרת עבודתו נסע למוסך המופעל על ידי צד ג', וטען כי הדרך בה נסע היא דרך הגישה היחידה לבית עסק זה. לטענתו, השלולית נגרמה עקב שבר ענן פתאומי – כך שבעת הכניסה לעסק היתה הדרך פנויה ובעת שביקש לצאת לא היתה לו ברירה אלא לשוב על עקבותיו באותה דרך. התובע אישר כי ידע שהדרך משובשת, וציין כי היא נראית דרך סלולה.
הממונה על הביטוח מטעם הנתבעת העידה וחזרה על הטענה בדבר אי חוקיות העסקים הפועלים במקום. העדה אישרה כי הנתבעת גובה ארנונה מהנכסים שבמקום, לא יכלה לשלול את הטענה כי הנתבעת מפנה אשפה מהנכסים והדגישה כי הנתבעת לא סללה את הכביש (וזאת על פי מידע שנמסר לה ממנהל אגף הכבישים, שלא העיד).
רכז מידע לנכסים מטעם הנתבעת העיד אף הוא בדיון. לעדותו, הקרקע היתה קרקע חקלאית עד לפני כארבע שנים וכיום המטרה, שעדיין לא מומשה, היא להפוך אותה לדרך ולאפשר גישה לאיזור הדרומי. העד אישר כי כיום ייעודה של הקרקע הוא "דרך" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 25). גם עד זה אישר כי הנתבעת גובה ארנונה בקשר לנכסים שבמקום והדגיש כי ארנונה נגבית גם מפולשים ומנכסים בהם חריגות בניה – אך אין בכך כדי להכשיר ם.
מנהל צד ג' העיד בדיון אף הוא וטען כי הדרך נמצאת שם מזה עשרות שנים. בעדותו אישר כי רק חלק מהדרך סלולה (והעיד כי שילם תשלומים לפיתוח אך כי דבר לא נעשה). עוד אישר את תשלום הארנונה לנתבעת, טען כי במקום למעלה מחמישה עשר בתי עסק ואישר כי מתנהל הליך בבית המשפט באשר לטענות לשימוש חורג בנכס. מנהל צד ג' העיד כי העירייה היא שמפנה אשפה מהמקום אך הוסיף כי תשתית הביוב העירונית לא מגיעה עד לבית עסקו.

ב"כ התובע סיכם טענותיו בתום הדיון. הנתבעת וצד ג' הגישו סיכומים כתובים, לבקשתם.
בסיכומים נטען כי הנתבעת מודעת לקיומם של מפגעים במקום ונמנעת מהסדרתם בכוונה להקשות על העסקים שבמקום. לטענת התובע, אחריות הנתבעת ברורה לחלוטין ויש לחייבה בנזקים שנגרמו לרכבו.
הנתבעת שבה וטענה כי התובע הסתכן מרצון ובמודע, כי אין מדובר בדרך שהיא חלק מרחוב התעשיין אלא בשביל גישה "פיראטי" ולא סלול. עוד נטען כי לצד ג', הפועל במקום באופן לא חוקי, אחריות לנזקים הנגרמים לבאי בית העסק.
צד ג' התייחס לנספחי סיכומי הנתבעת שכללו, בין היתר, מסמכים שנוצרו לאחר ישיבת ההוכחות שהתנהלה בתיק (נספח 2) ותמונות שלא נזכרו בכתבי הטענות ושלא הוגשו (נספח 3) והתנגד לצירופן. צד ג' חזר על הטענה כי לנתבעת אחריות מלאה לנעשה בשטחה.
התובע הגיש סיכומי תשובה וחזר על עיקרי טענותיו (וכן הצטרף לבקשה להוצאת מסמכים מסיכומי הנתבעת).
הנתבעת השיבה והבהירה כי אין מדובר בראיות חדשות כי אם בתמונות ממקום קרות הנזק ואשר מקורן באתרים ובמאגרי מידע שבנחלת הכלל.
לא מצאתי כי למצורף השפעה על תוצאת ההליך ומכאן שלא נדרשתי לשאלת צירופן או הוצאתן של הראיות מהסיכומים.

בע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימון (פס"ד מיום 14.12.06) ציין בית המשפט העליון כי "החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם ... כך, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם. גישה זו מבטאת את העיקרון לפיו המחזיק במקרקעין הינו גם לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם". בית המשפט מצא כי היה על העיריה לצפות סיכון של החלקה אפשרית ואת הנזקים האפשריים הנובעים מסיכון זה וחובה היה עליה לנקוט אמצעים למנוע את הסיכון, היינו לאסור שימוש בשטח במצבו כפי שתואר על ידי התובע או לדאוג מראש לאמצעי ניקוז שיימנעו הצטברות מים ובוץ על המשטח.
גם במקרה דנן העירייה היא הבעלים והמחזיק במקרקעין (ור', למשל, עדות רכז המידע מטעם הנתבעת – עמ' 7, שורה 2) ואף נהנית מפירות השימוש במקרקעין (גובה ארנונה והיטלים). ביחס למקום התאונה אף קיימת תכנית בניין ערים שטרם מומשה (שם). לעירייה יכולת מניעת הנזק הטובה והיעילה ביותר – ולו סברה שהשימוש בדרך מסוכן (ואין מחלוקת שידעה אודות השימוש בדרך) יכלה למנעה ( למשל, באמצעות חסימת הדרך) או להסדירה. משלא עשתה כן, האחריות לנזקים שנגרמו בעקבות וכתוצאה מהשימוש בדרך מוטלים על כתפיה.

הנתבעת הפנתה את בית המשפט (במסגרת הודעת צד ג' שהגישה) לתא"מ (פ"ת) 32769-11-14 – הליך בו הוגשה תביעה בקשר לנזקים שנגרמו לרכב צד ג' בעת נפילה לבור פתוח בנסיבות דומות למקרה נשוא תביעה זו. בית המשפט מצא כי התובעת (חברת הביטוח של צד ג') לא סתרה את עדות נציגת הנתבעת ולפיה הופעל עסק ו של צד ג' ללא היתר וכי הדרך לא סלולה ולא מוסדרת. משכך, מצא בית המשפט כי לא היתה לצד ג' רשות לקיים במקום עסק ולהעסיק עובדים שיגיעו למקום בדרך לא מוסדרת ולא סלולה. כפועל יוצא מכך נמצא שהאחריות לתאונה רובצת על כתפי צד ג' ותביעת חברת הביטוח שלו נדחתה (פסק דין מיום 17.11.17).
יש לאבחן בין המקרים. לעמדתי, כוחה של מסקנה זו של בית המשפט יפה למצב בו הניזוק הוא מי שפעל שלא כדין (צד ג') אולם אין בפסיקה זו כדי לגרוע מאחריותם ומהאשם של הצדדים במישור היחסים בין התובע לנתבעת ובין התובע לצד ג' (כאשר התובע אינו עובד של צד ג').
לפיכך, אין באמור כדי לשלול את אחריות הנתבעת כלפי התובע – אולם מסקנה זו של בית המשפט מובילה לחלוקת האחריות בין הנתבעת לצד ג'. מצאתי לחלק את האחריות באופן שהנתבעת תישא ב-80% מהאחריות וצד ג', שהתובע (במסגרת עבודתם המשותפת) הגיע למקום עסקו ונפגע בעת שיצא מהעסק, ב-20% הנותרים. בחלוקה זו לקחתי בחשבון אף את העובדה כי הדרך משמשת עסקים נוספים ולא רק את צד ג'.

אף לתובע עצמו חלק בתוצאה ובנזק שנגרם לו. התובע הכיר את הדרך וידע כי היא משובשת. היה על התובע לנקוט במשנה זהירות כאשר נסע בדרך זו מיד לאחר הגשמים העזים שתיאר בעדותו. אני מעמיד את אשמו התורם של התובע על סך 30%.

סיכומו של דבר –
מסכום התביעה (23,209 ₪) יש להפחית את שיעור האשם התורם שנקבע וביתרה (16,246 ₪) יישאו הנתבעת וצד ג' בחלוקה כפי שנקבעה.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 16,246 ₪, בצירוף אגרת בית המשפט בסך 374 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,437 ₪ (בשים לב להוראות ת' 512(ג) לתקסד"א).
אני מקבל באופן חלקי את הודעת צד ג' ומחייב את צד ג' לשלם לנתבעת סך 20% מהסכומים בהם חויבה בפסק הדין (דהיינו, 20% מסך 19,057 ₪ - 3,811 ₪), בצירוף אגרת בית המשפט בגין הודעת צד ג' (374 ₪) ושכ"ט עו"ד בסך 929 ₪ - ובסה"כ 5,114 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ט, 14 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב שיימן
נתבע: צד ג'
שופט :
עורכי דין: