ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביה של הקטינה ת.א. נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד

המערער
אביה של הקטינה ת.א.
ע"י ב"כ עו"ד יהודה הר צבי
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

15 ספטמבר 2018לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ילד) מיום 19.2.2017 אשר קבעה כי הקטינה, ביתו של המערער, אינה זכאית לקצבת ילד נכה (להלן – הוועדה).
הקטינה, ילידת 2011, אובחנה כסובלת מאיחור התפתחותי ומבעיות קשב וריכוז ונמצאת בגן שפתי ובמעקב במכון להתפתחות הילד.
הוועדה התכנסה מכוח הוראותיו של פסק דין שניתן על ידי בית דין זה מיום 13.12.2016 (ב"ל 2270-08-16) שנתן תוקף להסכמות הצדדים כדלקמן (להלן – פסק הדין המחזיר):
"לאור המסמך שחברי הציג ובשים לב לכך שבפרוטוקול הוועדה אכן יש תיאור מפורט של פעולות שהילדה עושה ומסכנות אותה, אני מסכימה להשיב את העניין לוועדה על מנת שתשקול מחדש עמדתה בנושא הזכאות בעילת השגחה קבועה וזאת בשים לב לטענות הורי הילדה בדבר פעולות שמבצעת הילדה ועלולות לסכן אותה, דוגמת הכנסת גולות לפה, ודוגמאות נוספות, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון הקודם בוועדה.
המערער ובא כוחו יוזמנו לדיון בוועדה ויוכלו לטעון בפניה."
ועדת הערר האזינה לתלונות המערער, אבי הקטינה, שתועדו בפרוטוקול כך:
"תהילה בת חמש וחצי. יש מספר אירועים מסכני חיים שקורים לילדה. מסמך 5.7.16 (גם דוח אבחון 4.1.16) מלקקת ומכניסה חפצים לפה כמו גולות. אכילה של נמלים, טיפוס לעבר חלון. גרים בקומה שלישית, כמעט כל יום כמה פעמים רצה לכביש יורדת מהאוטו פותחת את הדלת וקופצת לכביש, וצריך להחזיק אותה. ידוע שעד גיל 9 יש להשגיח בכבישים. מטפסת על כיסא וזורקת חפצים וגם מתכופפת. גרים בשכירות אין סורגים, מכניסה כל דבר לפה המסטיק לעוס מהרחוב קרמבו שרואה, צי'טוס וכו'. לא אושפזה. פוצעת את עצמה נתקלה בשידה כאב לה הראש היה לה נפיחות ושמנו לה קרח. ישנה עם האימא בחדר במיטת האם (זוגית). קופצת כשלא מקבלת מה שרוצה. הרופאה אמרה שחייבת טיפול תרופתי. קשב וריכוז וסכנה. צריכה לקבל תקופות. הומצא מסמך בוועדה. כשלא מקבלת מה שרוצה לוקחת סכינים ומאיימת שתדקור ולכן צריך השגחה. מתעמתת עם אחיה - מכות ודחיפות, קורעת דברים. לומדת בגן שפתי מומלץ על כיתה מקדמת."

ועדת הערר ציינה בממצאי הבדיקה כי במהלך הבדיקה המערערת "ישבה בשקט וציירה. שיתפה פעולה" וסיכמה את מסקנותיה כדלקמן:
"תהילה בת חמש וחצי שנים. מאובחנת כסובלת מעיכוב התפתחותי ולומדת בגן שפתי. הוועדה התבקשה לדון בפס"ד מיום 13.12.16 בנושא השגחה. הזדקקות להשגחה לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי. לפי תיאור האב ולפי המסמכים – רופאת ילדים – מדובר בילדה הסובלת מהפרעת קשב וריכוז והפרעת התנהגות. לפי דברי האב בתהליך לקבלת טיפול תרופתי אך עדיין לא מטופלת. מתנהגת לעיתים בצורה אימפולסיבית כמו מטפסת, לוקחת מהרצפה אוכל, אך מדובר במעשים כאלה מעת לעת ולא באופן קבוע כפי שמתבקש מתקנת השגחה. אי לכך הוועדה שבה ודוחה את הערר. בנוסף ישבה בוועדה בשקט וציירה בשקט ובנחת שקועה בריכוז רב."
על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור.
להשלמת התמונה יצויין כי במקביל להליכים בערעור זה, הגיש המערער לבית הדין ביום 19.3.2017 ערעור בגין דחיית בקשה להחמרה שהגיש (ב"ל 38355-03-1 7).
תמצית טענות הצדדים
המערער טוע ן כי הוועדה התעלמה מטיעוני המערער ביחס לצורך בעזרת הזולת בביצוע פעולות היומיום ומטענותי ו בדבר הצורך בהשגחה קבועה בשל האירועים המסכנים את הקטינה אשר אותם מנה ואשר בגינם היא נדרשת להשגחה קבועה. עוד נטען כי הוועדה התעלמה מהתיעוד הרפואי ש הוצג בפני הוועדה ולא נתנה הסבר מספק מדוע יש לסטות מהממצאים הרפואיים שהוצגו בפניה.
המשיב טוען כי בעניינו של ערעור זה קיימת התיישנות, שכן החלטת הוועדה נשלחה בחודש פברואר 2017 ואילו הערעור הוגש רק ביום 28.9.2017. המשיב טוען כי אין בערעור שהגישה המערערת ביום 19.3.2017 כדי להאריך את תקופת ההתיישנות שכן מדובר בערעור על דחיית בקשה להחמרה ולא בהחלטת הוועדה מושא ערעור זה. לגופם של דברים טוען המשיב כי עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי זו בחנה את סוגיית ההשגחה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפלו כל פגם או טעות משפטית בעבודת הוועדה.
המסגרת המשפטית
בהתאם להוראות סעיף 213 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין לעבודה אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999). בית הדין נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע 22955-07-14 מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014).
עוד נפסק כי ועדת ערר (ילד נכה) היא ועדה מקצועית המורכת ממומחים בתחום רפואת הילדים, הסיעוד והמקצועות הטיפוליים. משכך, ומאחר שקביעותיה הן קביעות רפואיות-מקצועיות, לא יחליף בית הדין את שיקול דעתו בשיקול דעת חברי הוועדה המקצועית, אלא יבחן אם נפלה טעות משפטית בהחלטה (ב"ל 27847-04-16 גזאוי נ' המוסד לביטוח לאומי (27.8.2017).
כאשר עניינו של מערער מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע נא/29-01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כד 160 (1992). ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שנתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008); עב"ל (ארצי) 53609-12-10 עודי נ' המוסד לביטוח לאומי (17.02.2014).
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת הן מחמת ההתיישנות והן לגופם של דברים.
בהתייחס לטענת ההתיישנות - המועד הקובע להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז - 1977. על פי סעיף 2 לתקנות, המועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים, הוא 60 ימים מהמועד שבו נמסרה ההחלטה למערער.
בנסיבות העניין, הוגש ערעור זה בשיהוי ניכר. המכתב ובו החלטת הוועדה נשלח למערערת ביום 6.2.2017 בעוד שהערעור הוגש לבית הדין רק ביום 28.9.2017, קרי – כשמונה חודשים לאחר מועד שליחתו.
אמנם, לבית הדין לעבודה נתונה סמכות , מכוח תקנה 125 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות ועדות ערר למיניהן, בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17)). באשר לאלו, נקבע שאין המדובר ברשימה סגורה או בנוסחה נוקשה, אלא יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. כן נקבע שיש לפרש את התקנה מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה ועוד נפסק כי סיכויי הערעור עצמם ייתכן ויש בהם כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד.
בענייננו לא סופק כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי האמור. אין בעובדה שהמערער פעל במקביל להגשת הבקשה להחמרת מצב הקטינה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בהליך הנוכחי ואין בכך כדי להצדיק את הארכת המועד בהליך זה. בנוסף, בחינה לגופו של עניין מעלה שדין הערעור להידחות, גם מן הטעם שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ולא ניתן להצביע על פגם משפטי בולט שנפל בהתנהלותה.
קריאת פרוטוקול ועדת הערר מאפשרת גם למי שאינו מתמצא ברפואה להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה, אשר הגיעה לכלל מסקנה כי המערערת "מתנהגת לעיתים בצורה אימפולסיבית כמו מטפסת, לוקחת מהרצפה אוכל, אך מדובר במעשים כאלה מעת לעת ולא באופן קבוע כפי שמתבקש מתקנת השגחה". בנוסף ציינה הוועדה כי הקטינה "ישבה בוועדה בשקט וציירה בשקט ובנחת, שקועה בריכוז רב".
הוועדה האזינה לתלונות אביה של המערערת, דנה מחדש בעניינה ושקלה את עמדתה בשאלת הזכאות הנובעת מעילת ההשגחה הקבועה , וזאת לאחר שהתייחסה לטענות בדבר הפעולות השונות שמבצעת המערערת ואשר עלולות לסכן אותה ומצאה שאינן בתדירות קבועה .
כעולה מסעיפים 8-9 לפרוטוקול הוועדה, ועדת הערר הייתה ערה לכך שהמערערת סובלת מעיכוב התפתחותי ומבעיות קשב וריכוז, אך לא סברה כי היא סובלת מליקוי מיוחד כמשמעו בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) התש"ע - 2010 ואף לא מהפרעת התנהגות חמורה אשר בגינה לא ניתן להשאירה ללא השגחה ואשר מחייבת נוכחות של הזולת כדי למנוע מצבי סיכון באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו.
קביעת הוועדה לפיה משעה שמדובר במעשים הנעשים מעת לעת ולא באופן קבוע כפי שמתבקש מתקנת ההשגה הינה קביעה מקצועית, אשר נעשתה על בסיס התרשמות הוועדה באופן בלתי אמצעי מהקטינה ועל יסוד המסמכים בהם עיינה הוועדה. לפיכך בית הדין אינו מוסמך להתערב בה (בר"ע 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014) ).
הקביעה מנומקת ולא ניתן לומר שאינה סבירה או כי נפלה בה טעות בולטת על פניה. הדברים מקבלים משנה תוקף בהתחשב בכך שבמועד התכנסות הוועדה היתה הקטינה בת חמש וחצי – גיל בו ממילא נדרשת השגחה מסויימת ויש לבחון את הצורך בהשגחה קבועה ככל שמדובר בחריגה ניכרת מבני גילה.
בשולי הדברים אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה שלתיק בית הדין הוגש מסמך מיום 25.7.17 מאת ד"ר טטיאנה שטכמן, פסיכיאטרית. מסמך זה מציין כי הקטינה זקוקה להשגחה, אינה מודעת לסכנות והתנהגותה במסגרת הבית מסוכנת. מבלי לקבוע מסמרות יתכן שמסמך זה מעיד על מצב שונה מזה אשר נפרש בפני הוועדה במועד התכנסותה ויתכן שהמערער יוכל להסתייע בו לצורך הגשת בקשה לבדיקה מחודשת של הקטינה בהתאם לדין. מכל מקום, מדובר במסמך המאוחר באופן משמעותי למועד התכנסות הוועדה מושא עניינו ומשכך ברי כי הוועדה לא נחשפה אליו וממילא לא ברור האם המסמך האמור משקף את מצב הקטינה במועד התכנסות הוועדה.
מהטעמים האמורים - הערעור נדחה.
כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ט, (15 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אביה של הקטינה ת.א.
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: