ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם שכטר נגד בזק בינלאומי בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת זהר דיבון סגל

התובע
אברהם שכטר

נגד

הנתבעת
בזק בינלאומי בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית, לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לטענתו, כתוצאה ממחדלי הנתבעת, ספקית שירותי אינטרנט ותקשורת בגביית תשלומים.

רקע ועובדות

התובע הצטרף אל שירות הגישה לרשת האינטרנט בשני מנויים שונים. האחד מנוי פרטי המתנהל על שמו (להלן: "המנוי הפרטי"), המשולם באמצעות כרטיס אשראי. השני, מנוי על שם ועד הבית (להלן: "מנוי ועד הבית"), המשולם באמצעות הוראת קבע.

לימים, בשל טעות במשרדי הנתבעת אוחדו שני המנויים באופן הבא. המנוי הפרטי הוסב על שם ועד הבית ו במקביל הוראת הקבע במנוי ועד הבית בוטלה ותחתיה עודכן כאמצעי תשלום כרטיס האשראי הפרטי של התובע (להלן : "איחוד המנויים").

כתוצאה מאיחוד המנויים והעדר אמצעי תשלום מעודכן, לא חויב מנוי ועד הבית בפועל בעבור חודשים יולי – אוקטובר 2017 , ומשכך נוצר במנוי ועד הבית חוב (להלן: "החוב"). בעקבות החוב, נשלחו לידי התובע מספר מכתבי דרישה לתשלום חוב והתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים. בנוסף ועל מנת להתריע על קיומו של חוב, נותק מנוי ועד הבית מרשת האינטרנט מספר רב פעמים ולפרקי זמן קצרים.

התובע פנה מספר פעמים לנתבעת בניסיון לברר מדוע קיים במנוי ועד הבית חוב.

ביום 16/11/17 לאחר התערבות משרד התקשורת, עמדה הנתבעת על הטעות שנוצרה באיחוד המנויים ופעלה להפרדתם. במנוי הפרטי הוסדר שמו של התובע כבעל המנוי ובמנוי ועד הבית עודכנה הוראת קבע כאמצעי תשלום .

ביום 28/11/17 ולאחר הפרדת המנויים, ביקשה הנתבעת לחייב את הוראת הקבע בתשלום החוב, דרישתה זו סורבדי הבנק. משכך נשלחה לתובע ביום 14/12/17, דרישה להסדרת חוב ובקשה לעדכון הוראת תשלום.

ביום 18/12/17 שילם התובע בבנק הדואר את החוב, אך תשלום זה לא עודכן במחשבי הנתבעת.
ביום 24/12/17 שילם התובע החוב בפעם השנייה.
ביום 8/1/18 עדכנה הנתבעת פירעון החוב ברישומיה והעמידה במנוי ועד הבית, יתרת זכות.

טענות הצדדים :

לטענת התובע, איחוד המנויים, קבלת מכתבים על חוב שגוי ואיום בדבר נקיטת הליכים משפטיים לצד ניתוק מנוי ועד הבית מהרשת גרמו לו לאי נעימות ולטרדה רבה.

התובע הוסיף וטען הוראת הקבע הקיימת במנוי ועד הבית הוגבלה לסכום חיוב חודשי ולכן משביקשה הנתבעת לחייבו במלוא החוב (בעבור 4 חודשים) , סירב הבנק לאשר דרישתה. לדבריו, לאחר תשלום החוב בבנק הדואר, עדכן את נציגי הנתבעת בדבר פירעון החוב, אולם בשל מחדלים נוספים במשרדי הנתבעת, התשלום לא עודכן ברישומיה ולכן שולם החוב פעמיים.

התובע הוסיף וטען כי במהלך מספר חודשים, פנה שוב ושוב לנציגי הנתבעת על מנת להסביר טענותיו המוצדקות, אולם לא היה מענה ראוי והולם לפניותיו.

מנגד, טענה הנתבעת כי איחוד המנויים לא השפיע על ג ובה החיובים בפועל באף אחד מהמנויים, כך שבפועל לא נגרם נזק ממוני . לטענתה, לאחר פיצול המינויים, ביטל התובע באופן חד צדדי את הוראת הקבע במנוי ועד הבית ונמנע מלעדכן אמצעי תשלום, משכך אין לו אלא להלין על עצמו.

הנתבעת הוסיפה כי ניתוק מנוי ועד הבית מהרשת לפרקי זמן קצרים נעשה כדין לאור החוב הקיים ברישומיה. עוד טענה הנתבעת כי באחריות התובע לפרוע חובו ולהציג על כך אישורים מתאימים, משלא עשה כן, לא עלה בידיה לוודא פירעון החוב.

לאחר שעיינתי בכלל כתבי הטענות ובנספחים, ושמעתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, מהטעמים הבאים.

בראש ובראשונה, אין מחלוקת כי מדובר בטעות הרובצת לפתחה של הנתבעת. טענות הנתבעת כפי שפורטו בכתב ההגנה לפיהן "התובע יוצר הרבה מהומה על לא מאומה" ו התובע מנסה להתעשר מעצם קרות הטעות ומבלי שנגרם לו בפועל נזק כלשהו... ", דינן להידחות.

שנית, בפועל איחוד המנויים ושינוי אמצעי התשלום גרר ליצירת חוב שגוי. התובע, אדם מן היישוב, הופתע לגלות את דבר החוב ופעל באופן מידי על מנת לברר את מקור החוב.

התובע העיד ומצאתי לייתן אמון מוחלט בעדותו, כי נאלץ, בין היתר, לפנות לנתבעת פעם אחר פעם, להתקשר ולהמתין , לשלוח מכתבים ולשמוע הבטחות שווא מנציגים שונים, כאשר הנתבעת מגלה אדישות לפניותיו ואינה עושה הנדרש ממנה על מנת לתקן הטעות. כך למשל העיד התובע, "פניתי במכתבים, אין שום תשובות בכתב, נאלצתי לפנות עד מנכ"ל משרד התקשורת" (עמ' 1 שורה 22). "פניתי לבזק בינלאומי והסברתי שאין בעיה של תשלומים... כל פעם חייג מישהו אחר.. איימו לנתק אותי באופן פרטי" (עמ' 1 שורה 31) . "פניתי למנכ"ל משרד התקשורת. מדובר בריטואל שחוזר על עצמו.. מקבל טלפונים באופן יומיומי במשך 4 חודשים, לא עשיתי שום דבר כל הבוקר כי כל רגע מתקשר מישהו אחר מהחברה... זה היה בלתי נסבל, כל יום התקשר מישהו אחר". (עמ' 2 שורה 29-31). כך גם העידה נציגת הנתבעת, "יצרנו אתו קשר בעקבות הפנייה למשרד התקשורת, עשינו סדר בבאלגן שנוצר" (עמ' 3 שורה 3).

זאת ועוד, גם אם אקבל את טענת הנתבעת לפיה איחוד מנויים מקורו בטעות, ראוי היה, שטעות זו תתוקן במהירות, במקצועיות ובדרך ארץ, בסמוך לפנייתו הראשונה של התובע, אלא שפניות התובע נפלו על אוזניים ערלות. לא הובא בפני הסבר מניח את הדעת, מדוע טופלה פנייתו בחלוף כ 4 חודשים מאיחוד המנויים ורק לאחר התערבות של משרד התקשורת. פרק זמן של 4 חודשים לטיפול בטעות הנובעת ממחדל הנתבעת, אינו סביר בעיני.

בנוסף, לא שוכנעתי כי הנתבעת מילאה חובתה על ידי שליחת מכתב ו"פיצול המנויים" כטענתה. ראוי היה כי נציג הנתבעת יפנה לתובע ויבדוק עמו כיצד מעוניין להסדיר את החוב וזאת מבלי לחייב את הוראת הקבע, שכאמור, בוטלה על יד הנתבעת 4 חודשים קודם לכן . אינני נדרשת להכריע בשאלה האם התובע ביטל את הוראת הקבע או שזו סורבה על ידי הבנק בשל מגבלת סכום. אני סבורה כי התנהלות הנתבעת והחלטתה לחייב באופן אוטומטי את הוראת הקבע מבלי לבדוק את האמור אל מול התובע, הובילה לשרשרת מחדלים נוספת כפי שתוארה לעיל.

יתרה מכך, גם לאחר תשלום החוב בבנק הדואר, הנתבעת הטרידה והכבידה על התובע שלא לצורך. התובע נדרש שוב , פעם אחר פעם על ידי נציגים שונים, ללכת ולשוב, לשלם את החוב, פעמיים, להמתין להתקשר, להמציא אסמכתאות . כך העיד התובע, שכאמור מצאתי לייתן אמון מלא בעדותו, כי "העברתי להם בדצמבר כמה וכמה פעמים אישורים, פעם פעמיים שלוש וארבע.... ביקשתי שייגשו להנהלת החשבונות, התשובה שלהם הייתה שאין להם כוח אדם לחפש את המסמכים" (עמ' 2 שורה 2-4).

ויודגש, לא כל טעות או אי נוחות הנגרמת ממנה מחייבת פסיקת פיצוי, ו אולם שעה שטעות גוררת טעות, והתובע נאלץ, בגילו ובמצבו הבריאותי, שוב ושוב, לפנות מזמנו הפנוי רק על מנת לזכות בהתייחסות מצד הנתבעת וזו אינה עושה את הנדרש ממנה על מנת לתקן הטעות , אזי יש מקום לפסוק פיצוי מתאים. במקרה דנן, טיפול בעניין קל ערך הפך למטרד של ממש שהעסיק את התובע שעות על גבי שעות במשך מספר חודשים וכל זאת שלא לצורך .

בנוסף לאמור, הנתבעת שינתה על דעת עצמה וללא הסכמת התובע, את אמצעי התשלום במנוי ועד הבית, תוך שימוש בפרטי כרטיס האשראי הפרטי של התובע. העובדה כי הנתבעת מחזיקה בפרטי כרטיס אשראי במסגרת מנוי פרטי, אינה נותנת לה את הזכות לעשות שימוש בפרטים אלו כבשלה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהשינוי בוצע ביחס למנוי הנמצא בבעלות ועד בית. לצד זאת לקחתי בחשבון כי כרטיס האשראי לא חויב בפועל.

יתר טענות הצדדים, לא נעלמו מעיני אולם אין בהם כדי לשנות ממסקנתי.

לאור כל האמור לעיל, אין ספק כי התובע, בגילו ובמצבו הבריאותי, זכאי לפיצוי בגין עוגמת הנפש, ההכבדה והטרדה שנגרמה לו, כתוצאה ממחדלי הנתבעת. יחד עם זאת, סבורה אני כי סכום התביעה מופרז ואינו משקף את הנזקים שנגרמו לתובע בפועל.

בפסיקה נקבע לא אחת כי במקרים מתאימים יכול בית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. עם זאת, בבוא בית משפט לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, על בית המשפט לעשות זאת במשורה ובזהירות רבה (רת"ק 57077-11-15 איתן ריהן נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ (11.2.2016)).

לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בפיצוי התובע בגין עוגמת נפש בסך 1,650 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 350 ₪. הסכומים האמורים לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לנתבעת שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – מרכז בלוד בתוך 15 יום.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם שכטר
נתבע: בזק בינלאומי בע"מ
שופט :
עורכי דין: