ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רימה ברז ינסקי נגד אידה טרסיוק :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובעים

  1. רימה ברז ינסקי
  2. דימטרי ברזינסקי

נגד

הנתבעות

  1. אידה טרסיוק
  2. איי. אי . ג'י . ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

רקע
1. לפניי תביעה במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעות לפצות אותם בסך של 5,710 ₪ , בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע 2 דימיטרי לטענת ם, עקב פגיעת רכב הנתבעת 1 המבוטח אצל נתבעת 2, בתאונת דרכים שקרתה ביום 09/01/17 בחניון המרכז הרפואי בילינסון בפתח תקווה.

2. לצדדים גרסאות שונות באשר לנסיבות התרחשות התאונה וכל צד מגלגל את האחריות לקרות התאונה ולנזקיה לפתחו של משנהו.

הדיון בתביעה
3. התקיים לפני דיון בו העידו הנהגות: התובעת 1 אמו של התובע 2 (להלן: "התובעת") והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") וכן אדוארדו טרסיוק - בעלה של הנתבעת. (ההדגשות בציטוטים מפרוטוקול הדיון אינן מופיעות במקור והן שלי, א. ד)

עדותה של התובעת
4. "אני נהגתי ברכב שלי מסוג סוזוקי והייתי בנתיב הראשי לכיוון היציאה מחניון של בית חולים בילינסון. נסעתי בנתיב ראשי לכיוון היציאה. אבקש להדגיש כי הייתי בדרך הראשית מול הצריף שבו משלמים. כשהייתי בסוף היציאה מחניה פתאום הנתבעת 1 במהירות די גבוהה נכנסה ברכבי... לשאלת בית משפט – אני טוענת שהייתי בדרך הראשית והנתבעת הגיעה מדרך משנית בצד ימין שלי... לפי המהירות שלי ועוצמת המכה, אני משערת כי הנתבעת לחצה בטעות על דוושת ההאצה במקום דוושת הבלם..." (ש' 10-18, עמ' 3 לפרוט').
עדותה של הנתבעת
5. "החניון הזה הוא חניון בצורת שתי וערב כמו רשת. כך שמכל מקום ניתן גם להיכנס וגם לצאת וגם לחנות. אני נסעתי מהרחוב שאני באה לכיוון הצומת כשכוונתי היתה לפנות ימינה והסתכלתי לכל הכיוונים, אני נוהגת עשרות שנים. הייתי במהירות כמעט 0 ואז התובעת באה במהירות שלא תואמת את תנאי הדרך בוודאות, לא תואמת את הדרך המהירות שלה. אם היא היתה מסתכלת אז היא היתה רואה שהתחלתי להיכנס לצומת ואם לא היתה נוסעת במהירות יכלה למנוע את התאונה, היתה סוטה לכיוון השמאלי. היא באה משמאלי. אני הסתכלתי לכל הכיוונים, ראיתי אותה במרחק, אני עצרתי, הייתי במהירות 0. היא המשיכה לנסוע כאילו היא בעלת הכביש." (ש' 9-14, עמ' 5 לפרוט').

עדותו של אדווארדו
6. "יצאנו מחניה, אשתי מסתובבת כדי לצאת ולהשתלב,... הראות שלי מוגבלת מאחר שאני יושב בצד ימין והתאונה בצד שמאל. אני רואה את רכב התובעת עם מהירות מופרזת, אי אפשר ל נסוע מהר במצב הזה, במידה והתובעת היתה כבר בצומת לפנינו אז הפגיעה היתה צריכה להיות בחלק האחורי ימני.
המכוניות של היום פח, הנזק הקטן יחסית ברכב של התובעת מוכיח שהמהירות של אשתי היתה נמוכה מאוד, אם היתה גבוהה יותר הנזק היה עצום. ברכב שלנו אין שום פגיעה. הנזק שהיה ברכב שלנו היה מזערי, עם שטיפה זה ירד. זה מוכיח את המהירות הנמוכה ברכב שלנו." (ש' 2 -8, עמ' 6 לפרוט').

דיון והכרעה
7. על התובעת מוטל הנטל להוכיח את תביעתה, בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראייה". לעניין נטל השכנוע נקבע בפסיקה כי:
" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981].

8. במקרה דנן, מדובר במקרה של גרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת .

9. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכלל הראיות שהוצגו לפני, לרבות תמונות כלי הרכב בסמוך לאחר התאונה וחוות דעת השמאי מטעם התובעת, נחה דעתי כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים ואלו נימוקיי:

10. אני מקבל את טענתה של הנתבעת כי העובדה שמוקד הנזק ברכבה של התובעת בחלקו הימני קדמי ולא בפינה האחורית ימנית, מתיישב עם טענתה כי היא זו שהייתה ראשונה בנתיב היציאה מן החניון ולא ההיפך.

11. תקנה 21 (ג) ל תקנות התעבורה קובעת:
"לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה... ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".

12. לעניין טענת התובעת כי נתיב נסיעתה היה הנתיב המרכזי בחניון, כאשר הנתיב של הנתבעת היה נתיב משני ולכן היה על הנתבעת לתת לה זכות קדימה .
ראשית, ייאמר כי צודקת הנתבעת בטענתה כי בנתיב נסיעתה של התובעת ישנן חניות, כך שההכרעה בשאלה האם אכן מדובר בנתיב נסיעה ראשי, אינה חד משמעית.
יתר על כן, שאלה זו נגזרת משאלה רחבה יותר, האם יש להחיל בחניון את דיני התנועה הכלליים, או שמא להתייחס לחניון כמקום מיוחד ויש להחיל עליו כללים אחרים.

13. במקרה שלפנינו, כל אחת מהנהגות טענה כי זכות הקדימה מסורה לה. גם לו היינו יוצאים מתוך נקודת הנחה, שאכן היה על הנתבעת לתת זכות קדימה לתובעת, שלכאורה באה מנתיב נסיעה ראשי, הרי שלא היה בכך כדי לפטור את התובעת מחובת הזהירות המוטלת על כל נהג, לשים לב לכלי רכב אחרים של משתמשים אחרים בדרך.

14. לעניין טענת הנתבעת כי על התובעת היה לתת לה את זכות הקדימה, מכיוון שרכבה בא מימין.
במקרה זה, גם לו הייתי משוכנע כי לנתבעת הייתה מסורה זכות הקדימה, לא היה בכך כדי לפטור א ותה מחובת הזהירות כלפי יתר המשתמשים בדרך ובכללם הנתבעת.

זכות קדימה הינה זכות יחסית
15. זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית בלבד. בפסיקה ניתנה התייחסות נרחבת לחובתו של נהג אשר זכות הקדימה עומדת לזכותו להתחשב גם במשתמשים אחרים של הדרך ולצפות את האפשרות שמשתמש אחר בדרך יסטה לנתיב נסיעתו.
ראו לדוגמא ע"א 586/84 מכלף נ' זילברברג, פד"י [1] 137, 141-145 וכן תא"מ (רמלה) 14374-11-10, אסף אנקונינה נ' ענת קצב ואח' (20.7.11).
אמנם הדוגמאות הנ"ל עוסקות במקרים בהם היה מדובר על מתן זכות קדימה בכניסה לצומת, אולם עיקרון זה יפה אף למקרה שלפנינו.

16. במקרה שלפנינו, ניתן ללמוד ממוקדי הנזק ברכב התובעת בחלקו הקדמי ימני ולא בחלקו האחורי ימני שרכבה של הנתבעת היה בנתיב לפניה. אני מקבל את טענת הנתבעת כפי שעלתה בעדותה ובעדותו של בעלה אדווארדו כי העובדה שנגרם נזק לרכב התובעת בעוד שלרכב הנתבעת לא נגרם למעשה נזק כלשהו, מלמדת על מהירות הנסיעה של רכב התובעת שלא בהתאם לתנאי הדרך. בנסיבות דנן, סבורני כי שתי הנהגות לא נהגו כדין שכן, הנתבעת טענה שהיא ראתה את רכבה של התובעת כשהוא בא לכיוונה מן הצד האחר אינני מקבל את טענתה של התובעת כי ראתה את רכב הנתבעת רק בעת התאונה שכן רכב הנתבעת היה לפניה בנתיב טרם קרות התאונה, כפי שקבעתי ברישה של הס' לעיל.

17. לפיכך, לאחר שקילת כתבי הטענות על נספחיהם והתרשמותי מעדויות הצדדים לפני בדיון, שוכנעתי כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם דהיינו 50% לכל אחד מהצדדים.

18. הנתבעות לא הגישו חוו"ד נגדית מטעמן ואף לא ביקשו לזמן את שמאי התובעת לחקירה על חוות דעתו. לפיכך, אני קובע כי חוות הדעת לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר
19. לסיכום, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2, הבעלים הרשום של הרכב, את הסכומים כדלקמן:
סך של 57 ₪ החזר אגרת תביעה.
סך של 2,530 ₪ חלק יחסי מעלות נזקי התאונה.
סך של 650 ₪ החזר שכ"ט שמאי.
סכומים אלו ישולמו לתובע 2, בתוך 30 ימים מיום קבלת העתק פסק הדין אצל הנתבעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 01/08/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד יישא בה וצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבימ"ש מחוזי מרכז בלוד בתוך 15 ימים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ג' תשרי תשע"ט 12 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רימה ברז ינסקי
נתבע: אידה טרסיוק
שופט :
עורכי דין: