ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד גיא נתן מילר :

לפני כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד הרצוג

נגד

הנאשם
גיא נתן מילר
ע"י ב"כ עו"ד מישל חדאד

גזר דין

השתלשלות ההליך:
ביום 27.11.17, במסגרת הסדר טיעון דיוני ללא הסכמות עונשיות, הודה הנאשם והורשע לפי כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות:
תקיפה חובלנית של בת זוג, לפי סעיף 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977;
תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל;
איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.
באותו מעמד הודיעה התביעה כי עמדתה העונשית היא לעונש שעיקרו מאסר בעבודות שירות, אך שיכול ותשנה עמדתה, אם יתקבל תסקיר שילמד על נטילת אחריות וחרטה מצד הנאשם ויכלול המלצה טיפולית. ההגנה מצידה הודיעה כי תעתור לביטול הרשעתו של הנאשם.
בהתאם למוסכם הופנה הנאשם לשירות המבחן למבוגרים ונערכו בעניינו תסקיר מיום 15.3.18 ומיום 6.9.18: שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעתו של הנאשם ועל העמדתו במבחן.
היום 12.9.18 טענו הצדדים לעצם ההרשעה ולעונש:
התביעה ביקשה להותיר הרשעת הנאשם על כנה, ועתרה לעונש שעיקרו מאסר מותנה, קנס, פיצוי וצו מבחן;
ההגנה עתרה לביטול הרשעתו של הנאשם, מחמת החשש לפגיעה בעתידו המקצועי;

מעשי הנאשם:
הנאשם והנפגעת נשואים זל"ז ובמועדים הרלוונטיים לאישומים התגוררו יחד עם ילדיהם בדירת המשפחה.
במועד לא ידוע בשנת 2009, על-רקע ויכוח, הדף הנאשם את הנפגעת לעבר קיר [אישום שני].
במועד לא ידוע, איים הנאשם על הנפגעת באמרו לה "תשתקי עכשיו ותעשי מה שאני אומר או שאני אעבור למכות" [אישום שני].
ביום 19.8.16, בדירת המשפחה, נשך הנאשם את אחת מאצבעותיה של הנפגעת וגרם לה כך פצע וסימן נשיכה [אישום ראשון].

הכרעה בבקשת ההגנה לבטל את הרשעתו של הנאשם:
הלכת כתב הידועה (ע"פ 2083/96 כתב נ' מ.י. (1997)) שאושררה שוב ושוב על-ידי בית המשפט העליון, קובעת כי ביטול הרשעה או הימנעות מהרשעה הם חריגים לכלל הקובע כי מי שביצע עבירה, יורשע. שימוש באמצעים חריגים אלו מחייב קיומם של שני תנאים מצטברים – פגיעה חמורה הצפויה לשיקום הנאשם, וטיב העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה. בית המשפט העליון קבע לא-פעם, כי קיומה של אפשרות לפגיעה תעסוקתית אינו נחשב כפגיעה חמורה וקונקרטית בשיקום הנאשם.
נסיבות המקרה דנן אינן חמורות (כמפורט להלן), ויכלו לסבול כשלעצמן את ביטול ההרשעה; אולם, לא הונח בסיס עובדתי לחשש שהרשעה אכן תפגע בקריירה של הנאשם וביכולתו לבצע תפקידו: הנאשם מסר כי הוא אזרח צרפת, ואינו נזקק לוויזה לארה"ב, ולא בוססה כלל הטענה כי פרנסתו והתקדמותו בקריירה שלו תינזקנה מעצם ההרשעה.
לפיכך, נדחית עתירת ההגנה לביטול הרשעת הנאשם.

נסיבות העבירות – קביעת מתחם העונש ההולם:
את עבירות האיומים והתקיפה עבר הנאשם לפני שנים רבות כשנסיבות העבירות אינן חמורות כלל. לפיכך, לא אתייחס לעבירות אלו בקביעת העונש העיקרי, שייקבע לעניין התקיפה החובלנית שביצע הנאשם ביום 19.8.16.
הנאשם פגע באופן מהותי בערכים של שמירת הגוף והבריאות, והאוטונומיה של האדם על גופו שהיא חלק מכבודו כאדם. המחוקק ובתי המשפט מצאו חומרה יתירה במעשי אלימות המבוצעים בתוך המשפחה, בתוך ביתה-מבצרה של הקורבן, והטעמים להחמרה הינם הפרת האמון הבסיסי הנלווה לתקיפה בתוך מערכת המבוססת על אמון זה, קשיי החשיפה והמצב הקשה-במיוחד בו נמצא נפגע, הקרוע בין האלימות שמופעלת נגדו לבין הרצון לגונן על המערכת הזוגית או המשפחתית שהוא חולק עם התוקף. בנוסף, מלמד הניסיון המצטבר כי הנזק הנפשי הפוטנציאלי הנלווה לעבירות מסוג זה הינו חמור במיוחד.
העבירה לא היתה מתוכננת, ועילתה המתח בין בני הזוג: הנפגעת נגעה בנאשם – לתפיסתו כדי להתגרות בו, לתפיסתה כדי לגרום לו להתייחס אליה – והנאשם הגיב בנשיכה. הנזק מוצה בסימן הנשיכה ובפצע, שאינם חמורים או מתמידים. פגיעה זו היתה שיא בהידרדרות יחסיהם של הנאשם והנפגעת על-רקע משבר בנישואים, והנפגעת התלוננה כדי להציב גבול ברור לנאשם ולהפסיק את יחסו המזלזל והפוגעני.
הענישה הנוהגת במקרים של תקיפת בת-זוג, שלא בחפץ ושלא גרמה לחבלה קשה או מתמדת, מגוונת למדי, אך ניתן לזהות קו מרכזי בפסיקה ולפיו המתחם המקובל נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר בכליאה.
בהתחשב בנתונים לעיל ובמדיניות הענישה הנוהגת, ייקבע מתחם העונש בין מאסר מותנה לבין שמונה חודשי מאסר, כעונש עיקרי.

נסיבות שאינן קשורות לעבירה – מיקום העונש במתחם :
הנאשם יליד 1975, כבן 43 כיום, פרוד כעת מהנפגעת לקראת גירושים, אב לשני ילדים ועובד כמנהל שיווק בחברה בינלאומית גדולה. מוצא הנאשם במשפחה נורמטיבית ותומכת, ומסלול חייו היה נורמטיבי ויצרני.
אין לחובת הנאשם עבר פלילי.
יחסיהם של הנאשם והנפגעת הידרדרו עקב השפעתם של טיפולי פוריות, ולאחר לידתו של בנם השני, משהתקשתה הנפגעת לעמוד במטלות הבית והעבודה, החריף המשבר כשהנאשם התנהג באופן מזלזל ואלים כלפי הנפגעת. לאחר אירוע העבירה ניסו הנאשם והנפגעת לשקם יחסיהם, אך הניסיון לא צלח והזוג מצוי בתהליכי גירושין לאחר פרידה. לדברי הנפגעת, לא שבו גילויי אלימות והיא אינה חוששת מהנאשם.
הנאשם נטל אחריות על מעשיו והביע בושה וחרטה, כשהוא מגלה אמפתיה לנפגעת. שירות המבחן מצא צורך בשילוב הנאשם בטיפול ייעודי במרכז למניעת אלימות במשפחה, ומחודש מארס מצוי הנאשם בטיפול: אף שטרם הגיע לסיומו, מתקדם בו הנאשם והצפי חיובי. השירות המליץ אפוא על העמדת הנאשם במבחן שעיקרו יהא פיקוח על השתתפותו של הנאשם בטיפול.
כלל הנסיבות מצדיק העמדת עונשו של הנאשם בתחתית המתחם שנקבע: הנאשם נטל אחריות באופן מלא וכן; הנאשם נרתם להליך טיפולי; התנהגותו הכללית של הנאשם היא חיובית; בחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה לא חזר הנאשם על מעשיו ולא גילה אלימות; אין לחובת הנאשם עבר פלילי. עוד יצוין, כי שירות המבחן התייחס לאפשרות חיובו של הנאשם בשל"צ, והציע להימנע מכך בנסיבות העניין.
אאמץ אפוא את המלצתו של שירות המבחן לעניין העונש: קונקרטיות בענישה תושג בחיוב בקנס; מאסר מותנה והתחייבות כספית ישרתו את הצורך בהרתעה; פיצוי לנפגעת ישקף את ההכרה בפגיעה שנגרמה לה, פיזית ונפשית ; ושירות המבחן יסייע לנאשם בהמשך הטיפול ויפקח על התנהגותו.

סוף-דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות, לרבות איומים;
קנס בסך 1,000 ₪, או חודש מאסר תמורתו;
התחייבות בסך 1,000 ₪ למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות, לרבות איומים. לא תיחתם ההתחייבות – ייאסר הנאשם למשך חודש ימים;
פיצוי לנפגעת (ע"ת 1 בכתב האישום) בסך 3,000 ₪. הקנס והפיצוי ישולמו בשני תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, שהראשון שבהם לא יאוחר מיום 1.11.18, וכשמחדל או עיכוב באחד התשלומים יעמיד מלוא הסך לפירעון מיידי;
צו מבחן למשך שנה מהיום. הנאשם הוזהר, כי הימנעות משיתוף פעולה עם שירות המבחן, תוביל להשבת התיק לבית המשפט ולהטלת עונש חלופי נוסף;

הוראות נלוות:
התביעה תעביר בהקדם למזכירות בית המשפט טופס פרטי מתלונן;
אם הפקיד הנאשם פיקדון בתחנת המשטרה, יושב לו;
עותק גזר הדין יועבר לשירות המבחן;

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ט, 12 ספטמבר 2018, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: גיא נתן מילר
שופט :
עורכי דין: