ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פליקס רובנצ'יק נגד עיריית רמת גן :

13 ספטמבר 2018
לפני:

כבוד השופט אורן שגב

התובע
פליקס רובנצ'יק ת.ז XXXXXX301
ע"י ב"כ: עוה"ד מנסור קופטי
-
הנתבעים
1. עיריית רמת גן
ע"י ב"כ: עוה"ד סיגל פעיל ישראלה איליין
2. משרד האוצר – אגף הממונה על השכר
ע"י ב"כ: עוה"ד רביד אבוקרט

החלטה

בפניי בקשת משרד האוצר – אגף הממונה על השכר ( להלן- הממונה על השכר או הנתבע) לסילוק התביעה על הסף מחמת השתק שיהוי ומניעות.
לטענת הנתבע, התנהל עם התובע משא ומתן ממושך, שבסופו הוא חתם ביום 5.7.2016 על מסמך הסכמות, המסדיר את הנושאים בהם עוסקת התובענה שבכותרת, והממצה את טענות התובע לגבי שכרו ( להלן - ההסכם). עוד הוסיף הנתבע וטען, כי התובע לא העלה כל טענה המצדיקה את ביטול ההסכם עליו הוא חתום וכי יש למגר את התופעה בו עובד מגיע להסכמות מול הממונה אולם " שומר לעצמו" את האופציה לנהל הליך לצורך שיפור עמדות. מצב דברים זה, בו נפגעת סופיות ההליך מול הממונה יוביל למצב בו הממונה ימנע מעריכת הסכמי פשרה דומים בעתיד.
התובע מתנגד לבקשה וטוען כי אין מקום לסילוק התביעה על הסף. התובע אינו מכחיש כי חתם על הסכם מול הממונה על השכר, אולם לטענתו ההסכם אינו חוסם את דרכו מלפנות לערכאות אלא לשון ההסכם מאפשרת לתובע להגיש תובענה ובד בבד מאפשר לממונה על השכר לחזור בו מההסכמות אליהן הגיע עם התובע. בעניין זה מפנה התובע אל סעיף 8 להסכם הקובע בזו הלשון: "ככל שיחבר העובד לתובע את הגוף בתביעה להפרשי שכר ו/או לתשלומי חד פעמיים כלשהו בגין תקופת העבר הנדונה, יבחן הממונה על השכר מחדש את מכלול ההקלות שקיבל העובד וזאת בהתאם לנסיבות החדשות שנוצרו בשל הדרישה מצב העובד לתשלומים רטרואקטיביים".
עוד טוען התובע כי דין ההסכם להתבטל, שכן מדובר בהסכם פסול, כהגדרתו בסעיף 30 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים). בעניין זה טען התובע כי הזכאות " לקידום אחד נוסף" אינה יכולה להיות חלקית, ועל כן החלטת הממונה על השכר המחליטה להעניק לתובע חלק מהזכויות בלבד – אינה חוקית. כמו כן, טוען התובע כי תביעתו גם עוסקת בתנאי שכר שלא הוסדרו במסגרת ההסכם.

התובע הוסיף, כי נפלו פגמים בכריתת ההסכם אשר אף הם מובילים למסקנה כי דין ההסכם – בטלות:
דין ההסכם להתבטל מכוח סעיפים 14-15 לחוק החוזים, קרי מחמת טעות או הטעייה. לאמור, התובע שכן סבר בשגגה כי ההסכם אינו סותם את הגולל על שאלת רטרואקטיביות התשלומים וכי הנושא יהיה נתון עוד למשא ומתן. כך, סבר התובע ערב כריתת ההסכם כי תנאי השכר שהוצעו לו על ידי הממונה, יינתנו לו באופן רטרואקטיבי 7 שנים אחורה, או לכל הפחות החל ממועד תחילת ההתדיינות בין הצדדים;
דין ההסכם להתבטל מכוח סעיפים 18-17 לחוק החוזים, קרי מחמת עושק או כפייה. לטענת התובע, במועד חתימת ההסכם הוא עמד בפני פרישה לגמלאות והיה חרד עד מאוד לעתידו הכלכלי. על רקע זה הסכים להצעת הממונה וחתם על ההסכם, אשר סיים מסכת התדיינות בת כ-6 שנים אשר גרמה לו עוגמת נפש. על כן נעתר להצעה מקפחת, לפיה יהיה זכאי בפרישתו למחצית הזכויות להן היה זכאי קודמו בתפקיד.

אשר להכרעתי
סעיף 45 תקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), תשנ"ב-1991 מאפשר לבית הדין לדחות תובענה על הסף בהתאם להוראות הבאות -
(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
ההלכה הנוהגת בהקשר למחיקת כתבי טענות על הסף קובעת כי בתי הדין יפעילו סעד זה ביד קמוצה, וכי בית הדין יעדיף את בירור התובענה לגופה על פני מחיקתה על הסף ( דב"ע נב/3-217 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ' הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3, 14). מדיניות זו של בתי הדין להשתמש בסעד של מחיקה על הסף " ביד קמוצה ובמשורה", צריכה להיות מופעלת ביתר שאת ביחס לסעד של דחיה על הסף, בהתחשב בעובדה שדחייה על הסף תהיה בדרך כלל בבחינת מעשה בית דין.
בעניינינו, מתבקשת דחיית התובענה על הסף בעקבות קיומו של הסכם במסגרתו מוותר התובע על טענותיו לגבי השכר המגיע לו מכוח הוראות סעיף 6.1 להסכם הקיבוצי הכללי מיום 3.3.199 העוסק בחריגות שכר. אי לכך, מדובר למעשה בסוג של כתב ויתור עליו חתם התובע. לא בנקל תיחסם דרכו לערכאות של עובד התובע זכויות קוגנטיות מכוח יחסי עבודה. הכללים הנוקשים שנקבעו בפסיקה לבחינת תוקפם של כתבי ויתור, נועדו להגן על עובד ולצמצם את פערי הכוחות האינהרנטיים בינו לבין המעסיק. כך, ייבחן כתב ויתור ונסיבות חתימתו בכדי למנוע מתן תוקף לכתב ויתור שנחתם תוך הטעיית העובד או הפעלת לחץ, באופן שהעובד מוותר על זכויות המגיעות לו על פי דין ואף כאלה שהוא כלל אינו מודע אליהן. לעניין זה יפים דברי בית הדין בעניין בדב"ע 98/10 – 2 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפנט ( זק) בע"מ ( פורסם בנבו, 1.6.1999) –

"המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם. כך, לא יינתן תוקף לכתב ויתור במקרים אלה: (א) כתב הויתור אינו ברור וחד-משמעי; (ב) כתב הויתור לא הוסבר לעובד או שהעובד לא הבין אותו. (ג) העובד לא קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הויתור. (ד) יש פגם במסמך הויתור ( ה) לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך." וראו גם – " משפט העבודה בוחן בקפידה את תוקפם של כתבי-ויתור. עובד אינו יכול לוותר על זכות שנקבעה בחוק מגן או זכות שהוא מודע לה... לעומת זאת, עובד יכול לוותר על זכות שהוקנתה לו בחוזה במקרים מצומצמים, בהם הוא יודע בדיוק על מה הוא מוותר. כאשר הוצג לו חשבון מפורט המעמידו על משמעות הזכות, המחלוקת והוויתור..."
נוכח ההלכה הכללית באשר לסילוק התביעה על הסף וכן נוכח ההלכה הספציפית באשר לכתבי ויתור, לא מצאתי לנכון, בשלב מקדמי זה ובטרם נשמעו עדויות הצדדים והוצגו הראיות, להורות על דחיית התביעה על הסף. ודוק, במסגרת תגובת התובע לבקשה לסילוק על הסף נטענו טענות שונות נגד ההסכם ונסיבות חתימתו, דוגמה טענת להטעיה או עושק, המצריכות בירור עובדתי שניתן לעשותו במסגרת הליך הוכחות בלבד. עוד ייאמר כי טענת הנתבע לעניין שיהוי לא פורטה ודי בכך על מנת לדחותה.
לאור האמור לעיל – הבקשה נדחית.
עניין ההוצאות יוכרע במסגרת פסק הדין בהליך.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ט, (13 ספטמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: פליקס רובנצ'יק
נתבע: עיריית רמת גן
שופט :
עורכי דין: