ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועדה מקומית לתכנון חדרה נגד בועז טל :

בפני
כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון חדרה

נגד

נאשמים

1. בועז טל – באמצעות עוה"ד אבי דובין (ס. ציבורית)

2. רחל טל – באמצעות עוה"ד ירון נח (ס. ציבורית)

החלטה

לפני בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית.

רקע

1. בתאריך 29.11.16 הוגש כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירה של אי קיום צו בית המשפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. הנאשמים הינם בני זוג וביום 21.1.14 הורשעו בכך שבמהלך שנת 2012 הם בנו שלד מבלוקים ובטון בשטח של כ- 70 מ"ר בגוש 10570 חלקה 244 בגבעת אולגה חדרה מבלי שהיה להם היתר כחוק לעשות כן וחוייבו בין השאר בהריסת המבנה , אלא אם יקבלו היתר כדין עד ליום 21.1.15 (להלן: "צו ההריסה"). כעת מואשמים השניים בכך שלא קיימו את צו ההריסה כפי שהיה עליהם לעשות עד ליום 25.6.15 ובכלל.

2. בישיבת ההקראה הראשונה מיום 9.5.17 אליה התייצבו הנאשמים ללא ייצוג, הודו שניהם בכך שהם אכן לא קיימו את צו ההריסה . במצב דברים זה ולנוכח הצהרת ב"כ המאשימה בדבר כוונתה לעתור בבוא העת לעונשי מאסר על תנאי, קנס וחילוט התחייבות, הוריתי על מינוי סניגורים ציבוריים שייצגו אותם בתיק זה.
3. בדיון הבא מיום 11.7.17 בקשו ב"כ הנאשמים כי תינתן להם שהות לשם בדיקת נתוני המקרה לרבות בחינת האפשרות להעלאת טענה של אכיפה בררנית. לתמיכת בקשתם הגישו ב"כ הנאשמים את מכתבו של האדריכל והמשפטן מר אלי עמיר (להלן: "האדריכל") אל מהנדסת הועדה לתכנון ובניה בחדרה, בו העלה הלה - המטפל בהליכי התכנון למתן לגליזציה למבנה הנדון - טענות בנוגע לחריגות בניה שבוצעו על ידי שכניהם של הנאשמים ולא טופלו (נ/1).

4. ביום 3.9.17 בקש ב"כ נאשמת 2 כי אורה למאשימה להמציא לו מידע אודות היתרי הבניה, הבקשות להיתר, ההליכים שננקטו וכתבי האישום שהוגשו בגין עבירות של בניה ללא היתר בגוש 10570 בחלקות השכנות - 239,245,241 ובחלקה הנדונה – 244, וכן כי אורה למאשימה לאפשר לו או למי מטעמו לעיין בתיקי הפיקוח ו/או בתיקי הבניין הרלבנטיים לחלקות הללו. בקשה זו נומקה בכוונת נאשמת 2 להעלות בבוא העת טענה מקדמית של "הגנה מן הצדק" בשל אכיפה בררנית, והתבססה על מכתבו הנ"ל של האדריכל אל מהנדסת הועדה המקומית כאמור.

5. בתגובתה לאותה בקשה הסכימה המאשימה להמציא לב"כ נאשמת 2 את רשימת כתבי האישום שהוגשו בנוגע למבנים שנבנו בחלקות מושא בקשתו, לרבות תוצאות ההליכים שננקטו כנגד הנאשמים באותם מקרים.

6. בהחלטתי מיום 6.11.17 ציינתי כי הצעת המאשימה סבירה ונכונה בעיני ומשכך הוריתי לה להעביר אל ב"כ נאשמת 2 את הרשימה כאמור. ב"כ נאשמת 2 התבקש להודיעני האם בנסיבות אלה עומד הוא על שאר חלקי בקשתו.

7. ביום 7.12.17 הגיש ב"כ נאשמת 2 הודעה בה פורטו ממצאי האדריכל ביחס לחריגות הבניה שבוצעו בחלקות מושא בקשתו וליתר דיוק - אלה שהוגשו בגינן כתבי אישום אך לא בוצעה בהם כל אכיפה. ממצאים אלה נתמכו בתצלומים שצורפו להודעה.
לנוכח אותם נתונים, בקש ב"כ נאשמת 2 כי אורה למאשימה לאפשר לאדריכל לעיין בתיקי הפיקוח והבניה של מבצעי חריגות הבניה, שכניהם של הנאשמים - מסעוד אלקובי, ששון סעדון ו בני מסילקר, או לחלופין להמציא לו את כל המסמכים המצויים בתיקים אלה, על מנת שיוכל לבדוק איזה פעולות אכיפה ביצעה המאשימה בעניינם, אם בכלל.

8. בהתייחסותה להודעה והבקשה הנ"ל, הודיעה ב"כ המאשימה שבבדיקתה את תיקי הבניין הקשורים לשלושת המקרים הנ"ל, נמצא כי מדובר בכתבי אישום שהוגשו לפני עשרות שנים (בעניינו של אלקובי – בשנת 1972 ובעניינם של ששון ומסילקר – בשנת 1998) וכי לא ניתן לאתר את גזרי הדין שניתנו בקשר אליהם, בשל הזמן הרב שחלף.

לגופו של עניין טענה ב"כ המאשימה כי אף אם לא ננקטו פעולות אכיפה כנגד הבניה הבלתי חוקית שנעשתה בסביבתם של הנאשמים, הרי שלא היה בכך כדי להצדיק עשיית דין עצמי וקביעת עובדות מוגמרות בשטח ו גם אין בכך כדי למלט את הנאשמים בתיק זה מן הדין.
עוד טענה המאשימה כי אין דינה של בנייה שבוצעה לפני עשרות שנים כדינה של בנייה חדשה משנת 2014 וגם כי רמת האכיפה השתנתה מאז ללא הכר.

9. לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, לממצאים שפורטו בהודעת נאשמת 2 ולהתייחסות המאשימה כאמור, סברתי כי דין הבקשה ל עיון בתיקי הפיקוח והבניה הנ"ל להתקבל וכך גם הוריתי (ר' החלטתי מיום 20.3.18).

10. ביום 31.5.18 הוגשה בקשת שני הנאשמים לביטול כתב האישום בתיק זה, מטעמים של הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית, היא הבקשה המונחת לפני עתה.

הבקשה ונימוקיה

11. הטענה העיקרית העומדת בבסיס הבקשה היא שבחינת תיקי הפיקוח והבניין הנוגעים לבתי שכניהם של הנאשמים הולידה "תמונה עגומה" המא שרת כי המאשימה נוקטת "אכיפה בררנית בוטה וגלויה ואף ידעה כי צווים שיפוטיים לא מבוצעים ולמרות זאת לא אכפה את הדין באופן שווה כלפי כולם ". לתמיכת טענה זו צרפו ב"כ הנאשמים לבקשתם את ממצאי הבדיקה שנערכה על ידי האדריכל (ר' נספח א' לבקשה).

12. עוד טוענים ב"כ הנאשמים כי האכיפה הבררנית הננקטת על ידי המאשימה הסבה להם נזק בלתי הפיך שכן בעקבות פנייתם אליה בבקשה להכשרת הבניה שלהם בדיעבד, הסתבר להם כי לא יוכלו להכשירה בשל ניצול מלוא אחוזי הבני ה ותכסית הקרקע על ידי שכניהם שאותם הם מכנים "עברייני בניה".

13. בהתייחסותם לטענת המאשימה לפיה צווי ההריסה שניתנו בעניינם של השכנים ישנים המה ולכן אינם נאכפים, טוענים ב"כ הנאשמים כי צווי בית משפט אינם מתיישנים, ולנוכח כל המפורט לעיל, עומדים הם על כך שמדובר במקרה בו הוכח כי המשך ניהול ההליכים נגדם יגרום לעיוות דין ולתחושת חוסר צדק קיצוני, בין אם עקב האכיפה הבררנית ובין אם עקב אי יכולתם להכשיר את הבניה עקב אותה אכיפה בררנית.

תגובת המאשימה

14. את התנגדותה הנחרצת לבקשה מנמקת המאשימה באלה:

א. הנאשמים עשו דין לעצמם בכך שלא ערערו על גזר הדין שניתן בעניינם כשהם היו יכולים לעשות כן, לא בקשו את הארכת מועד ביצוע צו ההריסה והחליטו על דעת עצמם שלא לקיים את הצו. במצב דברים זה ובהתאם להלכה הפסוקה (ע"פ (חיפה) 3270/08 מדינת ישראל נ' חדיד), קשה אם לא בלתי אפשרי לבסס טענה של הגנה מן הצדק.

ב. העבירה של אי קיום צו בית משט נחשבת כעבירה חמורה במיוחד (רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל).

ג. הממצאים העולים מתיקי הפיקוח והבניין הקשורים בנכסי שכניהם של הנאשמים, מלמדים על כך שגם אם בוצעה אכיפה באופן חלקי (כשעל פי הפסיקה לא כל אכיפה חלקית תיחשב כאכיפה בררנית) , אזי בסופו של דבר לא ניתן לטעון שהועדה לתכנון ובניה נמנעה מנקיטת אמצעי אכיפה כנגד כל השכנים ועשתה כן בעניינם של הנאשמים בלבד (ר' למשל כתב האישום שהוגש כנגד השכן ניסים יהודה בעבירה של אי קיום צו שיפוטי – תו"ב 21623-03-13).

ד. מרבית הממצאים המפורטים בדו"ח שהוכן על ידי האדריכל קשורים במקרים ישנים עד מאוד (כ- 30 שנים). יכולות האכיפה של הועדה השתנו מאז וגם אם בעבר היו מחדלים, הרי שאין בהם כדי להוות מחסום מפני אכיפת החוק כנגד בניה חדשה כיום.

ה. בתו"ב (חדרה) 45938-09-15 הועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' יעקב ורחל קרול, בו בוטל סעיף האישום של אי קיום צו מטעמים של הגנה מן הצדק, קבע בית המשפט (אנוכי – ר.ס.מ – בעקבות פסק דינה של כבוד השופטת ע' ארבל בע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל)) כי שיהוי של למעלה מחמש שנים בהגשת כתב אישום צריך להיחשב כשיהוי בלתי סביר, וגם מן הטעם הזה, בין שאר, לא הוגשו כתבי אישום במקרים הישנים כל כך של השכנים.

דיון והכרעה

15. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת להכריע בבקשה לביטול כתב אישום בשל אכיפה בררנית, על בית המשפט לבחון את אופן התנהלותה של המאשימה כלפי מי הנחשבים "שווים" בנתוניהם הרלבנטיים לנאשם המעלה את הבקשה:

"...אכיפת הדין נגד אדם אחד והימנעות מאכיפתו נגד אחרים – כאשר מדובר במקרים דומים – היא אכיפה בררנית (selective enforcement). אכיפה בררנית יכולה לקבל ביטוי באחד משני מופעים: הראשון, החלטה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה נדונה; השני, החלטה להעמיד לדין בשעה שבפרשות אחרות שעניינן דומה לא הוגשו כתבי אישום. [...]. כך או כך, המשותף לשני פניה של הטענה הוא כי סמכות האכיפה הופעלה נגד אחד ולא נגד אחרים, ללא כל טעם טוב להבחנה ביניהם..." (ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ).

על הטוען לאכיפה בררנית להראות אם כן כי :

  1. עניינם של האחרים דומה לעניינו מבחינה עובדתית, באופן המצדיק התייחסות מקבילה, דהיינו הגשת כתב אישום דומה גם נגדו ("קבוצת שוויון").
  2. אי נקיטת הליכים דומים כנגד האחרים מהווה אכיפה בררנית פסולה, להבדיל מ"מצבים רגילים ולגיטימיים של אכיפה חלקית מטעמים של מגבלת משאבים וסדרי עדיפויות" (ר' ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל).
  3. ככל שהצליח לעמוד בשני השלבים דלעיל – לשכנע כי מדובר במצב המחייב את ביטול כתב האישום או זיכוי הנאשם, ולא די בריפוי הפגם באמצעים מתונים ומידתיים יותר כגון התחשבות בעונש (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ').

16. מן הנתונים שהונחו בפני (ממצאי בדיקת האדריכל את תיקי הפיקוח והבנייה בגוש 10570 חלקות מס' 239, 245, 241 ו- 244 בגבעת אולגה חדרה, דהיינו בחלקה בה נבנה המבנה מושא כתבי האישום שהוגשו נגד הנאשמים ובחלקות השכנות לה), עולים - בין השאר - הממצאים הרלבנטיים העיקריים שיפורטו להלן:
ניסים יהודה המתגורר בחלקה 239, הועמד לדין בשנת 2000 והורשע בשנת 2001 בגין בניה ללא היתר (ת"פ 3557/00) . בשנת 2013 הועמד הלה לדין בגין אי קיום צו ההריסה שניתן בעניינו בעקבות הרשעתו בתיק הקודם הנ"ל (תו"ב 21623-03-13) ועל אף שמאז נדחתה בקשתו להכשרת הבניה בדיעבד, נמנעה המאשימה מלאכוף את צו ההריסה שהוצא נגדו.גם צווי הריסה ואיסור שימוש מאוחרים יותר (מהשנים 2009 ו- 2013) שהוצאו נגד יהודה בגין בניה נוספת ללא היתר (בתו"ב 21623-03-13 הנ"ל) לא בוצעו ולא נאכפו.
ציון חדד המתגורר גם הוא בחלקה 239, הועמד לדין בשנת 1999 והורשע בשנת 2000 בגין בנית מס' מבנים ללא היתר (ת"פ 1424/09). צווי ההריסה שהוצאו נגדו לא בוצעו ולא נאכפו עד כה והוא מעולם לא הועמד לדין בגין אי קיומם.
מסעוד אלקובי המתגורר בחלקה 244 (החלקה בה מתגוררים הנאשמים) הורשע בשנת 1972 בעבירה של בניה ללא היתר (ת"פ 1210/72) ועל אף שתנאי ההיתר שניתן לו לאחר מכן לא מולאו ואף הופרו על ידו, נמנעה המאשימה מלאכוף בעניינו את אותם תנאים.

גם במהלך השנים שלאחר מכן - מאז שנת 1994 ואילך, נמנעה המאשימה מנקיטת אמצעי אכיפה בעניינו של אלקובי אשר בנה מבנים נוספים ללא היתר, לרבות כאלה שנבנו בסטיה ניכרת מגבול החלקה. בשנת 1997 הועמד אלקובי לדין בגין סגירת קומה בשטח של כ- 55 מ"ר ללא היתר ועל אף שבהמשך הוכשר רק חלק מהבניה הזו בדיעבד, נמנעה המאשימה מנקיטת אמצעי אכיפה נגדו.
שושנה ואייל שמעי המתגוררים בחלקה 245, הועמדו לדין בשנת 2008 והורשעו בשנת 2009 בעבירות של בניה ללא היתר (תיק עמ"ק 189/08) וצו ההריסה שהוצא נגדם לא נאכף עד כה, גם לא בדרך של העמד תם לדין בגין אי קיומו .
בני משפחת מסילקר המתגורר ים בחלקה 245, הועמד ו לדין בשנים 1999 ו- 2006 בגין עבירות של בניה ללא היתר וצווי ההריסה שהוצא ו נגדם לא נאכ פו עד כה, גם לא בדרך של העמדת מי מהם לדין בגין אי קיומם .

17. נתונים אלה ממלאים לטעמי אחר הדרישה לקיומה של "קבוצת שוויון" שכן מדובר בשכניהם של הנאשמים אשר בצעו גם הם עבירות של בניה ללא היתר ולא בצעו את צווי ההריסה שהוטלו עליהם על ידי בית המשפט ו/או לא עמדו בתנאים שהוצב בפניהם לקבל היתר והמבנים שנבנו על ידם בניגוד לחוק נותרו על כנם.

18. כנגד אחד מן השכנים – ניסים יהודה, הוגש כתב אישום בגין אי קיום צו שיפוטי, בדומה לזה שהוגש כנגד הנאשמים ואילו כנגד השאר לא הוגשו כתבי אישום דומים. ההבדל בין יהודה לשכנים האחרים נראה על פניו ככזה הנעוץ בעיתוי בו הוצא צו ההריסה, שכן בעוד שבעניינו בדומה לעניינם של הנאשמים, מדובר בצווים שהוצאו בעשור האחרון (2013 ו- 2014) אזי בעניינם של השאר מדובר בצווים שהוצאו שנים רבות קודם לכן – בעשור הקודם ועוד לפני כן.

19. במצב הדברים המתואר לעיל, לא שוכנעתי כי המאשימה נהגה ו/או נוהגת כלפי הנאשמים בשרירותיות, בדרך פסולה או באופן העומד בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית כלשונו של סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982, ובנוסף לכך אני סבורה כי מדובר בפגם שניתן לרפאו באמצעים פחות חמורים מביטולו של כתב האישום, כדוגמת התחשבות בענישה.

20. הנאשמים אשר יכולים היו לערער על גזר הדין שניתן בעניינם בשעתו וכלל בין השאר גם את צו ההריסה נמנעו מלעשות כן וגם לא בקשו את הארכת המועד לביצועו. זאת ועוד, לא מצאתי כי יש בממצאים המפורטים בדו"ח שהוכן על ידי האדריכל - כשלעצמם, כדי לבסס את טענת הנאשמים בדבר הנזק שלטענתם נגרם להם כתוצאה מאי אכיפת הצווים שהוטלו על שכניהם במהלך השנים, מלבד ציון העובדה שבחלק מהמקרים נבנו המבנים שאותם היה על השכנים להרוס תוך סטיה לתוך חלקה סמוכה , ולא בהכרח לחלקה 244 הנדונה כאן.

21. סוף דבר, מפני הנימוקים דלעיל, הבקשה נדחית.

תשובת הנאשמים לכתב האישום תינתן ביום 16.10.18 בשעה 08:30.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותעדכן את יומני.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ח, 09 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ועדה מקומית לתכנון חדרה
נתבע: בועז טל
שופט :
עורכי דין: