ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איילון חברה לביטוח בע"מ נגד משאבות בטון אלמסרי בע"מ :

לפני כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין

התובעות:

  1. איילון חברה לביטוח בע"מ
  2. בראב טל רות, ת.ז. XXXXXX786

שתיהן - ע"י ב"כ עו"ד אריה ימין ואח'

נגד

הנתבעות:

  1. משאבות בטון אלמסרי בע"מ
  2. הראל חברה לביטוח בע"מ

שתיהן – ע"י ב"כ עו"ד יריב פורת ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים:

לפניי תביעה שעניינה נזק רכוש שנגרם בתאונת דרכים, ש לפי הנטען אירעה בסביבות השעה 20:00 ביום 19.10.2016, ברחוב המעגל ב גבעתיים (להלן: "הרחוב"). במסגרת התאונה נפגע רכב התובעת 2, המבוטח על ידי התובעת 1 , כשעמד בחניה (להלן: "רכב התובעת"). לטענת התובעות רכב התובעת נפגע כתוצאה מנהיגה רשלנית של נהג הנתבעת 1 ברכבה של הנתבעת , משאית שעליה משאבת בטון, שמספר הרישוי שלה הוא 91 -890-33 (להלן: "המשאית"), ששרטה את רכב התובעת; לפי התמונות שהוצגו [ת/3] - בצידו הימני לכל אורכו (להלן: "התאונה").

לטענת התובעות, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים שתוקנו; סך התביעה הכולל הוא - 10,402 ש"ח .

הנתבעות מכחישות בכתב ההגנה מעורבות כלשהי בתאונה; ולמעשה השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בענייננו , היא : האם עמד ו התובע ות בנטל השכנוע להוכחת גרסת ן באשר לתאונה , ככזאת הקושרת את הנתבעת 1 או מי מטעמה שנהג במשאית – לתאונה?

עוד מכחישות הנתבעות את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, את אופן שומתם, את גובהם, ואת הקשר הסיבתי בינם לבין התאונה.

הראיות והעדויות

על פי עדות בנה של בעלת רכב התובעת , בנה של התובעת 2, ב חקירתו בבית המשפט, ביום 19.10.2016 חנה רכב התובעת ברחוב ליד הבית בו מתגוררת אימו, ובבנין הסמוך התנהל אתר בנייה ; לשמע רעשים מבחוץ ירדו התובע ואימו מדירתה לרחוב . במקום האירוע כבר נכח שוטר אשר ניהל את בדיקת האירוע. השוטר סיפר לבנה של התובעת 2 כי משאית בטון שע מדה ברחוב פגעה במספר רכבים , לרבות – רכב התובעת , ומסר לו גם את פרטי המשאית.

התובעות מצרפות לכתב התביעה, בין היתר, "טופס מידע על נתוני הנזק בלבד" מאת המשטרה (להלן: "טופס המשטרה" ), כשהוא חתום על ידי חוקר בכיר מתחנת גבעתיים, לפי החותמת - ביום 20.10.16. בטופס מצוינים פרטי רכב התובעת והמשאית, ומועד התאונה (בתיקון בכתב יד); מצוין בטופס כי מצב התיק "בחקירה" מ-19.10.16; וכן - לגבי פרטי הרכב ים המעורב ים, לבד מפרטי רכב התובעת, נרשם גם רכב נוסף : מספר רכב: "9189033", סוג רכב: "עבודה משאבת בטון", ותוצר רכב: "דימלרקריזלר".

התובעות הגישו מטעמן טופס "הודעה על תאונת דרכים" בכתב יד שמסר בנה של התובעת 2 המבוטחת, לתובעת 1 [ת/2], שמתוארך: 20.11.16, שבו מצוין מספר התיק במשטרה שנפתח בענין התאונה , מספר המשאית, התוצרת שלה וסוגה – פרטים המתאימים למצוין בטופס המשטרה, וכן - בתיאור נסיבות המקרה, נרשם: "הרכב שלי חנה ליד אתר בנייה. משאית בטון נתקעה ברכב החונה ושרטה אותו לכל אורכו. באירוע נכח שוטר." (ההדגשה הוספה). אעיר כי טופס מודפס , שנחזה כהודעה ראשונית על האירוע למבטחת מיום 17.11.16 , הוגש אף הוא [ת/1], ובו לשון תיאור האירוע: "בן המבוטחת חנה ליד אתר בניה ורכב צ"ג משאית בטון עבר ברחוב צר ופגע ברכב המבוטח בכל צד ימין.".

התובעות טוענות כי התאונה התרחשה בשל חוסר זהירות נהג הנתבעת 1 שמגעת כדי התרשלות שגרמה לנזק; וכי לא הייתה ל הן הידיעה כיצד התרחשה התאונה , לבד מדיווח של שוטר בתפקיד שהודיע שהתאונה נגרמה על ידי המשאית, כאמור; ועל כן, בהתקיים שאר יסודות ה"דבר מדבר בעדו", בנסיבות ענייננו, על הנתבעות מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשלו בנסיבות המקרה.

הנתבעות הגישו מטעמן את מכתב דחיית האחריות ששלחה הנתבעת 2 לתובעת 1 "מבדיקתנו עולה כי אין לייחס רשלנות כלשהי למבוטחנו" [נ/1]. בכתב ההגנה, כאמור, מוכחשת מטעם הנתבעות מעורבות כלשהי של המשאית בתאונה זו או בתאונות אחרות בזמנים הרלוונטיים לתביעה (ס' 7) .

מהעדות הראשית מטעם הנתבעות, עולה כי לגרסת הנתבעות , שלא פורטה בכתב ההגנה מטעמ ן, המשאית אשר נטען כי הייתה מעורבת בתאונה , כלל לא הייתה מצויה ב עת התאונה באזור שבו נטען כי הייתה תאונה. על פי יומן העבודה אשר הוצג בבית המשפט על ידי עד מטעמה של הנתבעת, האחראי על איסוף נתונים לגבי עבודת משאיות המשאבות [ב-ש' 17-21 בעמ' 5 לפרו']:
"המשאית היתה באתרים אחרים. אני מסביר לבית המשפט שאורך המשאית הוא 62 מטר ומדובר במשאבה גדולה והאורך של הכבל מגיע לגובה של 12 קומות. המשאית היתה בחולון ביום התאונה ולאחר מכן בנס ציונה. בשעה שתיים בצהרים המשאית היתה בחולון. היציקה לוקחת זמן, הכל תלוי כמה קוב היה שם. במקרה שלנו היציקה לקחה בין שעתיים לארבע שעות, זה מגיע לכ-40 קוב.".

יש לציין, כי מספרי המשאיות שעובדות עם המשאבות הבטון לא מצוינים ביומן שהציג , ועדותו לגבי משמעות הרישומים למשאית הנדונה היתה לפי ידיעתו הוא [ש' 2-3 בעמ' 6 לפרו'] . העד אישר בחקירתו, כי חלק מהמשאיות של החברה היו ברמת גן, שהיתה משאית באותו יום בתל אביב, וכן – ש"ביום אחר היינו בר"ג גבעתיים", ושביום אחרי היו "בגבעתיים אני לא זוכר איפה האתר הזה" [ש' 10-17 בעמ' 6 לפרו'].

אף שלפי עדות העד, המבטחת של המשאית , הנתבעת 2, פנתה למשרד הנתבעת 1 לקבלת גרסה לתאונה , לא מצאו הנתבעות להציג לבית המשפט את "הודעת מבוטח", היינו - את תשובת הנתבעת 1 או מי מטעמה, ובה גרסה המשיבה לדרישת התובעת 1 (שהוצגה - טרם הגשת התביעה) לשיפוי בגין התאונה ( הודעה מטעם בעלי המשאית או נהגה); זאת - לאחר שהעד מאשר בעדותו ש"שיכול להיות שרשמנו גרסה" (בתשובה לפניית המבטחת של המשאית) [ש' 23-25 בעמ' 6 לפרו] , ושמהמוצהר ב-ס' 3 לתצהיר הנתבעת לכתב ההגנה עולה כי בהחלט נמסרה לנתבעת 2 מטעם הנתבעת 1 "הודעת מבוטח".

לפי עדות עד הנתבעות, הוא לא נוהג במשאית זו, וככלל יש למשאית המדוברת "שני נהגים ברכב הזה", והוא איננו יודע להגיד מדוע מי משני נהגים האלה (שהם בעבודה - בעת מתן עדותו) לא התייצב למתן עדות [ש' 26-32 בעמ' 5 לפרו']. ועוד אישר, כי לעיתים קורה שהעבודה מסתיימת בשעות שבע שמונה בערב [ש' 29-30 בעמ' 6 לפרו' ].

עוד אציין, כי במהלך שמיעת העדויות בחנתי עם העד מטעם הנתבעות את האפשרות לוודא את מיקומה המדויק של המשאית בעת התאונה באמצעים ט כניים; והוא אישר לשאלותי, שאם נהג בורח לו - יש לו אמצעים לאתרו ; זאת - באשר הנתבעת 1 מנויה אצל חברת פויטנר שנותנת שירותי מעקב גי.פי.אס שמותקן במשאיות החברה [ש' 14-19 בעמ' 7 לפרו']. על כן, בתום שמיעת העדויות הצעתי לצדדים להסכים על אפשרות שתהיה לנתבעת, "למען גילוי האמת" , להגיש לבית המשפט – כהשלמה לראיותיה - דו"ח איכון של חברת פוינטר לגבי המשאית המדוברת בשעות הרלוונטיות לענייננו; הצדדים קיבלו את הצעתי , ונתתי צו מתאים [ש' 12-17 בעמ' 8 לפרו'].

דא עקא. לאחר תזכורת שנתתי בהחלטה , צירפו הנתבעות להודעה שהגישו לבית המשפט ב-8.7.18 תשובה מאת חברת פוינטר מיום 6.5.18 , כי לא ניתן להוציא דו"ח איכון למשאית זו עבור המועד הרלוונטי (מועד התאונה) , שכן (כך מתברר למרות עדות העד מטעם הנתבעות), בתאריך הנדון הנתבעת 1 לא היתה מחוברת במשאית זו - לשירות ניהול צי.

עוד ראוי לציין, כי הנתבעות ביקשו, טרם דיון ההוכחות, לזמן לדיון למתן עדות מטעמן אדם בשם מוחמד טהא עדנאן ; כשבבקשה נכתב: "הזמנת עד זה תשפיע על תוצאות הדיון, שכן בידיו מידע העשוי לשפוך אור אודות נסיבות אירוע התאונה, נשוא התביעה.". לבקשת הנתבעות, הוריתי לזמנו בצו. למרות האמור, הנתבעות לא העידו אדם בשם זה, ולא טענו כי יש לאפשר העדתו; הענין נזנח.

לאחר השלמת תשובת הנתבעות בענין חברת פוינטר, כאמור, מצאתי לתת הזדמנות לצדדים להודיע האם ברצונם להגיש סיכומים בתיק זה, לאחר שבדיון - טרם ס יכמו; התובעות – הודיעו על וויתור על הגשת סיכומים מטעמן , והנתבעות - צפו בהחלטותי המפנות אליהם שאילתה בענין זה, שגם נשלחו אליהן במייל , ובחרו שלא להשיב לשאלתי.

דיון והכרעה:

כאמור, השאלה העיקרית הטעונה הכרעה במקרה שלפני, היא: האם עמדו התובע ות בנטל השכנוע להוכחת תביעת ן, ובתוך כך - הוכחת מעורבותה של משאית הנתבעת 1 בתאונה מושא תביעה זו, ואשמה של הנתבעת 1?

הנתבעות טוענות, כי, בכל מקרה, על התובע להוכיח כי אכן רכב הנתבעת 1 היה מעורב התאונה, וזאת בהתאם לכלל: "המוציא מחברו עליו הראיה" ; ו כי בנסיבות המקרה אין להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעות .

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים, ושמעתי את העדויות, כפי שפורטו לעיל, כאמור, מצאתי לקבל שבנסיבות ענייננו, נטל הראיה עובר בנסיבות ענייננו לנתבעות ; וכי הנתבעות לא הוכיחו היעדר מעורבותן בתאונה והיעדר התרשלותן בגרימתה . הכל כמפורט להלן.

אפתח ואומר, כי מצאתי להאמין לעדות בנה של התובעת 2 בחקירתו לפניי . באופן בו הועברה, נחזית העדות להיות מדויקת; לא נעשה כל ניסיון להעצים או לעגל פינות; מקום בו העד לא פעל לביצוע פעולה כלשהי או לא ידע דבר מסוים – הדברים נאמרו, ללא התחמקות . תוכן עדות העד גם נתמך במסמכי ההודעה למבטחת מ"זמן אמת" , ת/1 ו- ת/2, וכן – מהפרטים שבטופס המשטרה. אפנה לכך, שמספר תיק המשטרה מצוין בהודעה למבטחת [ת/1], שבה גם מצוינת נוכחות השוטר, כאמור.

אמנם עדות העד מטעם התובעות (בהיותו בנה של התובעת 2) היא מעין עדות בעל דין יחידה ; אך, כאמור, אמינותה של העדות ו קיומם של המסמכים מ"זמן אמת" שצורפו לה שתומכים בתוכנה, מאפשרים לבית המשפט להסתמך עליה בקבלת הגרסה המקופלת בה, וודאי - לצורך בחינת הוכחת תנאי התקיימות חזקת "הדבר מדבר בעדו".

עד התובעות אמנם לא ראה את עצם קרות התאונה בחושיו, אלא ניזון לשם כך, לעדותו, שאמינה בעיני, כאמור, מדיווח של שוטר אשר נתן לו את פרטי המשאית הפוגעת בא ירוע שקרה אך מעט קודם לכן (העד ואימו שמעו רעש וירדו מהדירה, כאמור). מדובר, אם כן, בסוג של רס ג'סטה, או הקפאת הזיכרון, לגבי מידע שנמסר לעד ליד המכונית השרוטה קרוב ל"זמן אמת" של עצם אירוע התאונה, מתוך רישום דו"ח על ידי השוטר, אשר ממילא תפקידו לשמור על הסדר ובטחון הציבור. אעיר כי, בתאונות מסוג זה של "פגע וברח" כשנהג הרכב הנפגע אינו ברכב (ראה הערה בענין ב- ת/1) והפגיעה היא פגיעת רכוש בלבד – חלק מעבודת המשטרה לסייע לציבור על שמירת הסדר – הוא בעצם איסוף פרטים לגבי זהות הרכב ומסירתם למי שרכושו נפגע , על מנת שמזיקים יוכלו להיתבע בתביעות אזרחיות בגין אשמם.

אני מוצא כי התובעות הרימו את נטל הראייה הראשוני להוכיח שנמסר מאת שוטר בתפקיד לתובע כי המשאית היא שגרמה לתאונה בה נגרם נזק לרכב שחנה; היינו - להוכיח התקיימותו של התנאי השני לחזקת "הדבר מדבר בעדו": שהנזק נגרם על ידי נכס שלא בשליטת התובעת 2 או מי מטעמה. הנטל הראשוני הורם, כאמור, ואינני מוצא להחזיק נגד התובעת שלא זימנו את השוטר המדובר למתן עדות בבית משפט, לאחר שמסרו במצורף לכתב התביעה את דו"ח פרטי התאונה של המשטרה , והודעת מבוטח ממנה עולה - נוכחות שוטר באירוע התאונה, דברים שאושרו בעדות בן התובעת בבית המשפט. אם כן, לנוכח המסמכים שצורפו לכתב התביעה, יכולות היו הנתבעות לפעול בניסיון להפרי ך את גרסת התובע, לרבות – באמצעות הצגת מלוא תיק המשטרה, וזימון כל מי שמעורב בו לעדות; והן בחרו לא לעשות כן.

אפנה לכך, שעמדת הנתבעות בענייננו (גרסה כוללנית שאין מעורבות כלשהי בתאונה) ממנה עולה שאמנם קיים טופס המצביע על פתיחת תיק משטרה שבו חקירה בענין מעורבות המשאית המדוברת בתאונה הנטענת, אך – בעצם - לא היו דברים מעולם, אינה עולה בקנה אחד עם "חזקת תקינות המעשה המינהלי". מדובר בטופס רשמי וחתום, שבו ציון חקירה שמנהלת בענין מעורבות המשאית בתאונה. במקביל, מתברר שהמספר של המשאית כפי המצוין בדו"ח, אכן מתאים למשאית לשאיבת בטון, כמצוין בטופס המשטרה (כשעד התובעות מתאר מפגש עם השוטר מיד בסמוך לאחר האירוע, ומסירת פרטי המשאית – כבר אז, כאמור). גם מסיבה זו, הנטל להוכיח שהמשאית המדוברת לא היתה או עברה ברחוב באותו ערב, עובד לנתבעות.

כהערת ביניים, אציין, כי אמנם, עד התובעת העיד לראשונה בחקירתו כי בבית משפט כי רכבים נוספים נפגעו מאותה תאונה, ואין לכך אינדיקציה בפרטי הודעתו על התאונה למבטחת . לגבי נקודה זו - אולי מדובר בסוג של "עדות כבושה"; אך , יש לקחת בחשבון שהתובע הסביר בעדותו, שלא י דע בעת מילוי טופס ההודעה על התאונה, שפרט זה חיוני לצורך דיווח למבטח. די לי בכך, ובכך ש העד מטעם הנתבעות לא ידע בעצם איזו גרסה נמסרה מטעם הנתבעת 1 לחברת הביטוח של המשאית - הנתבעת 2, כדי שבנסיבות - לא אזקוף את כבישת נקודה זו בעדות - נגד התובעות.

אם כן, עומד רכב בחניה ונשרט בהיעדר בעליו. לפי מה שמוסר לבנה של בעלת הרכב שוטר שהיה במקום בתפקיד ורשם דו"ח על הפגיעה (שהוביל לפתיחת תיק משטרה – שפרטיו נמסרו בעצם לנתבעות עם כתב התביעה) , הרכב הפוגע הוא ייחודי ביותר ; מדובר במשאית ענק באורך של 62 מטרים שעליה משאבת בטון גדולה. לפי העדות מטעם התובעות, מדובר ברחוב צר, ובמקום בו קיים גם אתר בניה ; אלו שתי עובדות , ש מופיעות בהודעות המבוטח שצורפו לכתב התביעה, ושהנתבעות לא מצאו להביא ראיות או עדות להפריכן.

בעצם, הנתבעות לא הציגו גרסה שמציינת היכן היתה המשאית בשעה 20:00 ביום התאונה. בתחילה זימנו הנתבעות באמצעות בית המשפט עד בשם מוחמד טהא עדנאן, אך - בפועל - בבית המשפט התייצב למתן עדות עד אחר (שם אחר ומספר תעודת זהות אחר) , שאישר, ש על נהיגת המשאית מופקדים נהגים ידועים - שניים, וכי הם נוהגים לעבוד על המשאית גם עד לשעה שבע שמונה. בניגוד לכלל הראיה הטובה ביותר, בוחרות הנתבע ות להציג מטעמן יומן עבודה , שבו לא מצוין מספר המשאית העובדות במפורש, כך שאנו נדרשים להסתמך על עדות בעל דין יחידה לגבי השיוך של המשאית לפרטים שעליהם מצביע העד ביומן. יתר על כן, גם לפי האמור ביומן, אין פירוט מה עשתה המשאית שבענייננו בשעות ערב של יום התאונה , ומתי סיימה את עבודתה - בחולון, ולאחר מכן – ב נס ציונה. העד איננו בא ואומר מלשון: ביררתי עם הנהגים בשעה 20:00 האם היו ב...". אין, בעצם, בגרסת הנתבעת כפי שהיא מתבררת באולם בית המשפט, הכחשה לייתכנות שהמשאית בשעה 20:00 או סמוך לה יכולה היתה להיות במ קום התאונה; אין גם הכחשה שקיים אתר בגבעתיים שמקבל שירותים מאת הנתבעת 1, אך נטען ש לפי היומן, זה היה ביום אחרי.

מכונית התובעת עמדה בחניה, ונשרטה על ידי מכונית חולפת. הנתבעת לא יודעת להכחיש – על פי העדות שהביאה - שזו המשאית. הנתבעת בעלת רכב ייחודי, שאין מחלוקת שדורש רישום ומעקב קפדני על פעולותיו, בכל שעה ושעה. כאמור, הפרטים הרשומים ביומן העבודה אינם פוסל אפשרות של הגעת המשאית למקום התאונה בשעה שארעה. לנתבעות יש המידע מי נהג ברכב באותן שעות (נהג אחד או שניים); היתה להן כל היכולת לאתר את נהגי הרכב ולהביאם למתן עדות ; אי -הבאתם לעדות נזקפת לחובת הנתבעות, שאזכיר כי זימנו למתן עדות עד (מוחמד טהא עדנאן) ש" בידיו מידע העשוי לשפוך אור אודות נסיבות אירוע התאונה, נשוא התביעה. ", ולא מצאו להעידו; ושבסופו של יום העידו עד שלא נהג במשאית ואיננו יודע לאמר אם נמסרה גרסה למבטחת המשאית (ומהי) , שעה שנמסרה גרסה ב"הודעת מבוטח" - ולא הוצגה לבית המשפט.

כאמור, הנתבעות יצרו רושם בעדות העד מטעמן, שקיים מעקב רציף אחרי תנועותיה של משאית כזאת בעזרת מעקב ג'י.פי.אס; והנה, מתברר שכ אשר הן נדרשות לעשות במעקב זה שימוש לצרכי הוכחת גרסתן - מעקב זה אינו קיים.

אבהיר, שבניגוד לתיק פלילי בו אולי לא רובצת על הנאשם הוכחת אליבי, הרי בענייננו, בתיק אזרחי בו התובעות מרימות את הנטל להוכחת שני היסודות הראשונים של החזקה בדבר "הדבר מדבר בעדו", היה על הנתבעות להוכיח "אליבי" זה. בנסיבות בהן קיים דו"ח משטרה שממנו עולה שקיימת חקירה לגבי מעורבות המשאית המדוברת בגרימת נזק רכוש לרכב התובעת, ולפי עדות עד התובעות החקירה נוהלה שלא בגין תלונה שלו (מה שאינו נסתר מנוסח טופס המשטרה), אין הנתבעת יכולה "להסתתר" תחת הצגת יומן עבודה שמצביע אולי (אולי כי אין מספרי משאיות ביומן, כאמור) על מיקום המשאית בשעות אחרות (משעת התאונה) – בעיר סמוכה. אין מדובר בענייננו, בעוד מכונית, אחת - מעכברי העיר, שכולם דומים. מדובר במשאית ענק, מהגדולות שניתן לתאר, שפוגעת ברכב בסמוך לבית התובעת 2 ובסמוך לאתר בניה שיכול שהנתבעת 1 נותנת גם לו שירותים ( העד מעיד, שהנתבעת 1 נותנת שירותי בטון בגבעתיים).

על פי הראיות והעדויות שהוצגו לי בנדון, אני מוצא שהמשאית עברה ברחוב הצר בו מתגוררת התובעת 2, ותוצאת המעבר היתה שריטות במכונית התובעת. אופי השריטות [ת/3] מתאים לפגיעה של מכונית גדולה. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה שמכונית התובעת חנתה בחריגה שסיכנה אותה להיפגע מרכב חולף. מכל מקום, כשפיל חולף בחנות חרסינה, עליו חובת זהירות מוגברת.

אשר על כן, בנסיבות ענייננו, אני מוצא כי התובעות הוכיחו התקיימותן של שלושת יסודות החזקה של "הדבר מדבר בעדו"; גם השלישי: אני מוצא ש אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות או מי מטעמן לא נקט זהירות סבירה, מאשר המסקנה שהן נקטו זהירות סבירה.

כאמור, על בסיס הכרזת עד הנתבעות בחקירתו לגבי יכולות איכון של תנועות המשאית, ניתנה לנתבעות על ידי בית המשפט הזדמנות להציג דוח איכון של המשאית ליום התאונה, בכדי לבחון היכן היה מיקומה בזמן התאונה, לצורך גילוי האמת. הנתבעות הציגו מסמך מהחברה אשר מפעילה את שירות האיכון, ובו נכתב בתשובה לבאי-כוח הנתבעות כי המשאית בזמן התאונה לא הייתה מחוברת לשירות זה. בנסיבות אלה, לא אזקוף לחובתן של הנתבעות את העובדה כי על אף עדות העד לקיומו של איכון, כאמור, לא הציגו לפני בית המשפט דוח איכון. אך כן אתמה על התנהלות הנתבעות בניהול תיק זה, כשמצד אחד הן בוחרות שלא להביא את נהגי המשאית לעדות, ומאידך מביאים עד, שמאשר יכולות איתור נהגיו על פי איכון, ומתברר שאינו יודע מה הוא אומר.

משמצאתי שבנסיבות ענייננו - הדבר מדבר בעדו, עובר הנטל לנתבעות להוכיח את היעדר התרשלות הנתבעת 1 או מי מטעמה בתאונה שגרמה לנזק למכונית התובעת. כפי שפורט, בפרשת ההגנה - נטל זה לא הורם. אעיר, כי לא ראיתי טענה לאשם תורם של התובעת 2, ובוודאי לא -הוכחה לקיומו של אשם תורם.

על כן, אני קובע שהנתבעת 1 אחראית באחריות שילוחית ו/או אחריות מעביד לקרות התאונה הנדונה ולנזקיה, ושהנתבעת 2 חבה ביחד ולחוד עם הנתבעת 1 – וזאת, בהיותה מבטחת אחריות נהג המשאית לגרימת נזק לצדדי ג'.

הנזק והפיצוי:

כאמור, סך התביעה הוא 10,402 ₪; כמפורט להלן. לטענת התובעות, כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים שתוקנו כנגד תשלום סך של 9,961 ₪; כאשר , התובעת 1 שילמה למוסך 9,431 ₪ ובעלת הרכב המבוטח על ידי התובעת, התובעת 2 – שילמה כהשתתפות עצמית סך 550 ₪ (הוצג דו"ח שמאי, וכן – הוצגו: חשבונית על מלוא הסכום מול התובעת 1, וקבלה נפרדת על תשלום חלקי של 550 ₪ על ידי התובעת 2). התובעת 1 תובעת כשיפוי, בנוסף לעלות תיקון הרכב, כאמור, גם עלות שכר טרחת השמאי בסך של 421 ₪ בגין הדו"ח שנתן בנדון (הוצגה חשבונית).

כעולה מהאמור, התובעות תומכות תביעתן בחוות דעת שמאי, וגם – הרכב תוקן והוצגה חשבונית . הנתבעות בחרו שלא להגיש מטעמן בנדון חוות דעת שמאי. אשר על כן, אני מקבל את טענת התובעות לגבי עלות תיקון הרכב. כך גם לגבי עלות חוות דעת השמאי.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי התובעות הוכיחו קיומו של הנזק שהן טוענות ש נגרם בגין התאונה, וכי הן זכאיות לשיפוי מאת הנתבעות ; התובעת 1 – שיפוי בסך 10,117 ₪ [סך 9,852 ₪ מיום 24.11.16 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין]; והתובעת 2 – שיפוי בסך של 565 ₪ [סך 550 ₪ מיום 24.11.16 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית].

סוף דבר

התביעה מתקבלת, כאמור, כך שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד:

לתובעת 1 - סך כולל של 10,117 ₪;
ולתובעת 2 - סך כולל של 565 ₪;

כמו כן, בנוסף - ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובעת 1 סכומים כדלקמן: סך 350 ₪ - החזר בגין הוצאות שקצבתי לעד מטעמה , סך 374 ₪ - החזר בגין תשלום אגרה (מחצית ראשונה) , וכן - סך 1,8 75 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

5129371הסכומים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, התובעות יפעלו לאלתר – להשלים תשלום המחצית השני יה של האגרה בתיק זה לקופת בית המשפט , וכנגד הצגת קבלה על התשלום – יקבלו שיפוי – גם על תשלום זה - מאת הנתבעות.

הזכות לערער לבית משפט המחוזי – כמפורט ב דין.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איילון חברה לביטוח בע"מ
נתבע: משאבות בטון אלמסרי בע"מ
שופט :
עורכי דין: