ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שושן חיררי נגד המוסד לביטוח לאומי :

07 אוגוסט 2018

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
שושן חיררי
ע"י ב"כ: עו"ד רותם עידן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר במחלת הריאות בה לקה עקב עבודתו כרתך בתעשייה האווירית כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: " החוק") כמחלת מקצוע או על דרך המיקרוטראומה.
ביום 31.7.2013 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 10.11.2014 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:
"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין מחלת מקצוע ריאות, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/עיסוקו במשלח ידו.

  1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביאו למחלת ריאות חסימתית.
  2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
  3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה"

מכאן התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים
טענות התובע
2. התובע, יליד 1941, עבד משנת 1962 ועד לשנת 1994 כרתך תעופתי בתעשייה האווירית לישראל.
3. עבודתו של התובע בוצעה כ- 5 עד 7 ימים בשבוע, כ- 9 שעות מידי יום ועל כך התווספו שעות נוספות.
4. במסגרת עבודתו נדרש התובע לרתך חלקי מטוסים באמצעות ארגון/חשמל, תוך שהוא נחשף במשך שעות ארוכות מידי יום עבודה לאבק, לתוצרי הפירוק הכימי של מתכות: ברזל, נירוסטה, אלומיניום וכיו"ב וכן לחומרים שציפו אותם: חומרי גילוון, שמנים וצבעים. בנוסף, עבודתו כללה גם שיוף הרכיבים בנייר זכוכית וניקוי שומנים ממתכות באמצעות חומר אלכוהולי.
5. כתוצאה מעבודתו וחשיפתו לחומרים החל התובע לסבול מקוצר נשימה, שיעול תכוף וכן מחולשה ועייפות ואובחנה אצלו פגיעה בתפקודי הריאות.
טענות הנתבע
6. לטענת הנתבע, לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע שלא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה/מחלת מקצוע וכי אין קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו. בהקשר זה מוסיף הנתבע כי מדובר במצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה .

ההליכים בתיק
7. ביום 30.3.2016 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני חברתי השופטת ח. טרכטינגוט. הפלוגתאות שנקבעו בתיק (בהתאם להחלטה מיום 5.7.2016) הם כדלקמן:

א. האם הניח התובע תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

ב. האם יש קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ג. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

8. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 13.11.2017. במסגרת דיון ההוכחות התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
המסגרת המשפטית
9. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
10. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה (עב"ל 57714-11-12 המוסד - אסתר נוח, 22.12.14).
11. על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהיא, נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532):
"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע...".

12. אשר למקרה של חשיפה לחומרים רעילים נפסק, כי על מנת להוכיח את התשתית העובדתית הנחוצה להוכחת היסוד הראשון של עילת המיקרוטראומה, נדרש התובע להוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים הרעילים. עליו להוכיח מהם בדיוק אותם חומרים ומה היה מינונם. על התובע לתאר במקרה זה במדוייק את מהות והיקף עבודתו, תוך שימוש באותם חומרים, תדירות השימוש בהם וכן כיצד בוצעה החשיפה לאותם חומרים (דב"ע ( ארצי) מח/0-11 המוסד לביטוח לאומי - חליוא, פד"ע יט 379 (1988) אוזכר בדב"ע ( ארצי) נב/0-209 המוסד לביטוח לאומי - שאכר, פד"ע כו 210 (1993); וראו גם עב"ל ( ארצי) 346/96 לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 49 (1999)).

מן הכלל אל הפרט
13. האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של מיקרוטראומה? נקדים אחרית ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נסביר מסקנתנו להלן.
14. התובע תיאר בתצהירו באריכות את מתכונת עבודתו:
"אני יליד שנת 1941, עבדתי משנת 1962 ועד לשנת 1994 כרתך בתעשייה האווירית לישראל.
עבודתי בוצעה כ- 5-7 ימים בשבוע, כ- 9 שעות מידי יום ועל כך התווספו שעות נוספות בהתאם לצרכי העבודה
בשנות עבודתי הראשונות (עד לשנת 1973 לערך) עבדתי כרתך רגיל, שם נדרשתי לעבודות ריתוך ומסגרות של ברזלים בעיקר באמצעות חשמל (אלקטרודות) כאשר תהליך הריתוך הביא ליצירת עשן כך שנחשפתי משך שעות ארוכות לאדי הריאקציה של החומר בעת הריתוך.
יודגש כי הברזלים התקבלו למחלקה לצורך ריתוך כשהם משומנים ולכן נחשפתי גם לשמן שהיה על אותם ברזלים
כמו כן, במסגרת עבודתי זו נדרשתי לרתך צינורות מגוולנים (צינורות שמצופים בחומר נגד חלודה). להערכתי ריתכתי כ 7=8 צינורות כאלה מידי חודש עבודה, כאשר העבודה על כל צינור יכולה להימשך יום עבודה שלם-יומיים
בשנת 1973 לערך עברתי לשמש כרתך תעופתי המרתך חלקי תעופה באמצעות ארגון או באמצעות חשמל (אלקטרודות) הגורמים לחימום של החומר. במסגרת עבודתי זו נחשפתי במשך שעות ארוכות מידי יום עבודה למתכות כגון אלומינוים, נירוסטה, ניקל, טיטניום, מגנזיום וכו' ולתוצרי הפירוק הכימי של המתכות אותן ריתכתי.
יוער, כי לפני כל עבודת הריתוך על אותו חלק העשוי ממתכת נדרשתי לנקות את החלק כך שהכנסתי אותו לתוך אמבטיה על חומרים המנקים את החלק ומסירים את השומן ממנו. יצויין כי כאשר דובר על חלקים קטנים יותר ניקיתי את החלק באמצעות שיוף בנייר זכוכית וניקוי השומן ממנו באמצעות חומר אלכוהולי.
בעת ביצוע עבודתי, הן כרתך רגיל והן כרתך תעופתי, נדרשתי לעשות שימוש בכפפות בשל החום של החומרים ולחבוש מסיכת ריתוך כשי להגן על העיניים, אולם זו הייתה פתוחה מלמטה כך שעדיין נחשפתי והרחתי את החומרים שצויינו לעיל.
עוד אבקש לציין כי במקביל לעבודתי במחלקת הריתוך עבדו לצידי ובסביבתי הקרובה עובדים נוספים בבית המלאכה אשר גם עבדו בריתוך, כך שריח חריף של החומרים שצויינו ועשם אפפו את בית מלאכה, כך שבסיום העבודה בגדיי היו ספוגים בריח.
כתוצאה מעבודתי וחשיפתי לחומרים התחלתי לסבול מקוצר נשימה, שיעול תכוף וכן מחולשה ועייפות ואובחנה אצלי פגיעה בתפקודי הריאות"
15. הגם שבית הדין לא התרשם כי התובע אמר אמירות שקר (הן בתצהירו והן במהלך חקירתו הנגדית) ואכן היה חשוף לחומרים שונים במהלך עבודתו, אנו נאלצים לדחות את התביעה וזאת מאחר שהתובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. נזכיר, כי נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע ובמקרה דנן משך הזמן הרב שחלף ממועד פרישתו מהעבודה (בשנת 1994) ועד למועד הגש ת התביעה (כ- 19 שנה) מהווים שיהוי ניכר ומכביד על בירור פרטיים עובדתיים הרלבנטיים לתביעה. התובע לא הציג כל מסמך ו/או אישור (מן הסתם לאור משך הזמן הרב שחלף) שיכול להוכיח את מידת חשיפתו של התובע לחומרים. התובע לא הביא עדים חיצוניים שיתמכו בגרסתו לעניין תנאי עבודתו וכל גרסתו נסמכת על עדותו היחידה בלבד והדבר עומד לתובע לרועץ.
16. בסיכומו של דבר, והגם שבית הדין ער לפסיקה לעניין הפעלת הספק לטובת המבוטח (כפי שצוטטה בסיכומי התובע), במקרה דנן התובע המתין שנים רבות לאחר פרישתו מהעבודה עד להגשת התביעה, לא הציג ראיות לעניין חשיפתו לחומרים, טענותיו בנוגע למידת החשיפה כלליות ואינן יכולות להניח תשתית ברורה לאפשרות של מיקרוטראומה.
סוף דבר:

17. על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לגרסת התובע, כפי שעלתה מחקירתו, מתצהירו ומעדותו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחית כבר בשלב זה.

18. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ח, (07 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. מעסיקים מר חיים הופר

תומר סילורה, שופט


מעורבים
תובע: שושן חיררי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: