ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארז מלניק נגד אורנה יוגב בסיקס :

לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

התובע

ארז מלניק

נגד

הנתבעת והתובעת שכנגד

אורנה יוגב בסיקס

נגד

הנתבעים שכנגד

  1. ארז מלניק
  2. דן פנחס מלניק

פסק דין

1. התובע שכר מהנתבעת דירה בהתאם לחוזה שכירות שנכרת ביום 14.4.2013, ושהוארך בכתב בהסכמת הצדדים מפעם לפעם, ברחוב יוניצמן בתל אביב יפו (מתחם הקאנטרי קלאב בתל אביב). הדירה פונתה ביום 31.5.2017.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי החוזה – על הארכות שלו – בה לקיצו בהתאם לארכה האחרונה , והתובע עזב את הנכס. בתביעתו העיקרית, ביקש התובע לחייב את הנתבעת בהשבת הערבות הבנקאית שזו פדתה בסכום של 10,000 ₪, ובנוסף 150 ₪ פיקדון שלא הוחזר לתובע (בגין שלט לחניה).

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה, כי פדתה את הערבות הבנקאית כדין, שכן התובע נשאר חייב לנתבעת כספים רבים, ושאף הערבות האמורה – אינה מכסה במלוא ה את חובותיו. מכאן, שהגישה גם תביעה שכנגד (שכותרתה אומנם "הודעה לצדדים שלישיים", אך מדובר על תביעה שכנגד). בתביעתה שכנגד, עתרה הנתבעת לחיוב הנתבעים שכנגד (התובע, ואביו – שחתם כערב לחיוביו של התובע על פי חוזה השכירות; לשם הנוחות, להלן: "הנתבעים") בסכום של 6,577 ₪, שכן ייחסה לנתבעים חוב של 16,577 ₪, אך מפאת פירעון הערבות הבנקאית, נותר חוב של 6,577 ₪.

4. התובע העיד, כי אינו חייב בגין החובות המיוחסים לו. כך, לעניין חשבון המים (נתבע סכום של 5,391 ₪), העיד כי מדובר בתולדה של פשרה חיצונית ומאוחרת להסכם השכירות, שכן הדירה שכנה לטענת התובע במקום רועש במיוחד, וסוכם בין הצדדים (התובעת יוצגה בכל הנוגע להתנהלות בדירה על ידי מר ירון נייר) כי התובע לא ישלם חשבונות מים בגין רעש זה. התובע העיד כי בכך תומכת העובדה – שהתובע לא שילם חשבון מים במשך שלוש שנים, ובכל זאת, פעם אחר פעם – כולל הפעם האחרונה – חודש חוזה השכירות (בניגוד למשל, להערות בנוגע לאיחורים שבתשלום חשבון החשמל). בכל מקרה, העיד, היה פיצוץ בצנרת של המים בדירה, ועל כך אין הוא נדרש לשלם, שכן אינו אחראי לתחזוקת התשתיות במבנה אשר משרתות לא רק אותו. התובע העיד, כי דרישות בנוגע לסוגיית חשבונות המים הופנתה אליו רק לאחר שלוש שנים, אך לא לפני כן.

הנתבעת העידה – כי העיכוב בדרישה לתשלום חשבונות נבע משום שהיה פיצוץ בצינור, והיה צורך להסדיר את הסוגיה מול תאגיד המים. הדבר ארך שנתיים, ומשום כך הדרישה לתשלום הוצגה לאחר זמן רב. בכל מקרה העידה, כי עשתה לתובע הנחות רבות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו – הגעתי למסקנה, כי יש לאמץ את גרסת הנתבעת. כך, סוגיית הצורך בערבות לפירעון החשבונות הועלתה במכתב הנתבעת לתובע מיום 10.10.2016, ובהמשך במכתב מיום 8. 5.2017 בו נרשם מפורשות שהתובע נדרש לפרוע חשבונות מים. התובע לא הגיב לכך בשום צורה – בזמן אמת – והדבר מחזק את עדותה של הנתבעת ומר ירון נייר, וזאת מעבר לעובדה שטענתו של התובע בעניין זה היא בניגוד מפורש להסכם השכירות (בכתב) בו התחייב לשלם את חשבונות המים.

עם זאת, לא הובאה ראיה אשר תצביע על אופן חישוב חשבון זה או את חשבונות המים עצמם. משכך, בית המשפט אומד את סכום השימוש במים ע"ס 90 ₪ לחודשיים (לאדם אחד) לתקופה של 4 שנים. סכום זה במצטבר שווה לסך 2,227 ₪ (ארבע שנים וחודש וחצי לערך) .

5. בנוגע לארון שנטען בכתב התביעה שכנגד שהתובע נטל לעצמו, אף שזה רכוש הנתבעת (נתבע בגין כך 360 ₪), העיד התובע כי רכש אותו בעצמו וזה רכושו שלו.

מעבר לטענה כי הארון שייך לנתבעת – לא הובאה עדות או ראיה אשר תסתור עדות זו של התובע, ומשכך אני קובעת כי התובע היה רשאי ליטול את הארון.

6. באשר למצבה של הדירה, ודרישת הנתבעת לצבוע את הדירה ּ ולהחזירה למצבה הקודם, כפי שקיבל אותה התובע בעת כניסתו אליה, הנתבעת הביאה קבלות ואסמכתאות אשר תתמוכנה בטענות אלה בצירוף תמונות. הנתבעת ביקשה בתביעתה שכנגד לחייב את הנתבעים בגין צביעת הדירה וניקיונה (5,800 ₪), בגין החלפת שתי דלתות בארון מקלחת (400 ₪), בגין התקנת שתי רשתות יתושים (700 ₪), בגין התקנת מנורה במטבח (150 ₪), בגין שני שלטים למזגנים (180 ₪), ובסך הכל בנוגע למצבה של הדירה לאחר עזיבת התובע – 7,230 ₪. בגין כך צורפה חשבונית מס מיום 20.6.2017 מחברת קרנית (1994) בע"מ.

לתביעה צורפו תמונות, כאמור, וגם התובע עצמו העיד כי הדירה נשארה מלוכלכת לאחר שהמוביל השאירה כך, אך גם הוא קיבל – לטענתו – את הדירה במצב זה. מעבר לטענת ועדות התובע – כי מדובר על סכום מופרז – לא הובאה כל הצעת מחיר או אינדיקציה לאפשרות החזרת מצבה של הדירה כפי שהייתה במחיר מופחת יותר, משכך יש לאמץ את עמדת הנתבעת הן בנוגע לצורך החזרת המצב בדירה והן בנוגע לסכום.

7. באשר לטענת הנתבעת, כי היא זכאית לסך של 1,733 ₪ בגין אובדן ימי שכירות שנדרשו לצורך השיפוצים – לא הובאה כל ראיה לצורך זה, ועל פני הדברים מדובר על תקופת זמן בלתי סבירה. משכך, לא ראיתי לנכון לפסוק רכיב זה.

8. בנוגע לתשלום חשבונות החשמל – צורפו חשבונות מתאימים, והתובע ממילא לא טען, ובוודאי שלא הוכיח, כי לא השתמש בחשמל או שילם חשבונות אלה בעבר. משכך, זכאית הנתבעת לסכום של 565 ₪ בגין רכיב זה.

9. בנוגע לסכום של 1,170 ₪ בגין התייעצות עם עו"ד –משדובר על תביעה קטנה, שמטרתה לחסוך לצדדים בדיוק את ההוצאה אמורה (מה גם שמועד הוצאת החשבונית קודם לסיום היחסים החוזיים) משכך, הנתבעת אינה זכאית לסכום זה.

10. לבסוף, עתרה הנתבעת לחיוב הנתבעים בסכום של 128 ₪ בגין עלויות משלוח מכתבי ההתראה. אכן מדובר על הוצאה במסגרת ההתנהלות החוזית בין הצדדים , ואולם מדובר על הוצאה הנדרשת מהצדדים, ובכלל זה הנתבעת, לצורך ניהולו של הנכס והשכרתו. לא ראיתי לנכון לפסוק סכום זה לטובת הנתבעת.

11. בסיכום האמור, זכאית הנתבעת לסכומים אלה: בגין צביעת הדירה, תיקונים וכיוצא בזה – סך של 7,230 ₪; בגין חשבונות מים – 2, 227 ₪; בגין חשבונות חשמל – 565 ₪. סה"כ: 10,022 ₪ (במעוגל). הינה כי כן, נוכח הסכום הייתה הנתבעת רשאית לפרוע את הערבות משסירב התובע לשלם סכום זה.

12. אעיר, כי הצדדים טענו רבות לעניין העובדה, כי הערבות הבנקאית שסופקה לנתבעת הייתה בתוקף עד יום סיום החוזה, במקום שתהיה בתוקף לחודשיים לאחר מכן. לא ראיתי לנכון לפסוק בעניין זה נוכח התוצאה אליה הגעתי.

כמו כן עתר התובע בכתב תביעתו לחייב הנתבעת בגין ערבות לשלט החניה, אך לא הביא כל אסמכתא בעניין זה, ולכן דינה של דרישה זו להידחות.

13. בהינתן האמור, ונוכח העובדה כי הנתבעת פרעה סך של 10,000 ₪, אזי ראיתי לנכון לדחות את שתי התביעות, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.

14. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות לערר על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

15. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ח, 03 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארז מלניק
נתבע: אורנה יוגב בסיקס
שופט :
עורכי דין: