ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליה אלישקוב נגד איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ :

בפני
כבוד הרשם הבכיר נועם רף

תובעת

ליה אלישקוב

נגד

נתבעת

איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בפני תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לתיק יד של חברת CELINE מדגם 167793 AAC.01.CK.

2. לטענת התובעת, ביום 14.2.18 עת סעדה במסעדה במלון ריץ' קרלטון בהרצליה המלצרית שפכה רוטב על התיק. התיק נשלח לניקוי ע"י מבוטחי הנתבעת, אך הדבר כלל לא הועיל.

3. הנתבעת הינה המבטחת של המקום.

4. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין קרות האירוע עצמו. המחלוקת הינה בסוגיית הנזק בכלל ו בפרט בשאלה האם התובעת עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח את נזקיה.

5. לטענת הנתבעת, התובעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח את הנזק שנגרם לתיק. התובעת התבקשה להמציא קבלה שמ עידה על מועד רכישת התיק ושוויו.
התובעת לא עשתה כן.
ככל שהתובעת היתה מציגה את הקבלה בדבר הרכישה, דרישתה היתה נבחנת בהתאם.

6. לכתב התביעה צירפה התובעת אישור מהחנות אניגמה בו נרשם ששווי התיק הינו 11,455 ₪. במהלך הדיון צירפה התובעת פתקיות שלטענתה קשורות לתיק וכן דף מהמרשתת (אינטרנט) בו ניתן לרכוש תיק דומה בסך של 3,315 דולר.

7. דא עקא, למרות שהובהר לתובעת ביום 9.3.18 (קודם להגשת כתב התביעה) כי הינה מתבקשת להמציא אסמכתאות בנוגע לעלות התיק ולמרות שהאמור נטען באופן מפורש בכתב ההגנה מיום 20.6.18, התובעת נמנעה מלצרף כל אישור שמעיד על רכישת התיק, אותו לטענתה קיבלה כשבוע ימים קודם לאירוע נשוא כתב התביעה כמתנה מאמה.

8. נוכח זאת שהתובעת טוענת שקיבלה את התיק כשבוע לערך לפני קרות האירוע וכשם שפנתה התובעת לקבל את האישור בדבר שווי התיק בחנות אינגמה, באפשרות התובעת היה לפנות לחנות ולבקש אישור בדבר הרכישה (קבלה או חשבונית מס). כפי שצוין לעיל, התובעת לא עשתה כן.

9. ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן (פורסם בנבו), התייחס בית המשפט לסוגיית הוכחות הנזק בקובעו:

"עם זאת, דומה כי ראוי לייחד מספר מילים להכרעת הערכאות הקודמות בנוגע לשיעור הנזק. אכן, בית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" – בין היתר, באמצעות "פישוט הליכי הדיון, תוך הגמשת סדרי הדין ודיני הראיות" (רע"א 1868/16 רז נ' האפרתי, [פורסם בנבו] פסקה י (19.6.2016)). ברוח זו, נקבע כי בית המשפט לתביעות קטנות רשאי להסתמך על ראיות שאינן קבילות בערכאות אחרות (סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ולקבוע את סדר הבאת הראיות וטענות הצדדים "בדרך שנראית לו" (תקנה 13(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976). ברם, הגמישות בכל הקשור לדיני הראיות וסדרי הדין אינה חודרת לתחומי הדין המהותי, ואינה מאפשרת לבית המשפט לתביעות קטנות לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

אשר לנטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי –

"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי" (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981); להלן: עניין אניסימוב).

אכן, במצבים שבהם קיים קושי – מובנה או פרטני – בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה (שם, בעמ' 809; ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט(6) 490, 502-504 (2005)). אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי "על אף תחושת אי הנוחות" שבהותרתו בידיים ריקות (רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, [פורסם בנבו] פסקה 13 (10.9.2017); עניין אניסימוב, שם).

הנה כי כן, גם כאשר בית המשפט לתביעות קטנות חש כי דחיית התביעה בשל אי הוכחת שיעור הנזק אינה ראויה, אין בידו להתעלם מן הדין המהותי ולפסוק לתובע שלא השכיל להציג ראיות ממשיות לגבי שיעור הנזק פיצוי על סמך אומדנה (אלא אם הצדדים הסכימו כי הסכסוך ייפתר במתכונת שונה). במצבים כאלה, עשוי בית המשפט "לנצל" את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות. פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטלי ההוכחה – ארוכה הדרך, ובלתי עבירה. עם כל ההבנה, אין להשלים עם גישת בית המשפט המחוזי לפיה דרך ההתמודדות עם מצב בו לא הובאו ראיות מספיקות היא לפסוק פיצוי מופחת. ברוח דומה, נכון לערער על הדרך בה צעד בית המשפט לתביעות קטנות בקבעו כי על בית המשפט לבכר פסיקה על דרך האומדן על פני דחיית התביעה הקטנה, כאשר האיזון בין הדברים יתבטא בעריכת האומדן על הצד הנמוך. נבהיר כי השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות."

10. ומן הכלל אל הפרט, התובעת יכלה בנקל להמציא אישור בדבר הרכישה. הצורך באמור היה ברור לה עוד מתשובת הנתבעת מיום 9.3.18 ומכתב ההגנה. כך גם לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת מצדה של התובעת ובן זוגה שהעיד בדיון מדוע לא התבקשה קבלה מהחנות בנוגע לרכישה וזאת על אף שפנתה לחנות וקיבלה אישור כללי בנוגע לשווי תיק מהסוג נשוא התובענה. משבחרה התובעת לא לעשות כן, אין לה להלין אלא על עצמה.

11. יתרה מכך, אין די במסמכים שהוצגו בפני בית המשפט כדי לבסס קשר סיבתי בין שווי התיק לכך שהתיק אכן נרכש ע"י אמה של התובעת פרק זמן קצר טרם האירוע בחנות אינגמה בסכום הנטען.

12. אי לכך ובהתאם לזאת, התובעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח את נזקיה ואין כל מקום ודרך לבימ"ש להעריך את הנזק שנגרם לה על דרך האומדנה. באפשרות התובעת היה להוכיח באמצעות נתונים מדויקים את מועד רכישת התיק ועלות הרכישה, אך האמור לא נעשה על ידה.

13. במאמר מוסגר אציין כי התיק לא הוצג בפני בית המשפט.

14. לאור האמור לעיל, תביעתה של התובעת נדחית ואך לאור נסיבות המקרה, איני עושה צו להוצאות.

הנני מיידע הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ח, 27 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליה אלישקוב
נתבע: איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: