ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנסור מועדי נגד לשכת שרות התעסוקה :

16 אוגוסט 2018

לפני:

כבוד השופטת מיכל פריימן
נציגת עובדים גב' חוה טרטקובסקי שמש
נציג מעסיקים מר משה מקוב

התובע
1. מנסור מועדי ת.ז. XXXXXX946
ע"י ב"כ: עו"ד אמיר סלאמה
-
הנתבעים
1. לשכת שרות התעסוקה
ע"י ב"כ עו"ד א. בורוביץ ועו"ד ר. סבג

2. יהודה כהן ת.ז. XXXXXX539
ע"י ב"כ עו"ד אלי קדמי

3. נציבות שירות המדינה
ע"י ב"כ עו"ד נביל נחל'ה מפרקליטות מחוז חיפה

פסק דין

כללי

1. התובע הועסק בשירות התעסוקה כמנהל לשכת חיפה מיום 30.04.2009 ועד 30.6.2010.

2. לטענת התובע, תפקודו המוצלח עורר כנגדו את הנתבע 2, ששימש כמנהל המחוז, ו החל משלהי שנת 2009 החל הנתבע 2 לעמוד בדרכו, להתנכל לו ולהשפילו במטרה לסלקו מהשירות.

3. ביום 14.6.10 פנה התובע במכתב תלונה לאגף חקירות ומשמעת בנציבות שירות המדינה, פירט את מסכת ההתנכלויות הנטענות, וביקש טיפולם. העתק נשלח לבא כוחו כאן.

4. ביום 20.6.10 הודיע התובע כי "מעבר לפניותי ולתגובתי מתאריך 14 יוני 2010, הנני מודיע על התפטרותי ... כדין פיטורין החל מיום 1.7.10 לנוכח...".
התפטרותו התקבלה ביום 22.6.2010 ועבודתו הופסקה ביום 30.6.2010.

5. ביום 18.06.2017 הגיש התובע תביעה זו שבפנינו.

במסגרת התביעה עותר הוא לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לפצותו בגין המעשים הנטענים, שהביאו בסופו של יום להתפטרותו.

התובע תובע פיצוי בגין הפרת חובת תום לב (80,000 ₪) , התנכלות תעסוקתית (150,000 ₪) , עגמת נפש ופגיעה במעמד ובשם הטוב (250,000 ₪) .
כן תובע הוא פיצויי פיטורין בסך 20,000 ₪ בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין .

סה"כ הועמדה התביעה על סך של 500,000 ₪.

6. לטענת הנתבעים, יש לדחות התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי .

לטענתם, עילת התביעה נוצרה עוד קודם ולכל המאוחר ביום 14.06.2010 עת פנה התובע במכתב לנציבות שירות המדינה בו הוא מפרט את היחס שהוא מקבל ממנהל המחוז (הנתבע 2). התביעה הוגשה רק ביום 17.06.2017 ומשכך היא התיישנה.

לחלופין טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, וזאת נוכח הזמן הרב שעבר מיום קרות האירועים שיצרו את עילת התביעה ועד המועד בו טרח התובע להגיש את תביעתו.

הנתבעת 3 מצביעה אף על חוסר תום לב מצדו של התובע בכך שידע על הליך פיטורים שהחל לגביו אולם בחר שלא לציין זאת בפני נציבות שירות המדינה בשעה שהגיש את התלונה כנגד מנהלו ואינו מזכיר זאת כלל בכתב התביעה.

7. בתגובה טוען התובע, כי עילת התביעה נולדה ביום 30.06.2010, עת סיים לעבוד אצל מעסיקתו, ומשכך , כל עילות התביעה לא התייש נו.
עוד טוען הוא, כי חלק מרכיבי התביעה (נזק נפשי נטען ועגמת נפש) התגבשו במשך תקופה ארוכה לאחר סיום עבודתו וגם מטעם זה לא התיישנו.

ביחס לטענת השיהוי שהועלתה טען התובע כי לא היה פנוי בכדי להגיש
את תביעתו כנגד הנתבעים היות והיה עסוק בשיקומו הנפשי, הבריאותי
והכלכלי.
בנוסף, על הנתבעים להוכיח כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים דחיית
התביעה מחמת שיהוי, שאינם מתקיימים כאן. בין הצדדים הוחלפו התכתבויות
הניתנות להשגה ואין כאן פגיעה ביכולת הגנתם של הנתבעים.

8. ביום 28.12.2017 התקיים דיון בבקשה. בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

ב"כ הנתבע 2 ציין כי הראיות שצרף התובע לטענת ההתנכלות שלו הן ראיות בדבר אירועים שקדמו ליום 14.6.10. התובע לא נתן הסבר לשיהוי הבלתי הגיוני בעליל במקרה הזה. הן ההתיישנות והן השיהוי מחייבים דחיית התביעה על הסף .
ב"כ הנתבע 1 הוסיף וטען כי לא חלה בענייננו התיישנות שלא מדעת והתובע אינו טוען זאת.

ב"כ התובע טען כי הנתבעים מנצלים את המצב שהתביעה הוגשה בחלוף זמן אף שאין פגיעה באיתור המסמכים והראיות, הנמצאים בארכיונים של הנתבעים. קבלת טענת ההתיישנות תפגע בזכותו של התובע לקבלת יומו בבית הדין.
עוד טען הוא, כי המכתב מיום 14.6.10 אינו ה"תחנה האחרונה" מבחינת עילת התביעה שכן, ככל שהיה התובע ממשיך לעבוד , היו ההתנכלויות נמשכות בבחינת כדור שלג שמוסיף להתגלגל .

ב"כ התובע טען לבסוף כי בידיו תיעוד רפואי שהתובע נזקק לטיפולים רפואיים נפשיים ולתרופות, דבר שהביא לעיכוב בהגשת התביעה.
כבר עתה יצויין, כי תיעוד זה לא הוגש ולא נתמך בכל תצהיר מטעם התובע, כתמיכה לתגובתו לבקשה.

הכרעה

המסגרת ה נורמטיבית

9. סעיף 2 לחוק ההתיישנות קובע :

"תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה".

10. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי :

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –
(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

11. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי :

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

12. הנה כי כן, התביעה בה אנו עוסקים, ככל תביעה, נתונה ל מגבלת תקופת התיישנות. בענייננו, תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. התקופה מתחילה להימנות מהיום "שבו נולדה עילת התובענה".

מתי נולדו עיל ות התביעה?

13. לצורך הקביעה אם התביעה התיישנאו, עלינו לבחון מתי נולדה עילת התביעה.

בעניין זה נקבע בפסיקה כי -

"היום שבו נולדה "עילת התביעה", במובן של סעיף 6 ל חוק ההתיישנות, "הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין". ודוק: "אין די 'בזכות תביעה מושגית' בידי התובע כתנאי לתחילת מירוץ ההתיישנות. יש צורך בקיומו של כח תביעה, המצביע על בשלותה של זכות התביעה הנתונה לתובע לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד". (ע"ע 16117-07-10 ישראלה חסון רביקוביץ - 3M ישראל בע"מ [פורסם בנבו], 19.12.2013 ; להלן: עניין רביקוביץ).

14. בכתב התביעה מתוארים מעשים שמכוחם מבקש התובע להוכיח את בסיס ועילת תביעתו. מעשים אלו אירעו כולם עוד לפני שהתובע הגיש את מכתב ה תלונה למנכ"ל ב - 14.6.10.

בסעיף 26 לכתב התביעה כותב התובע :

"התובע יטען כי בשלהי שנת 2009 , החל מסע רדיפה, התנכלות והשפלה מצד הנתבע 2 כנגד התובע ללא סיבה מוצדקת כלשהי... כאשר במהלך מספר חודשים, התרחשו והצטברו אירועים, הזדמנויות ומקרים בהם נראתה מזימתו האכזרית של הנתבע 2 כלפי התובע ואף לעיתים קרובות בלטה בפני אחרים, ולהלן יסקור בקליפת אגוז מספר האירועים הבולטים והשונים שהתרחשו".

עינינו הרואות, כי אף לדברי התובע עצמו, כבר מסוף שנת 2009 עת היה התובע כחצי שנה בתפקיד בלבד, החלה להיווצר לטענתו עילת תביעה לכאורה כנגד הנתבעים.

התובע מוסיף ומפרט את האירועים, למשל, ב סעיף 26.א. לכתב התביעה:

"בחודש 3/2010 באחת מישיבות המנהלים ב לשכת המחוז שהתקיימה בין מנהלי הלשכות, רף עצבנותו של הנתבע 2 עלה על התובע וגם על מנהל לשכת הקריות מר ניסים צרפתי תוך הפגנת מסכת השפלות, ביזוי ולשון רע כלפיהם ללא שום סיבה ו/או ראיה מוצדקת כלשהי...".

בסעיף 26.ב. לכתב התביעה:

"בתחילת חודש 11/2009 נקלטה בלשכת התובע עובדת העונה בשם "מירי לוי" ... ועקב תלונה שהגישה ... וכנגד הנתבע 2 בשל התנכלותו אליה (בגין כך תלוי ועומד משפטים בפני כבוד ביה"ד לעבודה), ולאחר שסירב התובע לדרישות הנתבע 2 להכביד על אותה גב' לוי ולמנוע יציאות וחופשים רפוי בשל תלונתה הנ"ל, התנכלותו של הנתבע 2 התעצמה והתגברה עוד ועוד כלפי התובע".

ובסעיף 26.ג. לכתב התביעה:

"במהלך חודש 5/2010 התגלה בפני התובע כי מאז חודש 10-11/2009 החלו הנתבע 2 ובשיתוף פעולה יחד עם מנכ"ל שירות התעסוקה מר יוסי פרחי במיזם התנכלותי משותף להכשלת מאמציו של התובע תוך שהתכתבו ביניהם בעשרות מכתבים (השמורים ברשות התובע) ללא ידיעה וכיתוב התובע המכפישים והמשחירים את שמו הטוב בפני הנהלת השירות ובהיותם חסרי שחר ובסיס במציאות, שמטרתם היתה ליצור "מדיניות דרדור" בכדי להוציא את התובע מהשירות ולספק את תאוותו ורצונו של הנתבע 2.

15. עוד כותב התובע בתביעתו, בסעיף 30, כי בגין התנהלות הנתבע 2 נשוא התביעה פנה עוד ביום 14.06.2010 לנציבות שירות המדינה :

"מהלכיו האמורים של הנתבע 2 בגיבויו של הנתבע 1 גרמו לתובע עוגמת נפש אדירה וכבדה כמי שחלף מעליו סיוטים מצד הנתבעים בייחוד אותו נתבע 2 ולאור כך הוציא התובע מכתב מפורט המעלה את עיקר תלונותיו וסיפורו בפני הנתבעת 3 אשר לא טרחה להשיב ולהתייחס למכתבו הנ"ל ולהתערב בעניין, חרף החומרה שבכך."

התובע אינו טוען לכל אירוע התנכלות , לשון הרע או אחר שמוליד עילת תביעה לכאורה לאחר מועד שליחת המכתב מיום 14.06.2010.
האירועים עליהם מבוססת תביעתו של התובע התרחשו כולם במועדים הקודמים למכתב לעיל, והיו ידועים לתובע עוד אז.

16. עוד עולה מהתביעה, כי גם מצבו הנפשי הנטען או הנזק שנגרם לתובע לטענתו ה יו קיימים עוד טרם סיים את עבודתו, והוו את התמריץ להתפטרותו:

"27. בצעדיו של הנתבע כנגד התובע שהתבטאו בהכפשות, ניסיון הדחה, הוצאת לשון הרע, התנכלויות המגובות על ידי מנכ"ל שירות התעסוקה הביאו להרעה ולדרדור במצבו הרפואי והתפקודי של התובע שהתבטאו במחלות כרוניות, לחצים נפשיים ומאז ועד ימים אלו נמצא התובע במעקבים רפואיים, נטילת תרופות הרגעה ונדודי שינה .

28. עקב האמור, והדרדור הרפואי נקלע התובע למשבר נפשי עמוק תוך הרמת ידיו ונאלץ בעל כורחו להגיש את התפטרותו כדין פיטורין".

17. גם במכתבו מיום 14.6.10 טוען התובע כי :

"המציאות הקשה והפגיעה בי גרמו לפגיעה נפשית ובריאותית קשות..."
וכן:
"התלונה מוגשת מתוקף החובה והאחריות הנדרשת ולאור המציאות העגומה, הפגיעה בכבוד שגובלת בעיני בגזענות, הניסיון להכשיל..."

18. הנה כי כן, טענות התובע, כי הנזקים שנגרמו לו התגבשו בשלב מאוחר יותר ולפיכך לא חלה לגביהם התיישנות לא זו בלבד שלא נתמכו בתצהיר ולא גוב ו בכל מסמך רפואי, אלא, שעומדות הן בסתירה לכתב התביעה ונספחיו.

19. "מקום שמוכח כי התביעה התיישנה, שומה על בית המשפט לדחותה על הסף" (דיני עבודה, גולדברד-פינברג, שער ארבעה עשר פרק 38 עמוד 134).

אשר על כן, תביעת התובע המושתתת על מעשי ההתנכלות הנטענים, לרבות התביעה לפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב, התנכלות תעסוקתית, סבל ועוגמת נפש – נדחות מחמת התיישנות .

20. ומה באשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורין כמתפטר בדין מפוטר, המושתתת על אותם המעשים, שהתיישנו?
אין חולק כי התובע מסר את הודעת ההתפטרות ביום 20.06.2010.
ב"כ התובע היה מכותב גם למכתב ההתפטרות.
התביעה הוגשה ביום 17.06.2017 – 3 ימים טרם מועד ההתיישנות .

התובע לא הביא כל הסבר מתועד ומניח את הדעת להשתהותו זו. התובע טען כי הקדיש את מעייניו לשיקומו אולם לא הוצגה ולו ראשית ראיה לכך. טענה זו גם לא נתמכה בתצהיר, כמתחייב. תגובתו נתמכה בתצהיר "בגצ"י" וללא כל תיעוד תומך.

21. סעיף 45 לחוק בתי הדין לעבודה מקנה לבית הדין סמכות לדחות תביעה על הסף, וזהו לשונו:

45. (א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

22. בע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל, (פורסם בנבו), 23/2/2010, בפסקה 35, נקבע:

"דחיית תביעה מחמת שיהוי תיעשה במקרים נדירים, בהם הוכיח הנתבע כי בנוסף לשיהוי התקיימו שני תנאים נוספים: התנאי הראשון הינו שהשיהוי מבטא ויתור על זכויות או ייאוש מצד התובע; התנאי השני הינו כי עקב השינוי הורע מצבו של הנתבע (ראו: עניין צימבלר, לעיל, בעמ' 69-70; עניין תלמוד תורה, לעיל, בעמ' 446; עניין חיים, לעיל, בעמ' 635). תנאי נוסף שנזכר בפסיקה עניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לב של המשתהה (ראו: עניין צימבלר, לעיל, בעמ' 69-70; עניין תלמוד תורה, לעיל, בעמ' 446). מכל מקום, גם כאשר תנאים אלו מתקיימים עדיין לביהמ"ש שיקול דעת להכריע בדבר המשמעות שראוי להעניק לטענת השיהוי במקרה הספציפי שלפניו (ראו: עניין וינברג, לעיל, בפסקה 19)".

23. לטעמנו, התנאים לדחייה על הסף מחמת שיהוי מתקיימים במקרה זה.

שיהוי כה ניכר הנופל ב-3 ימים בלבד מתקופת ההתיישנות ומבלי להביא ולו ראשית ראיה להסבר שיניח את הדעת מדוע השתהה התובע זמן כה רב בהגשת תביעתו, מבטא כשלעצמו ויתור של התובע על תביעתו וחוסר תום לב בדרך הגשתה .

מסקנה זו נתמכת אף בעובדה, שבא כוחו של התובע בהליך זה היה מיודע ומכותב הן למכתב התובע מיום 14.6.10 והן להודעת ההתפטרות, אולם, יחד עם זאת, לנתבעים לא נשלחה קודם להגשת התביעה כל דרישה, לתשלום פיצויי פיטורים, ובכלל.
האמור לא מנע מהתובע לדרוש בתביעתו אף פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורין ממועד סיום עבודתו, דרישה שהתיישנה אף היא ועל כך לא יכול להיות חולק.

24. זאת ועוד. מצבם של הנתבעים ויכולתם להתגונן כראוי הורע ה.
מנכ"ל הנתבעת 1, שהיה גורם משמעותי באירועים המתוארים בכתב התביעה , כבר אינו בתפקיד, וגם הנתבע 2 כבר אינו משמש בתפקידו.
בחלוף תקופה כה ארוכה קיים קושי בגביית עדויות מעדים, אף אם חלק מהראיות מתועדות במסמכים.

25. השתהותו של התובע והגשת התביעה במועד כה סמוך לתום תקופת ההתיישנות מגעת כדי חוסר תום לב וחוסר הגינות כלפי בעלי הדין שכנגד.

יפים לעניין זה דברי בית הדין הארצי בע"ע 533/09 עופרה אילן - שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו], 15 יוני 2011 ( ההדגשות אינן במקור ):

"תום הלב הוא ערך מרכזי במשפטנו. הוא עקרון יסוד של שיטתנו. הוא מהווה 'ביטוי של כלל ההתנהגות האוניברסאלי, הנדרש בין אדם לחברו, וכן בין אדם לרשות'. תחילתו של תום הלב בהלכה הפסוקה, המשכו בחקיקה, ועתה פריחתו בפעילות שיפוטית עניפה, המעמידה אותו כערך מרכזי בתפישתנו המשפטית. תום הלב אינו מוגבל אך לדיני החוזים. זהו 'עקרון יסוד משפטי, החולש על כל תחומי המשפט'...
...
24. כעקרון יסוד החולש על כל תחומי המשפט, מתפרס עקרון תום הלב גם על עצם הפעלתן, ודרך הפעלתן, של זכויות משפטיות דיוניות. כפי שנאמר בהקשר זה בבר"ע 305/80 שילה נ. רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449 (1981),...:
"חובתו זו של בעל הדין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים 'בדרך מקובלת ובתום לב', מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי... המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים. אי קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות המתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל" (ההדגשה אינה במקור; להלן – עניין שילה)...
25. עקרון תום הלב הדיוני הוחל גם על ידי בית דין זה, ונשמעה דעה כי יש להחילו אף ביתר שאת כאשר אנו עוסקים במערכת של יחסי עבודה. בלשונה של סגנית הנשיא (בדימוס) אלישבע ברק-אוסוסקין:
"גם סדרי דין יש לקיים בתום לב. החובה לנהוג גם בעניינים דיוניים בתום לב נובעת מהאמור בסעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973. סעיף זה מחיל את הוראות חוק החוזים גם על פעולות משפטיות שאינן נובעות מחוזה...
דרישה לקבלת פסק דין ללא דיון לגופו של עניין היא פגיעה חמורה בנתבע. יש לעשותה בתום לב. כשמדובר ביחסי עבודה תום הלב הוא בעל עצמה גדולה עוד יותר מאשר ביחסים חוזיים רגילים..."
(ע"ע 1206/01 ויקטוריה גליקמן – חווה שטינפלד, מיום 27.5.02; כן ראו בע"ע 300145/98 א. סוזי – בטחון אזרחי בע"מ, מיום 23.10.00).
...
27. כיוון שטענת התיישנות במסגרת חוק ההתיישנות הינה,
במהותה, טענה דיונית, הוחל עקרון תום הלב הדיוני - בנסיבות המתאימות - גם על דיני ההתיישנות. כך, וכדוגמא, בעניין תלמוד תורה – הבהיר בית המשפט העליון כי גם בעקרון ההתיישנות יש לעשות שימוש בתום לב, ולכן הגשת תביעה ימים ספורים טרם חלוף תקופת ההתיישנות עשויה להיחשב כהתנהגות בחוסר תום לב אשר תכשיל את התביעה לגופה. .."

26. ברי כי תובע אינו זכאי לפיצויי פיטורין בדין מפוטר בטרם התפטר, ועל כן, מועד היווצרות העילה לפיצויים, ככל שקיימת, היא ממועד ההתפטרות.
אולם, בענייננו, תולה התובע את זכאותו לפיצויים במסכת ההתנכלות לה "זכה" ממנהל המחוז לטענתו. היינו, בנסיבות העניין, המועד בו נולדה למעשה העילה או הזכאות להתפטר בדין מפוטר הוא המועד בו אירעו אותם האירועים שהביאו את התובע להתפטר.
נסיבות אלה, מצדיקות אף הן בענייננו את קבלת טענת השיהוי ובמיוחד לנוכח העובדה כי העילות הנוספות שנתבעו מכוח אותם האירועים נדחות על ידנו כאמור מחמת התיישנות.

סיכום

27. לנוכח כל האמור, בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף – מתקבלת.
תביעת התובע נדחית מרביתה מחמת התיישנות ומקצתה מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.

28. התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 6,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

29. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ח, (16 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' חוה טרטקובסקי שמש
נציגת עובדים

מיכל פריימן
שופטת

מר משה מקוב
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: מנסור מועדי
נתבע: לשכת שרות התעסוקה
שופט :
עורכי דין: