ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צאבר צאבר עטיאת נגד אגרוסול בע''מ :

בפני
כבוד ה שופט יעקב אזולאי
נציג ציבור עובדים מר דוד פטיטו
נציגת ציבור מעסיקים גב' ציפי בר נוי

התובע:
צאבר צאבר עטיאת
ע"י ב"כ עו"ד רפיק אבו חמאד

נגד

הנתבעת:
אגרוסול בע''מ

פסק דין

1. תביעה זו עניינה עתירה לתשלום זכויות התובע בגין עבודתו וסיומה.

רקע עובדתי

2. הנתבעת היא בעלת משק חקלאי במושב קדרון.

3. התובע עבד בשירות הנתבעת מיום 14.8.14 ועד לחודש 28.6.16.

4. על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן: " צו ההרחבה").

5. ביום 05.07.17 הגיש התובע תביעה לתשלום זכויותיו בגין עבודתו וסיומה על סך כולל של 35,721 ₪. כתב הגנה הוגש ביום 13.08.17.

6. הצדדים חלקו בעניין היקף עבודתו של התובע, שכרו הקובע לרבות זכאותו לזכויות סוציאליות שונות בגין עבודתו - השלמת פיצויי פיטורים, אי מתן הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה והבראה, השלמת הפרשה לפנסיה, דמי חגים, תוספת משפחה, מענק שנתי, דמי כלכלה, קרן השתלמות, שכר בגין עבודה בשעות קיץ ואי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה.

7. מטעם הצדדים העיד התובע ונציג מטעם הנתבעת.
בפתח הדברים, נבקש לציין כי ישיבת ההוכחות מיום 15.4.18 התקיימה בפני מותב של שלושה ועקב טעות לא נרשמה נציגת המעסיקים בכותרת, אולם הפרוטוקול נחתם על ידה.

היקף העבודה

8. לטענת התובע, עבד ברציפות מחודש 08/14 ועד לחודש 6/16 (23 חודשים) , 5 ימים בשבוע, 9 שעות ביום בממוצע. לטענתו - לא עבד בימי שישי כלל.

9. לטענת הנתבעת, לא הועסק התובע ברציפות. עפ"י הנטען בכתב ההגנה התובע עבד אצל הנתבעת בשתי תקופות בהתאם לאישור שהונפק.
תקופה א' = הנפקת אישור 14.8.14 עד 27.4.15
תקופה ב' = הנפקת אישור 18.5.15 עד 26.6.16

10. לעמדת הנתבעת, משך כל תקופת העבודה של התובע - 22 חודשים.

11. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע עבד 8 שעות ביום בממוצע - מהשעה 07:00 ועד לשעה 15:00 (לעיתים אף עבד פחות מ – 8 ש"ע), 6 ימים בשבוע (כולל ימי שישי)

12. באשר להיקף ימי העבודה החודשיים, בפני נו הוצג דוח שרות התעסוקה (נספח א' לכתב התביעה) המפרט את מספר ימי הנוכחות. סה"כ עבד התובע 282 ימי עבודה המשקפים כ – 13 ימי עבודה בממוצע בחודש ומהווים כ - 55% משרה.

13. לאחר שעיינו במסמכים שצורפו לכתבי הטענות , מצאנו כי יש לקבל את טענת הנתבעת הנתמכת בדו"ח שירות התעסוקה כמשקף את ימי עבודתו של התובע, לפיה עבד התובע 22 חודשים עפ"י התקופות שבהן הונפק אישור הכניסה לארץ. [עפ"י הדו"ח - בחודש אוגוסט 2014 (חודש העבודה הראשון של התובע אצל הנתבעת) עבד התובע סה"כ 3 ימים. לפיכך , לא מצאנו כדי להתייחס לחודש 8/14 כחודש מלא לצורך חישוב הרכיבים הסוציאליים].

14. באשר לתחילת שעות העבודה, בעדותו טען התובע, כי עבד מידי יום בין השעות 06:00-15:00. הצדדים הקדישו חלק נכבד בחקירותיהם באשר לשאלה מתי החל יום העבודה - האם בשעה 06:00 כטענת התובע, או בשעה 07:00 כטענת הנתבעת. בחקירתו הראשית הצהיר התובע כדלקמן :

"חקירה ראשית

ש. מי קיבל אותך לעבודה?
ת. נועם
ש. מתי היית מגיע לעבודה?
ת. בשעה 6:00 עד 15:00
ש. בשעה 6:00 היית מתחיל לעבוד?
ת. כן
ש. מתי היית מסיים?
ת. בשעה 15:00"

15. בחקירתו הנגדית נשאל התובע כיצד יכול לקטוף בשעה 6:00 כשהשערים סגורים והוא השיב כי היה מגיע לשטח בשעה 5:30 ומתחיל את העבודה בשעה 6:00 (לאחר שתיית קפה) כמו כל העובדים. עוד נשאל. מי הכניס אותו לשטח והתובע השיב - מנהל העבודה רועי הכניס אותו לשטח. התובע דבק בגרסתו זו הן בכתב התביעה, והן בחקירתו הנגדית.

16. מנגד טען נציג הנתבעת כי התובע החל עבודתו בשעה 7:00 וכי לא ניתן לעבוד בשעה 6:00 מאחר והנהלים הם קשוחים ולא יתכן כי אחד המנהלים יאפשר כניסה לפני השעה 07:00. בנוסף, בשעה 06:00 עדיין חושך, הפרי עדיין רטוב ויש חשש לפגעי קטיף ככל שזה מתבצע לפני השעה 07:00. לגישת הנתבעת רק בשעה 07:00 נפתח שער המושב לעובדי הקטיף.

17. לאחר ששמענו את העדים, התרשמנו כי מקובלת עלינו גרסתו של התובע. תחילה, נציין כי נציג הנתבעת נכח בעת שהעיד התובע ולכן יש ליתן משקל מופחת לגרסתו. הגרסה של התובע היתה עקבית ומתיישבת עם הנטען בכתב התביעה ובחקירתו הראשית. מעיון בדו"חות הנוכחות אין כל א זכור לתחילת שעת העבודה או לשעת סיומה אלא סימון לאקוני של V וציון מס' שעות באותו יום (בד"כ צוין 8 שעות). בנוסף, ניכר כי נציג הנתבעת ניסה להתאים את עדותו לאחר ששמע את העד (התובע) מעיד על תחילת שעת עבודתו. כמו כן, הנתבעת לא טרחה להביא עד רלוונטי שיעיד בעניין, עד שנכח בעת הגעתו של התובע לעבודה או זה שפתח לו וליתר העובדים את השער. מצופה היה כי אותו מנהל עבודה שהיה אחראי על קבוצת העובדים ושדאג להכניס את העובדים בשערי המושב יעיד בעניין. בעניין זה נשאל נציג הנתבעת:

"ש. למה חביב לא פה?
ת. הוא בעבודה
ש. העדות שלו היא מרכזית
ת. תזמין אותו.
...
ש. מי מדווח על השעות?
ת. חביב. יש את ראש הקבוצה ויש מנהל פרדס שאנחנו עובדים אצלם והוא משגיח עליהם גם.
ש. אני מציג לך דו"חות נוכחות של התובע, אני לא רואה שהתובע החל לעבוד בשעה 7:00 אתם לא מדווחים על שעות?
ת. בשעה 7:00 זה קבוע.
ש. לא היו מצבים שהתובע סיים לעבוד לפני שעה 15:00?
ת. הוא סיים לפני וזה שעות שלנו.
ש. הצגתם את הדו"חות האלה לתובע?
ת. ברור שהוא יודע.
ש. הוא חתם עליהם?
ת. הוא לא צריך לחתום."

18. גרסת הנתבעת מלמדת כי התובע לא ראה את דו"חות הנוכחות, הוא לא חתם עליהם ואין כל תיעוד באשר לתחילת שעת עבודה או לסיומה. הרושם המתקבל הוא שמדובר בגרסה מגמתית ושאינה נתמכת בראיות ולכן מהימנה עלינו גרסת התובע. עוד נציין כי לאחר שעיינו בדוחות הנוכחות שהומצאו לנו בסמוך להגשת סיכומי הנתבעת ומצאנו כי הצדק בחלקו עם התוב ע ובחלקו עם הנתבעת. בכל חודש צוין בדו"ח הנוכחות מתי נטל י ום חופשה אחד. רישום הנוכחות צוין ב"v" ואילו רישום החופשה נעשה כך ששורבטה האות "ח" ללא חתימה ליד הרישום. אלא שמי ששפתו אינה עברית, יכול בנקל שלא להבין כי הרישום משמעו חופשה ואם עבד התובע באותו החודש מספר ימים הכולל את היום שנרשם כיום החופשה, לא יכול היה לדעת בסוף החודש כי התשלום שקיבל מיוחס בחלקו לימי חופשה. יודגש כי אין כל רישום באשר לתחילה וסיום שעת העבודה. אין בקביעתנו זו כדי לקבוע כי הרישום כולו פיקטיבי ואולם משהנטל להוכיח כי התובע החל לעבוד בשעה מסוימת וכי הרישום משקף את המציא ות מוטל על כתפי הנתבעת, ומשהעיד התובע כי הוא החל עבודתו בשעה 6:00 וסיים בשעה 15:00 לא מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח טענותיה. נוסיף בענין זה, אילו היתה הנתבעת דואגת להחתים העובד על כל יום בדו"ח הנוכחות , ניתן היה להפחית את המחלוקת בעניין תחילת ושעת סיום יום העבודה. משהנטל מוטל על כתפי הנתבעת, לא מצאנו כי הוא הורם. עם זאת, באשר ליתר הרכיבים המשתקפים בדו"ח , לא מצאנו כי קיימת סתירה בין הרישום בתלושי השכר לבין הרישום בכרטיס הנוכחות ועל כן יש ברישום החלקי בדו"ח הנוכחות כדי לתמוך חלקית בגרסת הנתבעת. מסקנת הדברים היא כי ככלל משקפים דו"חות הנוכחות את שקיבל התובע , למעט דיווח על תחילה וסיום שעת העבודה.

19. בנוסף, חזקה על צד מתדיין כי יביא את מיטב ראיותיו להוכחה וחיזוק גרסתו לשם כרסום גרסת הצד שכנגד. פן זה של העדת עדים הוא פן נוסף בכלל הראייתי בדבר כלל הראיה הטובה. לעניין זה ראה: ע"א 6205/98 אונגר ואח' נ' עופר ואח', פ"ד נה (5) 71, שם אימץ בית המשפט העליון את ההלכה שנקבעה בע"פ 869/81 שניר ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ח (4) לפיה כלל הראיה הטובה ביותר "לא עוד יורנו הלכה ככלל של קבילות אלא ככלל של מהימנות ושל העדפת ראיות על פני ראיות אחרות". דהיינו, כלל הראיה הטובה ביותר הוא עיקרון של סדר העדפה ולא כלל של פסילת ראיות.

20. בענייננו, הנתבעת בחרה להעיד עד מטעמה שלא תמיד ידע להשיב על שאלות רלוונטיות שנשאל וחזקה עליו כי זו סברה כי זה העד הטוב ביותר שהיה בנמצא על מנת להעיד במשפט עצמו. לפיכך, מצאנו ליתן עדיפות לגרסת התובע על פני זו של גרסת הנתבעת תוך ת יעדוף עדותו של התובע אשר העיד באופן נהיר, רציף וביושר. לפיכך, אנו קובעים כי התובע עבד החל מהשעה 6:00 בכל יום וקביעה זו בוודאי תשליך גם על חישוב רכיב השעות הנוספות.

גמול שעות נוספות

21. לטענת התובע, עבד בכל יום שעה נוספת שבגינה הוא זכאי לתוספת בשיעור של 25% לשעה וזאת בעבור 282 ימים על בסיס תעריף של 31.25 ₪ לשעה. התובע מעמיד את תביעתו בגין גמול שעות נוספות על סך של 8,813 ₪ (31.25 ₪ * 282 ימים). בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי קיבל זמן לתפילה בצהריים (עמ' 16 ש' 2-3) כמו כן קיבל זמן להפסקת אוכל. עוד סיפר התובע, כי הוא מתפלל פעם אחת ביום בשעת צהריים ויש תפילה שנקראת "אל עשר" שאותה הוא מתפלל בסמוך לעליה להסעה (עמ' 16 שורה 5-6 לפרוטוקול).

22. לטענת הנתבעת, התובע לא עבד כלל שעות נוספות. הוא עבד לכל היותר 8 שעות ביום וכי הנטל רובץ לפתחו של התובע להוכיח את שעות עבודתו.

23. משקבענו כי יום עבודתו של התובע עמד על 9 שעות ומשהוראות צו ההרחבה מעמידות את יום העבודה הרגיל על 8.6 שעות (43/5; סעיף 15(ד) לצו ההרחבה) זכאי התובע לתשלום בעבור מחצית שעה נוספת מידי יום. משקבענו כי היקף עבודתו של התובע עומד על 282 ימים עבור כל התקופה (בחישוב שנתי) , זכאי התובע לתשלום בגין עבודתו בשעות נוספות בסך של 4,406 ₪ (25 ₪ לשעה * 125% * 0.5 שעות * 282 ).

24. באשר לטענת התובע לתשלום בגין שעות קיץ - בכתב התביעה טען התובע כי עבד שעה אחת נוספת בגין שלושת חודשי הקיץ ובכך הוא זכאי ל - 3 חודשי קיץ בתקופת עבודתו. התובע מעמיד את תביעתו בגין שעות קיץ על סך של 1,019 ₪. הנתבעת מאידך טענה כי היא עובדת במתכונת של 7 שעות בחודשים: יולי, אוגוסט, ספטמבר. לטענתה, התובע כלל לא עבד בשנת 2016 בחודשים שמזכים אותו בשעות קיץ (סיים ביוני 2016). ב – 7/15 מלבד יומי ים התובע עבד אף פחות מ – 7 שעות. ב- 8/15 מלבד 5 ימים עבד התובע פחות מ – 7 שעות. ב – 9/15 מלבד יומיים עבד פחות מ – 7 שעות. בשנת 2014 (חודש יולי) התובע לא עבד אצל הנתבעת ובחודש אוגוסט 2014 עבד בסה"כ 3 ימים לפי 8 שעות (נספחים 12 ו – 13).

25. לאחר עיון בחישוב שביצע התובע הנסמך על ימי העבודה שבהם עבד. התובע כלל לא כלל בחישוביו את שנת 2016 אלא את שנת 2014 ו – 2015 - סה"כ 41 ימים (3 ימים ב – 2014 ו – 38 ימים בשנת 2015). מאחר וכפי שנטען לעיל כי מעיון בדו"חות הנוכחות אין כל א זכור לתחילת שעת העבודה או לשעת סיומה אלא סימון לאקוני של V וציון מס' שעות באותו יום ( בד"כ צוין 8 שעות). לפיכך שוכנענו כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכיח כי עבד את היקף השעות בתקופות הקיץ על פי הדיווחים לרשות התעסוקה. לפיכך הוא זכאי לתשלום בסך של 1,019 ₪ .

הפרשי שכר מינימום

26. לטענת התובע, מתלושי השכר ובפירוט של לשכת התעסוקה, התעריף ליום עבודה הוא בהתאם לשכר המינימום. התובע טוען כי עבד 5 ימים בשבוע (לא כולל ימי שישי) לפיכך הוא זכאי לשכר מינימום לפי 5 ימים בשבוע עפ"י תעריף של 214.61 ₪ ולא לפי 186 ₪ .

27. לטענת הנתבעת, התובע עבד במשרה חלקית, בחברה שעובדת 6 ימים בשבוע כפי שמקובל בענף החקלאות. הנתבע זכאי לשכר מינימום לפי 6 ימי עבודה בשבוע. כתמיכה לגרסתה היא מפנה לאמור בגב תלושי שכרו של התובע (נספח א' לכתב ההגנה) המהווה לטענתה "הודעה לעובד – תנאי העסקה" בשפה העברית וההודעה מתורגמת גם לשפה הערבית. בסע' 2 להודעה צויין – "שכר עבודה יומי בגובה שכר מינימום בשכר 186 ₪. בהתאם לנהלי העבודה בשירות החברה של עבודה כולל ימי שישי." (ההדגשה אינה במקור י.א)

28. לאחר שעיינו בדו "ח של שירות התעסוקה שהגיש התובע ובדו"חות הנוכחות שהגישה הנתבעת, מהן עולה כי הדיווחים לשירות התעסוקה (סה"כ 282 ימים) תואמים את ימי העבודה הרשומים בדו"חות הנוכחות שהגישה הנתבעת ומהן עולה כי התובע עבד לפעמים גם בימי שישי. מדו"חות הנוכחות ניתן ללמוד מהם בבירור מה הם הימים שבהם עבד התובע אצל הנתבעת לרבות ימי שישי ובעבורם קיבל שכר לפי 186 ₪. בנוסף, נציג הנתבעת אף ציין בעדותו כי החברה עובדת 6 ימים בשבוע כולל ימי שישי.

29. נציין, כי התובע קיבל בכל חודש את תלוש השכר ועל גב התלוש צוין ברחל בתך , כי שכרו הינו לפי 6 ימים בשבוע בתעריף 186 ₪ ליום. טענת התובע כי תלושי השכר אינם חתומים וכי לא הוסבר לו על תנאי עבודתו מעלים תמיהה וגרסה זו אינה מקובלת עלינו.

30. לאור האמור, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת לעניין מספר ימי העבודה בשבוע כמקובל בענף החקלאות, על פני גרסתו של התובע וקובעים כי התובע עבד 6 ימים בשבוע. לפיכך התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו בגין רכיב זה ודינו להידחות. אנו קובעים כי אינו זכאי לתשלום שכר מינימום, לפי 5 ימים.

זכאות הפרשות לפנסיה והפרשי חופשה שנתית

31. לאחר שקבענו כי התובע אינו זכאי להפרשי שכר מינימום, כנגזרת מכך, הוא אינו זכאי להפרשים בגין הפרשות לפנסיה והפרשי חופשה שנתית.

אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה

32. התובע עתר לתשלום סך של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על פי הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: " חוק הודעה לעובד"). לטענתו, לא הוחתם על חוזה ולא נמסרה לידיו כל הודעה על תנאי עבודתו. מנגד טענה הנתבעת, כי לתובע נמסרה הודעה לעובד חודש בחודשו בגב התלוש ובכך היא הנגישה את תנאי העסקה גם אם לא חתם התובע. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה (נספח א') עותק מההודעה לעובד שקיבל התובע מדי חודש.

33. לאחר ששמענו את העדויות התרשמנו כי התובע קיבל בכל חודש את התלוש ורק מטעמיו בחר שלא לקרוא אותו.

"ש. כשהיית מקבל תלוש היית קורא אותו? זה כתוב בערבית.
ת. לא קראתי את התלוש
ש. למה?
ת. אני לא קורא עברית.
ש. אבל התלוש בערבית
ת. לא אכפת לי מהתלוש, אני קורא או לא קורא"

34. מצאנו בנסיבות העניין, כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי היא העבירה לתובע בכל חודש (במסגרת תלוש השכר) את תנאי העסקתו הגם שהתובע לא חתם על ההודעה. אין חולק כי עם קבלת תלוש השכר ניתנה לו הודעה בדבר תנאי העסקתו ותנאי עבודתו והדברים מתיישבים עם האמור בחקירתו הנגדית. משכך, דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

נסיבות סיום העבודה וזכאות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

35. לטענת התובע בישיבת קד"מ, הוא הועסק בקטיף של לימון ותפוזים. בהמשך טען בחקירה נגדית, כי עבד בגיזום ולא בקטיף. לדבריו, הוא פוטר בטענה כי נלקח ממנו אישור הכניסה לארץ, ע"י מנהל הנתבעת מר סלימאן עדרה. בהמשך, בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו כי האישור נלקח ממנו ע"י מר סלימאן אל עדה. לטענתו בישיבת הקד"מ, הוא פוטר מאחר ולא נשארה עבודה. בנוסף, הוא פוטר לאלתר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. התובע מעמיד את תביעתו להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 2,309 ₪ (לאחר קיזוז של 3,039 ₪) ששולם ללשכת התעסוקה וכן לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,790₪.

36. לטענת הנתבעת, התפטר התובע מעבודתו מבלי שנתן כל הודעה מוקדמת. לגרסתה, התובע עבד בשתי תקופות שונות. כאשר בתום התקופה ראשונה, לאחר תקרית שהיתה בשטח הפרדס בו נציג החברה העיר לתובע שיעבוד במקטפה אחרי שכל המיכל של התובע נקטף בתלישה ובכך גרם נזק. התובע לא ראה בעין יפה שמעירים לו וביקש לבטל את אישור הכניסה לארץ. לאחר כחודש חזר התובע וביקש לחזור לעבודה לאחר שהנתבעת גילתה רצון טוב נוכח החוסר הגדול בעובדים בענף החקלאות. לטענת הנתבעת, משהתפטר התובע אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים וממילא הפרישה לתובע על חשבון פיצויי הפיטורים כ-6% מידי חודש. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בנסיבות שבהן התפטר התובע מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת, אין התובע זכאי לתשלום בגין חלף הודעה מוקדמת אלא חייב הוא בתשלומה.

37. בעדותו נשאל התובע אודות נסיבות סיום העבודה:

"ש. אני מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 27.12.17 עמוד 1 שורה 28, שם אתה טוען שלא הייתה עבודה ולכן שלחו אותך הביתה.
ת. הייתה להם עבודה.
ש. אבל אתה אומר פה שלא נשארה עבודה?
ת. אני לא אמרתי את זה.
ש. אני מפנה לפרוטוקול שצוין לעיל.
ת. אני לא זוכר שאמרתי כזה דבר.
ש. אני מציג לך את הפרוטוקול. אני טוען שרציתי אותך בעבודה.
ת. אמרו לי להביא את האישור ושלחו אותי הביתה בלי האישור.
ש. אתה אומר שהתווכחו איתך על השעות הנוספות?
ת. לא. לא בגלל השעות הנוספות.
ש. אבל זה מה שאמרת. ביה"ד הסביר את הקשר.

שאלת בית הדין : בדבריך מקודם אמרת שבזמן שהתלוננת על אי תשלום שעות נוספות תשובתך הייתה שלקחו את האישור. מה יש לך לומר על כך?

"ת. אמרו לי אז שלא הייתה עבודה בשבילי. אני חוזר בי על מה שאמרתי לפני כן כשהתלוננתי אמרו לי שאין עבודה בשבילי ולקחו ממני את האישור.
ש. למה לא אמרת את זה בהתחלה?
ת. בעל הבית אמר לסולימאן לקחת את האישור וסולמיאן לקח אותו".

38. מהדברים עולה בבירור כי התובע שינה גרסתו עת טען בישיבת הקד"מ כי הופסקה העסקתו בשל חוסר עבודה ובחקירתו הנגדית הוא חזר בו מטענה זו. מכאן, טענתו שלפיה פוטר בשל חוסר עבודה אין לה בסיס אף לא בעדותו שלו. כמו כן בהמשך טען פעם אחת שסולימן לקח לו את האישור ובפעם אחרת טען שחביב לקח לו את האישור .

39. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התפטר התובע בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, כאשר לעמדת התובע התפטרותו היתה בשל לקיחת האישור (טענה שנסתרה, בעוד שלגישת הנתבעת התובע עזב את מקום העובדה בשל מחלוקת עם נציג הנתבעת (עמ' 14 שורות 20-21 לפרוטוקול) בעניין תשלום רכיב שעות הנוספות. הגם שלטענה זו של הנתבעת לא מצאנו סימוכין מאחר ולא הובא עד רלוונטי מטעמה מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח כי הופסקה עבודתו על רקע נטילת האישור וזאת כאמור בשל שינוי גרסאותיו.

40. כאמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע עבד בשתי תקופות נפרדות, העובדות מתיישבות עם גרסת הנתבעת. התרשמנו כי התפטרות התובע יסודה בעימות עם נציג הנתבעת על רקע אי תשלום שעות נוספות שבגינה עזב את העבודה וחזר בחלוף כחודש לעבוד בנתבעת . בנסיבות אלה, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים.

41. באשר לחלף הודעה מוקדמת, לאחר שקבענו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי פוטר מעבודתו, אין כל בסיס לתביעתו לחלף הודעה מוקדמת ודין תביעתו ברכיב זה, להידחות. מנגד, שוכנענו כי התובע עזב את עבודתו מבלי שמסר בידי הנתבעת כל הודעה מוקדמת. משכך, ומשמחייבות הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א-2001, מתן הודעה מוקדמת ללא קשר לשאלת הנזק הנגרם כתוצאה מהעדרה, זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים המגיעים לתובע סך של 2,418 ₪ (13 ימים בחודש * 186 ₪).

דמי חגים

42. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום דמי חגים בסך כולל של 2,262 ₪ בעבור 19 ימים בשנה על בסיס 214.61 ₪ ליום בגין 23 חודשי עבודה ו – 55% משרה.

43. לטענת הנתבעת בסיכומיה , קיבל התובע ימי חג בתשלום על פי דתו ובכלל זה אינו זכאי לחג הקורבן מאחר ובשנת 2015 יום זה "נפל" בדיוק ביום כיפור והתובע לא עבד לפני כן. באשר לחודש הרמדאן שחל ב- 6/2016 התובע אינו זכאי מאחר ובחודש זה החליט לעזוב (במהלך חודש יוני 2016) ובמועד החג שמתקיים בסוף החודש (יולי 2017) התובע לא עבד כלל. באשר לרמדאן בשנת 2014 זה חל בחודש יולי עוד בטרם שהחל התובע לעבוד (התחיל באוגוסט 2014) ובחג הקורבן שחל ב – 9/2014 התובע לא היה זכאי לקבל דמי חגים מאחר וטרם חלפו 3 חודשי עבודה. לטענת הנתבעת למרות זאת קיבל 2 ימי חג שנרשמו בתלושי שכר בחודשים מאי ויוני 2014 .

44. בחקירתו הנגדית לא נחקר התובע אודות רכיב תשלום דמי חגים. הוראות צו ההרחבה בענף החקלאות מזכות עובד יומי בתשלום בעבור 10 ימי חג בשנה. משקבענו כי התובע עבד 22 חודשים בהיקף משרה של 55%, ומשלא נקב במועדי החגים שלהם הוא זכאי, זכאי הוא לתשלום ימי החג באופן יחסי לעבודתו, היינו לסך של 1,875 ₪ (0.55 * 186 * 10 ימי חג * 22/12 חודשי עבודה בפועל).

דמי הבראה

45. לטענת התובע, זכאי הוא לדמי הבראה בגין תקופת העסקתו אצל הנתבעת לפי הוראות צו הרחבה לפי 7 ימים בשנה בקיזוז ימי ההבראה ששולמו לו דרך תלוש השכר = בסך כולל של 1,340 ₪ ( 1,449 - 0.55 * 378 ₪ * 23/12 יום) .

46. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, קיבל התובע דמי הבראה כחוק בסך של 1,901 ₪ .

47. משקבענו כאמור, כי היקף עבודתו של התובע עמד על סך של 55% ומשאין חולק, כי התובע קיבל תשלום חלקי על חשבון דמי הבראה, זכאי התובע להפרש תשלום דמי הבראה בסך של 594 ₪ (1901- 0.55 * 378 ₪ * 22/12 יום) .

תוספת משפחה

48. לטענת התובע, על פי צו ההרחבה החל על הצדדים, משהוא נשוי זכאי הוא לתוספת משפחה בשיעור של 1.16 ₪ ליום בסך כולל של 327 ₪ (282 ימים * 1.16 ₪ ליום). ועבור ילד שאינו עובד עד גיל 21 – 14.5 ₪ לחודש. סה"כ עבור שני הרכיבים הנ"ל עתר התובע לתשלום כולל של 586 ₪.

49. לטענת הנתבעת בסיכומיה (סע' 26), - התובע לא הגיש אישור שאשתו אינה עובדת. טענה זו של הנתבעת עלתה רק בסיכומים ולא מצאה ביטוי כלל בכתב ההגנה.

50. כעולה מהוראות סעיף 29 ונספח ב' לצו ההרחבה זכאי התובע לתוספת משפחה בעבור בן זוג שאינו עובד בסך של 1.16 ₪ ליום ובעבור בן זוג שעובד לסך של 0.58 ₪ ליום. התובע לא ציין האם אשתו עובדת, אם לאו, ובנסיבות אלה יש להעמיד את התשלום על 0.58 ₪ ליום. באשר לתשלום עבור ילד שאינו עובד עד גיל 21 הנתבעת לא טענה דבר. משכך זכאי הוא לתשלום בסך כולל 482 ₪ (22 חודשים * 14.5 ש"ח * 0.55 ₪ + 282 * 0.58 ).

דמי כלכלה

51. לטענת התובע, על פי צו ההרחבה החל על הצדדים, זכאי הוא לדמי כלכלה בסך כולל של 1,184 ₪ לפי 4.2 ליום עבודה ₪ (282 ימים * 4.2 ₪ ליום ).

52. לטענת הנתבעת, קיבל התובע רכיב דמי כלכלה תחת רכיב הקרוי " תוספות אחרות" ואף ציינה זאת ב"הודעה לעובד – תנאי העסקה" (נספח א' לכתב ההגנה).

53. כעולה מצו ההרחבה זכאי התובע לתשלום דמי כלכלה בסך של 4 ₪ לכל יום עבודה ולא לתשלום של 4.2 ש"ח. לאחר שקבענו כי נמסרה הודעה לעובד מצאנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה צוין בהודעה לעובד (סע' 2 ג') כי התובע יקבל רכיבים סוציאליים לרבות דמי כלכלה בסך 4 ₪ במסגרת רכיב הקרוי " תוספות אחרות". לפיכך התובע אינו זכאי לתשלום בגין רכיב זה.

מענק שנתי

54. לטענת התובע, על פי צו ההרחבה החל על הצדדים, זכאי הוא למענק שנתי בסך כולל של 1,128 ₪ (282 ימים * 4 ₪ ליום). עוד טוען התובע כי לא ידוע לו אם רכיב זה שולם.

55. לטענת הנתבעת, קיבל התובע מענק שנתי תחת רכיב הקרוי " תוספות אחרות" ואף ציינה זאת ב"הודעה לעובד – תנאי העסקה" (נספח א' לכתב ההגנה).

56. כעולה מצו ההרחבה (סע' 36) ונספח ב' בתוספת, זכאי עובד יומי לתשלום מענק שנתי בסך של 4 ₪. לאחר שקבענו כי נמסרה הודעה לעובד, מצאנו לקבל את טענת הנתבעת לפיה צוין בהודעה לעובד (סע' 2 ג') כי התובע יקבל רכיבים סוציאליים לרבות מענק שנתי בסך 4 ₪ במסגרת רכיב הקרוי " תוספות אחרות". לפיכך התובע אינו זכאי לתשלום בגין רכיב זה.

57. למעלה מן הצריך, אמנם, בסיכומיו (סע' 28) טען התובע כי הנתבעת לא פירטה בחישוביה מה כלל רכיב "תוספות אחרות" מנגד, התובע טען בכתב תביעתו כי " לא ידוע כלל באם רכיב זה שולם" (עמ' 5 בכתב התביעה בפרק "מענק שנתי")- די בטענה זו, כדי לקבוע כי התובע לא הרים את הנטל הנדרש כדי לבסס זכאותו לרכיב זה.

קרן השתלמות
58. התובע עתר לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 1% משכרו לאור הוראות סעיף 38 לצו ההרחבה לפיהן " המעסיק יפריש לקרן הביטוח 1% משכרו היומי הכולל או ממשכורתו הכוללת של העובד לטובת קרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ.".
59. הנתבעת טענה כי בתלושים שצירף התובע עולה כי בוצעה הפרשה לקרן השתלמות.
60. ערים אנו ללשונו של סעיף 38 לצו ההרחבה לפיה אין מדובר בקרן אישית שיש לפתוח לזכות העובד. נוסיף כי בשונה מצווי הרחבה אחרים בהם ישנה חובת ביצוע הפרשות לקרן השתלמות אישית לעובד ובהתאם גם העובד נדרש להפריש סכומים לקרן ( לדוגמה, צו הרחבה בענף המלונאות- י"פ 6291, התשע"א, 7.9.2011, עמ' 6414; צו ההרחבה בענף ההובלה- י"פ 4966, התשס"א, 28.2.2001, עמ' 1976), הרי שבצו ההרחבה בענף החקלאות לא קיימת חובת הפרשה מטעם העובד. עניין זה מצביע על כך שאין מדובר בקרן אישית ( השוו: ס"ע(בש) 41689-12-10 Surian Mueanchanthuek- שוטן, 19.11.14; תע"א(נצ) 1284/10 חוג'יראת- טופ זרעים בע"מ, 1.8.13).
61. לאור האמור, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות.
קיזוז

62. לטענת הנתבעת, יש לקזז הודעה מוקדמת – 3000 ₪ , שכ"ט מנהל חברה – 1000 ₪, פגיעה במחסור בעובד – 20,000 ₪, הוצאות הנתבעת – 5000 ₪, לקיחת פרי מידי שבוע (תשלום בעין) – 1600 ₪, וקיזוזים שלא בוצעו בתלושי השכר בגין רכיבים סוציאליים.

63. למעט טענת קיזוז הודעה מוקדמת שנדונה לעיל, לא הוכח בפנינו כי הנתבעת זכאית לקזז את יתר הרכיבים שמנתה לעיל. לפיכך, לא מצאנו מקום לקבל את טענת הקיזוז בגין שכ"ט מנהל, פגיעה במחסור בעובד, הוצאות הנתבעת ותשלום בעין. באשר לטענה כי התובע לא קיזז תשלומים בגין רכיבים סוציאליים, התרשמנו כי התובע כן ביצע קיזוז בגין רכיב דמי ההבראה ופיצויי פיטורין וביתר הרכיבים לא היה מקום לבצע קיזוז. עם זאת, משקיבלנו את טענת הנתבעת שלפיה עזב התובע את עבודתו לאלתר מבלי שנתן בידיו כל הודעה מוקדמת, רשאית הנתבעת לקזז מהסכומים שלהם זכאי התובע סך של 2,418 ₪.

אחרית דבר

64. לאור כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן:

א. גמול שעות נוספות בסך של 4,406 ₪.
ב. גמול עבודה בגין שעות קיץ 1,019 ₪.
ג. דמי חגים בסך של 1,875 ₪.
ד. דמי הבראה בסך של 594 ₪.
ה. תוספת משפחה בסך של 482 ₪.

65. טענת הקיזוז של הנתבע נדחית למעט חלף הודעה מוקדמת בסך של 2,418 ₪.

66. תביעות התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, הפרשי פנסיה, הפרשי חופשה שנתית, אי מתן הודעה לעובד, דמי כלכלה, מענק שנתי וקרן השתלמות - נדחות.

67. משהעמיד התובע את תביעתו קרוב ל - 36,000 ₪ ולאור התוצאה שאליה הגענו לפיה, מחד, חלק מרכיבי התביעה התקבלו, ומנגד, חלק מרכיבי התביעה נדחו, מצאנו כי מן הראוי שהנתבעת תישא בהוצאות חלקיות של התובע בסך של 2500 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י' אלול תשע"ח, 21 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.

נציגת ציבור מעסיקים
גב' ציפי בר נוי

יעקב אזולאי, שופט

נציג ציבור עובדים
מר דוד פטיטו


מעורבים
תובע: צאבר צאבר עטיאת
נתבע: אגרוסול בע''מ
שופט :
עורכי דין: