ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל גויכר נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

נציג ציבור (עובדים) מר מוחמד מנסור
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי

התובע
מיכאל גויכר
ע"י ב"כ: עו"ד איתן ליברמן (עפ"י חוק סיוע משפטי)
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יוחאי אלרון

פסק דין

התובע הוא חירש אילם אשר עלה לישראל בשנת 1982, עזב את הארץ ושב אליה בשנת 2014. האם זכאי התובע לקצבת נכות עקב נכותו מלידה , כפי שזכאי לכך כל עולה חדש או שמא בשל עזיבתו את הארץ, איבד התובע את זכאותו – זוהי ה סוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים :

1. התובע הוא חירש-אילם מלידה ונולד ברוסיה.

2. התובע עלה לישראל בשנת 1982. התובע עזב את ישראל בשנת 1996. בחודש 6/14 חזר כתושב חוזר.

3. לאורך השנים (משנת 1986 עד שנת 2007) הגיש התובע תביעות לקבלת קצבת נכות.

4. ועדה רפואית מיום 18/11/14 קבעה כי נכותו של התובע בגין חירשות היא בשיעור של 60% מלידה ובגין אילמות נכותו היא בשיעור של 40%.

התובע לא הגיש ערר על החלטה זו.

משנת 1986 תביעותיו בעניין החרשות והאילמות לא נדחו אלא בשל אי צמצום בהכנסותיו. תביעה ראשונה הגיש התובע בשנת 1986. התובע לא עבר ועדה רפואית והטיפול בתביעה הופסק. תביעה שנייה הגיש התובע בשנת 1988. התביעה נדחתה מאחר שלא חל צמצום בהשתכרות של 50% לפחות (זוהי החלטה שונה מההחלטה משוא התביעה שלפנינו ולכן היא אינה רלבנטית לענייננו).תביעה שלישית הגיש התובע בשנת 1989. גם היא נדחתה בשל העדר צמצום בהכנסות של 50% לפחות (החלטת דחיה זו אף היא אינה רלבנטית לענייננו). תביעה רביעית הגיש התובע בשנת 1991. גם היא נדחתה בשל העדר צמצום בהכנסות של 50% לפחות (גם החלטה זו איננה רלבנטית לענייננו). גם בשנת 2007 הוגשה תביעה . הוכח ע"י התובע כי לא ידע על התביעה, משום שהוא לא הגיש אותה מיוזמתו, לא חתם עליה ולא היה תושב ישראל ולכן לא ידע אודותיה או למצער לא הוכח אחרת (ראו סעיף 5 לסיכומי התובע).

4. ביום 12/1/15 קבע פקיד התביעות שהתובע איבד את כושרו להשתכר באופן מלא ולצמיתות מיום 1/8/13 אך נכותו נוצרה בעת שלא היה תושב ישראל.

5. ביום 18/1/15 ניתנה החלטת הנתבע כי אין לתובע זכות לקצבת נכות כללית מכוח האמנה עם שוויץ.

6. ביום 27/12/15 הגיש התובע תביעה חוזרת.

7. באבחון רפואי מיום 9/2/16 נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 90% לתקופה שמיום 1/12/15 ועד ליום 31/8/16 ונקבעה דרגת לו אי כושר מלאה. הנתבע אישר לתובע קצבת נכות כללית לתקופה הזמנית.

8. לטענת התובע, ליקוייו כחירש ואילם הם מלידה ולכן עם עלייתו לארץ הוכשרו ליקוייו. זכויותיו של התובע עם חזרתו לארץ כתושב חוזר שבו , ו הן כמי שנוצרו עת עלה ארצה והיה לתושב ישראל.
עוד טוען התובע כי קיימת לו זכאות על פי אמנה עם שוויץ, הכוללת ענף ביטוח נכות. לכן, טוען התובע שהוא זכאי לקצבת נכות כללית בדרגת אי כושר מלאה ולצמיתות החל מחזרתו לארץ מחודש 6/14.

לטענת הנתבע, התובע לא הגיש ערר על החלטת דרג ראשון (מיום 18/11/14) לפיכך ההחלטות חלוטות והן התיישנו ולביה"ד אין סמכות לדון בהחלטות מדרג ראשון.
עוד טוען הנתבע כי בתקופה שמחודש 9/96 ועד ליום 30/6/14, הי ינו בתאריך הקובע, לא היה התובע תושב ישראל ובגין החלטות הנתבע באשר להעדר תושבות חלה התיישנות. תביעת התובע נדחתה על פי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי מאחר שהתובע לא היה תושב ישראל.

הכרעה

לאחר ששמענו את עדותו של התובע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ההחלטה מושא תביעה זו התקבלה ע"י פקיד התביעות ביום 18/ 2/15 (נספח לכתב התביעה) . התביעה כאן הוגשה בחודש 2/16. משכך התביעה הוגשה במועד.

חוק הביטוח הלאומי קובע כי רק תושב ישראל שנכותו נגרמה לו בישראל זכאי לקבל גמלת נכות ( סעיף 196 (א) לחוק הבטוח הלאומי) :
"נכה זכאי לגמלה לפי פרק זה אם אי-הכושר להשתכר נגרם לו בהיותו תושב ישראל או בהיותו תושב ארץ-ישראל לפני יום ו' באייר תש"ח (15 במאי 1948), או אם בהגיעו לגיל 18 היה תושב ישראל ונכה, אף אם הליקוי נגרם לפני היותו תושב ישראל או אם הליקוי שבשלו נגרם אי הכושר להשתכר, נגרם בישראל בהיותו קטין תושב ישראל".

סעיף 197 לחוק קובע הוראות מיוחדות לעניין עולים :

"197. (א) על אף הוראות סעיף 196(א), עולה, שאי-כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה.
(ב) הוראות פרק זה יחולו על כל עולה בשינויים אלה:
(1) לא ידון המוסד בתביעה לגמלה לפי פרק זה של עולה אלא אחרי תום 9 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי- כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 207(א), ולא לגרוע מהן;
(2) הזכות לגמלה לפי פרק זה של עולה תתחיל בתום 12 חודשים מהיום שבו נעשה עולה; הוראה זו באה להוסיף, לגבי עולה שאי- כושרו להשתכר נגרם בהיותו תושב ישראל, על הוראות סעיף 196(ב), ולא לגרוע מהן;
(3) לשם הקביעה שצמצום בכושר השתכרות של עולה חל לאחר שהיה תושב ישראל, לענין הגדרת נכה שבסעיף 195, לא תובא בחשבון הכנסה שהיתה לו בהיותו מחוץ לישראל.
(ג) בסעיף זה, "עולה" – תושב ישראל שמתקיים בו אחד מאלה:
(1) בידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות;
(2) בידו אשרה ורישיון לישיבת קבע או אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, לפי חוק הכניסה לישראל, וניתן לו סל קליטה מהמשרד לקליטת העליה."

הסעיף הנ"ל קובע כי עולה זכאי לקבל גמלת נכות גם אם נכותו של העולה נגרמה לו טרם עלה לישראל, כלומר מי שעלה כאשר הוא נכה יהיה זכאי לגמלה , ויפים הם לענייננו דברי בית הדין הארצי לעבודה :

"תכליתו של הסעיף הוסברה בדברי ההסבר בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 31), תשל"ח- 1978, בכך ש"עולה יהיה זכאי לגימלאות נכות אף אם נכותו נוצרה בחוץ לארץ". מטרת התיקון הייתה להעמיד "את הזכות של העולה הנכה ברמה שוות-ערך לזו של מי שנכותו נוצרה בארץ" ( עב"ל 297/98 המבורגר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע, כרך לה 95, 96 ).

התובע עלה לישראל ולכן רואים את ליקוייו מלידה כאילו קרו בישראל ולכן אי הכושר להשתכר נגרם בעטיים.

אולם מה דינו של תושב חוזר ועל כך משיב בית הדין הארצי כי מבוטח שהוא "תושב חוזר" , אשר אי הכושר שלו נגרם בעת שהיה תושב ישראל, יהא זכאי לגמלה ואילו כאשר "תושב חוזר" אשר אי הכושר שלו נגרם בעת שהיה בחו"ל , אינו זכאי לגמלה כאמור :

"מנגד, נקבע כי כאשר מדובר בתושב חוזר שאי הכושר שלו נגרם בישראל, הרי שעצם העובדה שלאחר קרות אי הכושר הוא עבר להתגורר שנים רבות בחו"ל אינה מונעת ממנו זכאות לגמלה – ובלבד ששב להתגורר בישראל (עב"ל (ארצי) 747/09 עופר בר מור – המוסד לביטוח לאומי, 9.3.10, להלן: "פרשת בר מור"). בפרשה זו מדובר היה במערער אשר בשנת 1997 עבר תאונת דרכים קשה, בעקבותיה הוגדר כנכה בארבע גפיו ועקב כך קיבל מהמוסד, בין היתר, קצבת נכות כללית וקצבת ניידות. בשנת 2003 עבר המערער עם משפחתו להתגורר בקנדה, שם המשיך להתגורר גם במועד הגשת התביעה. בית הדין האזורי נתן פסק דין חלקי, עליו לא הוגש ערעור, לפיו בדין נשללה קצבת הניידות מן המערער, שכן הוא חדל להיות תושב ישראל. בית הדין הארצי אשר דן כאמור בתביעה להשבת הכספים, ציין כי פסק הדין בעניין שלילת הזכאות לקצבת ניידות ניתן בדין. עם זאת, מצא בית הדין הארצי לנכון לציין, כי "ככל שהמערער, שהינו כבן 44 נכון להיום, ישוב לישראל ויחזור להיות תושב ישראל, אזי דומה שתקומנה לו בשנית זכויותיו לקצבת נכות כללית, קצבת שירותים מיוחדים וקצבת ניידות על פי הדין בעת הגשת התביעה למוסד."
(עב"ל יוכי לפידות - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 29/4/13 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 16 -17)

מפסיקת בית הדין הארצי ניתן ללמוד ולהסיק כי התגבשות זכותו לגמלת נכות של התובע נוצרה ביום עלייתו ארצה אולם למרות שהתובע עזב את הארץ הוא לא איבד את זכאותו אך כל התקופה בה לא שהה בישראל הוא איננו זכאי ל גמלת נכות. עם חזרתו ארצה, "התעוררה" זכאותו לחיים וקמה זכאותו לקצבת נכות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת. התובע זכאי לקבל קצבת נכות מיום חזרתו לישראל בחודש 6/2014.

משהתובע מיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט"ז אב תשע"ח ( ‏28 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מוחמד מנסור,
נציג ציבור (עובדים)

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה

מר אלי ביהרי,
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: מיכאל גויכר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: