ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרית בר טוב נגד נאות חוף האלמוג בע"מ :

לפני: כבוד השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור (עובדים) – גב' אורטל חי

התובעת:
שרית בר טוב
ע"י ב"כ: עו"ד דן אל אגליק

-
הנתבעת:
נאות חוף האלמוג (1990) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אורי שיינקמן

פסק דין

1. התובעת אשר עבדה כמנהלת צהרון בנתבעת הגישה תביעה על סך 380,027 ₪ בגין הרכיבים הבאים: תמורת הודעה מוקדמת, אי קיום שימוע, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי הפרשות לפנסיה, הפרשי הפרשות לקרן השתלמות, תוספת ביגוד, תוספת ניהול, תוספת קייטנות, דמי אבטלה, הפרשי שכר, תוספת דיור, הוצאות דלק ובלאי לרכב, וכן בגין עוגמת נפש.
יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו מיום 29.8.02 ועד ליום 30.9.15.

2. לטענת התובעת, על יחסי העבודה שבין הצדדים חל הסכם קיבוצי וצו הרחבה בענף המלונאות. ביום 29.8.02 החלה התובעת לעבוד בנתבעת כשתפקידה הוגדר להיות מנהלת צהרון "פתאל", כאשר החתימה על החוזה האישי בוצעה ביום 25.8.02. בנוסף, חתמה התובעת על הסכם אישי בשנת 2010 אשר לא ביטל את תוקפו של הסכם 2002. התובעת ניהלה את הצהרון בהצלחה גדולה. התובעת ביקשה כל העת להסדיר את מעמדה כמנהלת מחלקה ולא כמנהלת בדרג ביניים. לפי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, לנתבעת היה אסור להעסיק עובדים בהסכמי שכר אישיים, עובדים שאינם מנהלים ולבטח לא להחתים מנהלי ביניים כמנהלים. משרת התובעת הוגדרה כמשרת אמון, ולפיכך הנתבעת כלל לא היתה אמורה לשלם לתובעת שעות נוספות, כך שמדובר למעשה בפיקציה. כך גם ניתן ללמוד מתלושי השכר ומדוחות הנוכחות כי לא היה מקום לתשלום שעות נוספות.
התובעת שימשה כמנהלת, אך לא זכתה לזכויות ולתוספות של מנהלי מחלקה. הנתבעת ניצלה את אהבתה האינסופי ת של התובעת לצהרון עד שהיא לא יכלה עוד. מעולם לא עלה בדעת התובעת להתפטר בלא קבלת פיצויי פיטורים, והיא שקלה להת פטר אך ורק בכפוף לקבלת מכתב פיטורים ותשלום פיצויי פיטורים מלאים כפי שהבטיחה גב' רהב. התובעת חזרה בה מבעוד מועד מהצעתה לפיטורים מוסכמים, לאחר שהבינה כי הנתבעת אינה מתכוונת לעמוד בתניה החוזית עימה. בנסיבות העניין, היתה הצעה מצד התובעת אך לא היה קיבול מצד הנתבעת.
התובעת המשיכה להתייצב לעבודתה עד שנחסמה וסולקה בבושת פנים, כך שפוטרה למעשה ללא שימוע.
הנתבעת לא נתנה לתובעת מכתב פיטורים, מה שגרם לאי קבלת דמי אבטלה בגין 4 חודשים. הנתבעת היתה משפצת את דוחות הנוכחות על ידי הפחתת 4 ימים רצופים, כלומר העדרות מפוברקת והנתבעת היתה פודה את אותם ימי החופשה חרף העובדה שהתובעת עבדה בהם. התובעת נאלצה להשתמש ברכבה הפרטי על מנת להסיע את עובדות המחלקה מביתן ובחזרה, עקב כך שהנתבעת לא הסדירה ולא מימנה להן הסדרי נסיעות.
התובעת היתה זוכה לעלבונות ולחוסר הערכה ממר לוי, מנהלה, אשר לא היה עונה למיילים ומתעלם, ואף לא הסכים לפגוש אותה. התובעת היתה מנקה את הצהרון יחד עם העובדות. מר לוי מ יזער את עשיית התובעת. גב' רהב מלכה, מזכירתו של מר לוי, שיתפה עימו פעולה על מנת לטמון לתובעת מלכודת, בכך שהורו לה להתפטר ולא הגיבו להתפטרותה, וזאת כדי שלא לשלם לה את השלמת פיצויי הפיטורים. עוד טענה התובעת, כי היא היתה עובדת גלובלית אשר לא היה עליה פיק וח יומי אלא חודשי, וכי היתה במשרת אמון.

3. לטענת הנתבעת, התובעת בחרה להתפטר במעשה חד משמעי, בכתב ובצורה אשר אינה משתמעת לשתי פנים. התובעת התפטרה לאחר מחשבה רבה, לבטים ואי שביעות רצון מהגדרת תפקידה. לאחר שהתפטרה, ביקשה התובעת לחזור בה מהחלטתה, ולאחר שהבינה שהנתבעת מסרבת, החליטה להגיש תביעה ולטעון שפוטרה כביכול.
התובעת קיבלה את זכויותיה בהתאם לחוזים האישיים עליהם חתמה ובהתאם להסכמים הקיבוציים הרלוונטיים בענף המלונאות. התובעת הועסקה בפועל בשעות נוספות בעבודה, ולפיכך קיבלה תמורה בהתאם, אשר אינה חלק משכר היסוד.
התובעת היתה מנהלת צהרון במעמד של "מנהלת ביניים", כמו מנהל חדר אוכל לדוגמה. טרם התפטרותה של התובעת היא קיימה שיחות עם גב' רהב בדבר האפשרות לסיום עבודתה עקב חוסר שביעות רצונה המתמשך מהגדרת תפקידה. נוכח רצון הנתבעת כי התובע ת תמשיך לעבוד וכן לאור תקופת עבודתה הארוכה, שאפה הנתבעת להקל עליה בעת סיום עבודתה וליתן לה את כלל הזכויות המגיעות לה בדין. לבסוף, התובעת בחרה להתפטר באמצעות הודעה מפורטת, לאחר שהצהירה כי אם בקשותיה בקשר לתנאי עבודתה לא ייענו, היא תתפטר.
21 ימים לאחר שהתפטרה, חזרה בה התובעת מהתפטרותה, תוך שליחת אישורים רפואיים ומכתבים שונים בטענה שהיא נמצאת בחופשת מחלה. לפנים משורת הדין, על אף התפטרותה , הוצע לה כי ישולמו לה השלמת פיצויי פיטורים מלאים כנגד סילוק טענות ותביעות , אך התובעת סירבה. התובעת חתמה על 3 הסכמי עבודה, שכל אחד מבטל את קודמו. התובעת לא ניהלה מחלקה אלא ניהלה צהרון. אין איסור בהסכם הקיבוצי להעסקה במעמד של מנהלת ביניים. תנאי עבודת התובעת סוכמו בהסכמים אישיים. הוראות ההסכם הקיבוצי חלות רק על נושאים שאינם מופיעים בהסכם האישי. תוספת שעות נוספות היתה אמיתית ולא פיקציה. התובעת הוסרה ממערכת הנתבעת, ולפיכך כשהמשיכה להגיע לתחומי הצהרון לאחר התפטרותה לא היה בידה להחתים כרטיס נוכחות. התובעת לא סולקה ולא הושפלה. כל זכויות התובעת, כולל שחרור הקרנות, נערכו בגמר חשבון בחודש 10/15. התובעת קיבלה תוספת ביגוד בהתאם למעמדה. התובעת לא זכאית לתוספת ניהול היות ולא היתה בדרג של מנהלת מחלקה. עם שינוי היקף משרתה לא היתה זכאית לתוספת קייטנה ולתוספת דיור. התובעת בחרה להתפטר מרצונה, לכן יש לדחות את הרכיב של דמי אבטלה. הנתבעת העמידה לרשות עובדיה הסעות מסודרות. התובעת בחרה משיקוליה היא להשתמש ברכבה הפרטי ואף להסיע את עובדות הצהרון על דעת עצמה בלבד. בנוסף, החל מחודש 5/11 קיבלה תוספת של 500 ₪ לשכרה בגין הוצאות דלק.
לתובעת ניתן יחס הוגן וחם לאורך כל הדרך, הן על ידי גב' רהב והן על ידי מר לוי, בין השאר באמצעות מכתבי תודה והערכה ומתן בונוסים כספיים.
לסיכום, טענה הנתבעת כי יש לדחות את כל טענותיה של התובעת ולחייבה בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

4. במסגרת מסכת הראיות נחקרו על האמור בתצהיריהן התובעת וגב' שרון רהב מלכה, ששימשה כממונה של התובעת , ולאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם.

5. מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עלה, כי התובעת, אשר שימשה כמנהלת הצהרון של רשת "פתאל" במשך כ-13 שנים, ביצעה את עבודתה באופן מקצועי, הגון ומסור, אך אין בכך כדי לתרום לביסוס תביעתה, ונפרט.
התובעת חתמה על 3 הסכמי עבודה אישיים בתאריכים: 25.8.05, 14.9.06 ו-22.12.10. עוד התברר, כי הנתבעת לא התכחשה לחלות ההסכמים הקיבוציים בענף המלונאות על מערכת יחסי העבודה ביחס לזכויות אשר אינן נכללות בהסכמים האישיים. בהקשר זה יצויין, כי התובעת לא ציינה וממילא לא הוכיחה באופן פרטני קיפוח זכויות כזה או אחר כתוצאה מההסכמים האישיים עליהם חתמה. עוד יצויין, כי לאורך תקו פת עבודתה בכלל והחל מחתימת ההסכם השלישי, חודש 1/11, לא פנתה התובעת לנתבעת בתלונה , למעט ביחס למעמדה המקצועי אשר ביחס אליו עוד יפורט.

6. מההתכתבות בין הצדדים בזמן אמת עולה תמונה ברורה שאינה ניתנת לפרשנות כזו או אחרת, ממנה עולה כי התובעת התפטרה מעבודתה ביום 1.9.15.
כפי שציינה התובעת בהודעת התפטרותה, הרי שמדובר בהודעת התפטרות הבאה בהמשך להודעתה מיום 12.8.15, במסגרתה העמידה התובעת סוג של אולטימטום ולפיו תיאלץ לעזוב את תפקידה אם לא תקודם לדירוג של מנהל מחלקה ואם לא יועלה שכרה בהתאם .
משני שדרי המיילים הללו עולה, כי מדובר בהתפטר ות לכל דבר ועניין, הגם שהתובעת המשיכה לעבוד בנתבעת עוד 30 ימים כנדרש בחוק הודעה מוקדמת, כפי שציינה בעצמה התובעת.
לאחר קיום מסכת הראיות עלה, כי אין בחלופת המכתבים שבין הצדדים החל מיום 21.9.15 כדי לשנות את מסקנתנו דלעיל . התובעת התפטרה בהודעה ברורה וחד משמעית, שבאה לאחר התר אה מצידה, במסגרתה העמידה תנאים לנתבעת כדי שזו תעשה מעשה ותמנע את התפטרותה. הנתבעת משיקוליה היא החלה בחיפושים אחרי מחליפה יום לאחר קבלת הודעת הפיטורים, דהיינו ביום 2.9.15, ויש בכך כדי לבסס טענתה בדבר האופן בו ראתה את הודעת ההתפטרות.
כפי שפורט לעיל, אין במכתב ב"כ התובעת מיום 21.9.15 כדי לאיין את מעשה ההתפטרות; וזאת בין השאר בשים לב כי בסעיף 7 למכתב צויין , כי בכוונת התובעת להמשיך בעבודתה בתפקידה הרגיל כ"מנהלת מחלקה ברשת", ונזכיר כי הסיבה בגינה התפטרה התובעת היתה סירוב הנתבעת לראות בה מנהלת בדירוג זה.
במכתב מיום 30.9.15 ענתה הנתבעת במכתב, בו ציינה את הסתמכותה על מכתב הפיטורים, והציעה לפנים משורת הדין השלמת הפרשי פיצויי פיטורים בכפוף לחתימה על כתב ויתור. ב"כ התובעת השיב במכתב נוסף מיום 2.10.15, אשר זכה למענה הנתבעת ביום 8.10.15 ולתשובת ב"כ התובעת עוד באותו יום, ואחריו באו מענה הנתבעת מיום 13.10.15 וכן מכתב נוסף מצד התובעת ביום 13.10.15.
דא עקא, בכל אלה אין כדי לשנות את המסקנה אליה הגענו , ולפיה התובעת התפטרה לאחר שדרישותיה לא נענו וכאקט המשך לאכזבתה שהתמשכה לאורך השנים מהתייחסות הנתבעת למעמדה המקצועי.
גם מעדותה בבית הדין התרשמנו שהתובעת ראתה בעבודתה כשליחות וכ"פרוייקט חיים", והיא ביצעה אותה במסירות ובמחויבות, תוך הרגשה כי אינה זוכה להכרה הוגנת מהנתבעת; אך אין בכך כדי לאיין את מעשה ההתפטרות הברור מצד התובעת. בהקשר זה יצויין, כי התובעת לא השכילה לתאר מהי המלכודת הנטענת אותה טמנה לה גב' רהב עובר להתפטרותה , ואף לא הוכיחה הסכם בו היא עצמה עמדה ושהופר על ידי גב' רהב , כפי שהיא טוענת.
ממסכת הראיות עלה, כי הנתבעת היתה מוכנה לשלם לאורך כל הדרך את השלמת פיצויי הפיטורים, בכפוף לשני תנאים בדמות חתימה על כתב ויתור וביצוע חפיפה למחליפה . התובעת לא הסכימה לתנאים אלה, ולפיכך לא גובש הסכם בנושא זה.
גם מעדותה של גב' רהב בהקשר זה , עלה כי הנתבעת אמנם לא השיבה לתובעת במייל חוזר המאשר את התפטרות התובעת, אך הדברים היו ברורים לשני הצדדים. גב' רהב המשיכה לדבר באופן יום יומי עם התובעת בימים שלאחר התפטרותה, ימים בהם הגיעה התובעת לצהרון באופן רגיל (תקופת ההודעה המוקדמת), והחלו חיפושים אחרי מחליפה, דבר שהיה ידוע לתובעת.
כפי שהתברר, כל הנפשות הפועלות , לרבות התובעת, ראו בהודעת התובעת כהתפטרות. רק ביום 21.9.15 ביקשה התובעת באמצעות בא כוחה לחזור בה מהודעת ההתפטרות , שכאמור ניתנה לאחר אזהרה ולבטים מצידה של התובעת, ונתקבלה על ידי הנתבעת; אשר פעלה באופן ברור ונחרץ שהיה ידוע לתובעת , לרבות חיפוש מחליפה, ומכך עלה כי הודעת התובעת בדבר התפטרותה התקבלה.

משקבענו כי התובעת התפטרה, דין רכיבי התביעה הבאים להדחות: אובדן דמי אבטלה, פיצוי בגין אי קיום שימוע והפרשי פיצויי פיטורים.
כמו כן, מששולם לתובעת שכרה בגין חודש 9/15, אזי אינה זכאית לדמי הודעה מוקדמת, מאחר והיא זו שהעניקה לנתבעת הודעה מוקדמת בת 30 יום המסתיימת בסוף חודש 9/15.

7. כמו כן, מצאנו כי יש לדחות את תביעות התובעת ברכיבים הבאים: הפרשי הפרשות לפנסיה בגין פיקציית שכר, והפרשי הפרשו ת לקרן השתלמות בגין פיקציית שכר, ונפרט.
עסקינן ברכיבים אשר בבסיסן עמדה הטענה, לפיה התובעת עבדה במשרת אמון אשר לא היה עליה פיקוח, היא לא הועסקה בשעות נוספות, ו"היא לא היתה הראשונה להגיע ולא היה האחרונה לעזוב".
בעדותה טענה תחילה התובעת כי לא עבדה שעות נוספות , אך בהמשך ציינה שהיתה עוד עבודה, גם בבית, עת היו טלפונים מהורים של ילדים. מתצהירה (סעיף 93) עולה כי היו תקופות בהן עבדה משעה 7:30 ועד 17:30. אמנם בעדותה ציינה כי זה היה בחופשות ובחגים בלבד, אך יש בכך כדי לבסס את טענת הנתבעת כי התובעת עבדה שעות נוספות בפועל , אשר בגינן קיבלה גמול גלובאלי מעבר לשכר יסוד. עוד בהמשך עדותה העידה התובעת כי עבדה משעה 8:00 עד השעה 17:30, ו כי לעתים היתה מגיעה בשעה 8:30 מאחר ועובדת אחרת היתה פותחת את הצהרון בשעה 7:30 ולא תמיד היא עבדה 8 שעות.
יצויין, כי גם מתשובות אלו של התובעת עולה כי עבדה שעות נוספות רוב הזמן. התובעת לא סתרה את טענת הנתבעת, לפיה עבדה שעות נוספות וקיבלה תשלום גלובלי בגינן. יצויין, כי יכול והיו ימים בהם התובעת עבדה 8 שעות ואף פחות, אך התשלום הגלובלי בגין שעות נוספות נועד בין השאר בדיוק למצב דנן.
עלה כי רובה של עבודת התובעת בוצעה בתחומי הצהרון, התובעת ניהלה את הצהרון באופן יום יומי והיתה נוכחת בו לאורך כל היום, תוך שרוב הזמן עבדה משעה 8:00 עד 17:30. התובעת לא הצביעה בכתב התביעה, בתצהירה ובסיכומיה על תקופות קצרות או ארוכות בהן עבדה בהיקף יום עבודה מלא או פחות מכך.
בנוסף, יש להוסיף למפורט לעיל כי הצדדים פעלו לאורך התקופה בהתאם לאמור בהסכם מיום 22.12.10 (סעיפים 20-23). הן מההסכם והן מהשתלשלות העניינים בפועל עלה, כי התובעת אכן עבדה שעות נוספות בעבודתה, הגם שלא באופן קבוע, וכי אין המדובר בפיקציה. התשלום הגלובלי שולם בגין שעות נוספות מדי חודש , והוא תואם אף את גירסת התובעת לעניין היקף עבודתה. אמנם, מיקום הצהרון לא היה בצמוד למשרדי הנתבעת והיה קושי לפקח על שעות עבודתה של התובעת , אך בנסיבות העניין עלה כי התובעת דיווחה על שעות עבודתה בהתאם לדיווחי הנוכחות כפי שביצעו יתר העובדים; כך שבפני הנתבעת עמד היקף שעות עבודתה של התובעת לאורך כל תקופת עבודתה בכלל, ובפרט החל משנת 2010 (מועד החתימה על ההסכם בחודש 12/10). יצויין, כי בהסכם משנת 2010 לא צויין כי מדובר במשרת אמון.

8. עוד מצאנו, כי יש לדחות את תביעת התובעת גם בגין יתר הרכיבים: תוספת ביגוד, תוספת ניהול, תוספת קייטנות, הפרשי שכר ( שיפוץ דוחות), תוספת דיור, תשלום הוצאות דלק ובלאי רכב, נזק לא ממוני, עוגמת נפש ומפח נפש, ונפרט.

9. דין התביעה לתוספת קייטנות ותוספת דיור – להדחות.
עסקינן ברכיבי תביעה שנתבעו מכוח הסכם העבודה הראשון מיום 25.8.02, בעוד שהתובעת התקשרה בשני הסכמים נוספים מאוחרים בימים 14.9.06 ו-22.12.10. יצויין, כי בחוזה ההתקשרות האחרון מיום 22.12.10, עליו חתמה התובעת ועל פיו התנהלו הצדדים , לא מופיעים רכיבים אלו . מהשתלשלות הע ניינים עלה כי כל הסכם למעשה ביטל את קודמו, ולא צויין במסגרתם כי האחד משלים או ממשיך את האחר. בין השאר צו יין בחוזה האחרון משנת 2010 כי הוא נכנס לתוקף החל מיום 1.6.10, ולפיכך ממועד זה רק חוזה זה היה בתוקף.

10. באשר לתוספת דמי ביגוד יצויין, כי התובעת לא התמודדה עם טענות הנתבעת ברכיב דנן לאורך כל ההליך.
ראשית, עסקינן בזכות הנתבעת מכוח הסכם העבודה משנת 2002, בעוד שהרכיב מופיע דווקא בחוזה האישי האחרון משנת 2010. כמו כן, התברר כי התובעת לא היתה בדירוג מנהלי מחלקות וכי שולם לה סך של 1,000 ₪ בשנה באמצעות כרטיס רכישה בהתאם לאמור בחוזה האישי, וממילא גם מנהלים זכאים ל-1,800 ₪ ולא ל- 3,000 ₪ כפי שטענה התובעת.
למעלה מן הנדרש, נציין כי התובעת לא צירפה אסמכתאות על קניית ביגוד מטעמה באופן אישי.

11. באשר לכספים אותם תבעה התובעת בגין תוספת ניהול ; נוס יף למה שכבר צויין לעיל, כי התובעת היתה בדירוג מנהלת ביניים וכי בכל מקרה לא היתה מנהלת מחלקה ולא השתייכה לדרג הניהולי. התובעת ידעה זאת היטב , ולראיה, דבר זה הביא אותה להתפטר. התובעת לא הוכיחה את שטענה, כי דירוג ביניים כזה אסור על פי ההסכם הקיבוצי, בשים לב כי זכויותיה לא קופחו לא בהתאם לחוזים האישיים ולא בהתאם להסכם הקיבוצי. התובעת ניהלה את צהרון הנתבעת והיו תחתיה עובדים ואחריות רבה, אך אין בכך כדי להעלות או להוריד ביחס לסטטוס התובעת אשר כאמור לא שונה על ידי הנתבעת , ונזכיר כי התובעת עבדה באותו תפקיד ובאותו מעמד לאורך תקופה של 13 שנים בקירוב.

12. גם התביעה בגין תשלום הוצאות דלק ובלאי רכב – דינה להדחות, ונפרט.
מן העדויות עלה כי התובעת בחרה משיקוליה ובאופ ן חופשי לנסוע ברכבה הפרטי ולהסיע עובדות אחרות ברכבה הפרטי. התובעת לא הצביעה על כל עיגון בדין לפיו היא זכאית להוצאות דלק ובלאי רכב, ולפיכך אין מקום לפסוק לה הוצאות כאלה.
יש לציין, כי התובעת הודתה כי קיבלה החל מ חודש מאי 2011 תוספת חודשית בגובה 500 ₪ בגין הוצאות דלק , אשר יש בה כדי לכסות את דמי הנסיעות המגי עים לה על פי דין בעיר אילת. אנו מקבלים את גירסת הנתבעת בנושא, לפיה מדובר בתוספת שניתנה לתובעת כמחווה של רצון טוב, מבלי שהיא מעוגנת בהסכם האישי או במקור אחר בדין. ואכן, כך גם נכתב לתובעת בזמן אמת. לפיכך, התובעת אינה זכאית לתבוע קבלת תוספת זו ביחס לתקופה שעובר לחודש מאי 2011.

מכל האמור לעיל, יש לדחות גם את התביעה בגין הוצאות דלק ובלאי לרכב .

13. גם התביעה להפרשי שכר כתוצאה "משיפוץ הדוחות" – דינה להדחות, ונפרט.
בהקשר לרכיב זה הסבירה ופירטה הנתבעת כי בעונת החורף ובעתות מלחמה תפוסת המלונות נמוכה. לפיכך, פעלה הנתבעת ב"מדיניות חורף" בהתאם לאמור בענף המלונאות, במסגרתה מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת. במקרה דנן, ה תברר כי התובעת הוחרגה מנוהל זה.
התובעת לא הצביעה על יום בו לטענתה היתה בהיעדרות "מפוברקת" או שנוכו לה ימי חופשה בגין כך.

בהקשר זה עלה, כי התובעת היתה בתאילנד בחופשה בת חודש ימים.
כמו כן, לא הוכח כל "שיפוץ דוחות" בעניין התובעת, ונזכיר כי בסיכומי התובעת צויין שמדובר בתביעה להפרשי שכר ולא בגין פדיון חופשה, הגם שבעדותה טענה התובעת כי "לקחו לי את ימי החופשה, פברקו אותי". בנוסף, בעדותה של התובעת לא היתה בפיה תשובה לכך שהיא הוחרגה מנוהל זה. התובעת הופנתה לשני שדרי מייל בנושא (נספח 6 לתצהיר הנתבעת) ולא היו בפיה תשובות לכך.

14. לאור האמור לעיל, ובשים לב לקביעות השונות ולהשתלשלות העניינים, הרי שאין מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש ומפח נפש כפי שביקשה התובעת.

הנתבעת התייחסה לתובעת לאורך השנים בצורה משביעת רצון ובכבוד, ומנגד, התובעת ביצעה עבודתה נאמנה על הצד הטוב ביותר.
אמנם, התובעת ביצעה עבודה חשובה, בעלת אחריות רבה ביותר ואף זכתה לאמון ולשבחים מכל סובביה, אך אין בכך כדי ליצור לתובעת מעמד של "מנהל" בנתבעת כפי שביקשה.
הנתבעת משיקוליה היא מצאה לנכון שלא לראות בתובעת כ"מנהלת מחלקה" או כמנהלת בדירוג ניהולי גבוה, אלא ראתה בה מנהלת ב"דירוג בינוני".
הנתבעת שילמה לתובעת את זכויותיה לאורך התקופה, וזאת בהתאם להסכמים עליהם חתמה התובעת שלפיהם פעלו הצדדים.
כפי שצויין לעיל, עקב סירוב הנתבעת לקבל את תביעותיה, בחרה התובעת להתפטר לאחר חשיבה ולבטים.

15. טרם סיום, נציין כי הנתבעת הביאה לעדות מטעמה את גברת רהב מלכה, אשר שימשה כממונה על התובעת מטעם הנתבעת. עדה זו היתה בקיאה בפרטים, היא זו שהתנהלה מול התובעת, ואין לקבל טענה בנושא.

אחרית דבר

16. לאור שפורט לעיל, ובשים לב לכך שהתביעה נדחתה על כל רכיביה, ולאור סכום התביעה, היה מקום לחייב את התובעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור גבוה.
דא עקא, לאור נסיבות המקרה, ובשים לב לתקופת העבודה הארוכה ו ליחסי העבודה ששררו בין הצדדים, ובשים לב לכך שהתובעת ביצעה עבודתה נאמנה; מצאנו כי יש לחייב את התובעת בהוצאות משפט ו בשכ"ט עו"ד על הצד הנמוך יותר.

לפיכך, תשלם התובעת לנתבעת סך של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

17. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין .

ניתן היום, ג' אלול תשע"ח, (14 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' אורטל חי
נציגת ציבור עובדים

יוסף יוספי
שופט


מעורבים
תובע: שרית בר טוב
נתבע: נאות חוף האלמוג בע"מ
שופט :
עורכי דין: