ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירה גרינר נגד עיריית אריאל :

19 אוגוסט 2018

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

התובעת
מירה גרינר ת.ז. XXXXXX712
ע"י ב"כ: עו"ד אורנה שמריהו
-
הנתבעים
עיריית אריאל
ע"י ב"כ: עו"ד זיו דוד

פסק דין

האם התובעת זכאית להיחשב כמדריכה מוסמכת לצורך דירוג שכרה בעיריית אריאל על כל הנובע מכך מבחינת התגמול הכספי לו היא זכאית? זו השאלה שבה עלי להכריע בתיק זה.
אקדים אחרית לראשית ואציין כבר בפתח הדברים, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
התובעת, הגב' גרינר (להלן – "התובעת" או "הגב' גרינר") , היא בעלת תעודת התמחות "בהדרכת ועשיית עבודות אמנות" מטעם מכללת ורצברגר – בית החוגים והאומניות ברמת גן (להלן – "המכללה"). עוד אין חולק, כי בחודש 08/2012 התקבלה לעבוד בעיריית אריאל (להלן – "הנתבעת" או "העירייה"), בהתאם למכרז שהתפרסם לתפקיד מדריכה במועדונית + סייעת תגבור מוסדית (נספחים ב' ו-א' לכתב התביעה, בהתאמה).
לטענת התובעת, בשלב מסוים הסתבר לה, כי קבלתה לתפקיד מדריכת מועדונית, לא מקנה לה את התואר הנדרש לצורך קבלת תקן של מדריכת מועדונית, דבר שהתבטא בגובה שכר וממילא בהפרשות הסוציאליות השונות הנובעות מכך.
פניותיה של התובעת אל העירייה להכיר בה כמדריכה מוסמכת, על כל המשתמע מכך מבחינת תקן ותנאי שכר - נדחו, ומכאן תביעתה לקבלת סעד הצהרתי, לפיו היא נושאת בתפקיד מדריכה מוסמכת, ולקבלת סעד כספי בגין השכר והזכויות הסוציאליות הנלוות אליו, שלא שולמו לה.
הנתבעת טענה, כי התובעת התקבלה לעבודה בעירייה כאם בית, וידעה על כך בזמן אמת והוסיפה, כי התובעת אינה עומדת ברף הנדרש מבחינת השכלה פורמלית להכרה בה כמדריכה. בכתב ההגנה מטעמה, הפנתה הנתבעת לכך שהיה ידוע לתובעת כי תועסק כאם בית וסייעת במועדונית (נספחים 1 עד 4 לכתב ההגנה).
הנתבעת הפנתה להוראות אוגדן תנאי השירות, שם נקבע בסעיף 9.3.2 סעיף ב' 3, כי מדריך מוסמך חייב להיות מורה מוסמך או גננת מוסמכת בעל תעודת בגרות או בעל תעודה מאושרת מטעם אגף כוח אדם בהוראה ממשרד החינוך והתרבות, או מדריך בלתי מוסמך בעל ותק של 20 שנות עבודה ומעלה בהדרכה.
הנתבעת הוסיפה, כי בפגישה שהתקיימה ביום 29.01.14 בין התובעת לבין מנהלת הנתבעת בנוכחות מנהלת אגף החינוך, נאמר לתובעת מפורשות, כי עליה לפנות למשרד החינוך על מנת להסדיר אישור מתאים לצורך הכרה במעמדה כמדריכה, ואולם, התובעת לא פעלה כן.
הנתבעת הוסיפה עוד, כי לפני שהתובעת התקבלה לעבודה במועדונית, עבדו בה 2 מדריכות מוסמכות, אשר חילקו ביניהן את אחוזי המשרה ועם עזיבתה של אחת מהן, משרת מדריך מוסמך הפכה להיות בהיקף של 100% ונוסף תקן של אם בית בשיעור משרה של 71%.
הנתבעת טענה, כי הפרישה עבור התובעת את כל התשלומים המתחייבים בדין בגין זכויות סוציאליות, בהתאם לתקן שלה כמדריכה בלתי מוסמ כת וצרפה את תלושי השכר (נספח 5 לכתב ההגנה) כהוכחה לכך.
התובעת הגישה תצהיר מטעמה, וכן חוות דעת של חשבת שכר, הגב' אדלר ויקי. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירה של הגב' נאוה בן הרוש, מנהלת משאבי אנוש בעירייה. ביום 21.12.17 התקיים דיון הוכחות, במהלכו העידו התובעת , המומחית מטעמה והגב' בן הרוש.

עדויות הצדדים
בחקירתה, שבה התובעת וטענה, כי בהתאם לתעודה שיש בידה מהמכללה, היא נחשבת למדריכה מוסמכת, אך אישרה כי לא פנתה למשרד החינוך על מנת לקבל את האישור הפורמלי הנדרש, וכדבריה:
"...כיון שכתוב על התעודה שיש בידי שזה מוכר למשרד החנוך לא ראיתי צורך ללכת ולבדוק. זה לא תפקיד שלי להתחיל לבדוק ולחפור. משרד החינוך זה מקום עם הרבה פרוצדורות ונהלים וקשה מאוד לקבל תשובות. אתה נתקל בקיר אטום." (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 17 ואילך). כשנשאלה, כיצד אם כן, בדעתה להוכיח כי היא מדריכה מוסמכת, השיבה: "כתוב לך על התעודה שלי. רשום." (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 21).
כאשר עומתה עם הודעתה לבית הדין מיום 29.06.16, בה נכתב, בין היתר: "התובעת תציין כי לצערה התעודות אינן מקנות לה תואר מדריך מוסמך, אך מקנים תואר של מדריך מוסמך שלב א', כקבוע בסעיף 5א באוגדן השירות...", השיבה כי באת כוחה היא זו שכתבה את הדברים וכי אינה רואה בכך סתירה, וכדבריה: "לאחר שאני מעיינת במסמך, זה עו"ד שלי כתבה. זה לא סתירה. אני מדריכה מוסמכת אך זה לא סתירה. אתם קיבלתם אותי לעבודה כמדריכה" (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורות 28-29). בהמשך הבהירה:
"לשאלה שוב – יש לי תעודת התמחות. מבחינתי זה הסמכה. כתוב שאני מדריכה. אני לראשונה עומדת בבית הדין. אני לא כל כך מעורה בעניינים. אני מדריכה. אני מוסמכת בתחום מקצועי מסוים, התחום המקצועי לא מתאים לכם אז תגדירו אותי כמדריכה. אך תגדירו אותי. אין הגדרת תפקיד שלי. יש הערכת עובד בניסיון. תכלס בשכר אין הגדרה. "
לשאלת בית הדין האם פנתה למשרד החינוך על מנת שיכיר בה כמדריכה מוסמכת על סמך התעודה שקיבלה מהמכללה, השיבה:
"הלכתי לבית הספר שלמדתי בו. הראיתי להם את התעודות ואמרתי למה כתבתם זאת, אז הוא הראה לי איזה סעיף שמוכרים במשרד החינוך בתחום של השתלמויות למורים וגננות. אבל הוא אמר רק אם יש לך תואר של גננת או מורה אז משרד החינוך מכיר בתעודות "
ובהמשך, לשאלה האם זו הסיבה שבעטיה לא פנתה למשרד החינוך, השיבה:
"כן. אבל אמרתי לו שהוא הטעה אותי בקטע של משרד החינוך. כתוב פה. הוא הפנה אותי לסעיף הזה ואמר שיש הרבה רשויות ומקומות שמקבלים את התעודות הללו ומקבלים תלמידים מאצלנו. עבדתי בעירית פ"ת כמדריכה אחה"צ וכן כיבדו את התעודות הללו. "
בהמשך הודתה: " לא ניגשתי למשרד החינוך".
(עמ' 4 לפרוטוקול מול שורה 9 ואילך).
בחקירתה, אישרה המומחית מטעם התובעת, כי למעשה ביססה את כל נתוניה על ההנחה שהתובעת היא מדריכה מוסמכת וכשנשאלה מה מקור הידיעה שלה בנוגע לכך, השיבה: "למירי [התובעת – א.ש.] יש תעודת מדריך שהיא מחזיקה ביד, והיא עבדה כמדריכה במ סגרות כאלה ואחרות לפני שהיא התחילה לעבוד בנתבעת" (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורות 24-25). בהמשך הודתה כי לא מדובר באסמכתא מטעם משרד החינוך (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 3) , והבהירה כי הסתמכה על התעודה מהמכללה: "הוצגו בפני תעודות מדריך שהתובעת מחזיקה ביד, ממכללת ורצברגר ושמכך לא היה שום מסמך אחר מטעם העירייה שזה לא כביל [הטעות במקור – א.ש.] , התייחסתי לכך כהכרה". (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורות 21-22. כאשר נשאלה, האם בדקה שהמכללה מאושרת ע"י משרד החינוך, השיבה כי לא נדרשה לכך.
המומחית הוסיפה וטענה כי ערכה את חישוביה על סמך ההנחה שהתובעת היא מדריכה בלתי מוסמכת ואישרה כי החישובים נערכו בשנת 2015 וכי לא לקחה בחשבון מסמכים שונים שהוגשו לאחר מכן, לרבות הודעת התובעת מיום 29.06.16.
הגב' בן הרוש, מטעם הנתבעת העידה כי התובעת התקבלה לעבודה כאם בית על סמך מכרז שפורסם ל"מדריכה במועדונית" ו במהלך עדותה עומתה עם מסמך ת/1, שעניינו הארכת מינוי עובד/ת בניסיון מיום 11.11.12, המופנה לתובעת, ובו העירייה מודיעה לה כי היא התקבלה לתקופת ניסיון כעובדת הרשות המקומית ל- 3 חודשים (מיום 19.11.12 ועד ליום 19.02.13) בתפקיד "מדריכה במועדונית". עוד צוין במסמך הנ"ל , כי דרגת השכר לה התובעת זכאית היא דרגה 5 בדירוג המנהלי וכי הוותק המוכר שלה הוא 6 שנים, היקף משרתה: 71%.
הגב' בן הרוש טענה כי אינה מתכחשת למסמך, אך כי התובעת לא הועסקה כמדריכה. כשב"כ התובעת הקשתה ושאלה כיצד הוצא כתב מינוי לתובעת, שלטענת העירייה אינה עומדת בתנאי הסף, השיבה:
"תקן מועדונית ברשות מקומית מכיל 100% מדריכה, 71% אם בית. זה מה שמקצה משרד החינוך. אנו חיפשנו מדריכה למועדונית וקיבלנו את התובעת שלא עמדה בתנאי הסף לתפקיד מדריכה ומלכתחילה ייעדנו אותה לתפקיד של אם בית. צריך להבחין בין העסקה, שהיא העסקה תקנית, לבין הגדרה של מדריכה. הגדרה של מדריכה היא הגדרה מסועפת. אבל התקן שהיה גם ב-71% שלו הוא תקן של אם בית. יש מדריכה במשרה מלאה במועדונית שעונה על הקריטריון של מדריכה מוסמכת. לשאלת בית הדין, מה הבעיה להוציא מכתב כזה שכתוב בו אם בית, אני משיבה שמשרד החינוך נותן רק מדריכה ואם בית. שום דבר אחר. לשאלת בית הדין, מדוע לתובעת לא כתבו אם בית, אני משיבה שמדובר בסמנטיקה. לשאלת בית הדין, אני משיבה שניתן לדעת לפי תלושי השכר ולפי מה שמשולם בפועל. לשאלת בית הדין, אם יש אימהות בית אחרות שכן כתוב אצלם אם בית, אני משיבה שלא. יש לנו עוד מועדונית אחת ברשות וגם אצלם רשום מדריכה. זו הסמנטיקה שניתנה לתפקיד הזה והאמת שזה גם כחלק מהגדרה מכבדת את העבודה כשהרציונל הוא לתת לה את המקום לא במה שהיא אמורה לקבל על פי התקן, אלא מקום מכבד. " (עמ' 14 לפרוטוקול מול שורות 12-25).

בהמשך הוסיפה, כי התובעת דורגה כמדריכה בלתי מוסמכת ובהתאם לכך, שולם שכרה:
"אבקש להבהיר. ישנה אופציה לרשות במקרים מסוימים לדרג את העובד גם בדרוג אחר, אם את שואלת אותי לא הייתי מעבירה אותה לדירוג חינוך ונוער, מהסיבה הפשוטה, שעובדת אחרת ברשות המקומית שדורגה בחינוך ונוער עד עצם היום הזה מבקשת ממני לעבור לדירוג המנהלי כדי לממש זכויות עודפות לדירוג חינוך ונוער. אני לא הייתי מעבירה אותה, אלא שנענינו לבקשתך, העברנו אותה כי יש לי את המרווח שבו אני יכולה להחליט אם לדרג אותה בדרג חינוך ונוער או במנהלית. לבקשתכם עשינו. להגיד לך שהיא הרוויחה מזה – לא."
(עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 8 ואילך). בהמשך הבהירה כי התקצוב מגיע ממשרד החינוך בהתאם להגדרת התקן שנקבע למועדונית (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורות 24-25).
בסיכומיה, טענה התובעת, כי העירייה מתעשרת על חשבון התובעת, שכן היא מקבלת עבורה תקצוב כמדריכה, שעה שהיא לא משלמת לה שכר ככזו. עוד טענה, כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובעת התקבלה לעבודה כאם בית ואף לא הציגה כתב מינוי שכזה, נהפוך הוא.
מוצג נת/1, שהוצג במהלך הדיון, מוכיח כי התובעת קיבלה כתב מינוי של מדריכה במועדונית מיום 19.08.12. ל אור האמור לעיל, טענה, כי היא הוכיחה שהיא עבדה בפועל כמדריכה וכי העירייה אף תוקצבה בגין תקן זה, בהתאם ועל כן היא זכאית לכל הזכויות של מדריכה.
בסיכומיה, טענה הנתבעת , כי אין חולק שהתובעת אינה בעלת כשירות פורמלית של מדריכה מוסמכת, שכן היא נעדרת אישור מתאים על כך ממשרד החינוך ואף הרחיקה לכת וטענה, כי במועד הרלוונטי למכרז, התובעת אף לא הציגה זכאות לתעודת בגרות, שהיוותה תנאי סף.
ביחס לתעודת ההסמכה שהתובעת משליכה עליה את יהבה, טענה הנתבעת כי תעודה זו אינה מוכרת ע"י משרד החינוך, וככל שבידי התובעת תעודת הסמכה שלא צורפה על ידה לתיק, הדבר אומר דרשני. הנתבעת אף הבהירה כי התובעת לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לכך שהגישה את התביעה דנן ב- 02/2016, בחלוף כ- 4 שנים ממועד קבלתה לעבודה; התובעת קיבלה את מלוא שכרה, כמתחייב מהתפקיד שביצעה ומהכשרתה הפורמלית.
ביחס לחוות הדעת מטעם התובעת, טענה העירייה, כי זו מושתת על הנחת יסוד שגויה, לפיה התובעת התקבלה לעבודה במועדונית כמדריכה ועמדה בתנאי הסף של המכרז. אותה מומחית אף יצאה מתוך נקודת הנחה שגויה כי התעודה מהמכללה, שהתובעת אוחזת בה, מוכרת ע"י משרד החינוך, שעה שאין הדבר כך. למעשה, טענה הנתבעת, התובעת עושה שימוש חלופי ולא עקבי במונחים: "מדריכה", "מדריכה מוסמכת" ו"מדריכה בלתי מוסמכת" . עוד הוסיפה, כי המומחית לא סתרה את הטענה, לפיה התובעת משתכרת בהתאם לאמור באוגדן השירות בגין 2 משרותיה.

דיון והכרעה
האם התובעת בעלת כשירות פורמלית להיחשב כמדריכה מוסמכת, ולמצער, האם הנתבעת הציגה בפניה מצג כלשהו שהיא מקבלת אותה לעבודה בתור שכזו? התשובה לשתי השאלות הנ"ל שלילית, ולהלן אפרט את נימוקיי.
אין חולק, כי התובעת אוחזת בתעודת הכשרה שקיבלה ממכללת ורצברגר, בה צוין, בין היתר, כי היא מכללה מוכרת ע"י משרד החינוך; עוד אין חולק, כי התובעת, וטעמיה עמה, מעולם לא פנתה למשרד החינוך במטרה לנסות ולקבל הכרה פורמלית של מדריכה מוסמכת, כנדרש. אציין בהקשר זה, כי תשובתה לשאלה מדוע לא פעלה כן, רחוקה מלהניח את הדעת (" משרד החנוך זה מקום עם הרבה פרוצדורות ונהלים וקשה מאוד לקבל תשובות. אתה נתקל בקיר אטום." -עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 17 ואילך).
התובעת נסמכת אם כן, כך על פי עדותה, על האמור בחלק העליון מימין של התעודה הנ"ל, לפיו המכללה מוכרת ע"י משרד החינוך. התובעת בהגינותה אף הודתה כי הלינה בפני המכללה על כך שהוטעתה וכי משרד החינוך אינו מכיר בתעודה כתעודת מדריך מוסמך;
המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל, היא אחת: התובעת אינה מדריכה מוסמכת מטעם משרד החינוך.
האם הנתבעת הציגה בפני התובעת מצג שווא, לפיו היא רואה בה מדריכה מוסמכת? כאמור לעיל, התשובה לכך שלילית, ובמה דברים אמורים? כאמור לעיל, התובעת החלה את עבודתה בחודש 08/12 ואין חולק כי בשל סיבה טכנית גרידא, שאינה נעוצה בתובעת, היא לא יכלה להציג זכאות לתעודת בגרות, בשל העובדה שבמשרד הפנים חלה טעות במספר תעודת הזהות שלה. לימים, הדבר סודר, ואין חולק, כי התובעת אוחזת בידיה תעודת בגרות כדת וכדין. לפיכך, ולו מן הטעם הזה, לא יכולה להיות מחלוקת, כי התובעת לא התקבלה ולא היתה יכולה להתקבל לעבודה כמדריכה מוסמכת, שעה שלכאורה לא היתה בידיה תעודת בגרות.
מעבר לכך, בהתאם למסמכים שצורפו לתצהירה של הגב' בן הרוש, המינוח בו נעשה שימוש ביחס לתובעת למן ההתחלה היה של אם בית, ולא של מדריכה או של מדריכה מוסמכת. כך במכתב מיום 15.09.13 של הגב' נורית כהן מאגף החינוך בעירייה (נספח 1 לתצהיר הנתבעת); עבור דרך מכתבה של הגב' כהן הנ"ל מיום 08.12.13 למנהלת אגף החינוך (נספח 2 לתצהיר); כך גם במכתבה של התובעת עצמה מיום 12.01.14 למחלקת משאבי אנוש, שם ציינה: "כידוע לך אני משמשת כסייעת במועדונית..." (נספח 3 לתצהיר הנתבעת) וכלה בטופס הערכת עובדת (נספח 4 לתצהיר הנתבעת), שם נכתב "אם בית מועדונית". כל האמור לעיל, יש להוסיף את הודעתה של התובעת לתיק בית הדין מיום 29.06.16, המהווה הודאת בעל דין כי התעודה שבידה אכן לא מקנה לה מעמד של מדריך מוסמך.
הנה כי כן, לא יכולה להיות מחלוקת, כי היה ברור לשני הצדדים מהו סיווגה הפורמלי אל נכון של התובעת. האם, כדברי התובעת, העובדה שהנתבעת דיווחה למשרד החינוך על תקן של מדריכה יכול להקים לתובעת זכות להיחשב ככזו? התשובה היא לאו מוחלט, ואנמק.
ההסדר הנורמטיבי החל על העסקת עובדי חינוך, נוער חברה וקהילה, מוסדר באוגדן השירות, אשר עותק מהחלק הרלוונטי שלו, צורף לתצהירה של הגב' בן הרוש. בפרק 9.3.2 (ב)(3) מוגדר מיהו מדריך מוסמך, ואין חולק, כי התובעת אינה עונה על ההגדרה, שכן מעמדה לא הוסדר כנדרש במשרד החינוך, שהוא הגוף המוסמך להכיר בתארים, לרבות תארים של עובדים במערכת החינוך המשלים.
אכן, כדברי התובעת, התנהלות העירייה בכל הקשור לדיווח התקנים במועדונית למשרד החינוך, אינה תקינה, ואיני מקבל את הסבריה של הגב' בן הרוש, כי מדובר בסמנטיקה גרידא, שאם לא כן, מן הראוי היה שהתובעת תיהנה מהפרשנות היצירתית הזו, ולא היא.
לדברי הגב' בן הרוש, המועדונית מתוקצבת ע"י משרד החינוך בהתאם לדיווחים שהיא מקבלת מהרשות המקומית, ולמותר להכביר מילים על החובה החלה על הרשות לדווח דיווחי אמת, אלא שהתובעת אינה רשאית להיבנות מכך ולקבל סעד הצהרתי מבית הדין כי היא מסווגת כמדריכה מוסמכת, על כל המשתמע מכך מבחינת שכרה ותנאיה, שאם לא כן, יימצא בית הדין כמי שמכשיר עוולה אחת באמצעות עוולה אחרת, והכל על חשבון הקופה הציבורית.
התובעת גם לא יכולה להיבנות מהטענה כי סווגה למן ההתחלה כמדריכה מוסמכת, שכן, כפי שהודגם לעיל במסמכים שהגב' בן הרוש צרפה לתצהירה, התובעת מעולם לא הוגדרה כמדריכה מוסמכת.
אכן, נספח ת/1, שעל תוכנו אין חולק, מגדיר את תפקידה של התובעת כמדריכה במועדונית לעניין המשך תקופת הניסיון, ואולם למן תאריך הוצאתו ביום 11.11.12, עמדה לתובעת האפשרות להסדיר את מעמדה כדין מול משרד החינוך, דבר שלא נעשה. לפיכך, התובעת אינה יכולה להשליך את יהבה על האמור במסמך זה בלבד, כשברקע הדברים, אין חולק שהכשרתה הפורמלית אינה מוכרת ע"י משרד החינוך - המאסדר.
ביחס לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת, אין בידי לקבל את החישובים שנעשו בה, מן הטעם שהם מתבססים על הנחת יסוד שגויה, לפיה התובעת מוכרת כמדריכה, בהתאם לאוגדן השירות.

אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעתה של התובעת להכיר בה כמדריכה מוסמכת ולפסוק לה את כל הזכויות הכספיות הנובעות מכך.
בשים לב לכך שבין הצדדים קיימים עדיין יחסי עבודה, החלטתי לפסוק הוצאות ברף הנמוך, ואני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת בגין דחיית התביעה השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ח, (19 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מירה גרינר
נתבע: עיריית אריאל
שופט :
עורכי דין: