ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זינה קופיט נגד עיריית חדרה :

בפני
כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

התובעת

זינה קופיט

נגד

הנתבעת
עיריית חדרה

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת ביום 18.1.18 בשעות הערב, בעת שזה עמד בחנייתה הפרטית ברח' הצאלון בשטחה המוניציפלי של הנתבעת, וכתוצאה ממזג אויר סוער קרס עליו עץ שהיה נטוע בסמוך לחנייה.
על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה נגרם לרכב נזק בסכום כולל של 13,803 ₪.
מכתב התביעה עולה, כי התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לפיצוי על הנזק שנגרם לרכבה ו הונחתה להמציא לנתבעת חוות דעת שמאי; אולם לאחר שעשתה זאת התובעת היא טורטרה על ידי הנתבעת ועל ידי משרד באי כוחה שהפנו אותה לקבלן הגינון מטעם הנתבעת. משלא זכתה למענה של ממש על פניותיה, נאלצה לפנות לבית המשפט.
בכתב ההגנה מטעמה כפרה הנתבעת בעצם האירוע, בכך שהנזק הנטען נגרם כתוצאה מקריסת עץ, ובעצם אחריותה של הנתבעת לנפילתו ולנזקי התובעת ; לטענת הנתבעת, עץ איננו "דבר מסוכן" כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן אין מקום להחיל בנסיבות המקרה את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודה.
בנוסף טענה הנתבעת כי היא נקטה את כל הצעדים הנדרשים לאיתור וסילוק מפגעים באורח שוטף, באמצעות קבלני גינון הפועלים עבורה תחת פיקוחם של מפקחים מטעמה.
כמו כן כפרה הנתבעת בקשר הסיבתי בין האירוע ובין הנזק הנטען, ובגובה הנזק, כשלשיטתה אין התובעת זכאית לפיצוי משלא הוכיחה כי שילמה בפועל את הסכומים הנקובים בחוות דעת השמאי מטעמה.
לכתב ההגנה צורפו תכנית עבודה ונוהל גיזום לטיפול בעצים בשטחה של הנתבעת, וכן תצהיר מטעמה של הגב' נלי יוסף, מנהלת מחלקת גנים ונוף אצל הנתבעת.
ביום 12.8.18 התקיים בפניי דיון בתובענה, בנוכחות התובעת, נציג העיריה (מתמחה במשפטים) ו גב' יוסף.
העובדות
למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על עצם קריסתו של העץ נשוא התביעה, לאחר שהגב' יוסף אישרה, כי הנתבעת קיבלה דיווח על קריסת העץ, ומפקח מטעמה נשלח למקום, ערך דו"ח וצילם תמונות; הדו "ח עצמו והתמונות לא הוצגו בדיון, אולם הגב' יוסף העידה, כי בדו"ח צויין כי העץ נעקר מהמקום בשלמותו. עוד הוסיפה, כי העץ המדובר עבר גיזום לצורך הקטנת משקלו. בנוסף מסרה הגב' יוסף, כי כאשר הקרקע רטובה, השורש אינו מחזיק בה היטב, ובשכונה המדוברת, בית אליעזר, "אין ניקוז כמו שצריך".
באשר לקריסת העץ על רכבה של התובעת: התובעת הציגה במעמד הדיון תמונות של העץ שקרס, מוטל על גבי שני כלי רכב, אחד מהם הוא רכבה ( ת/3), אם כי תמונות אלו לא צולמו על ידיה.
נציג הנתבעת טען כי אין לקבל תמונות אלו כראיה; ראשית, משום ש לא צורפו לכתב התביעה, ושנית, משום שלא צולמו על ידי התובעת עצמה, ולפיכך לא רק שאינן רלוונטיות, לשיטחתו, הן אף מערערות את מהימנות גרסת התובעת; שהרי - תמה נציג הנתבעת - הכיצד הינה מציגה תמונות של העץ המוטל על רכבה, בעוד שאמרה שהיא עצמה לא צילמה תמונות של הרכב. בתשובה הסבירה התובעת , כי תמונות אלו צולמו על ידי שכן שלה, בעליו של כלי הרכב השני הנראה בתמונה מתחת לעץ. לדברי התובעת, הסערה שהתחוללה באותו ערב גרמה לקריעת כבלי חשמל, ופקחים של הנתבעת שהגיעו למקום הורו לתושבים להישאר בבתיהם, ועל כך לא יצאה מביתה ולא היה בידה לצלם את הרכב באותו ערב; בנוסף, העידה, היא היתה לבדה בבית חשוך (עקב הפסקת החשמל), עם שני ילדים קטנים וללא טלפון.
מצאתי לנכון לדחות את טענות נציג הנתבעת כנגד קבילות התמונות והרלוונטיות שלהן, ולקבל את גרסת התובעת בעניין; זו נמסרה באופן שוטף וספונטני, ולא יכולתי שלא להתרשם מכנות דבריה. לפיכך, ובשים לב לגמישות הנתונה לבית המשפט לתביעות קטנות בענייני סדרי דין וראיות, מצאתי לנכון לקבל את גרסתה במלואה, לרבות התמונות שהציגה והמתעדות את העץ המוטל על שני כלי הרכב החונים.
בהקשר זה אציין, כי אין לי אלא לדחות את טענתו של נציג הנתבעת, כאילו התובעת הכניסה את רכבה לחניה לאחר שהעץ נפל; לא רק שמדובר בטענה בעלמא, שלא הובאה לה ולו ראשית ראיה, היא אף עומדת בניגוד לשכל הישר ולהגיון מינימלי, וכן למצב הדברים בשטח, באופן בו ממוקם העץ שקרס לכל מלוא החנייה, כפי שעולה מהתמונות. נסיונו של נציג הנתבעת להדוף את תביעת התובעת הינו מובן ולגיטימי, אולם אין מקום להעלות טענות בלתי מסתברות ועל גבול האבסורד, כטענתו זו של נציג הנתבעת: מדובר בטענה שמוטב היה לולא היתה מועלית כלל.
לסיום פרק זה ראוי לצטט פוסט שפירסמה הנתבעת בעמוד הפייסבוק שלה בשעה 22:08 בליל האירוע, אשר תמונות שלו הוגשו על ידי התובעת (ת/4), וכך נכתב בפוסט:
"כוננות גבוה [כך במקור] בכל אגפי העירייה.
הסערה שפוקדת את מדינת ישראל, מצפון עד דרום, לא דילגה על חדרה. בכמה רחובות בעיר קרסו עצים על מכוניות ועל קווי מתח גבוה. עובדי אגף שפ"ע, המוקד העירוני, הפיקוח והשיטור פועלים בשטח לאורך כל הלילה. על מפגעים ניתן לדווח למוקד העירוני ולוואטס אפ העירוני".
בפוסט הועלו מספר תמונות של עצים שקרסו על עמודי חשמל ותאורה, וכן - גם על כלי רכב; בהמשך הפוסט ישנן מספר תגובות של תושבים, לרבות תגובה של התובעת עצמה, בה כתבה:
"גם האוטו שלי ניזוק ברחוב הצאלון.. האם יש לכם עוד תמונות???"
אין צורך לומר כי פוסט זה מהווה הודאת בעל דין בדבר קריסת עצים בסערה, לרבות על כלי רכב. יש בפוסט זה כדי להראות שהנתבעת נטלה אחריות לסילוק עצים שקרסו בסערה; וכן כדי לתמוך בטענת התובעת על קריסת עץ על רכבה, לאור הפוסט שהעלתה בעניין בזמן אמת.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כמימצא עובדתי, כי העץ נשוא התביעה קרס על גבי רכבה של התובעת, כנטען על ידיה, כתוצאה ממזג האויר הסוער ששרר בערב האירוע.

האחריות
עקרונות יסוד בדיני הנזיקין מורים, כי אחריות ברשלנות מוטלת מקום בו קיימות ח ובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית של המזיק כלפי הניזוק, המזיק הפר חובות אלו וכתוצאה מהפרה זו נגרם נזק לניזוק.
רשות מקומית אחראית על פי חוק לתחזוקת שטחה המוניציפלי ולסילוק מפגעים מתחומה (סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש]). בין השאר כולל חובת זהירות זו את החובה לדאוג לתקינותן ולבטיחותן של התשתיות שבאחריותה, לרבות העצים הנטועים בשטחים הציבוריים.
בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, לפיכך, כי רשות מקומית נושאת בחובת זהירות מושגית כלפי תושביה וכלפי העוברים השבים בתחומה (ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982); ע"א עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757 (1983); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)).
השאלה שיש לשאול במקרה דנא היא, האם מוטלת על הנתבעת, בנסיבות דנא, חובת זהירות קונקרטית. קיומה של חובה זו נקבע על פי מבחן הצפיות: האם היתה הנתבעת יכולה וצריכה לצפות את אירוע הנזק. אין ספק, כי על רשות מקומית לצפות אירוע של מזג אויר סוער. מעבר לנדרש אעיר, כי על רשות מקומית לצפות על פי רוזג אויר סוער באופן חריג (ע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד כו(1) 7 (1971), ע"א 2757/93 שרון נ' או.אר.אס כח אדם בע"מ, פ"ד מט(2) 785 (1995)), הגם שבמקרה דנא לא נטען וממילא גם לא הוכח כי הסערה שהתחוללה היתה חריגה בעוצמתה, באופן שלא היתה מוטלת על הנתבעת חובה לצפותה.
הנה כי כן, על רשות מקומית לצפות קיומו של מזג אויר סוער ולנקוט אמצעים למניעת קריסתם של עצים בשטחה במזג אויר כאמור. על אמצעים אלו להיות אמצעים סבירים, ההולמים את מידת היתכנות האירוע המזיק; ברי כי אין רשות מקומית נדרשת לנקוט אמצעים בלתי סבירים ולהציב פקח ליד כל עץ.
במקרה דנא, וכפי שעולה מעדותה של הגב' יוסף, היתה הנתבעת ערה - או לכל הפחות צריכה היתה להיות ערה - להיתכנות הגבוהה של קריסת העצים בשכונה נשוא התביעה, בשל בעיות הניקוז בה, מה שגרם לחולשת אחיזתם של שורשי העצים בקרקע, ומשום כך - היותם מועדים באופן מוגבר להיעקר מהאדמה ולקרוס, במיוחד במזג אויר סוער.
ידיעה זו של הנתבעת, בפועל ו/או בכוח, אודות מצבם המיוחד של העצים בשכונה זו, היתה אמורה להביאה לנקוט צעדים ספציפיים לחיזוקם ולמניעת קריסתם, כגון עיבוי הקרקע בה הם שתולים, חיזוקם לקרקע באמצעים חיצוניים או גידורם בסבכה גבוהה שתמנע את קריסתם גם במקרה בו הם נעקרים משורשיהם. כל אלו צעדים ואמצעים פשוטים, שנקיטתם היתה מונעת את אירוע הנזק; שקילתם של אמצעים אלו אל מול הנזק הנגרם כתוצאה מאי נקיטתם, מביאה למסקנה בדבר קיומה של חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי תושביה והעוברים והשבים בתחומה, לרבות התובעת; ומשלא פעלה הנתבעת לנקוט אמצעים אלו, הרי שיש לומר כי הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי אלו.
במילים אחרות, בנסיבות העניין היתה הנתבעת בבחינת "מונע הנזק הזול ביותר", קרי, מי שיכולה היתה למנוע בדרך היעילה ביותר את האירוע ואת תוצאותיו. משלא פעלה כאמור, הרי שהפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובעת, קרי, התרשלה כלפיה, ומכאן ש הינה נושאת באחריות לאירוע התאונה ולתוצאותיה.
הנתבעת הציגה, אמנם, תכנית עבודה שנתית לטיפול בצמחיה שבשטחה, אולם המדובר בתכנית כללית ביותר , המתייחסת לכל תחומי הגינון אצל הנתבעת (עצים, פקעות, מדשאות, שיחים ואף מתקנים כגון ספסלים, ברזיות וארגזי-חול); הנתבעת לא הציגה בבית המשפט יומני עבודה המלמדים על עצם ואופן ביצועה בפועל של תכנית עבודה זו.
בבחינת השאלה האם רשות מקומית נערכה כראוי למזג אוויר סוער מצופה כי זו תביא ראיות על קיומו של נוהל עבודה מסודר, הכולל קריטריונים, סדרי עדיפויות, התייעצות עם אנשי מקצוע במקרה הצורך וכדומה. בנוסף, מצופה כי יהיה בידי הרשות תיעוד כתוב של פעולות המניעה והביקורות שביצעה, אשר יהיה בהן כדי ללמד על טיב שיקול הדעת שהופעל, על מנגנוני המעקב והביקורת שננקטו וכדומה. ראה בעניין זה את דברי כבוד השופט י' גריל, ס' נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, ב ע"א 2661-06-12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (30.1.13), בפ סקה ס':
"היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותיעוד של מצב העצים, טיפול יזום על-ידי או בפיקוח איש מקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי".
עוד ראה בעניין זה ת"א (מחוזי חיפה) נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (22.7.04); ת"א ( שלום חיפה) 43192-10-14 אתנחתא ספא בע"מ נ' עיריית חיפה (26.9.2016); תא"מ ( שלום ת"א) 15319-12-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (12.9.2016); תא"מ ( שלום חיפה) 23245-09-16 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עיריית אור עקיבא (14.11.2017) ; תא"מ (שלום ראשל"צ) 22637-04-16 גבע נ' קיבוץ גע"ש 23.1.18).
קיימים אמנם פסקי דין אחרים הנוקטים גישה מקלה יותר ביחס לרשות המקומית במקרים של נזק הנובע מקריסת עצים , אליהם הפנתה הנתבעת בטיעונה; פסקי דין אילו מתמקדים, רובם ככולם, בדרישה המוצבת בפני התובע/ת להביא ראיות בדבר מצב העץ והגורם לנפילתו, על מנת לעמוד בנטל הוכחת הרשלנות מצד הרשות המקומית.
בכל הכבוד, דעתי נוטה לגישה המחמירה יותר עם הרשות המקומית, המתבססת על "חזקת חובה" המוטלת על הרשות - מעין נקודת מוצא המניחה כי אחריות רצויה בכל מקרה של התרשלות, אלא אם כן ישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים את שלילתה (עניין גורדון הנ"ל, עמ' 123, ועניין נפומניאשיץ הנ"ל, סע 26 לפסק הדין). על בסיס שיקולים אלו מוקנה לרשות המקומית מעמד של נתבע מיוחד, זאת בשל המידע בדבר אופן טיפולה בעצים שבתחומה ואופן היערכותה לחורף, הנמצא מטבע הדברים בידי הרשות ולא בידי האזרח; בנסיבות אלו חל על הרשות "כלל הידיעה המיוחדת", הקובע כי מקום בו המידע נמצא בידיעתו הייחודית של הנתבע, די בכך שהתובע עומד בנטל הקל של הבאת ראיות ראשוניות על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל שכם הנתבע, להוכיח כי לא התרשל (ראה ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343 (1989); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71, 82 (2001); עניין גבע הנ"ל, סע' 9 לפסק הדין). אכן, אין המדובר במצב קלאסי של "הדבר מדבר בעד עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, אולם יש בו כדי להפחית במידת מה, בנסיבות מסויימות, מנטל ההוכחה המוטל ברגיל על תובע מכח הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה".
במקרה דנא, משהוכח כי הנתבעת ידעה על הסיכון המיוחד הטמון בעצים בשכונה נשוא התביעה, ובהם העץ שקרס, וחרף זאת לא נקטה, ולמצער לא הוכיחה כי נקטה, את הצעדים הנדרשים, בנסיבות המקרה, למניעת אירוע הנזק, הרי שיש לקבוע כי הינה נושאת באחריות לאירוע.
בהקשר זה ראוי להעיר, כי הן נציג הנתבעת והן הגב' יוסף ניסו להטיל את האחריות על הקבלן עמו התקשרה הנתבעת לביצוע עבודות הגינון בשטחה, קבלן שכלל אינו צד להליך זה; אלא שהנתבעת לא הגישה בקשה לצרפו כנתבע נוסף ואף לא פעלה לצרפו בהליכי צד ג' - כנראה מתוך סברה מוטעית כי הגשת הודעה לצד ג' בבית המשפט לתביעות קטנות טעונה רשות ( ולא היא, לנוכח הוראות סעיף 5(ג) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976).
מבלי להרחיב את הדיבור יתר על המידה על ההסברים שנתן בעניין זה נציג הנתבעת בדיון, הרי משלא נקטה הנתבעת אף אחת מהדרכים העומדות בפניה בהתאם לסדרי הדין לפעול לצירופו של הקבלן להליך, הרי שהיא מנועה מלעלות טענות כלשהן נגדו.

הנזק
משקבעתי כי הנתבעת נושאת באחריות לאירוע הנזק, הרי שעליה לשאת בתוצאותיו.
התובעת מתבססת, כאמור, על חוות דעת שמאי מטעמה. הנתבעת טענה, אמנם, בכתב ההגנה כי התובעת לא העמידה את רכבה לבדיקת שמאי מטעם הנתבעת ובכך גרמה לה לנזק ראייתי; אלא שמדובר בטענה בעלמא, מה גם שהנתבעת לא הראתה כי פנתה לתובעת בבקשה לבדוק את רכבה וכי זו לא איפשרה זאת; אדרבא: התובעת העידה - וכאמור, מצאתי לנכון לתת אמון מלא בדבריה - כי פעלה בהתאם להנחיות שקיבלה ממנהלת מדור הביטוחים בעיריה: להמציא לה חוות דעת שמאי מטעמה, כפי שעשתה.
אין ממש בטענת נציג הנתבעת, כי משלא תיקנה התובעת את רכבה, ולא הציגה קבלות על התיקון, אין היא זכאית לפיצוי; אין התובעת חייבת לתקן את רכבה, והינה רשאית להסתמך על חוות דעת שמאי מטעמה על מנת להיות זכאית לפיצוי בגובה הנזק שהוערך על ידי השמאי, משזה לא נסתר על ידי הנתבעת.
כאמור, משלא הגישה הנתבעת חוות דעת מטעמה, הרי שדין טענותיה כנגד קביעות השמאי מטעם התובעת, לרבות טענותיה לעניין סבירות גובה הנזק שנקבע בה , ביחס לשווי הרכב או בכלל, להידחות.
כאמור, על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת נגרמו לרכב התובעת נזקי טבע בהיקפו, בסך של 13,015 ₪. בנוסף נגרמה לרכב, על פי חוות דעת השמאי, ירידת ערך של 4%, סה"כ 788 ₪ (ע ל בסיס שווי רכב של 19,693 ₪ ע"פ מחירון לוי יצחק) . סך כל הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי (נזק ישיר וירידת ערך) - 13,803 ₪.
בנוסף נשאה התובעת בשכר טרחתו של השמאי מטעמה בסך 1,100 ₪.
סך כל נזקי התובעת: 14,903 ₪.
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 14,903 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (25.4.18) ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 800 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ח, 17 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זינה קופיט
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: