ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיל סופן נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" :

לפני
כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובע

גיל סופן

ע"י ב"כ עו"ד נועם שיפמן

נגד

הנתבעת

המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

ע"י ב"כ עו"ד עוזי לוי ועו"ד תומר ששון

פסק דין

עניינה של התביעה הוא עתירה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ( להלן: "חוק הפיצויים" או " החוק"), בעטיה של תאונת דרכים שאירעה לתובע, כטענתו, בלילה שבין יום 27.6.2012 ליום 28.6.2012, בהיותו נהג אופנוע ( להלן: "התאונה"). במועדים הרלבנטיים לתובענה, ביטחה הנתבעת ( להלן גם: "המבטחת") את רכב התובע בביטוח חובה.

הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות הן בשאלת אומדן הנזק.

תמצית טענות הצדדים

התובע, יליד שנת 1994, טוען בין השאר, כי כתוצאה מהתאונה נפגע בגופו, בעיקר בגפיים, בגב, בכתף ימין ובמרפק ימין. ממקום התאונה, הוא פונָה לבית החולים ברזילי באשקלון שם אובחן כסובל משבר בסקאפולה ימין. התובע טופל ושוחרר מבית החולים, עם המלצה למנוחה והמשך מעקב רפואי. התובע טוען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים בכל חלקי גופו אשר מקשים עליו בחיי היום-יום ובתפקוד בכלל. לפיכך, תפקודו נפגע וכתוצאה מכך גם כושר השתכרותו.

הנתבעת מכחישה את טענות התובע וטוענת כי התאונה, ככל שאירעה, היא אירעה בנסיבות אחרות ושונות, והאופנוע הנטען כלל לא היה מעורב בתאונת דרכים. הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע חסרות משמעות תפקודית, ובכל מקרה, הנתבעת חולקת ומכחישה את אומדן הנזקים שבתביעת התובע.

ראיות הצדדים

מטעם התובע הוגש תצהיר שלו ושל עד מטעמו ( להלן: "העד"). הן התובע הן העד העידו במשפט.

מטעם הנתבעת, לא הוגשו תצהירים או ראיות. עם זאת אעיר כי בדיון מיום 11.4.2016 הודיעה הנתבעת כי בכוונתה ( וכך גם ניתנה לה האפשרות) להגיש דו"ח חוקר לעיון בית המשפט בלבד. לאחר שזה הוגש וכך גם הוגשו ראיות התובע, ניתנה הצעת פשרה מתוקנת ( ביום 23.11.2016). משלא הבשילה ההצעה להסדר פשרה, התקיים דיון הוכחות ביום 18.9.2017. אם כן, משלא הוגש דו"ח החוקר כראיה כדבעי מטעם הנתבעת וגם לא נחקר עורכו - אין לחומר זה משקל ראייתי כלשהו ( ראו גם: דברי בא-כוח הנתבעת, שורה 11, עמוד 3).

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במכלול החומר הראייתי הקיים בתיק, שמעתי את עדויות התובע והעד מטעמו והתרשמתי מעדויותיהם, וכן לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיפורט להלן.

שאלת החבות

בתביעתו ובתצהירו, טוען התובע כי התאונה ארעה כאמור בלילה שבין 28.6.2012-27.6.2012, שעה שהוא נהג על אופנוע ליד חוף הים באשקלון. לפי גרסתו בכתב התביעה, "כשלפתע איבד שליטה, החליק ונחבל בעוצמה רבה" (סעיף 2). יצוין כי בכתב התביעה, נראה כי נפלה טעות סופר לעניין תאריך התאונה, ושם נרשם 3.7.2012. לטענת התובע, התאונה אירעה בשעה מאוחרת.

גרסתו העובדתית של התובע בהליך ולפיה עבר תאונת דרכים במועד האמור, מעוררת קשיים רבים, אשר משקלם המצטבר, מקשה על קבלתה ולכן דין התביעה להידחות.

אסביר.

ראשית ( שעת התאונה) - לגרסת התובע בתצהירו, התאונה אירעה "אחרי 12 " בלילה. בטופס מידע על נתוני תיק תאונת דרכים, של משטרת ישראל, מיום 12.7.2012, מופיע כי התאונה אירעה בשעה 23:40 [ מוצג נ/4]. ואולם, וזה העיקר, מטופס סיכום אשפוז בבית החולים, מיום 28.6.2012, עולה כי שעת קבלת התובע לבית החולים היא 00:28 ביום 28.6.2012, ו-"...לדבריו, נפל מאופנוע מספר שעות טרם קבלתו" [מוצג נ/3]. לפערי הזמנים, ובעיקר, הפער בין הצהרת התובע בתצהירו לפיה נפגע אחרי השעה 00:00, לבין הרישום בבית החולים לפיו הוא נפגע " מספר שעות" לפני השעה 00:28 - לא מצאתי הסבר מניח את הדעת בעדות התובע.

שנית ( נסיבות התאונה) - בתצהירו ( סעיף 4) העיד התובע, בזו הלשון: "תוך כדי נסיעה, לפתע איבדתי שליטה על האופנוע באחד הסיבובים, האופנוע נגרר על הרצפה ועפתי לכיוון המדרכה והתחלתי להיאנק מכאבים". בעדותו במשפט העיד: "נסעתי שמה על הכביש, לא זוכר ממה בדיוק החלקתי אם זה משמן או בעקבות העיקול, אני לא יודע בעקבות מה אבל היה כתם שמן או איבדתי שליטה" (שורות 10-9, עמוד 14). ברם, מטופס ההודעה על תאונת דרכים, של משטרת ישראל, שנרשם פחות משבוע לאחר התאונה, נרשם שם בזו הלשון: "נסעתי לכיוון צפון אחרי הכיכר פגעתי במדרכה והחלקתי. גיל סופן" [מוצג נ/8]. יש לציין כי על-גבי הטופס האמור נרשמה גם שעת התאונה, כפי שנמסרה על-ידי התובע עצמו: "23:40". כאשר נשאל לעניין פער הגרסאות, השיב התובע בעדותו: "הייתי בן 18 שנים לעדת מה בדיוק היה בתאונה, מה שאמרתי למשטרה הייתי ילד, לנסח היה לי קשה, היום למדתי לנסח יותר טוב" (שורות 19-18, עמוד 14), ובהמשך העיד: "...עפתי למדרכה, אם פגעתי בסופו של עניין פגעתי במדרכה בין אם זה בהתחלה או בסוף, אולי הניסוח לא טוב אבל פגעתי במדרכה" (שורות 9-7, עמוד 15). השוני בגרסאות, ובעיקר, הסדר הכרונולוגי מה אירע קודם, ההחלקה או הפגיעה במדרכה, לא הוסבר כדבעי.

שלישית ( אופן הפינוי לבית החולים) - בכתב התביעה [ סעיף 4( ב)] נטען כי התובע פוּנָה ממקום התאונה לבית החולים באמצעות אמבולנס. טענה דומה עלתה גם בתחשיב הנזק מטעמו [ סעיף 1( ד)]. ואולם, מעדותו במשפט עולה כי התובע פונה לבית החולים באמצעות רכב פרטי ( שורות 16-10, עמוד 11). כאשר נשאל בעדותו לעניין הפער בין הגרסאות בנושא זה , הוא השיב: "אני לא יודע להסביר את זה" (שורה 13, עמוד 11). אם לא די בקושי שבפרט עובדתי זה, בכתב סיכומיו שב התובע וטען כי פונה לבית החולים באמצעות אמבולנס [ סעיף 1( ד)].

רביעית ( עדים רלבנטיים) - מגרסת התובע בתצהירו, הוא נסע עם שני חברים נוספים ( שמותיהם מוזכרים בתצהיר - סעיף 3) שנהגו באופנועים שלהם. ברם, חרף הרלבנטיות שלהם שכן נכחו בעת התרחשות התאונה לכאורה, לא הוגש תצהיר מטעם אף אחד מהם, ובעיקר, לא זומן מי מהם למתן עדות בבית המשפט. חלף זאת, התובע הגיש תצהיר של עד אחר, לכאורה, להתרחשות התאונה. כפי שיפורט בהמשך, גם עדות העד אינה נטולת קשיים, שהצטברותם מקשה על קבלתה, ובכל מקרה, נראה כי העד עצמו לא היה עד לעצם התרחשות התאונה, אלא לכל היותר, לתוצאה שלה.

בעניין אי-זימון העדים האמורים, התייחס התובע בעדותו כאשר נשאל על כך והסביר: "פרוצדורה עבורם הם לא רוצים" (שורה 14, עמוד 10). הוא העיד כי עשה כל שיכול כדי להזמינם, אך לא שלח להם הזמנות לעדות כי " לא קיבלתי הזמנה" (שורות 18-15, עמוד 10). סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, במיוחד כאשר מדובר בעדים ישירים לכאורה להתרחשות האירוע מחד גיסא, ומאידך גיסא, כאשר לטענת הנתבעת האירוע מוכחש והנטל להוכיח את עצם התרחשותו מוטל על התובע - מצופה היה כי יעשה התובע מאמצים סבירים לזמן את העד או את העדים הרלבנטיים לעדות במשפט. חזקה על בעל דין שלא יימנע מהבאת ראיה שיש בה כדי לקדם את עניינו. משכך, בהימנעו של בעל הדין מהבאת ראיה כאמור, חזקה היא כי הבאת אותה ראיה הייתה פועלת דווקא לרעתו [ ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד(1) 239 (1990); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)].

חמישית ( זיהוי האופנוע) - אם לא די בכל האמור, לתצהירו צירף התובע תמונות של האופנוע שנפגע לכאורה בתאונה [ ראו גם: מוצגים נ/6-5]. הנתבעת עמדה על כך שבאף תמונה לא מופיע מספר הרישוי של האופנוע. ובכן - בשעה שקיימת מחלוקת של ממש בשאלת עצם התרחשות התאונה, ובשעה שהתובע עצמו בחר לצרף את התמונות של כלי הרכב הניזוק לכאורה, זאת כדי להתמודד עם הטענה של הנתבעת - לא ברור מדוע לא מופיעה לוחית הרישוי של האופנוע באף אחד מהתמונות שצורפו. בהתייחסו לנושא זה בעדותו, העיד התובע: "התמקדנו במה קרה לאופנוע לא התמקדנו אם יש לו מספר, התמקדנו אך ורק מה שקרה לאופנוע" (שורה 3, עמוד 13). יותר מזה, מעדות התובע במשפט עולה כי ככל הנראה אחיו פינה את האופנוע ממקום התאונה אך אינו " סגור על זה" (שורות 34-22, עמוד 13). ואולם, גם מטעם האח לא הוגש תצהיר ולא זומן לעדות, לעניין מקום התאונה והפגיעה באופנוע.

עד כאן, הקשיים בעדות התובע. אלא שגם, כאמור, גם ביחס לעדות העד, עדותו במשפט לא נקייה מקשיים, כאשר הצטברות קשיים אלה מקשה על קבלת הגרסה, ובמילים אחרות - אין בעדות העד כדי לתמוך בתביעה.

ראשית - בעדות העד בתצהירו ( סעיפים 2 ו-3) נרשם כהאי לישנא: "בשעות הלילה המאוחרות, נסענו אני וחבר בשם... ברכב של..., על הכביש באזור חוף הים באשקלון מדרום לצפון. לפנינו נסעו מס' אופנועים ( כ-3 למיטב זכרוני), לפתע ראיתי את אחד האופנועים מאבד שליטה ונגרר על הכביש לכיוון המדרכה".

ברם, בעדותו במשפט, התברר כי קו נסיעת העד היה בנתיב שהוא בכיוון ההפוך מנתיב קו נסיעת התובע ( שורות 34-32, עמוד 5; שורות 21-20, עמוד 6; ראו גם מוצג נ/1) וכי התובע לא נסע לפניו. לפי מוצג נ/1, בין מקום הימצאות העד לבין מקום התרחשות התאונה אף הפרידה כיכר. עוד עולה מעדות העד במשפט, כי בניגוד לתצהירו כמצוטט לעיל, הוא לא ראה את התאונה, אלא כדבריו " שמעתי בום, הסתובבתי וראיתי" (שורות 6-5, 16-14 ו-19-18, עמוד 6). המרחק בין הצדדים היה 300 מטרים לפחות ( שורות 30-29, עמוד 4; שורות 6-5, עמוד 7) וכזכור, התאונה התרחשה לכאורה בשעת חצות.

קושי נוסף עולה מגרסת העד; לפיו, התאונה התרחשה " בכיכר" (שורות 17-9, עמוד 5; ראו מוצג נ/1). לעומת זאת, לפי גרסת התובע, התאונה התרחשה בין " 50 מטר ל-100 מטרים" מהכיכר ( שורות 35-22 ו-2-1, עמודים 10-9; ראו גם מוצג נ/2).

שנית - כעולה מסעיף 3 בתצהירו של העד, בתאונה היה מעורב " אחד האופנועים" שאיבד שליטה ונגרר כנטען, לכיוון המדרכה. ואולם, בעדותו במשפט העיד העד כי הוא ראה מרחוק " שלוש אופנועים עושים תאונה" (שורה 14, עמוד 4). כאשר נשאל איך ראה את התאונה, השיב העד: "ראיתי. 3 אופנועים עושים תאונה" (שורות 3-2, עמוד 6), ובהמשך עדותו הסביר: "...עצרנו ואז ראיתי את האנשים שהיו שם ואת האופנועים 3 על הרצפה" (שורה 19, עמוד 6). ראו גם ( שורות 14-10, עמוד 7):

"ש. איך אתה מסביר את העובדה שלפי מה שכתבת בתצהיר רק אופנוע אחד התהפך לא כל השלושה זה סותר את מה שאמרת כאן היום ?
ת. רשמתי למיטב זכרוני שלוש.
ש. אבל היום אמרת ששלושה אופנועים שכבו על הכביש והיה תאונה של שלושה אופנועים ?
ת. כן זה מה שראיתי"

רק כאשר נשאל העד על כך בחקירה חוזרת: "כמה אופנועים נפגעו בסופו של דבר בתאונה ? ", הוא השיב: "למיטב זכרוני אני יודע שרק גיל" (שורות 7-6, עמוד 8).

ממכלול עדות העד, לא היה ניתן להתרשם כי הוא זוכר היטב את אשר אירע, ובכל מקרה, העד לא ראה את התאונה, וכל אשר ראה בתחילת האירוע, כך לפי עדותו, היה מרחוק.

סיכום ביניים

ייתכן כי לוּ כל אחד מהקשיים שמניתי לעיל, הן בעדות התובע הן בעדות העד מטעמו, היה ניצב לבדו ללא זולתו, לא היה די בו כדי לכרסם בגרסה הכוללת. ואולם, המשקל המצרפי של הקשיים שמניתי לעיל, יש בהם לטעמי לכרסם באופן כללי בפרטי הגרסה, באופן שמקשה על קבלתה. על כן, אני סבור כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, לפי מאזן ההסתברויות, להוכיח את גרסתו במשפט. בהקשר זה אזכיר כי כלל יסוד הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על התובע מוטל הנטל להוכיח את גרסתו ואת עילת תביעתו במשפט. היות ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים נבחנו לפי מאזן ההסתברויות.

על-יסוד האמור, נקבע בזאת כי התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להוכיח כי אירעה תאונת דרכים בגינה חבה הנתבעת כמבטחת לפצות אותו.

למען הזהירות שמא שגיתי במסקנתי דלעיל, אדון להלן בשאלת אומדן הנזק לוּ היה מקום להטיל חבות על הנתבעת.

מינוי מומחה רפואי וקביעת דרגת נכות

לבחינת מצבו הרפואי של התובע, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר א' ספרן ( להלן: "המומחה הרפואי").

כפי שעולה מחוות דעתו הרפואית של המומחה, מיום 6.8.2015, התלונן התובע בבדיקתו, מכאב וממגבלה בכתף ימין, בעיקר במאמץ ובאימון וכי הכתף אינה במיטבה. בבדיקתו נמצא דלדול קל של זרוע ימין עם הגבלה מזערית בטווחי תנועת הכתף, ומקצב פגוע מעט של אזור סקפולו-תורקלי. כמו כן, לתובע אירע שבר באיזור הסקפולה הימנית, שנגרם לאחר חבלה משמעותית. למרות האיחוי המלא של השבר, נוצר שינוי קל בתפקוד הכתף, שהוא קל ומשפיע בצורה מינימלית על כושר הפעולה הכללי של התובע.

המומחה הרפואי קבע בחוות דעתו כי יש להעמיד את שיעור הנכות הרפואית הצמיתה של התובע על 2.5% בשל פגיעה בכתף ימין המפריעה בצורה מינימלית לכושר הפעולה הכללי, לפי הוראת סעיף 35(1)( ב) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. המומחה הרפואי קבע גם כי התובע שהה בתקופת אי-כושר מלא, באופן זמני, ממועד התאונה ועד יום 31.8.2012.

אף מי מהצדדים לא עתר לחקירת המומחה לעניין חוות דעתו הרפואית. על כן, בהעדר תשתית שמצדיקה סטייה ממסקנותיו של המומחה הרפואי, נקבע בזאת כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור 2.5%.

אומדן הנזק

כאב וסבל

התובע טוען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים ומהגבלת תנועה וחולשה ביד ימין, וכן מתקשה לבצע פעולות שכרוכות במאמץ ניכר של היד. בגין ראש נזק זה הוא עותר לפיצוי בגובה 18,000 ₪. הנתבעת סבורה מנגד, כי יש לפצות את התובע רק בסך כ-4,500 ₪.

בשים לב לטיב הפגיעה, לעובדה לפיה נקבע שיעור נכות אורתופדית, ולעובדת משך התקופה של אי-כושר מלא ( כחודשיים), נקבע בזאת כי הפיצוי המגיע לתובע לוּ תביעתו הייתה מתקבלת הוא בסך 9,000 ₪.

הפסד שכר בעבר

התובע טוען כי עובר לתאונה ובמקביל ללימודיו התיכוניים, הוא עבד כשליח והשתכר שכר חודשי ממוצע סך כ-3,000 ₪. לאחר התאונה, משסבל התובע משבר בעצם הסקאפולה וגם מכאבים וחולשה בידו הימנית, שהיא ידו הדומיננטית, נאלץ להעדר מעבודתו. התובע לא עבד מיום התאונה 28.6.2012 ועד מועד גיוסו לצבא בחודש מרץ 2013. לטענתו, הוא היה אמור להתגייס בחודש נובמבר 2012 אך בשל פטירת אביו, נדחה מועד הגיוס. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של כ-20,000 ₪.

הנתבעת טוענת מנגד כי התובע נפגע בתאונת עבודה בשירות המעביד, והוא היה זכאי לדמי פגיעה. מאחר והתובע לא הציג כל ראיה כי נגרמו לו הפסדים בגין תקופת העבר, אז יש לדחות את עתירתו בראש נזק זה.

פיצוי כמבוקש הוא פיצוי בגין נזק מיוחד. בהיותו כך, ראש נזק זה טעון הוכחה בראיות ממשיות; למשל: עדות לירידה בשכר, אישורי מחלה, ניצול מוגבר של ימי חופשה וימי מחלה ועוד. הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בתאונת עבודה. ומנגד, התובע לא הניח תשתית ראייתית משכנעת שמבססת את עתירתו לפיצויים בגין הפסדי העבר, בכלל זה, האם חיפש מקומות עבודה חדשים ובאילו תקופות, וככל שלא - מדוע; ככל שכן - מה טיב העבודה שחיפש, ומה עלה בגורל חיפושיו.

כל שקיים הוא תקופת אי-כושר מלא ( לפי חוות הדעת של המומחה הרפואי). ביחס לתקופה זו ( חודשיים), נקבע בזאת גובה פיצוי בסך גלובאלי 7,000 ₪ שמשקף שכר עבור תקופה שהיא קצת מעל חודשיים בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה.

גריעה מכושר ההשתכרות

התובע טוען כי הוא בחור צעיר בתחילת דרכו אשר טרם רכש השכלה מקצועית. הוא סיים את שירותו הצבאי ולאחר מכן החל לעבוד כמדריך לעבודות בגובה. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך 67,000 ₪, שמשקף חישוב על בסיס השכר הממוצע במשק ושיעור גריעה מכושר ההשתכרות 2.5%.

הנתבעת טוענת מנגד כי נכותו של התובע היא מזערית ולא תגביל אותו בעבודתו או בכל עבודה אחרת. נכותו הרפואית של התובע חסרת כל משמעות תפקודית, ולכן אין לפסוק לתובע פיצוי כלשהו. לחלופין בלבד, סבורה הנתבעת כי הפיצוי המגיע לתובע, אם בכלל, הוא עד סך 5,000 ₪.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, בשים לב לטיב הנכות ( פגיעה בכתף) ולגילו הצעיר של התובע מצד אחד, אך מצד שני, בשים לב לשיעור הנכות הנמוך יחסית (2.5%) וגם העובדה לפיה התובע השלים את שירותו הצבאי מבלי שנזקק להקלות מיוחדות במאמץ פיזי ( שורות 29-27, עמוד 17; שורות 7-1, עמוד 18), זאת לצד טיב עבודתו נכון למועד עדותו " מדריך עבודה בגובה" (שורות 29-24, עמוד 18), נקבע בזאת כי הסכום המגיע לתובע בגין פגיעתו, הוא בסך גלובאלי 20,000 ₪.

עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות

התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הוא סבל משבר ונזקק למנוחה מוחלטת במשך תקופה ארוכה תוך שהוא מרותק לביתו ונזקק לעזרה וסיעוד של בני המשפחה ואחרים. גם בעתיד, כך לטענתו, הוא יזדקק לעזרה בשל הכאבים והחולשה בידו הימנית, לעזרה במשק הבית הכרוכות במאמץ פיזי ובפרט בהפעלת היד. התובע עותר לפיצוי בגין עזרת הזולת בגובה 40,000 ₪, וכן עותר לפיצוי בסך 4,000 ₪ בגין ניידות.

הנתבעת טוענת מנגד כי אין לפצות את התובע בגין ראשי הנזק האמורים בשל העדר הוכחה.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, בשים לב לתקופת אי-כושר מלא שנקבע לתובע בחוות הדעת ( כך שיש להניח כי נזקק התובע לעזרת בני משפחתו בתקופה זו) וכן בשים לב לכך שמדובר בפגיעה אורתופדית, סביר בעיניי להעמיד את גובה הפיצוי בראש נזק זה, בגין העבר והעתיד, על סך 4,000 ₪. ביחס להוצאות הרפואיות של התובע והוצאות הניידות - בהעדר תשתית ראייתית משכנעת אשר יכולה לסייע בכימות הוצאותיו, נקבע בזאת פיצוי בגובה 1,000 ₪.

זכויות סוציאליות

גובה הפיצוי בגין הפסד פנסיה מחושב לפי שיעור 12% מהפסדי ההשתכרות [ ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' צחי טוויג, מיום 31.7.2014 ( פסקה 7); ת.א. (מחוזי - חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר, מיום 31.12.2013]. על כן, גובה הפיצוי ברכיב זה מועמד על סך ( מעוגל) 3,300 ₪.

סיכום

על-יסוד האמור, התביעה נדחית.

בשים לב למיהות הצדדים וטיב ההליך - כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כקבוע בדין.

המזכירות - להודיע לצדדים ולהמציא להם את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ח, 06 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גיל סופן
נתבע: המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
שופט :
עורכי דין: