ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אפרים תוהמי :

בבית המשפט העליון

בש"פ 1167/98

בפני: כבוד השופט י. קדמי

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיבים: 1. אפרים תוהמי
2. סולטאן ביסאן

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62
לחוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות אכיפה - מעצרים),
התשנ"ו1996-

תאריך הישיבה: כ"ד בשבט תשנ"ח (20.2.98)

בשם המבקשת: עו"ד אמי פלמור-הרץ

בשם המשיבים: עו"ד רובינשטיין

החלטה

1. שני המשיבים הועמדו לדין בכתב אישום אחד (תפ"ח 83/98, ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו) בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ורצח. עם הגשת כתב האישום נתבקשה החזקתם במעצר עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשה; והשניים מוחזקים במעצר מאז מעצרם - כחשודים - בראשית יולי 1996. מאז תום שנה למעצר עד תום ההליכים, הוארך מעצרם של השניים שלוש פעמים עד ליום 24.2.98; ועתה מתבקשת הארכה נוספת.

ככל שניתן ללמוד מן החומר שנפרש בפני, התביעה ובית המשפט המחוזי עשו ככל שיכלו בנסיבות, על מנת לקדם את הדיון לקראת סיומו בתוך כ- 200 ימי ההארכה שניתנו בשלוש הפניות הקודמות. ברם, למרבית הצער, התערב במהלכה של ההארכה האחרונה יומנם העמוס של הסניגורים דווקא, שלא איפשר קביעת מועדים נוספים לאלה שנקבעו; ואלה לא הספיקו. סיכומי התביעה כבר נשמעו; ואילו המשיבים מגישים בימים אלה סיכומים בכתב ולצידן נקבעו השלמות בעל פה בימים 24 ו- 29 למרץ 1998.

תחזיתם של ב"כ המשיבים - לה שותפת גם ב"כ התביעה - היא, שהמשפט לא יסתיים במסגרת ההארכה המבוקשת עתה; ומכל מקום, כל הנוגעים בדבר מאוחדים בדעתם, שלא יהיה זה נכון להכניס את בית המשפט בשלב זה למיטת סדום של לוח זמנים.

2. מההחלטות שניתנו בעניין זה עד כה מתברר, כי על אף שהמדובר בעבירת רצח, הטעם המרכזי העומד בבסיס המשך החזקתם של המשיבים במעצר דווקא - ללא חלופת מעצר - אינו נעוץ ב"מסוכנות" לבטחון הציבור, אלא בחשש הכבד כי ימלטו מאימת הדין לנוכח העונש הצפוי לכל אחד מהם אם יימצא אשם.

התביעה בדעה, כי טעם זה בעינו עומד ושחלוף הזמן לא החליש את עוצמתו; וכי בהתחשב בכך, שלא ניתן היה להאיץ את קצב הדיון - בשל יומנם העמוס של הסניגורים - יש הצדקה מלאה להארכה נוספת של המעצר. הסניגורים, מאידך גיסא, מבהירים כי שוב אין ליומנם העמוס שום השלכה על קצב הדיון מכאן ואילך; וכי בהתחשב ב"רוח החדשה" הנושבת מהחלפת הוראות החוק בדבר מעצרים של חשודים ונאשמים והסרת האיסור על שחרור בערובה של מואשמים באשמת רצח - הגיע העת לשחרורם של המשיבים בערובה.

הסניגורים מוכנים לתנאי שחרור בערובה מגבילים ומכבידים, לרבות מעצר בית מוחלט כשלצידו התייצבות יומית במשטרה ופיקוח צמוד של ערב.

3. כפי שאמרתי כבר בעבר, לשיטתי, לחלוף הזמן מעבר לתקופת המעצר הבסיסית שקובע הדין, יש משקל עצמאי מצטבר כנגד הארכות מעצר נוספות; ולאחר מספר הארכות - עשוי משקל זה לבדו לעמוד כנגד הענין שיש לציבור בהחזקת נאשם במעצר דווקא.

הכלל שקבע המחוקק הוא, שאין לפגוע בחירותו של נאשם - גם כאשר הוא מואשם ברצח - אלא אם אין מנוס מכך; וגם זאת, לתקופה מוגבלת, שהארכתה כפופה, בסופו של דבר, למגמה הכללית, הרואה במעצר חריג נסבל במקום שהאינטרס הציבורי מחייב זאת.

אמת המידה למתן תשובה לשאלה, אימתי מגיע משקלו המצטבר של "חלוף הזמן" למידה המסיגה מפניו את הענין הציבורי שבמניעת הסיכון שאת פניו נועד המעצר לקדם, אינה מוחלטת אלא יחסית; והיא משתנה, מטבע הדברים, ממקרה למקרה על פי נסיבותיו, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם. כאשר המדובר בשלילת חלופת מעצר בשל החשש של המלטות מן הדין - להבדיל מ"מסוכנות" מן ה"מסוכנויות" המקימות עילת מעצר על פי הדין - האינטרסים ה"מתנגשים" הם: הענין הציבורי שבהעמדת נאשם בעבירה חמורה לדין והענשתו אם ימצא אשם; כנגד הענין הציבורי שחירותו של אדם, לרבות נאשם, לא תיפגע, אלא במקום שיש הכרח בכך. כזה הוא המקרה שבפנינו.

למערכת השיפוט ניתנה הזדמנות חוזרת ונשנית להשלים את הדיון במשפטם של המשיבים, כשהם נתונים במעצר. ברם, משחולפת תקופה העולה על כפל התקופה הקבועה היום בדין להחזקת נאשמים במעצר עד תום ההליכים, חוששני שאין הציבור חייב להשלים עם המשך שלילת זכותו הבסיסית של נאשם - שטרם הורשע בדין - לחירות, רק על מנת להבטיח שלא ימלט מאימת הדין.

שקלתי, שמא לנוכח השלב שאליו הגיע הדיון, ראוי להאריך את תקופת המעצר לפרק זמן מוגבל, מתוך צפיה שבמסגרתו יוכל בית המשפט ליתן את הכרעת הדין לפחות. ברם בהתחשב בעמדת בעלי הדין, לפיה אין זה מן הראוי להכתיב לבית המשפט לוח זמנים, החלטתי שלא לילך בדרך זו.

4. במצב דברים זה הנני מורה כדלקמן:

א. מעצרו של כל אחד משני המשיבים מוארך מיום 25.2.98 בתשעים ימים עד ליום 25.5.98, או עד למתן פסק הדין במשפטם בת.פ.ח. 83/96 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם ביניהם.

ב. עם זאת, יוכל כל אחד מהמשיבים להשתחרר בערובה בתנאים הבאים:

(1) הפקדה במזומנים - או בערבות בנקאית - בסך מאה וחמישים אלף ש"ח.

(2) התחייבות של ערבים - לשביעות רצונו של רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - בסכום כולל של מאתיים וחמישים אלף ש"ח.
(3) מעצר בית מלא - בכפוף להתייצבות לדיון במשפט הנ"ל ולהתייצבות יומית בתחנת משטרה בהתאם לאמור להלן - בפיקוח צמוד של ערב כמפורט בהמשך.

(4) התייצבות יומית - פעמיים ביום בשעות 06:00 ו- 20:00 - בתחנת משטרה, שיקבע רשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

(5) פיקוח צמוד של עשרים וארבע שעות ביממה, של בגיר שאינו נמנה בין הערבים הנ"ל; אשר יתן, כערב, התחייבות על סך חמישים אלף ש"ח למילוי חובת הפיקוח.

(6) איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכונים במשטרה.

5. ביצוע השחרור בערובה יעשה על ידי מזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו; והמזכירות של בית משפט זה תעביר את החלטתי לאלתר למזכיר הראשי של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לטיפולו.

ניתנה היום, כ"ו בשבט תשנ"ח (22.2.98).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98011670.H01


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אפרים תוהמי
שופט :
עורכי דין: