ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חני כהן נגד עמותת מרכז עלה ירושלים :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור
נציג ציבור (עובדים) מר משה ראובני
נציג ציבור (מעסיקים) מר אליעזר שמעוני

התובע
חני כהן
ע"י ב"כ: עו"ד דוד קפוסטין
-
הנתבעת
עמותת מרכז עלה ירושלים
ע"י ב"כ: עו"ד הילה הרביץ- קוסיאק

פסק דין

בפני ביה"ד תביעת התובעת אשר הועסקה בנתבעת בטיפול בילדים פגועים בגילאים 0-3. התובעת טוענת כי למרות היותה מורה, לא שולמו לה זכויות בהתאם לזכויות עובדי הוראה וכי לא ניתנו לה התשלומים הנובעים מהיותה עובדת הוראה.
עוד טענה כי פיטוריה לא נעשו כדין.
הנתבעת טענה כי התובעת לא הייתה עובדת הוראה כלל ולא הועסקה כעובדת הוראה וכי הנתבעת שהינה עמותה ללא כוונת רווח העסיקה את התובעת בכיתת תינוקות במעון המפוקח ע"י משרד הרווחה ולא בגן המפוקח ומתוקצב ע"י משרד החינוך.
עוד טענה הנתבעת כי לתובעת נמסרה הודעה על פיטוריה וסיום עבודתה כדין וכי התובעת לא התייצבה לעבוד בתקופת הודעה המוקדמת חרף חובתה.

העובדות
התובעת עבדה בנתבעת מיום 19.9.11. בפועל התייצבה עד 24.8.12.
הצדדים חלוקים לגבי מועד סיום העבודה.
שכרה של התובעת עמד על 40 ₪ לשעה.
התובעת עבדה בהיקף של 25 שעות שבועיות.
התובעת חתמה על הודעה על תנאי העבודה. (נספח 1 לכתב ההגנה).
דוחות הנוכחות נספח 6 לכתב ההגנה משקפים את היקף עבודתה של התובעת.
התובעת עבדה בתינוקייה של ילדים מגיל 0-3.

המחלוקת
האם הייתה התובעת עובדת שעתית או עובדת חודשית. מה היה היקף משרתה של התובעת. בין היתר ביחס לטענה להיותה "עובדת הוראה".
האם הייתה התובעת מורה או גננת. לצורך זה מה משמעות של האמור במסמכי הנתבעת וכן של עבודה שבוצעה בפועל. כתוצאה, האם זכאית התובעת לזכויות של עובדי הוראה ומכוח מה.
האם זכאי ת לפיצויי פיטורין, נוכח תקופת עבודתה ובאיזה שיעור.
מה היו נסיבות סיום עבודתה, האם חדלה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת אף שנתבקשה לעבוד או שמא לא הייתה צריכה לבוא וכתוצאה האם מגיעה לה הודעה מוקדמת ובאיזה שיעור.
האם זכאית התובעת לפדיון ימי חופשה ובאיזה שיעור. זאת בהתייחס גם לאמור בתלוש חודש אוג'.
האם השלימה התובעת שנה מלאה של עבודה והאם זכאית לדמי הבראה ובאיזה שיעור.
האם זכאית התובעת לשעות נוספות או שמא נכונה גרסת הנתבעת שהיו אלה שעות עודפות שלא חורגות מהמסגרת על פי חוק, עליהם קבלה תעריף של 40 ₪.
האם זכאית להפרש בגין פנסיה.
האם זכאית לתוספות שכר לעובדי הוראה.
האם נוכה לתובעת שכר בגין שעות היעדרות האם נעשה כדין אם לאו. האם זכאית לתשלום.
האם זכאית התובעת להחזר ניכוי לקופת ועד בין היתר בהתייחס לחתימתה על ההודעה על תנאי העבודה.
האם זכאית התובעת לקרן השתלמות, לתשלום שנה נוספת נוכח תאריך סיום העסקה וההודעה על סיום העסקה והפרשים בגין מעמד כמורה.

הכרעת הדין

התובעת קיבלה הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה (נספח 1 לכתב ההגנה). בסעיף 3 בתפקידיו העיקריים של העובד נכתב: "מורה בתינוקות", בסעיף 5 מסומן "משכורת חודשית" ובתעריף כתוב "40". עוד מפורטים חופשה, מחלה, נסיעות כחוק והבראה ביולי לאחר שנת עבודה. בסעיף 8 יש תשלומים עבור תנאים סוציאליים שאינם מפורטים. התובעת חתמה על המסמך ביום 27.9.11 וחתימת המעביד נעשתה ביום 6.10.11 .
על סמך האמור בהודעה זו "מורה בתינוקות" טענה התובעת כי היה על הנתבעת לשלם לה ע"פ עובדת הוראה. עוד טענה כי במהלך ריאיון העבודה נתבקשה לפרט את השכלתה בתחום ההוראה ולהציג תעודות על כך. התובעת עצמה היא מורה בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד בהצטיינות וכן בעלת תעודת הוראה. התובעת טענה כי בכל המסמכים הרלוונטיים, לרבות תלושי המשכורת, נרשמו המילים "מורה" או "מורות" או "מורה בשעות פנאי". אולם יש לבדוק מה ביצעה התובעת בפועל ואם הייתה חשיבות לתעודת ההוראה.
לא הייתה מחלוקת כי הכיתה לה יועדה התובעת ובא עבדה בפועל היא כיתת פעוטות בגילאים 0-3 בעלי בעיות רפואיות מורכבות מאוד במרכז שיקומי חינוכי לילדים ובוגרים עם מגבלות שכליות התפתחותיות ומטוריות.
לטענתה נדרשה התובעת להשתמש בכיתה בה לימדה בכישורי ההוראה שלה.
השאלה הראשונה עומדת בפנינו היא האם חלים על התובעת הכללים של עובדי הוראה לרבות הזכות להודעה על פיטורים עד 31 למאי.
הנתבעת הינה עמותה ללא כוונת רווח המנהלת מוסד לילדים, לנוער ולמבוגרים בעלי פגיעות פסיכומוטוריות קשות מגיל לידה ועד גיל 30. תחת העמותה מתנהלות מסגרת חינוכיות שונות, מעון פרטי המפוקח ע"י משרד הרווחה לרווחת הדיירים המתגוררים במקום, מעון יום שיקומי לילדים אקסטרניים, גנים ובית ספר מוכר שאינו רשמי שהינו מוסר המתוקצב ע"י משרד החינוך מגילאים 3-21.
התובעת הועסקה בכיתת התינוקות אשר מפוקחת ע"י משרד הרווחה ואיננה גן המפוקח או מתוקצב ע"י משרד החינוך (נספח 3,2 לתצהיר פישהיימר). ע"פ תעודה זו מדובר במעון לפעוטות שיקומיים של משרד הרווחה. התעודה היא של משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות.
על כן טענה זו של הנתבעת כי לא מדובר במעון של משרד החינוך הוכחה.
התובעת טענה כי הנתבעת לא הביאה אף עד מהצוות הניהולי של המוסד שישפוך אור על אפיוני כיתתה של התובעת. ואף טען כי הגב' גרייבסקי לא התייצבה. יש לדחות טענה זו.
אופי הכיתה הוכח בעדויותיהן של הגב' פישהיימר ובנספחים שצורפו לתצהירה ולתצהיר הגב' פייג', כמו נספחים 2-3 לתצהיר פישהיימר ונספח 5 המתייחס להדרכה לפי "חוק חסרי ישע", הדרכה מעשית של שימוש במנוף פיזיו המתייחס להושבה וכן להאכלה. התובעת לא חלקה על כך. אשר על כן כאמור לעיל, הוכח כי מדובר בכיתה מיוחדת שבכפיפות למשרד הרווחה, ולא לכיתה במוסד חינוכי שלגביו יחולו זכויות עובדי הוראה. מטעם זה דין תביעת התובעת להכיר בה כעובדת הוראה להדחות. אך בכך לא די.
בכיתת המעון בה עבדה התובעת באותה שנה היו 12 תינוקות מתוכם 8 מתחת לגיל שנה (עמ' 7 שורה 9-18). אף לגרסת התובעת 4 מתוך ה-12 היו מעל גיל שנה, לגרסתה בתחילת השנה היו גם בגיל 3.
על כן, הכיתה בה עבדה הייתה של פעוטות שרובם מתחת לגיל שנה. לא מדובר בתינוקות רגילים וגם ככאלה וודאי לא נדרשה יכולת הוראה אלא יכולת טיפול.
הגב' פישהיימר העידה כי בגנים ובבתי הספר המפוקחים ע"י משרד החינוך לומדים ילדים מגיל שלוש ומעלה אשר עברו וועדות השמה של משרד החינוך (עמ' 22 ש' 14-15). לגרסת הנתבעת שניים מהתינוקות בכיתת התובעת אמנם חגגו יום הולדת 3 במהלך שנת הלימודים (עמ' 20 ש' 6-7) והשניים האחרים היו במצב רפואי כה מורכב שחייב אותם להישאר בכיתת הגן של התובעת הצמודה למרפאה (עמ' 21 ש' 6-14), וכולם לא עברו ועדות השמה .ברי אפוא כי לא מדובר בילדים בני 3 רגילים וכי לא קויים בהם התנאי של ועדות השמה הדרוש במוסדות של משרד החינוך . מכל מקום הוכח כי מדובר במעון של משרד הרווחה.
על פי חקירתה עבדה התובעת קודם במסגרות של משרד החינוך וקיבלה משכורת של עובדת הוראה במשרד החינוך וידעה איך נראה תלוש של משרד החינוך (עמ' 7 שורות 19-24).
גב' פייג' מנהלת הכספים של הנתבעת העידה כי תקציב הכיתה בה לימדה התובעת הגיע ממשרד הרווחה ומתרומות ולא ממשרד החינוך. עדותה לא נסתרה. עוד טענה כי לא מדובר בכיתה "מעורבת" וכי גם הילדים שעברו את גיל 3 תוקצבו מהרווחה (עמ' 28 ש' 7-8).
יודגש כי טענת התובעת לפיה הכינה תוכניות תל"א, נסתרה בעדות גב' פישהיימר אשר ציינה כי לא היו תוכניות תל"א, אלא תוכניות קידום אישיות, התפתחותיות וכד' (עמ' 22 ש' 3-11). עניין זה בא לביטוי בנספח י"ב לתצהיר התובעת- סיכום שיחה מיום 24/06/12 בין גב' פישהיימר לתובעת, בו התובעת מאשרת כי בשל הפסקות של מטפלת אחרת התובעת "לעיתים קרובות, מחתלת, מקלחת ומשכיבה למיטות" . ובהמשך "משקיעה זמן לתכנון פעולות מגוונות, משקיעה כסף בקניית משחקים מתאימים ומנסה להיות הפה של כל ילד וילד... לדוגמא, הייתה תקופה שהצוות טרקו את הדלת ואברהם נבהל, חני הביאה לכולם את העניין למודעות הצוות והפסיקו ". דברים אלה מצביעים כי לא מדובר על הוראה, אלא על טיפול וקידום התפקוד של פעוטות .
התובעת טענה כי במסגרת מסמך זה היא עצמה ציינה את עמדתה כי יש תוכנית מפורטת ומובהרת לכל תלמיד. תוכניות כאלה לא הוצגו בפנינו. עוד הסתמכה, על שיחת השימוע מיום 05/09/12 (נספח ח' לתצהיר התובעת), בה נאמר כי היה מצופה מהתובעת להרחיב ידע מקצועי בתחום מורת תינוקות. בכל אלה אין כדי לסתור את עדות הגב' פישהיימר שהסבירה את ההבדל בין תל"א לבין מה שנדרש לפעוטות מגיל 0-3 בכיתה זו.
האמור בתלושי השכר "מורה שעות פנאי", מתיישב יותר עם גרסת הגב' פישהיימר מאשר עם גרסת התובעת. לו הייתה היא מורה לכל דבר ועניין לא היה צורך להוסיף "מורה שעות פנאי".
הוכח כי הכיתה הייתה סמוכה למרפאה ולא בתחום ביה"ס בו מצויות כיתות הגן השייכות למשרד החינוך. התינוקות בכיתה לא עברו וועדת השמה אשר הינה תנאי לקבלת תקצוב ממשרד החינוך (עמ' 22 ש' 14-15). תלמידים אלה אף לא דווחו למשרד החינוך לצורך קבלת תקציב משלא עמדו בקריטריונים הנדרשים כפי שציינה הגברת פייג' (עמ' 28 ש' 18-21). עמדת הנתבעת לא נסתרה.
משכך התובעת לא דווחה במצבת עובדי ההוראה למשרד החינוך מאחר והועסקה במסגרת המפוקחת ע"י משרד הרווחה. נספח 4 לתצהיר גב' פישהיימר, אשר השמות בו הוסתרו אמור להצביע על כך . הגב' פישהיימר נחקרה בעניין זה: "ש. את יכולה להגיד אם השם של התובעת נכלל בשמות המושחרים, נספח 4 לתצהירך. ת. לא. כי היא לא הייתה במצבת המורים ולכן שמה לא הופיע ברשימה. ש. היא הייתה מורה נכון. ת. לא. ש. כאשר היא התקבלה לעבודה היא הציגה את תעודות ההוראה שלה ת. היא הייתה מה שאנו קראנו מפעילה, או גננת לתינוקות. ש. זה לא מה שנרשם. ת. לתינוקות מגיל ש. היא הציגה את תעודת ההוראה שלה ת. נכון, היא הציגה אבל זה לא היה תנאי לקבלתה לעבודה. ש. היא הייתה חייבת להיות גננת. ת. לא. ש. היא יכולה להיות סתם אדם ללא הכשרה. ת. בעיקרון אין תקציב לגננת לגילאים של תינוקות, צריך להיות בן אדם רגיש עם קצת אני קיוויתי שיהיה לה רקע בחינוך מיוחד, בן אדם רגיש שיכול לעבוד עם תינוקות... חיפשתי רקע עם ילדים קטנים או חינוך מיוחד... היא הייתה אמורה לקבץ את הקבוצה ולתת להם מענה התפתחותי. ש. קרי ת. לעזור לכל אחד במקום שהוא נמצא מבחינה התפתחותית, מלמדים אותם לשחק, לזחול, לאכול, לתקשר עם הסביבה. זה בעצם "חינוך" או "ההתפתחות" (עמ' 20 ש' 18- עמ' 21 ש' 6).
מעדותה עולה כי התובעת לא הייתה ברשימה של עובדי הוראה מהטעם שלא מדובר במוסד של משרד החינוך. בנוסף עולה מעדותה כי התובעת לא נדרשה "לתכני הוראה" אלא למענה התפתחותי בסיסי ביותר עם תינוקות הקשור לאכילה, זחילה, משחק ותקשורת.
עדה זו נחקרה לגבי אותם ילדים אשר עברו את גיל 3 "ש. יש הבדל בין ילד בן 3, 3 וחצי לגיל 4, ת. אני רוצה לפרט משהו אתה נדבק בשלוש זה ילדים מאוד חולים. גם בחינוך מיוחד כאשר מאפשרים ילד בגיל 3 להשתבץ לגן זה לא אומר כי כל ילד בן 3 משובץ, חלק נשארים שנה נוספת בגן או בבית, אלה ילדים מאוד חולים. עלה היה הבית שלהם. התינוקייה הקבוצה של התינוקות האלה היו סומכים פיזית למרפאה כדי שתוך כדי עשר שניות אחות תוכל להגיע ולטפל בילדים האלה." (עמ' 21 ש' 6-12).
בכך יש לחזק את הטענה כי לא דובר במורה שנדרשה להעביר תכני הוראה בפועל ולכן האמור בהודעה לעובד צריך להתפרש כלשונו מורה לתינוקות כשהמילה תינוקות היא העיקר והיא המשקפת את עבודתה בפועל.
זאת ועוד, התובעת נשאלה אם נכון הוא שהילדים מעל גיל 3 היו עם בעיות רפואיות קשות ומורכבות והיא אישרה זאת, אף שציינה שגם בכיתה ביה"ס היו ילדים עם בעיות מורכבות והרי זוהי מהות המוסד החינוכי הספציפי הזה (עמ' 9 ש' 29-30).
התובעת אישרה שהיא חסרת ניסיון בחינוך מיוחד או בעבודה עם תינוקות, וכי הניסיון שלה לא היה רלוונטי לפעוטות בעלי המגבלות, שכן היא למדה הוראה לכיתות א-י"ב בסמינר במכללה (עמ' 7 ש' 30-31, עמ' 10 ש' 1-13).
התובעת טענה כי בסעיף 27 לתצהיר הנתבעת נאמר "יצוין כי בשל תעודת ההוראה שולם לתובעת שכר של 40 ₪ לשעה ויש בכך להצביע כי נשכרו שירותיה כמורה". אולם בעניין זה התייחסה הנתבעת במפורש לכך שעל פי תצהיר גב' פייג', השכר שקיבלה התובעת היה גבוה באופן משמעותי מהשכר לו הייתה זכאית התובעת על פי טבלאות המורים (סעיף 21-23 לתצהיר גב' פייג' ונספח 5 לתצהירה- תלוש שכר לעובדת הוראה במעמדה של התובעת). תחשיבי התובעת התבססו על השכר בסך 40 ₪, אולם לו הייתה מועסקת בשכר עובד הוראה, הייתה זכאית לשכר משולב בסך 2,967 ₪ בלבד, לפי היקף משרה 83.33% ביחס למשרת הוראה של 30 שעות שבועיות.
נוכח האמור בתצהיר גב' פייג', התובעת קיבלה שכר גבוה משמעותית בסך 4,300 ₪ לחודש. הגב' פייג' לא נחקרה בנושא ועל כן גרסתה לא נסתרה. על כן הוכח כי שכר התובעת היה גבוה משכר עובדת הוראה.
דווקא שיעור שכרה לשעה של התובעת מצביע כי לא הייתה כוונה לשכר עובד הוראה אלא בהתייחס לכיתה המורכבת של הילדים בכיתת רווחה. האמור בתצהיר הגב' פישהיימר כי בשל תעודת ההוראה שולם לה סכום זה, עולה בקנה אחד עם טענתה כי אף שהתעודות לא היו תנאי לקבלה היה בהן רקע לעבודה עם ילדים או חינוך מיוחד, ולפיכך, קבעה סכום זה.
הנתבעת טענה כי "מורה בשעות פנאי" אינו מורה בחינוך המוכר אלא בשעות הפנאי במסגרות הפועלות מעבר לחוק חינוך חובה. מסגרות מיוחדות אלה הן המסגרות שהנתבעת פועלת בהן.
עוד טענה הנתבעת כי איננה צד להסכמים קיבוציים של המורים, והסכמים אלה אינם חלים על הנתבעת. לטענתה, אף הפסיקה שהחילה את תנאי תשלום השכר על מוסדות רשמיים שאינם מוכרים המתוקצבים ע"י משרד החינוך (ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי (פורסם בנבו)), החילו זאת רק על מוסדות מוכרים לא רשמיים שקיבלו תקציב ממשרד החינוך. רק בנסיבות אלה הופך עניין השלום על עובדי הוראה לתנאי מכללה והסכם העבודה של העובדים. אולם התובעת עבדה בכיתה שאינה חלק ממוסד מוכר לא רשמי של משרד החינוך.
תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953, מגדירות מוסד מוכר- מוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק הלימוד ושאינו מוסד חינוך רשמי. חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח-1998 קובע "ילד בעל צרכים מיוחדים, זכאי לחינוך מיוחד חינם במוסד לחינוך מיוחד באזור מגוריו". סעיף 1 לחוק חינוך מיוחד קובע כי "ילד בעל צרכים מיוחדים"- הוא "אדם בגיל 3-21 עם לקות משמעותית...". הגדרת "מוסד חינוך מוכר"- כמשמעותו בחוק לימוד חובה תש"ט-1949 ואילו "מוסד לחינוך מיוחד" הוא "מוסד חינוך מוכר שניתן בו חינוך מיוחד, רבות כיתה במוסד חינוך מוכר שבה ניתן חינוך מיוחד". מהאמור עולה כי חוק חינוך מיוחד חל על ילד מגיל 3 ומעלה, הלומד במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי במשרד החינוך .
הילדים נשוא עבודתה של התובעת חלקם היו מתחת לגיל 3, ואלה שמעל גיל 3 לא למדו במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי (עמ' 25 ש' ו15-18, ונספחים 2-3 לתצהיר פישהיימר). אף שלנתבעת יש מוסדות כאלה, כיתה זו שבה לימדה התובעת השתייכה למשרד הרווחה והוראות חוקים אלה, חוק לימוד חובה, חוק חינוך מיוחד ותקנות החינוך הממלכתי, לא חלו לגביי ילדים אלה. יודגש כי הוכח שלא מדובר בכיתה "מעורבת".
גם למי שמלאו לו 3 ומעלה אין זכאות אוטומטית אלא לפי שנתון ולאחר שעברו וועדה השמה (עמ' 28 ש' 12-13). התובעת לא הוכיחה, אף שטענה בעלמא, כי כיתה זו תוקצבה ע"י משרד החינוך. טענה זו לא גובתה בהוכחות, ואין להסיק מפסיקה לעניין מוסדות מוכרים שאינם רשמיים בהעדר קיום לעובדה מהותית זו.
הוכח כי גם בהעסקתה בבית ספר אחר לא קיבלה התובעת שכר כמורה אלא כסייעת: "עבדתי בבית ספר דרור בבית הכרם כסייעת. הייתה לי תעודת הוראה באותה עת. קיבלתי שכר כסייעת אבל סוכם איתי שאני אקבל שכר בתור סייעת ש. הייתה לך תעודת הוראה ולא עבדת כמורה עבדת כסייעת וקיבלת שכר כסייעת. ת. נכון, זה מה שסוכם איתי." (עמ' 9 ש' 20-24). כמו שם גם כאן ,התובעת לא הלינה על השכר שקיבלה ושסוכם איתה בנתבעת (עמ' 8 ש' 29-30). הדבר מתיישב עם העובדה שבעת עבודתה היה מובן לה שאינה עובדת כמורה, ושמשולם לה השכר שהוסכם איתה.
על כן נדחית טענת התובעת כי יש בגובה השכר להצביע על היותה עובדת הוראה, ההפך הוא הנכון.
הוכח להנחת דעתנו ע"י הנתבעת וכן מגרסת התובעת כי התובעת לא הייתה עובדת הוראה במוסד מוכר ע"י משרד החינוך, רשמי או לא רשמי, וכי התובעת לא לימדה תלמידים (אף לא בגיל 3), אשר עברו את וועדות ההשמה הנדרשות. בפועל אף לא נדרשה למיומנויות של עובדת הוראה , השכלתה בהוראה לא הייתה רלוונטית. התביעה בדבר הכרה בה ובזכויותיה כשל עובדת הוראה נדחית .
הוראות חוק חינוך מיוחד, תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד ופסק דין בוסי, אינם חלים במקרה זה, מאחר ולא מדובר במוסד מוכר שאינו רשמי על ידי משרד החינוך. לכן גם הזכויות הכספיות אינן צריכות להיות מותאמות, כאמור בפסק דינו של כבוד הנשיא אברהמי בעניין סע"ש 5719-07-12 מרוות סלאח ואח' נ' עמותת נשים אמליסון ( פורסם בנבו). הפסיקה שם אינה חלה בענייננו כלל.
משזו מסקנתנו, בשאלה הראשונה שבמחלוקת, האם מדובר בעובדת הוראה, והתשובה לכך היא שלילית. אזי, נדחים כל הסעדים שהם פועל יוצא של זכויות עובדי הוראה.

תנאי השכר והזכויות הסוציאליות
נוכח המסקנה לעיל, יש לבדוק את אותם רכיבים בתביעה אשר לגביהם יש לתת את הדעת גם אם התובעת לא הייתה עובדת הוראה.
בהודעה על תנאי עבודה צוין כי שכרה הוא 40 ₪ לשעה בהיקף של 25 שעות לשבוע ופורטו התנאים הסוציאליים. התובעת אישרה כי "את השכר שקיבלתי, קיבלתי לפי מה שהם נתנו לי, לפי מה שחתמתי..." (עמ' 8 ש' 3, עמ' 6 ש' 28, עמ' 7 ש' 1-8 ). בסיכומיה טענה התובעת כי גרסתה למשכורת חודשית גלובלית הייתה עקבית בסעיף 6 לתצהירה. בנספח 1 כתוב כי בסיס השכר הוא חודשי, ואכן כך שולם לה בסך 4,300 ₪ החל מחודש נובמבר 2011.
בתלוש השכר לחודש 09/2011 נרשם "מעמד: בסיס שעתי". גם בתעריף נרשם שעתי, כאשר תעריף לשעה הוא 40 ₪. מס' השעות הוא 46 (נספח א' לתצהיר התובעת- תלוש ספטמבר 2011) . אולם, בחודש זה לא עבדה חודש מלא. על כן לא מגיע בגינו הפרש שכר.
בתלוש אוקטובר 2011 כבר כתוב "מעמד: בסיס חודשי". יחד עם זאת, בטור הכמות נרשם 107.50. בחלקיות המשרה 57.8. עדיין מופיע תעריף 40 ₪, והוא בא לידי ביטוי גם בבדיקת שעות ההיעדרות. מתלוש חודש ינואר 2012 מופיע סטאטוס חודשי ואין מכפלה של תעריף, אלא סכום ברוטו 4,300 ₪. בתלושים אלה, מינואר ואילך, מצוין בתפקיד "מורה בשעות פנאי".
התובעת טענה כי נוכו משכרה סכומים שלא כדין. הנתבעת טענה כי בהתאם לתקן שנקבע לתובעת, של 25 שעות בשבוע בשיעור 40 ₪, דהיינו 4,300 ₪ לחודש. ככל שהתובעת לא השלימה את התקן, שולם לה שכר על פי מה שביצעה בפועל. הייתה לה מערכת שעות קבועה של 25 שעות בשבוע (עמ' 7 ש' 2-3), וסופקה לה עבודה בהיקף זה. לטענת הנתבעת, מקום שבו לא התייצבה בהיקף האמור, נוכה השכר עבור השעות בהן לא התייצבה. טענה זו של גב' פייג' בסעיף 30 ואילך לתצהירה, אינה מתיישבת עם הפסיקה, שכן הנתבעת לא הוכיחה מה הייתה מהות השעות שנוכו לתובעת. משכך, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בגין הניכוי לו לא ניתן הסבר.
התובעת תבעה הפרש בסך של 4,320 ₪. שכרה הקובע היה 4,300 ₪. בעניין זה לא נתנה הגב' פייג' גרסה כמותית אחרת, ועל כן יש לקבל את הסכום בתביעה. הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי שכר בסך 4,320 ₪. לעניין זה תבעה התובעת הלנה.
כלל המחלוקות בהליך זה היו מחלוקות מהותיות, ואף בעניין זה, ועל כן אין מקום לפסוק הלנה. התביעה להלנה נדחית.
התובעת טענה כטענה חלופית, כי אם לא יקבע מעמדה כעובדת הוראה אזי, הייתה זכאית להפרשה לגמל של 6.5% משכרה, בסך 4,300 ₪. במקרה כזה היה על הנתבעת לפריש לתובעת סך של 3,448 ₪. בפועל, הופרש לגמל סך של 756 ₪ (נספח י"ד לתצהיר התובעת).
הנתבעת טענה כי התובעת לא הייתה זכאית להפרשה לתגמולים מתחילת עבודתה, אלא רק על פי השיעורים בצו ההרחבה, לפיהם הופרש לתובעת במאי 2012, רטרואקטיבית לקופה גם בגין חודש אפריל 2012. עניין זה בא לידי ביטוי בתלוש השכר של חודש מאי (נספח 6 לתצהיר גב' פייג'). עוד טענה הנתבעת כי כל סכום שנוכה מהתובעת הועבר ליעדו. גרסה זו לא נסתרה. האמור בנספח 6 מדבר בעד עצמו. על כן התביעה לתשלום הפרשות לגמל נדחית.
באשר לימי החג, הרי שמחודש ינואר 2012 עבדה התובעת כעובדת חודשית, וכעובדת חודשית אינה זכאית לדמי חגים. לא הוכח כי בדצמבר היה חג המזכה בדמי חגים.

סיום יחסי העסקה
הנתבעת טענה כי לא הייתה שביעות רצון מתפקודה המקצועי של התובעת. עניין זה עלה בנספח י"ב לתצהיר התובעת, בה משקפת לה הגב' פישהיימר את עשרת חודשי העבודה ולפיהם "חני עברה תהליך משמעותי, אבל עדיין יש לשפר ניהול הצוות ויכולת מקצועית. אין לחני מספיק ידע בתחום של התפתחות תינוקות, למרות שעשתה מאמצעים ללמוד מהצוות פרא רפואי, מלאה סקולר וממאמרים". כך מצוין ביוני 2012. עוד עולה מהמסמך כי התובעת לא יכלה לעמוד בלחץ רגשי של מפגש עם הממונה. גם מדברי חני עולה "שאולי לא הייתה מספיק אסרטיבית, ואולי ההנהלה לא מספיק ראתה אותה עובדת כדי להעריך אותה בצורה נכונה. שהייתה לה הרגשה מהתחלת השנה שלא נותנים לא צ'אנס- אבל היא המשיכה למרות זאת לטובת הילדים". מסמך זה מצביע כי לא הייתה שביעות רצון, וכי התובעת ידעה זאת, ואף הכירה בחלק מהכשלים. התובעת נחקרה אודות רישום זה (עמ' 11 ש' 5-13). היא לא הכחישה את תוכן הסיכום, אף היא טענה שלא משקף את כל השיחה.
עניין זה בא לידי ביטוי גם בעדות גב' פישהיימר אשר נשאלת "ש. למה לטענתך חני פוטרה. ת. כי היא לא עמדה בקריטריונים המקצועיים ולא הצליחה לנהל צוות, ועם כל ההדרכה שנתנו לה, היא לא הצליחה להטמיע את המידע ולהעביר אותו לקבוצת הילדים" (עמ' 22 ש' 1-2).
התובעת עצמה אישרה כי בשנה הראשונה נבחנה מקצועיותה (עמ' 10 ש' 12). אולם, התובעת טענה שאינה זוכרת שאמרו לי כי ידובר עם שלומית לגבי המשך העסקה. בחקירתה הנגדית רוענן זיכרונה, שכן במסמך כתוב מפורשות כי היא מוותרת על הפגישה עם שלומית מאחר ולא תעמוד בלחץ הנפשי. משפט כזה לא סביר שירשם מבלי שנאמר, ואכן התובעת מאשרת כי ביקשה לא לדבר עם גב' גרייבסקי (עמ' 12 ש' 23-26) ואין ספק כי השיחה הייתה שיחת סיכום שנה (עמ' 12 ש' 1-9). למרבה הצער, התובעת סותרת עצמה בנוגע לתוכן שיחת המשוב (עמ' 12 ש' 12-22).
התובעת מאשרת כי הוזמנה לשימוע בסמוך לשיחה שהתקיימה ביום 02/09 שאז כבר החלה שנת הלימודים (עמ' 13 ש' 29- עמ' 14 ש' 7). מחקירתה עולה כי לימדה ביום 24/08 (יום שישי) ושוחחה עם הגב' פישהיימר, אשר אמרה לה כי בינתיים אין שיבוץ, ותשוחח עם שלומית. הנתבעת טענה כי ביום 26/08/12 לאחר שהתובעת שבה מחופשת מחלה וחופשת הקיץ, ולאחר שהגב' פישהיימר שבה משהות בת חודש בסין (דבר שאושר ע"י התובעת, עמ' 15 ש' 4-11), זומנה התובעת לשימוע.
התובעת צירפה לתצהירה תרשומת שערכה גב' פישהיימר, לפיה שוחחה איתה התובעת ביום 24/08, והתובעת לא הגיעה ביום ראשון (27/08). כך גם למרבית חודש ספטמבר (עמ' 14 ש' 8-24).
התובעת קיבלה מכתב סיום עבודה ב-11/10 ומאז לא התייצבה לעבודה. על כך היא עונה "ת. שאלתי אותה לאיזה שיבוץ אני נכנסת, רחל אמרה לי בטלפון יש לנו צוות של שיבוץ חדש ואת מבחינתנו סיימת לעבוד. אני רציתי לעבוד, בתחילת השנה נשארתי בלי עבודה." (עמ' 14 ש' 30-31).
פרוטוקול השימוע (נספח ח' לתצהיר התובעת) מיום 05/09/12, מצביע כי בשימוע עצמו התובעת טענה בסערת רגשות שההחלטה לגביה כבר נתקבלה. התובעת טענה בשימוע כי ביקשה ללמוד והעריכה את החלק הארי של הפגישות עם הצוות הפרא רפואי כבלתי יעיל. כמו כן העלתה התובעת בשימוע טענות קשות מול הנהלת המעון על חוסר ידיעת העובדות ועל אוזלת היד מול הטיפול המקצועי הלוקה בילדים, וכי מעולם לא העירו לה על עבודתה, פרט למילים טובות. עוד טענה כי יצרה קבוצת עובדים טובה, אף שמבחינת משמעת היו בעיות, הפרעות ומכשולים מצד חברי הצוות האחרים. מסיכום השימוע עולה כי התובעת אישרה שהייתה אווירה רעה בין הצוות. בסוף הסיכום נרשם "לשאלתי האם בכלל את מעוניינת להמשיך ולעבוד במקום כזה, לא הייתה לך תשובה פרט ל... אני אוהבת את הילדים". בתום הסיכום בסעיף 4, כותבת הגב' גרייבסקי "בשיקול יסודי ומעמיק של כל הטענות שהעלית, שחלקן נבדקו לעומק מול גורמים אותם ציינת, אינני סבורה כי תוכלי להמשיך ולתפקד ולהוביל במערכת שהאמון בה לא רק שאינו קיים, אלא הובע באמצעותך גם אל הצוות העובד איתך (וזאת לדברייך!). לא השתכנעתי כי יש ביכולתך להוביל ולנהל צוות חינוכי וטיפולי מתוך ידע ומקצועיות והתכונות הנדרשות. אי לכך אני מבקשת לסיים את עבודתך". כתוצאה ביום 11/09/12 ניתן לתובעת מכתב הפסקת עבודה בו נאמר "תאריך סיום עבודתך על פי חוק ההודעה המוקדמת יהיה ב-11/10/12".
התובעת לא שבה לעבודה לאחר שיחת השימוע.
הנתבעת טענה כי מאחר והתובעת לא הייתה עובדת הוראה, לא היה מקום לערוך את השימוע עד 31/05, ובנוסף נטען כי כבר ביוני הודע לה כי אין מרוצים מעבודתה. משקבענו לעיל כי התובעת לא הייתה עובדת הוראה, לא הייתה כל הצדקה לערוך את השימוע עד ליום 31/05 וטענה זו והסעדים שבצידה דינם להידחות.
למעשה התובעת לא הגיעה מיום 26/08/12 פרט לשימוע. לטענת הנתבעת אף לא הודיעה כי אינה מגיעה. על דוחות הנוכחות כתוב "היעדרות לא מאושרת". את הדוחות קיבלה התובעת בזמן (עמ' 14 ש' 18-19, ונספח ב' לתצהיר התובעת). כך גם לא התייצבה עד המועד שהיה עליה להתייצב במכתב הפיטורים (עמ' 25 ש' 26-28, עמ' 26 ש' 4-5). לטענת הנתבעת, הגב' פישהיימר ביקשה מהתובעת להתייצב לימי ההיערכות כדי לשבצה ומשנעדרה נאלצה להכניס לכיתה עובדת מחליפה.
מחקירת התובעת עולה כי נפגעה מפיטוריה (עמ' 15 ש' 16-17), וביקשה מבעלה ליצור קשר עם הגב' גרייבסקי מאחר וחשה בטראומה. התובעת לא עבדה בתקופת ההודעה המוקדמת. לטענת הנתבעת נעדרה שלא כדין מהעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת . על כן לא הייתה זכאית לטענת הנתבעת לשכר מיום 24/08/12.
אין לקבל טענה זו. הודעה מוקדמת יש לשלם בשעה שמעסיק מפטר את העובד (ע"ב 1171/07 מחמד דהר דחלה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), דב"ע ש"ן/3-32 קונפורטי נ' התאגדות לתרבות גופנית הפועל, פד"ע כ"א 494). אמנם נכון כי ראוי היה שהתובעת תתייצב, אולם גרסת התובעת הייתה כי בשיחת הטלפון עם בעלה לא הציעה הגב' גרייבסקי כי התובעת תשובץ בתקופת ההודעה המוקדמת (סעיף 59 לתצהירה), ולכן לא התייצבה.
הגם שבחקירתה הנגדית טענה התובעת כי היא התקשרה לגב' פישהיימר, שאמרה לה לא לבוא מאחר ויש מחנכת לכיתה (עמ' 14 ש' 29-32, עמ' 15 ש' 1). ונכון כי גרסה זו לא כל כך מתיישבת עם סעיף 59 לתצהיר התובעת, אולם יש מקום לשלם לתובעת הודעה מוקדמת עד ליום 11/10/12, המועד הנקוב במכתב הפיטורים.
הנתבעת תשלם סכום ההודעה המוקדמת בסך 4,300 ₪ על פי שכר החודשי ששולם לה.
התובעת תבעה גם הפרשי שכר לחודש ספטמבר 2012. אכן התובעת פוטרה במכתב מתאריך 11/09/12 (נספח ט' לתצהיר התובעת). תקופת ההודעה המוקדמת חלה עד 11/10/12, ועל כן על הנתבעת לשלם הפרשי שכר בגין 9 הימים מסוף אוגוסט ועד 11/09/12 בסך 1,720 ₪. הנתבעת תשלם סכום זה. התביעה להלנה נדחית מהטעמים המפורטים לעיל.

פיצויי פיטורים
התובעת עבדה בנתבעת מיום 19.9.11. בפועל התייצבה עד 24.8.12. משכך לא השלימה שנת עבודה. יחד עם זאת, התובעת סיימה על פי מכתב הפיטורים את מועד ההודעה המוקדמת ביום 11/10/12 ובכך השלימה שנת עבודה גם אם לא התייצבה.
מאחר ואין ספק כי פוטרה, תשלם הנתבעת בנסיבות אלה פיצויי פיטורים. התובעת תבעה סך של 7,129 ₪ בצירוף הלנה, סכום זה נדחה. הנתבעת טענה לפיצויי פיטורים בסך 3,999.46 ₪, לפי תחשיב נספח 9 לתצהיר גב' פייג'. לטעמנו על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 4,300 ₪. התובעת עבדה בפועל פחות משנה, תאריך הסיום היה יותר משנה, ובסך הכל פיצויי הפיטורים המגיעים לה הם של חודש לשנה זו בסך 4,300 ₪.

דמי הבראה ופדיון חופשה
התובעת לא השלימה שנת עבודה. באבחנה מפיצויי פיטורים אותם ניתן לשלם גם ללא השלמת שנה, הרי שלעניין דמי הבראה הפסיקה ברורה. רכיב זה אף נזנח בסיכומי התובעת ומשכך נדחית תביעה זו.
יפים הדברים גם לגביי פדיון ימי חופשה, אשר הטענה לגביהם לא הופיעה בסיכומי התובעת ונזנחה, זאת בנוסף לכך שלתובעת שולמה חופשה שנתית כחוק. בחודש 08/2012 שולמו לתובעת 9 ימי חופשה כמפורט בדוח הנוכחות בתלוש השכר (נספח 9 לתצהיר פייג'). התובעת אף אישרה כי שהתה בחופשה ששולמה לה.

סוף דבר
התובעת לא הייתה עובדת הוראה. הוכח כי כיתת הפעוטות נשוא הליך זה, הייתה של משרד הרווחה, לא הייתה כפופה למשרד החינוך, ולא מומנה על ידו. הוכח כי התובעת לא נרשמה בסגל עובדי ההוראה במוסד החינוכי של הנתבעת וכי הילדים לא עברו וועדת השמה והיו רובם מתחת לגיל 3, כך שהחקיקה הרלוונטית לעובדי הוראה וזכויותיהם אינם חלים על העסקת התובעת.
גם בפועל לא נדרשה התובעת לכישורי הוראה, והצגת תעודת ההוראה לא נבעה מן הצורך בכישורים אלה. התובעת אף אישרה כי ניסיונה היה כסייעת אשר גם בעבודתה כסייעת לא שולם לה כמורה אלא כסייעת, הגם שהיה זה בבית ספר. על כן גם העבודה בפועל לא הצדיקה תשלום כעובדת הוראה.
משהוכח מעמדה כמי שאינה עובדת הוראה, ולא במוסד של חינוך רשמי לא מוכר, אינה זכאית לתשלומים וזכויות של עובדת הוראה והתביעות הנוגעות לסטאטוס זה נדחות.
מתקבלת תביעת התובעת לתשלום רכיבים אחרים כמפורט לעיל, בשיעור סכום השתכרותה במעמדה על פי ההודעה שניתנה לה.
הנתבעת תשלם לתובעת כלהלן:
א. הפרשי שכר חודשי בסך 4,320 ₪.
ב. פיצויי פיטורים בסך 4,300 ₪.
ג. הודעה מוקדמת בסך 4,300 ₪.
ד. הפרש לחודש ספט' בסך בגין 9 הימים בסך 1,720 ₪.
כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובעת בסך 2000 ₪.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ח, (05 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

נציג ציבור עובדים

נציג ציבור מעסיקים

שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: חני כהן
נתבע: עמותת מרכז עלה ירושלים
שופט :
עורכי דין: