ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליעזר הרוש נגד יעקב הרוש :

בפני
כבוד ה שופטת עירית קויפמן

תובע

אליעזר הרוש
ע"י ב"כ עוה"ד אליהו ויצמן

נגד

נתבעים

1.יעקב הרוש
2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עזרא האוזנר ועוה"ד רונית ברכה

פסק דין

1. לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת עבודה שארעה ביום 25.1.2011.
הנתבע 1 היה בתקופה הרלוונטית מעבידו של התובע.
הנתבעת 2 היא חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבע 1 בביטוח חבות מעבידים.

טענות הצדדים:

2. התובע, יליד שנת 1953, נפגע לטענתו בתאונת עבודה אשר ארעה ביום 25.1.2011, בעת שביצע עבודה של כיפוף ברזלים בעזרת מכונה הידראולית המחוברת לחשמל.
התובע טוען כי לפתע נחת חלקו העליון של מכבש המכונה על ידו השמאלית, חתך את כף ידו, גרם לו לחתכים בגידים וברקמות ולריסוק עצמות כף ידו.
התובע הובהל לבית החולים, אושפז ל-10 ימים ונותח. לאחר מכן עבר התובע סדרת ניתוחים.
לטענת התובע, המכונה נרכשה על ידי הנתבע 1, כחודש לפני התאונה, כיד שניה וללא המיגונים הדרושים והנתבע 1 הורה לו לעבוד עם המכונה ללא הדרכה מקדימה כלשהי.
בהתייחס לנזק, טוען התובע בסיכומיו כי נגרמו לו נזקים בשיעור של 1,431,383 ₪ ( לפני הפחתת תגמולי מל"ל ולפני הוצאות).
לתמיכה בתביעתו, הגיש התובע חוות דעת של המהנדס אריק יודלא, אשר קבע, בין היתר, שמאחר שלא היה גידור או אמצעי מיגון אחר, יצר הדבר סיכון בטיחותי.
בתחום הרפואי הוגשה חוות דעת אורתופדית של ד"ר אברהם ששון, אשר קבע לתובע נכות רפואית בשיעור של 38.3% בגין פגיעה בכף היד ובאצבעות.
כמו כן, הוגשה חוות דעת של ד"ר סבסטיאן יאסקי, מומחה לרפואה תעסוקתית, אשר קבע כי התובע איבד את כושרו לעבוד כמסגר. כן נקבע כי לאור גילו המבוגר והעובדה כי כל חייו עסק בעבודות פיזיות, יקשה להתאים לו עבודה מתאימה ולכן איבד את כושרו לעבודה גם לכל עיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו ממועד התאונה ולצמיתות.
התובע הגיש חוות דעת של האקטואר גד שפירא, בעניין חישוב הפסדי התובע.
מטעם התובע העיד הוא עצמו. יוער כי לתיק צורף גם תצהיר ביתו של התובע, הגב' סיגלית הרוש, אולם גב' הרוש לא התייצבה להיחקר על תצהירה ומשכך אין לקבלו כראיה בתיק.
3. לטענת הנתבעים, התובע הוא אחיו של הנתבע 1, עובד ותיק במפעל הנתבע 1 ומיומן היטב בעבודתו, לרבות בעבודה על המכונה ממנה נפגע.
כן נטען כי התאונה ארעה עקב רשלנותו של התובע, המנתקת כל קשר סיבתי בין התאונה לבין רשלנות כלשהי שניתן לייחס לנתבע 1.
הנתבעים הגישו חוות דעת של המהנדס יעקב עשת, אשר קבע, בין היתר, כי בעת התאונה התובע ביצע פעולת כוונון במכונה שאינה מגודרת וכי למרות שלמכונה לא היה מיגון מלא, מכיוון שהתובע עסק בכוונון מכונה, מתקיים ניתוק הקשר הסיבתי בין אי קיום מיגון לבין התאונה וכי התאונה ארעה בגין פעולה פזיזה או לא זהירה של התובע.
באשר לנכות הרפואית, הגישו הנתבעים חוות דעת אורתופדית של ד"ר ולנטין זטלני, אשר קבע את נכותו של התובע בשיעור של 30.55% בגין פגיעה בכף היד ובאצבעות.
כמו כן הוגשה חוות דעת של ד"ר מונל רורליך, מומחה לרופאה תעסוקתית, אשר קבע כי התובע " כשיר לעבודה ללא מאמץ פיזי קשה, או עבודות עדינות של יד שמאל וזאת במשרה מלאה".
הנתבעים הגישו חוות דעת של האקטוארית ענת ספיר בעניין תגמולי המל"ל.
מטעם הנתבעים העידו מר שי הרוש ומר מסלח אבו עמרא.
דיון והכרעה
שאלת החבות
4. אין חולק, והדבר עולה מהראיות בתיק, כי התאונה ארעה עת הפעיל התובע מכונה לכיפוף ברזל אשר פגעה בידו.
התובע מתאר בתצהירו את אופן התרחשות התאונה כדלקמן:
"במהלך עבודתי ביום 25.1.2011 נדרשתי לכופף ברזל בגודל קטן מידות. כדי לכופף ברזל בגודל כזה הייתי חייב להשתמש בסטופרים שהעמיד לרשותי המעביד והיו מונחים על משטח המכונה. סטופרים אלה הם חתיכות פלדה קטנות שאני מניח אותם כדי שיתאפשר כיפוף לברזל אותו הייתי צריך לכופף.
במהלך ניסיון הכיפוף לפתע זז ממקומו הסטופר וידי השמאלית שתמכה בברזל לכיוון הסטופר נמשכה פנימה וכך נמחצה ידי". (סעיף 6( ב) ו-(ג) לתצהיר).
בעדותו העיד התובע כדלקמן:
"שמתי את הפח והחזקתי עם הידיים מלמטה וככה עושים כל הזמן כי אין ברירה. אז לפתע פתאום התוספת שישבה על המעצור זזה ואז הפח נכנס פנימה יחד עם היד שלי והמכונה התחילה ללחוץ לי על היד. למזלי באיזה שלב הרגשתי כאב והזזתי את הרגל. חשבתי שיש תקלה במכונה ואחר כך ראיתי שהתוספת זזה פנימה". ( עמ' 25 ש' 19 - 22 לפרוטוקול).
5. לאור המחלוקת כפי שמשתקפת מחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים בתחום ההנדסי, מונה פרופ' אביר ארבל, מהנדס מכונות חומרים ותהליכים, כמומחה מטעם בית משפט.
בחוות דעתו, קבע המומחה כי "שימוש במכונה כיפוף פח משומשת שהיו חסרים בה אמצעים תפעוליים ובטיחותיים שישנם במכונות חדשות מתוצרת אותה חברה, הם שגרמו לפציעתו של מר אליעזר הרוש". ( סעיף 3.1 לחוות הדעת).
בעדותו העיד המומחה כדלקמן:
"המכונה בנויה כך שאם היו לו את תומכים, הוא היה שם את הפח למידות ואני מראה איך נראית מכונה תקינה בסדר. הוא לא צריך להחזיק את הפח ביד. הוא שם אותו ומגיש אותו והולך וזה מבצע את הפעולה. אישית לא הייתי במפעל כאשר זה קרה. לראות מה קרה בדיוק שם. אני אישית לא ראיתי שזה קרה. אבל כאשר מסתכלים על המכונה אין לה את האמצעים הבסיסיים כדי לבצע את העבודה הבסיסית". ( עמ' 36 ש' 30 - 34 לפרוטוקול).
כאשר נשאל המומחה אם מה שדרוש זה מעצורים מאחורה ותומכים מקדימה, השיב המומחה: "ת. קודם תומכים מקדימה. זה הכי חשוב. הוא לא אמור להחזיק את הפח. בגלל המצב שהיה שם, הוא הלך והחזיק את הפח ביד. המכונה צריכה להיות עם כל האביזרים לעבודה תקינה והוא מניח את הפח ולא צריך להחזיק או לגעת בפח, בשלב הכיפוף.
ש. תומכים ומעצורים?
ת. כן. תומכים קדמיים ומעצורים אחוריים." ( עמ' 37 ש' 3 - 8 לפרוטוקול).
בהמשך העיד המומחה: "אני יודע שמכונה ללא תומכים אסור לעבוד איתה. עמדה שם מכונה שאסור היה לעבוד איתה". ( עמ' 37 ש' 22 - 23 לפרוטוקול).
עוד העיד המומחה: "כל המכונה הזו נראתה כגרוטאה... יש פה תמונה בדוח שלי, איור 2, שמראה את המצב של תומכים שהיו צריכים להתאים את המצב והתומכים לא היו. המעצורים מהאחורנית הם נראו גם כאילו משהו זרוק ולא רציני." (עמ' 38 ש' 24 - 27 לפרוטוקול).
כן ציין המומחה: "החלק החמור היה שלעובד לא היה על מה להניח את הפח בזמן שהוא מתחיל את העבודה. המכונה בלי התומכים היה צריך להחזיק את העבודה ביד. וזה החלק החמור וזה מה שגרם לו באיזה שהוא מקום, אם הוא לא היה מחזיק את זה הוא לא היה נפצע. בין אם המעצורים בסדר או לא בסדר, הוא עדיין מחזיק את העבודה ביד. זה החלק החמור. החלק החמור שהתומכים לא היו במקום, לא היו תומכים. הוא היה צריך להחזיק את העבודה ביד וזו הסיבה העיקרית לפציעה שלו" (עמ' 39 ש' 2 - 7 לפרוטוקול).
6. הנתבעים חולקים על חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, תוך שהם טוענים כי מדובר בחוות דעת שגויה, שכן התובע הודה כי לא ניתן היה להשתמש בתומכים בעת ביצוע עבודת הכיפוף וכי על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, בעת ביצוע פעולות כוונון אין משתמשים במיגון המכונה.
עוד נטען כי המומחה לא התייחס לעובדה שגם כאשר יש תומכים, יש צורך להחזיק את הפח בידיים וחוות דעתו אינה מתיישבת עם עדות התובע בעניין זה. כן נטען כי המומחה לא התייחס לכך שהתומכים היו קיימים במכונה השניה וניתן היה להעבירם ממכונה למכונה, דבר שלא עשה התובע.
עוד נטען כי המומחה לא התייחס למעמדו הבכיר של התובע, תפקידו כמנהל עבודה, הותק וניסיונו הרב.
הנתבעים אף הפנו בסיכומיהם לפסק דין במסגרתו לא קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחה פרופ' ארבל.
7. אינני מקבלת את טענות הנתבעים בעניין זה.
על פי ההלכה הפסוקה, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה אשר מונה מטעמו, אלא אם קיימים טעמים נראים לעין שלא לעשות כן.
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, אך כאמור, לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". (ע"א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי).
חוות דעתו של המומחה פרופ' ארבל הינה חוות דעת מקיפה, מקצועית וממצה.
המומחה התייחס במפורש למצבה הכללי של המכונה ולהעדר מיגון ואני מקבלת את חוות דעתו בעניין זה.
מדובר במומחה אובייקטיבי, אשר נחקר ארוכות על ידי ב"כ הנתבעים, סיפק הסברים מקיפים וממצים באשר למכונה והכשלים בה ונתן מענה מספק לשאלות ב"כ הנתבעים.
אמנם התובע העיד כי נאלץ להחזיק את הפח בידיים, אולם לא הוכח כי אם היו אמצעי מיגון מתאימים לרבות תומכים כפי הנדרש, גם אז היה נאלץ להחזיק את הפח בידיים.
לעניין זה העיד התובע, "פחים קטנים תמיד צריך להחזיק עם הידיים במכונה הזו כי אין לה תומכים" ( עמ' 26 ש' 5 – 6 לפרוטוקול).
התובע ציין כי המכונה הגיעה מלכתחילה עם מעצורים שלא הגיעו למידות הנדרשות ( עמ' 24 ש' 1 – 3, ש' 18 – 19 וש' 29 – 30 לפרוטוקול), והעיד לגבי הפלטות המשלימות למעצורים כי, "הן מונחות. אין חורים לברגים. זה לא משהו סטנדרטי של המכונה" (עמ' 25 ש' 8 לפרוטוקול). זאת בעוד שבמכונה השנייה וכן במכונה הקודמת היו תושבות, בשונה מהמכונה עמה אירעה התאונה ( עמ' 24 ש' 14 – 17 לפרוטוקול).
יתרה מזו, אם אכן כך המצב, ולא ניתן לעבוד עם המכונה בצורה בטיחותית, נראה כי היה על הנתבע 1 לא לאפשר עבודה על המכונה באופן בו בוצע הדבר.
המומחה מתייחס לכך מפורשות כדלקמן:
"ש. אומר התובע כאשר יש תומכים אין ברירה אלא להחזיק בידיים פחים קטנים כי הם לא יציבים. וכל הפועלים שמדובר בפח קטן מחזיקים בידיים עם התומכים. מה לעשות? מה עושים?
ת. אני לא מנהל המפעל ולא אחראי על הבטיחות שם. באיזה שהוא מקום אם היה סיכון וזה המצב ההנהלה לא היתה צריכה לאפשר להם לכופף פחים. המכונה יכולה לכופף 300 טון, אבל פח כזה אפשר לכופף גם עם פטיש". (עמ' 40 ש' 32 עד עמ' 41 ש' 3 לפרוטוקול).
ובהמשך: "אם המצב הוא כמו שאת מתארת, אז ההנהלה היתה צריכה למנוע מהם להשתמש במכונות כאלה לבצע את העבודה". (עמ' 41 ש' 17 - 18 לפרוטוקול).
המומחה גם ציין כי יש יותר מסוג אחד של תומכים ( עמ' 41 ש' 21 לפרוטוקול).
גם טענת הנתבעים לפיה ניתן היה להעביר תומכים ממכונה למכונה, לא הוכחה, והמומחה ציין כי אין הוא יודע אם אפשר להעביר את התומכים ממכונה אחת לשניה ( עמ' 40 ש' 18 - 20 לפרוטוקול).
התובע העיד לעניין זה כדלקמן:
"ש. אבל התומכים שהיו במכונה השניה אפשר לפרק אותם?
ת. כן.
ש. אז למה לא לקחת למכונה שאתה עבדת אתה?
ת. זה שני דגמים שונים.
ש. ניסית?
ת. רואים את זה. חוץ מה כל פעם לפרק זה לא בשבילי. זה שני דגמים שונים".
(עמ' 27 ש' 10 – 15 לפרוטוקול ור' גם ש' 18 – 22 לפרוטוקול).
על כן, לא הוכח כי ניתן להעביר את התומכים ממכונה אחרת למכונה עימה אירעה התאונה וממילא לא הוכח כי הנתבע 1 הורה לתובע להעביר תומכים ממכונה אחת למכונה שניה.
8. טוענים הנתבעים כי התובע היה אחראי בטיחות.
ואולם, טענה זו נסתרה אל מול עדותו של העד מטעמם, מר שי הרוש:
"ש. סעיף 4 בתצהירך רשום שהתובע עבד בתפקיד אחראי בטיחות.
ת. הוא לא היה מוגדר אחראי בטיחות עם שלט במשרד שלו, אבל חלק מבעיות בטיחות הוא היה מתריע ופונה אלי. היה אכפת לו הוא היה קפדן. הוא היה פונה גם לאבא שלי." (עמ' 47 ש' 34 - 36 לפרוטוקול).
יתרה מזו, מעדותו של מר שי הרוש עולה כי יש אחראי בטיחות שנותן הדרכות והנחיות ושמו יהודה איטח, אשר מגיע למפעל כל שנה או כל שנתיים ( עמ' 45 ש' 30 - 36 לפרוטוקול).
משכך, הנתבעים לא הוכיחו כי התובע היה אחראי בטיחות.
9. טענת התובע כי לא ניתנו הדרכות כנדרש על המכונה, לא נסתרה ואף נתמכה בעדויות מטעם הנתבעים.
התובע העיד כי מי שנתן את ההסברים על המכונה היה עובד שעבד על המכונה במפעל ממנו נקנתה המכונה ( עמ' 24 ש' 21 – 27 לפרוטוקול)

העד מטעם הנתבעים, מר מסלח אבו עמרא, העיד כאשר נשאל בעניין זה כדלקמן:
"ש. בשנה הזו, אנחנו ביולי. כל השנה הזו, היה מדריך שבא מחוץ לעבודה להסביר לכם על העבודה ועל המכונות?
ת. לא. הדרכה כללית היתה.
ש. מתי?
ת. של גובה, לעלות בגובה או במות. אבל על המכונות עצמן לא.
ש. מתי היה המדריך הזה, בחצי שנה האחרונה היה מדריך?
ת. לא. בחצי שנה האחרונה לא.
ש. בשנת 2011 שהיתה התאונה, היה מדריך? זוכר או לא זוכר?
ת. באותו יום?
ש. לא. כל שנת 2011?
ת. מדריך על המכונה לא היה בכלל.
ש. מאז שקנו אותה לא היה מדריך על המכונה?
ת. לא. בא בן אדם שקנו ממנו הראה איך היא עובדת וזהו.
ש. מה הוא הסביר, איך מפעילים אותה?
ת. איך מכוונים, איך עולה, איך יורדת, איך מכוונים. זה היה האדם שעבד על המכונה לפני. שקנינו ממנו את המכונה.
ש. מי היה שם כאשר האדם הזה הראה איך מפעילים את המכונה?
ת. יעקב - בעל הבית, אני ואדון אלי.
ש. חוץ מההדרכה הזו לא היתה עוד הדרכה על המכונה?
ת. לא היתה.
ש. ב-2010 היתה הדרכה על המכונות?
ת. הדרכה של המכונה לא, חוץ מהאדם שקנינו ממנו". ( עמ' 51 ש' 15 - 36 לפרוטוקול).
ויודגש, הדרכת האדם ממנו רכשו את המכונה ( או מי מטעמו) אינה בבחינת הדרכת בטיחות לגבי המכונה, כנדרש.
גם מר שי הרוש, אשר העיד מטעם הנתבעים, כאשר נשאל בעניין זה, לא ידע להעיד בוודאות מתי זימן מדריך, ולא המציא כל אסמכתא בעניין זה. עם זאת ציין כי יש לו תיק בטיחות במשרד הכולל חשבוניות ותאריכי ההדרכה ( עמ' 44 ש' 1 עד עמ' 45 ש' 7 לפרוטוקול).
דא עקא, שעל אף הסכמת הצדדים להמצאת תיק הבטיחות על ידי העד מטעם הנתבעים ( עמ' 49 ש' 26 - 27 לפרוטוקול), לא הומצא תיק בטיחות כאמור ( ר' הודעת ב"כ הנתבעים מיום 28.8.17), וממילא לא הוצגה כל אסמכתא לקיומן של הדרכות בפועל.
משכך, אני מקבלת את טענת התובע כי לא ניתנו הדרכות בטיחות על המכונה כנדרש.
10. אין חולק כי קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבע 1 כלפי התובע וזאת מכוח היותו מעבידו של התובע.
כן קיימת חובת זהירות קונקרטית מקום בו נדרש התובע על ידי הנתבע 1 לעבוד עם המכונה נשוא התביעה.
מעביד חב חובת זהירות כלפי עובדו במסגרתה עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לאספקת ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, וכן לביצוע הדרכות בטיחות, ואף חב הוא בפיקוח על נקיטת אמצעי זהירות דרושים.
בעניינו, היה על הנתבע 1 לספק מכונה תקינה ובטיחותית לעובדיו, לדאוג להדרכות מתאימות וכן לפיקוח על נקיטת אמצעי זהירות דרושים.
מקום בו הוכח כי המכונה שסופקה לא הייתה מכונה בטיחותית ולא כללה את המיגונים הדרושים, כפי שעולה מחוות דעת המומחה פרופ' ארבל, וכאשר לא הוכח קיומן של הדרכות בטיחות כנדרש או אמצעי פיקוח כלשהם, הנתבע 1 הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו כלפי התובע ובכך התרשל כלפי התובע.
11. טוענים הנתבעים כי אין קשר סיבתי בין כשלי הבטיחות במכונה לבין אירוע התאונה שכן, בכל מקרה, היה על התובע להחזיק את הפח בידיו.
אינני מקבלת טענה זו. ראשית, כאמור, לא הוכח כי לו היו תומכים מתאימים כנדרש, עדיין היה נדרש התובע לאחוז בפח בידיו. שנית, אינני מוצאת לעשות הבחנה בין עבודת כיפוף לבין כוונון המכונה. בכל פעולה המתבצעת באמצעות המכונה, בין אם כוונונה ובין אם עבודת הכפוף עצמה, יש לדאוג לדרך בטיחותית לעשות כן
ככל שהדבר כך, הרי שהיה על הנתבע 1 למנוע מהתובע מלעבוד עם מכונה זו לצורך כיפוף פחים קטנים והיה עליו למצוא אמצעי בטיחותי לעשות כן.
12. טוענים הנתבעים לקיומו של אשם תורם בשיעור מכריע של התובע, וזאת מאחר שהתובע היה העובד הוותיק והמיומן ביותר במפעל בביצוע פעולת הכוונון וכן היה מנהל עבודה האחראי על יתר העובדים.
בפסיקה נקבע כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד וזאת מאחר שהמעביד הוא זה שמופקד על העבודה ומתפקידו להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך ולפקח על אופן העבודה ולהזהיר מפני סכנות ( ע"א 4446/06 וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי חיפה [23.12.209] ).
הנטל להוכיח טענת אשם תורם מוטל על הנתבעים ועליהם להראות שהתובע בהתנהגותו תרם לתאונה.
מחד גיסא, הנתבע 1, כאמור, לא סיפק מכונה בטיחותית, אלא להיפך, לא דאג להדרכת התובע בשיטת עבודה בטוחה ולא דאג כי שיטת עבודה בטוחה תקוים בפועל. כן לא הוכח כי התובע חרג מהמקובל במקום העבודה או כי לא נקט אמצעי זהירות אשר הונחה לנקוט.
בנוסף, אין די בעובדה שהתובע עובד ותיק ואחיו של בעל המפעל כדי להטיל עליו את החובה לדאוג למכונה תקינה, לאמצעי בטיחות ולשיטת עבודה בטוחה, וחובה זו מוטלת כולה על המעביד.
התובע גם לא היה מעורב בקניית המכונה כפי שעולה מעדותו:
"ש. אתה היית מעורב בתהליך הקניה של המכונה הזו?
ת. לא. בכלל לא. אני מאוד כעסתי שקנו אותה" ( עמ' 28 ש' 19 – 20 לפרוטוקול).
כמו כן, מדובר במכונה שנרכשה זמן קצר לפני התאונה כפי שנלמד מחשבונית הרכישה שהינה מיום 14.1.11 ( נספח א' לתצהיר התובע).
מאידך גיסא, התובע אישר כי היה מנהל עבודה ( עמ' 22 ש' 17 – 18 לפרוטוקול). כמו כן, אין חולק כי התובע היה עובד ותיק שנתן הנחיות לעובדים האחרים כגון מה לעשות והיכן להרכיב ( עמ' 18 ש' 33 – 34 לפרוטוקול).
עם זאת התובע העיד כי " לא היתה לי שום אחריות על העובדים. אני לא מנהל המפעל. אם אני רואה מישהו עובד לא בסדר או משהו, אני מעיר לו. אבל אחריות, לא." (עמ' 18 ש' 28 – 19 לפרוטוקול).
לפיכך, לא ברור מה משמעות היות התובע "מנהל עבודה" במפעל, בפרט כאשר נושא הבטיחות לא היה תחת אחריותו, כמפורט לעיל.
בנסיבות אלה, ולאור מכלול השיקולים, כאשר מחד מדובר בעובד וותיק אשר שימש כמנהל עבודה, ומאידך, התאונה אירעה מאחר שהמכונה עצמה לא הייתה בטיחותית ולא אפשרה שיטת עבודה בטוחה, אני סבורה שיש מקום לייחס לתובע מידה מסוימת של אשם תורם.
עם זאת, יודגש כי גם במקרה זה, כאשר בית המשפט בוחן את מידת האשמה של כל אחד מן הצדדים, אני סבורה כי מידת האשמה של המעביד עולה בשיעור ניכר על זו של התובע.
על כן, אני מעמידה את האשם התורם של התובע על שיעור של 10%.

חישוב הנזק
13. הצדדים הסכימו להעמיד את הנכות הרפואית של התובע על שיעור של 34.425%.
14. בשים לב לפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים בתחום הרפואה התעסוקתית, מונה ד"ר גפן טמיר, מומחה ברפואה תעסוקתית, כמומחה מטעם בית משפט.
ד"ר גפן טמיר קבע בחוות דעתו כי החל מחודש נובמבר 2012, מצבו הרפואי והתפקודי מאפשר את חזרתו של התובע למעגל העבודה וכי הוא יכול לעסוק בעבודות קלות שלא מצריכות הפעלת יד שמאל מאומצת.
בחוות הדעת צוינו עיסוקים אפשריים שונים, לרבות מוכר בחנות לכלי עבודה, יועץ ברשתות " עשה זאת בעצמך", מוכר בחנות למוצרי פירזול, מבקר כרטיסים ומנויים במועדוני ספורט או מקומות בילוי, מפעיל חניון, איש מודיעין בלובי בבנייני משרדים ומגורים וכיוצ"ב.
ד"ר גפן טמיר ציין כי אמנם מדובר באיש לא צעיר, אשר סיכויו להשתלב בשוק העבודה פחותים אולם העיסוקים שצוינו בחוות הדעת תואמים להשכלתו ולהכשרתו הקודמת, לפחות באופן חלקי.
הצדדים לא חלקו על חוות הדעת של ד"ר גפן טמיר ולא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו, ומשכך, חוות דעתו לא נסתרה.
15. התובע חישב נזקיו לפי אובדן כושר השתכרות מלא.
הנתבעים טוענים כי יש לחשב את נזקי התובע על פי נכות תפקודית הנמוכה משמעותית מנכותו הרפואית, שכן התובע המשיך לתפקד לאחר התאונה ונמנע מלמצוא עבודה.
בפסיקה נקבעו השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בקביעת שיעור הנכות התפקודית ובהם עיסוקו של הנפגע, השכלתו, גילו, יכולתו לשוב לעסוק באותו מקצוע ובאותה עבודה (ר' ע"א 4302/08 ד"ר ילנה שלמייב נ' מקסים בדארנה (25.7.10 )).
16. על פי הנתונים בתיק התובע יליד 1.4.1953, כבן 58 במועד התאונה, וכבן 65 כיום.
פגיעת התובע היא פגיעה אורתופדית בכף יד שמאל ( יד לא דומיננטית – ר' עמ' 32 ש' 20 – 21 לפרוטוקול). מדובר בפציעת מעיכה קשה ביד שמאל אשר הותירה פגיעה ב – 4 אצבעות, מגבלות והפרעה בתחושה.
אין חולק כי התובע לא יוכל לעסוק באותו מקצוע בו עסק עובר לתאונה והדבר עולה במפורש מחוות דעת המומחה התעסוקתי מטעם בית משפט, אשר לא נסתרה.
עם זאת, לאור האמור בחוות הדעת האמורה, אני סבורה כי התובע יכול היה לעבוד בעבודה כלשהי, ומשכך אין מקום לפצותו בגין אובדן השתכרות מלא, כפי שמבקש התובע.
מנגד, התובע עסק עובר לתאונה בעבודות כפיים המצריכות שימוש בשתי הידיים. כמו כן, בשים לב לגילו של התובע, סביר כי יקשה עליו למצוא עבודה מתאימה.
על כן, לאור גילו של התובע ועיסוקו בעבודת כפיים ובשים לב למהות הפגיעה, אני סבורה כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית.
משכך, מצאתי להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע על 45%.
17. שכרו של התובע עובר לתאונה, עמד בממוצע על סך של 4679 ₪. סכום זה צמוד להיום, עומד על סך של 4,942 ₪.
עד יום 31.7.12 נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 100% ( ר' חוות דעת ענת ספיר).
לפיכך, אובדן ההשתכרות לעבר הינו כדלקמן:
18 חודשים X 4,942 ₪ - אובדן השתכרות מלא – בצירוף ריבית מאמצע התקופה – סך של 95,627 ₪.
72 חודשים (מיום 1.8.12 ועד מועד מתן פסק הדין) X 4,942 ₪ X 45% נכות – בצירוף ריבית מאמצע התקופה – סך של 164,993 ₪.
אובדן השתכרות לעתיד עד גיל 67 הינו כדלקמן:
4,942 ₪ X 45% נכות X 20.433 – סך של 45,441 ₪.
הפסדי פנסיה כדלקמן:
שיעור של .12.5% - סך של 38,258 ₪.
סה"כ הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד והפסדי פנסיה – סך של 344,319 ₪.
18. הפרשות לקרן השתלמות –
התובע לא הוכיח מהן הפרשות המעביד לקרן השתלמות, כפי שעולה במפורש מחוות הדעת של האקטואר מר גד שפירא אשר הוגשה מטעמו של התובע וכן מתשובותיו של הלה לשאלות הנתבעים.
בתלושי השכר שצורפו ניתן לראות הפרשות עובד לקרן השתלמות. מנגד ניתן לראות בתלושי השכר כי אין כל הפרשות מעביד .
התובע גם לא הציג כל אסמכתא אחרת לקיומן של הפרשות מעביד.
משכך, לא הוכחו הפרשות מעביד, ועל כן התובע לא הוכיח זכאות לפיצוי בראש נזק זה.
יוער כי לא מצאתי טעם בהגשת חוות דעת אקטוארית מטעם התובע שעניינה חישוב הפסדיו. הערכת הפיצוי הינה מתפקידו של בית המשפט ולא נדרשת חוות דעת אקטוארית לשם כך.
19. כאב וסבל -
התובע אושפז למשך 10 ימים ( בתקופות 25.1.11 – 31.1.11 ו- 10.10.11 – 12.10.11).
נכותו הרפואית הינה 34.425%.
על כן, בשים לב לנכותו הרפואית של התובע ולימי האשפוז אני פוסקת בראש נזק זה פיצוי בסך של 200,000 ₪.
20. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד –
התובע לא צירף כל אסמכתאות להוצאותיו. עם זאת, בשים לב לשיעור נכותו, לתקופת האשפוז ואי הכושר המלא, אני פוסקת סך של 10,000 ₪ באופן גלובלי.
21. עזרת זולת בעבר ובעתיד -
התובע לא צירף כל אסמכתאות בדבר היזקקות לעזרת הזולת או תשלום בגין עזרת הזולת. מעדות התובע עולה כי הוא נוהג, עורך קניות ומסייע לרעייתו בעבודות הבית ( עמ' 30 ש' 31 – 32 ו- עמ' 32 ש' 14 – 19 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, בשים לב לשיעור נכותו של התובע, תקופת האשפוז ותקופת אי הכושר המלא, ניתן לקבוע כי התובע נזקק לעזרת הזולת ואף יזדקק בעתיד לעזרה. על כן אני פוסקת באופן גלובלי סך של 30,000 ₪ בראש נזק זה.
22. סה"כ סכום הפיצוי מסתכם בסך של 584,319 ₪.
מסכום זה יש להפחית 10% אשם תורם דבר המעמיד את הפיצוי על סך של 525,887 ₪.
כמו כן, יש להפחית תשלומי מל"ל שקיבל התובע.
יוער לעניין זה כי בעקבות פסק הדין בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל (12.3.18) , ביקשתי את התייחסות הצדדים בעניין חישוב הפחתות תשלומי המל"ל. לאחר קבלת התייחסות הצדדים, התרתי, בהחלטה מיום 14.6.18, קבלת חוות דעת אקטוארית מעודכנת בעניין זה מטעם התובעים וב"כ התובע הודיע כי הוא מוותר על חקירת האקטוארית על חוות דעת ה.
על כן, בהתאם לחוות דעתו המעודכנת של האקטוארית ענת ספיר, שלא נסתרה, יש להפחית סך של 332,714 ₪ בצירוף ריבית בשיעור של 8,767 ₪ ובסה"כ סך של 341,481 ₪.
23. לפיכך סכום הפיצוי לאחר הפחתת תשלומי המל"ל עומד על סך של 184,406 ₪.
על כן, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 184,406 ₪, בצירוף 23.4% שכר טרחת עו"ד (כולל מע"מ) . סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
בנוסף אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה על ידי התובע וב גין תשלום למומחים (מטעם התובע ומטעם בית המשפט) בתחום הבטיחות והרפואה בכפוף להצגת חשבונית , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הוצאתן.
לא מצאתי לפסוק הוצאות לתובע בגין חוות הדעת האקטוארית מטעמו, שכן זו אינה נדרשת בהליך זה, כאמור בסעיף 18 לעיל.

זכות ערעור כחוק

ניתן היום, כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליעזר הרוש
נתבע: יעקב הרוש
שופט :
עורכי דין: