ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דלויט שירותי ייעוץ כלכלי בע"מ נגד ונונו דני בע"מ :

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעת:

דלויט שירותי ייעוץ כלכלי (1986) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד תומר מאור

נגד

הנתבעת:

ונונו דני בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמיחי סגל

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 41,067 ₪, אשר עניינה חוב שכר טרחה שלא שולם לטענת התובעת, בגין שירותים מקצועיים שהעמידה התובעת לנתבעת.
א. רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים -
התובעת, חברה לייעוץ כלכלי, פועלת תחת פירמת רואי החשבון והייעוץ בריטמן אלמגור זהר ושות' - Deloitte, ובמסגרת פעילתה היא מספקת שירותי ייעוץ כלכלי, הערכות שווי וחוות דעת כלכליות.
הנתבעת, הינה חברה פרטית, אשר נקטה בהליכים משפטיים כנגד המועצה האזורית נחל שורק, לאחר שלא זכתה במכרז שפרסמה אותה המועצה. לצורך הוכחת הנזקים וההפסדים אשר נגרמו לנתבעת דכאן במסגרת אותו הליך משפטי, ביקשה הנתבעת לצרף חוות דעת מומחה.
מעת שכך, התקשרה הנתבעת עם התובעת בהסכם נושא תאריך של 26 בדצמבר 2013 (להלן: " ההסכם"). ההסכם כולל 2 עמודי מבוא הנושאים את הכותרת "מכתב התקשרות" (להלן: " מכתב ההתקשרות"); וכן שני נספחים למכתב ההתקשרות - האחד תמצית תנאים כלליים להתקשרות והשני נספח כספי (להלן: "הנספח הכספי").
במסגרת מכתב ההתקשרות נקבע, כי מטרת ההתקשרות הינה מתן ייעוץ כלכלי אשר יתמקד בעדכון חוות דעת שכבר ניתנה על ידי התובעת בשנת 2009 בעבור הליך משפטי שבו נקטה הנתבעת (בקשר עם אותה סוגיה) , ובמידת הצורך במתן עדות בבית המשפט ע"י רו"ח דני בר-און.
ודוק- ראשיתה של ההתקשרות שבין הצדדים בשנת 2009, שאז ערכה הנתבעת חוו"ד כלכלית שנועדה כפי הנראה לצורכי עתירה מינהלית שהגישה הנתבעת כנגד אותה המועצה; ההתקשרות בשנת 2103 נועדה לעדכן את חוות הדעת לצורך תביעה כספית שהוגשה בקשר לכך (משכך נרשם גם במכתב ההתקשרות, כי מטרת השירותים הינה בין היתר: "עדכון חוות דעתנו משנת 2009 אשר עניינה-ניתוח הרווחיות שצפתה החברה מן הפרויקט נשוא המכרז...").
בס' 1 לנספח הכספי, תחת הכותרת: "שכ"ט מוסכם" (להלן: "סעיף שכר הטרחה") נקבע, כי:
"שכר הטרחה שישולם ל Deloitte בעבור עדכון חוות הדעת, כאמור לעיל, ייקבע לפי שעות עבודה אשר יושקעו בפועל בתעריף של 400 ₪ לשעה. סך השעות שיחוייבו בפועל לא יעלה על 60 שעות. שכר הטרחה עבור ההכנה לעדות ועדות בפני בית המשפט יהא בהתאם לשעות שיושקעו בפועל בתעריף של 650 ₪ לשעה ".
חוות הדעת הושלמה על ידי הנתבעת בשנת 2015, והתמורה המגיעה לתובעת בהתאם לסעיף שכר הטרחה שולמה לה - בהתאם לתעריף שנקבע ולתקרת השעות אשר נקבעה בנספח הכספי (התחוור, כי הנתבעת אף שילמה כספים נוספים, לפי בקשתה של התובעת –הגם שהדבר לא היה מעוגן בהסכם). התביעה שבפניי לא עוסקת בסוגייה זו.
בשנת 2016 פנתה הנתבעת לתובעת וביקשה ממנה להיערך למתן עדות בבית המשפט המחוזי בת"א ביום 2 בינואר 2017, בקשר עם חוות הדעת אשר ניתנה. בקשר עם ההכנה לעדות (וישיבת העדות עצמה), הוציאה התובעת לנתבעת ביום 7 בפברואר 2017 חשבון עסקה ע"ס 41,067 ₪, המשקף 54 שעות עבודה לפי תעריף של 650 ₪ לשעת עבודה (להלן: "החשבון"). עד למועד הגשת תביעה זו לא נפרע החשבון (רק בסמוך לישיבת ההוכחות שולם חלק ממנו) – ובשל כך הוגשה התביעה דנן.
תמצית טענות התובעת -
לטענת התובעת, בהתאם לסיכום שבין הצדדים הכינה התובעת את הנציג מטעמה למתן עדות. הכנה זו כללה, בין היתר, ישיבות פנימיות של צוות העבודה, אשר כלל את נציג התובעת המשמש כשותף בתובעת, שותף נוסף ויועץ. צוות זה טיפל בהכנת חוות הדעת אשר כללה חומר רב, ישיבות הכנה פנימיות, הכנה במשרדי ב"כ הנתבעת (ישיבות שסמנכ"ל הכספים בנתבעת רו"ח רון כרמי ידע מי המשתתפים בישיבות) ומתן עדות (אליה הגיעו שני חברי הצוות הנוספים שהביאו חומרים).
התובעת מבהירה, כי מדובר היה בתהליך הכנה קפדני שהצריך עיון ובחינה של מסמכים רבים, הכרה מעמיקה עם פרטי חוות הדעת ומתן חוות דעת מקצועית במסגרת ההליך המשפטי.
תמצית טענות הנתבעת -
לטענת הנתבעת סה"כ השעות שיכולה הייתה להיות מחויבת בהן הוא 60 שעות, וכמות שעות זו מהווה מיצוי של כל הנדרש לצורך הכנת חוות הדעת והנאמר בה. הנתבעת הייתה זכאית להסיק, כי זה שחתם על חוות הדעת יודע את אשר ערך וחתם וככל שיזדקק להכנה במשרדו, מדובר בשעה או שעתיים לכל היותר.
הנתבעת מבהירה, כי לא נתנה יד חופשית לשעות עבודה ללא הגבלה, ואם הייתה מעלה על דעתה, כי החיוב יגיע ל- 54 שעות עבודה על בסיס של 650 ₪ לשעה, היא לא הייתה מסכימה לכך, ומשכך מדובר בהטעיה או ברישום לא נכון לשעות העבודה.
גם ביחס לחיובים שעולים מפירוט השעות שצרפה התובעת יש לנתבעת טרוניה. לדבריה, אין מדובר בחיוב נכון ואמיתי אשר משקף הכנה לעדות להבדיל מלימוד והכנת חוות הדעת מחדש.
עוד הפנתה הנתבעת לכך, כי מסמך ההתקשרות המקורי בין הצדדים הוא משנת 2009 (בגדו נערכה חוות הדעת המקורית אשר עודכנה לאחר מכן בשנת 2013) שם נקבע, כי שכה"ט יעמוד על 30,000 ₪ + מע"מ ושעת עדות והכנה לעדות תעמוד על הסך של 120$ בתוספת מע"מ.
ב. המסגרת הדיונית -
הצדדים בתיק זה פנו להליך גישור שלא צלח. מעת שכך הוגשו תצהירי עדות ראשית בתיק.

מטעם התובעת הוגשו תצהירים של רו"ח דני בר-און מנהלת חטיבת הייעוץ הכלכלי בתובעת; רו"ח אמיר בריק יועץ בכיר בחטיבת הייעוץ הכלכלי של התובעת; ורו"ח דב קצוביץ שותף בחטיבת הייעוץ הכלכלי של התובעת. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של רו"ח רון כרמי, סמנכ"ל הכספים בנתבעת.

ישיבה מקדמית התקיימה בתיק ביום 24 ביוני 2018. משלא ניתן היה להביא את הצדדים להסכמות לסיום המחלוקת, נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

ביום 1 ביולי 2018, מסרה הנתבעת הודעה לתיק, ולפיה העבירה לתובעת סך של 9,886.5 ₪ המשקף 13 שעות עבודה לפי התעריף של 650 ₪ + מע"מ.

ישיבת ההוכחות בתיק התקיימה ביום 8 ביולי 2018, במסגרתה העידו העדים מטעם הצדדים. הצדד ים ביקשו לסכם את טענותיהם בכתב, ובהתאם הוגשו סיכומים לתיק.

ג. דיון והכרעה -
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומיהם, סברתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה הארי. אפרוש להלן את נימוקיי:

ג.1. - ההסכם המחייב שבין הצדדים -
נקודת המוצא לצורך הכרעה בהליך דנן, הינה ההסכם, הכולל מכתב התקשרות ונספח כספי, שבו סעיף שכר הטרחה עליו הסכימו הצדדים.
סעיף שכר הטרחה עליו חתמו הצדדים הוא ברור וחד משמעי, וטענתה הנטענת כיום של הנתבעת, לפיה סברה כי ההכנה לעדות תימשך שעות בודדות (וללא 54 שעות), אינה מעוגנת במסמך זה, אין לה על מה להיסמך, והלכה למעשה המדובר בטענות בעל פה כנגד מסמך מחייב בכתב.
סעיף שכר הטרחה קובע, כי ישולם סך של 650 ₪ + מע"מ לשעה, עבור הכנה לעדות וכן עבור העדות עצמה, ואין ביחס לרכיב זה כל הגבלה או תקרת שעות. זוהי אפוא המסגרת החוזית המחייבת שבין הצדדים.
כשם שידעה הנתבעת להגביל את שעות העבודה בכל הנוגע להכנת חוות הדעת (עדכונה), כך היא הייתה יכולה לעשות כן גם ביחס להכנה לעדות ולעדות עצמה, אלא שהיא לא עשתה זאת מטעמיה שלה. ככל שלא עשתה כן, הרי שמדובר בטעות בכדאיות העסקה, ואין לה אלא להלין על עצמה.
אין במסגרת סעיף שכר הטרחה המוסכם התייחסות לאופן שבו תתבצע עבודת ההכנה לדיון או לזהות המסייעים להכנה. כך גם לגבי העדות עצמה. כל שמצוין שם הוא, כי החיוב יהיה לפי שעות העבודה בפועל, קרי: "שכר הטרחה עבור ההכנה לעדות ועדות בפני בית המשפט יהא בהתאם לשעות שיושקעו בפועל בתעריף של 650 ₪ לשעה".
יחד עם זאת, במכתב ההתקשרות צוין, כי העדות עצמה תעשה ע"י רו"ח דני בר-און, לאמור: "במידת הצורך, רו"ח דני בר-און יתייצב בפני בית המשפט בכדי להעיד על חוות הדעת העדכנית". על משמעות הדברים לצורך בדיקת החיובים שבהם חויבה הנתבעת אעמוד בהמשך.
עוד אציין, כי במהלך עדותו של רו"ח כרמי מטעם הנתבעת התחוור, כי שיטת העבודה אצל התובעת (שהינה אחד ממשרדי רואי החשבון הגדולים בישראל) - קרי עבודה בצוות הייתה ידועה לו, הן בשלב עדכון חוות הדעת, והן בשלב ההכנה לעדות (עמ' 16 לפרוטוקול). שיטת העבודה הזו הייתה מוכרת לנתבעת עוד שנים קודם לכן, עת נערכה חוות הדעת המקורית.
במסגרת סיכומיה, טוענת הנתבעת (ס' 6) , כי משהוסכם על מקסימום 60 שעות עבור הכנת חוות הדעת (שהתמורה בגינה עומדת על סך של 24,000 ₪), הרי שהדבר לא מתיישב עם כוונת הצדדים לשלם עבור הכנה לעדות סכום כסף גבוה יותר. דין טענות אלה להידחות.

בע"א 6055/04 אורית לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12.7.06) נקבע, כי מי שחותם על מסמך משפטי (ו בהשוואה רלוונטית וזהה לטעמי לענייננו – הסכם שכר טרחה) מוחזק כמי שהבין והסכים לתוכנו, לאמור:

"כידוע, כלל הוא, כי מי שחותם על מסמך משפטי, ובכלל זה שטר משכנתא, מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו, כדוגמת שטר משכנתא (ראו ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד נח (2) 145; ע"א 8800/04 אוה שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם)). משמע, אדם מוחזק כיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי (ראו ע"א 2119/94 צפורה לנדאו נ' ברוך וין, פ"ד מט (2) 77; ע"א 6645/00 ערד נ' ז'אק אבן (לא פורסם)) ".
אשר לכוונת הצדדים - בסעיף 25(א) ל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: " חוק החוזים") נקבע לעניין פרשנות הסכם, כי:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
על המגמות השונות בפסיקה, ביחס לפרשנות הסכם, עמדה אך לאחרונה, כבוד השופטת אברהמי מבית המשפט המחוזי בת"א (ת"א) 60893-12-12 משק הדר הדרום בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (11.7.18):

"הכתיבה בענין פרשנות הסכם היא רבה וענפה.

בתמצית שבתמצית יוזכר כי, כידוע, פסקי הדין בענין "אפרופים" (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (6.4.1995)) ובענין "ארגון מגדלי הירקות" (דנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (11.5.2006)) שימשו כר פורה לדיונים בפסיקה ובספרות ואף עמדו ברקע תיקון מספר 2 לחוק החוזים הכללי (חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), תשע"א-2011, ס"ח תשע"א מס' 2273 מיום 26.1.2011 עמ' 202). ר' למשל תיאור הדברים, תוך התייחסות נרחבת לתיקון מספר 2 הנ"ל, ב רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה(2) 563 (26.2.2012).

לפסיקה נוספת ר' למשל: ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ (8.2.2018) ( להלן: "ענין פז"); ע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג (16.10.2017); ע"א 8300/15 רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ (29.8.2017) ( להלן: "ענין רשות הפיתוח"); ע"א 135/16 המוסד לביטוח לאומי נ' רוזנטל (7.3.2017) (להלן: "ענין רוזנטל"); ע"א 841/15 פנורמה הצפון חברה לבנייה בע"מ נ' פלוני (23.5.2016); רע"א 6565/11 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' EMI MUSIC PUBLISHING LTD (22.7.2014); ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י (11.5.2014); ע"א 3894/11 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום (6.6.2013); רע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' טלמור (11.10.2010); ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן (23.2.2010).

18. כפי שציין בית המשפט העליון: "דיו רב כבר נשפך בכתיבה המשפטית העוסקת בפרשנות חוזים, בשאלת היחס שמתקיים בין לשון החוזה לבין תכליתו כפי שהיא משתקפת בנסיבות החיצוניות האופפות את כריתתו. ככלל, דומה כי הפער בין הגישות השונות שהוצגו לאורך השנים, אינו גדול כפי שיש מי שמבקשים להציגו" (ענין פז, בסע' 46).

גם כבוד השופט דנציגר ציין בשנה האחרונה: "מסכים אני עם חברי, המשנה לנשיאה ( בדימ') השופט רובינשטיין כי ההבדלים בין גישות הפרשנות אינם כה דרמטיים" (ענין רשות הפיתוח).

19. אליבא דכולי עלמא, לשון ההסכם מהווה נקודת מוצא לכל הליך פרשני וכאשר היא ברורה, חד משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה ( ענין פז, בסע' 46). כאשר לשון ההסכם אינה ברורה די הצורך ואין בה כדי להשיב בצורה בהירה על השאלה שבמחלוקת, יש לפנות אל הנסיבות החיצוניות להסכם ( כבוד השופט דנציגר, ענין רשות הפיתוח). במצב דברים בו לשון החוזה אינה חד-משמעית, "על הפרשן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע כלל הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו. בתוך כך, יש ליתן את הדעת להתנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן שהביא לכריתת החוזה; להתנהגותם במהלך הוצאתו לפועל של החוזה; לחוזים נוספים הקיימים בין הצדדים; לנוהג המסחרי המקובל; וכיוצא באלה" (ענין פז, שם).

ובקצרה, כדברי כבוד השופט עמית: "את ההסכם יש לפרש על פי הכללים הנהוגים בפרשנות חוזים, כאשר בראש מעיינינו נציב את ההתחקות אחר אומד דעת הצדדים, מתוך לשון ההסכם ונסיבות העניין" (ענין רוזנטל, בסע' 6)".
מן הכלל אל הפרט- לשון ההסכם במקרה דנן הינה ברורה. המדובר בחוזה שהוא ברור על פי תוכנו ועל פי לשונו. בוצע תמחור נפרד להכנת חוות הדעת ותמחור נפרד להכנה לעדות ולעדות. הצדדים הגבילו את העלויות רק ביחס להכנת חוות הדעת (שתכליתה ממילא היה רק עדכון). במקרה דנן לא רק שלשון החוזה ברורה וכך גם אומד דעת הצדדים , אלא שגם אין בנמצא נסיבות חיצוניות שמצדיקות פנייה אליהן והגעה למסקנות אחרות וגם אם היו לא היה בהן צורך . לא מצאתי אפוא ממש בטענה, כי כוונת הצדדים הייתה שונה מההסכם שנחתם ביניהם. גם אם הופתעה הנתבעת מכמות החיובים, אין לה אלא להלין על עצמה, שכן זו המסגרת החוזית שנתנה לה הסכמה ביודעין ובמפורש.
זאת ועוד – במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי הסכם שכר הטרחה משנת 2013 מתייחס לעדכון חוות דעת, זאת לאחר ששנים קודם לכן ניתנה חוות דעת ראשונית ע"י התובעת (ר' האמור בס' 4 לסיכומי התשובה של התובעת לפיו בגין עריכת חוות הדעת הראשונית שולם סך של 30,000 ₪, לאחר מכן 24,000 ₪ וסך נוסף הגם שלא הייתה הנתבעת מחויבת בכך של 30,000 ₪) . הדעת נותנת, כי דווקא רכיב הכנת חוות הדעת המעודכנת יחויב בסכום נמוך יותר, כפי שסיכמו זאת הצדדים ביניהם. אשר להכנה לעדות ולעדות עצמה – הרי שאין מדובר בהשלמת מקטע נוסף (כגון עדכון חוות דעת), אלא במטלה נפרדת בפני עצמה- הכנה לעדות ומתן העדות (כאשר על הפרק גם עומדת חוות דעת נגדית של הצד שכנגד) . המדובר במטלה שמצריכה אף היא היערכות מתאימה שעשויה, במידת הצורך להתפרש על פני שעות עבודה רבות- הכל כפי שהגדירו וסיכמו ביניהם הצדדים.

ג.2. - הנתבעת אינה יכולה להסתמך על ידיעה שיפוטית /הימנעות הנתבעת מהבאת חוו"ד מומחה -
במסגרת סיכומיה (ס' 17), טענה הנתבעת, כי "מדובר ברו"ח בעלי מוניטין ובית המשפט מתבקש מכוח ידיעתו השיפוטיים לקבוע, כי כל ההכנות הנטענות, לא ניתן לחייב בגינן. מומחה לאחר שחתם על חוות הדעת, אמור (ואו ואבוי אם לא) להכיר את כל החומרים שעליהם ביסס את חוות דעתו וכל שנחוץ לו זה רק קריאה לריענון".
אבהיר לעניין זה, כי כשם שקביעת שכר טרחה ראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק יחיאל, פ"ד נ"ח (5) 20), כך גם אין לבית המשפט ידיעה שיפוטית מהו היקף ההכנה של משרד רואי חשבון גדול, לקראת מתן עדות ביחס לחוות דעת חשבונאית אשר ניתנה על ידו.
ברי, כי בית המשפט איננו יכול מכוח "ידיעה שיפוטית" לשלול במחי יד אחת את חשבון שכר הטרחה ששלח משרד רואי החשבון או להתערב בו כך סתם מכוח ידיעה שיפוטית נטענת.
כשם שהפסיקה קבעה קריטריונים מובנים להוכחת שכר טרחה ראוי (ר' ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין, פ"ד מז (5) 114), הרי שגם במקרה דנן- יכולה הייתה הנתבעת להביא חוות דעת של מומחה בתחום (רואה חשבון), על מנת להוכיח את טענתה, לפיה שכר הטרחה שנדרש והחיובים שחויבה על ידי התובעת, היו מוגזמים בשים לב למטלה שעמדה על הפרק- הכנה לעדות ומתן עדות.
בהיעדר חוות דעת מקצועית בתחום, בית המשפט לא יוכל לבחון את הטענה לפיה לא ניתן לחייב את השעות שאותן חייבה התובעת, רק בשל ניסיון החיים/הידיעה השיפוטית. דין טענות אלה להידחות.
מבלי לגרוע מן האמור לעיל, רשאית הנתבעת להוכיח שלא באמצעות חוות דעת חיובים שגוים או כאלה שאינם עולים בקנה אחד עם הסכם שכר הטרחה. דברים אלה יבחנו להלן.

ג.3. - טענות הנתבעת בדבר רישום לא נכון של שעות/ הטעיה/מרמה -
במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת, כי הרישום המשקף 54 שעות עבודה מקורו בהטעיה או ברישום לא נכון. בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, ייחס המצהיר מטעם הנתבעת ניסיון מרמה לתובעת (ס' 12 לתצהיר).
בטרם אבחן את רישום השעות עצמו אציין, כי טענותיה של הנתבעת מועלות בדיעבד ורק במסגרת ההליכים המשפטים. מטעמים השמורים עמה, בחרה הנתבעת להתעלם מהחשבון אשר נשלח אליה, וגם לפניותיה של התובעת, לרבות בכתב בחרה הנתבעת שלא להשיב כלל בכתובים . מדוע נהגה כך ? לכך אין מענה או הסבר. לטעמי הדבר צריך להיזקף לחובתה של הנתבעת ויש בו כדי להקים שיהוי מסוים ביחס להעלאת הטענות הנטענות.
עוד אציין, כי הלכה פסוקה היא, כי טענות מעין אלה (שבסיסן טענת מרמה המוטחת בבעל מקצוע שסיפק שירות וחייב בגינו) מצריכות הוכחה קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל. ר' ע"א 373/89 מסרי נ' חלף פ"ד מה (1) 742: " ברוח דברים אלה אמרה המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת, כי "אך טבעי הוא, שבית משפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא...".
גם בע"א 51/89 האפוטרופוס נ' אבו חמדה פ"ד מו (1) 501 נקבע, כי: "מן הראוי גם להזכיר, כי עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי". כפי שיובהר להלן, לא עמדה הנתבעת בנטלים אלה.
מכאן לטענות עצמן ולספקות שאותן ביקשה הנתבעת להקים, למקרא חשבון שכר הטרחה.
כמתואר לעיל, חויבה הנתבעת ב- 54 שעות עבודה בגין ההכנה לעדות ולעדות, וזאת לפי התפלגות השעות כדלקמן:
רו"ח דני בר-און שמסר את העדות - 14.25 שעות;
רו"ח אמיר בריק - 26 שעות;
רו"ח דב קצוביץ - 13.75 שעות.
(להלן: "שלושת נציגי התובעת").
אשר לחיובים אשר חייב רו"ח דני בר-און - עיינתי בפירוט החיובים שנע בטווח התאריכים שבין 29 בדצמבר 2016 ועד ליום 5 בינואר 2017 (סה"כ 14.5 שעות). המדובר לטעמי בחיובים סבירים, הוגנים שעולים בקנה אחד עם הצורך להתרענן ולהיערך למתן עדות בבית משפט , על אחת כמה וכמה שעה שמדובר במתן עדות ביחס לחוות דעת אשר הוכנה שנים קודם לכן (גם העדכון לחוות הדעת היה בשנת 2015) . אינני מוצא כל מקום לבצע הפחתות כלשהן מהחיובים שחויבו ע"י רו"ח בר-און.
הלכה למעשה, גם הטרוניה המופנית בס' 15 לתצהירו של רו"ח כרמי מטעם הנתבעת, אינה מכוונת לטעמי לחיוביו של רו"ח בר-און, שהינם סבירים והגיוניים לטעמי.
תוצאת האמור הינה אם כן, כי אינני רואה כל פגם בחיובים שדורשת התובעת בעניינו של רו"ח בר-און.
לבטח שלא הוכח במקרה דנן חיוב שגוי או לא מדויק ולא הובאה כל חוו"ד מקצועית מטעם הנתבעת ביחס לכך . גם עדותו של רו"ח בר-און בהליך שבפניי, הייתה קוהרנטית ועקבית.

אשר לחיובים אשר חייבו רו"ח בריק ו רו"ח קצוביץ –

כפי שיובהר להלן, לא מצאתי לנכון להתערב במרבית החיובים של רואי החשבון הנ"ל. יחד עם זאת אכן יש ממש במספר טענות שהעלתה הנתבעת, אשר מכוחן יש לבצע הפחתה מסוימת בחשבון שכר הטרחה.

ההפחתות שיש לבצע -

כפי שאבהיר להלן, סברתי, כי יש מקום לביצוע הפחתות מסוימות בחיובי שכר הטרחה של רו"ח בריק וקצוביץ.

למען הסר ספק - ההפחתות אינן פועל יוצא של הטעיה או ניסיון הולכת שולל, או בשל היעדר סבירות ולא מצאתי כל פגם מעין זה בהתנהלותם של רואי החשבון . ההפחתה הינה פועל יוצא של חוסר פירוט מלא או בשל היעדר הלימה למסגרת החוזית המחייבת, והכל כפי שאבהיר להלן.

למען שלמות התמונה ועוד בטרם נצלול לגוף החיובים אשוב ואציין, כי מקובלת עליי טענתה של התובעת לפיה שיטת העבודה אצלה הינה שיטת עבודה בצוות ולמעלה מכך שוכנעתי, כי הדבר היה ידוע לנתבעת, הן מעבודה משותפת על חוות הדעת בעבר לנוכח עדותו של רו"ח כרמי מטעם הנתבעת. ממילא גם שאין בכתב הגנתה של הנתבעת טענה לפיה רק רו"ח בר-און היה אמור לעבוד לבדו. הנתבעת אינה כופרת בעבודת הצוות אלא בחיובים שלא לצורך לטענתה.

אסייג את הדברים ואבהיר, כי עבודת הצוות אפשרית ביחס להכנה. מאידך ככל שמדובר במתן העדות ולנוכח הוראות ההסכם, זו אפשרית ע"י רו"ח בר-און בלבד.

וכעת לדברים עצמם -

הדיון בבית המשפט (יום מתן העדות ע"י רו"ח דני בר-און בחודש ינואר 2017) -

החיוב של שלושת נציגי התובעת אשר בוצע ביום הדיון (כ"א 5 שעות עבודה ובסה"כ 15 שעות עבודה ) אינו אפשרי לטעמי, וזאת לנוכח הוראות מסמך ההתקשרות. שהרי, במסמך זה נקבע, כי בסעיף "ב" להגדרות השירותים: "במידת הצורך, רו"ח דני בר-און יתייצב בפני בית המשפט בכדי להעיד על חוות הדעת העדכנית".

היינו, בעוד שתהליך ההכנה לעדות לא הוגבל לאדם פלוני, הרי שבכל הנוגע לעדות עצמה צוין במפורש במכתב ההתקשרות, כי במועד הדיון יתייצב רו"ח בר-און - ולא דובר על צוותו ולא על חיובים הנובעים מצוותו.

ככל שהתייצבו לדיון אנשי צוותו של רו"ח בר-און, הרי שבהיעדר הסכמה מפורשת לגבי החיוב ביום הדיון, לא היה מקום לחייב את הנתבעת בגינם. מקובלת עליי גרסתם של העדים מטעם התובעת לפיה התייצבו אנשי הצוות ע"מ לעזור במידת הצורך לרו"ח בר-און, ואולם כל עוד קובע הסכם ההתקשרות שבין הצדדים אחרת, והוא מצמצם את עצמו רק לעדות רו"ח בר-און, הרי שרק את חיובו יש לאפשר.

בכתב התביעה צוין (ס' 4), כי שני חברי הצוות נכחו באולם, הביאו חומרים רלוונטיים וסיפקו מסמכים במהלך העדות. אין בפעולות אלה כדי להקים חבות תשלום. לא כך קבעו הצדדים, וממילא שפעולות אלה היו יכולות להיות מבוצעות על ידי רו"ח בר-און שהיה אמור להעיד, ואף עשה כן. ובמילים אחרות- ניסוח ההסכם פועל לרעת המנסח, וככל שהוצג ללקוח שרק רו"ח בר-און יתייצב לעדות (ואין חולק שרק הוא העיד), הרי שיש לגבות תשלום רק ביחס אליו.

לנוכח האמור, יש להפחית 10 שעות מחיובי השעות (חיובי השעות של רו"ח בריק וקצוביץ מיום הדיון) – קרי, סך של 7,605 ₪ (כולל מע"מ).

אדמיניסטרציה -

ביום 5 בינואר 2017, 3 ימים לאחר מתן העדות, חייב רו"ח קצוביץ חצי שעת עבודה תחת הכותרת: "אדמיניסטרציה". המדובר בחיוב שאינו ברור. שהרי ההכנה כבר הושלמה, והעדות כבר נמסרה. אילו פעולות נוספות יש לבצע כעת? מעבר לכך- מדוע יש לחייב את הנתבעת בפעולות מינהלתיות?
במסגרת ישיבת ההוכחות סבר העד, כי מקור החיוב היה בשיחת טלפון עם עוה"ד של הנתבעת, אך לא היה משוכנע בכך. בסיכומי התשובה טענה התובעת, כי היית היתכנות לכך, כי רו"ח בר-און יידרש להעיד שוב. כך או כך הדברים אינם מפורטים כמתבקש.

לנוכח האמור ואך לנוכח היעדר הוודאות של מקור החיוב, יש להפחית 0.5 שעות מחיובי השעות – קרי, סך של 380.25 ₪ (כולל מע"מ).

סיכום ההפחתות- לנוכח האמור לעיל, יש לבצע הפחתות בסך 7,985.25 ₪ מחשבון שכר הטרחה בגינו הוגשה התביעה על ידי התובעת.

יתר הטענות הנטענות ביחס לחיובי רואי החשבון הנ"ל, דינן להידחות -

אבחן להלן טענות נוספות שהעלתה הנתבעת, ואבהיר מדוע אינני סבור, כי יש לבצע הפחתות בגינם.

ריכוז חומרים וסידור קלסרים –

בס' 15 לתצהיר הנתבעת מלין רו"ח כרמי על חיובים שבוצעו עבור ריכוז חומרים וסידור ועריכת קלסרים. אינני מוצא בטענות אלה ממש.

עסקינן בחוות דעת כלכלית אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי; ראשיתה בשנת 2009; המשכה בשנת 2015 (שעה שעודכנה חוות הדעת) והעדות בעניינה נמסרה בשנת 2017. על מנת להיערך למתן עדות, מקובלת עליי העובדה שהיה צורך לארגן את המסמכים (שהיו רבים) וכמות השעות שהנתבעת חויבה בקשר לכך אינה חורגת מהסביר.

רו"ח בריק אף הבהיר, כי הגם שהחומר היה מסודר, היה צורך לסדרו לקראת העדות לפי קטגוריות חדשות, לרבות לאחר קבלת חוות הדעת של הצד שכנגד (עמ' 12-13 לפרוטוקול). דברים אלה מקובלים עליי.

המדובר בחוות דעת מקצועית, וחזקה על אנשי המקצוע, אשר נערכים לקראתה, כי יתאימו את סדר המוצגים, הקלסרים והמידע, לפי סדר ההכנה שלהם לקראת מועד מתן העדות.

לגוף הדברים, לא הובאה גם חוות דעת מטעם הנתבעת, שבה מבוצע ניתוח של היקף העבודה, של כמות הקלסרים שהיה צורך לרכז ולסדר באופן שיש בו כדי לשלול את סבירות החיובים או ה יקפם, והטענות נטענות למעשה בעלמא.

סיוע ומענה לשאלות של דני (רו"ח בר-און)-

בס' 15 לתצהיר הנתבעת מלין רו"ח כרמי על חיובים שבוצעו בגין "סיוע ומענה לשאלות של דני". גם ביחס לאמור אינני מוצא ממש בטענות הנתבעת.

הליך ההכנה לדיון נעשה במסגרת עבודת צוות. רו"ח בר-און היה הבכיר בצוות, והשניים הנוספים סייעו לו בהכנה לעדות- במסגרת זו נבדקו נושאים וניתן מענה לרו"ח בר-און במסגרת אותה עבודת ההכנה שנעשתה.

אין בניסיון לטעון, כי האחרים "מלמדים" את רו"ח בר-און על מה הוא חתם כל ממש לטעמי. התובעת נערכה למתן העדות –על ידי הכנת השותף הבכיר בדרך המקובלת והנהוגה אצל התובעת.

כפי שהבהרתי לעיל, הנתבעת הסכימה לשלם עבור עבודת ההכנה לעדות ולא הגבילה את היקף ההכנה , וטענותיה הנטענות כיום כנגד עבודתו של משרד רו"ח שאת עבודתו הזמינה הנתבעת, הן טענות כבושות אשר מנסות לאיין את עבודת ההכנה, לא כל שכן להפוך את עבודת ההכנה לעבודה מצומצמת ומוגבלת, דבר שאין לו זכר בהסכם שבין הצדדים.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שאין זו הפעם הראשונה בה הצדדים עובדים יחד, והנתבעת הייתה ערה לשיטת עבודת הצוות שבה עובדת התובעת.

בס' 19.2 לסיכומיה טוענת הנתבעת, כי בעוד שאצל רו"ח בריק מופיעות שעות חיוב בגין סיוע ומענה לשאלות של דני, הרי שאצל דני לא מופיע דבר. המדובר לטעמי בספקולציות. רו"ח בר-און הבהיר (עמ' 6, ש' 12-16), כי הוא לא רושם חלק מהשעות שלו ולעיתים מחייב פחות. אין גם מניעה, כי צוותו של רו"ח בר-און יבצע עבודות בדיקה והכנה שלא בנוכחותו.

נסיעת שלושת רואי החשבון לפגישה בחיפה עם עורכי הדין של הנתבעת -

בס' 15 לתצהיר הנתבעת מלין רו"ח כרמי על חיובים שבוצעו בגין נסיעת 3 אנשים לחיפה. דין טענות אלה להידחות.

כחלק מעבודת ההכנה טיפלו שלושת נציגי התובעת בתיק – הדבר היה ידוע לנתבעת, וממילא שהיא לא העלתה כל טרוניה על כך, כי מתייצבים לפגישה 3 נציגים מטעם התובעת.

נציגי התובעת הבהירו, כי רו"ח כרמי ידע שהם בדרכם לחיפה, וכי הם בכלל רצו שעורכת הדין של הנתבעת תגיע למשרדם. גם ביחס לרכיב זה מקובלת עלי הטענה לפיה הנתבעת ידעה שהתובעת פועלת במסגרת של צוות, אך לא מחתה או הביעה טרוניה על כך "בזמן אמת".

חזרה על חוות הדעת יום לפני הדיון לאחר פגישת הכנה -

ביום 1 בינואר 2017, יום לפני מתן העדות נרשמו חיובים שעניינם חזרה נוספת על חוות הדעת. רו"ח בר-און חייב 2 שעות; רו"ח בריק חייב 4.25 שעות; רו"ח קצוביץ חייב 2.25 שעות.

הנתבעת הפנתה (ס' 19.4 לסיכומיה) לתצהירו של רו"ח בריק (ס' 9) שם נטען, כי כמעט כל שעות העבודה נעשו בצוותא עם עמיתו.

אין לטעמי בטענה זו כדי לסייע לנתבעת. רו"ח בריק לא התחייב לכך, כי כל השעות בוצעו כעבודת צוות, ומכאן ש אין בעובדה, כי מספר השעות איננו אחיד, כדי לקבוע, כי החיובים אינם נכונים או שגויים.

ג.4. -נושאים נוספים שיש להידרש אליהם-
אין מחלוקת, כי רו"ח בר-און התייצב למתן עדות על חוות דעתו בחודש ינואר 2017 ולמעשה אין לנתבעת טענות כלשהן על כך שלא קיבלה לידיה את השירות המקצועי. הגם שהנתבעת חולקת על חיובים שונים בחשבון העסקה אשר נשלח אליה (וגם זאת בדיעבד ורק לאחר שהוגשה התביעה), בחירתה שלא לשלם ולו גם שקל אחד בגין ההכנה לעדות והעדות עצמה מעוררת קושי, ומחזקת לטעמי את המסקנה, כי נעשה על ידי הנתבעת ניסיון לא מקובל לחמוק מחיוב שהיה עליה לשלם.
הנתבעת מלינה על האבסורד שמכוחו היא נדרשה לשלם סכום עלות גבוה ב-1/3 מזו שנדרשה לשלם עבור עדכון חוות הדעת. לטעמי המדובר בהשוואה שאינה ממן העניין. הסכום ששולם מכוח ההתקשרות בשנת 2013 היה בעבור עדכון חוות הדעת; היינו הוספת רכיבים שונים על חוות דעת קיימת.
העדות – מטבע הדברים אינה רק בגין רכיב העדכון אלא היא מתייחסת לכלל רכיבי חוות הדעת. בשים לב לאמור לא ברורה ההשוואה שאותה מבקשת הנתבעת לערוך.

עוד אציין, כי מקובלת עליי טענתה של התובעת בס' 14 לסיכומיה, לפיה עדכון חוות הדעת ארך שעות עבודה רבות, הרבה יותר מהמצופה, ובסיומו של דבר הוסיפה הנתבעת ושילמה, מבלי שהייתה לה חובה לעשות כן תשלום נוסף בגין העדכון.

למעלה מן הצורך אציין, כי בסיס ההסכמה החוזית היה לאפשר לתובעת לבצע עבודות הכנה לעדות ללא הגבלת שעות, והטענות הנטענות כיום הן טענות בעל פה כנגד אותה הסכמה חוזית. לכך אין ליתן יד.

אלא שבכך לא סגי –כפי שהבהרתי לעיל, הנתבעת ידעה להקפיד לעמוד על זכויותיה בהסכם שכר הטרחה, ואת הנקודה הזו (התשלום בגין ההכנה לעדות ולעדות) הותירה ללא שינוי. לטעמי הנתבעת גילתה את דעתה, כי רכיב זה לא יוגבל בחיוב, וכפועל יוצא ובכפוף להפחתות דלעיל, יש לשלם את הכספים בגין העבודה שביצעה התובעת.

הנתבעת העלתה טרוניה לפיה פלט פירוט שעות החיוב לא הופק מתוך מערכת החיובים של התובעת. בטענה זו אין ממש- שכן כעולה מנספח "ב" לתצהירו של רו"ח כרמי מטעם הנתבעת, פירוט חיובי השעות נשלח לנתבעת לבקשתה ועמדתה של התובעת כאמור בס' 9 לסיכומיה לפיה פירוט השעות מהווה פלט ממערכת השעות של התובעת מקובלת עליי ; המדובר גם בפירוט שנשלח עובר להליכים המשפטיים, והתובעת מבססת את תביעתה על מסמך זה.

בשולי הדברים יוער, כי לא ניתן היה להשתחרר מן הרושם, כי הנתבעת התנהלה במקרה דנן באופן הלוקה בחסר. הנתבעת פנתה למשרד רואי חשבון גדול; חתמה עמו על הסכם שכר טרחה מפורט כאשר ביחס לרכיב ההכנה לעדות לא הוגבלה העבודה (כל זאת שעה שהנתבעת ערה לשיטות העבודה בצוות במשרד גדול זה); קיבלה ממשרד רואי החשבון שירות שלא נטען לגביו שהיה לא מקצועי (מתן חוות דעת ראשונית, ובחלוף מספ ר שנים עדכון חוות דעת); "ביום פקודה" התבקשו נציגי משרד רואי החשבון להיערך למתן עדות בבית המשפט, והם מצדם נערכו כפי שהם רגילים להיערך – בדרך של עבודת צוות (התנהלות שהייתה מוכרת וידועה לנתבעת), בגדרה נערכו פגישות עם עורכי הדין של הנתבעת, רוענן ורוכז החומר ורו"ח בר-און הוכן לעדות; ניתנה בסופו של יום עדות בפני בית המשפט – ולאחר כל אלה נשלחה בחודש פברואר 2017 חשבונית תשלום לנתבעת בקשר עם ההכנה לעדות והעדות – אלא שהנתבעת (שקיבלה כבר את השירות ולא נזקקה יותר לשירותי התובעת ) לא שילמה ולו גם שקל אחד (הגם שאף לשיטתה היה ברור שלפחות תשלום בעבור מספר שעות מועט מגיע גם מגיע) . רק חודשים לאחר נקיטת ההליך המשפטי שילמה הנתבעת סכום זניח, ואת היתרה לא שילמה.

ד. סוף דבר ותוצאת הדברים -
מסכום חשבונית העסקה מושא התביעה בסך של 41,067 ₪ (כולל מע"מ), יש להפחית את סך של 7,985.25 ₪ (כולל מע"מ), כך שהסכום לחיוב עומד על 33,082 ₪ (כולל מע"מ).
ביום 1 ביולי 2018 מסרה הנתבעת, כי שילמה סך של 9,886.5 ₪ (כולל מע"מ) והתובעת אישר זאת בס' 15 לסיכומי התשובה מטעמה - כך שהסך שעל הנתבעת לשלם לתובעת הינו 23,195.5 ₪ . הסך האמור נושא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 7 בפברואר 2017 ועד למועד התשלום בפועל. את הסך האמור על הנתבעת לשלם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
בנוסף, זכאית התובעת לקבל מהנתבעת את הפרשי הריבית וההצמדה על פי דין, המגיעים לה ביחס לסך של 9,886.5 ₪ אשר שולם ע"י הנתבעת רק עובר לישיבת ההוכחות ואשר מתייחס ל-13 שעות עבודה. התחשיב ייעשה החל מיום 7 בפברואר 2017 ועד לתשלום בפועל. גם סכום זה יש לשלם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ (הצורך בהתייצבות של 3 עובדים מטעם התובעת למתן עדות), וכן תישא בשכר טרחת עורכי דינה של התובעת בסך של 8,500 ש"ח (כולל מע"מ).

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ח, 03 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דלויט שירותי ייעוץ כלכלי בע"מ
נתבע: ונונו דני בע"מ
שופט :
עורכי דין: