ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיקי מור נגד ארנית זוננברג :

בפני
כבוד ה שופטת מריה פיקוס בוגדאנוב

תובעת

מיקי מור, עו"ד

נגד

נתבעת

ארנית זוננברג, עו"ד

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 33,400 ₪.

בבעלותה של התובעת דירה בשד' הנשיא 28 חיפה (להלן: "הנכס"), אותה השכירה לחברה הנדסית למטרת ניהול עסק בדירה . התובעת קיבלה מכתב התראה מטעם עיריית חיפה כי היא עושה שימוש שחורג מהשימוש המותר – ל מגורים, ו היא חשודה בביצוע עבירה על חוק התכנון והבניה , ועליה ליתן תגובה בכתב לחשדות אלו.

בעקבות מכתב ההתראה, התובעת, עו"ד במקצועה, פנתה לנתבעת, שגם היא עורכת דין במקצועה, שתייצג אותה בשני עניינים, כפי שפורטו בהסכם שכר טרחה שנחתם בין השתיים בתאריך 19.6.16:

טיפול מול עריית חיפה בעניין נכס בשד' הנשיא 28 חיפה לשינוי יעוד הנכס ממגורים לעסק.

טיפול מול העירייה בגין מכתב התראה מיום 7.6.16 וקבלת הארכת מועד לטיפול מול העירייה.

בין התובעת לנתבעת סוכם על תשלום שכר טרחה בגין הטיפול בתיק התובעת בסך 38,000 ₪ לא כולל מע"מ לפי פירוט הבא:

סך 10,256 ₪ ישולם עם חתימה על ייפוי כוח. במסגרת התשלום הנ"ל תבוצע בקשה להארכת מועד לקבלת היתר ו/או בקשה בהתאם לצורך , מענה לפניית העיריה במכתב מיום 7.6.15, בירור שיעשה באמצעות הנתבעת והאדריכל בעירייה וק יום ישיבה עם התובעת.
היתרה בסך 26,000 ₪ תשולם לאחר שבועיים מיום החתימה על ייפוי הכוח ולאחר מתן פירוט בנוגע לפגישה בעירייה וסיכום עם התובעת כי מעוניינת בהמשך הטיפול (המאוחר בין השניים), כאשר הסכום ישולם ב- 5 תשלומים. (יצוין כי בפועל שולם 27,746 ₪ - להשלמה לסך 38,000 ₪ עליו סוכם)
סכום עליו סוכם כולל הוצאות האדריכל.
הסכומים אינם כוללים מע"מ.

בסעיף 5 להסכם שכ"ט נאמר כדלהלן: " באם ייפסק טיפול עו"ד בתיק, בשל אי תשלום שכ"ט ו/או אגרת בימ"ש ו/או הוצאות ע"י הלקוח/ה או באם יחליט הלקוח להפסיק את טיפולו של עוה"ד בכל שלב, ישלם הלקוח לעוה"ד שכ"ט, מלבד התשלום המפורט כתשלום שאינו מוחזר, גם שכ"ט בשיעור של 25% מהסכום שנדרש ע"י עוה"ד בשם הלקוח במכתב דרישה, פניה או כתב תביעה, לפי המאוחר ביניהם ."

לטענת התובעת, סוכם בעל פה כי הנתבעת תסייע לתובעת בהסכמים עתידיים מול השוכרים.

לטענת התובעת, היא שילמה במועד חתימת ההסכם 12,000 ₪ (10,256 ₪ בתוספת מע"מ ) ובתאריך 26.6.16 – סכום נוסף בסך 32,460 ₪ (27,743 ₪ בתוספת מע"מ ).

לטענת התובעת, רק כעבור חודשיים התקיימה פגישה בינה לבין הנתבעת והאדריכל ( בתאריך 11.8.16), שעד מועד זה, לטענת התובעת , לא בוצע דבר על ידי הנתבעת, למעט שליחת מכתב לעירייה, אשר העתק ממנו לא קיבלה ולא ידע ה את תוכנו.

בהמשך, לטענת התובעת, היא התקשרה לנתבעת בתאריכים 29.11.16 ו- 21.12.16 כדי להתעדכן בנעשה והנת בעת מסרה לה כי תזרז את האדריכל, וכי הייתה בעירייה, והתיק טרם הועבר למחלקה המשפטית.
בתאריך 1.1.17 שלחה התובעת לנתבעת הודעת דואר אלקטרוני , בה ביקשה לקבל הסבר בנוגע לבקשה לשימוש חורג ו הודיעה כי במידה ושימוש זה כולל השארת חדר מגורים, היא תבקש לעצור את הטיפול.
בהמשך להודעה זו הנתבעת שוחחה טלפונית עם התובעת והבטיחה כי תזרז את האדריכל.
בתאריך 19.1.17 התובעת שוחחה פעם נוספת עם הנתבעת וביקשה להבין , מדוע לא נעשה דבר . על פניה זו השיבה הנתבעת כי היא יכולה רק לתזכר פעם נוספת את האדריכל, שהוא זה שאמור לטפל בהליך הרישוי. לטענת התובעת, בשיחה זו היא אמרה כי היא מעדיפה לעצור את ההליך, ובתום תקופת השכירות הנוכחית של הנכס, היא תהפוך את הדירה בחזרה לדירת מגורים.
התובעת ביקשה מהנתבעת החזר של שכר טרחה, והאחרונה השיבה כי לא תוכל להשיב את שכרו של האדריכל. התובעת, לדבריה, הבהירה בשיחה זו כי היא לא מעוניינת להמשיך בהליך.

בתאריך 30.1.17 שלחה התובעת הודעת דואר אלקטרוני נוספת לנתבעת בקשר להסכם שכירות החדש מול השוכרים, ובנוסף ביקשה לדעת , האם הנתבעת שוחחה עם האדריכל לגבי בקשתה שלא להמשיך את התהליך מול העירייה. שאלה זו נותרה ללא מענה.

בתאריך 6.2.17, לאחר שהתובעת לא הצליחה להשיג את הנתבעת טלפונית, היא שלחה לה הודעה בדואר אלקטרוני וב ה ביקשה ל סיים התקשרות עמה בגלל חוסר מעש מצדה.
בעקבות הודעה זו הנתבעת חזרה אל התובעת והעלתה טענה , לפיה כבר בפגישה עם האדריכל סוכם כי רק לאחר שיהיה הסכם שכירות חדש , שיכלול שימוש בנכס גם למגורים וגם לעסק, יתחיל האדריכל בהליך לקבלת ההיתר.
למחרת, בשיחת הטלפון, סוכמו בין הצדדים מספר נקודות בנוגע להסכם השכירות החדש, ובתאריך 8.2.17 התובעת שלחה הודעת דואר אלקטרוני נוס פת וב ה פירטה את כל טענותיה בנוגע להתנהלותה של הנתבעת, וכי העניין, שיש צורך בחוזה שכירות חדש לצורך קידום קבלת ההיתר, הועלה לראשנה רק בשיחתן האחרונה.
בעקבות ההודעה התקיימה שיחת טלפון נוספת בין הצדדים, ובה סוכמו הנקודות, אות ן העלתה התובעת על הכתב ושלחה לנתבעת בהודעת דואר אלקטרוני – הודעתה זו התמקדה בחוזה שכירות חדש של הנכס.

לאחר מכן ניסתה התובעת, לטענתה, להשיג את הנתבעת מספר פעמים בטלפון , וכאשר האחרונה לא ענתה , שלחה לה למחרת הודעת דואר אלקטרוני ובה ביקשה להפסיק טיפול בתיק לאלתר ודרשה להשיב לה את מלוא שכר הטרחה.
לטענת התובעת, רק לאחר התערבות של מכרה הנתבעת התקשרה אליה , ולבסוף נערכה פגישה במשרדה בתאריך 19.2.17. לטענת התובעת באותה הפגישה נודע לה כי ההארכה שניתנה לה מטעם העירייה היא לחצי שנה בלבד ושהיא כבר פגה מבלי שנעשה דבר בהקשר להליך הרישוי.

בתאריך 27.3.18 שוחחו השתיים פעם נוספת, ובשיחה זו הבטיחה הנתבעת לשלוח לעירייה בקשת אורכה נוספת, ולמחרת העבירה טיוטת מכתב שבכוונתה לשלו ח.

בתאריך 23.4.17 השוכרים של הנכס הודיעו לתובעת כי הם לא מאריכים את השכירו ת. בסמוך לכך נודע לתובעת כי עבר תיקון לחוק תכנון ובניה , לפיו לא ייתנו אישורים חורגים לדירות בקומה ה שנייה, שאז הבינה כי סיכוייה לקבלת היתר הם אפסיים . לכן, בתאריך 26.4.17 שלחה לנתבעת הודעת דואר אלקטרוני, לפיה היא אינה רואה טעם להמשיך בהליך, והיא מבקשת להתחשב בה ולהחזיר לה חלק משכר הטרחה.
לאחר מספר תזכורות הנתבעת אישרה כי ראתה את הודעת התובעת וביקשה להבהיר, האם התובעת מבקשת להפסיק את הטיפול. התובעת השיבה כי במידה והנתבעת תשיב חלק משכר הטרחה, אז היא מבקשת להפסיק את הטיפול ואם לא, אז שתמשיך.
הנתבעת לא השיבה יותר לתובעת.

כתב הגנה:
הנתבעת טענה כי עוד בטרם שולם חלק השני של שכר טרחתה, התקיימה בתאריך 21.6.16 או בסמוך לכך פגישה בינה לבין התובעת והאדריכל, כאשר בפגישה זו הובהרו לתובעת האפשרויות העומדות בפניה והוסבר לה כי במקום שינוי יעוד הנכס ניתן לבקש אישור לשימוש חורג, אשר ידרוש ייעוד חלק מהנכס למגורים. לראיה צריפה הנתבעת חשבונית של אדריכל על סך 2 ,000 ₪ בגין יעוץ – מתאריך 21.6.16.
בתאריך 28.6.16 העבירה הנתבעת לתובעת מכתב, באמצעות דואר אלקטרוני , ובו הובהר המצב המשפטי לגבי הנכס וכי המתווה המסתמן הוא קבלת היתר לשימוש חורג. [באותו מכתב אף הובהר כי לצורך בירור נעזרה הנתבעת באדריכל, וצורפה למכתב חשבונית המצוינת לעיל].

לטענת הנתבעת הובהר לתובעת כי ישנו צורך בעריכת הסכם שכירות חדש מול השוכרים שהיו אותה עת בנכס. השוכרים סירבו לשנות את החוזה, וסוכם כי עם עריכת הסכם שכירות חדש יובהר בהסכם כי הדירה משמשת במהותה למגורים וכי על התובעת לערוך שינוים בנכס – מגורים חלקי ים, וזאת נוכח אפשרות ביקור של נציג העירייה.
לטענת הנתבעת, היא ניהלה מו"מ מול השכורים, טיפלה בעריכת נספח לחוז ה הישן והעבירה מכתב למי כרמל בנוגע לנכס (הנתבעת צירפה הודעות דואר אלקטרוני להוכחת האמור).

בנוסף הציגה הנתבעת הודעת דואר אלקטרוני, לפיה עובדת משרדה העבירה לתובעת העתק מבקשת אורכה שנשלח לעירייה.
עוד נטען כי הנתבעת קיבלה יעוץ ממשרד האדריכל, לאחר שהאדריכל ביקר בנכס, ביצע סרטוט תכניות ועשה הכנות בטרם הגשת בקשה להיתר, ובין היתר , פנה לעירייה וביצע בדיקת התאמת הנכס בהשוואה לנכסים אחרים באזור ועוד .

בחודש ינואר 2017 ניהלה הנתבעת מו"מ מול שוכרי הנכס לקראת חתימת הסכם שיכורת חדש התואם את הבקשה לשימוש חורג, כאשר לפתע הודיעה התובעת , שהיא מבקשת לעצור טיפול, כשהיא חוזרת ומבקשת לעשות שינוי יעוד הנכס במקום הבקשה לשימוש חורג, עליה הוסכם.
לאחר השיחה התובעת חזרה בה מהבקשה לעצור את הטיפול וביקשה המשך טיפול מול השוכרים.

הנתבעת המשיכה לטפל בעניין חוזה השכירות החדש מול שוכרי הנכס , ובחודש פברואר 2017 התקיימה פגישה עם השוכרים, במהלכה סוכמו תנאים עקרוניים לחתימת הסכם החדש, שיהיה תואם את הבקשה לשימוש חורג – דהיינו כי חלק מהדירה י ועד למוגרים, וחלק – לעסק.

באותה תקופה אף נערכה פגישה עם התובעת, ו בתאריך 27.3.17 נערכה שיחת יעוץ טלפונית נוספת.

במהלך חודש אפריל 2017 ולאחר שהתובעת קיבלה משוכרי הנכס הודעה כי הם לא יחדשו את השכירות, החליטה התובעת להפסיק את הטיפול מול העירייה, כאשר היא מודעת לפעילות משפטית ו לעבודת האדריכל שבוצעו, ועל כן ביקשה "ללכת לקראתה" בהשבת שכר הטרחה.
מאחר ובעבר התובעת כבר ביקשה הפסקת טיפול, הנתבעת ביקשה להבהיר עמה, אם היא עומדת על הפסקת הטיפול בתיקה, שאז השיבה התובעת כי במקרה והנתבעת תבוא לקראתה בהחזר חלק משכר הטרחה, אז היא מבקשת להפסיק את הטיפול , ואם לא – היא מבקשת להמשיך את הטיפול בתיק.

הנתבעת טענה כי התובעת, בהיותה עורכת דין, ידעה את משמעות סעיף 5 להסכם שכר הטרחה, לפיו גם במידה והיא תבקש להפ סיק את הטיפול ביתק, היא תחויב במלוא שכר הטרחה.

דיון בבית המשפט.
בבית המשפט כל אחד מהצדדים חזר על טענותיו.
בנוסף חדדה התובעת את הנקודות הבאות:
התובעת הדגישה כי לראשונה נאמר לה על ידי הנתבעת כי לשם הגשת הבקשה לשימוש חורג יש צורך בתיקון חוזה השכירות הקיים רק לקראת סוף ההתקשרות ביניהן. בנוסף נטען כי שוכרי הנכס היו מעוניינים לשנות את החוזה, בסמוך לאחר שהתקבל מכתב התראה, אך הנתבעת ייעצה לה שלא "לפתוח" את חוזה השכירות הישן. לעניין זה הגישה התובעת תמליל שיחת טלפון עם הנתבעת מתאריך 4.7.16 (ת/1).
עוד טענה התובעת, כי הנתבעת רמזה "בין השורות" כי לאחר קבלת אישור לשימוש חורג לא יהיה צורך לייעד חדר למגורים, מאחר והסבירות כי הנכס ייבדק על ידי פקח היא נמוכה. לענייו זה הפנתה התובעת לשיחה נוספת שלה עם הנתבעת, אותה הקליטה בתאריך 26.3.17 (ת/2).
התובעת אישרה כי שכר הטרחה, אותו היא שילמה לנתבעת , כלל גם שכרת טרחת אדריכל, אך לטענה, היא לא יודעת , מה שולם לאדריכל בפועל . עוד טענה התובעת כי לא ניתן לקבוע שכר טרחה גלובלי, אם לא יודעים, מה חלקו של שכר האדריכל בתוכו.
יחד עם זאת, התובעת הסכימה כי נאמר לה ששכר טרחתו של האדריכל יעמוד על 12,000 ₪ , וזה יוכלל בתוך שכר טרחת עו"ד (ראה פרוטוקול עמ' 4 ש' 30-33; עמ' 5 ש' 3).
התובעת מסרה כי שבוע וחצי לפני הדיון בבית המשפט היא קיבלה הודעה מהעירייה, לפיה התיק נגדה נסגר , וזאת בהמשך לביקור פקח מטעם העירייה בנכס, לאחר שהיא שיפצה את הדירה בחזרה ו השכירה אותה למגורים.
התובעת טענה כי נושא שכירות הנכס לא היה כלול בהסכם שכר הטרחה, ותביעתה היא בגין חוסר מעש בנוגע לטיפול מול העירייה , כאשר בגין הטיפול מול השוכרים התובעת לא התבקשה לשלם לנתבעת.
עוד נטען כי הפגישה עם האדריכל נערכה רק בחודש אוגוסט 2016, ולא במועד שנטען על ידי הנתבעת. התובעת ביקשה ללמוד על כך מנספח אותו צירפה הנתבעת לכתב ההגנה (מכתב מתאריך 28.6.16), בו הנתבעת הודיעי נעזרה באדריכל לצורך בירור הסוגיה – דבר המעיד כי לא נערכה קודם לכן פגישה בין אדריכל והתובעת (ראה פרוטוקול עמ' 14-16).
בנוסף טענה התובעת כי סעיף 5 להסכם שכר טרחה הוא כוללני ולא הוכן לצורך תיקה בלבד , והסיפא שלו אינו רלוונטי לגביה.
זאת ועוד, התובעת הציגה תמליל שיחת טלפון עם עובדת עירייה שטיפלה בתיקה ויבקשה ללמוד ממנו כי הנתבעת לא פעלה מול העיריה (ת/3).
אציין כבר עכשיו כי אין אני נותנת משקל לתמליל שיחה זו, מאחר ואותה עובדת לא הוזמנה למתן עדות בבית המשפט, ולא הוכח , מי הדובר באותה השיחה.

הנתבעת מצדה הדגישה את הנקודות הבאות:
הנתבעת הבהירה כי לגבי הנכס לא ניתן היה לעשות שינוי יעוד, אלא רק לבקש שימוש חורג מהעירייה, כאשר חלק מהדירה יועד למגורים, ו החלק האחר – ל עסק, והדבר הובהר לתובעת (פרוטוקול עמ' 7 ש' 1-6).
הנתבעת טענה כי בעקבות פעולות שהיא עשתה, חלקן בכתב (מכתב אורכה) וחלקן בעל פה מול העירייה, העירייה "הניחה" לתובעת , ולא ננקט נגדה כל הליך נוסף (פרוטוקול עמ' 7 ש' 7-11) . מכאן טענה הנתבעת כי היא ביצעה את מה שהוסכם כחלק הראשון של ההתקשרות בינה לתובעת (ראה עמ' 9 ש' 18-20).
הנתבעת טענה כי היא המתינה עם הגשת הבקשה לעירייה עד שיחתם הסכם שכירות חדש עם השוכרים , שלא היו מעוניינים לחתום על הסכם חדש באמצע תקופת השכירות, כאשר במהלך אותה התקופה האדריכל עשה פעולות הכנה, וכל שכר טרחתו שולם.
הנתבעת הציגה חשבונית על סך 2,000 ₪ ששולם לאדריכל וטענה כי שאר הסכום שולם אף הוא, אך לאור העבודה כי היא עובדת עם אותו האדריכל על מספר תיקים, החשבונית שניתנה לה, אינה מפורטת, ולא רשום בה כי היא שייכת גם לתיקה של התובעת (פרוטוקול עמ' 8) .
עוד נטען כי לאורך תקופה התובעת נתנה הוראות סותרות באשר להפסקת הטיפול ושינתה מספר פעמים את עמדתה בעניין זה.
הנתבעת אישרה כי הגישה רק בקשת אורכה אחת ולא הגישה את הבקשה השנייה (פרוטוקול עמ' 9 ש' 15-16).
באשר לתמליל שיחות בין התובעת לנתבעת, טענה הנתבעת כי הקלטתה על ידי התובעת, שהיא עורכת דין בעצמה, מהווה הפר ת כללי האתיקה של עורכי הדין, וכי מעיון בתמלילים עולה כי הם דווקא מחזקים את גרסתה ולא את גרסת התובעת.
לשאלת בית המשפט מדוע הנתבעת לא הזמינה אדריכל או לא הציגה שרטוטים שנעשו כהכנה להגשת בקשה לשימוש החורג ,השיבה הנתבעת כי לא חשבה שיש להביאם לבית משפט לתביעות קטנות.

הליכים לאחר דיון בבית המשפט:
הנתבעת התבקשה על ידי בית המשפט להגיש תצהיר מטעם האדריכל בנוגע לתשלום שקיבל בגין העבודה שביצע בתיקה של התובעת.
לתובעת ניתנה האפשרות להזמין את האדריכל למתן עדות בבית המשפט ולחקור אותו בחקירה נגדית על תצהירו , אך היא ויתרה על חקירתו וביקשה להתייחס לתצהירו בכתב בלבד.

האדריכל הצהיר כי שכר טרחה בתיקה של התובעת, כמו גם בתיקים אחרים מסוג זה, עמד על 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, והשכר נגבה ושולם באמצעות הנתבעת. עוד נאמר בתצהיר כי האדריכל ביצע עבודות של ניתוח תכניות, ניתוח היתר של הבניין הקיים, הכנת חוות דעת ויעוץ ללקוחה בנוגע להיבטי רישוי, לימוד חוזה שכירות שהיה בתוקף באותה עת וסיור בשטח.

התובעת טענה כי התצהיר עומד בניגוד לעדותה של הנתבעת, לפיה האדריכל הכין שרטוטים, והיא לא קיבלה כל חוות דעת בכתב מצדו של האדריכל. בנוסף נטען כי מהתצהיר לא ברור באופן חד-משמעי כי סכום של 12,000 בתוספת מע"מ שולם לאדריכל.

בתגובה טענה הנתבעת כי חוות הדעת אליה התכוון האדריכל – הכוונה היא לחוות דעת בעל פה, ו מאחר ובית המשפט לא דרש לצרף לתצהיר את השרטוטים, הם לא צורפו. באשר לסכום ששולם, נטען כי התצהיר מדבר בעד עצמו.

כל אחד מהצדדים חזר על טענותיו גם בתגובות שהוגשו לאחר הגשת התצהיר.
עוד ציינה התובעת בתגובתה כי "בהסכם התקשרות נקבעה בסעיף 2.א.א., כי במעמד החתימה על ייפוי כוח ישולם סך של 10,256 + מע"מ (קרי 12,000 ₪) כאשר סכום זה כולל את המקדמה לאדריכל, שכן רשום מפורשות בסעיף זה "בירור שיעשה באמצעות הח"מ והאדריכל ..." ... אי לכך, ומאחר ושילמתי למשיבה [הנתבעת] את הסך של 36,256 ₪ + מע"מ (ובסך 42,420 ₪) יהא זה אך צודק כי יוותר בידה הסך הראשוני ואילו יושב לידי הסך 26,000 ₪ + מע"מ (ובסך הכל סך של 30,420 ₪)." (סעיפים 13 ו- 14 לתגובה)

דיון והכרעה:
בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בבית משפט לתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976, אנמק את פסק הדין בתמציתיות.

שאלות שאינן שנויות למעשה במחלוקת:

א. אין מחלוקת כי נכרת הסכם שכר טרחה בין הצדדים שהגדיר כי הנתבעת תטפל עבור התובעת בשניים:
1. טיפול מול עריית חיפה בעניין נכס בשד' הנשיא 28 חיפה לשינוי יעוד הנכס ממגורים לעסק.

2. טיפול מול העירייה בגין מכתב התראה מיום 7.6.16 וקבלת הארכת מועד לטיפול מול העירייה.

ב. אין מחלוקת כי הנתבעת ביצעה את הפעולות מול העירייה וקיבלה הארכת מועד להליכי לגליזציה . (אציין כי הטענה של התובעת לפיה היא הופתעה שקיבלה הארכה לחצי שנה – אינה מקובלת עלי לאור העובדה כי הבקשה לאורכה הועברה אליה כבר בתאריך 4.7.16, ובה רשום מפורשות כי הארכה המבוקשת היא למשך 6 חודשים – ראה נספח י"א לכתב ההגנה) .
ג. אין מחלוקת כי עם חתימה של ה סכם שכר הטרחה שילמה התובעת לנתבעת סך 12,000 ₪ (כולל מע"מ), כאשר שכר זה שולם עבור הפעולות הבאות: בקשה להארכת מועד לקבלת היתר במענה לפניית העיריה במכתב מיום 7.6.15, בירור באמצעות הנתבעת והאדריכל בעירייה וקיום ישיבה עם התובעת.
אין מחלוקת של ממש כי הנתבעת ביצעה את מה שהתחייבה בעניין זה, גם אם הפגישה עם האדריכל התקיימה בחודש אוגוסט 2016 ולא בחודש יוני כפי שנטען . יצוין כי לפי חשבונית של האדריכל, הוא נתן יעוץ לנתבעת באשר לאפשרויות לגליזציה כבר בחודש יוני. המתווה לטיפול מול העירייה בנוגע לנכס הועבר על ידי הנתבעת לתובעת במכתב, באמצעות דואר אלקטרוני , בתאריך 28.6.16. מנוסח המכתב שנשלח ניתן ללמוד כי עד למועד זה לא הייתה פגישה עם האדריכל, כטענת התובעת, אחרת לא היה צ ורך לציין כי הנתבעת קיימה התייעצות עם האדריכל בטרם כתיבת המכתב ( "לצורך הבירור נעזרתי, כפי שעדכנתי אותך, באדריכל עמית אמבר. רצ"ב קבלה בעבור תשלום על החשבון בגין שכר טרחו" - ראה נספח ו' לכתב ההגנה).

שאלות הדרושות להכרעה:

א. האם זכאית הנתבעת, לאחר שהודיע ה על הפסקת הטיפול , להחזר חלק יחסי משכר הטרחה ששולם, על אף קיומו של סעיף מפורש בהסכם שכר הטרחה הקובע כי אין זכאות להחזר כאמור?

ב. האם הייתה רשאית הנתבעת לכלול שכר טרחה של אדריכל בתוך שכר טרחתה מבלי לפרט את הסכומים, ומה ההשלכה של השכר הכולל על תוקף הסכם שכר הטרחה?

ג. האם הנתבעת טיפלה מול עריית חיפה לשינוי יעוד הנכס ממגורים לעסק, וליתר דיוק – באם פעלה להגשת בקשה לשימוש חורג, בהתאם להסכמת הצדדים לאחר עריכת הסכם שכר טרחה?

א. חופש החוזים:
כעיקרון, כשמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, לפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמו מלוא הפעולות, לגביהן נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן (ע״א 136/92 בייניש-עדיאל נ׳ דניה סיבוס, פד "י מז(4) 114, 124).

זהו אינו המקרה שבפנינו. סעיף 5 להסכם שכר טרחה הגדיר באופן מפורש כי אם יבקש הלקוח להפסיק טיפול, שכר הטרחה לא יוחזר, ואין נפקא מינה , מה השלב, בו נמצא הטיפול בתיק.

יודגש כי התובעת, עורכת דין במקצועה, אינה יכולה לטעון כי לא הב ינה את הסכם שכר הטרחה, עליו חתמה, ואינה יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי מדובר בסעיף כללי. חזקה היא כי כל אדם, גם מי שאינו עורך דין, אם חתם על הסכם – לא יוכל לטעון, שלא קרא את המסמך, לא ידע, על מה חתם ובמה התחייב, או שאינו מסכים לנוסחו של סעיף, ולמרות האמור, חתם (ראה ע"א 6645/00 עו"ד ארד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365, 375-376 ).

כבר נפסק בעבר כי במקרה כזה אין בזכותו של הלקוח לנתק את התקשרות עם עורך הדין, כדי לשלול את נפקותו של חוזה לעניין גובה שכר טרחה, עליו הוסכם (ראה ע"א (ת"א) 1191/00 ברטה רוזנבלט נ' דחבש (2/5/2001) וגם רת"ק (חי') 47068-10-12 ניסן בן גיא נ' רויטל לוין עו"ד (14.1.13)).

ב. הסכם שכר כולל:
סעיף 85 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 קובע איסור שכר כולל , וסעיף 86 קובע כי העושה כן עובר עבירת משמעת, ואולם אין בהפרת סעיף זה כדי לשלול מ עורך הדין שכר ראוי בעד השירות שנתן .

"85. לא יתנה ולא יקבל עורך דין מלקוחו תשלום שיכלול שכר טרחתו והוצאות שהוציא בלי להבחין בין שכר ובין הוצאות ובלי לפרש את ההוצאות.

86. עורך דין שהתנה או קיבל שכר טרחה בניגוד לסעיפים 82 עד 85, אשם בעבירת משמעת; אולם אין בהפרת הסעיפים 84 או 85 כדי לשלול ממנו שכר ראוי בעד השירות"

ההסכם אותו ניסחה הנתבעת, כלל שכר טרחה והוצאות עבור אדריכל מבלי שנע שתה הבחנה בין הרכבים.

בכתב ההגנה אף נטען על ידי הנתבעת, כי שכר של האדריכל היה אמור להיות בין 12,000 ₪ ל- 20,000 ₪ (ראה סעיף 13 לכתב הגנה), ובעדותה בבית המשפט אף אמרה: "יכולת להתקשר ולוודא עם האדריכל ויכולת לסגור מולו שכר טרחה ולכן כמה אני משלמת לו ואם אני חוסכת בשכר הטרחה של האדריכל כי אני עובדת איתו על עוד תיקים והוא עושה לי הנחה זה לא מעניינך" (פרוטוקול עמ' 8 ש' 27-29). הנתבעת הצליחה להציג אך ורק חשבונית אחת על סך 2,000 ₪ והעידה כי שאר התשלום שולם לאדריכל כמקשה אחת בגין מספר תיקים.

לבקשתי, הגישה הנתבעת תצהיר מטעם האדריכל, בו הצהיר האדריכל כי מלוא התשלום בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ שולם לו בגין תיקה של התובעת. מאחר והתובעת ויתרה על חקירתו של האדריכל, מוכנה אני להניח כי זהו הסכום ששולם לאדריכל בפועל , אך אין עובדה זו מרפאה את הפגם המהותי שנפל בהסכם שכר הטרחה (אציין כי לא מצאתי ממש בטענות התובעת כנגד תצהירו של האדריכל באשר לסכום ששולם לו).

מכאן כי הסכם שכר הטרחה עליו חתמו הצדדים, נגוע באי-חוקיות , ולא ניתן לקבוע, מה שכר הטרחה של הנתבעת, עליו סוכם בין הצדדים בנוגע לשלב השני של הטיפול בתיק, כאשר הסכום כלל תשלומים לאדריכל, אשר לפי טענת הנתבעת היו יכולים לנוע בין 12,000 ₪ ל- 20,000 ₪.

מכאן, שלגבי שלב השני של הטיפול זכאית הנתבעת רק לשכר טרחה ראוי על שירות שניתן.

בהקשר זה אף מקובלת עלי הטענה של התובעת כי סך 12,000 ₪ (10,256 ₪ בתוספת מע"מ) ששולם על ידה עבור השלב הראשון של הטיפול, כלל בתוכו את התשלום לאדריכל עבור היעוץ הראשוני (2000 ₪ כולל מע"מ) . הנתבעת בעצמה עשתה הפרדה ברורה באשר לס כום ששולם לייעוץ האדריכל בשלב הראשון של הטיפול (בטרם הוחלט על הגשת הבקשה לשימוש חורג) לבין העבודה שעשה האדריכל לצורך הגשת בקשה לשימוש חורג כאמור. הנתבעת אף צירפה חשבונית נפרדת שניתנה לה על יד האדריכל בגין היעוץ . התובעת אף הייתה רשאית, בהתאם להסכם שכרט הטרחה, להפסיק את הטיפול לאחר השלב הראשון, ועל כן ברור כי הסכום ששולם עבור שלב זה כלל את שכרו של אדריכל בגין יעוץ ראשוני.

אציין כי לא אכריע בטענות התובעת לגבי אופי העבודה שנעשתה על ידי האדריכל, לאחר שקבעתי כי קיבל שכר בסך 12,000 ₪ לא כולל מע"מ מהנתבעת, מאחר והאדריכל אינו צד לה ליך זה, ומאחר והכרעה בעניין זה אינה נדרשת להכרעה בתיק.

ג. מהו השירות שניתן על ידי הנתבעת בשלב השני של הטיפול בתיקה של התובעת?

הטענה של הנתבעת, לפיה בטרם יכלה להכין בקשה לשימוש חורג היה צורך בעריכת חוזה שכירות חדש לגבי הנכס, וכך אף סוכם כבר בתחילת התקשרות בינה לבין התובעת - עומדת בניגוד לשיחה המוקלטת בין התובעת לנתבעת מחודש יולי 2016.
אציין כבר כעת כי צודקת הנתבעת כי התובעת הקליטה א ותה בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין (ראה כלל 22(א) לכללי לשכת עורכי דין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986) . יחד עם זאת, עובדה כי הת ובעת עברה על כללי לשכת עורכי הדין אינה פוסלת את הראיה, כאשר הנתבעת אישרה כי מדובר בשיחה בין השתיים.

באותה השיחה המוקלטת, לאחר שהתובעת הודיעה לנתבעת, ששוכרי הנכס רוצים לערוך שני הסכמי שכי רות – אחד לגבי חלק מהדירה לצורכי מגורים ושני לגבי החלק האחר לצורכי העסק, השיבה הנתבעת כדלהלן: "אין לי בעיה לעשות הסכם נוסף אבל זה לא עניינו [של שוכר]. זה את צריכה, זה לכאורה משהו שאת צריכה כדי להראות שיש מגורים. עכשיו את לא צריכה את זה בשביל העירייה, העירייה לא משנה לה ההסכם אם יש לך הסכם שכירות כזה או אחר לצורך היתר, את מבינה אז זה? מה שמעניין אותם זה הדרישות התכנוניות" (ת/1 עמ' 2).
מכאן, הטענה של הנתבעת , לפיה היא המתינה עם הגשת הבקשה עד שיהיה הסכם שכירות חדש מול השוכרים , אינה יכולה לעמוד, ואני מעדיפה את גרסתה של התובעת, לפיה העניין התעורר , רק כאשר התובעת באה בטענות לנתבעת על חוסר מעש מול העירייה.

הנתבעת לא הציגה כל פעולה שעשתה בנוגע להגשת בקשה לשימוש חורג, למעט תצהיר של האדריכל כי עשה פעולות הכנה מצדו [בדק הסכמים, מצב תכנוני ועשה סיור], שבגין פעולות אלו שולם לו שכרו. הנתבעת לא הציגה כל ראיה להוכחת כל פעולה שעשתה לקידום הגשת הבקשה לשימוש חורג.

מאידך, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי במסגרת ייצוגה של התובעת , הנתבעת עשתה לא מעט פעולות באשר לניהול מו"מ מול שוכרי הנכס . פעולות אלו נעשו הן בתחילת ההתקשרות עם התובעת (טיפול בנוגע לנספח לחוזה הישן והתכתבויות עם השוכרים) והן לקראת כריתת הסכם השכירות החדש בחודשים ינואר-פברואר 2017 ( שאז פעלה לעריכת הסכם שכירות חדש , שיכלול את ההיבטים הדרושים ל שימוש ח ורג בנכס , שוחחה עם נציגי השוכרים ובא כוחם, וערכה פגישה עם השוכרים ובא כוחם לקראת חתימה על ההסכם החדש ).

לא מקובלת עלי הטענה של התובעת כי פעולות אלו נעשו במעין "התנדבות" על ידי הנתבעת ולא היו קשורות לטיפול בתיקה מול העירייה. לא יכולה להיות מחלוקת כי ניסוח הסכם שכירות עתידי היה קשור לרצונה של התובעת לקבל היתר לשימוש חורג מהעירייה המאפשר לה להמשיך להשכיר את הנכס, למצער , בחלקו לעסק.

בגין פעולות אלו יש לקבוע כי הנתבעת זכאית לשכר טרחה ראוי.

הצדדים לא הניחו בפני חוות דעת לגבי אופן קביעת שכר טרחה ראוי בגין השירותים שנתנה הנתבעת לתובעת, ואין לי אלא לפנות לכללי לשכת עורכי דין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס – 2000.
לפי התעריף המומלץ: שכר בגין עריכת הסכם שכרות לבית עסק – הוא סכום השווה לדמי שכירות לחודש אחד. במקרה זה, בהתאם למייל של התובעת מיום 24.1.17, שכירות החודשית עמדה על סך 5 ,200 ₪ - סכום זה מהוה שכר טרחה ראוי בתוספת מע"מ .
לסכום זה יש להוסיף שכר נוסף בגין עריכת נספח לחוזה הראשון, מספר שיחות שערכה התובעת עם שוכרי הנכס בנוגע להליכים בעירייה ומכתב ש ערכה והעבירה למי כרמל בע"מ , שירותים אלה אני מעריכה בסך 1,500 ₪ + מע"מ .
כך שבגין השירותים שנתנה הנתבעת בשלב השני של הטיפול בתיק היא זכאית לשכר בסך 6,700 בתוספת מע"מ.

לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לדון בטענות הנוספות של התובעת כלפי הנתבעת, כפי שהן הועלו במסגרת כתבי טענות ובדיון בפני.

מכאן, על הנתבעת להשיב לתובעת סך 12,581 ₪, לפי חישוב הבא:
בשלב השני שילמה התובעת סך 32,460 (חשבונית 315), ממנו יש להפחית את סך 12,040 ₪ (שכר של אדריכל שנותר לאחר הוספת מע"מ) וסך 7,839 ₪ (שכר ראוי לנתבעת בגין שירותים נוספים לאחר תוספת מע"מ).

סוף דבר,
הנתבעת תשלם לתובעת סך 12,581 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא , יישא סכום זה ה פרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד תלשום המלא בפועל.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ח, 24 יולי 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיקי מור
נתבע: ארנית זוננברג
שופט :
עורכי דין: